אלשיך/בראשית/ט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויברך כו'. הלא כמו זר נחשב. מה שארי או נמר. למוד לטרוף טרף אדם אוכל. ואיה מוראו מהאדם. כי הלא מורא לא יעלה על ראשו. אך לזה נדקדק אומר ומלאו את הארץ. כי הלא אין הארץ מתמלאת מהן. כי כמה מחלקים אין בה יישוב. אמנם לזה נשית לב גם בנאמר באדם וחוה פרו ורבו ומלאו כו' ורדו כו'. האם כל הטובה הוא רדות בב"ח. אך הוא כי הארץ מצד עצמה חסרת שלמות. כי חומר עכור היא. ומי נתן בה שלמות וממלא חסרונה בהשרות בה שכינה שמלא כל הארץ כבודה. הלא הוא הצדיקים יושביה. ואז כל הבעלי חיים ירודים מהאדם מדרגה אחת. ולחמו הם. כי הן האדם צלם אלהים על פניו. ולא כן הרשעים כי משחת מאיש מראיהם. ונמשלים כבהמות בעיני חיות השדה. וע"כ בפגעו בו הוא ימיתנו. כי אין בו צלם אלהים יבעתנו. ולכן אמר אלהים לאדם פרו ורבו וגם מלאו הארץ. וייחס המלוי אליהם. על כי מה שהשכינה בארץ אינה בה ממש. רק בצדיקים שבה כי היכל ה' המה. ע"כ יהיה כאלו הם ממלאים אותה בכשרון המעשה מאשר נתרוקנה. והוא כנודע מרז"ל (ב"ר פי"ט) כי משברא הקב"ה את העולם. נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים. כמפורש אצלנו כי בארץ לא נאמר. אלא בתחתונים. שהוא בצדיקים שבה. והיה זה לו ע"י מה שצוה את אדם לעבוד את האדמה. לתקנה על ידי הכשרון. כמאמר רבותינו ז"ל (ב"ר פי"ט) לעבדה אלו מ"ע. ולשמרה אלו מצות ל"ת. נמצא ע"י כן ממלא הארץ וזה היה צוויו יתברך באו' ומלאו את הארץ. וע"י כן ורדו כו'. כי תעדיפו מדרגות על הבעלי חיים. ותרדו בם. משא"כ בהעוותכם שרודים אריות ונמרים באנשים. ולכן לא הורשה מתחלה לאכול בשר. כי כבהמה המה להם. כי חטאו לנפשותם. ואחר צאת נח מן התיבה ויברכם ה'. אמר הנה אדם. אחר שע"י שרתה שכינה ומלאו את הארץ. חזר לסלקה למעלה בהעוותו. לכן אתם תתקנו את הדבר. ומלאו אותה מאשר נתרוקנה הוא שכינה וזהו פרו ורבו ומלאו את הארץ. כלומר בצדקותיהם. וע"י כן ומוראכם פו' כי יחתו מצלם אלהים אשר בפניכם כי מורא וחיתת צלם אלהים הוא הנופל על הב"ח ומפחידן כאשר קרה ליוסף בבור מלא נחשים ועקרבים. ולדניאל בגובא דיי אריותא:
ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל התירו יתברך בשר לבני נח. באומרו כל רמש כו' לכם יהיה לאכלה. משא"כ לאדם ולאשתו. אך הוא כי המה חטאו והיו סיבת מיתת כל חי. ואיך יגרעו מהם להיות לברות למו אך נח עשה מצות קונו והחיה את כל הבעלי חיים. יעדיף עליהם ויאכלם הוא וכל זרעו. כי הכשרון הוא מעדיף את האדם על הב"ח. ולכן הטיבו אשר דברו רז"ל במאמרם (פסחים דף מ"ט) עם הארץ אסור לאכול בשר. כי מותר עם הארץ על הבהמה אין:
ה[עריכה]
