אלשיך/דברים/ח

אלשיך דברים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל המצוה כו'. ראוי לשים לב. א' אל אומרו כל המצוה ומהראוי יאמר כל המצות. והנה במדרש אמרו שהוא ללמד על כל המתחיל במצוה שאומרים לו גמור וזה אמר כל המצוה כלומר כלה ולא מקצתה תשמרון לעשות. ועל פי דרכם זה יתכן בא ללמדנו ג' למודים טובים. אחד לגמור את המצוה. ועוד למוד ב' והוא שמה שאפשר להרבות עושים את המצוה יעשה כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים וז"א אשר אנכי מצוך היום לשון יחיד שהוא לכל אחד על כל זה בבא אל הפועל תרבה רעים וז"א תשמרון לעשות ל' רבים. לימוד ג' והיא כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזהו כל המצוה שהיא פסילי אלהיהם כו' עם שאין זה רק אחר בא אל הארץ מעתה תשמרון לעשות שהוא תשמרו בלבבכם לעשות אחרי כן שמעתה המחשבה תחשב לזכות שעל ידי כן תזכו לירש הארץ כי ובאתם וירשתם. ולעומת הדבר האחד שהוא לגמור כל המצוה על ידי כן תחיון שגם הוא ית' כל מספר ימיך ימלא ויגמור. ועל מה שתרבה עמך עושים את המצוה גם ה' יגמור וירבה לך שנים וזהו ורביתם. ועל מה שבמחשבה תגמרו לעשות בלב. כי בלי מעשה מלחמה תירשו כי ובאתם וירשתם כי בבואכם במחשבה לכבוש במצות ה' מיד וירשתם. וזה ע"ד רז"ל שאומר כל המצוה בא ללמד על גומרה. ועוד נשקיף ונראה דרך ישכון אור לפי פשט המקרא. ועוד איזה ייחס הוא השכר הנאמר בכתוב למען תחיון כו' אל המצוה אשר ידבר בה. ועוד אומר תשמרון לעשות ולא אמר תעשו. ועוד אומר וזכרת את כל הדרך כו' מה ענין אומר זה אל הקודם. עוד לנסותך לדעת את אשר בלבבך כו' כי היתכן יצטרך הוא ית' לנסות או לדעת את אשר בלבב אנוש. ועוד בפרשה שאחריו ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך כו' כי הוא ענין בלתי מקושר אל כל הקודם. וכן פרשה שאחריו שמלתך כו' בלתי מקושר אל הקודם ומשולל הבנה אצל המאוחר כי על כל הטובה הזאת שאמר שמלתך לא בלתה כו' הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש כו' כי טובות הנה המה ולא ייסורין וכל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן:

אמנם אחשבה כי כהתימו לצוות על אבדן הע"ג בא ויאמר אשר ימשך אלינו בזכות והוא בשום לב אל אומר פסילי אלהיהם כו' כי מהראוי יאמר פסיליהם או אלהיהם או אליליהם וכיוצא משמות הבעלים ולא פסילי אלהיהם אך הנה אין ספק כי בימים ההם כל עובדי פסל המתהללים באלילים לא היה עם לבבם אל עץ ואבן דומם כי אם אל הוברי השמים וכסיליהם כוכבים ומזלות או משרתי עליון אליהם גוים ידרשו ואלהיהם המה ברשבם כי כח ואל למו להשפיע עליהם אלא שיעשו בתבונה עצבים מעשה חרשים תמונת כל דבר אשר בשמים ממעל אשר הם זונים אחריהם וישתחוו אל תמונתם תמורתם כמאמר הכתוב כל תמונה אשר בשמים ממעל. והוא אומר פה פסילי אלהיהם שהם פסילים של אלהיהם אשר הם דוגמתם. והנה היה פחד מאיש שוגה ומפתי בל יעבר פיו הוללות רעה לומר הלא צויתני ה' להשמיד ולאבד פסילי אלהי העמים אשר הם דוגמת מזלות השמים והלא תחת זאת ימעטו וישוחו המזלות אשר אשרוף דוגמתם בארץ העשוייה בחרפת עושיהם מהריק עלי ברכה המתייחסת אל כל מזל אשר אאבד דוגמתו. ע"כ אמר אל ישיאך לבך הרע הזה כי דע איפה כי נהפוך הוא ואדרבה עיניך תראה ותשפוט כי הן לא בידם טובה להריק ברכה ולהניח ברכה אל בית דורשם כי אינם זולתי כלים וצנורות להריק לאשר טוב בעיני היוצר ית'. כי הלא הדברים המיוחדים אל המזל הנה הנם חיי בני ומזוני והנה אשכילך בינה כי הלא כל המצות בשלימות אשר אנכי מצוך כעת שהיא פסילי אלהיהן תשרפון כו' אשר בזה תכניע המזלות אשר אלה דוגמתן שהיה הדעת ההמוני גוזר כי הדברים התלויים במזל הם בני חיי ומזוני תעזב מהם. והיה להם טענות לחשוב מחשבה רעה זו לייחס טוב העה"ז אל המערכות וליירא מהן באבדן את דוגמתן. (א) כי הלא במדבר אחר עון המרגלים ויאשמו כל אשר מבן כ' שנה ומעלה ואת כל אשר עדן לא היו בני כ' הניעם במדבר ארבעים שנה מעונים בכל הדרך ההוא והם היו צדיקים ולמה בלי עון נשארו נעים במדבר כי השארותם שם היסבה קצת אשמות שנתגרשו למו באריכות טלטולם שם. ואם נאמר שהוא דרך נסיון לנסותם במדבר לא יתכן כי הלא אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים אשר ידע יעמדו בנסיון כמז"ל ע"פ ה' צדיק יבחן מה שאין כן הדור ההוא כי לא עמדו בנסיון. טענה ב' כי הלא התורה והמצות היא רוחנית והראוי ימשך מהם הוא שפע רוחני ואושר הע"ה אך טובות העה"ז הגשמית הלא יצדק יבא כל השפע מעולם הגלגלים הגשמי ובזה יסכימו ויאמרו כי כל טוב העה"ז תחת המזל וע"כ יתחמץ לבבם מהשחתת שרוף וכלה את פסילי אלהי העמים הם דוגמת הוברי השמים וכסיליהם פן יגרע שפע מערכות השמים מהם. ע"כ אמר דע איפה כי נהפוך הוא כי אדרבה ע"י עשותכם כל המצוה הזאת בשלמות לאבד דוגמת מזלותיהם אז תזכו להפלגת ג' הדברים המיוחדים אל המזל והם חיי בני ומזוני. ועל הא' אמר למען תחיו הרי חיי ורביתם הרי בני וירשתם את הארץ כו' הרי מזוני כי ארץ אשר היא זבת חלב ודבש אין לך מזוני רבים ונכבדים מהם. ולבל תתמו על החפץ אמר אשר נשבע ה' לאבותיכם והוא כנודע כי שבועות האבות הנה היתה באל שדי כפרש"י ז"ל בפ' וארא ע"פ וארא אל אברהם כו' באל שדי שהטעם אצלי הוא לומר אל תפול חתת מערכות השמים עליהם פן יעכבום מלכבוש הארץ ומלאכול פריה וטובה כעולה על לב פרעה באומר כי רעה נגד פניכם וכיוצא בזה כי הלא אני אל שדי השודד מערכות השמים וכסיליהם וזהו אשר נשבע כו' לומר כענין השבועה אשר לכולן היה באל שדי. ולא בלבד אקבע לכם השכר הזה בעשותכם המצוה כי אם מעת תשמרון בלבכם לעשותם שהוא מעתה טרם תכנסו לארץ וזהו תשמרון לעשות כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' במעמד שלשה הדברים המיוחדים אל המזל עם עשות דבר המורה הכנעתו אל המזל כמדובר. והוא מאמרינו ע"פ החודש הזה לכם ראש חדשים כי אם הכניע את מזל טלה בשחיטת הפסח אשר המזל ההוא הוא המושל בחדש ניסן והיה דעתכם אפשרי לגזור כי ימעט בחדש ההוא הוא חודש ניסן הצלחה וברכה מלבא בכם והוא נגדכם כי אדרבה החדש הזה לכם ראש חדשים כו' כמפורש שם בס"ד. והנה שלשה הדברים האלה אשר ידיעתי לך הכוללים כל עיקר טובות העה"ז שמע בקולי איעצך ויתחזקו ויתמידו לך. הלא היא כי וזכרת את כל הדרך כו' הוא כל העוני אשר התענו והענין במה שנזכיר מאמר התנא א"ר יונתן כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני עכ"ל. והוא בשום שכל והבין. (א) באומר סופו לקיימה מעוני כי הלא אין מספר לשלמים וכן רבים קיימו את התורה מעוני כר' חנינא בן דוסא ור' אלעזר בן פדת ודומיהם ולא היה סופם לקיימה מעושר ומתוך עניו' מתו. (ב) כאשר דבר על המקיים את התורה מעיני למה לא דבר גם על המבטלה מעוני וההיקש על אומר וכל המבטל את התורה מעושר כו' למה לא דבר על המקיים את התורה מעושר מה יהיה סופו אם הוא כי המבטלה מעוני לא יסור עניו ממנו וכן במקיים מעושר עמו תמות עשרו הלא כמה וכמה בטלוה מעוני והעשירו לרעתם כי משלם לשונאיו אל פניו וכמה קיימוה מעושר ונתרוששו לטובתם. (ג) באומרו וכל המבטל את התורה מעושר כו' כי כמה בטלה מעושר וארוחתם ארוחת תמיד בעושר וכבוד כל ימי חייו:

