כף החיים/אורח חיים/תקנט

כף החיים ‏ אורח חיים תקנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין אומרים צדקתך וכו'. מידי דהוה אר"ח שחל להיות באחד בשבת שאין אומרים צו"ץ בשבת דט"ב נמי איקרי מועד. טור וב"י. ונקרא מועד משום דכתיב תקרא כיום מועד דפסוק קרא עלי מועד דרשו אותו רז"ל על ר"ח כמ"ש בשבועות דף יו"ד ע"א ופסחים ע"ז ע"א ותענית כ"ט ע"א יעו"ש. כר"ש. ומיהו עיין מט"י ססי' תקנ"ב וח"א כלל קל"ה או' כ"א שהביאו ראיה מפסוק קרא עלי מועד יעו"ש. והוא מדברי התשב"ץ שהביא ב"י ססי' זה יעו"ש:

ב

ב) שם. אין אומרים צדקתך וכו' אבל אב הרחמים אומרים אף כשחל ט"ב בשבת. א"ר סי' תקנ"ד או' ח"י. יא"פ בסי' זה. מש"ז או' א' והנוהגין להזכיר נשמות בכל שבת היה שבת זה. מש"ז שם. לב"ש ססי' תקנ"ב. מ"ב שם או' ל':

ג

ג) שם. אין אומרים צדקתך וכו' וכ"ש צידוק הדין אם אירע מת בט"ב וכ"כ רמ"א בססי' זה בהגה. ט"ז סק"א. ורש"ל בתשו' סי' ל"ב כתב דאומרים צד"ה בט"ב אעפ"י שא"א תחנון יעו"ש. והב"ד הט"ז שם. וכ"כ הרוקח סי' שי"ז דיש מקומות שאומרים צד"ה בט"ב יעי"ש. אמנם במט"מ סי' תשל"ד כתב על דברי רש"ל הנז' כבר נתפשט המנהג שלא לאומרו יעו"ש והב"ד א"ר או' יד. וכ"כ הא"ר סי' תקנ"ד או' ח"י דאין נוהגין לאמרו וכ"כ ח"א שם דה"ח או' ט' ועיין לקמן או' פ"ב:

ד

ד) שם בהגה. ואם שכח להבדיל עיין לעיל סי' רצ"ד וכו' דשם כתב דאם טעה ולא הבדיל בתפלה א"צ לחזור ולהתפלל כיון שמבדיל על הכוס במוצאי ט"ב עכ"ל. ועיין לעיל סי' תקל"ו או א' ואו' ה' ומשם ואילך יעו"ש:

ה

ה) שם בהגה. וכן עושין בקריאת איכה. ויפסוק בין כל פסוק מעט ובין כל איכה ואיכה יותר מעט ופסוק האחרון שבכל איכה אומר בקול רם. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. מ"א ריש הסי'. ומברך על מקרא מגילה טרם מתחיל איכה. דרשות מהרי"ל שם. לבוש. מ"א שם. עט"ז ח"א כלל קל"א או' כ"ג. ואפי' בדפוס וכתוב על נייר מברכין לבוש. מחה"ש. ובח"א שם כתב דוקא אם היא בקלף ובגלילה כדין מברכין. ובא"א ריש הסי' כתב אף כתוב בקלף אין לברך יעו"ש. ומיהו עיין לעיל סי' ת"ץ או' פ"א שהבאנו פלוגתא בזה והגם דק"ל היכא דאיכא פלוגתא בברכות אין לברך משום סב"ל כמ"ש לעיל סי' י"ח או ז' מ"מ במקום שכבר נהגו לברך לא חיישינן לסב"ל כמ"ש לעיל סי' י"ז או' ב' יעו"ש וא"כ כל מקום יעשה כמנהגו אך היכא דליכא מנהג אין לברך משום סב"ל:

ו

ו) ועיקר הקינה היא מגלת איכה הנאמרה ברוה"ק ע"פ נבואת ירמיה וע"כ מנהג טוב כל יחיד יחזור ויקרא מגלת איכה למחר בינו לבין עצמו. של"ה דף קצ"ט ע"ב. מ"א שם:

ז

ז) שם בהגה. השיבנו אומרים אותו הקהל בקול רם וש"ץ כופלו ג"כ בקול רם ומסיים בקול נמוך כי אם מאוס וכו' וחוזרים הקהל ואו' השיבנו וכו' וש"ץ וכפל אחריהם. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. א"ר או' ו':

ח

ח) שם בהגה. וכן החזן. וחוזר ומתחיל זכור ה' מה היה לנו אוי. הביטה וראה את חרפתינו אוי מה היה לנו. וכן חולק כל הפסוקים אמצען באוי וסופן אוי מה היה לנו. ואומר בסוף קינות קצת פסוקים דנחמות. הגמ"י פ"ה דתענית. ד"מ או' ב' עט"ז. מ"ב או ג' ונזכר מנהג זה בדרשות מהרי"ל ג"כ ה' ט"ב בסדר התפלה. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ב':

