אלשיך/דברים/ז

אלשיך דברים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כי יביאך כו'. הנה ראוי לשים לב. (א) איך מתייחס ענין זה אל הקודם. (ב) או' אשר אתה בא שמה שנראה מיותר אחרי אומרו כי יביאך ה'. (ג) אומרו ונשל גוים רבים מפניך ונתנם ה' אלהיך לפניך איך אחרי אומרו שיסירם מלפניו חוזר ואומר שיתנם לפניו. (ד) כפל אומרו החרם תחרימם. (ה) או' לא תכרות להם ברית כו' מי לא ידע שאם אחרימם לא אכרות להם ברית וא"כ בכלל הקודם היה וכן גם כן אומר לא תתחתן בם כו'. (ו) אומר כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם כו' כי מלת להם משוללת הבנה כי מה שיעשה להם הרי אמר והכיתם החרם תחרים. אך מה שאומר עתה הוא לאלהיהם ולא להם וא"כ לא היל"ל רק כ"א כה תעשו את מזבחותיהם תתוצו כו' ואם אומר להם חוזר אל אלהים אחרים אשר הזכירם למעלה איך אומרו ופסיליהם תשרפון באש כי הלא הפסילים הם האלהים אחרים ואיך אומר פסיליהם שיורה שהם פסילים של זולתם. (ז) אומרו כי עם קדש אתה כו' שיראה נתינת טעם והלא טעם זה יצדק על כל מצוה שבעולם ואיך נתייחדה פה אל מצוה זו. (ח) אומר ובך בחר ה' כי הלא בכלל אומר כי עם קדוש אתה הוא גם זה. (ט) אומר לא מרובכם כו' למה כפל באומרו חשק ויבחר וגם במלות שונות. (י) אומר המעט כי הה"א מיותרת כי ע"כ הוצרכו רז"ל לומר ה"א מעט שהוא כי משפחות ישראל היו ה' פחות מע' שהוא מספר העמים. (יא) אומרו כי מאהבת ה' אתכם כו' כי אחר שהוא ית' אוהב אותנו מה צורך אל שמירת השבועה:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי אומרו והיה כי ישאלך בנך כו' נמשך מהקודם ולכן עתה חוזר אל ענין ראשון שהוא אשר אומר והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע כו' לתת לך ערים גדולות וטובות כו' השמר אל תשכח את ה' כו' לא תלכו אחרי אלהים אחרים כו'. והוא כי הלא יקשה א' כי יאמרו ישראל מה לארץ ההיא מכל שאר ארצות גוים שבחר הוא ית' בה ונשבע לתת אותה לישראל. ב' על אומרו השמר אל תשכח כי היתכן שאחר הטיבך עמנו את כל הטובה ההיא נשכח אותך ללכת אחרי אלהים אחרים חלילה. ע"כ בא ויאמר על הא' כי יביאך כו' והוא לומר הנה למה שה' הוא אלהיך תוכרח לרשת הארץ ההיא. והוא ענין שתי הקדמות ידועות ומפורסמות בתורה ובדברי רז"ל. הלא המה. א' כי מאז נברא העולם לא נעדר שכינה מהר המוריה כי שם שער השמים ועל כן אדם ונח ואבות עשו שם קרבנותם ויעקב פי' הענין באומר אכן יש ה' במקום הזה כו' מה נורא המקום הזה כו'. ב' כי בזה נפרדו מהעכו"ם כי חלק ה' כל נפשותם. עוד הקדמה ג' והיא מחכמי האמת כי כל דבר קדושה בנוסעים ממקום המיוחד לה אל מקום זולתה לא בהחלט תוסר מן המקום אשר היתה שמה כי ע"כ גם בנוסע השכינה ע"י החרבן כמשז"ל על פסוק ותצא מן בת ציון כל הדרה עכ"ז לא זזה מציאות שכינה מכותל מערבי. וכן בבא מלאך ממלאכי המרכבה לעשות שליחות כענין בבא גבריאל להפוך את סדום לא חסר למעלה רגל מן רגלי המרכבה כי מציאותו היותר דק ופנימי נשאר. וע"ד זה בנפשות עם בנ"י כי בבא כל ישראל רוח ונפש ונשמה אל גויות ישראל למטה לא יתעקרו משם לגמרי כ"א שורש כל א' מהנה נשאר במקומו דבק בשורשו תחת כנפי השכינה כנודע. וע"כ בבא כל איש ישראל מח"ל לארץ יתייחס לבא ומתקרב אל שורשו כי שם הוא עם השכינה כי ע"כ ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכמאמרנו על פ' לך לך מארצך כו' שהוא לך והדבק לך שהוא אל עצמך ושורשך שהוא בארץ העליונה שכנגד א"י למטה המקושרת בה כנודע. ונבא אל הענין. כי אמרה תורה לישראל הסכת ושמע ישראל איך לא יבצר ממך אחר שהוא ית' אלהיך ונפשך קשורה בו והוא ית' שמה בא"י מלימנע מלרשת את הארץ. והוא כי גם שה' אלהיך עמך כמדובר למעלה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שהוא על מנמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה וכן הוא אומר ה' אלהיכם ההולך לפניכם כו'. עכ"ז שהוא ית' הולך עמך אינו מתייחס למוליך אותך אל הארץ כי אם למביא וזהו כי ה' אלהיך מביאך אך אין זה כ"א שעיקר שכינה הוא בא"י בהר המוריה ובהתפשטה עד מקום שאתה שם להיות אתך ללכת אל הארץ למביא אותך ולא למוליך תתייחס כי מביאך אל מקום עיקר מושבה וז"א מביאך. ואחר שכן הוא גם אתה ישראל לא תתייחס להולך אל הארץ כ"א לבא אל הארץ כי הלא עיקר שרשי רוחך ונפשך שם המה עם השכינה שעיקרה שם וז"א אשר אתה בא שמה כלומר ולא הולך באופן כי אחר שה' אלהיך היא ושרשך הוא עמו ומושבו ית' בארץ ההיא גם אתה אין מקום מיוחד לך כ"א שם כי תהיה דבק אל מקורך ברוך ועי"כ שהוא יתברך ההולך עמך מביאך אל מקום עיקר שכינה וגם אתה מתקרב ומתדבק אליה בהגיעך אל מחוז א"י ימשך כי אור פניך ירבה מצלם אלהים שבפניך בהתקרבך אל הארץ עד גדר כי ונשל גוים רבים מפניך שיותש כחם והוא כי אור פניך מאז תהיה בא אל הארץ טרם תקרב אליהם יתוש כחם ויכניע שריהם ה' אלהיך המביאך. וזה. כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה אז בבואך ונשל ה' הנזכר גוים רבים בפקוד על צבא המרום וזה מפניך שהוא מאור צלם שבפניך יכניעם ה' כי פניך יהיו אפי שכינתא נמצא כי אור פניך שהיא שכינה תפיל שריהם ויהי כעם הרוג. והוא כי דרכו ית' שיפקוד במרום את צבא המרום הוא השר ואח"כ יתן בידך את הגוי אמר כי לא יהי' ית' במרום ושם יפקוד את השרים כי אם יהיה בפניך ומשם ינשל כחם וז"א ונשל ה' ומהיכן מפניך כי תהי' אפי שכינתא שהוא ית' בפניך ומפניך יכניע את שריהם ואח"כ ונתן את הגוי בעצמם תשי כח כעם הרוג באופן שלא תצטרך להלחם כי אם והכיתם בלבד. כי ע"י החרים את שריהם תחרים אותם וזהו החרם תחרים אותם כאלו הב' דברים אתה עושה. א' בפניך והב' בידך. ועל הב' אמר לא תכרות להם ברית כו' לומר כי הן אמת שלא בבת אחת תשכח את ה' ותעבוד אלהים אחרים כ"א לאט לך תכרות להם ברית להשאירם וע"י כן עוד מעט תחנם כי תתן להם חניה בקרקע ומזה תבא להתחתן בם ואחרי כן חתנך הע"ג יסיר את בנך הנולד לו מבתך מאחרי ה'. וז"א לא תכרות כו' וע"י כן לא תחנם ומזה לא תתחתן ולא ימשוך לעבוד ע"ג כי יסיר את בנך כו' כי ע"י הסירו את בנך עוד מעט יעבדו רבים עמו אלהים אחרים וזהו ועבדו כו':