אמנם לבא אל הביאור נקדים הקדמה הלא היא. כי באחד מב' דרכים מנסה הוא יתברך את האדם. (א) בעוני אם יסבול חרפת רעב וחוסר לחם ולא יקוץ. (ב) בעושר אם ישמן ויבעט או יכלכל דבריו במשפט. והן אמת כ"א יהיה נסיון העוני בכך מאזנים ונסיון העושר בכף שני איזה הדרך קשה מחברו הזה אי זה. הלא ימצא כי הגדול מחבירו הוא נסיון העושר כי הנה יותר יתעתד לחטא בעל חומר גאוה אשר יקנה עשיר בעשרו ויאבד דעתו מאשר יחטא עני בעניו כי הלא אז יכנע לבבו הערל. והוא מאמר שלמה בחכמתו רש ועושר אל תתן לי שהוא בל ינסנו באחד משני הנסיונות הנזכרים. ופירש הרעות המתרגשות מכל אחד מהנה. ואמר כי יחדו לא יהיו תמים. כי הראשונה והוא הריש אין רעתו כל כך רבה כרעת העושר כי הנה אשר הייתי מתעתד על ידי הריש הוא פן אורש וגנבתי ואעבור על לא תגנוב ומזה אל שבועת שקר כי יתבענו הנגנב בבית דין וזהו ותפשתי שם אלהי וגם זה לא יתרגש לי בהכרח ע"י הגניבה כי הלא כופר בכל פטור משבועת התורה ואני אכפור בגניבה כי שבועת היסת עדיין לא היתה בימי שלמה אך מה שאתעתד לעבור על השבועה הוא פן מכעס היותי נחשד בגנבות אקפוץ מעצמי ואשבע וזהו ותפשתי שם אלהי ולא אמר ונשבעתי בשם אלהי הנה שכל רעת הדלות איננה זולתי גניבה וספק שבועה. אך עדיין הוא יתברך אלהי יקרא וז"א שם אלהי. אמנם נסיון העושר לא כן הוא כי גדול כים שברו כי הלא פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' כי אגע באלהות חלילה עד בלתי הקרא אלהים אלהי. הנה כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני וכן הוא אומר אני בחנתיך ולא בכסף צרפתיך בכור עוני כלומר כי על כן עמדת בנסיון. משא"כ אם בחנתיך בעושר. וטעם הדבר הוא כי איך לך דבר מכשיר את האדם כהכנעה. והנה אין ספק כי העוני הוא המביאו אלי' ימשך מזה כי טוב לגבר כי ישא עול עוני וייסורין בראשיתו למען יכנע לבבו כמאמר הכתוב טוב לגבר כי ישא עול כו' כי על ידי כן גם כי יעשירנו המלך הקדוש אחרי כן לא יירא מלבעוט בעשרו כי הלא אחר שהעוני הכניע לבבו לא תסור מעליו הכנעתו. משא"כ אשר תחלתו בעושר ונכסים כי הלא ישמן ויבעט עד כי גם כי יעני אח"כ לא תסיר מעליו אולתו וגאונו וגאותו אשר קנה בעשרו. וזה הדבר אשר דבר התנא באומר כל המקיים כו' לומר טוב לך כי תחשוק העוני בראשיתך כי הלא בקיימך התורה מעוני כי טבע העוני לקיים בו את התורה אז יכנע לבבך עד גדר כי גם אם תעשיר סופך לקיימה מעושר ולא תירא מבעיט' הנמשכת מהעושר כי אשר הכניעך העוני לא ימוט ממך. אמנם אם נהפוך יהיה כי תתעשר בתחלתך הלא תתעתד לבעוט ולבטל התורה כטבע העושר ורעת העושר רבה עד כי הלא גם תעני לא תקיים את התורה כי רב הוללות העושר אשר לא תסור גם בעוני כי הלא כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וע"כ לא תפש בחלוקו' זולת אלה כי אין הכונה רק לומר כי מה שטבע העוני לעשות מועיל גם כי יעשיר ומה שטבע העושר לקלקל כל כך יתחזק בבעליו שלא יתוקן גם כי יעני אחרי כן. ובזה נבא אל כונת הכתוב באומר וזכרת את כל הדרך כו' לומר הלא אמרתי לך שע"י המצות תחיון ורביתם וירשתם. דע איפה כי אין כל הדברים הללו אומרים כ"א במה שלא תשכח את כל העוני אשר התענית זה מ' שנה שע"י זכירת העוני לא תתגאה ולא תשמן ותבעט כאמור כי המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ונחזור אל הענין והוא כי אחר שהעוני וייסורין הם מכניעים לב האדם באדם עד שגם כי יעשיר לא יאבד בעשרו ע"כ טובה עצתי כי וזכרת את כל הדרך כו' כי ע"י זכירת הייסורין יכנע לבבך בל תתגאה ברוב טובך אחרי כן:

והעולה על רוחך כי על ב' טענות תגזור אומר כי טובות העה"ז לא בקיום מצוה תלויים רק על המזל כפשט המאמר לאו בזכותא תליא מילתא לבלתי מבין הדבר כי הלא מה שהניעם הוא יתברך במדבר מ' שנה גם לבלתי חייבים על עון מרגלים בלי עון כי על כן יעלה על רוחכם כי ע"פ המזל היה כמאמר פרעה באומר ראו כי רעה נגד פניכם. והב' על כי תורה ומצות רוחנים ואין מבא לטובות העה"ז לבא על ידם. הסירו את רוע מחשבותיכם מנגד עיני. כי הא' והוא טרחכם במדבר הי' לנסותך לדעת כו' והוא כי דרך אנשים הטובים בלבותם לחשוב מחשבות ולדבר דבר לאמר הלא צדיקים אנחנו ואהבת ה' בלבנו ומי יתן יבחננו ה' וינסנו כי על משמרתנו נעמוד כי ידענו עם לבבנו כי נאמני ארץ לה' אלהינו אנחנו ויתכן כי נכון לבם באומרם. אך המה לא ידעו את רשעת יצרם הרע כי רע ומר הוא ובעת המבחן יפתה וגם יוכל. ומי לנו גדול מדוד המלך ע"ה כי בכל לבבו אמר לפניו יתברך בחנני ה' ונסני אך בהבחנו פתהו יצרו ויוכל והוא מאמרו לפניו יתברך באומרו בחנת לבי פקדת לילה כו' ככתוב אצלנו במקומו שאמר רבון העולמים הלא לא התלתי בך חלילה כי באמרי בחנני ה' לא היה עם לבבי לבלתי עמוד בנסיון. ולא קיימתי כי הלא בחנת לבי כי בכל לב אמרתי בחנני ה' כו' לעמוד בנסיון באמת. אך מה אעשה לך ומאז פקדת לילה הוא המלאך הממונה על ההריון הנקרא לילה כמ"ש ז"ל ע"פ והלילה אמר הורה גבר ואיך אעצור כח לבלתו בא אל בת שבע ואתה כבר פקדת לילה להביא ההריון אל הפועל. ולא עוד אלא שכאשר צרפתני בעת הפועל היתה כונתך לבל תמצא כי לא היו לי זמותי אם תמצא אם אין כי אם לדעת מ"ש שלא אעמוד בנסיון להביא אל הפועל מה שאמרת שלא תמצא. באופן שמחשבה טובה שהדרך לצרפה למעשה אפילו לא עבר פי ליחשב דבור ומה ליחשב למעשה עם שבחנת לבי במחשבה טובה כאמור. ואיך קרה לו דבר זה אם לא שטעה באיכות יצרו כי חשב יוכל לו בעת הנסיון וירא כי לא יכול לו והכיר איכות יצרו כי רע ומר באופן שאין לאיש לבטוח בכשרונו. וזה יאמר פה מה שעיניך על לא חמס שאמר שתזכור העוני אל תתמה לומר וכי כדי שיהי' לנו מה שנזכור אחרי כן עניתנו דע כי היה לנסותך לדעת את אשר בלבבך כו' שהוא כדי שתדע אתה בעצמך את אשר בלבבך כי אתה היית בוטח בעצמך בטוב לבך שלא תמוט לבך לעולם בעת אומר יתברך מי יתן והיה לבבם זה בעת מתן תורה כמאמר ז"ל כי על כן קראם כפוי טובת הש"י על שלא אמרו תן אתה כי בטחו בעצמם ולא ידעו כי צריכים עזר משדי. על כן ניסה הוא יתברך אותך כדי לדעת אתה את אשר בלבבך וראית כי לא עמדת כאשר בכמה עניינים לא עמדו בנסיון באותה שנה. ועל הטענה הב' והיא כי אין מהמצות רוחניות נמשך טוב העולם הזה רק מעולם הגלגלים הגשמי אמר ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך כו' והוא בשום לב אל פסוק אומר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא איך ידעו שמו ויקראוהו מן אם לא ידעו מה הוא וגם תחת מה האכילם ה' לחם מן השמים ולא המציא להם לחם מן הארץ כי לא יפלא ממנו כל דבר. אך כוונתו יתברך כמדובר אצלנו במקומו הלא הוא למען הודיעם מעלת התורה אלהית ואכותה בל יעלה על רוחם כי למה שהיא תורה מן השמים רוחנית אין לה מבוא להשפיע ולהיטיב רק אל הנפש אשר היא מאיכותה ויהי' כן לה אחר הפרד' מהגוף. אך לא אל הגוף בעוד האיש בעולם הזה כי גם הנפש לא תמלא ותקבל שפע ממנה עודנה מלבשת בחומר. ואם כן איפה יכרעו ויפולו ייעודי התורה שבפרשת בחוקותי ושל פרשת כי תבא הגשמיים פרי מעלליהם והנאת הגוף בקבר אשר שפתים דובבות למי שנאמרה שמועה מפיו ותחיית האדם מלובש בחומרו. על כן מה עשה הוא יתברך הראם באצבע כי כאשר בנוהג שבעולם הגוף אוכל מאכל גשמי ועל ידי כן הנפש מתקיימת בתוכו כן הנפש תאכל בעולם הזה מאכל רוחני הוא המן שמלאכי השרת נהנים ממנו ומה גם לספר הזוהר אשר הפליגו בעוצם רוממות רוחניותו ועל ידי כן יתקיים הגוף אשר בחברתו. ומה מתקו דברי רז"ל באומר לחם הנבלע באיברים כי הלא יקשה איזה הדרך יכנס בעצמות האיברים אך הוא כי למה שהוא מתקבל בנפש והנפש תחיה את כל האיברים כי אין אבר משולל כל מציאותו תיכון וחיצון מאיכות הנפש שאל"כ הוה נפסד. כן גם הוא מתפשט עמה כי אל כל מקום אשר יהי שמה הרוח ילך וממוצא דבר נסכים ונאמר כי כאשר המן הרוחני מדבק בנפש ואגבה יהנה הגוף כן התורה אלהית עם היותה רוחנית כי ע"כ יצאת מפי הגבורה תדבק בנפש ויהנה גם הגוף למען יאמינו בתורת ה' ואיכות מתן שכרה לגוף ונפש ולא ירפו ממנה על סכלם דבר זה. והוא מאמר הכתוב אצלנו כמבואר במקומו באומר הנני ממטיר לכם לחם כו' ולמען אנסנו כו' לומר הנני בעצמי ממטיר וגם הוא מן משמים שבהיות על ידי וגם בהיות מן השמים יורה כי רוחני הוא מאד ועכ"ז יהיה לחם סועד לבכם וזן אתכם וזה יהיה למען אנסנו הילך בתורתי כי במה שיראו כי המן הרוחני זן את החומר בהשתלשלות הנפש כן תורתי הרוחניות. ויהיה להם לנסיון אם יעשו ההיקש הזה ללכת בתורת ה'. ובגלל הדבר הזה המה ראו כן תמהו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כלומר הידוע כי רוחני הוא ואיך יזון את הגופים. ואומרת התורה הנה תמיהתם היתה על כי לא ידעו מה הוא שהוא כי רצה הקב"ה לזכותם שיראו נפלאות אל כי על ידי השתלשלות הנפש יזון הגוף. אז אמר להם משה הוא הלחם הזן וגם שאינו טבעי הוא אשר נתן ה' לכם לאכלה:

ונבא אל הענין באומר ויענך וירעיבך כו' לומר הלא אמרתי לך כל המצוה כו' למען תחיו כו' אל יתחמץ לבבך לאמר איך מצוה הרוחניות תחיה את גוף עושיה החומרי וירבהו וכל יקר עושר טוב הארץ ישביעהו. כי הלא דע לך כי הנה ויענך בטורח הדרך וירעיבך בחוסר לחם ככלות פרוסת מצרים והנה דרך אשר אחד משני אלה לו יגיעת בשר מלכתו בדרך או חסר לחם הוא בריא כי אם יתנו לו מאכל דק לא יסעד לבו עד יתנו בשל מבושל בשר שמן ותרנגולת פטומה ויין ישן כי בהמה שמן חלקו ומחזיק את בשרו. משא"כ האוכל דבר דק כי תחת היותו מוסיף אומץ על ידו נהפוך הוא כי אדרבא הלא יתעלף. ומה גם אם המאכל היא רוחני הוא שלא יסעד את גופו היעף ויגע כ"א אדרבא ייעף ויגע ועל כל זה עם שויענך וירעיבך והאכילך את המן הרוחני הוא אשר לא ידעת רק מן גשמי הידוע שמשלשל בטבעו אך זה רוחני היה ולמה עשיתי כן ולא האכלתי אתכם מאכל גשמי המכלכל את הגוף ומסעדו ומשביעו הלא היה כי למען הודיעך כי לא על הלחם הגשמי לבדו יחיה האדם הגשמי כמוה ולא בדבר רוחני כ"א שעל כל מוצא פי ה' היא התורה והמצות אשר יצאו מפי ה' שהיא רוחניות עצמית יחיה האדם. כי ע"י המן תבין לאשוריך כי כאשר המן רוחני השביע וקיים את הגוף עודנו עיף ויגע ורעב כן על ידי התורה והמצות הרוחניים יחיה האדם המלובש בחומר ועוד לנו דרך אחרת בפסוק זה הלא הוא כי לא על הלחם במה שהוא לחם לבדו כלומר מצד עצמו יחיה ויזון האדם כי על כל מוצא פי ה' למה שיצא מפי ה' שיזון ע"כ יחיה ונזון בו האדם שאלו לא היה אומר ויזון לא היתה זנה וההיקש בשאר והוא מאמר ר' חנינא בן דוסא מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. וזו תהיה כוונת מרע"ה באו' הוא הלחם אשר נתן ה' כו' כי הנה המה נבהלו באומר מן הוא ואיך יזון החומר המעונה ורעב והשיב מרע"ה הוא הלחם במה שיתן אותם לכם לאכלה כי הוא אמר לו יהי לחם ויזון וזה צודק במקרא אלא שהא' גם הוא נכון ונמשך אחר המקרא הקודמים:

ד

שמלתך לא בלתה כו'. ש"ת הלא אמרת כי עניתני ה' לנסותני במדבר כאמור ואיך יתכן ושמלתי לא בלתה מעלי ורגלי עמדה במישור לא בצקה ואיך כונתך היתה לענותני. אך אין זה כי אם שבדבר הזה הטבת חסדך והענוי היה מפאת מזלי כי רעה נגד פני כמאמר פרעה ראו כי רעה כו'. ע"כ הנה באתי להשכילך כי מה שתראה שעם שעניתיך עב"ז שמלתך לא בלתה כו' הלא הוא כי הכל מאתי אלא שהתנהגתי עמך כאב עם בנו אשר אהב ששמאל דוחה וימין מקרבת מייסרו מצד אחד ומרחם אותו מצד אחד. וז"א שמלתך כו' שעי"כ תתמה על החפץ שיורה הפך העינוי הלא הוא כדי שעי"כ וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ששמאל דוחה וימין מקרבת כן ה' אלהיך מייסרך. ואם באנו לדקדק אומר עם לבבך שהוא מיותר יהיה במה שנודע מרז"ל כי כל מקום שלא נאמר לב אלא לבב הוא על שני יצרים ויהיה הענין כי אמר למעלה כי הענוי היה מאתו יתברך למען נסותו כמדובר אמר עתה הנה עדן היה אפשר יהיה יצרך מדיחך מאחר אלהיך באמור לך מי יודע אם מה שהתענית זה מ' שנה לא היה מפאת המזל. אך במה שתראה כי ב' הפכים היו בך הענוי והרחמים כי בזמן שויענך ה' שמלתך לא בלתה כו' בזה תדע עם לבבך הכולל יצה"ר כי מן ה' הוא זה ולא מהמזל כי הלא אין לאל יד המזל לפעול כא' ב' הפכים. באופן כי גם היצה"ר יסכים ויאמר כי יד ה' עשתה זאת כאשר ייסר איש את בנו בשמאל דוחה וימין מקרבת:

ו

ושמרת את מצות ה' כו'. הנה יקשה הנה היראה היא הכנה לשמור המצות ולא יתהפך ואם כן איך יאמר ושמרת הוא וליראה אותו. (ב) למה לא אמר לאהבה אותו שהיא מדה טובה מהיראה. (ג) איך נותן טעם לדבר על שמביאו אל ארץ טובה האם מבלי הביא אותו אל ארץ טובה יפטר מלשמור מצות ה' וליראה אותו. (ד) אומר ארץ נחלי מים כו' כי הלא גם זה נמצא בארצות זולת א"י ימצא כאלה. (ה) אומר ארץ חטה ושעורה האם יש ארץ שלא יהיו בה חטה ושעורה וגפן כו'. (י) למה לא אמר ארץ חטים ושעורים כו' לשון רבים. (ז) אומר ארץ אשר לא במסכנות כי האם ששיבח את הארץ ברוב טובה ישבחנה על העדר מסכנות וודאי הוא כי אין עניות במקום עשירות. (ח) אומר לא תחסר כל בה אם הוא כל המינים הנאמרים למעלה הרי מי לא ידע כי המינים שנשתבחה בהם שלא יחסרו ממנה ואם הוא על דברים אחרים היה ראוי לומר אחר זכירת המינים ההם. (ט) אומר אשר אבניה ברזל כי אין זה שבח כי מקום אשר אלה לו ימעט תבואתו כאומר ואת ארצכם כנחושה והארץ אשר תחתיך ברזל. (י) אומר ואכלת ושבעת איך יתקשר זה אל הקודם:

