אלשיך/דברים/ו

אלשיך דברים ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

שמע ישראל ה' אלהינו כו'. הראוי יאמר ה' אלהינו א'. אך יאמר שמע ישראל כולכם לשון יחיד שהוא באחדות הלבבות כא' וזה יחוייב לנו יען כי ה' הוא אלהינו כי גם בה' בחינת דין ואלהינו הנזכר הוא ה' כי בו גם בחינת רחמים ושני השמות כלם אחד וחייבים אנחנו להדמות לקוננו יתברך כי על כן נקרא אלהינו ולא אלהי האומות על שורש אחדות נפשותנו עם שיוצר הכל הוא ועל כן נתחייב להדמות אליו. או יאמר שמע בלב אחד וקבל ישראל בין יתנהג עמך בשם ה' שהוא רחמים בין בשם אלהינו שהוא דין נכלל בה' כי הלא ב' הבחינות הם רחמים וזהו ה' אלהינו ה' כי הם ייסורין לטובה ולא להנקם ואל תתמה כי הלא ב' הבחינות א' שם בעצם וזה אומר א'. או יאמר בשום לב שמהראוי היה יאמר ה' אלהיך מעין אומרו שמע וכמאמרו בפסוק השני אך ידבר אל היחיד ויאמר שמע ישראל אפילו שתראה שאין שאר העם שלמים ליקרא שם אלהותו יתברך עליהם בלשון יחיד ליקרא אלהיך כי אם אלהינו כי את זה הביט כי הוא בעצמו ה' אחד וכן אתה היחידי הדבק בו ואהבת את ה' אלהיך כו' ואל תחוש על הכלל אם לא יעשו כן. או יאמר מעין זה שמע אתה היחיד שע"י שמיעתך וקבלתך תורת ה' תעשה אחדות במדותיו יתברך באופן שה' אלהינו שהם שתי המדות תייחדם ליכלל בשם ה' אחד ומה שאמרתי שתשמע הוא ציווי זה שהוא ואהבת את ה' כו' והענין כי הנה בנוהג בבעולם שהאהבה לא תהיה בעצם בכל לב ונפש כי אם בשנים בלבד דרך משל חושק את תשוקתו שאם הוא יאהב אלך או אלפים נשים או היא אנשים רבים לא תהיה אהבתם המתחלקת על רבים אהבת נפש ואפילו איש אחד אם יאהב לאלף או רבבות עם לא תגדל האהבה למות איש בעד רעהו כאשר בהיות אחד אוהב את אחד שיהיו שניהם רעים אהובים זה עם זה ואין עוד אחר כי ברבים לא תגדל אהבתם עזה כמות עד שים נפשו מנגד בעד רעהו ואם כן איפה אל תאמר נא איש ישראל הלא ה' אלהינו של כל רבבות אלפי ישראל ואהבתו יתברך המתחלקת לכל לא תתעצם ויהיה כמלך אשר לו חיל כבד ויאהבם כי גם כי ימותו חציים לא ישית עליהם לב כן הוא יתברך לא תגדל אהבתו אל כל יחיד מרבבות ישראל רק על הכלל וגם אני אליו על הדרך הזה על כן אמר גם שאמרתי ה' אלהינו של כל הכלל אל יעלה על רוחך שכמקרה מלך ממלכי הארץ גם הוא יקרנו כי הלא אחר שאמרתי לך כי עם היותך יחיד יש לאל ידך לייחד המדות אם כן בעשותך כך ואהבת כל א' מישראל עם היותך יחיד כאלו אין לו יתברך ליקרא ולייחס אלהותו עליו כי אם אתה וזהו אומר ואהבת את ה' אלהיך וע"ד זה כל א' וא' עד גדר יהיה בכל לבבך כו' כאשר יבא ביאורי בס"ד כי אלהי כל יחיד הוא ואוהבו מאוד וגם אתה אליו עם שאלהותו אל הכל בוא באמת. גם כיון שעם שבמעשיך הטובים תייחד מדותיו יתברך כי חסיד אתה אל תקוץ בתוכחתו אם ייסורין באים עליך כ"א ואהבת כו' בין יתנהג עמך ברחמים בין יתנהג בדין וזהו את ה' אלהיך בכל לבבך כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