ה

כי אם כה תעשו כו'. אמר אל תפול חתת אלהי הגוים עליכם והוא כי תאמרו כי הפסילים אינם הם האלהים שלהם כי אין אלה אלא דוגמתם אך את מזלות או מלאכים הם עובדים ומן העליונים תירא. על כן אם רך לבבכם מלאבדם מהר כה תעשו להם כלומר כה בהדרג' שאמרתי שהי' מקום שתאבדו מעט מעט שע"י כרות להם ברית תבואו לחון אותם ומזה להתחתן וממנו לעבוד ע"ג כה תעשו בהדרג' עד הסיר מעט מעט מורך לבבכם לאבד פסיליהם. כי תתחילו לנתוץ תחלה אבני מזבחותיהם ואח"כ גם המצבה שמאבן א' תשברו אותה שהיא יותר מנתוץ והפריד אבן באבן. ומזה תערבו אל לבכם גם לגדע ממש את אשריהם. וז"א תחלה מזבחותיהם תתצון. ואח"כ ומצבותם תשברון ואח"כ ואשריהם תגדעון ומזה תבאו שגם את פסיליהם תעשו בהם שפטים יתרים על זה שהוא ופסיליהם תשרפון באש שהם פסיליהם של אלהים תחרים דוגמת העליונים שאלו הם פסיליהם של האלהים אשר למעלה ואותם תשרפון באש ולא תוראו מהעליונים שאלה פסיליהם:

ו

כי עם קדוש אתה כו'. אמר הלא אמרתי לך שהוא יתברך יחרים את השבעה גוים מפניך וגם אתה תבער מזבחותם ופסילי אלהיהם והלא תאמר נא ישראל לא ימנע אם בחרת בנו כו' ואם לא בחרת בנו ועדיין אפש' שאם לא נעשה רצונך תחליפנו באומה אחרת ותגעל בנו הלא הוא דבר שלא בכבודך חלילה כי נשמותינו חלק אלוה ממעל והלא נח לישראל שלא נבראו לבא לסכנת חיות נפשותם הקדושות עדי אובד על ידי הבחירה החפשית בידנו כמאמרך שנשמר פן נעבוד ע"ג. ע"כ הנני מודיע כי הן אמת הוא כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כי לו אתם חלק אלוה ממעל ולא תתעתדו להחליף באחרת כי הנה בחר ה' כבר בכם ושמא תאמרו הנה סוף סוף אם לה' אנחנו כי חלקי ה' אמרה נפשנו הלא טוב טוב הי' לחלק אלוה ממעל לישאר למעלה בהיכלי מלכו של עולם ולא לשלחה פה בקרב איש חרש מחרשי אדמה בסכנה איבוד ע"י הבחירה. ועוד שאם כ"כ החשיבנו ית' כי לו אנחנו חלק ממנו יגעל ביתר האומת. לז"א על הא' להיות לו לעם סגולה שהוא כי רצה יתברך לצרף את ישראל כצרוף את הכסף עוד יהיו כסגולת מלכים שהיא כסף וזהב מזוקק מכל סיג וזה יהי' לנפש כהתם גלגוליה ושלמות תיקוניה ע"י מעשים הטובים כי אז תעלה אל גדר הקרא סגולה מה שאין כן טרם בואה לעולם. וגם החומר יעלה גם הוא לעתיד כמאמרו ית' ביד מלאכי והיו לי לעם יום אשר אני עושה סגולה כי על ידי מצות ה' שניתני לצרף בהם את ישראל יצטרפו ויתלבנו עד היות הנפש סגולה נתונה באוצר כי מעת סילוקה מהעולם תקרא נתונה באוצר כסגולת מלכים. וגם החומר לע"ל. ועל הב' שמאז היה לו ית' לגעול ביתר גוים ולסלקם לז"א מכל העמים אשר על פני האדמה לומר כי היות ישראל נעשים סגולה הוא נמשך כו' שעל ידם מצרף הוא ית' את ישראל והוא ענין מה שאברהם בירר את הגליות והוא מאמר ר"י בס' הזוהר פרשת יתרו כי מה שבירר אברהם את הגליות הוא שע"י מה שהצרו לישראל ישובו בתשובה ועל כן הוצרך היות אומות העולם עד הסוף עד יום שהנביא דבר והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה. והוא מז"ל על וירד העיט על הפגרים כו' כי העיט הוא דוד שבקש לכלות את כל האומות לגמרי ולא הניחו אברהם כי אם וישב אותם אברם שכונתם הוא שמה שבירר אברהם את הגליות לצרף את ישראל עיכב בית דוד וזה יאמר מכל העמים וש"ת כי אולי לא רבים יהיו כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה נשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לז"א לא מרבכם חשק ה' כו' לומר אינו כמלכי הארץ שמלכותם תלויה ברוב עם כי הוא יתברך לא מרבכם חשק בכם בהפילו גורלות על ע' אומות ועל ישראל בדור הפלגה ויבחר בכם אחרי כן במצרים שהייתם רבים. כי הלא אתם המעט מכל העמים והוא כי הנה כאשר בסנהדרין היו ע"א כן האומות ע"א ועל כן נחלקו האומות במספר ההוא לדעת רז"ל בפרקי דרבי אליעזר שאמרו שהושיב הקב"ה ע' סנהדרין לדון את דור הפלגה ועמו יתברך היו ע"א כן האומות ע"א ועל כן אחרי כן חילקם לע' המלאכים ההם והוא יתברך לקח לו את ישראל וזה יאמר כי אתם המעט ולא אמר מעט לומר הנה הגוים הם ז' עשרות ואותו המעט שהוא האחד על הע' אתם הוא. שבכם נשלמים הע"א ואלו הייתי מביט אל הרבוי למה לא לקחתי א' מהעשרות ההם או כלם כ"א המעט העודף על הע'. אם לא שאין רצוני ברבוי רק בטוב אף כי מעט הכמות יהי'. ושמא תאמרו אם עדיין לא היינו סגולה לפניך כ"א שאמרת שנתעתד להיות סגולה לעתיד א"כ איפה למה חרדת אלינו את כל החרדה ההיא במצרים להוציאנו ביד חזקה ובאותות ובמופתים גדולים ההם. לז"א כי מאהבת ה' כו' לומר שני דברים נצטרפו אחד שייכות אשר לנפשותיכם עמו ית' וזהו כי מאהבת ה' את עמו שהוא על בחי' השווי כי אין האהבה מתהוית רק בין השוים. ב' ומשמרו את השבועה כו'. אך לעתיד צריך מירוק וצירוף עד יהיו סגולה מכל העמים כמדובר באופן שאומר מאהבת ה' אתכם לא בצדקתם הוא כ"א על בחינת הצד השוה שבינו יתברך ובין בנ"י מפאת נפשותם וע"כ הוצרכה שמירת השבועה כאמור:

ט

וידעת כי ה' כו'. ראוי לשים לב. (א) כי ראש פ' זה בלתי מתייחס אל הקודם. (ב) אומר האל הנאמן כי ה"א הידיעה במלת האל תראה מיותרת והראוי יאמר אל הנאמן. (ג) למה כפל לאוהביו ולשמרי מצותיו כי שומרי מצותיו הן הם אוהביו. (ד) אומר ומשלם לשונאיו לשון רבים ואומר אל פניו לשון יחיד. (ה) אומר לא יאחר לשונאו כו' כי באומר אל פניו ישלם לו מי לא ידע כי לא יאחר לו. (ו) אומר ושמרתם את המצוה כו' איך יתקשר פסוק זה אל הקודם. אך אחר אומר כי עם קדוש אתה כו' ואיך הוא יתב' אוהב צדיקים ועושה טובה לבני בניהם בעבורם. ראה והנה מכשלה א' תחת ידנו אשר נקוץ בה הלא היא כי הלא נגד עינינו צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואיככה נוכל וראינו לכל מראה עינינו משפט מעוקל ולמה לא ייטיב ה' לטובים ולישרים בלבותם ואת חטאים תרדוף רעה ובמה יודע איפה גודל השגחתו יתב' אם את אשר יבחר ה' הוא הקדוש לא יקריב אליו כל מדת טובו ואת הרשע אשר שנא לא יביא במשפט רוגזו. ע"כ אמר וידעת כלל גדול הלא הוא כי ה' אלהיך שהוא שכאשר יתייחס הוא ית' לה' אלהיך שמדת ה' של רחמים עמך ושיתייחס כינוי אלהותו עליך להקרא אלהיך שהוא בהיותך צדיק וישר אז הוא השם הנזכר הוא האלהים פועל לך דין ומתנהג עמך בתואר אלהים. אך מדתו של חסד שהיא המתייחסת אל תואר אל שהוא היותו ית' משלם שכר טוב מצותיו לעושיהן שהיא תורת חסד כי מי הקדימו וישלם בזה הוא יתברך האל הנאמן לשלם לעה"ב. ושמא תאמר ולמה לא ייטיב לצדיקים השלמים גם פה לפחות פירות מעשיהם ויהי' הקרן קיימת לעולם הבא. לזה אומר שומר הברית כו' לאלף דור והוא כי הוא יתב' שומר הברית והחסד הראוי לעשות לאבות לעשות לבנים כי יחסר מהם וטוב טוב היא לשמור מטוב הראוי לאבות להיטיב לבני ביניהם וכן ארז"ל במקום אחר אלו הי' הקב"ה משלם לאבות פרי מעלליהם מה היו עושים ביניהם בצרתם כאמור משה לפניו יתברך זכור לאברהם וזה גם כן הוא קשר אמיץ אל הקודם באו' ומשמרו את השבועה כו' ששמר החסד הראוי לאבות להיטיב לבניה' וזהו שומר הברית והחסד לאוהביו הם העוסקים בתורת ה' הנקראים אוהביו יתברך כמאמר התנא כל העוסק לשמה זוכה כו' נקרא ריע אהוב אוהב את המקום וכן לשומרי מצותיו הם בעלי מצות. והוא מאמרנו על פסוק מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו והוא כי אשר מתהלך בתומו בלתי מהרהר על יסוריו עם היותו צדיק וישר אשרי בניו אחריו שאכלו בניו פרי מעשיו אשר לא אכל אביהם. כלל הדברים שאל יקיצו בראותם צדיק ורע לו כי טוב לו לסבול ייסורין בעה"ז אפילו שלו שלא יהנה מפירות מעשיו שיועיל בזה לזרעו ושכר יסוריו לו לעה"ב שמור. באופן כי רחמים יחשבו לו. וגם כי תראו רשע וטוב לי אל תקיצו כי הנה ומשלם לשונאיו אל פניו כו' והוא כי הנה הקב"ה מאביד את הרשע המחזיק ברשעו עד יתגלגל ויבא לעולם ג' פעמים אולי יתוקן ואם אז ישוב ויקלקל לגמרי אז יאבידהו וזה יאמר ומשלם לשונאיו הם הג' שבאו בג' פעמים אל פניו להאבידו בפעם הג' כי אז משלם לו כל זכות מעשיו הטובים אשר עשה בעה"ז כדי להאבידו על מעשיו הרעים אחרי אכלו כל זכיותיו וז"א לשונאיו לשון רבים ואומר אל פניו להאבידו לשון יחיד. וש"ת ובמה יודע איפה אם הטוב אשר לרשע הוא להאבידו או הוא דרך נסיון או על זכות הוריו וכיוצא ולא לשלם לו זכיותיו אל פניו להאבידו. לז"א לא יאחר לשונאיו כו' והוא לומר זה הכלל יהי' בידך. כי כאשר לא יאחר לשונאו שבעשותו הטוב לא יאחר הוא יתברך מלהביא לו טובה שלא יאחר לשלם לו אז היא הוראה כי אל פניו ישלם לו. מה שאין כן כאשר יאחר לו כי אז אפשר יהי' על בחינה אחרת. ועל כן אל תשית לבך בעשותך מצות ה' שייטב לך פה כי אולי הטוב אשר תקבל יהי' לשלם לך אל פניך ע"כ טוב לך כי תעסוק בתורה ומצות. שלא ע"מ לקבל פרס רק היום לעשותם כמ"ש ז"ל ומחר לקבל שכרם. או יאמר ענין מז"ל שוב יום א' לפני מיתתך והקשו וכי ידע איניש כמה חיי אלא שוב היום שמא תמות למחר וזה יאמר ושמרת את כל המצות החקים והמשפטים כו' היום לעשותם כי תכוין לקיים את כלם היום ולא תניח קצתם לתקן למחר כי תעשה כל יכולתך. והוא מהטעם האמור כי לא תדע את עתך שמא תמות למחר ולא תוכל לעשותם וע"ד זה תהי' בכל יום ויום משתלם בתשובה ומעשים טובים:

יב

והיה עקב תשמעון כו'. ראוי לשים לב. (א) מה ענין או' והי' כי אין תיבה זו צודקת רק על הויה המתחדשת כענין והי' כי יראו אותך המצרי' יתחדש כי יאמרו אשתו זאת אך לא על שכר שמיעת מצוה וא"כ איפה היה ראוי יאמר עקב תשמעון כו' ושמר ה' לך כו'. (ב) או' עקב כו' שיור' כי טוב לעבוד את ה' ע"מ לקבל פרס והוא אשר לא כמא' התנא והן על זה פקחו עיניהם רז"ל ועל שנותו משכר ללשון עקב ואמרו שהוא על מה שאדם דש בעקבו ויש מרז"ל אמרו שהוא על הטוב הבא באחרונה כעקב שבסוף האדם ויהי' דעתם דעצה טובה קמ"ל שלא נשמע את דברי התורה לקבל עלי' טובות העה"ז כי והי' עקב שהוא על טוב הבא בסוף הוא אושר הרוחני תשמעון ועכ"ז גם טובות בעה"ז לא יחסר לך כי הנה ואהבך וברכך והרבך ובירך כו'. ויצדק במאמרם זה אומרו והי' שהוא שלא יבצר מהיות טובה בסוף הנקרא עקב וע"כ על זאת תשמעון. וכן במה שידענו מרז"ל כי כל מקום שנאמר והי' היא שמחה וזה יאמר כי הנה שמחה תהי' בעקב הוא בסוף שהוא שמחת עולם ועליו תשמעון כמדובר. אך בזה לא עלתה ארוכת הקושי עד תומו כי עדיין יראה כי לא מנעתנו התורה רק שלא נעבוד ע"מ לקבל טובות העה"ז אך טוב הוא שאת ה' נעבוד ע"מ לקבל טובותיו בעוה"ב. אך אין ספק כי טוב משניהם יראה לעבוד את ה" שלא ע"מ דבר רק לעשות רצונו מאהבה שלמה לעשות נחת רוח ליוצרו עם שלא יבצר כי הוא יעשה את שלו כי נאמן הוא בעל מלאכתנו ישתבח לעד. (ג) אומר תשמעון ושמרתם לשון רבים ואחרי כן אמר ושמר לשון יחיד. (ד) אומר את המשפטים אלה עזב גם חקים ומצות ותפש משפטים בלבד מה שלא עשה כן בפרק הקודמ' כי תמיד הזכיר מעמד שלשתן. (ה) אומר האלה שהוא מיותר כי מי לא ידע כי על משפטי ה' ידבר ומה גם כי לא הוזכרו פה משפטים בייחוד שיצדק עליהם מלת האלה. (ו) כי אחר היותו עתיד לומר ושמרתם ועשיתם מה צורך היה לומר תשמעון והלא בכלל מאתים מנה. (ז) אומר ושמר שנראה כמוסיף על הטובה אחרת כמשמעות הוי' והלא זאת היא הראשונה ואם כן מהראוי יאמר ישמור לך את הברית כו' שיהיה הענין עקב תשמעון כו' ושמר לך כו'. (ח) אומר אשר נשבע כו' איך יתכן יותן במתן שכר מצותינו מה שנשבע לאבותינו כבר והרי נשבע ועומד על מעשה אבותינו וגם שנאמר שהוא לא יאחר לקיים שבועתו לדור אחר גם זה אין צריך הבטחה כי למה ימנע טוב האבות לבנים ההולכים בתמים שומעים ושומרים ועושים מצות ה'. (ט) אומר ואהבך כו' וכי כל אשר אמר עד כה האם בהעדר אהבה הי'. (י) כי בכלל אומר וברכך הוא אומר והרבך וכן בכלל אומר והרבך הוא ובירך פרי בטנך כו'. (יא) כי בכלל אומר ופרי אדמתך הוא דגנך תירושך ויצהרך כו'. (יב) אומר על האדמה כי אחר שהוא ית' הבטיחנו באדמה ההיא לתתה לנו בודאי שעל האדמה ההיא נתברך ולא בגלות בארצות אויבינו. (יג) אומר והסיר ה' ממך כו' האם בקום עשה הוא ייטיב לנו מכ"ש הוא שיסתלק נזקינו ושלא ישים עלינו כל מדוי מצרים הרעים. (יד) אומר ברוך תהיה מכל העמים אם הוא שהעמים יברכו אותנו מה יתן ומה יוסיף לנו מה שנתברך מפי ב"ו. ואם הוא כי ברכתנו מאתו ית' תהיה יתירה על אשר יתברכו הגוים מה יתרון הוא שיצטרך הוא ית' לברך את עמו ישראל עושי רצונו יותר מכל העמים עוברי רצונו. (טו) אומר לא יהי' בך עקר איך מתקשר ומייחס זה אל היותינו ברוכים מכל העמים. (טז) כי הלא זה דבר מועט מכל ברכות טוב הנאמרות באמת כי הראשונות הם טובות קנייניות וזו שלילת רעה. (יז) אומר ואכלת את כל העמים כו' איך מתקשר זה אל הקודם. (יח) אומר כי מוקש הוא לך כי הראוי יאמר כי מוקשים הם לך לשון רבים על כל רבים עמים הנאמרים באמת. (יט) כי הנה יראה מזה כי עקב ושכר המצות הם טובות העוה"ז והוא לא כן חלילה כי אם ששכר מצות בהאי עלמא ליכא וכמאמר פסוק שבסוף פרשה הקודמת היום לעשותם שהוא כמז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם:

אמנם הנה המצות יתחלקו לסוגים רבים. יש מצו' ויש חוקים ויש משפטים. וכן במיני הטובו' יש ג' חלקים יש טובו' העולם הזה ויש טובות העה"ב ויש פירות המצות בעולם הזה. והנה פסוק שבסוף פרשה הקודמת צונו לעשות שלשה סוגי מצות באומר ושמרת את המצוה את החקים ואת המשפטים ועל שלשתם אמר היום לעשותם שהוא שלא יקוו שכרם בעה"ז כ"א היום לעשותם אך מחר לקבל שכרם. והנה על אלה יתחמץ לבב אנוש באמת באמור היתכן ששום שכר מצוה לא יהיה לאדם בעולם הזה לפחות להחזיק לב כל עושי טוב בראותם השגחת שכר מה בעולם הזה. עוד ב' יתחמץ לבבו בראות כי השוה הוא ית' את המשפטים עם המצות וחקים ולא עוד אלא שהזכירן באחרונה באומר ושמרת את המצוה והחקים ואת המשפטים והלא הדעת נוטה כי העושה המשפטים אשר הדעת מחייבים מאומה אין לו שכר בעמלם כי איככה נחזיק טובה לעושי משפטי הישרות המחוייבות לפי השכל גם שלא היתה התורה מצוה אותנו לעשותם. ע"כ על ב' אלה בא ויאמר והיה עקב כו' לומר העולה על רוחכם כי אין שום שכר בעה"ז לא כן הוא. כי הלא יש בחינה אחת של שכר מצות שישנו בעה"ז שבהם יכיר אשר דעה קנה השגחתו ית' לשלם שכר טוב והוא מאמר התנא באומר שכר מצוה מצוה והוא כי העושה מצוה אחת מזכין לו שיעשה אחרת לטוב לו כי מצוה גוררת מצוה ורב טוב לבית ישראל הגמול הלז שמפליגין לו באושרו בעה"ב ובזה החי יתן אל לבו בראותו שאחר עשותו מצוה אחת תזדמן לו לעשות כיוצא בה כי אין זה כי אם כאשר ה' אתו מאיר לו אור אושר טובו אשר מכין לו בעוה"ב ונותן לו במה שיופלג אושרו שם. וזהו והיה עקב לומר גם שאמרתי היום לעשותם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא הנה והיה עקב כי גם יהיה עקב ושכר פה והוא כי שכר מצוה מצוה. והענין ללמד לאדם דעת בל ימעטו בעיניו שמיעת אזניו אל דברי התורה כי על ידה יזכה לשמור ולעשות כי עקב תשמעון את מצות ה' בשכר מצות השמיעה תזכו כי ושמרתם ועשיתם אותם שאקרב אתכם לידי זכות ואסלק כל מעכב ואאזור אתכם להביא השמיעה לידי שמירה. והוא דבר גדול למכיר ערכי. ואגב אורחיה לימדנו כאומר אותם כי ממש עשיה של הויה ומציאות קיים הוא עושה בעשות המצוה והוא כי ממש יוצר אור ובורא מלאך מאיכות המצוה וזהו ועשיתם אותם כי את המצות ממש הוא עושה. ועל הב' והיא במה יזכה העושה משפטים והוא דבר שבלי מצות התורה היה עושה אותם האדם מדעתו ע"כ אמר את המשפטים האלה והוא כי אין צ"ל חקים ומצות כי אם אפילו משפטים שהדעת מחייבים יש לכם בהם כל האושר הגדול אשר אומר אליכם. ושמא תאמר הלא מבלי מצות התורה היה האדם עושה אותם כי הם הישרות להתנהג בהם לתווך שלום במשפטי צדק לז"א האלה לומר מה שהוא ית' מחזיק טובה לעושה משפטיו הוא להיותם באלה. והיא כי היה יכול לומר איש הירצה ה' במשפטיו כ"א להיישיר בהם את הבריות בל יבלע איש את רעהו ואם כן איפה מה לו ית' אם נתנהג במשפטי תורתו או ביתר משפטי דתות נמוסיות העשויות ע"י חכמי הגוים בשום שכל והבין דרך ישכון אור הנהנה והישרה להתנהג בהם בני האדם כי גם בהם איש על מקומו יבא בשלום ע"כ באה תורת ה' תמימה ותאמר מה שיש לו ית' להחזיק לכם טובה הוא כי תשמעון את המשפטים האלה ולא תאמר וכי גם בזולת אלה תהיה הישרת והנהגת בני האדם עולה יפה. וע"כ יען תניחו משפטים זולת אלו ותשמעון את אלה בייחוד ע"כ שכרכם הרבה מאד. וש"ת עדיין אנו צריכים לדעת מה יתן ומה יוסיף יהיו אלה ולא זולתם ומה בין דין לדין אחר כי גם בזולת אלה משפט שלום יהיה לעם והישרה טובה למתנהגים בהם על כן אמר ושמרתם ועשיתם אותם והוא מה שכתבנו פרשת משפטים כי משפטי העמים בדיניהם אין בהם סוד או איכות קדושה בלתי אם מציאות הישרה. אך משפטיו ית' כלם קדושים כלם עושים בהתקיימם אורות שרפי קדש בכל מצוה ומצוה שאדם עושה בעה"ז ויוצר אור ובורא מלאך קדוש בעולם העליון כנודע וז"א ועשיתם אותם כי אותם ממש אתם עושים ובוראים בקיים אותם. מה שאין כן בקיים משפטי נמוסי העמים. ואמר עוד הלא אמרתי לך כי תהיה לך שכר מצוה מצוה שעקב מה שתשמעון יהיה שושמרתם ועשיתם אותם והנה עוד ב' יעשה לך ה' והוא כי ושמר ה' אלהיך לך כו' והוא כי לא בלבד שכר מצותיך בהאי עלמא ליכא כי אם גם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך להיטיב לזרעם לא יאכילך אותם בעה"ז כי אם ושמר ה' אלהיך אותם שיהיה לך לעתיד ע"ד מז"ל על מה שבירך יצחק ליעקב שלא נתקיימו ושמורות לע"ל. וא"ת א"כ מה נאכל בעוה"ז הלא היא פירות מעשיך כי ואהבך כו' והוא כי כל מה שאטיב לך לא יהיה למען אשר אהבתי את אבותיך רק ואהבך כו'. כי אשמור לך אהבת אבותיך ואשר נשבעתי להם. ואעשה עמך אהבה חדשה מצד עצמך שעל ידה וברכך כו' שהוא פירות מעשיך בעולם הזה כאשר יבא ביאורו בס"ד:

עוד לימדנו לימוד גדול הלא הוא מעין מאמרנו על פסוק ועבדתם את ה' כו' וברך את לחמך כו' והוא כי המלך בצוותו את אלף מעבדיו יעשה לו עבודה כענין לבנות לו עיר או מגדל כי לא ישים על לב אם יתחברו יחד כלם לבנותו או יבנה אותו אחד אחד. וזאת שנית יעשה כי בעת ישלם שכרו לא יבחין לתת לזה יותר מזה אשר פעל ועשה יותר משיעור חבירו כי אם זה דרכו שאם דרך משל יהיה שכר האלף איש אלף זהובים ישוה מדותיו והוא א' לכל אחד. אך הוא ית' לא כן לא בדבר האחד ולא בב'. והוא כי בצוותו ית' את כל עם בנ"י יעשה מצותיו לא ישוה בעיניו מועטים העושים את המצוה למרובים העושים כמשז"ל על פסוק ורדפו מכה חמשה כו' באופן שאינו דומה אחד העושה את המצוה לב' וכן על דרך זה גם לא יהיו בהדרגה שאין שכר השנים כפלים על האחד ולא הד' כפלים על השנים כ"א שאם ישוער שכר הא' מנה השכר השנים יהיה י' מנה ועד"ז עד אין קץ באופן שרצון המלך הקדוש ית' הוא שנעשה מצותיו רבים ביחד וז"א תשמעון ישמרתם ועשיתם. אך בשלמו שכרם לא יאמר דרך כלל שאם מאה איש עשו את המצוה ושכרם דרך משל מאה מנה לא יתן שעור זה בין כלם שיגיע מנה לכל אחד כי אם כל אחד יקבל שכרו בפני עצמו לא ראי זה כראי זה שאפילו ששים רבוא יעשה מצוה כאחד אין איש מהם נוטל חלק כחלק חבירו והיא כי הנה פלס ומאזני משפט לה' ושוקל בפלס מעשה כל איש ואיש לומר זה היה פנוי מעסקיו וזה הניח עסקיו בשביל המצוה ויהיה זולתו שהניח יותר מחבירו ויש הרבה פסיעות לעשותם מחברו וכן זה בחור וזה זקן וכבד או זה היה לו איזו פניה וזה עשה לשמה. וכן בפניות יש הפרשים לפי בחינותיהם. וכן בעושים לשמה זה עביד בשמחה וזה שלא בשמחה. ולעושים בשמחת לבב זה עשה בשמחה מעוטה וזה בשמחה יתירה ממנו ויהיה שלישי יותר על השני. וההיקש בזה על ענין הזריזות כי כל אחד לפי אשר הוסיף בזריזות יוסיפו לו שכרו ועל דרך זה בחינות לאל דעות ה' אין מספר. וע"כ גם שחפצו ית' להתקבץ מרובים לעשות יחד את המצוה על כל זה לא ישלם שכרם כי אם אחד אחד לתת לאיש כפי בחינתו. והוא מאמרנו על פ' ועבדתם את ה' כו' לומר ועבדתם רבים כאחת אך בשכר ובירך את לחמך לשין יחיד שלא תשוה ברכת לחם ראובן לשל שמעון כאמור. וזה אמר פה אל המעשה תשמעון ושמרתם ועשיתם אך בשכר ושמר ה' אלהיך לך כו' ואהבך וברכך כו' הכל בלשון יחיד כי אין שכרם שוה רק לאיש כמעשהו כמדובר. ובדרך זה יתיישב גם קושי או' שבועת האבות לשכר הבנים כי אין הענין רק להודיע שכ"א יותן לו ממנה לפי ערך מעשיו. והנה במדרש רבה מהו את הברית ואת החסד א"ר חייא ג' מדות טובות יש ביד ישראל ואלו הן ביישנים רחמנים גומלי חסדים. ביישנים מנין שנא' בעבור תהיה יראתו על פניכם. רחמנים מנין שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך. גומלי חסדים מנין שנאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד ע"כ. וראוי לשים לב. (א) מה הוקשה לו באומר מהו את הברית ואת החסד. (ב) אומר ג' מדות טובות למה נתייחדו אלו לישראל מזולתן. (ג) כי הראיה שמביא מבעבור תהיה יראתו כו' אין נראה שהיא על מדת ביישנות. (ד) הראיה שמביא על רחמנים כי אינו אומר שם כי אם שה' ירחמנו אך לא שאנו רחמנים. (ה) אומרו גומלי חסדים מפסוק את הברית ואת החסד כי אינו אומר שם אלא שישמור לנו ברית וחסד אבותינו. אך הנה דרך כלל טרם בא אל ביאר הראויות אחשבה. כי נתייחדו מדות אלו לישראל בנחלת אבות שלשה משלשה אבות. ג"ח מחסד לאברהם. ביישנים מיצחק כמשז"ל שאמר לאביו שישחט אותו מיד פן יקלקל השחיטה והיה בוש מקונו וגם בוש מלהשיב לאביו באמור אליו השה לעולה בני. ומדת רחמים מיעקב כאומר ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה ולרגל הילדים. ומהראוי היה יזכיר תחלה ג"ח ולא ביישנים אלא שהזכירן על סדר המקראות שהביא מהם ראיה. ונבא אל דברי המאמר והוא כי הנה הוקשה לו בכתוב אומר את הברית ואת החסד מה ריבה האת כי הנה באת הברית אפשר ריבה גם ברית אשר כרת לשבטים כמ"ש ז"ל במדבר רבה שגם לשבטים כרת ברית אך אומר את החסד מה ריבה האת. וזה אמר מהו את הברית ואת החסד ע"כ מאמר רבי חייא מהג' מדות שביד ישראל כו' והוא כי ביישנים לומד מאומר על פניכם כי איך תצדק מורא על הפנים אם לא עד"ז. ועוד שנית מאומרו לבלתי תחטאו והוא ענין חז"ל באו' כי אמרו ישראל רצוננו לראות את מלכנו ואמרו רז"ל וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא צפה הקב"ה שהיו עתידים לעשות עגל בחורב אמר אם לא אתראה להם יהיה להם פתחון פה כו' וזה יהיה ענין הכתוב באומרו דבר אתה עמנו כו' אמר הנה מאז היה ראוי לא יתראה לכם ה' אלא שאדבר אני עמכם אך לבעבור נסות אתכם אם תמנעו מעשות על כן בא האלהים ליראות ולדבר בכם שלא יהיה לכם פתחון פה. והנה אומרו ובעבור תהיה יראתו על פניכם יראה מיותר אך הוא לומר זולת הטעם הנסיון כמדובר גם טעם שני והוא על בושת פניכם כי תבושו ממנו ית' שראיתם אותו בהיותו על הארץ כבודו ית' ויראתם מפני אשו הגדולה ואיך לא תבושו להמיר כבודו בפניו זהו ובעבור תהיה יראתו שיראתם מגדולתו על פניכם להיות בושת פנים לכם לבלתי בא לידי שום חטא כי מדת הבושת פנים מגינה מלבא לידי חטא וזהו לבלתי תחטאו. ועל מדת רחמים הביא מונתן לך רחמים כו' והוא שאם אומרו ונתן לך רחמים הוא שירחם היינו ורחמך וגם אומרו ונתן הוא לשון בלתי צודק אך הוא ונתן לך ה' מדת רחמים שתרחם על זולתך כדי שבשכר אשר תרחם ורחמך ה'. ועל כן על גומלי חסדים הביא מפסוק ואת החסד שהוא על ריבוי האת אך הוא לרבות גם את מדת חסד אשר לישראל שגם זכות זה ישמור הוא ית' לקרן קיימת לעתיד ויתן הפירות עתה שהוא ואהבך וברכך:

יג

ואהבך וברכך והרבך כו'. הנה כתבנו שיקרנו עם ה' אלהינו כמלך האומר לבן אהובו הנה עד כה הטבתי לך על שאהבתי את אביך אך מעתה היה לי לבן חיל לאשר אני מצוה אותך ולא תצטרך לשאטיב לך על אהבת אביך כי אם שאאהב אותך מצד עצמך כאשר אהבתי את אביך ואוטיב לך על אהבתי אותך ואניח אהבת אביך שמורה לך לעת תצטרך לדבר גדול ועצום מאד. ועד"ז אומר הוא ית' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע אל אהבת אבותיך שיהיה שמור לך לעתיד. אך כל מה שאטיב לך בין כך ובין כך לא יהיה רק על מה שתהיה גם אתה אוהבי כאבותיך וזהו ואהבך כו'. ואילו זכינו למדה זו לא תמה זכות אבות בימי חזקיה או בימי ירמיה למאן דאמר. ואמר ראה מה יתן לך ומה יוסיף לך היא יתברך. (א) כי לא מלאכיו יצוה לך לברכך על ידם כי אם הוא יתברך בכבודו ובעצמו וזהו וברכך. (ב) כי לא דרך כלל יהיה כי אם לכל אחד ואחד בפני עצמו וזה אמר כל זה בלשון יחיד. (ג) יעשה שאחר שבירך אותך לא ימנע מלברך זרעך כאומרו כי מברכתך אשר בירכך יבורך פרי בטנך כי אם עוד יוסיף שוהרבך שיברך אותך ברבוי בנים וגם את הבנים אחר צאתם לעולם ישוב ויברך אותם וזהו ובירך פרי בטנך. ועוד יוסיף לך שלא יאמר שאם את עצמך וזרעך ברך על ידי עצמו לא יעשה כן גם את פרי האדמה כי אם ופרי אדמתך למה שהיא אדמתך שלך. וגם לא בלבד יהיה לך ברכת פרי אדמתך מהנמשך מברכת עצמך כי אשר ברכו ה' גם כל מעשיו יתברכו כי אם עוד ישוב ויברך פרי אדמתך. ולא בלבד דרך כלל כ"א דגנך ותירושך ויצהרך לכל אחד ברכה בפני עצמה וזהי שחזר לפרטם וגם הטיל וי"ו בתירוש ויצהר וזה גם כן שגר אלפיך ועשתרות צאנך שיבורכו בפ"ע וגם על ידו יתברך. וזה שאמרתי שהכל יהי' על ידו ית' אפילו הבקר והצאן ולא על ידי מלאך או שר זהו דוקא בארץ ישראל כי שם מושב שכינתו מה שאין בחוץ לארץ וזהו על האדמה כו':

או יאמר כי הנה זה דרכו ית' שלא בלבד יצו את ברכתו בתנובת השדה שזרע רב תוציא השדה כי אם גם אחרי הנתן התבואה באוצר ירבה כדבר שנאמר יצו ה' את הברכה באסמיך וכן היין ביקבים כד"א ותירוש יקביך יפרוצו וכן בשמן כנראה אפי' בחוש. והן אמת כי בשלשה אלה נמצא זה יותר מכל שאר מינין וגם בצאן ובקר כד"א ובקרך וצאנך ירביון ואחשבה שהוא על כי דגן תירוש ויצהר ובהמה הם מחוייבים תרומת ומעשרות שע"י כן מתברכים גם אחר שנעקרו מן הארץ בזכות המעשרות כדבר שנאמר והביאו את המעשר אל בית האוצר שהוא אחר היות התבואה בכרי והתירוש ביקבים והשמן יצא מהבד ונתעשרו. כי אז אפתח ארובות השמים והריקותי לכם שהוא בנשאר לכם אחר המעשרות למאכלכם ברכה עד בלי די. והוא מאמרנו על פסוק וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' שהראוי יאמר ויברכהו ה' וימצא בשנה ההיא מאה שערים אך הנה ארז"ל שמדד התבואה למעשר ומצא מאה פעמים על מה שישערו אותם ובזה יאמר כי אחר שנמדד למעשר עם היותו דבר המדוד שאין שורה בו ברכה על כל זה שב ויברכהו ה' ברכה ב' בזכות המעשר ונתרבתה אחרי כן תבואתו בכרי או באוצר. וזה יאמר ובירך פרי אדמתך שכולל כל מיני פירות אך דגנך ותירושך ויצהרך ושגר אלפיך ועשתרות צאנך שהם מחוייבי מעשרות מן התורה יבורכו עם היותן על האדמה אחר שנתברכו הפירות בהיותם מחוברים לקרקע. וכן הבקר והצאן עם שמציאותן על האדמה ולא בתוכה כזרע האדמה המתברכת בתוכה להוציא זרע רב יברכם ה'. עוד יתכן כוון לומר כי יאושר הארץ בג' מיני טובות גדולות אשר המה כוללי טובות העה"ז והם בני חיי ומזוני. ועל החיים אמר וברכך שהוא את עצמך וגופך הוא החיים והשלום. ועל בני אמר והרבך ובירך פרי בטנך. ועל מזוני אמר ופרי אדמתך כו'. ואל תתמה איך אתן אלו דלאו בזכותא תליא מילתא לזה אמר על האדמה כו' כי בה אין מזל ומה גם לישראל כמאמרו יתברך לאברהם באומר שהמזל מעכבו מלהוליד שילך ארצה כנען שאין מזל שולט שם. עוד יכיין והוא כי הנה העולם יתחלק לד' סוגים. חי מדבר. וחי בלתי מדבר. והצומח. והדומם. אמר הנה בכל ד' אלה אברך אותך. על החי מדבר כי הנה וברכך והרבך וברך פרי בטנך. ועל הצומח אמר ופרי אדמתך כו'. ועל החי בלתי מדבר אמר שגר אלפיך כו'. ועל הדומם אמר על האדמה אשר נשבע כו' שהוא כי הדומם מבורך כי על כן תזוב חלב ודבש מה שאין כן בכל אדמה זולתה וזה אמר על האדמה כו'. ושעור הענין הלא אמרתי לך ברכת פרי האדמה וברכת האלפים והצאן והלא תאמר ברכות אלו כבר האדמ' מצד עצמה מבורך בהן כי היא זבת חלב ודבש שהדבש הוא משומן התמרים שהם פרי האדמה והחלב מאשר יפוצו דדי צאן ובקר חוצה כאשר העיד רשב"ל שראה בצפורי על כן אמר מה שאמרתי הוא בריבוי הפירות וריבוי הבעלי חיים לא בשומן הפרי ורבוי החלב וזהו על האדמה כלומר ברכות ג' אלו יהיו לך נוסף על האדמה אשר נשבע ה' כו' שהוא אשר ידעת שהיא ארץ זבת חלב ודבש שהדומם שלה מבורך מכל הארצות. וזולת זה תתברך בג' ראשונות שעל ברכה זו. והקדים ברכת הצומח אל ברכת הבעל חי בלתי מדבר יען כי לפעמים הארץ תוציא צמחה לאדם בזכות בהמה על כן להורות שבשבילך אני עושה ולא בשביל בהמה אברך ברכת האדמה תחלה ואומר לך כי פרי האדמה אברך להיותה אדמתך. וכן הבהמה עצמה למה שהן אלפיך וצאנך לא בשביל עצמן:

יד

ברוך תהיה מכל העמים כו'. שעור הכתובים האלה במה שכתבנו למעלה כי הוא יתברך יברך אותנו בד' חלקינו בחי מדבר ובבלתי מדבר ובצומח מלבד הדומם שמבורך מאליו במה שהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר עתה עוד אני מודיעך כי לא יהיו שבעה העמים מסוגך גם כי שיח וכי שיג להם והם חיים מדברים כי הלא כהפרש שיש בין בלתי הב"ח מדבר ובין המדבר כן יהיה בינך ובין העמים ההם כי יהיו כערכך כבלתי מדברים. כי הנה ברוך ומאושר תהיה מכל העמים ההם ולא תשוה אליהם כי הלא לא יהיה בך עקר ועקרה ואפילו בבהמתך. מה שאין כן בעמים ההם. ולא עוד כי אם שכאשר הבהמה מכפרת על האדם כן יהיו שבעה העמים כפרה עליך כי והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים כו' לא ישימם בך ובכל שונאך לתת אדם תחתיך שיסבלו ייסוריך וז"א ונתנם כי מתנה מאתי תחשב לכם מה שיהיו בכל שונאיך והוא כי יהיו כפרה עליך הנה כי בהמה המה לכם. וא"כ איפה הנפקותא היוצאת מזה הלא שכאשר הב"ח בלתי מדבר הוא מזון אל המדבר כי לחמנו הוא למה שהוא מדרגה שפלה ממנו והוא ימשול בו כן ז' העמים בערכך כלחמך הם כי מדרגתם שפלה ממך כאשר מדרגת הב"ח בלתי מדבר נקרא מזון אל המדבר וזהו ואכלת את כל העמים כלומר כי כמאכל הם לך וכמשול הב"ח מדבר בבלתי מדבר תמשול אתה בו והוא ע"ד מאמרינו על פסוק כי לחמנו הם. אך אין זה גדרם רק בהיותכם צדיקים שמתייחס הוא יתב' ליקרא אלהיך וזהו אשר ה' אלהיך נותן לך כי אז תעלה במעלות עליהם. ולא תאמר הנה אחר שהם תחתנו כבהמתנו גם כי נשאיר מהם כמקנה הבקר והצאן יהיו לנו לעבוד ולמשא ומה גם כי תרחם עיניך אותם בדמותינו וצלמנו תחוש עיניך עליהם ע"כ אנכי מצוך ואומר לא תחוס עיניך עליהם כו' כי מוקש הוא לך והנה הראוי היה יאמר כי מוקש הם לך אך יאמר כי הנה מראה העין ישמש לאדם לבל יכשל במוקשי ומכשולות ואמר הוא ית' השמר לך פן יתהפך לך מראה עיניך למוקש לך תחת היותו להרים ולהסיר המוקש. וז"א לא תחוס עיינך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כ"א כה תעשה ימצא כי מוקש הוא לך מראה עיניך ליכשל בו הפך טבע עין האדם להרים מכשול מדרך העם:

יז

כי תאמר בלבבך כו'. ראוי לשים לב. (א) כי לומר לא תירא מהם מה ענין הקדמה זו כי תאמר בלבבך כי מבלי אמור בלבבם כך יצדק לומר אל תירא מהם ויותר היה צודק לומר כי תראה גוים רבים ממך לא תירא מהם. (ב) כי מהראוי יאמר אל תאמר בלבבך ולא לשון כי תאמר. (ג) אומר זכור תזכור מה הוא כפל הזכיר' הזאת. (ד) אומר לפרעה ולכל מצרים למה חילקם לשנים ולא אמר למצרים ובכללם יהי' פרעה. (ה) למה מפרט כל סוגי נסים ונפלאות אשר עשה ה' באומר המסות הגדולות כו'. (ו) אומר אשר הוציאך ה' כי מי לא ידע כי מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים בהוציאו אותם היה. (ז) אומר כן יעשה ה' כו' כי הלא לא מצינו עשה ה' כל סוגי מסות ואותות ומופתים כו' הנאמרים פה בכיבוש הארץ רק שהיה בעזרתם להצליחם. (ח) אומר וגם את הצרעה כו' כי אחר אומר שיעשו להם הוא ית' ככל אשר עשה במצרים במה נחשב מה שגם את הצרעה ישלח ה' שיהיה זה תוספת על הקודם. (ט) אומר לא תערוץ מפניהם כו' כי הלא זה בכלל לא תירא מהם ולמה חזר לאמור בשינוי לשון ולמה לא סמך אותם יחד לומר למעלה לא תירא מהם ולא תערוץ מפניהם. (י) כי כבר נתקן באומר זכור תזכור את אשר עשה ה' והתיקון ההוא יועיל גם לזה. (יא) למה בזה אמר לשון טענה לבל יערץ על כי ה' אלהיך בקרבך כו' ולמעלה על אומר לא תירא לא נתן טעם זה. (יב) ונשל ה' כו' מעט מעט כו' כי היתכן כי מי שיפיל חתת ישראל על כל העמים לא יפול גם חתת' על חיות השדה והלא נהפוך הוא כי יותר ראוי תפול חתתם על החיות כמקרא שכתוב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה. (יג) אומר ונתנם ה' כו' שמורה שגם את כולם או רובם יתן יחד לפניהם ואיך חזר מאשר אמר מעט מעט. (יד) אומר ונתן מלכיהם בידך כי הנה בכלל אומר ונתנם כו' הוא גם מלכיהם. (טו) אומר ולא תביא תועבה כו' כי בכלל מה שלא יקחם לו הוא שלא יביאם לביתו. (טז) מה המה שני כפלי שקוץ ושני כפלי תועבה. (יז) למה ייחס הדבר אל החרם ואיזה שייכות יש לחרם בדבר זה:

אמנם הנה כאשר מצוה גוררת מצוה כן עבירה גוררת עבירה והנה אמר למעלה והיה עקב תשמעון כו' ששכר מצות השמיעה אשר תשמעון יגרום ויגרור לכם שושמרתם ועשיתם. ע"ד זה אמר עתה כאשר תאמר בלבבך שתתחיל לחטא לחשוב מחשבה בהעדר בטחון בצד מה שתאמר בלבבך ע"י יצרך הרע הנכלל בלשון לבב. רבים הגוים האלה ממני ועדיין לא מיראה פן יוכלו לך תאמר כך על טורח יגיעך שתאמר איכה אוכל להורישם שיהיו עליך לטורח ואפי' לא תחלוט גיזרה לומר לא אוכל להורישם כ"א כמצטער לדעת איך תורישם. הנה מהעדר בטחון הלז תבא ליירא מהם. על כן אנכי מצוך ואומר לא תירא מהם כי תעשה באופן שהעבירה ההיא לא תגרור לך גם את זאת ומה תעשה לבל תירא מהם הלא הוא זכור תזכור והוא כי הנה אשר אמרתי כי תאמר בלבבך כו' לא אמרתי שתאמר כך בלבבך רק בשעה שיהיו העמים רבים ההם מונחים לפניך במחניהם כאומר רבים הגוים האלה שלא יצדק אומר האלה כי אם בהיותם לפניך. לכן עשה זאת איפה והוא זכור תזכור והוא כי לא תייחל לזכור אשר עשה ה' לכם בצאתכם ממצרים כשיהיו מחנה העמים לפניך שמא אז מרוב ההתפעלות לא תזכיר דבר. אך מעתה טרם תעבור את הירדן תשיב לבך אל זכירת הגבורות והתשועות אשר עשה לכם ה' במצרים ומאשר תהיה הזכירה ההיא שקיעה בלבך להיות בטחונו ית' מושרש בך ועל בטחון זה אתה עובר את הירדן להלחם ע"י כן ודאי שגם אז בהיות אויביך לפניך תזכור יציאתך ממצרים ולא ירך לבך. וזה אמר זכור תזכור לומר זכור מעתה ועל ידי כן תזכור בעת ראיתך את הגוים ההם לפניך. ושמא תאמר אילו אשר עשה ה' אז לא למעני עשה רק על דבר כבוד שמו יתב' אשר חילל פרעה באומר מי ה' לא ידעתי את ה' מה שאין כן עתה כי אין דבר רק הטיבו אותנו ואולי לא לנו יעשה כאשר עשה אז לז"א תזכור את אשר עשה ה' שהיה להיותו אלהיך ולא על כבוד שמי. והראי' שהי' לפרעה ולכל מצרים ואלו היה על דבר כבוד שמו בלבד מה לו יתברך עם כל מצרים ותהי נא ידו יתברך בפרעה בלבד אשר חטא לו יתברך ולא על כל מצרים אך אין זה כי אם על ישראל. ומה גם במשז"ל כי שלשה חדשים הורידו את פרעה מכסאו המצריים על שלא היה מסכים לשעבד את ישראל וכשהודה להם הקימוהו וזהו ויקם מלך חדש כו' וכן הוא אומר וירעו אותנו המצרים ויענינו כו'. וגם בזה אפשר היה כפל אומר זכור תזכור שהיא אם תזכור אשר עשה לפרעה תזכור גם אשר עשה לכל מצרים והביטה וראה כי מאז היתה הכונה אלהות להראותך גבורות ה' למען יהי' לבך נכון בטוח כי כן יעשה הוא יתב' לכל אויביך כי הלא זכור נא המסות הגדולות כו' והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה ויהי' כל אלה להוציאך ולמה הוצרך הוא יתברך כל סוגי נסים אלו ובקטן שבהם היה מספיק להוציא אתכם משם כי אם לא היה משיב דם מכת היאור עד ישלחו את ישראל היו משלחם כי הלא זולת השתים גם לא יכלו המצרים לאכול לחם אם תתמיד מכת הדם כי מן היאור ההוא ישקו כל שדותיהם ואיככה הארץ תתן יבולה על ידי השקאת הדם וכן בכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היה די בה להוציא את עמו משם אם לא יסירנה עד ישלחום. ואם כן איפה על מה זה היתה כל החרדה ורבוי המסות הגדולות והאותות כו' אם לא למען הראותך כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר ולכל אשר אתה ירא מהם כי כן אהבך ה' אלהיך. וזהו שעור הכתוב המסות הגדולות והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה ויהיו כל אלה אשר בהן הוציאך ה' כלומר ולמה על ההוצאה היה צריך כל כך ואחת היתה מספקת אך אין זה כי אם על כי כן יעשה ה' את כל העמים אשר אתה ירא מפניהם כי על ידי כל הנוראות ההם יהיה נכון לבך בטוח מוראת שבעה גוים האלה מק"ו ומה אם להוציאנו בלבד עשה את כל הנוראות מה יעשה להצילנו ממבקשי נפשנו ולתת לנו את ארצם כאשר נשבע לאבותינו וזהו אשר הוציאך כו' כן יעשה כו'. גם על דבר זה יכוון באומר אשר הוציאך ה' אלהיך לומר כי מכל הנפלאות הנזכרים לא היה צריך אך גם אחד כי הלא השכינה היתה יוצאת עמך וה' הולך לפניך ואיככה ירים איש מהמצרים את ידו ואת רגלו ולא תפול חתת ה' עליו וזהו אשר הוציאך ה' אלהיך ואם כן מה צורך היה אל כל המסות הגדולות והאותות כו' אך אין זה רק למען תדע כי כן יעשה ה' כו' באופן שעל ידי כן אשר תזכור לא תירא מהם. ואל יעלה כל רוחך ממאמרי זה כי כל הנוראות האלה צריך לשתוכל לגוים ההם מעוצם כחם כי הלא אפי' בבריות קלות יכול הוא ית' לאבדם כי הלא וגם את הצרעה ישלח ה' בם עד אבוד הנשארים כו' באופן כי איו מעצור לה' להושיע אפילו על יד בריה קלה וגם את כלם היה יכול הוא ית' לאבד על יד הצרעה ודומה לה. כי אם שלמען כבוד עמו ישראל יעשה על יד עצמו ית' ולא ישלח הצרעה רק לנסתרים מפניך וזהו וגם את הצרעה כו':

