משך חכמה/דברים/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה דברים ז

ג

לא תתחתן בם. הגמרא פרק הערל (יבמות דף ע"ט) מסיק דבגירותן אית להו חתנות, וכתב הרמב"ן דמן התורה אינו אסור רק מי שהורתו שלא בקדושה אם נתגיר, אבל בניו מותרין כיון שנולדו בקדושה, דלא מנה בהם הכתוב דורות. והנה הטורי אבן במגילה דף י"ד הקשה, דא"כ ישאר קושיית התוס' בעו"ג, דלמא לא תתחתן קאי על כל העו"ג, כמו לא תחנם, ומצרי ואדומי דכתב רחמנא לאסור דור שני יעו"ש. והנה לשיטת רשב"י דדריש ביבמות ס' על מלחמת מדין החיו לכם ופנחס עמהם ודאי לק"מ, אבל לרבנן דסברי לעבדים ולשפחות נראה דא"כ איך התיר הכתוב יפ"ת להיות לו לאשה [ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר, רש"י בשם ספרי] הלא קאי בלא תתחתן ואיך התירו הכתוב להיות באיסור כל ימיו, והלא לא הותרה, רק ביאה ראשונה מפני יצה"ר, וכאן לא שייך מאי דאמר רב בקדושין דף כ"א הואיל ואישתרי אישתרי גבי כהן, דהכא קודם גירות לא הותר לאו דלא תתחתן, רק בתר גירות וזה פשוט.

ה

כי אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תתצו ומצבותם תשברו ואשריהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש כי עם קדוש אתה לד' אלקיך כו'. הנה בגר תושב כתוב לקמן בפ' ראה לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כו' כי עם קדוש אתה כו', הרי דגר תושב אינו בכלל עם קדוש, כן הכא לענין אבוד עו"ג אינו מצווה גר תושב, ואין זה בכלל, אבזרייהו דעו"ג דגר תושב מצווה ואף לר"מ דסבר דגר תושב צריך שיקבל כל התורה לבד מנבלות ג"כ אינו מצווה באבוד עו"ג. וזה ברור. כיון שכן, נתברר טעמא דירושלמי יבמות פ"ק הערל הלכה א' דגר תושב מבטל עו"ג כעכו"ם, היינו משום דישראל מצווה על אבוד עו"ג ולשקצה, וכי מאבד עו"ג הוא עושה מצד המצוה בלבד, לא מן הרצון, לכן אין זה בטול, אבל גר תושב שאינו מצווה על אבוד עו"ג, וכי מבטלה הוא מצד הרצון והשכל הוי בטול, כעו"ג שמבטל עו"ג. וזה טעם הירושלמי. ונראה, דטעם הבבלי דסבר דגר תושב אינו מבטל עו"ג, משום דלא פלח לא מבטל, טעמו משום דסבר, דגר תושב היה צריך להיות מצווה גם על אבוד עו"ג ג"כ, ומה דלא נצטוה הוא, משום דאבוד עו"ג אמר בספרי פרשה ראה דבחוצה לארץ אינו מצווה ע"ז רק בארץ, ומצות אבוד עו"ג הוי כחובת קרקע, שאינו נוהג רק בארץ לכן כתוב כל הימים, יעוי' באדרת אליהו להגר"א שביאר זה היטב, לכן כיון שבגר תושב, אם מוכרין לו קרקע או כל דבר שבמחובר עובר משום לא תחנם, לא תתן להם חני' בקרקע, כדמשמע מדברי רמב"ם פ' י' ה"ד *) מהלכות עו"ג, אם כן לכן אינו מצוה על אבוד עו"ג, דלדידי' כיון שאינו רשאי לקנות במחובר, הוי לדידי' כמו ישראל בחו"ל דפטור מאבוד עו"ג, ולחייבו בחו"ל לא יתכן לחייבו יותר מישראל גופי'. ודו"ק היטב.

ז

לא מרובכם מכל העמים, כי אתם המעט כו' כי מאהבת ד' אתכם ומשמרו את השבועה כו' וידעת וכו' האל הנאמן שומר הברית וכו'. הרצון, דאם מפני השבועה, הלא תשאל איפוא הם הג' אומות קיני, קניזי, קדמוני, וידעת כי הוא נאמן שומר הברית ונאמן הוא שעוד יתן לכם ויוסיף לקיים השבועה בכללה, להוריש אותם מפניך.

ט

שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו. לפי הכתיב מצותו ראוי להיות הוא"ו בקמץ והתי"ו בחולם. הוא נאות עפ"י מה שאמרו ז"ל סוף פ"ק דקדושין בירושלמי הא דתנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו וזוכה ונוחל הארץ זה מי שיחד מצוה אחת ולא עבר עליה מימיו וכמו שאמרו תיתי לן דקיימנא מצות ציצית כו', וזה שכתוב ולשומרי מצותו אף מצוה אחת אם שמרה ולא עבר עליה מימיו. ודו"ק.

