אלשיך/דברים/ב

אלשיך דברים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר כו' רב לכם כו'. ראוי להעיר. (א) במה הוא רב להם סוב את ההר ההוא. (ב) איזה טעם היה להם לישראל להתגר מלחמה עם אדום שהוצרך להזהיר אל תתגרו בם והקושי הלז גם הוא במואב ובבני עמון בסמוך. (ג) ואת העם צו לאמר כי האם עד כה לא היה מדבר על העם באומר פנו לכם. (ד) אומרו לשון צו ואומרו לאמר שאינו לאמר לזולת. (ה) מה היא הפלגת השמירה הזאת שאמר ונשמרתם מאד. (ו) אומרו אוכל תשברו מאתם מה צורך להם לקנות מהם בהיות להם מן ובאר. (ז) אומרו כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך אם הוא שלא יחוש אל מה שיקנה אוכל ומים בכסף כי ה' אלהיו ברכו האם כל כך היה צריך שהוצרך אל טעם זה. (ח) אומרו בכל מעשה ידיך כי לא היה עושים במדבר שום מעשה רק למוד בלבד. (ט) אומרו ידע לכתך כו' מה חידוש לנו שידע לכתם במדבר ואין מתייחס אל ראש הפסוק כי יראה בלתי מקושר אליו כלל. (י) אומרו ה' עמך לא חסרת דבר הוא לבלי צורך ומשולל קשר עם הקודם. אך הנה ידענו מרז"ל כי ג' עממים שחסרו מהם שנדר הוא יתברך לאברהם באומר את הקיני כו' הם ארצות מואב ובני עמון ושעיר כי כעת נתן ג' אלה ירושה לעשו ולעמון ולמואב עד אחרית הימים שיתקיימו כל הי' לאבות בעצמם עם זרעם אחריהם באופן שלא נשארו לישראל בימי יהושע כ"א ז'. והנה אין ספק כי לא נעלם מישראל כי שלשה ארצות אלו הם מן העשרה שנדר הוא יתברך לאברה'. וע"כ בהיותם בתחום כל איזו מהן הלא יתחמץ לבבם אם ימנעם ה' מהם כאשר נשבע לאבותיהם ע"כ בכל אחד משלשה אלה הוצרך הוא יתברך להזהירם בל יתגרו בם מלחמה והיחל עתה בשעיר שהיו כבר עליו עוברים בגבולו ואחרי כן השנים האחרים כאשר יבא בס"ד בסמוך ואמר רב לכם כלומר רב לכם צרה על שכונתכם הרעה סביב לארץ אדום והיא מז"ל כי על שכונת אדום חסר מהם אהרן ע"כ פנו לכם להנאתכם צפונה והנה חלק הנקראים בני ישראל הם השלמים שבהם אין צריך להם אזהרה יתירה כי שלומי אמוני ישראל המה. אך המון העם אשר בשם עם יכונה אליהם צריך זירוז גדול כהבנת לשון צו שהוא לשון זירוז והוא כי דרך החיילות שהקלים ופוחזים שבהם מתפרצים מהחיל ושולחים יד באשר ימצאו במקומות אשר יעברו בהם גם אם יהיו אנשי שלומם על כן אמר הוא יתבר' ואל העם הבלתי שלמי' שדרכם להשמט מהחיל לשלול ולבוז אליהם צו בל יהרסו מהחיל לעשות כן ולמען חזק אותם בצווי זה צוה אותם שיהיו הם האומרים ומצוים ומכריזים הדבר שבהיותם כשוטרים על הדבר יזהרו הם לבלתי עשות וזהו צו לאמר אתם עוברים כו' אל תתגרו בם. כי יצוה את העם לאמר הדבר הזה. ואמר ונשמרתם מאד הלא הוא כי הנה ברכת החרב ניתנה לאדום ואין ישראל ניצולים ממנה כי אם בעשותם רצונו יתברך ועל כן אמר הנה וייראו מכם מברכת הקול ואין להם פחד כי אם לכם מחרבם הקשה ע"כ ונשמרתם מאד כי אין לכם הצלה מברכת חרבם רק בעשותכם רצוני אך עתה שאני מצוה אל תתגרו בם אם תעברו רצוני חרבם תבוא בלבבכם ופירוש הוא יתברך הטעם ואמר כי לא אתן לכם מארצם כו' כלומר לכם לא אתן כי אם לאבות לעתיד לבא עם הנשאר בציון כו'. והטעם כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. והנה אפשר שלא יבטחו בכם ויתחילו להתגר בכם מלחמה ע"כ אדרבה תראו עצמכם כמבקשים שלום ואוכל תשברו מאתם בכסף ומים כו' לההנות אך לא שתשאלו מהם לקנות שיראה כמבקשים ליאחז בם כי אם מאתם שהוא אם הם יבואו למכור לכם תקנו זה אמר מאתם אך לא שתתחילו אתם לבקש מהם שימכרו לכם וטעם אל חילוק זה הלא הוא כי הנה ה' אלהיך ברכך באופן תוכל לקנות בכסף אך לא שתבקשו אתם לקנות כי הלא מה שברכך לא היה כ"א במעשה ידיך שהוא במצרים בלבד כי גם היו מרויחים אגב עבודתם כנודע כי זולת מה שנצלו את מצרים היה להם עושר ומקנה ותבואות אך במדבר הזה זה מ' שנה לא היה לך מעשה שתתברך בו ע"כ די לך תקנה מאתם שהוא אם יבואו למכור לך ממה שמביאים אתם אך לא שתבקש אתם מהם. ושמא תאמר למה לא אבקש מעצמי לקנות ממנעמיהם כי תאוה נפשי לאכול כי אין לפנינו דבר בלתי אל המן עינינו לזה אמר הנה ידע לכתך את המדבר כו' אשר אין בו מיני אוכלים ומשקים באופן לא יבצר ממך תאות נפש אל כל מאכל אשר יאכל ומשקה אשר ישתה ע"כ מה עשה הוא ית' מ' שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר כי כל מה שתתאוה תמצא טעמו במן וא"כ איפה אל תתאוו למנעמיהם כי טוב לך המן מהכל ומה גם כי בזה לא חסרת דבר אך באכלך ממאכלם כי תקנה מאכל אחד לא יהיה לך זולתי אך במן לא יחסר כל לך כי הכל בו. ואז על ידי כך ונעבור מאת אחינו וביטלנו אפילו עבור בגבולו. וכאשר קרה לנו עם שעיר קרה לנו עם מואב כי גם שהוא מהי' עממין שנדר הוא ית' לאברהם לא ינתן לכם כי ירושה נתתי את ער לבני לוט עם היות כי ארץ רפאים הוא שהיא אחד מהעמים אשר נדרתי לאברהם וזו מהם כי האימים לפנים ישבו בה והם עצמם רפאי' כי רפאים יחשבו לגבורי' כענקים וע"כ שינו את שמם וקראם אימים על שמטילים אימה אך רפאים הם לפי האמת והוא הנזכר בעשרה עממין על כל זה לא ינתן לכם כי לבני לוט שלקחוה מהאימי' שהם רפאים נתתיה ירושה:

והנה דרך זה הוא קרוב לדרך המפרשים ז"ל אך הנה בב"ר אמרו רז"ל כי קניזי היא ארץ אדום שהיא שעיר וקני וקדמוני הם ארצות מואב ובני עמון ולפי זה ארץ רפאים שנאמר פה אינם רפאים של שבעה עממין שנאמרו לאברהם ע"כ אחשוב דרך אחרת ויתישבו לפי דרכנו עוד הערות שאין צורך להזכירם. והוא כי גם זה מהתוכחות שמוכיח את ישראל ואומר ראו נא כמה נתקשיתם מאימת יושבי ארץ ירושתכם ולא אמרתם ללבבכם כי אלהי עולם ה' הנותן לכם ארץ ירושתכם כי הכל שלו וכאפס ותוהו הם לפניו כל יושבי הארץ. והביטו וראו כי הנה שעיר ניתנה לעשו כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר וכן ארץ מואב גם שהיה מהי' שניתנו לאברהם לבני לוט נתתי את ער והנה הער הזאת האימים לפנים ישבו בה שהם עם גדול ורב ורם כענקים כי ע"כ רפאים יחשבו גם הם כמו שיחשבו הענקים וגם יותר גבורים מענקים כי המואבים עצמם שלקחו את ער מידם היו כל כך יראים מהם שקראום אימים כל כך נפלה אימתם על מואב ועל כל זה לקחו מואב את ער מידם והרגום ואיך היה זה בטבע והוא פלאי עצום. אך הוי אומר כי אין זה רק על כי אחר שהוא ית' נתן לבני לוט את ער ירושה הצליחם ונלחם להם לכובשם וזה הוא בהאי דסליק מניה שהוא במואב. וכן בשעיר שפתחנו בה ישבו החורים לפנים שהיו אלופים גדולים כנזכר פרשת וישלח ועל כל זה בני עשו בניו ממש וירשום טרם היות המונו רב וישמידום וישבו תחתם ואיך היה זה אם לא שעל שהוא ית' נתן ירושה לעשו את הר שעיר ע"כ הצליחו לכובשם. וזה תוכחת מגולה לישראל שלא בטחו בו ית' יתן בידם את הארץ אשר נתן להם לירושה ונפל עליהם חתת יושביה שהוא עון המרגלים. ושמא תאמר איך יחשבו ער ושעיר מתת ה' ירושה למואב ועשו אם הם הוצרכו להרוג יושביהם ולקחת אותם מידם זה אינו כלום כי הנה זה הוא כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו ולא יחשבו ללסטים שלוקחים ארצות גוים ועמל לאומים כי הלא אשר נתן להם הוא ה' מהוה כל ההויות אדון הכל כשרצה נתן לאלו ואח"כ לטובים לפניו נתנה כמאמר ר' יצחק באומרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה כו' אלא מפני או"ה שלא יאמרו לסטים אתם כו' לכן מפני שלא היה לכם לב ללמוד מאלו ונתקשיתם בשליחות המרגלים קומו צאו מהיותכם קרוב לארץ ועברו לכם את הנחל זרד. ואומר משה עתה לבניהם ראו מה שאירע לאבותיכם על העון ההוא כי הנה והימים אשר הלכנו נעים במדבר קדש ברנע כו' ל"ח שנה כלומר ולכן אתם הבאים אחריהם לרשת ארץ הזהרו לבלתי תחטאו פן יוסיף הוא יתברך להניחכם במדבר וזה שאמרתי שלא נתעכבו נעים במדבר יותר מל"ח שנה יש להחזיק טובה לשם הרחמים כי יד ה' היתה בם להמם מקרב המחנה שלא יהיו יותר מהסכום הזה לבלתי תתעכבו אתם חוצה כענין ובניכם יהיו רועים במדבר עד תום כל הדור כו':