ואך את דמכם כו'. אחר או כי בהיות האדם צדיק שלא חטא על הנפש. שמוראו תפול על הב"ח. הנמשך מזה כי אשר חטא על הנפש וקלקל צלם אלהי' מעל פניו. כי ימשלו בו חית השדה. ע"כ אמר ואך את דמכם לנפשותיכם. שהוא אשר הפיל עצמו לחיות. שהיתה מיתתו מיד כל חיה. אדרשנו מיד עצמו. שאתבע ממנו דמו ולא יפטר. על כי לא שלם בצלם אלהים והיה כבהמה. כי אז לא יבצר שתשלוט בו. כי הלא הוא השחית צלם אלהים מפניו. וכן מיד איש שהוא אחיו כיוצא בו. איש שהוא חשוב בעל צלם אלהים. אל אפטור את הממית לבל יחסרון שנים חשובים. כי אם אדרוש את נפש האדם. ולא עוד כ"א שופך דם האדם באדם מיניה וביה. שהוא המלבין פני חבירו. דאזיל סוקמא ואתי חוורא. דמו ישפך. ואל תתמה איך יחייב את ראשו מי שלא הוציא נפש ממש. כי הלא בצלם אלהים שעל הפנים. עשה את האדם. שבלעדי זה נמשל כבהמה. ועל כן בהלבין הפנים אשר שם הצלם אלהים. חייב מיתה. כי פגם במקום צלם אלהים:
ז[עריכה]
ואתם פרו ורבו כו'. אומרו ואתם הוא מיותר. כי גם עתה אתם ידבר. וגם כל הפסוק נאמר למעלה. וגם מלת שרצו מה נשתנית פה מלמעלה. אך הנה היה מקום לומר מה בצע לדרוש מיד איש אחיו. ולא די שמת אחד. כ"א נמית השני. לז"א אל תתמה. כי הנה על ידי מה שמיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם ימשך שואתם הנותרים פרו ורבו ושרצו בארץ כשרצים ורבו בה. משא"כ אם יחיו את הרוצח שיתפקדו כל העם. ויחסרו רבים. ונמצאת הפריה ורביה מתמעטת. ולא ישרצו בארץ. ולא ירבו בה. רק מתחת לארץ:
ח[עריכה]
ויאמר אלהים כו' ואני כו'. ראוי לשית לב אל או' לאמר. כי אינו בעצם לאמר לזולת. ועוד או' ואני. מה ענין הוי"ו בתחלת הדבור. ועוד אחרי אומר הנני מקים וכו'. למה חזר ואמר והקימותי את בריתי וכו'. ועוד או' ויאמר אלהים. כי אחר שעודנו מדבר הוא יתברך. למה או' ויאמר פעם שנית. ועוד או' זאת אות הברית כו' למה לא נזכר מתחלה. וגם או' פה לדורות עולם. והנה גם האמור בפסוק הקודם. הוא לדורות עולם. באומרו ולא יכרת כל בשר. ועוד למה לא נזכרו דורות עולם כי אם בזה. ועוד שאחר אומרו את קשתי נתתי בענן וכו'. למה חזר. ואמר והיה בענני ענן וכו'. ועוד אומרו וזכרתי וכו' כי ענין זה כבר יובן מהאמור למעלה. ועוד או' והיתה הקשת בענן הרי נאמר למעלה. ועוד אומרו וראיתיה לזכור כו'. האם היא יתברך יצטרך לראות כדי לזכור. ועוד אומרו ויאמר אלהים אל נח כי הלא עודנו ית' מדבר. ולמה אמרו יאמר פעם שלישית. ועוד או' למעלה ויאמר אלהים אל נח ואל בניו. ופה לא הזכיר בניו. ועוד כי פסוק זה נאמר למעלה כמה פעמים. ועוד דרך כלל ראוי לדעת על מה זה נזכר בענין. ברית שבע פעמים. וגם איך ע"י הקשת הזה נזכר הברית. מבלתי נכנס אל דרך הסוד:
והנה אל ענין האמור שבע פעמים. יתכן על כי זאת אות הברית מקיים כל מה שנברא בו' ימי בראשית. והענין לפי פשוטו כי הנה בקשת כמה גוונים. כמפורש בס' הזוהר (פ' נח דף ע"א) ירוק. סומק. וחיור. וספיר. ויהיה כי הענין רמז אל חשך הצרה המתעתדת לבא. בעון הדור באודם מדה"ד. הדורך קשת משפטו לירות חצים של פורענות. אך מה עושה הוא יתברך. שם לעומתו מדות חסד ורחמים. וממזג האודם. ומגין על הארץ ועל הדרים עליה. וזהו היות כמין ד' קשתות סמוכות זו לזו לדרוש. כי האודם היה כקשת דרוכה. לולא הוא יתברך הקיף קשתו בקשת לבן של מדת חסד סמוך לו. וגם ירוק ככרתי שהוא מעין מדת רחמים כנודע. וגוון אבן ספיר שהוא רמז אל מדת הדין הרפה:
וכללות הענין כי הנה כנגד ב' מדה"ד החזקה והרפה. בין יהיה הרוגז מזו או מזו. מצרף הוא יתברך הלבן של חסד. נגד החזקה. והירוק ככרתי של רחמים נגד הרפה. ובזה לא יתקרבו ב' מדות הדין להיות מתקרבין ומתקבלין דא מן דא לפעול הרוגז. כי בקשת יתמוגו בחסד וברחמים. וזה ענין מאמרם בב"ר (פ' ל"ה) וז"ל בין אלהים הוא מה"ד של מעלה. ובין כל נפש חיה זו מה"ד שלמטה. שלמעלה מה"ד הקשה. שלמטה מה"ד הרפה. ע"כ. והוא מ"ש ודי למבין:
ונבא אל ביאור הכתובים. והוא כי הנה ידענו מרז"ל במדבר רבה (פ"ג) כמ"ש בתחלת הפרשה. כי ואני הוא ובית דינו כמו וה'. ונבא אל הענין. כי הנה הערנו. כי יש ג' פעמים ויאמר. אך הוא כי יש ג' סוגים בדורות. אחד שאין צריך להם אות לזכור הברית. והוא כעובדא דריב"ל עם רשב"י באו' נראתה הקשת בימיך. כי הצדיקים בהם ממש מתקיים הברית במקום קשת. וזהו ואני. כלומר אני מצטרף עם בית דיני. ואומר הנני מקים את בריתי. וזה אתכם שתהיו אתם במקום אות ברית. ועם זרעכם אשר יהיו אחריכם דומים לכם. ועוד יש זמן שני שהוא לע"ל. שלא יצטרף לצרף עמו מד"ר. כ"א והקימותי אני אלהים לבדי בריתי אתכם. בלי צירוף רחמים. כי אומרו והקימותי. חוזר אל אלהים המדבר. ואם תאמרו א"כ מה משמש אות ברית בעולם. לז"א אמירה אחרת נאמר. זאת אות הברית אשר אני נותן כו'. לא בשבילכם. כי אינכם צריכין אות. רק לדורות עולם שביני ביני. שבין דור שלכם. לעתיד לבא. שהוא הסוג שע"י האות ישכילו כי אשמים הם. וישובו אל ה' וירוחמו. וגם למען יכירו כי מרחמם אנכי ולא במקרה נתקיימו. ומה טובו לפי זה דברי רז"ל (ב"ר פ' נ"ה) שרמז כי לא לכל הדורות הוצרך אות. כי דורו של רשב"י וריב"ל לא נראה בימיהם הקשת. שע"כ נכתב לדרת חסר. שהוא בשביל אותם הדורות שבהם חסרון:
ולבא אל שעור שאר הכתובים. ועוד אומר בין אלהים ובין כל נפש חיה. ולא אמר ביני ובניכם. אז ביני ובין כל נפש חיה. ועוד באומרו כל נפש חיה ואו' כל בשר. יראה דבר אחד כפול. והנה קושיות אלו העירו לב רז"ל בב"ר (פ' שם). לומר כי בין אלהים. הוא מדה"ד הקשה. ובין כל נפש חיה זו מדת הדין הרפה. כמו י שהעתקנו לשונם. עוד ראוי לשום לב אל שנוי הכתובים. כי תחלה אמר ביני ובין הארץ ואח"כ אמר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה. ואח"כ אומר בין אלהים ובין כל נפש חיה:
אמנם הנה שלשה סוגים הם. אחד מציאות הארץ הבלתי חטאת. וראוי לרחם עליה לבלתי השחיתה. יותר מהבעלי חיים שנמצא היזק בקצתם. וסוג שני הם הב"ח שראוי לרחם עליהם יותר מבני האדם. שע"כ לפעמים אדם בזכות בהמה יושיע ה':
ובזה נבא אל הענין. אמר הוא יתברך לענין הארץ אינו צריך שתראה הקשת בעולם. רק היות נתינה בענן. וזהו את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. אבל על הבריות אפשר יזכו בני האדם ואזכור הברית בשבילם. ואגבן יחיו הבעלי חיים. או בהפך שאדם בזכות בהמה יחיו. וחפצי הוא בל יצטרך האדם לבהמה וע"כ מה אעשה אראה להם הקשת שיראוה ויתנו לב כי הם חייבים וצריכים תשובה. ואז אזכור להם הברית. וזהו והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת. שהוא שתתראה לבני האדם. שאז ע"י שיראוה בני האדם. שיתנו לב לשוב שתהיה נראית מהם. יזכו שוזכרתי אתכם. ואגבן את הב"ח. וזהו ביני וביניכם. ואח"כ ובין כל נפש חיה. אך אם לא תתראה שלא ישימו לב בני אדם לראות ולהביט לשוב. שעם היות הקשת בענן לא יראוה. רק וראיתיה אני. ולא הם. לא אמוש מלזכור. אלא שאז יחיה אדם בזכות בהמה. שמן הבהמות אעשה עיקר. וזהו בין אלהים ובין כל נפש חיה. שהם ב"ח. בכל בשר שהוא בשביל כל בשר תועיל זכירת הב"ח. ואחרי אמור אלהים הוא מה"ד אל נח. שע"י הצטרפו עם מד"ר. אין צריך להם קשת. כ"א בהם עצמם תהיה הזכירה. כדור רשב"י. אמר הלא תירא אולי בלי הצטרף רחמים. תצטרך לזכות בהמה. לא כן הוא כ"א שתהיו שווין אדם ובהמה. והוא ויאמר אלהים שהוא מה"ד לבדו. זאת אות הברית יהיה ביני ובין כל בשר אשר על הארץ. אדם ובהמה כאחד:
יח[עריכה]
ויהיו בני נח כו'. הלא יקשה כי מי לא ידע כי אלה היו היוצאים מן התיבה. וגם אומר וחם הוא אבי כנען למה נאמר. ועוד כי גם אבי כוש ומצרים ופוט היה. וגם שם ויפת אחיו. אבות לבנים היו ולא הוזכרו כ"א כל אחד בסדר יחוסו. ועוד אומרו שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ גם זה ידוע ונכתב בין הדבקים כי אין לו ייחס עם הקודם והמאוחר והיה ראוי ליכתוב בהזכיר תולדותם. ועוד אומרו ויחל נח כו' כי אומרו ויחל ואומרו איש האדמה הוא משולל טעם וענין:
אמנם בא לתת טוב טעם מה זה היה שזכה חם לצאת מן התיבה ויוכיח סופו על תחלתו שסירס את אביו או רבעו ולמ"ד סרסו ורבעו. ולא עוד אלא שקשה מאד כי על כל אשר עשה לאביו לא עצבו רק קלל את בנו כנען. ע"כ בא הכתוב ואמר הנה דע לך כי אין משפטו ודינו יתברך רק באשר הוא שם. והוא כי בצאתם מן התיבה כולם טובים היו מתייחסים לאביהם וזהו ויהיו בני נח כו' לומר כי היו מתייחסים לנח בכשרון ראויים ליקרא בני נח וע"כ היו היוצאים מן התיבה. אמנם וחם אח"כ עזב את אביו מלהדמות אליו וידמה לכנען בנו הידוע ומפורסם שאין שטוף בזמה כמוהו וזרעו. וזהו וחם הוא אבי כנען הידוע כי ממנו למד חם להיות שטף בזמה וע"י כן שנדמה לכנען נמשך כי ג' אלה בני נח ומאלה נפצה. שאם לא כן היה נח מוליד יותר שמהם תהיה נפיצות כל הארץ יותר. והענין כי ויחל נח כו' וירא חם להיותו אבי כנען שלמד ממנו כמדובר וירא את ערות אביו שסירסו שלא יוליד יותר. ומזה ימשך טעם אל קללו אל כנען ולא אל חם. והוא כי מכנען למד ואם היה מקלל את חם היו כל יתר בניו מתקללים. כי ממנו יצאו ע"כ קלל את זה לבד:
כ[עריכה]
ויחל נח איש האדמה כו'. אמר כי הכל הולך אחר כונת הפועל. והוא כי הנה ביין יש בחינת שמים והוא לשמח אלהים בקידוש והבדלה וכיוצא. ויש בחינת גבורים לשתות יין ולמסוך שכר שהוא התחלת כל דבר רע כנודע. אמר כי נח גם כי לא יבצר ממנו כוונתו לטובה עכ"ז תחלת מחשבתו לא היתה רק על בחינה חומרית וזהו ויחל נח איש האדמה. כי כל התחלתו בראשית ענין מחשבתו היה על בחינת היותו איש האדמה חומרי ועל זה נטע הכרם. וע"כ וישת מן היין וישכר שלא היה העיקר עבוד את ה' כמקדשים עליו או מנחמים אבלים ואגב המצוה לשמח ליהנות מן היין. כ"א כל העיקר היה לשתות מן היין וע"כ באת תקלה כמאמרם ז"ל (ברכות פ' הרואה) הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין כי היין בוגד ומביא לידי זמה. ועד"ז היה שע"י היין בא לעשות בו זמה. כי ויתגל כו' וירא חם כו' שרבעו או סרסו או זה וזה למ"ד. וזה אחשוב כוונו חז"ל בב"ר (שם פ' ל"ו) באומרם בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע ביה שידא שמדין א"ל שותפי עמך אלא אזדהר בך דלא תיעול לחלקי ואם עלת לחלקי אנא חביל בך ע"כ. ויתכן כוונו מאמרנו שמתחלה לא כיון אל עשות מצוה שעל ידה נעשים כחות קדושה כי אם אל יין הרשות שנעשין שדין וכחות טומאה וזהו אפגע ביה שידא שמדין כי מאז הלך ליטע הכרם הפגיע בעצמו כח חצוני. ואמר לו שותפי עמך כי בחי' יש ביין זו לעומת זו. אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי והוא לסעודת הרשות כ"א בחלק אלוה ממעל לדבר מצוה. או מעין זה. כי ארז"ל לא נברא יין. אלא להאכיל לרשעים שכר זכיותיהם בעה"ז וזהו שכר לאובד. וגם לנחם אבלים. וזהו ויין למרי נפש. והנה אחשוב שלא ניתן להם בשכרם אלא מפני שהוא הביאם להרשיע שהרבה יין עושה וכענין הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין. נמצא כי ביין יש חלק לה' וחלק לשטן שהוא השכרות. ע"כ אמר לו השטן שותפי עמך כי ביינך יש לי שותפות אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי כ"א לחלק עבודת ה' כניחום אבלים וכיוצא:
והנה זה הוא לפי הנוסח הזה של מדרש רבה אבל במדרש אבכי"ר נוסח אחר וז"ל ויטע כרם בא לקראתו השטן ואמר לו רצונך שנטענה יחד אני ואתה א"ל הן מיד הביא רחלה א' ושחטה על הגפן ואח"כ הביא ארי ושחטו על הגפן ואח"כ חזיר אחד ושחט על אותה הגפן. מפני מה עשה כן השטן כי כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח. וכשהוא שותה ב' כוסות מיד נעשה גבור כארי מתחיל לדבר גבורות ואומר מי כמוני. וכשהוא שותה שלשה או ד' מיד נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף היא מתלכלך אף במי רגלים ע"כ:
והלא יקשה מי הכניס את נח ליכנס בשותפות עם השטן שאמר לו רצונך שנטענה יחד וא"ל הן וגם למה הביא הג' בהמות. אך הנה ארז"ל בב"ר (שם) בו ביום נטע בו ביום שתה ע"כ. ואיך יתכן יצאת נטיעה ביום א'. ע"כ תחשוב כי להיות נח נחוץ לשתות יין לבלתי המתין שנה או שנתים לעשות פרי ולשתות יין. ע"כ אמר לו השטן רצונך שנטענה יחד באופן תמהר לעשות פרי אז א"ל הן. וע"כ בו ביום שנטע בו ביום שתה והורה לו כי היין סרסורא דעבירה הוא. וכאשר יקרה לאדם בהעוותו כן יקרה לו ביין בוגד. והוא כי הפעם הראשונה שאדם חוטא עושה היצה"ר כהלך הבא בענוה ושפלות להתחנן לפני העשיר וזהו ששחט רחלה. שתה כוס ב' מתחיל להתגבר כארי שמקנה בו גאה וגאון בשלישי משתרר כ"כ עליו עד שטמע יטמאנו בכל עבירות כחזיר המלוכלך. וענין השחיטה הוא כי ניתן כת היצר הרע ביין כאלו כח שלשה דמים כו. וע"י כן יקרה לשותיו כמקרה היצר הרע לחוטא ומרגיל עצמו בדבר. ועל פי דרך זה אפשר כי מה שאמרו בבראשית רבה (שם) שאמר לו שידא שימדון לא תיעול לחלקי כו' שהוא לא תשתה יותר משני כוסות כי עד השנים עדיין הוא בחלק שלך. שאינו שולט בו בעצם עד השלישי. שהוא כאלו הוא שלי כי נעשה בעל הבית. וגם הוא מבחינת החזיר כנודע. עוד אמרו ז"ל (שם) אמר רבי יוחנן לעולם אל תהי להוט אחר היין שכל פרשת היין כתיב בה וי"ו יו"ד י"ד פעמים. הה"ד ויחל ויטע וישת ויתגל ויקרא ויגד ויקח ויפת וישימו וילכו ויכס' ויקץ וידע ויאמר. ואפשר היה הרמז כי גם שנברא היין לשלם שכר לרשעים בעה"ז ולנחם אבלים עצת ה' היא כי די ליין לשמש במקום וי שהוא לנחם אבלים שעל כן כתיב וי"ו כמנין די. עוד אפשר כיון בחומר ויטע כרם וישת כו' כי כל כך היה להוט אחר היין כי לא שת לבו לאכול מן הענבים תחלה כ"א מיד אחר שנטע כרם לא אכל מן הענבים תחלה כ"א וישת מן היין וע"כ זה גרם לו שנפגע. ואמר שנתגל בתוך אהלה בה"א יהיה שהיה תוך האהל אשר שם אשתו ולא בוש ממנה חם מלקלקל עמו בפני אמו ולא עוד אלא שלא היה כדרך הרשעים שכולם מתחרטים כ"א אדרבה היה אחרי כן כמצחק ובא להגיד לשני אחיו בחוץ:
כג[עריכה]