או יאמר שמע והוא כי הנה עיקר ענין פרשה זו היא על האהבה את ה'. והן אמת כי לא יבצר מבני אדם גם בני איש מלדבר ולומר כ הלא כמו זר נחשב יתייחס אהבה בין ה' ובין האדם אשר מחומר קורץ כי מה דמות יערכו לו ית' אל חרש מחרשי אדמה לתאר ביניהם תואר אהבה. וידוע ליודעי דעת כי אהבה לא תתהוה אלא בין השוים ולכן אם היה עולה על לב לייחס אהבה הלא לא תהיה להן עם אלהין די מדרהון עם בישרא לא איתוהי שם מלאכי אלהים ולא לבן האדמה על כן התחיל ואמר שמע ישראל כלומר שמע באחדות הלב אתה ישראל את תורת ה' אשר אמרתי בפסוק הקודם ושמעת ישראל כו'. כי די לך כי יותר חפץ בך מבמלאכיו והוא כי על יד היות ה' אלהינו ולא אלהי מלאכי השרת נעשה ה' אחד שנעשה על ידינו במעשינו אחדות מדותיו ושמותיו יתברך. מה שאין כן על ידי מעשי שרפי קדש. ואם כן לא יהיה כמו זר נחשב התייחס לך אהבה עם קונך וזהו ואהבת את ה' אלהיך כי מי שיעצר כח לייחד אלהות לא יבצר ממנו צד ייחס מפאת נפש עמו ישראל. והנני שם לפניך נגד עיניך שתי טענות הנותנות יתרונים לאדם על מלאכי השרת. אחד מז"ל על פסוק וסעדו לבכם האמור במלאכים שאמרו רז"ל מלאכים שאין להם אלא לב אחד הוא יצר הטוב לא נא' לבבכם אלא לבכם אך בני אדם שיש להם שני לבבות יצר הרע ויצר הטוב נאמר בהם לבב אנוש יסעד. והוא כי ע"כ יש שכר טוב לישראל מאד על מלאכי השרת למה שיש להם יצר הרע ולוחמים עמו עד רדתו לעשות רצון אביהם שבשמים. משא"כ מלאכים שאין להם רק יצר הטוב. וזה אומר יפה באומר על לבבך לומר לך הנה אהבתך לו ית' גדולה מאהבת מלאכי השרת שאהבתך היא בכל לבבך שהוא בשני יצרך משא"כ הם שהיא בלב אחד ובכן לא יגעל בך ה' מלאהוב אותו ית' עם היות נפשך מלובשת בחומר כי הלא תהיה אהבתך לעבדו בכל לבבך שהוא בשני יצרך שע"כ יש להחזיק לך טובה שכבשת את יצרך שהוא טוב מלוכד עיר. וזהו בכל לבבך לומר שני לבבות לך משא"כ למלאכים באופן שאם תראני בוחר בך מבהם אל תתמה על החפץ. עוד שנית כי יש בחינה שאתה דומה לי יותר מהם כי הם אין להם אלא נפש אחד מבחינת אחד ואם יאהבני לא יהיה רק מהבחינה ההיא ואתה יש בך ג' נפש רוח נשמה ותדמה אני בשלשתן לאהבה אותי בהן וזהו בכל נפשך שמרבה הכל את רוח ונשמה. או מעיץ זה לומר חביב אתה ממלאכי השרת כי הלא בך מתקיימים ומתקשרים העולמות להוריד השפע משא"כ על ידם. והוא כי לאדם חלק בכל העולמות הנשמה לו מהעליון והרוח מעולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות ונפש בעלת התנועה מעין עולם הגלגלים וחומרו מעולם השפל שע"י כן ע"י כשרון מעשה האדם בכל חלקיו יורק שפע מעולם העליון שמעין נשמתו וישתלשל ע"י עולם המלאכים שמעין רוחו ויעבור לעולם הגלגלים שמעין נפשו עד הארץ הלזו שמעין חומרו שעי"כ מתקיימים כולם. וזה היה ענין נעשה אדם שאמר ית' לכל העולמות נעשה בין הכל אדם כולל להשפיע ולקשר את כלם לקיימם מה שאין כן מלאכי השרת שאין להם חלק רק בעולמם ואיך יקשרו את כלם להשפיע בהם. וע"כ להורות להם זה קרא יתברך את האדם לפני מלאכי עליון לקרא שמות לכל ברואי מעלה ומטה ולאשר בראם למען ידעו כי כחו כולל להקיף כל העולמות מהארץ עד עולם העליון ועד השיג לקרא שם ליוצר הכל שעל השמים כבודו מה שאין כן למלאכים. וזהו אומר בכל נפשך לומר אתה בן אדם אל תקטן ממלאכי עליון באשר תיטיב כי הלא תעבדנו בכל נפשך הכוללת ברבוי הכל כל שלשת חלקים שמעין ג' עולמות העליונים ועל הארץ מתחת אמר בכל מאדך שהוא כי תעבדנו בכל ממונך אשר הוא מעולם השפל. נמצאת מקשר ומשפיע בב' דברים אלו לד' העולמות משא"כ המלאכים כי מאומה אין להם חלק בזולת עולם המלאכים כמדובר:

והנה באומר בכל נפשך ארז"ל אפילו הוא נוטל את נפשך הנה יותר היה צודק יאמרו אפי' נוטלים את נפשך ויחזור אל המעבירים את ישראל על דת באומרם עבור ואל תהרג או תהרג. אך על פי דרכם המתיקו בפיהם נועם שיח לשון למודים להשכיל להיטיב את אשר יבקשו ליהרג ואל יעבור כי לא ישית לבו שהם נוטלים את נפשו כי אדרבה הוא ית' נוטל את נפשו להעלותו גם עלה על כל כבוד חופה כנודע מגדולות המקדשים את ה' באופן כי כן הוא משוש דרכו ואז טוב לו וע"כ ישמח ויגיל וישיש בשמחה:

ו

והיו הדברים האלה כו'. בשום לב אל מלת ושננתם לבניך ולא אמר ולמדתם יהיה הענין כי בא ללמד דעת את כל חכם לב מלמד תורה לעמו ישראל או חכמה ומוסר יהיה זה כלל גדול בידם כי הכנס דברי פיהם בלב שומעיהם כחצי גבור שנונים לשמור ולעשות בכל לב ובכל נפש או לבלי הכנס רק להשמעות אזנים ואחרי כן יהיו הדברים ההם רפויים בידם והולכים אחרי גום. הנה בזה הדבר תלוי הלא הוא כי כל דבר ודבר כפי מוצאו אשר ממנו יצא כן יהיה הלוכו ומנוחתו אשר שם ינוח. והוא כי אם יהיו הדברים היוצאים מפי המלמד תורה או מוכיח במישור מקרב לבו כן מהלב נסעו ועד לב שומעיהם ילכו כחצי גבור שנונים ושם יניחו לשמור ולעשות בכל מאמצי כח. אך אם אשר יוציאם לא יהיה מקרב לבו כי אם פה אל פה ידבר גם בלכתם לאזני שומעיהם בחוץ יעמודו ופרי בל יעשון. וזה מאמרו ית' בתורתו באומר והיה כו' לומר הלא עליך מוטל לומר לבניך תורה ואהבת ה' בכל לבב ובכל נפש ובכל מאוד כאשר צויתי עליך. אך דע איפה כי למען יהיו דבריך שנונים ליכנס בלב בנך בעצם צריך תחלה תקבלם אתה על עצמך בלבבך בשני יצרך בעצם ואז בלמדך את בנך יפלשו הדברים ויכנסו עד קרב לבם כחצי גבור שנונים. וזהו והיו הדברים האלה על לבבך תחלה ואח"כ ושננתם לבניך כי יהיו כשנונים לפלש נתיב מאזניהם עד תוך קרב לבם. ועל כן לא אמר ולמדתם לברך והוא הכתיב אצלנו בספר רב פנינים שהיתה עצת שלמה בחכמתו באומר קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך שהוא לקשר ענין תורה ומצות על הגרגרת היא הקנה שמשם הדבור יוצא כי יהיו כל מוצאי פיך בחבור הלמוד ומעשה הנזכר למעלה להשמיע וללמד לישראל. אך בזאת שתחלה כתבם על לוח לבך למען מלבך יצאו מילין להצליח בשומעיהם כי שינון חצי דבריך וחרבם תבא בלבם שעל ידי כן ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם שיכנסו בלבם כמדובר. וכ"כ יהיו לך בקנין שתקדש בם מחשבה דבור ומעשה. והיחל בדבור שהוא ההפרש הניכר למותר האדם מן הבהמה וחילקו לארבעה חלקים כאומרו ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך והוא למען יזכור האדם כי זאת התורה שהוא מלמעלה מן המקום אשר היה שם בית הנפש העליון ואז התורה היתה שם עם נפשך ולמען תזכור זה למוד בשבתך בביתך וכן ובלכתך בדרך זכר היותה עמך בעולם הזה שהוא דרך ומהלך ללכת בו אל העוה"ב כי פה תנחה אותך וכן בשכבך רמז כי תשכב עם אבותיך וכן ובקומך זכר בתחיית המתים. והוא מאמר הכתוב בהתהלכך תנחה אותך בעה"ז ובשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב שהוא תחה"מ. וע"כ למען תזכור את כל זה סימנתי לך סימנים אלו כי בארבעה מצבים שאתה נצב בהם היא אשר עומדת לך בין טרם תבא אל העולם למעלה ואפי' בבטן כמאמרם ז"ל על בהלו נרו עלי ראשי וכן אחר בואך לעולם הזה ואתה כמהלך מן העולם עד העולם כד"א כי הולך האדם אל בית עולמו היא אשר תנחה אותך אל החיים ואל הטוב כי בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז וכן כאשר תפרוש מהעולם הלזה ובשכבך תשמור עליך מרימה ותולעה וכחות הטומאה והוא ענין בשכבך תשמור עליך בקבר ואח"כ בשובך אל העולם בגוך ונפש בתחייה היא תעמוד לך והוא ענין והקיצות היא תשיחך. ע"כ כנגד מצביך ארבעה אלה תעשה לך כנגדן סימני דבורך בתורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כמדו' כי ביתך היא לעומת ביתך העיקרי וקדוש למעלה ובלכתך בדרך לעומת בהתהלכך תנחה אותך כי העוה"ז יקרא דרך ובשכבך לעומת בשכבך תשמור עליך בקבר כי השכיבה בכל לילה אחד מששים במיתה ובקומך על ידי חזרת נפשך אליך לעומת התחיה כענין מז"ל על פסוק חדשים לבקרים רבה אמונתך שע"י הקיץ האדם בבקר תרבה אמונת התחיה:

ח

וקשרתם לאות כו'. אחר הזהירו על התורה ועל ייחדו ית' ואהבתו ככל הכתוב והזהיר בדבור אמר גם צריך המחשבה והמעשה. והוא פי גם שהוא על הקבורת שהוא כנגד הלב קרא יתברך למקום ההוא על ידך למען נשכיל כי עיקר הדבור היא לקשר המחשבה עם המעשה על כן את האות שלפני הלב אמר בו קשירה על היד להורות כי צריך תמיד לקשר מחשבת הלב עם מעשה היד ולא תהיה מעשה הטוב בלי כוונה הראויה אל המעשה ולא מחשבה לבדה בלי מעשה כ"א יהיו לאחדים כלם שוים לטובה. וש"ת ומה נעשה ושאור שבעיסה מעכב וממשיכנו אחר מראה עינינו עשה זאת איפה בני והנצל. והוא פי יהיו לטוטפות בין עיניך. והוא פי אל תביט אל מראה עינוך. רק אל מה שבין עיניך. הוא עיני שכלך. הוא המוח הנלמד בג"ש. שהוא כנגד אויר שבין העינים. והיא כי הנה ב' הנה עיני האדם. עין בשר. ועין השכל והן אמת כי עין בשר סרסורא דעבירה. עין רואה ולב חומד כו'. אך לעומתו עין השכל להביט למרחוק. כי ישקיף וירא בעין שכלו. כי ההולך אחרי מראה עינו בשר לו רעה תבואנו וסופו יורש גיהנם. באופן כי המשתף ב' סוגים עינים אלו יחד. יירא את ה' ויסור מרע. ולא יניח את לבו לילך אחר עיניו. וזהו זכרון טוב על יד מצותו ית'. באומר והיו לטוטפות בין עיניך. כי הוא זכרון לבנ"י. שבין עיניו הם עיני בשרו ישים מראה המוח. להביט בעין שכלו. ולבלתי הניח את עיני בשרו לבדן. בל יאבד. וז"א לטוטפות ל' חבור. או ל' הטפה והבטה מרחוק. לרמוז אל הטפת עין שכלו אשר במקום הנחתן. וע"י כן נקרא מקום הנחתן בין עיניך. שהוא לחבר מה שבין העינים. אל מה שבמקום הנחתן. הוא המוח. כמדובר:

ט

וכתבתם כו'. והנה הן אמת כי ע"י ההכנות האלה. נקל לאשר חלק לו אלוה בבינה להשכיל להטיב. אך עדיין במקום שאין אנשים. לפעמים לא יוכל אדם עם יצרו. כי ע"כ זאת היתה ברכת ריב"ז לתלמידיו (ברכות כ"ח) באומר יהי רצון שתהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. וכאשר פירש ואמר שאדם עובר עבירה בסתר ואומר שמא יראני אדם ואינו אומר שמא יראני המקום. כמבואר אצלנו בספר רב פנינים. ע"כ שיבחו רז"ל את אשר לא יעשה במקום שאין איש בחדרי משכיתו. מה שלא יעשה במקום רואים. על כן צוה ית' יאמר וכתבתם על מזוזות ביתך כו'. והוא למען בבואך בביתך. ובחדרי משכיתך. תזכור אהבתו ית' בכל לבב ובכל נפש ובכל מאד. למען בהיותך בקרב ביתך תעשה הישר והטוב. שיהיה הוא יתברך נגד עיניך תמיד. באופן שאפילו בחדרי משכיתך לא תטה מני הדרך הטובה. לעשות אשר לא טוב. עם שלא יראך אדם. ע"כ הצריך בכל מקום שיש בו דירת אדם אפי' אלף בתים זה לפנים מזה חייב במזוזה אפי' בפנימי שבכולם:

י

והיה כי יביאך כו'. ראוי לשים לב. (א) איך מתקשר זה אל הקודם. (ב) למה ייחד דברים אלו מכל השאר כענין זבת חלב ודבש וארץ תאנה ורמון וכיוצא ולא הזכיר רק ערים ובתים ובורות וכרמים וזיתים. (ג) אומר ואכלת ושבעת כי אינו חוזר לא אל הערים ולא אל הבתים ולא אל הבורות ולא אל הכרמים ולא אל הזתים והיה צודק קצת אל הכרמים אם היה מזכיר הענבים. (ד) אומרו השמר לך כי מלת לך מיותרות וגם איך נשכח על ידי כל טוב שנתן לנו כי אדרבה נחזיק לו טובה. (ה) אומרו את ה' אלהיך תירא ששלשה החלוקות שבפסוק בלתי מתקשרות (ו) אומרו ובשמו תשבע כי טוב היה להזהיר לבלתי השבע אפילו על האמת. (ז) אומרו לא תלכון כו' למה פרט אשר סביבותיכם. (ח) אומרו בקרבך שהיא מלה יתירה ומשוללת ענין. (ט) אומרו לא תנסו כו' איך יתקשר עם הקודם. (י) אומרו כאשר נסיתם במסה למה צריך דמיון. (יא) כפל אומרו שמור תשמרון. (יב) אומר למען ייטב לך שנראה ע"מ לקבל פרס. (יג) אומר להדוף כו'. שהוא בלתי מקושר:

אך יאמר הלא צויתיך ואהבת את ה' כו' אמר עתה אל יעלה על לבך שאהבה לבדה תספיק כ"א צריך שג"כ תצרך מורא כי הנה והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך אשר לא נשבע לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך רק ארץ זבת חלב ודבש שהוא ארץ שפירותיה שמנים ומתוקים אך לא שיהיו ערים על תלן בנויות גדולות וטובות ולא נתוצות כדרך עיירות הנכבשות במלחמה שעל ידי כובד מלחמה יתקלקלו בניינם. אך אתה תראה ערים גדולות וטובות אשר לא בנית כי אם כבשת אותן שלמות וטובות שלא הוצרכת לבנות הנהרסות. וכן בתים מלאים כל טוב נכסים אשר לא מלאת ואין אלו מכלל ארץ זבת חלב ודבש. וכן בורות חצובים כו'. וכן כרמים וזיתים אשר אין ב' אלה בכלל חלב ודבש כי אין ענינם שומן ומתוקות כי אם רבוי שופע תירוש ויצהר אשר שמחה וטוב לב אשר תהיה שבע רצון לא תצטרך לאכול הרבה כדי לשבוע כי אם ואכלת שעור אכילה שהוא כזית מיד ושבעת וזהו ואכלת ושבעת. ואז בראותך גם אשר לא נשבע לך ה' הלא אפשר יעלה על רוחך אולי היה זה לך מפאת המזל ועל ידי כן תשית לבך אל הוברי השמים וכסיליהם כע"ג ולא תזכור יציאת מצרים כי שם היו לעיניך ב"ד. א'. המצאו יתב' בארץ הלזו העכורה כמאמר הכתוב ועבר ה' לנגוך את מצרים אשר ראו בעיניך כמעט בחוש כמפורש אצלנו על פסוק ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו כו' למען תדעון אשר יפלה ה' כו'. ב'. אשר ראית אשר שידד הש"י המזל כי הלא מזל מצרים היה מחייב בל יצא עבד לחירות ושידד הוא יתברך אותו ואיככה תחשוב את המזל נגד ה' אלהיך וזהו השמר לך פן תשכח את ה' אשר בעצמו שם היה בהוציאו אותך ממצרים וז"א אשר הוציאך. ועל הב' אמר מבית עבדים והוא כמפורש פרשת יתרו בשום לב שלא אמר מהיות עבדים כי אם מבית עבדים לומר ממקום שהיה כבית קבוע לעבדים לבלתי צאת משם לעולם מפאת המזל באופן שהוציאו יתברך אותנו משם הוא על ידי שידד המזל. וא"כ מה לך לבקש זולתו יתברך חלילה ואף לא לאמצעי כי גם הוא ית' על הארץ כבודו וגם את הוברי השמים ישדד. ואמר השמר לך לומר לא על הנוגע אליו ית' אני מזהירך כי אם חטאת מה תפעל בו רק על הנוגע לך פן תאבד ח"ו על כן לבל תשכח את ה' הוצרך תצרך עם האהבה מורא כי ע"י המורא אשר בקרבך לא תשכח וזהו את ה' אלהיך תירא. וש"ת הנה מורא תהי' לי אם יהיו עלי עונות כענין פחדו בציון חטאים שהוא יראת העונש לז"א ואותו תעבוד. והוא לומר כי המורא שבחרתי לא שתירא מעבירות שבידך מפני ענשן כי אם כמוראת יעקב אבינו שעם היות צדיק ולא דבק בידו מאומה מעון אשר חטא עכ"ז ויירא יעקב מאד שמא יגרום החטא כלומר אולי חטא שוגג והוא לא ידע. וזה את ה' אלהיך תירא עם היות שאותו תעבוד. כי היראה אשר היא מן החטא אין להחזיק לאדם טובה עליה וכמאמרינו ע"ד זה בפסוק אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו שירא את ה' עם היותו הולך בדרכיו. ושמא תאמר איכה את ה' אעבוד ויצרי ירדפני ויביאני לידי חטא לז"א ובשמו תשבע שהוא כענין בועז שאמר חי ה' שכבי עד הבקר שארז"ל כי ליצרו נשבע וכן אמרו ביוסף באומר וחטאתי לאלהים והוא מאמר דוד נשבעתי ואקיימה לשמור כו' וש"ת איך אזהירך על בלתי שכוח את ה' ושאותו תעבוד היעלה על לבנו לעבוד את זולתו ית' חלילה והלא בעינינו ראינו כי באלהי מצרים עשה ה' שפטים ואלהי ארץ כנען לא עמדו בפנינו להציל את ארץ עובדיהם מידינו ואיך נעבוד אותם אנחנו. לז"א מה שאני צריך להזהיר והוא לא תלכון כו' אחר אלהי העמים אשר סביבותיכם כי הם אותם שתותירו מהם ולא תכבשון כאשר היה. פן תאמרו כי אלהיהן הצילו את עובדיהם מידכם:

טו

כי אל קנא כו'. אל תאמרו כלום אדם מקנא אלא גבור מגבור כמותו כו' ואם אלהי העמים אלילים הבל המה מה לו יתברך אשר אין קץ לגדולתו לקנא בהם וזה אומר דע לך כי אל קנא ה' אלהיך ושמא תאמר ומה איכפת ליה אם אשפיל עצמי להבליהם ומה יקנא הוא ית' ולמה לא יעשה כמלך שלא יקפיד אם אחד מעבדיו יכרע וישתחוה לזולתו הגרוע ממנו לזה אומר בקרבך לומר הלא בהשפילך עצמך אתה נוגע אל קונך חלילה והוא כי נפשך אשר בקרבך הוא חלק אלוה ממעל כענין חלקי ה' אמרה נפשי. וא"כ בהשפילך לפני אלהי העמים אתה משפיל חלילה את נפשך גם היא תחתם והיא חלקו ית' והוא דבר רע מה שאין הפה יכולה לדבר חלילה כי את חלק ה' אלהיך תשים תחת אלהי הנכר וזהו אל קנא כו' למה שה' אלהיך בקרבך כי בקרבך קדוש חלק אלהיך יתב' ואת מה שבקרבך אתה משפיל חלילה באופן שלא בכבודך אתה מזלזל כי אם בכבודו יתברך. ועל כן יחרה כו' והוא כי האך הוא אחד מן המשחיתים אשר כשניתן לו רשות אינו מבחין כו'. וע"י כן והשמידך לגמרי את הכל כאיש אחד:

או יאמר בשום לב אל אשר ייחד פה ה' באומר אל קנא. והוא פן תאמר הלא במדבר הזה נעשה עגל בחורב ולא השמידנו ה'. לז"א הנה הוא יתב' אל קנא. כי קנאתו לא היתה במדת רוגז כי אם אדרבה במדת חסד. אך הי' זה על כי ה' אלהיך בקרבך על ידי הצדיקים. וכן רבים שלא חטאו בו. אך לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. ופן יבא עת שיחרה ה' והשמידך מעל פני האדמה:

או יאמר פן תאמרו לא לאלוה ולפטרון אבחר באלהיהם. רק לאמצעי. שאקח א' מהמזלות וכיוצא לאמצעי. כי רם ה' ועבים סתר לו חלילה. ואבקשה מי שיהי' בינו יתברך ובינינו. לז"א כי אל קנא ה' אלהיך למה שהוא בקרבך שעל הארץ כבודו. ואם כן אחר שבקרבך קדוש למה תבקש לך אמצעי. באומרך שהשמים שמים לה' אך לא על הארץ כבודו. באופן שע"י פן יחרה כו'. ושמא תאמר כי ה' אלהיך בקרבך ובמה אדע כי כן הוא. הלא אבקש לי מופת ונסיון יעשה לנו דבר בארץ ואדעה בו כי בקרבי הוא יתברך יושב. לז"א לא תנסו את ה' כאשר נסיתם במסה. שהוא שאמרתם (שמות י״ז:ז׳) היש ה' בקרבנו אם אין:

יז

שמר תשמרון כו'. שמא תאמרו הלא הזהרתנו בל נלך אחרי אלהים אחרים אשר בסביבותינו שהם אשר נכבוש מהעמים כמדובר שעל השארם נטעה שיש באלהיהם ממש ולמה לא יאבדם הוא יתברך בל ישאר מהם שריד וכהנדוף עשן ינדוף אותם. לזה אומר עשו זאת איפה ואז הוא יתברך יעשה את שלו ויהפכם לגמרי וזהו שמור תשמרון כו'. לומר הנה שתי מלחמות הן. אחד מלחמות היצה"ר. ב' מלחמו' בני אדם. והנה מלחמות היצה"ר מוטלת על האדם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אך מלחמות האדם באדם היא על הקב"ה כי ה' איש מלחמה ולה' התשועה. אמר הוא יתברך עשה אתם שלכם והניחו לי ואעשה את שלי וזהו שמור תשמרון כו' ולמען תוכלו על היצה"ר צריך ג' דברים. (א) עשו משמרת למשמרתי וזהו שמור תשמרון. (ב) שלא תעשו על מנת שייטיב לכם שהוא כעובד על מנת לקבל פרס רק למה שצוה כן הוא יתברך וזהו את מצות ה' אלהיכם אשר צוך שהוא למה שהוא אלהיכם יצוה לך וזהו אשר צוך. (ג) לעשות ולהתנהג במדת חסידות לפנים משורת הדין וזהו ועשית הישר והטוב שהוא לפנים משורת הדין כמז"ל ולא שתהי' מדת חסידותיך לעיני הרואים ולא בקרב לבך כי אם הטוב בעיני ה' הרואה ללבב גם במקום שאין אנשים וזהו הישר והטוב בעיני ה'. ולא שיעלה על לבך שכל מה שאני מזהירך בעבודת ה' הוא כי הוא יתברך צריך לעבודתך כי אם צדקת מה תתן לו כי אם שהוא יתברך חפץ חסד הוא ועושה כל זה למען ייטב לך ובאת וירשת כבא אל ירושת אבותיו באופן שאל תחוש רק לעשות אתה את שלך כי אחרי כן יעשה הוא יתברך גם כן. ואל תשית לבך כי הלא להדוף הוא יתברך את כל אויביך לגמרי ודאי יעשה כאשר דבר ה' כי האם דבר ולא יקימנו וזה אמר להדוף כו' באופן שע"י כן לא ישאיר שריד סביבותיכם ולא יהי' ליצריכם פתחון פה ליכשל באלהיהם מה שאין כן אם לא תכשירו מעשיכם שישארו לשכים ולצנינים ליסרה אתכם. ואמר שני רבויים באומר את כל אויביך לרמוז אל השרים שעליהם ואת גוייהם:

כ

כי ישאלך בנך כו'. ראוי לשים לב. (א) איזה קשר יש לזה אל הקודם. (ב) כי הלא זאת ארז"ל שהוא שאלת חכם ומה זו שאלתו אשר לא ידע יציאת מצרים הידוע לדרדקי דבי רב וגם ענין אומר לאמר. (ג) באומר אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי באומר אתכם ולא אמר אותנו יראה שהוא בן לא חכם כי הוציא את עצמו מהכלל. (ד) אומר ואמרת לבנך עבדים היינו כו' כי גם יקשה לומר שנעלם מהבן ההוא. (ה) אומר דבר אחד כפול ומכופל כי אחר אומר ויוציאנו כו' ביד חזקה היינו מאמרו אחרי כן ויתן ה' אותות כו' ואם הוא כתני והדר מפרש למה לא אמר הפי' מיד. (ו) אומר ויתן כו' למה אמר לשון מתנה. (ז) אומר גדולים ורעים במצרים כי אחר שהוזכרה מצרים למה חזר להזכירם ולא אמר ויתן ה' בם אותות כו'. (ח) אומר ואותנו הוציא משם כי הרי נאמר ויוציאנו ה' ממצרים כו' ואם הוא בשביל סוף הפסוק למען הביא כו' למה לא אמרו למעלה אחר אומר ויוציאנו כו' ביד חזקה הל"ל ולמען הביא כו'. (ט) אומר ויצונו כו' למה לא הזכיר רק החקים. (י) אומר ליראה כו' כי אין הצווי כדי ליראה רק לעשות זכר ליציאת מצרים. (יא) אומר כל הימים אם הוא שיהי' ע"י כן טוב לנו כל הימים והלא כמה מקיימים מצות הפסח ולא יבצר מהם צרה בחייהם. (יב) אומר לחיותנו כהיום הזה מה הוא החיות המתייחס אל היום הזה. (יג) אומר וצדקה תהי' לנו כו' מה ענין הצדקה ההיא וכן אומר לפני ה' כי מי לא ידע כי הכל לפני ה'. (יד) אומר כאשר צונו האם יעלה על לב לעשות כאשר לא צוה ה':