פרשת עקב

יב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה כו' והסיר ד' ממך כל חולי וכו'. ראה בעקדה דברים מתוקים. ויתכן להוסיף על דבריו, כי כאשר נתבלל דברי תורה בגופם ועמדו בנסיונות ארבעים שנה, אז נתהפך להם החקים למשפטים, כי הנפש הזך והבהיר משיג מה שמאכלות וביאות אסורות מטמטם הנפש ומרחקים הזכות והזוהר מאור האלקי, ולאנשים כאלה נחשב חקים למשפטים והבן. ועפ"י דבריו יתכן מה דאמרו איש יומא יצא דם ונכנס מים, כי קודם שנתעצם הכהונה באהרן ובניו היו צריכים לזריקת קרבנות עליהם, שמורה כמו שצריך ליתן נפשו לד', וזה הדם הוא הנפש, ויכפר על הנפש, ומזה השיגו הכהנים למסור נפשם עבור העבודה והכהונה, אבל לאחר שנתעצם הכהונה באהרן ובניו, אז די בהזאה שמורה על שיהא מך כאזוב וישפוך לב כמים, שזה צריך הכהן גדול לבלי רום לבבו בהכהונה גדולה ולשפוך לב כמים, כמו שאיתא בפיוט פרשת פרה. ודו"ק היטב.

יג

שגר אלפיך ועשתרות צאנך. באבן עזרא, מפרש אחד היה בספרד כו' יעו"ש. ויתכן, דכוון דאלף הוא מלשון מאלפינו דעת, וכמו שדרשו אלף בינה. וזה, כי מהבהמות ששלח יעקב אמרו במד"ר ובירושלמי כתובות דמזה אנו למדים שיעור עונה יעוין רש"י שם, וביבמות אמרו, דמשיאין לו עצה ההוגנת ד' אין טפי לא, כי היכי דלימטי עונה בחודש, והוא כמו פרים, ששלח פרים עשרה ופרות ארבעים חד לארבע, וזה מלפנו מבהמות ארץ, ועשתרות הוא ג"כ ללימוד, לפי שלרחלים מאתים אילים עשרים, הרי אחד לעשר. ויעוין בדבריו ודו"ק.

כה

לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ד' אלודיך הוא. לפי דרשת הגמרא פרק ר"י, (עבודה זרה דף נ"ב) כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך, דהוה ליה למיכתב לא תחמוד כו' לקחת לך הא כיצד פסלו לאלוה לא תחמד פסלו מאלוה, (שבטלו) ולקחת לך. ולפ"ז נראה לי לפי מה שפירשו הקדמונים דביטול לא מהני בנעבד לגבוה, דהוה כמו אתנן דאסור לעולם, עיין חידושי הרמב"ן, יש לפרש דהוא ע"ד המגבילות לא תחמוד כסף וזהב עליהם פן תוקש בו ולקחת, פירוש מה שאתה לוקח כשביטלו עכו"ם לע"ז הוא יהיה לך, פירוש לך ולא לגבוה כי תועבת ד' אלדיך הוא, להקרבה וכמו שאמר להלן לא תזבח שור ושה כו' כי תועבת ד' אלדיך הוא ונכון הוא לפי הדרש. וכן מצינו בהפסוק אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות וכיוצא בו הרבה לבעלי הלשון. ודו"ק.

כו

ולא תביא תועבה אל ביתך, עיקר פשטו הוא בישראל המכניס עו"ג לביתו, והא שאמרו במשנה פ"ק דעו"ג דאין משכירין בית לדירה לעו"ג הוא אסמכתא דברי רבינו נסים. ונראה עיקר פשוטו, משום דכתיב ביפת תואר במלחמה והבאתה אל תוך ביתך, לכן אמר שהיא חסה על העו"ג על מחמדיה הכסף והתכשיטין שיש עליהם ותביא עמך לביתך, לכן אמר ולא תביא תועבה אל ביתך שלא יביא רק החשוקה לבדה ומגלגל עמה עד שתתגייר, לכן אף שהוא אינו זוכה בהעו"ג, כיון שלוקחה לאשה מוזהר על זה, לכן אסרו חכמים להשכיר בית למי שמכניסה לשם אף שאינה של ישראל, ולכן אמר תועבה, שכשהיא עדיין לא קבלה שבע מצוות, אז יכולה לבטל ויהי' ככל כסף וזהב שאינה חשובה אצלם ואין זה תועבה, *) ועיין שם בספר אור שמח. רק אם לא בטלה אסור להביא. כן נראה לפי הפשט ויעוין ספר המצות בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.