אליה רבה/אורח חיים/תרעג

אליה רבה ‏ אורח חיים תרעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בשמן זית וכו'. אף שהוא ביוקר (של"ה), ובשער אפרים סימן ל"ח האריך במעשה שבשלה חמאה בקדירה של בשר בן יומו אם מותר לנר חנוכה דאסור בהנאה, ודעתו נוטה דמותר דמצוות לאו ליהנות ניתנו עיין שם. ותמיהני הא בשר וחלב אסור בבישול, ואף שכבר נתבשל הא קיימא לן בסימן שי"ח לענין שבת דיש בישול אחר בישול:

ב

[ב] שעוה וכו'. מצוה לקנותן מן הצדקה מה שנוטף מנרות בית הכנסת (רש"ל). אין להדליק קצת נרות משעוה וקצת משמן דיאמרו שני אנשים הדליקו (שער אפרים סימן ל"ב), ומשמע דיכול להדליק לילה אחת בשעוה ולילה אחת משמן. כתב בשיירי כנסת הגדולה כשמדליק בשל שעוה נכון לקבוע כל אחד גבוה מחבירו על דרך מעלין בקודש, עד כאן, עיין ס"ק ו' בסימן תרע"א. והנה בספר נר מצוה האריך מאוד שהמדליק בנר שעוה לא יצא דהרא"ש כתב בתשובה ואבוקה של שעוה וכו' אלמא דנקרא אבוקה ולא נר ובעיני תמוה לדחות מנהג שנהגו העולם לרוב בשעוה ונזכר במנהגים ורמ"א. וכן ראיתי בכלבו ובאמת הרא"ש שם בשיגרת לישנא נקט ולא כתבו לדינא כלל, ועוד קשיא עליו מבודקין את החמץ לאור האבוקה, דלכולי עלמא בודק בנר שעוה ורק שני נרות קלועים מיקרי אבוקה, כדאיתא סימן תל"ג סעיף ב' וכן משמע באבוקה להבדלה בסימן רצ"ח סעיף ב' וביו"ד סימן י"א, ומכל מקום למצוה מן המובחר עדיף שמן זית:

ג

[ג] [לבוש] כי ודאי בטלו וכו'. ליתא דמכל מקום מאוסים הם לתשמישי מצוה וכן פסקו רש"ל ומטה משה סימן תתקצ"א ולבוש גופיה ביו"ד סימן קל"ט, ועיין סימן רס"ג ס"ק [ו'] וסימן קנ"ד ס"ק ט"ז:

ד

[ד] בנר של חנוכה וכו'. אבל לא להשתמש (מגן אברהם), והוא טעות סופר וצריך לומר אבל לא לשמש ורצה לומר דלשמש צריך משמנים ופתילות הכשירים דהא משתמשין בו ודלא כראש יוסף:

ה

[ה] [לבוש] ולשמא יתן יותר וכו'. משמע דאם נותן בה יותר אסור וכן פסק רמ"א, מיהו למה שכתבתי בסימן תרע"ב ס"ק ב' דאסור להשתמש אף אחר שדלק כשיעור מותר, ועיין בתשובת הרשב"א סימן ק"ע דמבואר דאסור ליתן שמן יותר משיעור משמנים אלו בשבת, ומזה קשה על רמ"א ולבוש אך שקיצרתי כיון דלפסק דילן אף אחר זמן אסור להשתמש:

ו

[ו] [לבוש] מקום שלא ראו וכו'. בלאו בכי אין נהנין מן הקודש דאפשר קאמרינן כיון דכולי עלמא לא פליגי דאסור וקול מראה וריח מעילה אין בהו איסורא איכא בפסחים דף כ"ו (מלבושי יום טוב):

ז

[ז] למנותן לאורה וכו'. משמע אפילו אין ידיו סמוכות לנר אסור וכן פסקו אחרונים:

ח

[ח] [לבוש] הנהיגו לאסור וכו'. דקדק לומר הנהיגו משום דבשולחן ערוך כתב יש מי שמתיר תשמיש של קדושה לכך כתב דהנהיגו כדברי האוסרים. והנה הט"ז כתב דהמתיר לא התיר אלא דרך ארעי אבל ללמוד דרך קבע ולהרצות ולחשוב לאורה חשבונות ומעות צדקה, אבל דבר חול או לכתוב שטרות ואגרת הרשות וכתיבת חשבונות אסור, עד כאן. הרי להדיא דאפילו בקבע התירו בקדושה, ועוד הא במרדכי ובכלבו ובמלחמות ה' כתבו דלמתירין מותר לאכול בשבת לאורו דאכילה מצוה היא. ומה שמקשה ט"ז אם כן אמאי מותר בשמנים הפסולים לנר חנוכה הא מותר ללמוד, יש לומר כיון דאין היתר ללמוד לאור הנר אלא עם אחר דלא שכיח כל כך לא גזרו, אך קשה הא מותר לאכול אצלו כדאמרן וכן ראיתי במלחמות ה' ובכלבו שהקשו מזה:

ט

[ט] [לבוש] שהרי אף בחול וכו'. קשה לפי מה שכתב רמ"א בסימן רס"ד דאם יש נר אחר מותר להשתמש אצל הפסולים אם כן תיפוק ליה אף שיהא מותר להשתמש לנר חנוכה נמי מותר בפסולים דהא על כרחך נר של שבת מוכשרים. ויש לומר דלעיל כשכבר הדליק קאמר אבל לכתחילה אסור להדליק הפסולים על סמך נר אחר:

י

[י] [לבוש] כדי שידליק וכו'. טעם זה כתב מנפשיה דמב"ח ומגן אברהם משמע טעמו דכיון שהוא גדול עיקר תשמישו ממנו ולכך כתבו שאם הוא גדול מאחרים אין צריך שיהא מרוחק, ומשמע שאין ליקח השמש מנרות ולילך ממקום למקום כמו שקצת נוהגים אלא יניחנו תמיד שם. כתב רמ"א סימן פ"א אפילו רבים המדליקים צריך להניח אצל כל אחד ואחד אפילו יש נר על השולחן. כתב מגן אברהם דבמאור משמע דאף על פי שיש שמש אצל הנרות צריך נר על השולחן שלא יאמרו לצורכו הדליקו, עד כאן. ואינו מוכרח ועוד דכיון שנוהגין לעשות השמש גדול מאחרים ולמעלה ידוע דמשתמשין אצל השמש, ולפי זה מותר לכתחילה להשתמש אצל השמש שאצל הנרות, ודלא כמגן אברהם בשם המלחמות ה'. משמע מב"ח סוף סימן זה דכשמדליקין למטה מעשרה טפחים יניח השמש למעלה מעשרה שהוא מקום תשמישים של אדם כדי שישתמש לאורו, אבל כשמדליק למעלה מעשרה טפחים יניח השמש למטה מן הנרות שמתפשט האור למעלה וממנו עיקר התשמיש. כתב הגהות מיימוני נחשת נוטריקון 'נר 'חנוכה 'שמש 'תדליק, ורוקח סימן רכ"ה כתב א"ת ב"ש נחש"ת טסב"א יון, עד כאן, וצריך לומר יוון בשני ווי"ן:

יא

[יא] נר חנוכה וכו'. פירוש שכבר הדליקו נר חנוכה וכבה ונתערב (שיירי כנסת הגדולה מהרי"ב), אבל עולת שבת כתב זה לשונו, לפי מה שכתב רמ"א בסימן מ"ב דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא אפשר דמיירי גם קודם שהודלקה, עד כאן. ולעניות דעתי שאני נר חנוכה דאין בגופו קדושה כדאמרינן בשבלי הלקט דף כ"ב וכי נר קדושה יש בו, והא דאסור להשתמש בנר חנוכה היינו שלא יהא המצוות בזויות עליו, ועוד הא אין צריך לעשות הנרות לנר חנוכה דיכול ליקח נרות העשויין כבר אבל בסימן מ"ב בתפילין בעינן עיבוד לשמה:

יב

[יב] [לבוש] אינו בטל וכו' שהרי במנין וכו'. הנה הט"ז האריך ותמה על תרומת הדשן סימן ק"ג דהא אם אמרינן דנתבטל נתבטל בשל חול והם אין מדליקין במנין לכך פסק דמבטלין ברוב אם לא שלא הוזז הנר חנוכה מקביעתו דהוי קבוע כמחצה וכו', עד כאן. ולעניות דעתי דעת תרומת הדשן דשמשים נמי הוי דבר של מנין שהרי כל אחד נוטל אחד:

יג

[יג] לא בטל וכו'. אלא ידליק מן התערובת כל כך שבודאי נר של היתר דולק עם נר של איסור ואז מותר להשתמש אצלן (רמ"א), והב"ח השיג עליו דמכל מקום משתמש נמי לנר חנוכה והא דמשמשין בהם כשהשמש אצלן שאני דכיון שהשמש גדול או שהוא למעלה עיקר תשמישו מהשמש עיין שם, ואפשר דלכך השמיטו הלבוש, אך מגן אברהם כתב דהדין עם רמ"א וכן משמע סימן רע"ו סעיף ד'. גם קשיא לי דאם כן למה פירשו הר"ן והב"ח בשעת הסכנה שצריך נר אחר אף דעל כרחך ישתמש מנר חנוכה מכל מקום צריך משום היכרא אמאי הא אפשר לעשות הנר אחר יותר גדול או קטן לפי הסברות שכתבתי לעיל דאז לא ישתמש אצל נר חנוכה כלל, אבל על רש"י [שבת] דף כ"א יש לומר דסבירא ליה דקמשמע לן רבא אף שלא היה רגילין להדליק נר כלל באותו חדר להשתמש אפילו הכי צריך נר אחר משום היכרא, אבל הר"ן וב"ח שפירשו דקא משמע לן אף שאי אפשר שלא ישתמש בו ולא מהני נר אחר מכל מקום צריך נר משום היכרא קשה:

יד

[יד] לפיכך אם כבתה וכו'. ואחרונים הסכימו דמצוה לחזור ולהדליק בכל דינים שבסעיף זה אבל לא יברך. ונראה לי דלא ידליק מנר חנוכה אחר, ועיין סימן תרע"ד:

טו

[טו] של מתכות וכו'. רש"ל קנה לו שרגות קטנות של כסף ובליל שני התחיל להדליק בה, ובירך להדליק ושעשה ניסים ושהחיינו, אף דקיימא לן דבשעת קנין יש לברך, מכל מקום ניחא ליה לסדר שהחיינו עם אלו שתי ברכות, עד כאן. ועיין סימן רכ"ג ס"ק ט' בספרים ויש לחלק, ועיין בסדר היום שהאריך לטרוח כל אחד לעשות לו מנורה יפה ומי שידו משגת יעשה לו מנורה של כסף:

טז

[טז] אין חוששין וכו'. וכן משמע בסימן תרע"ה סעיף א' עשישית שדולק מערב שבת למצות חנוכה ומכבה ומדליקה ואין צריך להחליף, ובספר תניא כתב מנהגינו להחליף וכן כתב הכלבו, לפי שבכל לילה היה הנס מתחדשות, ועוד זכר למקדש שהיו מחדשין אותו בלילה, ולפי זה בנר של שבת פשיטא דאין צריך חידוש, ועיין סימן שכ"ב ס"ק ג':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.