אליה רבה/אורח חיים/תקנט

אליה רבה ‏ אורח חיים תקנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ויושבים לארץ וכו'. ונראה דהיינו דכשענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד, בעמידה הן בחול והן בשבת. כתב מהרי"ל שישב להדיא על הרצפה ולא על המעלה דלפני התיבה והיה לובש סרבל רעועה וגרוע שלא להפסידן בישיבה על הקרקע ובמנחה החליף מן הגרוע אל הטוב, עד כאן, ומשמע קצת דאין לשום בתשעה באב תחתיו כר או כסת אבל מגן אברהם כתב נראה לי דמותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב על גבי קרקע, עד כאן, ולא הרגיש במהרי"ל הנזכר לעיל:

ב

[ב] [לבוש] אין חולצין עד וכו'. יחלוץ מנעלים ברגל אחת את חברתה לאלתר (רוקח), רצה לומר שלא יגע בהן בידים דאז צריך נטילת ידים ומזה נמי ראיה דכל שחולץ ואינו נוגע אין צריך נטילה ועיין סימן ד' ס"ק (ט"ו) [י"ג]:

ג

[ג] [לבוש] מכל מקום מדליקין וכו'. משמע שהקהל לא אמרו איכה וקינות רק ישמעו משליח ציבור (מגן אברהם), אבל הט"ז תמה דמה מועיל אמירת החזן לחוד לכן פירש שכל שכונה יהא רק נר אחד שעל צד הדחק יוכלו לומר קינות לאורו, עד כאן, ובשיירי כנסת הגדולה כתב דכניסת הלילה אמרו אבל בשעת קריאת איכה וקינות נוהגין שהגזבר הקהל הולך וסופד ונותן נר לכל אחד לקרות איכה וקינות, עד כאן, והוא תמוה שהרי כתב ולומר לאורו איכה וקינות, ודחק לפרש להדליק מאור זה לומר לאורו גם תמה אני על כל הגדולים הנזכרים לעיל שלא ראו בכלבו שכתב באמת יש מקומות שאין קורין אלא החזן בלבד וכל הקהל שותקין ויש מקומות שקורין כל הקהל:

ד

[ד] [לבוש] קורא איכה וכו'. וירא שמים יקרא גם ביום והמתענה גם בעשירי יקרא ליל עשירי ויום (של"ה), ואם הם עשרה לא יקראו בציבור (מגן אברהם). מהרי"ל היה נותן ריוח בין כל פסוק ופסוק יותר ממה שעושין בקריאת התורה ובין כל איכה לחבירו מפסיק מעט יותר וכל פסוק האחרון אומר בקול רם להודיע סיומו וכן כל פסוקים של רחמנות אומר בקול רם:

ה

[ה] בכל איכה וכו'. משמע אף באיכה יועם, וצריך עיון הא רמ"א לקח זה ממהרי"ל וכתב זה לשונו, איכה ראשון בקול נמוך ובשני מרים קולו מעט יותר ואני הגבר יותר קול רם משניהם, ואיכה יועם כראשונים וכן זכור ה', עד כאן, מיהו בספר מעגלי צדק מצאתי שמרים לקולו יותר גם באיכה יועם:

ו

[ו] השיבנו וכו' אומרים וכו'. ושליח ציבור כופלו גם כן בקול רם ומסיים בקול נמוך פסוק כי אם מאוס וכו' וחוזרים הקהל ואומרים השיבנו וכו' (מהרי"ל):

ז

[ז] [לבוש] כל ימי תמהתי וכו'. ושיירי כנסת הגדולה תירץ בשם הר"י מברונא שלא ניתנה לקרותה אלא ביחיד ולא ברבים וצריך עיון:

ח

[ח] אומרים הקינות וכו'. ומקוננים שם עד רביעי הלילה (כלבו):