כא

לא תערוץ מפניהם כו'. אמר הנה שלשה הדרגות הן. אחד שגם שלא תירא מהם תהרהר ותאמר בלבך רבים הגוים האלה כו' איכה אוכל להורישם שיהיו עלי לטורח. ב' נמשכת מזאת והוא כי מזו תבא ליירא מהם אך עדיין לא תערוץ ותכנע מפניהם. אך מהב' תבא אל הג' לערוץ מפניהם ואמר כי תאמר בלבבך רבים כו' השמר פן תבא אל הב' והזהר לא תירא מהם והוא כי על ידי כי זכור תזכור על ידי כן לא תערוץ כו' שהיא הג' והנני מצוך לא תערוץ מפניהם. ולבל תערוץ הביטה וראה שתי טענות. אחד כי ה' אלהיך בקרבך ואם כן כאשר חתת מפניהם נמצאת ח"ו מכניע את מה שבקרבך מפניהם. ב' כי יותר ראוי תפול חתת ה' שבקרבך עליהם מאשר תפול חתת הגוים האלה עליך וזהו אל גדול ונורא שעם היותו בקרבך קדוש אל גדול הוא להיטיב לך להתנהג עמך במדת חסד שהוא בחינת אל גדול עכ"ז גם הוא להטיל מורא על שכנגדך וז"א ונורא כי הוא ית' פועל ב' הפכים כאחד וא"כ למה תערוץ מפני אשר מי שבקרבך מטיל מורא עליהם ויחתו מלפניו וזהו אל גדול ונורא. כי הנה דע לך כ"א כה תעשה שתערוץ מפניהם לא יעשה לך ה' כמסות הגדולות כו' אשר עשה לפרעה ולכל מצרים כאשר אמרתי לך כ"א ונשל ה' אלהיך מפניך מעט מעט אך לא את כלם כאחד שלא יתן בלבם יבאו מתחלה יחד כלם לכלותם מהר כ"א מעט מעט כאשר היה כי היחלו ביריחו בלבד ואח"כ את העי כי לא תוכל לכלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה בעון אשר פרצת וחתת מפניהם. שאל"כ בלי עון מוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה. אך אחר שאחל לתת לפניך מעט מעט שהוא את יריחו ועוד מעט את העי אחרי כן שנעשה משפט בעכן וראו ישראל ולקחו מוסר ושבו עד ה' ויאמץ לבם נתנם ה' יחד ועל העת ההיא אמר ונתנם ה' אלהיך לפניך עמים רבים ומלכיהם והמם מהומה גדולה שהוא מה שאחר מלחמת העי נאספו כל המלכים ההם ומן השמים היה כי ע"כ יעץ הוא יתב' את יהושע יעשה בערמה לכבוש את העי על ידי האורב עם היות שאין מעצר לה' להושיע מבלי מארבים אך ה' צבאות יעץ למען השגיא לגוים ההם שיתקבצו יחד להפילם כאחד ביד ישראל באומר כי עתה לא נצחו רק ע"י תחבולות טבעיות באופן שאין מלחמתם מתייחסת אל ה' איש מלחמה רק לאנשים וע"כ ערבו אל לבם לעשות גם הם הכנה טבעית שהוא להתאסף מלכים גדולים וכן רבים. וזהו שאחר מלחמת העי אמר ויהי כשמוע כל המלכים כו' ויתקבצו יחדו להלחם כו' ואז והמם מהומה גדולה והוא האמור שם במלחמה ההוא ויהומם ה' לפני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים כו' עד השמידך אותם ואח"כ ונתן מלכיהם בידך כו' והוא מאמר הכתוב שם ויהי ככלות יהושע ובנ"י להכותם מכה גדולה מאד עד תומם כו' ויאמר יהושע פתחו את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים כו' ומאז היתה חתת ה' על כל השאר וזה אמר פה לא יתיצב איש בפניך כו'. ואמר הנה אמרתי כי בראשונה ונשל ה' מעט מעט שהוא תחלה יריחו לבדה ואחרי כן העי לבדה ואח"כ ונתנם ה' עמים רבים וה' מלכים גדולים והמם כו'. אך בזאת יהיה מה שונתנם ביחד אחר המעט הא' אם פסילי אלהיהם תשרפון באש מהמעט הא'. ולא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך כו' וגם לא תביא תועבה אל ביתך כענין עכן שמעל בחרם והוא כמשז"ל כי מה שמעל עכן היה אדרת שנער שעל ע"ג למסך והמאתים שקלים כסף ולשון הזהב היו תקרובת ע"ג כי חמד כסף וזהב עליהם ולקח לו והביא אל ביתו והטמין בתוך האהל וזהו ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו על היותו עבודת גלולים תשקצנו יותר כי תעשנו ע"ג של ישראל שאין לה ביטול ותעב תתעבנו כי חרם הוא כי גם מעל בחרם. ושעור הכתוב ונשל ה' מעט מעט ואח"כ ונתנס יחד והמם כו' וזהו יהיה אם פסילי המעט הראשון אשר נותן לך בראשונה תשרפון באש ולא תחמוד כסף וזהב שעל הפסילים אפילו לא יהיה חרם בדבר כי אם חמדה שולקחת לך וגם לא תביא תועבה אל ביתך נוסף על עון החרם שוהיית חרם כמוהו כ"א על החלוקה הא' שקץ תשקצנו שנוסף על היותו ע"ג תשקצנו אז יותר שתעשנו ע"ג של ישראל על אשר בה חרם תעב להיותו תקרובת ע"ג וגם תתעבנו על כי חרם הוא וע"כ יצא הקצף על דבר עכן ויפלו בנופלים עד שנתקן ואח"כ נתקיים ענין מקרא שכתוב ונתנם ה' כו' והמם מהומה כו' ונתן מלכיהם כו' כמדובר. והיה לישראל בכיבוש הסדר הזה האמור מפסוק ונשל ה' כו' והלאה ולא האמור למעלה כי כאשר עשה לפרעה ולכל מצרים כן יעשה ה' לכל העמים כו' המסות הגדולות כו' הוא כי ענין ההיא היה אם לא תפול עליהם גם מורא העמים כמפורש אך הסדר הזה האחרון מפסוק ונשל כו' הוא בהיות עליהם צד מורא ויערצו בצד מה כאשר היה על כן להקנות בנו בטחון והעדר יראה היחל במעט ומאגר ראו קנו לב אמיץ ואז נתנם ה' לפניהם ויהמם ויתן מלכיהם בידם כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.