ויקח שם ויפת כו'. הנה אומר ופניהם אחורנית הוא מיותר. וגם אומר וערות אביהם לא ראו. מי לא ידע שאם הלכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם. שערות אביהם לא ראו. אך הנה אחרי אומרו וילכו אחורנית כו'. הוצרך לתת טעם למה זה הפכו פניהם אחורנית. ולא הלכו דרך פנים ויסתמו עיניהם לבלתי ראות ערותו. לז"א תדע למה ופניהם אחורנית. ולא בדרך ישרה בעינים אטומות. הלא הוא כי עתה בלכתם אחורנית נמשך כי וערות אביהם לא ראו. כי אצ"ל עיניהם כ"א גם פניהם הנזכר לא ראו ערות אביהם. שאומר ראו. חוזר אל פניהם הנזכר. ותצדק בהם ראייה כד"א בלשון רז"ל (ברכות דף כ"ה) לבו רואה את הערוה. והוא כי הלא צדיקים היו וצלם אלהים על פניהם. ולא רצו שפניהם אשר בם קדושת צלם אלהים. יראו את הערוה גם שיטמטמו עיניהם. וק"ו הדברים מאשר הקפידו ז"ל על אשר לבו רואה את הערוה בעת תפלה. וכ"ש פני אדם אשר צלם אלהים נוססה בם:
כו[עריכה]
ויאמר ברוך כו'. הנה ברכת שם איננו בכתוב. רק ברכתו יתברך באומר ברוך ה' אלהי שם כו' והנה ארז"ל (ב"ר שם) שנתברך בטלית. והנה ברכה זו איננה בכתוב זה. אם לא שנאמר שנרמז באומרו ויקח שם ויפת את השמלה. שע"כ נאמר לשון יחיד ויקח. שהוא אשר היחל ולקח השמלה הוא הטלית. כי ע"כ יהיה מה שלא נאמר ויקחו אלא ויקח. ואפשר הוא בדרך ג"ש כדרך מדרשי רז"ל והוא כי ויקח קרח ארז"ל (במדבר פ' י"ח) שלקח שאלת טלי' שכולה תכלת שהוא מסמיכות סוף פרשה הקודמת. והוא כי נאמר כאן ויקח ונאמר להלן ויקח. וגם במספר קטן עולה ויקח עם התיבה כמספר טלית שע"כ נתברך יותר מיפת. ואחשוב כי ברכתו גדולה מאד ומפורש בכתוב. והוא באמור אליו ברוך ה' כו' ומה ברכו כי מה שיאמר בעולם לא יאמר אלהי יפת או אלהי חם. כ"א אלהי שם בייחוד. כענין ברוך ה' אלהי ישראל. וברוך אתה ה' אלהי אברהם כו' וכיוצא כי לבד בישראל יזכיר שמו יתברך אשר הם משם ואמר ויהי כנען כו' והנה הל"ל עבד לו. והנה יש מי שפי' שחוזר אומרו למו. אל ה' ואל שם. והלא כמו זר נחשב יצרף שם שמים ודבר אחר לכוללם באומרו למו. אך יאמר הנה ברכתי בהקרא אלהי שם הנה אין שם זה רק לעם אחד מכל העמים שמזרע שם. ואיך יתברכו השאר. לז"א ויהי כנען עבד למו גם על השאר:
כז[עריכה]
יפת אלהים כו'. לא יזכה כשם להתברך בשם ה'. כ"א בשם אלהים הוא שכינה ועוד יתרון יהיה לשם. שהאלהים הנזכר לא ישכון באהלי יפת. כ"א באהלי שם הוא בבית המקדש ובתי כנסיות ובתי מדרשות. או יאמר יפת אלהים ליפת. בב' מלכיות. מלכות מדי ומלכות יון. אך לא שיתמיד מלכותם כ"א וישכון האלהים הנזכר באהלי שם. שיבנה ביה"מ אחר מלכות מדי ואחר מלכות יון. אלא שגם אחרי כן ויהי כנען בלבד עבד למו למדי וליון. עם שיתבטל ממשלתם מעל ישראל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |