כף החיים/אורח חיים/תרעג

כף החיים ‏ אורח חיים תרעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כל השמנים והפתילות כשרות וכו'. היינו כי יש שמנים שאין נמשכים אחר הפתילה וכן יש פתילות שאין האור נתלה בהם יפה ובשבת אסור להדליק בהם שמא יטה כמ"ש לעיל סי' רס"ד וקמ"ל דלנר חנוכה כשרים. והטעם כתב הטור דלא חיישינן שמא תכבה ויחזור וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה א"צ לחזור ולהדליקה ולא חיישינן נמי שמא יטה מפני שאין אורן יפה שהרי אסור להשתמש לאורה:

ב

ב) שם. כשרים לנר חנוכה. מיהו הנר שמדליק בו הנרות הנקרא שמש דמותר להשתמש לאורו אסור לעשותו משמנים ופתילות האסורים בשבת. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ב' מ"א סק"א. א"ר או' ד' והיינו לנוהגין להניח נר שמש שמדליקין בו לנר נוסף כמ"ש לקמן בהגה אבל לנוהגין להניח לנר נוסף נר אחר ולא השמש שמדליקין בו אותו נר אחר אסור לעשותו משמנים ופתילות האסורים בשבת. וכ"כ שכנה"ג שם. וה"ד בשבת דחיישינן שמא יטה כיון שמותר להשתמש לאורו אבל בחול גם נר הנוסף מותר לעשותו משמנים ופתילות האסורים בשבת כיין שלא יש איסור בהטייה. וכ"כ הדג"מ ומחה"ש בפי' דברי מ"א סק"א. וכ"כ מ"ב אות ג' מיהו מדברי הלב"ש משמע דגם בחול יש ליזהר בנר נוסף שלא לעשותו משמנים ופתילות האסורים בשבת יעו"ש:

ג

ג) שם. כשרים לנר חנוכה. ומ"מ מצוה מן המובחר ליקח פתילה מצמר גפן או חוטי פשתן. ח"א כלל קנ"ד או' ח' קיצור ש"ע סי' קל"ט או' ד' מ"ב או' ב':

ד

ד) שם. כשרים לנר חנוכה. אפי' לכתחלה משום דכבתה אין זקוק לה ואפשר דלא כביא אבל בשיעור השמן קפדינן לכתחלה דאי ליכא שיעורא ודאי כביא. הרא"ם יעו"ש. ער"ה או' א' ומיהו עיין לעיל סי' תרע"ב או' ט"ו שכתבנו די"א דאפי' בדיעבד לא יצא אם לא הניח שמן כשיעור יעו"ש:

ה

ה) מי שגזל שמן מגוי אם א"א באחר שרי להדליק בו נ"ח אבל לא יברך. נה"ש או' א' יעוש"ב. ועיין לעיל סי' רס"ד או' כ"ה:

ו

ו) חמאה שבשלה בקדרה של בשר בן יומא ונאסרה עבור שלא היה ששים אסור להדליק בה נר חנוכה. שע"א סי' ל"ח. י"א בהגה"ט. ברכ"י או' א' ובספרו מחב"ר ביו"ד סי' פ"ז או' ט"ז ואו' טו"ב. עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' י"ז מל"ח. סי' כ"ז או' נ"ו. ומ"ש באה"ט סק"א בשם השע"א דמותר כבר השיג עליו השע"ת או' א' ועי"ש מה שהאריך עוד בענין זה יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' רס"ד או' כ"ב:

ז

ז) ומי שאין לו חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה (שמן תרומה שנטמאת) שלא ברשות כהן. הרמב"ם פי"א דתרומות ה' י"ח. ועיין שבת כ"ג ע"ב ומה שהאריך בענין זה השד"ח מע' חנוכה או' ג' יעו"ש:

ח

ח) להדליק בעטרן י"ל בחנוכה מותר וצרי י"ל דאסור בשבת חנוכה שמא יסתפק ממנו ובחול י"ל דשרי ולא חיישינן שיסתפק וימעט משיעור חצי שעה וכ"ש אם נותן הרבה יותר משיעור. מש"ז או' ב' ומיהו עיין לעיל סי' רס"ד או' ך' שיש עוד טעם אחר בצרי מפני שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית ולפי טעם זה אפי' בחול אסור יעו"ש:

ט

ט) נרות העשוין מחלב בתערובת חלב חזיר אין נכון לעשות כן אבל מן הסתם באינו יודע אין לחוש לכך דיש לתלות שהוא מן הרוב וכיון שהוא אינו יודע לא מקרי מאוס. תשו' ש"ח סי' ר"ח. פת"ע או' א' ועיין בשד"ח שם או' י"ד מה שהאריך בענין זה יעו"ש:

י

י) נרות שעוה שנותנם כותי לע"ז וכבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל אסור להדליקם לנר חנוכה כמ"ש לעיל סי' קנ"ד סעי' י"א ובדברינו לשם או' ף' וה"ה שאסור לעשות נר של מצוה משעוה הנוטף מנרות בבית העכו"ם כמ"ש בדברינו לשם או' ע"ט יעו"ש וכן שמן שנפל בו עכבר אפי' יש ששים אסור להדליקו לנר חנוכה אם הוא מאוס לדידיה כמ"ש בדברינו לשם או' פ"ט ואו' ץ' יעו"ש:

יא

יא) ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה וכיון דנמאס לאכילה נמאס למציה משום הקריבהו נא לפחתיך אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי. בן א"ח פ' וישב או' י"ב. ועיין יו"ד סי' קט"ז סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

יב

יב) שם הגה. ומיהו שמן זית מציה מן המובחר. שבו נעשה הנס. לבוש. פר"ח. ועוד שבו היו מדליקין את המנורה:

יג

יג) שם הגה. ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר. וה"ה לנר בהכ"נ שמן זית מצוה מן המובחר כמ"ש בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש:

יד

יד) שם הגה. ומיהו שמן זית מצוה וכו'. ובמקום שהשמן זית ביוקר ושאר השמנים בזול ידליק בליל א' ובכל הלילות הנרות הנוספים בשמן זית ושאר הנרות בשאר השמנים. שבו"י ח"ב סי' ל"א. י"א בהגב"י. ולא דמי למ"ש לקמן או' כ"א דהכא גם שאר הנרות הם של שמן ולא יש הפרש כ"כ יעו"ש:

טו

טו) מי שהיה מדביק נרות של שעוה בכותל כדי להדליקן למצות נ"ח ובעוד שהוא עסוק בכך הביאו לו שמן זית ידליק בנרות שעוה אף שמצוה מן המובחר הוא שמן זית שבו"י ח"א סי' ל"ז וח"ב סי' ל'. וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' ע"ב. אמנם בתשו' ח"צ סי' מ"ה חלק על דברי השבו"י הנז' וסיים דהדבר ברור דבין באתרוג בין בנרות חניכה ובכל מצות שבעולם מברך על היפה והמהודר ויוצא בו י"ח אף שבא באחרונה יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ג' שכן העלה שער יוסף סי' ח' יעו"ש. מיהו אם כבר התחיל לברך גומר ואין להניח וליקח האחר המשובח כ"כ השע"ת או' א' וכ"כ לעיל סי' תרמ"ח או' ח' יעו"ש. ומשמע שעוה ושאר שמנים והדביק שעוה מדליק בשעוה. א"א ססי' תרע"ו:

טז

טז) שם בהגה. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורם זך ונקי. ושמן שומשמין אם הוא זך ונקי הוא יותר משובח משאר שמנים כמ"ש במס' שבת דף כ"ג ע"א אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משיך נהורי טפי יעו"ש:

יז

טוב) שם בהגה להדליק בנרות של שעוה וכו'. והמדליק בנרות שעוה צריך לעשותן ארוכות. ברכ"י או' ד' בשם או"ח. ועיין לעיל סי' תרע"ב או' ח"י:

יח

חי) שם בהגה. ונוהגין במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה וכו'. והעט"ז כתב בשם מהר"ל מפראג לאסור בשל שעוה דהוי אבוקה ואין נוהגין כן. מחה"ש סק"א וכ"כ הברכ"י שם דמאן דאסר נרות שעוה לא חש לקמחיה וכבר מחי לה אמוחה בס' א"ר עכ"ל ועיין לעיל סי' רס"ד או' ל"ו:

יט

יט) ואם מותר להדליק בכח האש הנקרא חשמל שמדליקין בבתים ובחנויות ע"י מכונות ונראה דיש לאסור משום דלא הוי זכר לנס דהנס היה ע"י הדלקת שמן ופתילה ובזה לא יש כ"א אור בלא תפיסת ממשות. ועוד דהמנורה היתה נדלקת הפתילה ע"י אדם וזו ע"י מכונה. ועוד כיון דהעששית שיש בה כח האור היא מלאה אור הוי כמדורה שאין עולה אפי' לנר אחד כמ"ש לעיל סי' תרע"א סעי' ד' יעו"ש.

כ

ך) שם בהגה. בנרות של שעוה וכו'. ומצוה לקנות שעוה מן הצדקה ממה שנטף מנרות בהכ"נ מאחר דאתעביד בהו חדא מצוה. רש"ל בתשו' סי' פ"ה. מט"מ סי' תתק"ץ. כנה"ג בהגב"י סי' תרע"ב ובשכנה"ג בהגה"ט סי' זה או' א' מ"א סק"א. א"ר או' ב':

כא

כא) אין להדליק נר חנוכה קצתם משעוה וקצתם משמן זית או שאר שמנים לפי שיאמרו שקצתם אינם מהמהדרים דדי בנר אחד ואינם מן המהדרין דמהדרין כי יאמרו ב' אנשים הדליקום זה משעוה וזה משמן. תשו' שע"א סי' ט"ל. א"ר או' ב' י"א בהגב"י. ומשמע דיכול להדליק לילה א' בשעוה ולילה א' משמן. א"ר שם. אמנם הברכ"י או' ב' כתב לפקפק בדברי השע"א הנז' וע"כ כתב דיש להקל יעו"ש והב"ד השע"ת או' א' וכ"כ המט"י בקו' שבט יהודה דף ל"ה ע"ד יעו"ש. והב"ד השד"ח מע' חנוכה או' ה' ומ"מ אם אפשר יש ליזהר משום נוי מצוה וכמ"ש לקמן או' כ"ג:

כב

כב) אם יש לו שמן זית לנר אחד ושאר שעוה יראה דטוב לעשות כן כי עיקר נר אחד. א"א ססי' תרע"ו. ונראה דאם אפשר יש להדליק נר א' משמן זית והשאר משאר שמנים כדי שיהיו הנרות שוים והוא משום נוי מצוה וכמ"ש באו' הקודם:

כג

כג) ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שוים בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה וטוב שזה נר הנוסף שקורין שמש יעשהו משונה מנרות חנוכה כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נרות חנוכה וכן אני נוהג. בן א"ח פ' וישב או' י"ג. מיהו בענין הנר הנוסף יש שמניחין אותו למעלה משאר הנרות או מן הצד ורחוק קצת משום היכר כמ"ש לקמן ואפי' אינו משונה משאר נרות כי זהו ההיכר:

כד

כד) שם. ואפי' בליל שבת וכו'. ר"ל דס"ד דניחוש בזה כמו בעלמא בנר של שבת שמא לא תדלק יפה ויטה הנר להביא השמן לפי הפתילה קמ"ל דכאן אין לחוש לזה דהא אסור להשתמש לאורה א"כ לא איכפת ליה במה שלא תדלק יפה. מ"ב או' ה' ועיין לעיל או' א':

כה

כה) שם הגה. אם אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצותו דאל"כ יש חשש שמא יטה אותו נ"ח כדי להשתמש בו אחר השיעור של הדלקה שאז מותר ליהנות ממנו כמ"ש לעיל סי' תרע"ב סי' ב' ט"ז סק"ב. מאמ"ר או' ב' ומיהו לדעת האוסרים להשתמש בנ"ח אפי' אחר שיעור הדלקה כמ"ש בדברינו לשם או' כ"א א"צ לדקדק להניח שמן רק כשיעור דכיון דאסיר להשתמש לאורה ליכא חששא לשמא יטה. וכ"כ הפר"ח להתיר. וכ"כ א"ר או' ה' מש"ז או' ב':

כו

כו) שם. לפו שאסור להשתמש בנר חנוכה וכו'. ולאו דוקא אותו נר שמדליקין בה בראשונה שבאה למצות נ"ח אלא אפי' אותם שמוסיפין המהדרין בכל לילה אסור להשתמש לאורה. גן המלך סי' מ"ב. י"א בהגה"ט. וכ"כ בתשו' חת"ס סי' קל"ג. מ"ב או' ז':

כז

כז) שם. לפי שאסור להשתמש וכו'. כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה. רש"י שבת כ"א ע"ב. והר"ן כתב דכיון שע"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל. והב"ד ב"י והלבוש. מ"ב או' ח':

כח

כח) שם. בין בשבת. היינו דאפי' לאכול אצלן דהוא סעודת מצוה ג"כ, אסור. מ"ב או' ט' וכ"מ לקמן סי' תרע"ח:

כט

כט) שם. ואפי' לבדוק מעות וכו'. שהוא תשמיש עראי ג"כ אסור. טור ולבוש. וכתב ב"י דמשמע מדברי הרא"ש דאם א"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי. וכ"נ דעת רש"ל בתשו' סי' פ"ה. אבל דעת הב"ח להחמיר בכל גוונא. וכ"ה דעת הט"ז סק"ג לאסור בכל גווגא ואפי' אין ודיו סמוכות לנר יעו"ש. וכ"נ דעת המ"א סק"ב. וכ"פ א"ר או' ז':

ל

ל) שם. או למנותן לאורה אסור. שלא יהיו מצות בזויות עליו. שבת כ"ב ע"א. ודוקא בזה שהוא עכ"פ תשמיש עראי אבל מותר לילך לאורן לפי תומו כדי שלא יכשל שאינו מחוייב להעצים עיניו דלא מקרי תשמיש וכן כל כיוצא שא"צ אור הנר. פר"ח בשם מהריק"ש. וכ"כ בשו"ת פני אריה סי' מ"ז שלא אסרו אלא להשתמש אבל כל שאינו משמש כלום רשאי לישב בביתו בשעה שנ"ח דולקים יעו"ש והב"ד השע"ת או' ג' יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' י"א:

לא

לא) שם. אפי' תשמיש של קדושה וכו'. וכן נרות בהכ"נ אין משתמשין לאורה אף תשמיש קדושה כמו בבית. א"א סי' תרע"ה או' ב' דהיינו אם ירצה להתפלל מעריב אצלם כ"ז שלא דלקו חצי שעה אסור. מ"ב או' י"ג ולפי מ"ש לעיל סי' תרע"ב או' כ"א כ"ז שהם דולקות אסור יעו"ש:

לב

לב) שם. ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה. עיין ט"ז סק"ד מה שהאריך בזה וסיים דלדיעה זו דיש מי שמתיר בתשמיש של קדושה ה"ד דרך עראי ולא דרך קבע יערש. אבל הא"ר או' ח' והחמ"מ או' ד' והמאמ"ר או' ג' חלקו על דברי הט"ז הנז' וכתבו דלדעת המתיר בתשמיש של קדושה אפי' דרך קבע מותר יעו"ש. ולענין דינא כתב הלבוש דאפי' תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורו הנהיגו לאסור. וכ"ה דעת הש"ע. לפסוק כדיעה ראשונה כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב י"א שדעתו לפסוק כסתם ורק בשעת הדחק יש לסמוך על הי"א יעו"ש:

לג

לג) מי שנסתפק לו דין בחנוכה שהדליק כבר ואין לו נר אחר שרי לעיין בדין ההוא לאור נר חנוכה דכמה רבוואתא התירו לכל דבר מצוה. ואף למרן דאסר הכא כיון שהוא צורך חנוכה שהדליק מודי דשרי וכאותה שכתב המרדכי פ' בני העיר דישנים בליל יוה"כ בבהכ"נ דכל שהוא לצרכו שרי וכן גבי פרה פסק הר"מ דכל שהוא לצרכה לא מיקרי עבודה. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' מ"ט. ברכ"י או' ה' והשע"ת או' ד' כתב דראייתו יש לדחות אך כיון שהוא דרך עראי נראה פשוט דמותר עכ"ד:

לד

לד) שם. ונוהגין להדליק נר נוסף וכו'. א"צ להוסיף נר אחר לשמש כמנהג אשכנז מאחר שיש לו אחר על שלחנו. רש"ל בתשו' סי' פ"ה. אבל בס' פנים חדשות בשם הר"מ איסרלאש כתב שצריך להוסיף וכן המנהג. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הפר"ח דנוהגין להדליק נר נוסף מלבד הנר שמניחין על השלחן דחוששין כיון שמדליקין בפנים אולי ישתמשו מנרות של חנוכה ולאו אדעתייהו אבל מעיקר הדין כיון שיש לו נר על שלחנו א"צ להדליק נר נוסף. וכ"כ מ"ב או' י"ד:

לה

לה) שם. ונוהגין להדליק נר נוסף וכו'. בין מדליק על שלחנו בין מדליק במקום אחר צריך להוסיף נר אחת לשמש ואם רבים המדליקים צריך שמש לכל אחד. שו"ת הרמ"א ס' פ"א. שכנה"ג בהגב"י או' ו'. מ"א סק"ה. א"ר או' יו"ד. והיינו מן הטעם שכתב לעיל סי' תרע"א סעי' ב' בהגה שכל אחד מניח נירותיו במקום מיוחד וחיישינן דילמא ישתמש לאור חנוכה ולכך צריך שמש לכל אחד. כ"ה בשו"ת הרמ"א שם. וכ"כ א"א או' ה' מ"ב או' ח"י. וכתב עו"ש בשו"ת הרמ"א ופוק חזי מאי עמא דבר דכן נוהגין דכל מקום שמש שלו עומד עליו ומשמשו יעו"ש:

לו

לו) שם. כדי שאם ישתמש לאורה וכו'. אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן דהרואה אומר לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות. מ"א סק"ד בשם המלחמות ור"ל לכתחלה אין להשתמש אצלן אף כשיש שמש דהרואה אומר לצרכו הדליק כולן רק הנחת השמש שמא ישכח וישתמש דלא ליהוי ביזוי מצוה. א"א או' ד' ולב"ש. אבל הא"ר או' יו"ד כתב כיון שנוהגין לעשות השמש גדול מאחרים ולמעלה ידוע דמשתמשין אצל השמש ולפ"ז מותר לכתחלה להשתמש אצל השמש שאצל הנרות ודלא כמ"א בשם המלחמות עכ"ל ומיהו נראה כיון דאין כל המקומות שוים דיש עושין השמש כמו שאר נרות וא"כ נתת דבריך לשיעורין לכן יש ליזהר לכתחלה בכל מקום:

לז

לז) ובמאור משמע דאפי' שיש שמש אצל הנרות צריך נר על השלחן שלא יאמרו לצרכו הדליקן מ"א שם. והא"ר שם כתב על דברי מ"א הנז' דאינו מוכרח וכ"כ החמ"מ או' ה' מיהו הדח"ה או' ה' כתב דטוב להדליק נר על השלחן חוץ מנר הנוסף. וכ"כ מ"ב או' י"ז:

לח

לח) וכתב רי"ו שאם הדליקן במקום שאין רגילין להדליק שם נר א"צ נר אחר להשתמש לאורה עכ"ל ועכשיו אעפ"י שמדליקין בפתח שהוא מקום שאין ראוי להדליק שם נר מדליקין נר אחד מובדל משאר נרות ונראה שכך הנהיגו הראשונים מפני שאין הכל בקיאין לחלק בין מקום שרגיל להדליק שם נר למקום שאינו רגיל. ב"י. והמ"א שם כתב דצריך להניח שמש אצלן שמא ישתמש אצלן עכ"ל והיינו אף ביש נר על השלחן וכ"ש כשאין נר על השלחן א"א או' ד':

לט

טל) שם. כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף וכו'. משמע דאסור להשתמש כ"א לאור אותו הנר בלבד ובהגה (סוף הסעיף) משמע דאם ידוע שהשמש תוך הנרות מותר להשתמש אצל כולן ופשט התלמוד והפו' לא משמע הכי כלל. ב"ח. מיהו המ"א ס"ק י"א הסכים לדברי מור"ם ז"ל בהגה וכן הסכים הפר"ח. א"ר או' י"ג וכתב וכ"מ סי' רע"ו סעי' ד' יעו"ש. אמנם עיין בביאורי הגר"א לעיל סי' רס"ד מה שהביא פלוגתא בזה ומשמע שדעתו כדברי האוסרים וכ"נ דעת המו"ק שאין להקל רק בנתערב יעו"ש. ועיין לקמן או" נ"א:

מ

מ) שם. ויניחנו מרחיק קצת וכו'. כדי שיהא ניכר שמשתמש לאורו כשישתמש בהן ועוד לתת היכרא שאינו מן המנין הצריך לאותה לילה. לבוש:

מא

מא) שם. ויניחנו מרחוק קצת וכו'. היינו לצד ימין כדי שידליק על הסדר משמאל לימין ולא יצטרך לחזור לשמאל להדליק השמש או יניחני למעלה מנרות חנוכה אם אפשר וידליקנו אח"כ כדי שלא להפסיק בהדלקת נ"ח שהם של מצוה. ומשמע מב"ח ססי' זה דכשמדליקין למטה מי"ט יניח השמש למעלה מי"ט שהוא מקום תשמישו של אדם כדי שישתמש לאורו אבל כשמדליק למעלה מי"ט יניח השמש למטה מן הנרות שמתפשט האור למעלה וממנו עיקר התשמיש. א"ר או' יו"ד. ומיהו אין המנהג כן אלא דאפי' בבהכ"נ שמדליקין למעלה מי"ט מניחין השמש למעלה מן הנרות ואפשר מן הטעם שכתב הב"ח אח"כ בשם מהרי"ל דמשמע דאין חילוק וכמ"ש באו' שאח"ז:

מב

מב) ויתן השמש למעלה מהנרות וסימניך שרפים עומדים ממע"ל ל"ו. דרשות מהרי"ל ה' חנוכה. והב"ד הב"ח וכתב וכן נוהגין. ומשמע דאין חילוק דאפי' אם מדליק למעלה מי"ט יניח השמש למעלה מהנרות וכ"כ א"א או' ז' וכתב וכמדומי שכן נוהגין יעו"ש:

מג

מג) שם בהגה. רק מניח אצלן השמש וכו'. יש נוהגין אחר שהדליקו עם השמש נרות חנוכה תוחבין השמש על השלחן ויש נוהגין שלוקחין השמש והולכין בבית הנה והנה ויש למחות בידן דלא שפיר עבדי. קשל"ה. וכ"כ א"ר או' יו"ד. ור"ל אלא יניחנו שם תמיד אצל הנרות כל זמן שדולקין כדי שאם יהנה יהיה מאור השמש:

מד

מד) שם בהגה. והוא עדיף טפי. דאז מוכח בהדיא שאינו ממנין הנרות. מ"א סק"ו. משא"כ כשמוסיף נר אחד אעפ"י שהוא מרחיק קצת אין כ"כ היכר בהדיא שאינו של מצוה. לב"ש:

מה

מה) שם בהגה. ויש לעשותו יותר ארוך וכו'. ומיהו מי שמעמיד השמש למעלה מן הנרות כמ"ש מהרי"ל (לעיל או' מ"ב) א"צ לעשותו יותר גדול. ב"ח שכנה"ג בהגב"י או' ז' מ"א סק"ז וכן אם הוא גדול מאחרים א"צ שיהא מרוחק. א"ר או' יו"ד:

מו

מו) שם בהגה: ישתמש באותו הנר. ואסור להשתמש בו תשמיש מגונה וכ"ש לשחוק בקארטין ח"ו אצלו. באה"ט סק"ז בשם מ"כ. ועיין לעיל סי' של"ח או' ט"ל:

מז

מז) שם בהגה. אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה וכו'. והיינו כשהודלקה למצותה וכבתה קודם שיעור ונתערבה באחרות. מהר"י מברונא סי' נ"א. שכנה"ג בהגב"י או' ח' מ"א סק"ח. א"ר או' י"א. וכ"כ הפר"ח דלדעת הש"ע סי' תרע"ב סעי' ב' מיירי כשהיא דולקת או כבתה בתוך זמנה. ומ"ש העו"ש בסי' תרע"ב דלפי מ"ש הרב לעיל בסי' מ"ב דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא אפשר דמיירי גם קודם שהודלקה כבר השיג עליו הא"ר שם וכתב דשאני נ"ח דאין בגופו קדושה יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ה' בשם כמה פו' דאפי' שמן לא הוי קדושת הגוף יעו"ש:

מח

מח) וכתב שם הפר"ח דלפי מ"ש בסי' תרע"ז (והב"ד לעיל סי' תרע"ב או' כ"א) דאפי' אחר שיעור הדלקה אסור ליהנות ממנה א"כ הכא נמי בכל גוונא אפי' לאחר זמנו לא בטיל. מיהו המחה"ש סק"ח כתב דבתערובת יש להקל אחר שדלקו כשיעור דהא בלא"ה רש"ל וט"ז חולקין בדין התערובת יעו"ש. ועיין לקמן או' ן':

מט

מט) שם בהגה. אפי' אחד באלף לא בטיל וכו'. היינו להשתמש בכל נר בפ"ע מטעם הביטול הזה אסור שמא ישתמש בנר חנוכה לבד אבל להשתמש בנרות שידוע שהשמש שם בודאי מותר להשתמש בהן. ד"מ או' ה' באה"ג. ועיין לקמן או' נ"א:

נ

נ) שם בהגה. דהוי דבר של מנין. ואפי' במקום שמוכרים הנרות במשקל מ"מ נרות של מצוה הכל מונין אותם בכל לילה. תה"ד סי' ק"ג. ורש"ל בתשו' סי' פ"ה פסק דבטל חד בתרי. מ"א סק"ט. ועיין ט"ז סק"ו שכתב דאפי' לדברי רמ"א דוקא כשנתערב בתוך ימי חנוכה דחשובין הן דהן ראויין למצוה ביום המחרת אבל אם נתערב ביום השמיני וכ"ש לאחר מכן כבר בטל חשיבותו ודינו לכ"ע כיבש ביבש ובטל ברוב יעו"ש וכתב עליו המחה"ש סק"ח דצ"ל דמיירי שנשאר הנר גדול כ"כ שראוי להדלקה לנ"ח דהיינו שעדיין ידלק חצי שעה דאל"כ הלא שוב אין ראוי לנ"ח לפי מה שהוא עכשיו ובטל חשיבותן עכ"ל ומ"מ נראה כיון דאפשר בתקנה יש להחמיר ואם נתערב א' ידליק שנים ואם נתערב שנים ידליק שלושה וכו':

