מחצית השקל/אורח חיים/תרעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרעג

(א) (ס"ק א) כשרות לנ"ח. אבל לא להשמש כצ"ל. ור"ל כיון דמותר להשתמש אצל השמש א"כ בשבת צריך לשמש נר ושמן יפה. דאל"כ א"ל שמא יטה. אבל לנ"ח גופיה כל השמנים ופתילות כשרים אפי' איכא שמש דמ"מ אפי' איכא שמש אסור להשתמש אצל נ"ח וכמ"ש מ"א ס"ק ד' בשם המלחמות. ולפי מ"ש מ"א לעיל סי' רס"ד ס"ק ד' דהיכי דאיכא נר א' כשר אפי' אצל נר פסול מותר להשתמש כשעומדים זה אצל זה. ומשמע דאפי' לכתחלה מותר להדליק נר פסול אם עומד בצדו נר כשר וכ"כ בס' תוס' שבת שם. א"כ לדידן דמדליקין שמש. כיון דהשמש צ"ל שמן ופתילה כשרה. אם כן נ"ח מותר להיות מן השמנים ופתילות פסולים אפילו היה מותר להשתמש לאורן:

יש ליקח משעוה כו' ושעוה הבאה מבית תפלות של גוים עיין לעיל סי' קנ"ד סעיף י"א דאסור ובספר עטרת זקנים כתב בשם מהר"ל מפראג לאסור בשל שעוה דהוי אבוקה ואין נוהגים כן:

(ב) (ס"ק ב ) ב' לבדוק כו' וידיו סמוכות וכתב הרא"ש דעי"ז הוי תשמיש של גנאי ועיין בט"ז:

דאפילו לאכול דא"צ שיהיו ידיו סמוכות לנר. וכ"מ סי' תרע"ח:

דאל"כ יקנה נ"ח כו' ר"ל דאמרי' שם נר שבת ונר חנוכה נר שבת קודם משום שלום בית. ור"ל שאין לו כ"א נר א' יקחנו לנר שבת ולא ידליק נ"ח. והוא מימרא דרבא דף כ"ג. וא"א דמותר לאכול אצל נ"ח ה"ל להדליקה לשם נ"ח ויאכל אצלו דאיכא תרתי שיקיים מצות נ"ח וגם איכא שלום בית. ואע"ג דבזמן הש"ס היו מדליקין מבחוץ על פתח הבית או החצר. א"כ ליכא שלום בית אם ידליקנה לשם נ"ח. ולדידן דמדליקין מבפני כ' מג"א באמת בסי' תרע"ח דאפשר ש"ש לעשות כן. וצ"ל דראייתו מדברי הש"ס. אע"ג דבימיהם היו מדליקין מבחוץ. מ"מ כדי שלא לבטל ממצות נ"ח ה"ל להדליקו מבפני' דעכ"פ אפי מדליקה מבפני' גם בזמן הש"ס דהיה יוצא היכי דלא אפשר. דהא בשעת הסכנה אמרי' בש"ס דמניחה על שלחנו וכמ"ש לעיל סי' תרע"א סעיף ה'. ואע"ג דבשעת הסכנה היכי דמניחה ע"ש אמרי' דצריך נר אחר להשתמש לאורה וכמ"ש גם לעיל סי' תרע"א. היינו משום היכרא שיהיה ניכר שהודלק לשם מצוה וכמ"ש הר"ן שם מ"מ אי לא הניח נר אחר אצלו משמע דמ"מ יצא ידי מצות נ"ח. אלא היכי דאפשר בעי' נר אחר לכתחלה משום הכיר'. והיכי דל"ל כ"א נר א' כדי שלא יתבטל ממצות נ"ח היה ראוי להדליקה על שלחנו אע"כ דאסור לאכול אצלו. והא דכ' מ"א לקמן סי' תרע"ז דבזה"ז דמדליקין מבפנים אעפ"י שאסור לאכול אצלו מ"מ ידליקנה לשם נ"ח ויאכל אצלו. כיון דלא אפשר. דהא בשעת הסכנ' מניחה ע"ש. אעפ"י שע"כ משתמש בו. היינו דוקא לדידן דבלא"ה מדליקין מבפני' יש להדליקו לשם נ"ח ולהניחו על שלחנו כמו בשעת הסכנה. אע"ג דבשעת הסכנה צריך נר אחר. היינו היכי דאפשר משום היכר'. אבל היכי דלא אפשר ס"ל למ"א להתיר אפי ניכא נר אחר. כיון דאינו רק משום הכיר' כנ"ל. אבל בזמן הש"ס דהיו מדליקין מבחוץ. ניהו דאי היה מותר לאכול אצל נ"ח ס"ל למ"א דה"ל להתיר להדליקו מבפני' על שלחנו. ואפי' ליכא אחר כנ"ל. מ"מ כיון דאסור לאכול אצל נ"ח. כ"ה לא רצו להקל להתיר להדליקו מבפנים כיון דעיקר מצוה מבחוץ. וגם לאכול אצלו. אע"ג דבשעת הסכנה היה מותר היינו היכי דא"ל נר אחר להכיר' אבל היכי דל"ל נר אחר להקל להדליק מבפנים ולאכול אצלו. ולא יהיה לו נר אחר. כ"ה לא הקילו:

(ג) (ס"ק ג) ואפי' כו' וכ"פ רש"ל וט"ז כ' דאפי' המתירים לא התירו הלימוד אלא דרך עראי ולא דרך קבע:

(ד) (ס"ק ד) שאם כו' אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן. ר"ל דוקא אצל השמש מותר להשתמש. אבל אצל נ"ח אסור להשתמש אע"ג דאיכא שמש. דניהו דלא חיישי' במה שנהנה מאורן כיון דא"נ להם דהא איכא שמש וכמ"ש ס"ס זה. מ"מ אם ישתמש אצלן יאמר הרואה לצורכו הדליקן. אע"ג דא"צ בלא"ה שמש. מ"מ יאמר דגם נ"ח לא הדליק לשם נ"ח כ"א לצורכו דלפעמים אדם מדליק כמה נרות. וז"ל המלחמות דכי אמר ר"א אסור להרצות מעות כו' כ"ש תשמיש אחר כו' משום דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה ואע"פ שי"ל נר אחר פעמים אדם מדליק כמה נרות בביתו עכ"ל. ואע"פ שהרמב"ן לא מיירי שי"ל נר אחר אצל ב"ח כ"א על שלחנו. מ"מ ס"ל למ"א דה"ה בשמש אע"פ שעומד אצל נ"ח מ"מ שייך חשש הרמב"ן אם ישתמש אצל נ"ח יאמר הרואה לצורכו הדליק כמה נרות:

ובמאור משמע כו' וז"ל ואפי' למ"ד מותר להשתמש לאורה כל תשמיש שבעולם (ר"ל אפי' תשמיש של רשות) בהא דרבא מודה שצריך בר אחר (ר"ל דבשעת הסכנה מניחו על שלחנו ואמר רבא צריך נר אחר להשתמש לאורו) שלא יהא הרואה אומר לצורכו אדלקה עכ"ל וס"ל למ"א דלא עדיף שמש לדידן דמתיר התשמיש. מלמ"ד דמותר להשתמש אצל נ"ח גופיה דאפ"ה צריך נר אחר ה"ה לדידן היכי דאיכא שמש. אע"ג דיש לחלק:

דוקא למ"ד מותר להשתמש צריך נר על שלחנו משום הכיר' כיון דליכא נר אחר זולת נר חנוכה. אבל לדידן דאיכא שמש. וגם דברי המאור אמורים בשעת הסכנה דהנ"ח מונח על השלחן:

דודאי א"ל לצורכו אדלקה. משא"כ לדידן דהנ"ח אינו מונח על השלחן אלא אצל הפתח או חלון. מ"מ ס"ל למ"א מסבר' כיון דליכא נר על השלחן א"ל לצורכו אדלקה. ואע"ג דאיכא שמש מ"מ פעמים אדם מדליק כמה נרות לצורכו כמ"ש מלחמות כנ"ל:

מניח כו' ואפי' רבים כו' וכ' בס' א"ר וז"ל משמע שאין ליקח השמש מנרות ולילך ממקום למקום כמו שקצת נוהגים אלא יניחנו תמיד שם עכ"ל:

(ז) (ס"ק ז) יותר כו' וה"ה כו' גבוה כו' ב"ח. הטעם מבואר בב"ח כיון דמצות נ"ח להניח למטה מיו"ד טפחים כדלעי' סי' תרע"א סעיף ו'. א"כ אם יניח השמש למעלה מיו"ד דשם עיקר תשמיש האדם א"כ כשישתמש ישתמש לאורו עכת"ד. א"כ כשמדליק בחלון כמ"ש סי' תרע"א ומעמיד הנ"ח למעלה מיו"ד כתב בס' א"ר שיש להעמיד השמש למטה מן הנרות. ואף בש"ג כ' כן בשם חכמי צרפית וה"ה אם מעמידו בענין כשיבא להשתמש יפגע בו תחלה ש"ד:

(ח) (ס"ק ח) אסור כו' פי' כו' וכבה כו'. כתב הט"ז ס"ק ז'. הלא כיון שכבר בטל חשיבותן דהא אין חשיבותן כ"א מצד שהם דבר שבמנין בנרות של מצוה כמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז. וכיון שכבו אזדא לה מצותן וחשיבותן. לכן כ' דע"כ מיירי. בתוך ימי חנוכה דהן ראוים למצוה ביום המחרת עכת"ד ולפ"ז צ"ל דמיירי שנשא' גדול כ"כ שראוי להדלקה לנ"ח דהיינו שעדין ידלק חצי שעה דאל"כ הלא שוב אין ראוי' לנ"ח לפי מה שהוא עכשיו ובטל חשיבותן. גם אם כבו לאחר שדלקו כשיעור מצותן ניהו דיש להחמיר לאסרן אם לא התנה כמ"ש מ"א סי' תרע"ב ס"ק ד'. מ"מ בתערובות יש להקל דהא בלא"ה רש"ל וט"ז חולקים על דין התערובות:

(ט) (ס"ק ט) של מנין כו' ורש"ל פסק כו' עיין בט"ז ס"ק ו' שהביאו וכ' טעמו:

(י) (ס"ק י) כ"כ כו' וי"ג ב' ב' ר"ל שהיה כתוב שני כפי"ן והגיהו שצ"ל שני בית"ין ור"ל שידליק שנים שנים:

כיון דנתערב נר א'. ומ"א כתב דא"צ להגיה דשני כפי"ן ר"ל כל כך וכלל' כייל דאם נתערב נר א' סגי להדליק שנים שנים ואם נתערב שנים צריך להדליק שלשה:

(יא) (ס"ק יא) מותר כו' והב"ח חולק כו' מבואר שם טעמו דס"ל דאפי' איכא שמש מ"מ אסור להשתמש לאור של נ"ח אלא כיון דאיכא שמש כשישתמש יהיה התשמיש לאור השמש. והיינו כשמעמיד השמש גבוהה מן הנ"ח או הוא יותר ארוך. משא"כ כשנתערבו אף שידלק איזה נרות בפעם א' שודאי ידלק גם נר היתר. מ"מ כיון שמשתמש גם לאור האסור. וס"ל להב"ח דכה"ג אסור:

ול"נ דהדין עם רמ"א. כיון דאיכא אור דהתירו אע"ג דאיכא תוספ' אור דאסורא מ"מ שרי להשתמש. ואע"ג דמ"א גופיה כתב בס"ק ד' בשם מלחמות אע"ג דאיכא שמש לא ישתמש אלא לאור השמש ולא לאור נ"ח היינו משום נ"ח דולק למצותן לכן צריכים היכרא שהודלק לשם מצוה ואם ישתמש אצלן יאמרו לצורכו אדלקיה דלפעמים מדליק כמה נרות משא"כ הכא בתערובות כשידליקן לא ידליקן לשם מצוה כ"א לצורכו:

ואין צריך נר התירא כ"א להשתמש לאור האסור לא שרינן דהוקצה למצות'. ואסור ליהנות ממנו וכיון דאיכא חד נר היתר תו לא מיקרי נהנה מנר האסור:

וכ"מ סי' רע"ו סעיף ד'. ר"ל בריש הסימן שם כתב גוי שהדליק נר בשביל ישראל אסור לישראל ליהנות ממנו ובסעיף ד' כתב דאם יש נר בבית ישראל ובא גוי והדליק עוד נר אחר מותר להשתמש לאור הנר שהדליק גוי כל זמן שהראשון דולק. הרי אע"ג דאיכא תוס' אורה ע"י נר גוי מ"מ מותר להשתמש נגדו כיון דאיכא דהתירא ה"ה הכא:

(יב) (ס"ק יב) אם כו' וראוי להחמיר כו' ז"ל מהרש"ל בתשו' סי' פ"ה הא דכבתה אין זקוק לה היינו לחיוב אבל הרוצה לזכות במצוה שלמה יחזור וידליק דלא גרע מן המהדרין. ואם כבתה בערב שבת צריך לחזור ולהדליק:

אם בא לתקן הנרות וכבה נראה דצריך לחזור ולהדליק אפי' אם כבו בשוגג עכ"ל ומ"מ ודאי בכל ענין לא יברך וכן כתב הב"ח ועיין בט"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.