טז

ויהי כאשר תמו כל כו'. הנה פסוק זה היה צודק יותר בתחלת פרשת הסמוכה שהיא גזרת פסוק זה ויהי כאשר תמו כו' מה היה אומרו הוא כי ה' אמר אלי אתה עובר כו' אך בסוף פרשה זו בלי גזרה הלא כמו זר נחשב. אך אחשוב רמז בהאמר פה ענין אחר והוא הנודע מרז"ל כי כל יום ט' באב היו חופרים קברים והמשלימים ששים שנה היו נשארים מתים בקבריהם ובשנה אחרונה שנמצאו כלם חיים לא האמינו והיו מנסים עד ט"ו באב. הנה כי ביום תשעה באב שקודם לשנה ההיא כלו מתי מדבר כי ע"כ קמו חיים כלם בשנה שאחריו וזה ירמוז באומר ויהי כאשר תמו כו' כי ביום של ויהי כאשר תמו הוא בלילה שהוקבע בו בכיה לדורות:

יז

וידבר כו' אתה עובר כו'. הנה אומר מה שעבר את גבול מואב הוא לבלי צורך ומהראוי לא יאמררק אתה תקרב מול בני עמון אל תצורם כו'. ועוד מה בא ללמד כי ארץ רפאים תחשב אך היא ומהו השינוי כי על ער אמר רפאים יחשבו אך הם שייחס הדבר אל העם ופה אל הארץ באומר ארץ רפאים תחשב כו'. ועוד כי מן הסתם שהקרא ארץ רפאים הוא על כי רפאים ישבו בה וא"כ למה הוסיף ואמר רפאים ישבו בה לפנים או יאמר זה ולא יאמר שארץ רפאים תחשב. ועוד אומר שקראם זמזומים מה בא להודיענו וכן מה שחוזר פה להזכיר ענין כאשר עשה לבני עשו שהרי נאמר עניינו פעמים. ועוד אומרו והעוים שיראה סיפור לבלי צורך:

אמנם הנה למעלה נאמר כי בעברם את גבול מואב בימי כל הדור אנשי המלחמה אמר להם הוא ית' אל תצר את מואב כו' (והנה שם אמר) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה כי לעמון ומואב שהם בני לוט לא נתן כ"א את ער וע"כ עתה בעברם את גבול מואב וער ויתקרבו מול בני עמון יאמרו ישראל הנה ארץ בני עמון לא ניתנה להם ירושה כ"א את ער לשניהם לזה אמר אתה עובר את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון אל תצורם באמור כי ארץ מושבם לא ניתנה להם כי אם את ער לשניהם תדע לך כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה. וש"ת א"כ איפה למה נאמר בארץ מואב לבני לוט שיורה שהוא לשניהם וכן על ארץ בני עמון לבני לוט גם הם והוא לו לבדו לז"א ארץ רפאים תחשב אך היא תחשב ארץ רפאים כארץ מואב וע"כ בבחינה זו נאמר על כל אחדי מהם לבני לוט על כי זו וזו ארץ רפאים תחשב נמצא כי מה שנקרא ארץ רפאים לשניהם היא וטעם הקרא ארץ רפאים הוא על כי רפאים ישבו בה לפנים. ואחר אומר מה שארץ בני עמון גם היא ירושה להם כמדובר הוציא הנפקותא לנותרים אחרי מות כל אנשי המלחמה והוא כי למעלה על שעיר ועל ארץ מואב שהיה מה שנא' לישראל שלא יתגרו בם כי לעשו נתן ה' את שעיר לירושה ואת ער לבני לוט הזכיר מה שמואב השמידו את האימים אשר היו מטילים אימה גם על מואב וכן בני עשו השמידו את החורים שהיה שלא בטבע למה כי ה' אשר נתנה להם לירושה היה עמהם. והיה כמוכיח את ישראל שלא למדו מאלו כי גם הוא ית' הנותן ירושה לישראל יעזרם. אך עתה כאשר תמו כל אנשי המלחמה אמר הוא ית' למשה שיאמר לדור הזה הבאים לירש. שני דברים. אחד. שלא יתגרו בבני עמון. כמדובר. שנית שמהם ילמדו לעתיד ע"כ אל יהי מורך בלבבם כאבותם. ומבני עמון יראו וילמדו כי הלא העמונים יקראו לרפאים זמזומים אנשי מזמות ותחבולות באופן כי מי יוכל להם וג"כ כי היו עם גדול ורב ורם כענקים ועל כל זה וישמידם ה' מפניהם ויירשום כו' ואיך היה זה אלא כי האלהים עשה לקיים מאמרו אשר אמר לתת לבני לוט את ארצם ירושה כלומר וא"כ איפה מזה תלמדו גם אתם לבטוח בה' כי ארץ ירושתכם יתננה בידכם. ומפני שיקשה להם כי בשלמא לעשו למה שהוא מזרע אברהם ויצחק להסיר מהם תלונה למה לא יקחו חלק בארץ ע"כ נתן להם ירושה את הר שעיר. אך את בני לוט מאין ולאין הוצרך לתת להם ירושה לז"א כאשר עשה לבני עשו כו' אשר השמיד את החורי כו' לאמר אם קשה בעיניכם ללמוד מבני לוט למדו מבני עשו כי לולא ה' היה להם לא השמידו את החורי ולמה עשה כך אם לא לקיים ירושתו כן יעשה לכם. וש"ת אם מה שנצחו בני עשו את החורי שלא בטבע וכן עמון ומואב את ארץ רפאים היא הוראה שמן השמים ניתן להם ירושה א"כ איפה גם כל תחום א"י מעזה עד נחל מצרים לא ירשו ישראל כי הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידו את העוים וישבו תחתם עם היות שאין היוצאים מכפתור אנשי שם וישמידו את העוים וישבו תחתם ונאמר כי עזרם ה' ויתנם להם לירושה וא"כ למה רשות לישראל לרשת עד נחל מצרים. לז"א אינו דומה כי העוים לא היו בבתי ערי חומה כ"א בבתי החצרים אשר אין להם חומה סביב ע"כ כפתורים היוצאים מכפתור יכלו להם והשמידום וישבו תחתם:

כד

קומו סעו ועברו כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו ועברו כו' ראה נתתי בידם כי אין אומרו ראה צודק רק בנראה לעין ובמה היה רואה כי הוא יתברך נתנו בידו. (ב) אומרו והתגר בו מלחמה אחר אומר החל רש וגם הוי"ו יתירה ובלי הבנה כי הראוי יאמר התגר בו מלחמה (ג) אחר אומרו יתברך יתגר בו מלחמה ושכבר נתנו בידו למה שלח משה אליו דברי שלום ולא עוד אלא שמשנה ואומר שלא היה חפץ רק לעבור בארצו ובדרך ילך לא יטה ימין ושמאל כאשר עשו בני עשו והמואבים והוא לא כן דמה רק להשמידו ולקחת את ארצו כמאמרו יתברך. (ד) אומרו ולא אבה סיחון העבירנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך הנה יראה שאילו היה מודה סיחון להעבירם בו לא היו נוגעים בו ואיך יתכן זה אחרי אומרו יתברך נתתי בידך את סיחון. (ה) כי מאומרו הקשה ה' כו' למען תתו בידך יורה שאילו לא היה מקשה את לבו והיה מניחם לעבור בו לא היה נותנו בידם ואם כן איפה למה יקשה את רוחו להענישו על הדבר. (ו) אומרו ראה החלותי תת לפניך כו' במה ראה זה והוא טרם ילחם בו וינצחהו. (ז) אומרו ויתנהו ה' אלהינו לפנינו כי מראוי יאמר בידינו ולא לפנינו. אך הנה ספרה תורה פרשת חוקת את אשר עשה אלהים לישראל בנחל ארנון כמפורש במקראות שם כאשר ביארו רז"ל כי נחל ארנון היה רחב שבעה מילין ושני הרים בשני צדיו וכו'. ואז שוררו עלי באר והנה היוצא מנס זה שהיה בנחל ארנון הוא שני דברים. (א) כי זה סימן כי ה' עם ישראל כי מי שעשה להם נס זה מכל שכן שיתן לפניהם את יתר. האמורי אשר עם סיחון מלכם הקמים עליהם. (ב) כי אין ספק כי לא מבלעדי סיחון מלכם הלכו האמוריים להתחבא במערות להפיל את ישראל נמצא כי על סיחון גם הוא אשמת דבר. ונבא אל הענין. והוא כי אמר אלהים לאמר לישראל קומו סעו ועברו את נחל ארנון ומאשר תראה בנחל ההוא תראה כעין בעין כי נתתי לפניך את' סיחון כי אשר עשה נפלאות גדולות לבדו בלי ידיעתכם הוא ילחם עם מלכם ויתר האמורי אשר אתו. וזהו אומר ועברו את נחל ארנון ראה נתתי כי מאשר תראה בנחל ארנון תהיה כרואה בפירוש כי נתתי לפניך כו'. ולא אמר התגר בו מלחמה כי אם והתגר בו להורות כי יקדים תחלה דבר אחד והוא שיקרא אליו לשלום תחלה. והטעם הוא כי היום הזה אחל תת פחדך כו' כי בשמוע שמעך אשר לא ראוך יפחדו וייראוך אך כי יבאו לפניך ורגזו וגם וחלו מפניך כי אור פניך יבהלם. ולכן צריך לא תעשו דבר שיראה שלא כהוגן שטרם עשות סיחון אשר לא טוב השמדתם אותו כי שומעי שמעך לא ידעו אשר עשו עמו בנחל ארנון שבקשו להשמידכם ע"כ טוב הוא תקרא אליו בתחלה לשלום כי אז יאשם במענה רך ורע או בערוך מלחמה נגדך וזה אמר ואשלח מלאכים כו' כי אל האמורי שלחתי מלאכים מפני שומעו שמענו שיפחדו באומר חלוקות הם כמו שאמרו ז"ל ולא יאמרו לסטים אנחנו חס ושלום כי ארץ סיחון אינה מירושתנו וגם לא מבקש רעתנו על כן שלחתי דברי שלום לאמר כלומר לא בכוונת השלום עמו כ"א לאמר שהוא כדי לאמר הוא על זה תשובה ולהאשימו עליה:

עוד היה אפשר לומר באומר לאמר שהוא ואשלח מלאכים כו' וכל זה למה מפני שדברי שלום ראוי לאמר כענין וקראת אליה לשלום אך הדרך הקודם נמשכים בהו הכתובים יותר. ושמא תאמר מה היה אם היה עונה ואומר גם אני נאה דורש שלומכם עברו בארצי לא תרעו ולא תשחיתו עד אשר תעברו גבולי כדברי שליחותכם אז האם היו מושכים ידם מהלחם בו לא יתכן כי הלא הוא ית' אמר אליו ראה נתתי לפניך את סיחון כו' והתגר בו מלחמה ואם היה עושה הלא היה נמצא משה ח"ו בדאי בדברי שליחותו. על כן אמר ולא אבה סיחון כו' שהוא מה שאמרתי באמרו לאמר שהיו הדברי שלום כל אשר הוא היה עתיד לאמר כן היה אך לא היה פחד אילי לא יאמר כן ויודה לדברי שליחותיו כי הלא הקשה ה' אלהיך את רוחו כלומר למה שהוא יתברך אלהיך וזה היה מבקש רעתך על יד האמורי עמו של סיחון שבקשו להרגם בנחל ארנון. כי לא מבלעדי מלכם נעשה הדבר ולכן ארץ רוחו והקשה את לבבו למען תתו בידיך חייב הוא על דבר נחל ארנון על כן הקשה את רוחו. שאלו היה מודה לשליחותו לא היה הוא יתברך נותנו בידנו מפני חילול ה' חלילה בל תראה השליחות רמאות או בלתי עומד אני בדבורי והוא מה שכתבנו שלא היו דברי השליחות כ"א מפני השומעים בל יאמרו שלא חטא לישראל והשמידוהו על לא חמס בכפיו כמדובר:

לא

ויאמר ה' אלי כו'. הנה כל האמור לעיל היה דבר ה' לאמר לכם אלי לאמר אך בצאת סיחון לקראתנו למלחמה אז אמר ה' אלי ראה החלותי כו' כלומר דבר שאני הייתי רואה ולא אתם והוא כי תחלת הפלת מלך וחילו הוא הפלת שרו תחלה כד"א יפקוד ה' על צבא מרום כו' ולא כל אדם זוכה לראות הפלת השר הרוחני כי אם גבר כמשה או בני ישראל בקריעת ים סוף כי אז בעת רצון ההוא הפליא חסדו להם ויראו את מצרים היא השר מת על שפת הים אך לא עתה ע"כ אמר ויאמר ה' אלי ראה כלומר אלי בלבד אמר ראה החלותי תת לפניך את סיחון שהוא ראותי את השר נופל וזהו רבוי האת באומר את סיחון ולזה קרא התחלה שאל"כ לא היה ראוי לאומרו רק אמר אומר ויצא סיחון כו' למלחמה אך קרא התחלה אל מפלת שרו מטרם צאתו למלחמה ועשות בו קצת חבלה:

לג

ויתנהו ה' כו'. הנה אם היה סיחון נסגר בחשבון היו צריכים להשחית את העיר לכובשה ולהרוג את כל עמה ומה גם לרז"ל שאמרו כי סיחון אפילו בשדה לא היה כל העולם כדאי לו וחשבון אפילו היה מלא יתושים לא היו יכולים לו באופן שלא היה אפשר להרגו אם היה נסגר בחשבון עד נתוץ והעביד והרוס את כל העיר וכן בכל עיר מעריהם אם אנשים היו בתוכם ומה גם בערי המבצר שהיה צריכים להשחית את הערים כלם ואיך היו ישראל יורשים אותם וכולם נהרסות. ע"כ אחר אומר ויצא סיחון הוא וכל עמו שנשארו הערים רקניות מהאנשים אמר הנה זה מאת ה' יצא כי ויתנהו ה' אלהינו לפנינו ולא נסתר ממנו בעריו באופן כי ונך אותו ואת בניו כו' ואת כל עמו שנמשך מזה שונלכד את כל עריו בעת ההיא כלומר שלכדנום כאשר המה והיה בעת א' וז"א בעת ההיא לא הוצרכנו זמן כאלו אם היו נסגרים בתוכם והיינו צרים עליהם ימים רבים שהיו ב' רעות א' שהיינו מחריבים הערים. ב' שהיינו צריכים ימים רבים. אך עתה ונלכוד את כל עריו בנויות ולא חרבות וגם היה בעת ההיא ולא בזמן רב. ואז ונחרם את כל עיר מתים שקראם כך לרמוז כי מתים היו כבר עם סיחון וגם הנשים והטף שלא היה מעכב כי מתו כל האנשים במחנה. עוד יתכן קרא עיר מתים את כל העיר שהיתה מיוחדת לע"ג על דבר התקרובת שנקרא זבחי מתים ואמר שהחרימו לגמרי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.