נא

נא) שם בהגה. ואז מותר להשתמש אצלן. משמע דכיון דיש נר של היתר דולק עמהן מותר להשתמש לאור כולן וכמ"ש לעיל או' מ"ט מיהו כבר כתבנו לעיל או' ט"ל דיש פלוגתא בזה ואין מתירין להשתמש רק לאור נר הנוסף שאין בו קדושה ויש מתירין רק בכה"ג שנתערב נר חנוכה עם אחרים ולא נודע מותר להשתמש כנגד כולן יעו"ש. וכ"נ דבתערובת יש להקל כיון דא"א בענין אחר:

נב

בנ) [סעיף ב'] שם. הדלקה עושה מצוה וכו'. ר"ל כיון שהדליק תיכף קיים המצוה וע"כ אם כבתה אין זקוק לה. ט"ז סק"ח. וכ"כ הלבוש סעי' א' מיד שהדליק נעשית המצוה ונגמרה שלא תקנו זכר לנס אלא להדליק לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה עכ"ד. ועיין עוד לקמן רסי' תרע"ה:

נג

גנ) שם. הדלקה עושה מצוה וכו'. ולא יסלק ידו אחר הברכה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצא מהשמן. מהר"י מברונא סי' ט"ל. פ"ת:

נד

דנ) שם. לפיכך אם כבתה וכו'. ואם הדליקה בפני הרוח וכבתה צריך עוד לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח שהרי הואיל ואין יכולה לעמוד בפני הרוח הרי הוא כמו שלא נתן בה שמן כשיעור. שה"ג על הרי"פ פ' במה מדליקין. ב"ח סי' תרע"ב. וא"צ לחזור ולברך דמצות הדלקה הא עשאה. כנה"ג בסי' זה בהגה"ט וכ"כ הט"ז בסוף הסי' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"ד. והגם דהפר"ח סי' תרע"ב סעי' ב' כתב דצריך לחזור ולברך כבר נודע דק"ל סב"ל ואין לברך. וכ"פ ח"א כלל קנ"ד או' כ"ב דאין לחזור ולברך. וכ"פ מ"ב או' כ"ה

נה

הנ) ואם כבתה במזיד פשיטא דצריך לחזור ולהדליקה וג"כ לא יברך. א"א או' י"ב. ופשוט דאם הוא רואה שהאור אינו נאחז בפתילה ובודאי יכבה במהרה שאיני יוצא בהדלקה זו וצריך מדינא לחזיר ולהדליקה לאחר הכביה. מ"ב שם:

נו

ונ) שם. אין זקוק לה וכו'. היינו לחיוב אבל הרוצה לזכות במצוה שלימה יחזור וידליק ואם כבתה בט"ש צריך לחזור ולהדליק. רש"ל בתשו' הנז' וכ"כ הב"ח. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"ד. מיהו דבר פשוט דאסור לחזור ולברך. ב"ח. א"ר שם. ח"א שם:

נז

זנ) שם. ואפי' כבתה בע"ש קודם קבלת שבת וכו'. והטעם כיון שבע"ש מחוייב להדליק קודם שקיעה ובירך עליה להדליק נר חנוכה כבר קיים המצוה בהדלקה וע"כ אם כבתה אין זקוק לה וכמ"ש לעיל או' נ"ב יעו"ש. ומיהו הט"ז סק"ט חולק ע"ז וס"ל דאם כבתה קודם קבלת שבת שיש עדיין היתר להדליק צריך לחזור ולהדליק אלא שאין לברך יעו"ש. וכ"ה דעת רש"ל כמ"ש באו' הקודם יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ט' דלדינא ודאי נכון להחמיר ולהדליק בע"ש שנית בלא ברכה ואם כבר קבל עליו שבת ואח"כ כבתה יאמר לחבירו להדליק יעו"ש:

נח

חנ) שם הגה. ואם רוצה להחמיר וכו'. ודעת האחרונים דצריך לחזור ולהדליקם כמ"ש באו' הקודם:

נט

נט) שם בהגה. ולחזור ולהדליקם וכו'. ואין להדליקם מנר חנוכה אלא מהשמש או מנר של חול. ב"ח. עט"ז. א"ר או' י"ד. ועיין לקמן סי' תרע"ד סעי' א' בהגה:

ס

ס) [סעיף ג'] נר של חרס וכו'. ט"ו מיני כלים ראויים לנ"ח להדלקה וכל הקודם משובח. הא' כלי זהב. הב' כלי כסף. הג' נחושת קלל דומה לזהב. ד' נחושת אדום ה' של ברזל. ו' של בדיל. ז' עופרת. ח' כלי זכוכית. ט' כלי עץ. יו"ד כלי עצם. י"א כלי חרס מצופה מאבר. י"ב כלי חרם בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש. י"ג קליפות רמון. י"ד קליפות אגוז הנדי. ט"ו קליפות האלון. ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא אבל קליפות בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה. וכל הט"ו כלים הנז' שאינם יכולים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויין לנר חנוכה. חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ח. שדה הארץ ח"ג סי' מ"א. עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' י"א. שד"ח מע' חנוכה או' ז':

סא

סא) קליפי ביצים לנר חנוכה נסתפק הרב אדמת קודש ח"ב א"ח סי' ז' והביא ראיה להיתר דא"צ להחליף בלילה אחרת כנר של חרס וראייתו אחד הרואה בעיניו יראה דיש לדחותה ופשוט ובסוף הביא מהרב חסד לאברהם ז"ל דקליפי בצים ובצלים אינם ראויים לנ"ח וכתב הרב אדמת קדש הנז' דלענין הלכה אליו שומעין ואין מדליקין בהם. ברכ"י או' ו' שע"ת או' י"ג. שד"ח שם:

סב

סב) ולא יפה עושין קצת המון העם שמדליקין נ"ח בכלי חרס הנשבר או בקליפה של לימון או בקליפה של בצלים דהוי ביזוי מצוה. ארחות יושר פי"ז. יפ"ל ח"ב או' ב':

סג

סג) רש"ל קנה לו שרגות קטנות של כסף ובליל שני התחיל להדליק בה ובירך להדליק ושעשה נסים ושהחיינו ואף שהרא"ש והטור כתבו דבשעת קנין יש לו לברך אעפ"י שלא נשתמש בה עדיין מ"מ היה ניחה ליה להסדיר ברכת שהחיינו עם אלו שתי ברכות. מט"מ סי' תתקפ"ט. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' א"ר או' ט"ו. ועיין לעיל סי' רכ"ג או' ך' ואו' ל':

סד

סד) ועיין בסדר היום שהאריך לטרוח כל א' לעשות לו מנורה יפה ומי שידו משגת יעשה לו מנורה של כסף. א"ר שם. ברכ"י או' ז':

סה

סה) יכול להדליק נ"ח בפנס שיש לו דפנות של זכוכית וטוב ויפה לעשות כן. שו"ת שאלת יעב"ץ סי' קמ"ט. ברכ"י או' ח' ולא ראינו מי שנוהג כן. שע"ת או' י"ג:

סו

סו) שם. ואין מדליקין בו לילה אחרת וכו'. מפני שהוא מאוס והוי ביזוי מצוה. לבוש. מ"ב או' כ"ט:

סז

סז) שם. ונר של מתכת וכו'. ואם עשה הנרות מעץ חזק וקשה שאין האור שולט בו יש לו דין מתכת וא"צ להחליף כל לילה ולילה. שדה הארץ ח"ג סי' ל"ה. עיקרי הד"ט סי' ל"ה או' ז' פ"ת:

סח

סח) שם. ונר של מתכת וכו'. ואף בשל מתכת מצוה מן המובחר בשל נחושת דלא בלע ולא ממאיס תשו' מהר"י מברונא סי' ט"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' ועיין לעיל א

סח) ו' ס':

סט

סט) שם. או של חרס מכוסה. היינו מצופה באבר כמ"ש לעיל או' ס':

ע

ע) שם. דינו כמתכת. שאינו מאוס כל כך. לבוש:

עא

עא) [סעיף ד'] אין חוששין לפתילות להחליפם וכו'. שאין בהן בזיון מצוה דאדרבה הם נוחין להדליק יותר כשהן מודלקין כבר. לבוש. מ"ב או' ל"א:

עב

עב) שם. אין חוששין לפתילות להחליפם וכו'. ובס' התניא כתב מנהגינו להחליף וכ"כ הכלבו סי' מ"ד דנהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש. ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בלילה אל מנורת המאור עכ"ל והב"ד א"ר אוח ט"ז. שו"ג או' י"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---