ט

[ט] [לבוש] ולא ואני וגו'. והא דאין מתחילין בכל מוצאי שבת ואני וגו' כדי שלא יהא חלוק מליל תשעה באב דאם יתחילו במוצאי שבת יטעה יחיד בביתו ויאמר גם בתשעה באב. כתב האבודרהם דאין אומרים בבית אבל ואני וגו' דאבל אסור בדברי תורה, עד כאן, וכמדומה שאין נוהגין כן:

י

[י] [לבוש] ויש אומרים וכו'. ונוהגין כסברא הראשונה ועיין סעיף ו':

יא

[יא] ואם חל תשעה באב וכו'. נתבאר עיין סימן תקנ"ב סעיף י'. וכתב מהרי"ל אין מברכין בניהם בלילה ואין מבדילין וכו' נתבאר הכל בסימן תקנ"ו:

יב

[יב] [לבוש] בשחרית וכו'. אין השמש קורא לבוא לבית הכנסת רק מעצמן יבואו ומשכימין בעלות השחר ואין מדליקין שום נר (מהרי"ל), ומגן אברהם כתב בשם מטה משה משכימין קצת לבית הכנסת, עד כאן, וכן במנהגים, וכן נראה אם יש חשש שיצאו הרבה קודם חצות מבית הכנסת טוב שלא ישכימו כל כך:

יג

[יג] [לבוש] ואומר ענינו וכו'. וכן פסק בהגהות מיימוני, והט"ז סוף סימן תקנ"ז כתב שאין לסמוך עליו דכיון דאנן אין אומרים אל ארך אפים הוא הדין ענינו, עד כאן, ואני מצאתי ברוקח סימן שי"ב והגהות מיימוני סוף הלכות תענית ואבודרהם שפסקו דאין אומרים אל ארך אפים ואפילו הכי פסקו כהגהות מיימוני דאומר ענינו וכן פסק מטה משה והכי נהגינין. כתב בשיירי כנסת הגדולה נוהגין שאין החזן אומר ברכת כהנים לפי שנאמר ובפרישכם כפכם וגו' כן כתב תניא ולכך לא יאמרו בבית אבל כשאבל מתפלל בביתו כיון שאבל אינו נושא כפיו, עד כאן, ובמדינתינו נוהגין לאומרו וכן במנהגים שלנו לא נזכר מזה. כתב מטה משה דאומרים מזמור לתודה בתשעה באב וכל שכן בערב תשעה באב דבזמן שבית המקדש קיים מקריבין בצום הזה וכתב מטה משה וכן המנהג זקני הגאון זכרונו לברכה ודלא כהגהות מיימוני. אין אומרים שיר מזמור לאסף:

יד

[יד] [לבוש] אין אומרים בו צידוק הדין וכו'. הט"ז כתב בשם רש"ל לאומרו דלא גרע מקינות אבל במטה משה כתב על רש"ל כבר נתפשט המנהג שלא לאומרה. כתב הט"ז מותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב על גבי קרקע בתשעה באב ואפילו אחר חצות דכולא קבוע לבכיה ולהספיד ולענין זה לא אשכחן במה דקרוי מועד:

טו

[טו] [לבוש] קודם שיברך וכו'. ובשל"ה כתב לברך גם לפני איכה אבל בדרכי משה כתב אין מנהג זו במקומינו ואין מברכין כלל דיין אמת, עד כאן, ונראה לברכו בלא שם ומלכות וכן כתב מגן אברהם, ועוד נראה לי דאין לנוהגים לברך אף דמברכין בלא שם ומלכות כיון שלא נזכר בש"ס רק במסכת סופרים וכהאי גוונא כתב רמ"א סימן רכ"ה גבי ברוך שפטרני ועוד ראיה ממה שכתב הב"ח סוף סימן תקס"א הרואה בית המקדש אין לברך בשם ומלכות דלא נתקנה ברכה זו אלא על שמועת המתחדשות ובאות אבל זו אבילות ישנה הוא וכו' והוא הדין תשעה באב, אך צריך עיון מברכות דף נ"ח הרואה בתי ישראל בחורבנן אומר ברוך דיין אמת וזה ודאי בשם ומלכות מיירי גם לבית יוסף סימן רכ"ד מיירי מבית המקדש:

טז

[טז] [לבוש] חצי קדיש על ספר תורה וכו'. לפי שאין לך כל דיבור ודיבור שבתורה שאין בו שם המפורש שאין אנו יודעין לפיכך אסוף אסיפם בניגון איכה צריך להקדיש (רוקח):

יז

[יז] אסור לספר וכו'. וכל שכן שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות וזורקין זה לזה בבית הכנסת:

יח

[יח] אבל וכו'. משמע אפילו תוך שלושה ימים לאבלו (מגן אברהם) וכן משמע במהרי"ל ופוסקים ולא דמי לאבל שאסור לילך לאבל אחר ביו"ד סימן ש"ץ דבתשעה באב שאני דכל העם אבלים ובזה מיושב קושיית בית הלל שם ודו"ק שקיצרתי. כתב מלבושי יום טוב אונן אסור בלילה ולמחר נכנסו ויושב בבית הכנסת עד שמשלימין הקינות (מהרא"ק), ונראה לי דוקא אחר הקבורה וכן הוריתי, עד כאן, ועיין סימן תקמ"ח שכתבתי דאין אנינות בלילה כשאין קוברין וצריך לומר דשם יום טוב הוא:

יט

[יט] [לבוש] שאין מקיימן וכו'. עיין סימן ב' עוד טעם:

כ

[כ] [לבוש] שאין קטורת וכו'. קשה דאם כן מזמור לתודה לא נאמר וכן פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן אלא צריך לומר כמו שנתבאר בסעיף ב' ס"ק [י"ג] אלא נראה דהוי כעוסק בתורה כיון שאין כל אדם אומר אותו ומכל שכן סדר הקרבנות הכתובים בסוף סימן א' וכן משמע ברמ"א:

כא

[כא] [לבוש] כדי לעורר וכו'. ועוד כמה צדיקים בקבר מתאבלין על ירושלים ואם אין קברי ישראל הולכין על קברי כותים:

כב

[כב] [לבוש] נותנין לה וכו'. ולפי המנהג בסימן תקנ"ד סעיף ו' גם היא תתענה והמנהג ליתן דוקא לתינוק הנימול (ב"ח), ומגן אברהם כתב דמוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה כמו שנתבאר סימן רס"ט:

כג

[כג] ולא לבנים וכו'. ומכל מקום בכתונת לבן מותרים כמו בשבת חזון (מגן אברהם), ועיין סימן תקנ"א ס"ק ל"ט, וכתב מטה משה ושל"ה בתשעה באב שחל בשבת אומרים יוצר ואופן וזולת דברית מילה, עד כאן, ובמקום שאומרים בשבת חזון יוצרות עיין במעגלי צדק:

כד

[כד] והסנדק וכו'. עיין סימן תקנ"א ס"ק כ"ז. כתב מהרי"ל מדליקין הנרות ומביאין הנער ומוהלים ואחר המילה מיד פושטין בגדיהן, עד כאן, ובשיירי כנסת הגדולה תמה על רמ"א למה השמיט הא דפושטין בגדיהן, ולעניות דעתי לא קשה מידי דהאי טעמא דמהרי"ל משום שאומרין אחר המילה איוב וירמיה בבית הכנסת כמו שכתב הב"ח אין צריך לפושטן וכן מגן אברהם שפסק הא דמהרי"ל לדידן לא דק בזה:

כה

[כה] ונדחה וכו'. מעשה היה בחופה בעשרה בטבת ונתנו הכוס לתינוק לשתות (תוס' עירובין דף מ'), ונראה בתענית הנדחה מותר להחתן לשתות כמו בעל ברית ואף במדינותינו שהחתן וכלה לעולם מתענין מכל מקום הא אין משלימין התענית עיין סימן תקע"ג ודלא ככנסת הגדולה דתלי זה בזה, אך כתב בכנסת הגדולה דנוהגין להשלים אפילו בתענית ציבור הדחוי בין בחופה בין בעלי ברית, עד כאן, ומגן אברהם כתב ועכשיו נתפשט המנהג שרוב סעודות עושין בלילה אם כן אין להקל עד כאן לשונו, ולא נהירא דגם השולחן ערוך ולבוש לא קאמרי להתיר לעשות סעודה, וכמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה והוא גופיה לא התירו אלא לבעלי ברית לאכול שיום טוב שלהם, והוא הדין לחתן ולכלה, וכן מרמ"א ולבוש ושאר כל האחרונים לא משמע זה המנהג לאסור ואדרבה הא כתב מלבושי יום טוב והוא הדין פדיון הבן לרש"י פרק מרובה דהוי סעודת מצוה שהאב והכהן לא ישלימו עד כאן לשונו, ובאמת נראה לי לחלק דין זה לאקולי בסעודת מצוה כלל דהא כתבתי גם במילה לא יעשה סעודה רק שבעלי ברית לא ישלימו דיום טוב שלהם הוא דכתיב שש אנכי על אמרתיך, ועיין בים של שלמה סימן ל"ז שם נמי משמע הכי, ומכל מקום מבואר דבעל מלבושי יום טוב שהיה רב מובהק ובקי בכל המנהגים ולא הזכיר ממנהג זה הנזכר לעיל אלא להוסיף היתרה ובכנסת הגדולה שכתב כן היה במדינות תוגרמא ולא במדינתינו ועיין סימן תקס"ח ס"ק ז', ובגן נטע מהעתקתו בלי הבנה נכשל וערבב דברי מגן אברהם שם לכאן:

כו

[כו] מנחה וכו'. כן כתב בית יוסף בתשב"ץ אבל בהגהות אשירי פרק קמא דמועד קטן כתב י"א שעות והוא מנחה קטנה וכן נראה לי להחמיר (מגן אברהם) ותמיהני דעיינתי בהגהות אשירי גופיה ולא מצאתי מידי מזה, ואדרבה בהגהות אשירי פרק ג' דמועד קטן מצאתי להיפך אלא שפסק כפירוש התשב"ץ ז"ל וצוה להתפלל מנחה גדולה אחריו וצריך לומר ו' שעות, והלך ורחץ הוא ובעל בריתו ואחר כך הלכו לבית הכנסת ומלו והלכו לביתם ואכלו כל צרכיהם וכן כתב מהרי"ל שיתענו חצי היום ואחר כך סעדו וכן מבואר בכל הפוסקים:

כז

[כז] [לבוש] אבל כשחל וכו'. והוא הדין בשאר כל הארבע צומות ואפילו מלו אחר חצות וכן נראה לי פירוש כנסת הגדולה בשם רדב"ז והעתקות מגן אברהם דברי כנסת הגדולה הוא תמוה למעיין וקיצרתי גם מה שמפלפל בש"ס עירובין יתבאר בסימן תקע"ב:

כח

[כח] עד אחר חצות וכו'. משמע אפילו במקום שנוהגין שלא לאכול בשר דלא החמירו כלל לענין שחיטה בזה, ודלא כב"ח סוף סימן תקנ"ח ועוד הא באבודרהם כתב טעם דאין שוחטין מראש חודש אב מאתמול לאכול ובתענית לא שייך למיגזר וכן פסק שיירי כנסת הגדולה ועיין סימן תקנ"א ס"ק כ"ט:

כט

[כט] [לבוש] בדרך וכו'. עיין סימן תקנ"ד:

ל

[ל] [לבוש] תפילין וכו'. עיין סימן תקנ"ה וענינו וכו' ואומרים ברכת כהנים לכולי עלמא:

לא

[לא] [לבוש] ונראה לי וכו'. וכן פסק מהרש"ל סימן צ"ב ומכל מקום מותר ליטול ידיו כדרכו דדוקא רחיצה גמורה אסור וכן משמע בשיירי כנסת הגדולה סימן תקנ"ח, ונראה לי כשחל תשעה באב ביום חמישי מותר להסתפר בשחרית של ערב שבת וראיה מסימן תקנ"א סעיף ט"ז מטור וב"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.