אמנם אחרי אומר השמר לך פן תשכח כו' אשר הוצאתיך כו' ראה והנה היה מקום יאמרו ישראל גם שאני לא אשכח שראיתי בעיני אך בני מה אעשה לו כי לא ראה ולא ישיב על לב יציאת מצרים וישכח ממנו לז"א עשה זאת איפה ושים בלבו הדבר הוא במה שכי ישאלך בנך מחר לאמר שהוא שישאל כדי לאמר לו אתה התשובה ושאלתו היא מה העדות כו' ואז ואמרת כו' דברים שישתקעו בלבו באופן לא ישכח כאשר יתבאר בס"ד. וסברת הבן השואל הלא היא כי יאמר בלבו איזה הוא דבר גדול יותר יציאת ישראל ממצרים והשאר המצרים במלכותם וארמנותם או השמד ל"א מלכים בארצותם בלתי החיות כל נשמה וקחת את ארצם ערים גדולות וטובות ובתים מלאים כל טוב ובורות חצובים וכרמים וזתים וארץ חטה ושעורה כו'. כי הנה כל השומע יגזור אומר כי גדול מאד השנית הזאת מהראשונה. וע"כ יתמה הבן הלז ויאמר מה היה שאחר כבוש הארץ זבת חלב ודבש אשר נתן לנו ה' ונשב בה נזכיר גם אתה יציאת מצרים ושנעשה עדות חקים ומשפטים זכר ליציאת מצרים וטוב טוב היה לעשות זכר לכיבוש ל"א מלכים מפנינו ושבתנו במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ולהיותו בן חכם לא יאמר דרך קושיא כמאמר הרשע באומר מה העבודה הזאת לכם אך זה ישאל כדי לשמוע התשובה שתאמרו. וזהו כי ישאלך בנך מחר לאמר כי תהיה השאלה כדי לאמר לו אתה תשובה. וגם לא ייחס הדבר לכם כי אם לה' שיאמר מה העדות כו' אשר צוה ה' אלהינו שייחס הדבר אל צווייו ית' וכלל אלהותו גם עליו באומר אלהינו. וענין השאלה הוא באומר אתכם לומר אתם יורשי הארץ שפלאי פלאות נעשו לכם להשמיד ל"א מלכים ולקחת את ארצם כי גדולה הוא זו מיציאת מצרים ולמה תעשו אתם זכר למה שהוא דבר קטן מאשר עשה הוא ית' לכם. וזה אמר מה העדות כענין קרבן פסח עדות לישראל אשר פסח על בתי בני ישראל כו' והחוקים כענין אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כי אם צלי אש ושיהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו והיות החג שבעה ימים ומשפטים לאכול על מצות ומרורים אשר צוה ה' אלהינו אתכם כי אלו לא צוה רק לדור אשר מתו במדבר ולא ראו כבוש הארץ החרשתי. אך לא אתכם כובשי הארץ רק דברים יהיו זכר לירושת הארץ. אז ואמרת לבנך כו' לומר ראה בני כי יותר ויותר ראוי לנו עשות זכר ליציאת מצרים מעשות זכר לכיבוש הארץ מכמה סבות. האחד כי מה שהיטיב לנו הוא ית' בהיותנו צדיקים אין לנו להחזיק טובה כל כך כאשר בהטיבו עמנו בהיות לו גוי חוטא עם כבד עון והוא מרז"ל כי ישראל עבדו ע"ג במצרים כדבר שנאמר גוי מקרב גוי עם מקרב גוי לא נא' כו' וזה אמר עבדים היינו לפרעה כלומר אך לא עבדים לה' ועל כל זה ויוציאנו ה' מה שאין כן כבישות הארץ כי עבדי ה' היינו כבר צדיקים עושה רצונו. ועוד טעם ב' הלא הוא כי ע"י יציאת מצרים הושרשו בנו עיקרי הדת היותר צריכים מכל העיקרים להחזיק אמונת דת האמת בלבנו לעבוד את ה' הלא המה חדוש העולם אשר ראינו כי שידד הוא ית' את המזל שמעולם הגלגלים ואת אשר שמעולם המלאכים ואת יושבי הארץ שמעולם השפל וזהו ויוציאנו ה' שהוא מציאות ית' אשר ידענו הוציאנו ממצרים אשר מזלם מחייב בל יצא משם עבד לחירות הרי ששידד המזל וזהו ויוציאנו ממצרים וגם שידד השר. וזהו ביד חזקה והוא כי אין צורך לו ית' לעשות דבר ביד חזקה כי במה נחשב לפניו יתברך אפילו לעשות כל העולמות יש מאין בלא עמל ויגיעה כמו שאמרו ז"ל אך הוא ככתוב אצלנו במקומות רבים כי אין קשה לפניו ית' כי אם ברצונו לזכות את ישראל ועונותיהם מעכבים כמו שאמרו ז"ל על הזווג וקשה לזוג' כקריעת ים סוף והלא כמו זר נחשב יהיה קשה לפניו יתברך לקרוע ים סוף אך הי' על קטרוג שרו של מצרים שהי' תובע דין באומר משוא פנים יש בדבר הללו עובדי עבודת גלולים כו'. ועל דרך זה הוא הזווג כי לא ישתוו הזוגות במעשיהם בעולם הזה והיה הא' בלתי ראוי לבת זוגו על כן אומרים ז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף. ונחזור אל הענין והוא כי הוצרך יד חזקה לשדד את השר שהי' תובע דין וזה אומר ביד חזקה שהוא לשדד את השר שראו אותו ישראל מת על שפת הים או יתפרש ויוציאנו ה' ממצרים הוא השר שנקרא מצרים כמאמר ז"ל על פסוק וישאו עיניהם והנה נוצרים נוסע כו' מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו וראו אותו ביד חזקה נגד ישראל על כן וייראו מאד וזה יאמר ויוציאנו ה' ממצרים הוא השר. וביד חזקה לשדד המזל והכניעו ושידדו ה'. וגם שידד את יושבי הארץ הלז שבעולם השפל וזהו ויתן ה' אותות ומופתים כו'. הנה הור' שליטתו בשלשה העולמות ואין זה רק כי הוא יתברך חידשם ובראם הרי יסוד גדול לנו על ידי יציאת מצרים שהוא חידוש העולם. (ב) הודיענו הייחוד כי ה' הוא האלהי' שפועל דין ורחמים כאחד שהרי האותות והמופתים לא היו רעים רק במצרים רק לא בארץ גושן אשר שם בני ישראל כי שם לא הי' ברד ולא חשך ולא ערוב ולא דבר ולא שום מכה ולא עוד אלא שאדרבה הי' מגיע עליהם טובה על ידי המכה כמש"א ז"ל כי ממכת הדם העשירו ישראל שהיו המצריים קונים בדמים יקרים מים לשתות באופן שהי' דין למצרים ורחמים לישראל כאחד. וזהו גדולים ורעים במצרים אך לא רעים בישראל ואין זה כי אם אחדות כי שני המדות אחת הנה. (ג) ההשגחה והוא כי ה' פעל כל זאת ולא מלאך ולא שליח שאמרתי ויוציאנו ה' שהוא בעצמו יתברך שעבר בחצות הלילה אל תוך מצרים להוציא את קדוש ישראל מבית הקברות ואין לך השגחה גדולה מזו שלא עצרו גשם העולם הזה מלבא בעצמו לקחת לו גוי. וזה אומר בפרעה ובכל ביתו לעינינו שהוא במכה אשר היתה בפרעה ובכל ביתו שהוא מכת בכורות כד"א וה' הכה כל בכור מבכור פרעה היושב על כסאו כו' ואז הי' לעינינו כי הכירו ישראל כי הוא יתברך הי' העושה כמפורש אצלנו על פסוק ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו בעבור תדעון אשר יפלה ה' כו' כי הראות העשות הדבר שלא ע"י משחית או מלאך ממלאכי הדין היה כי לא חרץ כלב לשונו לבני ישראל. כי ה' הפועל היה אתם להצילם ולהרוג את בכורי מצרים וז"א לעינינו הרי הכירו ההשגחה תכליות בעולם השפל שאין למעלה הימנה. (ד) שכר ועונש כי כאשר העניש לפרעה על בלתי שלחו את ישראל. כן ואותנו הוציא משם כו' לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו הרי שכר ועונש. הנה ארבע עיקרים גדולים מלבד מציאותו ית' הנכלל בהן. כי הם ה' שרשים גדולים אשר כל דת והאמונה האמיתית תלויה בהם לשמור את כל מצותיו יתברך ולדבקה בו כמפורסם ונודע ליודעי דעת. על כן ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האל שכולל באומר את ובאומר כל את העדות והמשפטים עם החקים האלה ליראה את ה' על ידי התחזק בנו ה' שרשים ועיקרים אלה. כי תושרש בנו יראה ביודענו השגחתו ואשר יעניש את עוברי רצונו ויטיב את עושי רצונו וגם על ידי אחדות מדותיו מורא תעבור על ראשנו לשמור את כל מצותיו. מה שאין כן בעשות זכר ליכבוש הארץ ולא זכר ליציאת מצרים כמדובר. וזהו ויצונו כו' ליראה כו'. וראו נא כמה מעלות טובות לחוקי הפסח כי הלא נעשה אותם ביום הפסח בלבד ובזכות זה יהיה טוב לנו כל הימים שבכל השנה וזהו לטוב לנו כל הימים. וגם יספיקו לתת לנו חיים כאשר היה ביום האחד שעשינו שעל ידי קרבן פסח ניתן חיים לישראל שפסח על בתי בני ישראל. וזה אומר ולהחיותינו כהיום הזה כד"א בדמיך חיי הוא יום אחד של פסח שבו עומד האב ואז משיב לבן השואל ואמר לו עבדים היינו לפרעה כו' עד סוף פסוקים אלו. וזהו אמר כהיום הזה ולא אמר כיום הזה לרמוז אל אותו היום הרשום שהוא עצם היום שיצאו בו ממצרים שהוא היום שהאב מגיד לבן בו כמדובר והיום ההוא חי וקיים על דרך כל יום שנעשה בו זכות כמשז"ל בס' הזוהר על ויקרבו ימי ישראל למות כו'. ובזה יאמר ולהקנות בנו חיים לא בלבד גשמיים כ"א גם כהיום הזה הקיים שיצדק בו לומר זה שהוא חי לפנינו כי חיי נפש זכינו. וש"ת היה די יצונו לזכור יציאת מצרים ולא לעשות כל מיני החקים ועדות והמשפטים אלו. לזה אומר הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה זכיותנו כי מלבד מה שעי"כ נלמוד ליראה את ה'. גם זכות קיום המצות מצד עצמן לא תבצור ממנו וזה בבחינות רבות. כי אם לא הי' רק שציונו לזכור יציאת מצרים הי' בלב בלבד ולא הי' לנו זכות מעשה אך עתה הוא לשמור לעשות לשמור בלב וגם לעשות המעשה. שנית כי היתה מצוה א' ועתה הם רבות וזהו את כל המצות שהם השתי רבויים והמצות לכלול עדות חקים ומשפטים. (ג) כי אם היתה זכירה בלב לא היינו עושים עבודה לפני ה' כאשר עתה שקרבן פסח וקרבן חגיגה נעשים לפני ה' בבית המקדש וז"א לעשות כו' לפני ה' אלהינו ושמא תאמר האם מי שחפץ יחזיקו לו טובה על אשר היטיב יצוה את מקבל הטובה שיעשה דברים שיורה בהם היותו מחזיק לו טובה. לא כן הוא כי אם יניח הדבר אל דרך ארץ אשר למקבל שהוא יעשה מעצמו כן הי' ראוי תנוח לנו הוא יתברך נעשה זבחים ודברים מראים איך זכרון טוב אשר היטיב לנו לא סר מלבנו תמיד. לז"א כאשר צונו לומר כי עתה אדרבה צדקה תהי' לנו בעשותנו אשר צונו מעשות מעצמינו והוא כי גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצווה וזהו וצדקה כו' כאשר צונו:

או יאמר וצדקה כו' לומר הלא אמרתי כי עשות העדות חקים ומשפטים הוא לטוב לנו ולחיותינו. והלא תאמר אם כן איפה מאומה אין לנו שכר בעמל מצות אילו אחר שהם לטוב לנו ולחיותינו כאשר לא יתן הרופא שכר לחולה המקבל מידו משקה טוב אשר יחיה בו. לז"א וצדקה תהיה לנו כו' לומר כי כאשר הנותן צדקה נצול ממות כד"א וצדקה תציל ממות וכעובדא דבת ר"ע ודשמואל ואבלט עכ"ז לא יחסר מהנותן צדקה זכות המצות שתהלך לפניו צדקתו כן הדבר הזה. כי עם היות שהוא לטוב לנו ולהחיותינו עם כל זה נזכה בזה לעה"ב בכל המצות והוא על דבר שלא נעשה אותו בכונת קבלת פרס לטוב לנו ולחיותינו רק לשמור לעשות את כל המצוה הזאת לא על פניית הנאה רק להיות כאשר צונו לעשות ולקיים מצותו ית':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.