אמנם אחרי אומר כל המצוה כו' למען תחיון ורביתם כו' והזכיר כי גם אחרי רוב טובה נזכיר העוני הקודם לבל נתייהר ונחטא נתן לנו פה עוד ב' למודים נאים ולעבוד את ה'. א' שלא נעבוד ע"מ לקבל טובה שאמרתי למען תחיון ורביתם ובאתם כו'. ב' תהיה לנו יראת ה' חשובה ועולה על מדרגת אהבה ונמשכת ממנה והיא יראת יעקב את ה' שהוא שעם שהיה אוהב את קונו היה ירא ולא מעבירות שבידו כי לא ידע עון אשר חטא תחת ידו כי אם ויירא יעקב מאד שמא יגרום החטא אולי חטא שוגג ולא נודע לו חטאתו אשר חטא וזו היא מדרגה שאין למעלה הימנה שעם היותו עושה רצון קונו מאהבה ואין בידו עון הוא ירא ועל ב' אלה אמר על הא' ושמרת את מצות ה' אלהיך שהוא למה שהם מצות ה' אלהיך ולא לקבל פרס. (ב) ללכת בדרכיו וליראה אותו שהוא שעם היותו מוסיף על עשיית המצות למה שהוא אלהיך גם תעשה ללכת בדרכיו שהוא להדמות אליו מה הוא חנון אך אתה חנון מה הוא רחום אך אתה כו' שזה הוא מפאת אהבה על כל זה שאתה הולך בדרכיו ואינך עובר רצונו ולא חטאת לו תהיה ירא אותו וזהו ללכת בדרכיו וליראה אותו שהיא מדת יעקב כאמור. ואמר אשר אמרתי לך ושמרת את מצות ה' אלהיך ולא ע"מ לקבל טובה אל תאמר בלבבך הלא הוא יתברך נדר לנו ארץ זבת חלב ודבש על מעשינו ומעשה אבותינו ואיך תאמר שלא נשמור המצות כדי לקבל הטובה ההיא לזה הנני בא ואומר לך כי לא יעלה על לבך כי שלמות הארץ לאכול מפריה ולשבוע מטובה אשר היא זבת חלב ודבש כי לא כן הוא כ"א להדבק עם ה' אלהיך אשר שם הוא למושב לו וגם שורש נפשך כמדובר אצלנו על פסוק לך לך מארצך שאמר הוא ית' לאברהם הנך בחרן אתה רחוק ממך ומשורשך כי שורשך דבוק בארץ העליונה שלעומת א"י ובבואך שמה היה תהיה כהולך לך לעצמך ולשורשך וז"א פה כי ה' אלהיך מביאך כלומר אינו מוליכך כי אם מביאך כי שם ביתו ית' ושורש נפשך ע"כ הוא ית' יתייחס לבא ולא למוליך כי שם עיקר שכינה. וגם אותך מביא כי גם אתה בא ולא הולך כי שם שורשך. והוא כי ארץ טובה כלומר לא כיתר ארצות שטובן הוא בלבד על חירותיה לא שהם מצד עצמן יש בהם איכות טוביות אך זו היא מצד עצמה ארץ העליונה כי אפילו אוירה קדוש כנודע וזהו אל ארץ טובה כנודע באופן שעיקר א"י לעשות בה מצות ה' ובזה תכיר כי שם עיקר העולם ומה גם לרז"ל האומר כי תחלה ברא ית' וא"י לבדה אח"כ ח"ל כד"א עד לא עשה ארץ וחוצות. ובמה תדע שהיא הגבירה הלא הוא כי היא ארץ עיינות ותהומות יוצאים כו' והוא כי דרך ארצות להיות ארץ שותה ממימי זולתם בנהרים יאורים ומבועי מימי מעיינות ההולכים מארץ אל חברתה ומהב' יוצאים מבועים והולכים אל הג' אך ארץ ישראל לא כן הוא כי אם כל מימיה יוצאים מינה ובה. ואינו שותה כלל מזולתה וזהו עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר שכל עינות ותהומות של שלה יוצאים בבקעה ובהר שלה. ואשר אמרתי לך שלא תעשה על מנת לקבל טובה לא שתעדר ממך כי אם שתעשה את שלך ואני עושה את שלי בארץ אשר נתתי לך כי הלא היא ארץ חטה ושעורה כו' והוא נוסף על ריבוי פירותיה עוד לה כי גם כל פירותיה גדולים כמז"ל ע"פ כליות חטה שהיו גרעיני החיטים ככליות ועד"ז השעורה וגם הגפן כי אפי' גפן אחד היתה מוציאה כמה מאות גרבי יין וכעובדא דרביה דבר ה דריש לקיש בשלהי כתובות וכן תאנה ורמון ארז"ל כי ב' אנשים מהמרגלים א' טען תאנה א' וא' טען רמון א' ועוד ארז"ל במדרש כי כל הי"ב מרגלים היו מסובבים ואוחזים ברמון אחד. הנה כי זולת רבוי הפירות גם כל אחד מגרעיני החטה היה גדול וכן השעורה והתאנה והרמון ושגפן אחד היתה מוציאה כמה מאות גרבי יין מה שאין כן בכל שאר ארצות אפי' המוציאה רוב תבואות לא תשובח על גודל גוף כל חטה או שעורה או גפן או תאנה או רמון רק על קבוץ רבויים וזה יאמר ארץ חטה שאפילו חטה אחד תורה שבח הארץ וכן שעורה אחת שהיא ככוליא א' וכן גפן אחד או תאנה או רמון אחד ועל כן לא אמר ארץ חטים ושעורים וגפנים ותאנים ורמונים לומר כי גם אחד יורה שבחה להתפאר וליקרא שמה עליו וגם ארץ זית שמן שהזית עצמו אפילו אחד שמנו אגור בתוכו מרוב שומנו. וגם כיוון באומר זית שמן כי יש מקומות כדמשק ודומה לה שזתיה אין עושין שמן אבל ארץ ישראל היא זית שמן וגם תמריו בל יעצרו אותם מוצאים דבש מרוב שומנם ועל כן קרא לתמר דבש:

ט

ארץ אשר לא במסכנות כו'. אחר אומרו שזולת הרבוי יש גם ברכה בעצמות הפרי בעובי ובשמן. בא עתה ויאמר עוד סוג ברכה אחרת. והוא כי הנה בכל ארצות אין דרך בני אדם לאכול פת בלבד עם לא מחמת עניות או לחסרון לפתן או דבר אחר ללפת בו את הפת אמר כי כ"כ זן ומסעיד לבא פת א"י כי לא מחמת מסכנות תאכל בו לחם לבדו וגם לא מחסרון היות בה מה שתלפת בו את הפת כי הלא לא יחסר כל בה אך הוי אומר כי השמנינות החטה לחם לבדו יערב לאוכל כאלו נאכל בלפתן. ולא בלבד בקצת מקומות שהארץ דשנה כי אם אפילו במקום אשר אבניה ברזל כו' והוא כי אמר רשב"י ז"ל במדרש כי י"ב פעמים נאמר ארץ בתורה על א"י והוא על י"ב חלקים באופן שהמקום שנאמר בו ארץ אשר אבניה ברזל לא על כללותה נאמר כי אם על קצתה ובזה יאמר לפי דרכנו כי למה שאין ד"א שכולה טרשים ואבנים חזקים להיות בה תבואה שמנה ודשנה אמר כי לא במסכנות תאכל בה לחם כו' ושלא יחסר כל בה הוא אפילו בארץ אשר אבניה ברזל כו' ועכ"ז לא במסכנות תאכל בה לחם וגם שם לא יחסר כל בה כ"ש שאר חלקים:

י

ואכלת ושבעת כו'. אמר הנה עוד שבח אחר יש לא"י כי הלא דרך העולם שאין אדם שבע עד יאכל שיעור שביעה אך שם כל כך הברכה מצויה בפירותיה שתהיה אוכל ושבע כאחת במעט שיעור הנקרא מציאות אכילה תשבע וזהו ואכלת ושבעת כענין ואכלת אכול ושבוע. ואז וברכת את ה' כו' והוא כי הנה יהושע תקן ברכת הארץ אך לא כנוסח אשר היא לנו עתה כי עתה אנו אומרים נודה לך כו' על שהנחלת לאבותינו ארץ כו' אך יהושע לא תקן כי אם נודה לך על שהנחלת לנו וזהו שמזהיר ואומר לישראל עשה באופן שואכלת ושבעת וברכת על הארץ הטובה אשר נתן לך שיהיה זה הנוסח שלך ולא שתאמר שהנחלת לאבותינו והוא שלא תגרום לגלות מארצך וע"י מה תהיה גורם דבר זה שתאמר אשר נתן לך הלא הוא כי השמר לך פן תשכח כו' שבמה שלא תשכח את ה' לא תגלה מארצך:

יא

השמר לך כו'. ראוי לשים לב. (א) כי אומר לבלתי שמור כו' הוא מיותר כי השוכח את ה' חלילה וודאי שלא ישמור מצותיו וחקיו ומשפטיו. (ב) כי מה שגרם השכחה את ה' שהוא אומר פן תאכל ושבעת כו' היה ראוי לאומר תחלה ויאמר השמר לך פן תאכל ושבעת ושכחת את ה' כו' לבלתי שמור מצותיו כו' וגם אומרו לבלתי שמור יראה בלתי צודק ומהראוי יהיה יאמר ולא תשמור כו'. (ג) אומרו פן תאכל ושבעת כי יראה כי אכול עד ישבע הוא דבר רע כי בו ירום לבבו כי היה ראוי לאכול ולא לשבעה והלא אדרבה למעלה אמר ואכלת ושבעת וברכת כו' ולא עוד אלא שאין חיוב ברכת מזון מן התורה רק לאשר אכל ושבע. (ד) אומר ובתים טובים תבנה וישבת כי הלא בשלמא היושב בבתים אשר לא בנה מתגאה יותר כאומרו למעלה ובתים מלאים כל טוב אשר לא בנית אך מה שאדם יגע ובונה אינו מתייהר בו. (ה) למה ייחד דברים אלו בקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב כו' מדברים אחרים כענין כרמים וזתים ודומיהם. (ו) אומר וכל אשר לך ירבה כי הלא בזה כולל כל הדברים הקודמים ולמה יפרט תחלה אחר שעתיד לכלול הכל. (ז) אחר שאמר שישכח מה שהוציאו הש"י מבית עבדים למה לא אמר ג"כ שהקיפם ענני כבוד והים הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש. (ח) שתחת הזכירו שפע הטוב מזכיר הצער באומר המוליכך במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון. (ט) אומר המאכילך מן כו' למען ענותך בו כי מי יתן והיה לנו הענוי ההוא כי ימטיר ה' לנו לחם מן השמים כי הלא כמו זר נחשב יקראנו ענוי. (י) או' ולמען נסותך מהו הנסיון ההוא. (יא) אומר להטיבך באחריתך מה צורך עתה לתת טעם אל הענוי לומר שהיה להטיב לו באחריתו. (יב) אומר כחי ועוצם ידי שיראה כפל ענין במלות שונות שהוא קושיא כפול. (יג) אומר וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח כו' כי הלא אחר שמה שמזהיר שלא ישכח הוא מה שה' הוציאו מארץ מצרים מבית עבדים זה היה ראוי לו' וזכרת את ה' אלהיך אשר הוציאך כו'. ועוד כי אין אומר וזכרת צודק רק בזכירת דבר שעבר ולא בהווה. (יד) אומרו והיה אם שכח תשכח למה כפל השכחה. (טו) כי בכלל אומרו ועבדת הוא והשתחוית להם. (טז) כפל אומרו אבד תאבדון. (יז) מה צורך אומרו כגוים אשר כו' הרי אמר תאבדון. (יט) אומרו עקב לא תשמעון כו' כי הלא הראוי יאמר עקב עבדתם אלהים אחרים:

אמנם לבא אל הביאור נקדים ראשונה כי הנה זה דרכו של יצר הרע כי לא פעם א' יעקרנו מהיות צדיק חסיד ישר אל היות רשע גמור כ"א מעט מעט יגרשנו מהיות עובד האלהים אמת. קו לקו עד יביאנו עד עבוד אלהים אחרים. (ב) כי הנה גדול נסיון העושר מנסיון העוני כי העושר יהולל חכם ויחטיאנו לא כן העוני כי בו יכנע לבבו ולא במהרה ינתק מהיות בן העה"ב אל היותו יורש גיהנם וע"כ תחת זאת את אשר יאהב ה' יוכיח ויענהו טרם השפיע עליו טובה לבל ישמן ויבעט ברוב טובה ויהי' עדי אובד ע"כ יקדים לו עוני ימים ושנים עד יקנה הכנעת לבב ושפלות רוח באופן כי גם כי יעשירנו המלך הקדוש אחרי כן לא יגבה לבו כי עניו' אשר קדם לו הניחו נכנע ושפל רוח עד גדר שלא יעצר כח העושר לסור לבבו מאחרי ה' כמדובר כ"ז למעלה על מאמר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר:

ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי לך אחר אהבה וליראה אותו הנני מפרש לך ממה תהיה ירא שהוא פן תבעט ברוב טובה וזהו השמר לך כו' לומר הלא ספרתי לך מטובת הארץ ושבע המינים שנשתבחה בה השמר לך כלומר לך להנאתך אני מצוך השמר ולא למעני כי אם חטאת מה תפעל בו יתברך והוא כי רוח טובה יטך מעל אלהיך. וזהו פן תשכח את ה' ולא בבת אחת כי אם מעט מעט כי ראשונה לא יהיה רק לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקותיו והוא שלא תעשה המצות למה שהם מצותיו והמשפטים למה שהם משפטיו והחקים למה שהם חקיו רק לקבל פרס או מפני הרואים וכיוצא או בדרך אחרת. כי תחלה לא תגעל נפשך בכל התורה רק לבלתי שמור מצותיו כו' אשר אנכי מצוך היום שהם אשר לא שמעת בסיני שגם כל המצות זולת עשרת הדברים אשר שמעת מהם מפי הגבורה ומהם בהשתלשלות משה וזהו לבלתי שמור כו' אשר אנכי מצוך היום. ואחרי כן עוד מעט תרחק יותר והוא פן תאכל ושבעת שלא בלבד תשכחהו מלעשות מצותיו לשמור כ"א גם תתבטל מתורה ומצות ותלך אחר הנאות גופך שואכלת ושבעת לסעוד לבך ובתים טובים להנאת עיניך תבנה וישבת כלומר יושב ובטל מהתורה. ותראה שעם כ"ז בקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב וכו' וכל אשר לך ירבה אז ורם לבבך באמור כי לא מן ה' היה זה כי הלא עזבת תורתו:

או יאמר בזה והוא כי אין מייסר יצר לב האדם רע להחטיאו כאכילה ושתה כמאמר ז"ל כל מקום שמצינו אכילה ושתיה עושה רושם שנאמר וישבו לאכל לחם כו' מיד מכרו את יוסף וכן ויאכלו וישתו ויקומו לצחק. והוא כי הנפש והחומר שני נגדיים זה מצד היצר הטוב וזה מצד היצר הרע ועל כן כשזה נופל זה קם אם אדם הולך אל בית המדרש מצד הנפש אז החומר יותש כי על כן נקרא התורה תושיה כמפורש אצלנו בביאור ספר משלי וגם היצר הרע שבצדו אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ. ובגלל הדבר הזה האוכל ושבע בעצם ומפנק חומרו אז יחרץ יצרו הרע לעשות מעשהו. כי על כן רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל במדבר שהיה זן ומשביע את הנפש ולא את הגוף כי אם משפע הבא ממנו אל הנפש היה מתפשט אל החומר ונבלע חיוניתו באברים ומקיימה באופן שלא היה היצה"ר מתגאה בו כי לא היה משביע את החומר בעצם רק את הנפש הנגדיית אל היצר הרע אלא שהיה נזון גם החומר כמדובר. ובזה יאמר הנה באכלך מלחם הארץ שאינו כמן שלא היה משביעך ה"א את הנפש אך עתה ואכלת ושבעת כלומר אתה בעצמך שהוא הגוף ישבע והוא מקום להשים את היצר הרע כמדובר ואז ימשך לעשות עיקר מהעולם הזה כי ובתים טובים תבנה וישבת שהוא מקום לומר אלו היה שהייתי משתמש בבתים טובים אשר לא בניתי כרמים וזתים אשר לא נטעתי ובורות חצובים אשר לא חצבתי הי' מקום לומר כי הכל מאת ה' יתב' אשר נתן לי מאתו ובידו אך עתה הבתים אשר בניתי לי מחדש ידי עשתה בהשתדלותי. וגם תראה כי בהיותך יושב בבתים טובים אשר בנית אשר דרך הבונה בתים טובים לירש על ידי כן כי על כן נקרא מסכנות שמסכנות את בעליהן ואדרבה תעשיר כי בקרך וצאנך ירביון שגם אלה אינם מכלל מתנת הארץ ומזה ימשך שיפרו וירבו לרוב הצאן ובקר ומזה כסף וזהב ירבה לך כי תמכור מרבוי המקנה אשר ירבה ויפרוץ לרוב ואחר שיהיה לך רב כסף וזהב וכל אשר לך ירבה שתרויח על ידי רוב כספך וזהבך במשא ובמתן עד שכל אשר לך ירבה וכולם הם דברים אשר לא מכלל מתנת וירושת הארץ. באופן שעל ידי אלה קרוב הדבר שתבא לומר הנה כל הצלחת האדם תלויה בשני דברים א' ההשתדלות ב' הממון כי אשר הוא איש משתדל ובידו מעות רבות בהשתדלותו ומעותיו יעשר ויקום חילו כי כן קרה לזה כי בהשתדלותו בנה בתים טובים וישב בהם ומכספו וזהבו אשר קנה מאשר רבו בקריו וצאניו נשא ונתן בהם בהשתדלותו עד שהרבה כל אשר לו מהריוח ואם היה לו עבד או שפחה עתה קנה עבדים ושפחות לרוב וההיקש בכל אשר לו כאומר וכסף וזהב ירבה לך כו' ורם לבבך. והוא מה שפירש לבסוף באומר ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי כו' והוא כחי על השתדלותי ועוצם ידי על הכסף וזהב שעל ידי שתי אלה השתדלות וחזקת הידי בעושרו עשה לו את החיל ההוא כאשר נבאר בס"ד:

או שעור הכתוב הנה העובד את ה' שהוא בעסק תורה ומצות הוא כי כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ואתה לא תעשה כן רק ואכלת ושבעת ותחת התנאי השני שהוא ועל הארץ תישן לעשות מישיבת העולם הזה עראי אדרבה ובתים טובים תבנה וישבת והלא תראה כי אתה העושה כן בקרך וצאנך ירביון בקרך שלך וצאנך שלך הם אשר ירביון וכסף וזהב ירבה לך כלומר אך לא לעוסק בתורה ומצות וכל אשר לך דוקא ירבה אך לא לאשר עושים עיקר מתורה ומצות. ובזה ורם לבבך הוא היצר הרע באמור הלא העוסק בתורה הלא עיקר פירותיו בעולם הזה לו המה ולמה אין לו שופע טובה בעוה"ז ושכחת ההשגחה. והנה טרם יפרש מה שיאמר בלבבו הקדים ואמר ושכחת כו' והוא לומר הלא אמרתי לך כי רוב טובה תטך מהדרך הטובה כי ורם לבבך וש"ת הלא הוא ית' ידע דרך עמדי לבעוט בטובה למה לא תיקן לפני הדרך לבלתי תחטא לזה אמר מה לעשות לך הוא יתברך ולא עשה הוא יתברך. הוא טרם תת לך הטובה הקדים הודעה לבלתי תחטא ולא שוה לו עמך כי ושכחת כו' כי כמו כן ירום לבבך שהוא היצר הרע כנודע מאומרו לבבך ולא לבך שהוא לכלול היצר הרע שתשכח את אשר עשה לך ה' מטרם השפיעו בך את הטובה הזאת והוא אשר הוציאך מארץ כו' לומר אלו היית זוכר מה שהוציאך ה' מארץ מצרים מבית עבדים לא היית מתעלה ורם לבבך בהיותך עתה בבית חירות אשר בנית וישבת בהשתדלותך כי אז לא השתדלותך הוציאך כי מה כחך אז לצאת מארץ של מצרים הוא השר הנקרא כך כנודע מרז"ל וגם מה כחך להכניע המזל שהיה מחייב שעבד לא יצא משם לחירות וזהו מבית עבדים שהיתה מצרים בית קבוע לעבדים בל יצאו משם עוד. ואשר תתייהר מאשר בקרך וצאנך ירביון הוא שתשכח המוליכך במדבר הגדול שתחת ריבוי בקר וצאן היו לך רבוי נחש שרף ועקרב וצמאון ולא במקום שהיו בו מים אלא שנעלם ממך מקומם כי אם אשר אין מים במציאות. ולו זכרת זה לא היית מתגאה כאשר בקרך וצאנך ירביון ואשר תתגאה ברוב כסף וזהב על שבו היה לך ברכה בכל אשר לך כי כל אשר לך ירבה גם זה לך שתשכח המוציא לך מים מצור החלמיש כי הלא מה שתטעה הוא לו' שאשר לו עוצם יד במעות יעשה חיל הוא כי לא תזכור כי הוא ית' אינו עושה לך יש מיש כ"א יש מאין שהוא מים מצור החלמיש ומכ"ש בכל אשר לך ירבה שלא להקדמת היות לך כסף וזהב אתה צריך כי מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לכ"ש וא"כ איפה לא זכרת זה. שאילו זכרת לא התגאות. וש"ת כי מה תעשה ליצרך הרע כי רע ומר הוא ובמוצאו מקום להחטיא שהוא בראית רב טוב העוה"ז אז יחרץ לז"א כי גם זה גורם מה שתשכח המאכילך מן במדבר ולא מן טבעי כ"א אשר לא ידעון אבותיך שהוא לחם מן השמים רוחני אשר אין לו שייכות עם הגוף כי אם כאשר כתבנו שהיתה הנפש לזולת כי לחם שמלאכי השרת נהנים ממנו הוא אלא שהיה שפע איכותו מתפשט גם אל הגוף ומקיימו ולמה עשה ככה הוא ית' להאכילך מן רוחני הלא הוא למען ענותך את הגוף ולהתישו כי בעשות עיקר ההזנה אל הנפש ושמתמציתו יתפשט לגוף החומר נכנע והיצר הרע גם הוא יושפל. הפך המזון הגשמים שנזון הגוף בעצם ואגבו מתקיים בו הנפש כי אז ע"י היות מזון הגוף עיקר יתייהר יצרו בו ויאבדו והוא לעומת מה שכתבנו על ואכלת ושבעת ע"י שביעת הגוף יחרץ היצה"ר להתייהר. וז"א יתב' הנה ארבעים שנה האכלתיך מן לענות הגוף בעשות עיקר ממה שכנגדו כי כשזה נופל זה קם על דרך מה שכתוב אצלנו ע"פ ויהיו חיים לנפשך. וש"ת הלא זה היה בשנים ההם אך עתה באכלם מאכל גשמי המשביע אל חומר ומצורך אל רוב טובה ימצא יצרך הכנה להחטיאו לזה אמר ולמען נסותך כו' והוא במה שכתוב אצלנו פ' וירא על דבר נסותו ית' את האדם כי הלא הכל גלוי לפניו יתברך ולמה ינסנו. אך הוא באחד משני בחינות. או להודיע לזולת צדקת הצדיק שעמד בנסיון. או למען השביח צדקת צדיק בקרבו כאשר כתבנו שם ממשל הפשתני שמכה בפשתן הטוב להשביחו והוא כי כאשר יבא ית' את הצדיק בנסיון לוחם עם יצרו מלחמה רבה עד ינצחנו ומאז נשאר יצרו הרע חשוב כמת כ"כ ניתש כחו עד שעוד לא ירים ראש. כן אומרת תורת ה' הנה ויענך את גופך במאכל הנפש המתיש את הגוף ולמען נסותך שישאר יצרך תש כח לבלתי ירים ראש ועשה כן כדי להטיבך באחריתך שהיה חפץ הוא ית' לתת לך טובה בסוף ולשלא תבעוט בה הקדים תחלה הענוי ההוא למען תקיים מאז התורה מעוני כדי שתקיים אחר כך מעושר. כי מה שתשאר אחר כך מהעוני נכנע לא יניחך להתגאות אחרי כן וזהו למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך כמו שכתבנו למעלה במאמר. ושעור הכתוב למען ענותך שתקיים במדבר התורה מעוני שהוא עוני הגוף בלתי אל המן עיניך וגם למען נסותך שע"י המן היה החומר מזדכך ומשתבח כאשר ה' צדיק יבחן כדי שישתבח והיה זה כדי להטיבך לתת לך רב טוב באחריתך ולא תבעוט. ועכ"ז בעטת בי ואמרת בלבבך כאשר גבה ורם לבבך כחי ועוצם ידי כו' כמפורש למעלה שהוא כחי שהוא השתדלותי שבניתי לי בתים טובים ואשב בם ועוצם ידי אשר השיגה ידי זהב וכסף מאשר צאני ובקרי רבו. ובזהבי וכספי כל אשר לי הרבה ויהי לי כל החיל הזה. וע"כ מה הוא תקון כל זה לבלתי תחטאו הלא הוא כי וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח כי הלא כאשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים לא היה לך כח לצאת כמאמר ז"ל גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג והוא ית' קירב צדק מאליו ודרך מתנה נתן לך כח מאז היה כדי לעשות חיל להטיבך באחריתך באופן כי גם החיל הזה הוא עשה ולא אתה כי הוא הנותן לך לעשות החיל אשר עשית וכמאמרו ית' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ כו' זבת חלב ודבש וא"כ מאז נתן לך כח כדי לעשות גם הוא לך חיל:

עוד אפשר על דרך זה שאומר למען ענותך חוזר אל פסוק המאכילך כו' והכל הולך אל מקום אחד ואשר אמרתי שנתן לך כח כי הטעם שאומר עתה כי הוא הנותן לך כח הוא הדבר אשר דבר למעלה ושכחת כו' המוציאך מארץ מצרים כו' שעליו אמר עתה וזכרת כו' כי בהיותך זוכר זה תמיד בלבך לא תשכחהו ולא תחטא:

או שעור הענין ש"ת א"כ איפה טוב טוב היה שלא תתן לי כל ההצלחה הזאת לבל אבעוט הנה מה שהשיב ואמר מי יתן והיה שכל שכחתך את ה' לא יהיה כ"א עד אמור בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי כו' כי הנה אתה דע לך כי והיה אם שכח השכחה האמורה ימשך שמיד תשכח שכחה יתירה מזו וזהו אם שכח תשכח כ"א שכח עוד תשכח עד אשר והלכת אחרי אלהים אחרים שהוא המשך מעט אחריהם בסעיפי עניינים ועוד מעט ועבדתם ממש ועדיין לא תעזוב את ה' אלהים אמת כ"א שתעבוד גם האחרים ועוד מעט שוהשתחוית להם דוקא ולא לאלהי אמת כמז"ל באיכה רבתי שעשו ישראל אלילים כמנין ימות החמה ולא הניחו אפילו יום אחד לאלהי עולם ה' וזה יאמר והשתחוית להם העידותי בכם היום כי כנגד שתי השכחות אבד תאבדון או אבד מהעולם הזה תאבדון מהעולם הבא ואל יעלה על רוחכם כי אחשיב אשמתיכם כאשמת הגוים האלה כ"א יותר מכל גוי חוטא עובד ע"ג כ"א כגוים אשר ה' מאבד מפניכם כן תאבדון מפני הגוים כי כגדר אשר הגוים האלה היום בערככם כן יהיה לכם בפני יתר הגוים עע"ג כי רעתכם רבה מרעתם כי בני אתם וכפוי טובה עד אין קץ. ולא יעלה בדעתכם שבאבוד אתכם ינוכה עון הע"ג שעבדתם כי לא יהיה זה רק עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם אך העון עצמו אינו נמחק עד אבדון תאכלם וזהו עקב כו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.