ט

ט) [סעיף ב'] בליל ט"ב מתפללים ערבית ואומר קדיש עם תתקבל אחר תפלת ערבית. טור וב"י. וכ"כ הרד"א דף צ"ה ע"א. לבוש. וי"א שאין לומר רק חצי קדיש דהיינו עד דאמירן בעלמא. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. אמנם דעת האחרונים כדברי הטור שאומרים תתקבל אחר סיום תפלת י"ח של ערבית. ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. מט"י. א"א או' א' ח"א כלל קל"ה או' י"ט. דה"ח או ב' קיצור ש"ע סי' קכ"ד או א' מ"ב או' ד' אבל אחר איכה עד למחר עד למנחה קדיש בלא תתקבל. לבוש סעי' ב' ט"ז שם. מט"י. א"א שם. וכ"ה לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש. והטעם כתב ב"י בשם הגמ"י לפי שכבר אמר באיכה סתם תפלתי. וכ"כ הלבוש שם. דיש מקומות שאין מדלגין תתקבל אלא בלילה אחר תפלה אבל בשחרית אומרים אותו לפי שכבר סלקו וסיימו לומר קינות ואומרים קצת פסוקי נחמות בסופו. ב"י בשם הנז'. לבוש שם. וכ"כ הרוקח סי' שי"א דיש מצריכין לומר קדיש תתקבל ביום אחר סדר קדושה וכתב הטעם שלהם לפי שעיקר אבילות אינו נוהג אלא בלילה ולא יותר ולמחר מקצת היום ככולו יעו"ש. וכ"ה הרד"א דף צ"ה ע"ב. וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל לומר תתקבל בשחרית ט"ב כמו בשאר הימים:

י

י) שם בהגה. ואומרים איכה וקינות. ואפי' כשהוא ביחיד. ח"א שם. מ"ב או' ה':

יא

יא) שם בהגה. ואומרים איכה וקינות. נוהגין בצפת ת"ו וגם שמעתי שכן נוהגין בא"י שבליל ט"ב הש"ץ עומד בקהל קודם קריאת שום קינה ואומר בקול רם והכרזה של עגמה ודאגה אחינו בית ישראל דעו היום כך וכך לחרבן בית קדשנו ותפארתנו ומכה הוא וכל הקהל כף אל כף ומכף אל ירך ואומרים כולם בדאגה ובעצבון גדול ברוך דיין האמת וכולם גועים בבכיה ובוכים ואח"כ מתחיל לקונן קינות הלילה. תיקון יששכר דף ו' ע"ב. ואני ראיתי בקושט' מקצת הקהילות נוהגות כן אחר הקינות ואחר שמכריז החזן חרבן בית קדשנו אומרים על היכלי ואומר קדיש וכו' כנה"ג בהגה"ט. ובזמנינו נוהגים גם בצפת ת"ו להכריז אחר הקינות. וברוך דיין האמת אין אומרים. ארץ חיים:

יב

יב) שם בהגה. ואומרים איכה וקינות. עיין בהלק"ט ח"ב סי' קל"ט שכתב איזה קינות שאין לאומרם כגון כגמול הזה קוינו וכו' גם אותה של אליכם עדה קדושה אשאל מכם שאילות אותם שאילות יש לשאלם לתינוקות כמו בליל פסח ולא לפני קהל יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט, וגם קינה המתחלת אז בחטאינו חרב מקדש וכו' יש מקומות שאין אומרים אותה רק עד טלה ראשון וכו' ומשם ואילך אין אומרים משום אל יפתח אדם פיו וכו' ועוד מי יודע שכ"ה והוי כדובר שקרים ושב וא"ת עדיף וכ"ה המנהג בעוב"י בגדאד ואגפיה וכמה מקומות שאין אומרים רק עד טלה ראשון:

יג

יג) שם בהגה. ואומרים איכה וקינות. ומקוננים שם עד רביע הלילה. כלבו. א"ר או' ח':

יד

יד) שם. ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה. והטעם לפי שאנו מראין אבילות ועצבות היה אפשר שיתעוררו הקלי' והוא מקום סכנה וניתן רשות למזיקין לכן אנו מבטלין אותם ע"י אמירת סדר קדושה. הרמ"ק בס' גירושין סי' פ"ט. ברכ"י או' א' והלק"ט ח"ב סי' קל"ט כתב הטעם בשם הר' יוסף מולכו משום דאז"ל עולם מתקיים אקדושה דסדרא והיא במקום תורה שאסורה. והמנו"ח שם כתב שהוא רמז לגאולה כדי שלא יתיאשו העם ובפרט לרמוז לידת המשיח וכיוצא. והב"ד י"א בהגה"ט. שו"ג או' ב' אלא שהסכים לטעם מהר"י מולכו יעו"ש:

טו

טו) שם. ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה. ואח"כ אומר קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא וכן ביום אחר גמר הקינות אומר קדיש דהוא עתיד לחדתא וכו'. רד"א דף צ"ה ע"א:

טז

טז) שם. ומתחיל מואתה קדוש. ולא יאמר ובא לציון גואל שאין גאולה בלילה ולא ואני זאת בריתי שנראה כמקיים ברית על הקינות ועוד דלא שייך למימר ואני זאת בריתי שהכל בטלים בו מדברי תורה. טור וב"י. לבוש. ולפי טעם זה גם בשחרית אין לאומרו וכן המנהג שאין לומר ואני זאת בריתי לא בערבית ולא בשחרית וכ"כ רש"ל. ב"ח. והא דאין מתחילין בכל מו"ש ואני וכו' כדי שלא יהיה חליק מליל ט"ב דאם יתחילו במו"ש יטעה יחיד בביתו ויאמר ג"כ בט"ב א"ר או' ט' ומיהו עיין לעיל סי' רצ"ה או' ד' שכתבנו טעם אחר יעו"ש:

יז

טוב) שם. ואם חל במו"ש אין אומרים ויהי נועם. לפי שהוסד על הקמת המשכן ועתה אין לאומרו ביום שנחרב. ב"י בשם סמ"ק. לבוש. ט"ז סק"ג. ועיין ב"י שכתב עוד טעם אחר בשם המרדכי משום דבמקום שלא נהגו לעשות מלאכה בט"ב אין עושין ותו דאיקרי מועד עכ"ל. אלא שהמט"מ סי' תשכ"ט שדא נירגא בטעם זה והסכים לטעם הסמ"ק יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' ג' דטעם הסמ"ק עיקר. וכ"כ הער"ה או' א':

יח

חי) שם הגה. ולא למנצח בנגינות. שאין חנינה היום. לבוש. והגר"א כתב הטעם משום שאינו מסדר היום ואסור. ולא ויתן לך. דלאו זמן ברכה ושמחה הוא. לבוש וכן אין לברך הבנים כמ"ש לעיל סי' תקנ"ו סוף או' א' יעו"ש:

יט

יט) שם בהגה. ומסירין הפרוכת וכו' ובמנחה תולין אותו במקומו כמו בציצית בסי' תקנ"ה דהא דאין מניחין טלית בשחרית הוא ג"כ מטעם בצע אמרתו וכמבואר שם. פת"ע או' ח' ועוד י"ל הטעם עפ"י מ"ש לעיל סי' תקנ"א או' רכ"ג שאין אומרים תיקון חצות ביום ט"ב אחר חצות יעו"ש ועוד י"ל הטעם משום שאחר חצות מקילים לישב על הכסאות כמ"ש בסעי' שאח"ז יעו"ש:

כ

ך) [סעיף ג'] ליל ט"ב ויומו יושבין בבהכ"נ לארץ וכו'. דומיא דאבל שיושב ע"ג קרקע כל ז' ימי אבילות. ב"י בשם הגמ"י. ומה שלא נהגו איסור רק עד המנחה כתב הב"ח דלאו דינא קאמר אלא סמך למנהג ולא נהגו איסור רק עד המנחה שאז עבר רוב היום באבילות אבל שאר דברים אסורים עד הלילה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקנ"ד או' א' ולקמן או' מ"ט:

כא

כא) שם יושבים בבהכ"נ לארץ וכו' מהרי"ל ישב להדיא על הרצפה והיה לובש בט"ב סרבל רע וגרוע ולא הטוב המיוחד לו לבהכ"נ שלא להפסידן בישיבת הקרקע ובמנחה החליף מן הגרוע אל הטוב. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. שכנה"ג בהגה"ט או' י"ב. א"ר או' א' ועיין באו' שאח"ז:

כב

כב) שם. יושבים בבהכ"נ לארץ וכו' ומיהו מותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב ע"ג קרקע. מ"א סק"ב ומחה"ש. א"א או' ב' ח"א כלל קל"ה או' ך' מ"ב או' י"א. והגם שכתבנו באו' הקודם שמהרי"ל ישב להדיא על הרצפה י"ל זהו מצד חומרא בעלמא ועיין בא"א שם שכתב לתרץ בענין אחר ועוד דהא יש מחמירין לישב ע"ג קרקע ממש כמ"ש לעיל סי' תקנ"ב או' ט"ל יעו"ש. וגם יוכל לישב על ספסל נמוך למי שקשה לו לישב על הארץ. מ"ב שם:

כג

כג) שם בהגה. מיד אחר שיצאו מבהה"נ וכו' דהולכים על הקברות והוי עד חצות דאז רשאי לישב על הספסל. מ"א סק"ג. והיינו לפי המנהג שכתב לקמן בהגה סעי' יו"ד שהולכין על הקברות יעו"ש:

כד

כד) שם בהגה. מיד אחר שיצאו מבהכ"נ וכו' ומי שרוצה במדינות אלו להחמיר על עצמו לישב על הארץ עד הערב אינו רשאי חדא כמחזי כיוהרא ועוד דאקרי מועד לענין כל הדברים רק במה שנאמר בו נהוג. נאות דשא סי' ל"ו. פ"ת:

כה

כה) שם. ואין מדליקין נרות וכו' כדאמרינן באיכה רבתי שאמר הקב"ה למה"ש בשעת חורבן מלך ב"ו כשהוא אבל מה עושה א"ל מכבה את הפנסים שלו א"ל אף אני אעשה כן שנאמר שמש וירח קדרו וכו'. ב"י בשם כמה ראשונים. והלבוש כתב עוד הטעם מפני שכבה נר ישראל וכתיב במחשכים הושיבני:

כו

כו) שם. כי אם נר אחד וכו' ובדרשות מהרי"ל ה' ע"ב כתב להדליק עוד נר אחד שאם יכבה נר החזן ידליק ממנו. משמע שהקהל לא יאמרו איכה וקינות רק ישמעו מהש"ץ. מ"א סק"ד. והט"ז סק"ב כתב והלא כל הקהל צריכים לומר קינות ובודאי לא סגי בלא"ה וע"כ כתב דבכל שכונה יהיה נר א' שעל צד הדוחק יוכלו לומר קינות לאורו יעו"ש. והב"ד א"ר או ג' ועי"ש שכתב בשם הכלבו דיש מקומות שאין קורין אלא החזן בלבד וכל הקהל שותקין וביש מקימות שקורין כל הקהל יעו"ש. וא"כ כל אחד יעשה כפי מנהג מקומו דאם החזן קורא בלבד לא ידליקו כ"א נר א' ואם כל הקהל קוראים ידליקו בכל שכונה. וכ"כ מ"ב או' ט"ו דלפי מנהגינו שכל הקהל אומרים איכה בלחש עם החזן וגם קינות יש להדליק נר א' בכל שכונה שע"י הדחק יוכלו לומר קינות לאורו עכ"ד:

כז

כז) ואין מדליקין נר תפלה בבהכ"נ בט"ב שחרית אבל למנחה מדליקין. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. א"ר או' י"ב. א"א או' ג' מ"ב שם. וברית מילה מדליקין נרות בשעה שמביאין תינוק למול. דרשות מהרי"ל שם. א"ר או' כ"ד. א"א שם. מ"ב שם:

כח

כח) [סעיף ד'] אין אומרים תחנון וכו'. שחרית אין השמש קורא לבא לבהכ"נ אך מעצמן משכימין כעלות השחר ובאין לבהכ"נ. דרשות מהרי"ל שם. א"ר או' י"ב. והמ"א סק"ה כתב בשם מט"מ משכימין קצת לבהכ"נ וכ"ה במנהגים וכ"נ אם יש חשש שיצאו הרבה קודם חצות מבהכ"נ טוב שלא ישכימו כ"כ. א"ר שם. וכ"כ א"א או' ה' מ"ב או' ט"ז. ובמדינתינו נוהנין לקרות לבהכ"נ. מ"א שם. והרבה יש שינוי במנהגי המקומות לענין ט"ב וכל אחד יחזיק במנהגו אם אינו נוגע בדברים האסורים לענין דינא וע"כ אנו כותבין כל הנמצא כתוב בספר כדי לידע כל אחד מהיכן נובע מנהגו:

כט

כט) וחוזר ש"ץ התפלה ובמקום נקדישך ונעריצך אומר נקדש את שמך הגדול כשם שמקדשים אותו בשמי מרום וכ"כ ע"י נביאך וקרא זה וכו'. הרד"א דף צ"ה ע"א. וזהו לבני ספרד שבשאר הימים אומרים נקדישך וכו' היום עושים שינוי לומר נקדש ונו' אבל בני אשכנז גם בשאר הימים אומרים נקדש כמ"ש לעיל סי' קכ"ה או' א' יעו"ש. מיהו מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל גם ביום ט"ב אומרים נקדישך מפני שתיבות אלו יש בהם סוד חוץ מן הכוונה השייכא בהם כמבואר בשער הכוו' דף ט"ל יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' קכ"ה או' י"א:

ל

ל) ואין אומרים ברכת כהנים. הרד"א שם. שכנה"ג בהגה"ט או' י"א. וכתב הטעם משום שהוא כמו כהן אבל שאינו נושא את כפיו מפני שאינו שרוי בשמחה ועוד משום דכתיב ובפרישכם כפיכם וכו' יעו"ש. מיהו בא"ר או' י"ג כתב דבמדינתינו נוהגים לאומרו. וכ"כ בשו"ת עולת שמואל סי' ע"ט להלכה ולמעשה דיש לאומרו יעו"ש. פ"ת. ובמנחה לכ"ע אומרים נשיאת כפים. א"ר או' ל'. כר"ש. וכ"ה מנהג בית אל הנז' לומר ברכת כהנים גם בשחרית ט"ב מפני הכוונות השייכא להם דגם בט"ב נוהגים לכוין בסדר התפלה כמו שאר הימים:

לא

לא) וכתב מט"מ סי' תש"י דאומרים מזמור לתודה בט"ב וכ"ש בערב ט"ב דבזמן שבהמ"ק קיים מקריבין בצום הזה. א"ר שם. ח"א כלל קל"ה או' כ"א. קיצור ש"ע סי' קכ"ד או' ג' מ"ב או' ך'. וכ"כ לעיל סי' נ"ב או' נ"ג יעו"ש:

לב

לב) ויש מקומות שנוהגין שלא לומר השירה. טור. והטעם משום שאין לימר שירה לעת הזאת. והעולם נוהגים לומר במקומה שירת האזינו. ב"י. מיהו מור"ם ז"ל בד"מ או' ו' כתב על דברי ב"י הנז' דאין כן מנהגינו אלא אומרים השירה כמו בשאר ימים עכ"ל. וכ"מ מדברי הלבוש סעי' ג' וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ כמ"ש לעיל סי' נ"ב או' נ"ד:

לג

לג) שם. משום דמקרי מועד. עיין לעיל או' א':

לד

לד) שם. משוה דמקרי מועד. ומ"מ מותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב ע"ג קרקע בט"ב ואפי' אחר חצות. ט"ז סק"ו. א"ר או י"ד. דב"ש סי' ט' י"א בהגה"ט מש"ז או' ו' ח"א שם. דה"ח או' ט' מ"ב או' י"ז:

לה

לה) שם הגה. וקורין בתורה וכו' וצריך להקים הס"ת אף בשחרית של ט"ב כנה"ג בתשו' א"ח ח"ב סי' ל"ז. ברכ"י או' ג'. והכס"א או' ב' כתב שראה בכמה מקומות שאין מקימין הס"ת בשחרית של ט"ב:

לו

לו) שם הגה. וקורין בתורה וכו' ויש שמניחין את התורה על הקרקע כאבילות שחורה ואומרים נפלה עטרת ראשינו וכו' ב"י בשם מ"ס. והב"ח כתב דאין חוששין להם שממעט בכבוד הס"ת:

לז

לז) שם הגה. וקורין בתורה וכו' והקורא בט"ב אומר ברוך דיין האמת. טור וב"י. וכתב ב"י וכן נהגו העולם שהעולה לקרות קודם שיברך ברכת התורה אומר ברוך דיין האמת עכ"ל. וכ"כ הלבוש. מיהו בד"מ או' יו"ד כתב על דברי ב"י הנז' דאין מנהג זה במקומינו ואין מברכין דיין האמת כלל עכ"ל. וכ"כ העט"ז. וכ"כ השל"ה דף קפ"ט ע"ב שלא ראה נוהגין כן וכתב הטעם אפשר משום דיש לספק אם קאי אקורא בתורה או אקורא איכה כדמשמע ברמב"ן שהביא ב"י וע"כ אין עושין ברכה ומ"מ כתב די"ל ברוך דיין האמת הן בקורא בתורה הן לפני איכה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ה דטוב שהקורא יאמר אותו בלא שם ומלכות. וכ"כ א"ר או' ט"ו. קיצור ש"ע סי' קכ"ד או' ג'. ומ"ש קודם ברה"ת לאו דוקא אלא היינו קודם שיאמר ברכו את ה' המבורך. ב"ד סי' ש"מ. ער"ה או' ב'. ומיהו המל"ח סי' יו"ד או' ע"א כתב ומהיות טוב יפה שתיקה ולא יאמרנו אפי' בלא שם ומלכות יעו"ש:

לח

לח) שם הגה. וקורין בתורה וכו' ואי שרי לברך הגומל בט"ב כשאירע סמוך לבואו מן הדרך ואם ימתין עד אחר ט"ב יעברו ג"י עיין פחד יצחק מע' הב' ד"ה ברכת הודאה שכתב שהחבר הלוי לא רצה שנכדו יברך אבל חכם מא"י העיד שמברכין בא"י יעו"ש והב"ד הפתה"ד סי' רי"ט או' י"ז והביא סמוכות לב' הסברות אלא שנראה דעתו כמ"ד לברך יעו"ש. ומ"מ נראה כיון דבדיעבד יכול לברך אח"כ כמ"ש לעיל סי' רי"ט סעי' ו' ובדברינו לשם גם זה חשוב כדיעבד משום דאינו מן הראוי לברך ביום זה לפני קהל ועדה ברכת הגומל ואפשר דבמנחה יש להקל משום דאז קורין פסוקי דנחמות כמ"ש לקמן או' ע"ו יעו"ש:

לט

טל) שם בהגה. וקורין בתורה וכו' כהן עד ובכל נפשך. לו עד מלבדו. ישראל עד כל הימים. לבוש. ומפטיר הוא השלישי. טור וב"י. והטעם כתב שם הלבוש דלא נהגו לקרות רביעי למפטיר כדי שלא להעלותו לקדושת ר"ח וחו"ה ועוד שאין בו ביטול מלאכה לעם בכל מקום אלא במקום שנהגו עכ"ד:

מ

מ) שם בהגה. וקורין בתורה וכו' ואומר חצי קדיש על על התורה. הרד"א דף צ"ה ע"א. כלבו סי' ס"ב רוקח סי' שי"א. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. לבוש. א"א או' ו' ואין אומרים מי שברך להנקרא. דרשות מהרי"ל שם. והטעם שאומרים קדיש אחר קריאת התורה כתב שם הרוקח לפי שאין לך כל דיבור ודיבור שבתורה שאין בו שם המפורש שאין אנו יודעין לפכך צריך להקדיש על אותו השם יעו"ש. והב"ד א"ר או' ט"ז:

מא

מא) שם בהגה. ומפטירין בירמיה וכו' והמפטיר בין בשחרית בין במנחה מברך לפניה ברכה א' וג' לאחריה שאינו אומר על התורה רק מסיים מגן דוד וכן בכל שאר תעניות שלא נתקנה ברכה על התורה רק לשבתות ויו"ט שמזכירין בהם ענין היום ומודים השם על המתנה הנכבדה שנתן לנו מאותם הימים. ב"י בשם הכלבו. וכ"ה ברד"א שם רוקח סי' שי"ב בסדר התפלה. דרשות מהרי"ל שם. לבוש:

מב

מב) במנחה קורין ויחל כמו בשאר תעניות ומפטירין דרשו ורבינו האי כתב שמנהג להפטיר שובה. טור. וכ"כ הרד"א שם ע"ב דבמנחה מפטירין שובה ומסיים מי אל כמוך וכו' יעו"ש. והביאו ב"י. אבל הרוקח בסי' ש"י כתב דבמנחה מפטירין דרשו. וכ"כ בדרשות מהרי"ל שם. וכ"כ הכלבו שם. מט"מ סי' תשמ"ד. וכ"כ הלבוש סעי' יו"ד. דה"ח או' א' קיצור ש"ע סי' קכ"ה או' י"ט. ומיהו מנהג בני ספרד להפטיר שובה במנחת ט"ב כדעת רבי' האי והרד"א. כמ"ש הכנה"ג בהגב"י סי' זה וסי' תקע"ה יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ב בסי' זה או' ז'. ולענין מנחת שאר תעניות ית' לקמן סי' תקס"ו סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מג

מג) שם בהגה. אסוף אסיפם. בניגון המקרא ולא בניגון אחר הפטרות. דרשות מהרי"ל שם. והמ"א סק"ו כתב שיאמר אותה בניגון איכה. וכ"כ א"ר או' ט"ז. מ"ב או' י"ח. ואחר הפטרה אומרים קינות ואח"כ אשרי ובא לציון ומדלגין ואני זאת בריתי וכו' ואח"כ ואתה קדוש. רוקח סי' שי"ב. דרשות מהרי"ל שם. לבוש סעי' ו'. והכלבו כתב דאחר המפטיר אומרים אשרי ואח"כ קינות ואח"כ סדר קדו' והרד"א כתב דאומרים קינות קודם קריאת ס"ת. ומנהג בית אל יכב"ץ לומר הקינות אחר גמר כל סדר התפלה כמ"ש לעיל סי' תקנ"ה סוף או' ד' יעו"ש:

מד

מד) שם בהגה. וכל הקדישים וכו' עיין לעיל או' ט':

מה

מה) שם בהגה. ואין אומרים אל ארך אפים וכו' עיין בטור וב"י שהביאו פלוגתא בזה די"א אומרים אותו כשחל ט"ב ביום ב' וה' וי"א שאין אומרים כלל אפי' חל בב' וה' וי"א שאומרים אותו אפי' אם חל בשאר הימים שאינו ב' וה' יעו"ש. וכ"כ בדרשות מהרי"ל שם. דאפי' לא חל בב' וה' אומרים אלא שמור"ם ז"ל בהגה סתם כמ"ד אין אומרים ואפי' חל בה' וכ"ה ברוקח סי' שי"ב. וכ"כ הלבוש:

מו

מו) שם בהגה. ואין אומרים אל ארך אפיים וכו' ואין אומרים עלינו לשבח לפי שנאמר כי תרבו תפלה אינני שומע. ס' תניא דף ח' ע"ד. אכן הלבוש סעי' ו' כתב דאומרים עלינו לשבח וקדיש יתום. וכ"ה בדרשות מהרי"ל שם. וכן הרב יעב"ץ בסי' עמודי שמים ח"ב דף ע"ב סע"ב ודע"ג ע"ב כתב לאומרו לילו ויומו כיעו"ש וכ"ש לדידן שאומרים תתקבל גם בלילה. יפ"ל ח"ב או' ח':

מז

מז) שם בהגה. ולא פטום הקטורת. ואין אומרים אין כאלהינו. לבוש. סעי' ו' ואין אומרים שיר היחוד ולא שיר היום. קיצור ש"ע סי' קכ"ד או' ג' ועיין באו' שאח"ז:

מח

מח) שם בהגה. ולא פטום הקטורת. דלא מקרי סדר היום שאין כל אדם אומר אותו ומכ"ש סדר הקרבנות הכתובים ססי' א' מ"א סק"ז. ואף מי שנוהג לאומרו בכל יום אין לאומרו. ד"מ או' ז' לבוש שם. מיהו מנהג בית אל יכב"ץ לומר שיר היום ואין כאלהינו ופטום הקטורת כמו בכל יום ונ"ל טעם פטום הקטורת ע"פ מ"ש בשער הכוו' דף י"ג ע"ג דבסוף תפלת שחרית אנו חוזרים ואומרים אותו כדי שלא יינקו הקליפות מן השפע היורד ונשפע לעולמות ע"י התפלה יעו"ש. ושיר היום מן הטעם שכתבנו לעיל סי' קל"ב או' כ"ו יעו"ש:

מט

מט) שם בהגה. וא"צ לשנות מקומו בט"ב. כי כן כתב ב"י בשם הרמב"ן דמה שיש מקום שנוהגין לשנות מקומם שעושין אותו כשבת שנייה של אבילות ויש מקום שיורדים מספסלים שעושין אותו כשבת ראשונה וכן נהגו עכשיו אינו מן הדין שאין לנו בגמ' שינוי מקום וישיבת קרקע בט"ב יעו"ש. וע"כ כתב מור"ם ז"ל דא"צ לשנות וכו' שיושבים על הארץ כמ"ש לעיל סעי' ג' וע"כ א"צ לשנות מקומו כי זהו השינוי. וכ"כ הלבוש. ביאורי הגר"א. ועיין לעיל או' ך':

נ

נ) [סעיף ה'] בשעת הקינות אסור לספר וכו'. וכ"ש שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות וזורקין זה לזה בבהכ"נ. א"ר או' י"ז. ועון גדול הוא דאפי' שלא בט"ב אסור להראות קלות בבהכ"נ וכ"ש בט"ב ובשעת קינות שעם ישראל מקוננים על בית ה' שנחרב ועל עמו שנתפזרו בכל העולם. מ"ב או' כ"ב:

נא

נא) שם. וכ"ש שלא לשוח עם העכו"ם. דבזה ודאי מסיח דעתו מן האבילות:

נב

בנ) שם הגה. ונוהגין לומר קצת נחמה וכו' היינו אחר שגמרו כל הקינות כמ"ש לעיל סי' תקנ"ד או' י"ב יעו"ש:

נג

גנ) [סעיף ו'] אם יש אבל בעיר הולך בלילה וכו'. משמע אפי' תוך ג' ימים. מ"א סק"ח. א"ר או' י"ח. דה"ח או' ד' ומיהו יש מחמירין באבל תוך ג' ימים. מ"א שם בשם רי"ו. וכן הסכים ק"נ על הרא"ש פ' אלו מגלחין סי' ל"ז או' ט' ופ"ד דתענית סי' ל"ח או' א' יעו"ש. וכן מצדד בס' ישי"ע. והגר"ש קלוגר הכריע דבלילה שיש קינות מועטים לא ילך אבל ביום שיש הרבה קינות וצער לו אם לא ילך שרי ואחר ג' ימים גם בלילה ילך לבהכ"נ. מ"ב או' כ"ד. ומנהג שפיר"א אינו הולך רק ביום ולאחר ג' ימים. הג"א פ' אלו מגלחין:

נד

דנ) אונן אסור בלילה ולמחר אחר הקבורה נכנס ויושב בבהכ"נ עד שמשלימין הקינות. א"ר שם. דה"ח שם. כר"ש. והיינו לדעת המקילין תוך ג' ימים כמ"ש באו' הקודם ולדעת המכריע ג"כ שרי כיון שהוא יום:

נה

הנ) שם. וגם ביום עד שיגמרו הקינות. ומותר לו לעלות לתורה ולקרות ההפטרה שהרי כולם אבלים הם. קיצור ש"ע סי' קכ"ד או' ד' תו' חיים על ח"א כלל קל"ה או' ל"ה. וכ"כ לעיל סי' תקנ"ד או' ז' יעו"ש. ועוד עיין באו' שאח"ז:

נו

ונ) שם. וגם ביום עד שיגמרו הקינות. משמע אבל במנחה לא ילך כיון דאין אומרים קינות. וכ"כ הר"ח או' ב' ואם נמצא שם במנחה אסור לעלות לס"ת ולהפטיר ומ"מ אם אין לו מנין בביתו ורוצה לבא לבהכ"נ להתפלל במנין יכול לשמוע קריאת ס"ת והפטרה שאין איסור בשמיעה כיון שהוא חובת היום וכן אם היה ביתו סמוך לבהכ"נ מותר לשמוע משם. רו"ח שם. ועיין ביו"ד סי' שצ"ג סעי' ג' ופ"ת שם או' ב' ודוק:

נז

זנ) [סעיף ז'] אם יש תינוק למול וכו'. ויש ממתינים למולו עד חצות וכו' שני הסברות כתובות במרדכי דמו"ק ונתן טעם לממתינים עד אחר חצות דקודם לזה חל אבילות עליו ומילה עושין אותה בשמחה דכתיב שש אנכי וכו' וכתב שבס' החכמה קורא תגר עליהם לומר שמבטלין הקדמת זריזין. ובהג"א כתב אם יש תינוק למול משהינן ליה עד המנחה בזמן שאומרים נחמות משום שש אנכי וכו' והעולם נוהגין שלא למול עד אחר חצות אבל אין ממתינין עד זמן שאומרים נחמות וכתב הרוקח סי' קי"ג שכן נוהגין בשפיר"א שאין מלין קודם חצות לפי שקודם חצות חל עדיין האבילות עכ"ל ב"י. וכתב עליו בד"מ או' י"א והמנהג במדינתינו למולו מיד אחר הקינות וכ"כ מהרי"ל וכן ראיתי מעשה עכ"ל. וזהו שכתב כאן בהגה והמנהג כסברא ראשונה. וכ"נ דעת הטור והש"ע שסתמו כסברא ראשונה. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הב"ח. עט"ז. ח"א כלל קל"ה או' כ"ד. דה"ח או' א' קיצור ש"ע סי' קכ"ד או' י"ח. ומיהו יש נוהגין כסברא שנייה למול עד אחר חצות כמ"ש שכנה"ג בהגה"ט או' ט"ו יעו"ש. והשו"ג או' ט' כתב דבמקומו נוהגין כהג"א למול אחר תפלת מנחה אחר שאמרו נחמות יעו"ש. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה:

נח

חנ) שם. אם יש תינוק למול וכו' נהגו לכנות בשם מנחם ביום הזה כמו מרדכי בפורים. תשב"ץ ח"ג סי' ח' וכר"ש. רו"ח או' ו':

נט

טנ) שם. אם יש תינוק למול וכו' ומדליקין נרות בשעה שמביאין התינוק למול כמ"ש לעיל או' כ"ז יעו"ש:

ס

ס) שם. ומברכין ברכת המילה בלא בשמים. וכ"כ ביו"ד סי' רס"ה סעי' ד' וכ"פ הלבוש שם. ונ"מ מדברי הלבוש בסי' זה. ולאפוקי מדברי הגאונים שהביא ב"י שכתבו דלא מברכינן אכסא ומייתינן אסא יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקנ"ו או' ד':

סא

סא) שם. ותשתה ממנו היולדת וכו' ואיירי ביולדת הצריכה לאכול כדלעיל סי' תקנ"ד סעי' ו' באה"ג. ועיין בדברינו לשם או' כ"ו:

סב

סב) שם. ויטעים לתינוקות. ולא חיישינן דלמא אתי למסרך פי' יבא לשתות אף לאחר שיגדיל כיון שאינו דבר קבוע. טור. והב"ח כתב ליתן לתינוק הנימול כמ"ש סי' תרכ"א סעי' ג' לענין יוה"כ. אבל דעת רמ"א כיון דט"ב הוא דרבנן לא מחמרינן כ"כ. ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכות כמ"ש סי' רס"ט. מ"א סק"ט. א"ר אות כ"ב. ח"א כלל קל"ה או' כ"ד. דה"ח או' א':

סג

סג) [סעיף ח'] אבל לא לבנים. ומ"מ בכתונת לבן מותר כמו בשבת חזון. מ"א סק"י א"ר או' כ"ג. מ"ב או' ל"א. ומיהו דעת מהר"י מברונא בתשו' סי' ח"י שלא להחליף הכתונת משום שהוא דבר שבצנעה יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. ועיין לעיל סי' תקנ"א או' י"ג:

סד

סד) ובגדי שבת שהם עדיין חדשים וניכר בהם הגיהוץ נראה דאסור. מ"א שם. ומ"ש שהם עדיין חדשים וכו' אין הכוונה חדשים ממש אלא שהדרך שמגהצין בגדים כשגמרן האומן וכל זמן שעדיין ניכר הגיהוץ אסור. לבוש. ומיהו בס' בגדי ישע כתב דאינו אסור רק אם הם חדשים ממש אבל בלא"ה אף שניכר הגיהוץ שלהם מותר יעו"ש:

סה

סה) ודוקא שינוי בגדים התירו לכבוד מילה משום דאינו אלא מנהג אבל לנעול מנעלים שהוא אסור מדינא דגמ' אסור. בגדי ישע שם. וה"ה תספורת אסור כמ"ש לעיל סי' תקנ"א או' יו"ד יעו"ש:

סו

סו) שם הגה. ואבי הבן וכו' וה"ה אמו. ח"א כלל קל"ה או' כ"ד. קיצור ש"ע סי' קכ"ד או' י"ח. מ"ב או' ל"ב:

סז

סז) שם הגה. ומותר ללבוש בגדי שבת וכו' ואחר המילה פושטין בגדיהן. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. מהר"י מברונא שם. מ"א שם. ועיין שכנה"ג בהגה"ט או' י"ז שכתב דזהו לפי מנהג מהרי"ל שמלין אחר סיום הקינות ואחר המילה אומרים איוב וירמיה ולכן אינו מן הנכון לקרות איוב וירמיה בבגדי שבת אבל לפי מנהגם שמלין אחר חצות או עד שעת מנחה שא"צ לחזור לבא לבהכ"נ אחר המילה אין קפידה אם נשאר בבגדי שבת או מפשיטם יעו"ש. ועיין לעיל או' נ"ז:

סח

סח) [סעיף ט'] ט"ב שחל להיות בשבת ונדחה וכו'. אבל אם לא היה נדחה משלימין. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ז. מ"א ס"ק י"א. מאמ"ר או' ט' ער"ה או' ה' בשם כמה פו'. מ"ב או' ל"ה. וה"ה בשאר ת"צ אם לא היו דחויין צריך להשלום וה"ה חתן צריך להשלים אם לא היו דחווין ונותנין הכוס לתינוקות לשתות כמ"ש לעיל סי' תקמ"ט או' ט' ואו' יו"ד וסי' תק"ן או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש. ודוקא בתענית שאירע ביום הנשואין עצמו אבל בתוך ז' ימי החופה אפי' בתענית דחוי משלים תעניתו. כנה"ג בהגב"י. והב"ד מ"א שם. מיהו בתשו' בית יהודה חי"ד סי' ל"א משמע דאף אם אירע ת"צ בתוך ז' ימי החופה אם הוא דחוי א"צ להשלים יעי"ש. והב"ד פ"ת בסי' תק"ן ומ"ב בסי' זה בשה"צ או' ל"ד. ועיין

סט

סט) שם. ט"ב שחל להיות בשבת ונדחה וכו' ואם המילה ג"כ היא שלא בזמנה ישלים תעניתו אף לנוהגין בפסק מרן. הרב פרי הארץ ח"ב א"ח סי' ח'. ברכ"י או' ו' א"א שבגליון הש"ע. ועיין שע"ת בסי' זה או' ט"ו ולעיל סי' תקנ"א או' ל"ג שכתב דגם במילה דחויה מצוה דקביעא היא ומותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה מר"ח ואילך ומ"מ לענין תענית בט"ב שנדחה כתב דיש להחמיר ולהשלים כדברי הרב פרי הארץ הנז' יעו"ש, ועיין לעיל סי' תקנ"א או' ק"ס:

ע

ע) שם. בעל ברית מתפלל מנחה וכו' וצריך להבדיל על הכוס קודם שיאכל. דג"מ. מ"ב או' ל"ז. ועיין לעיל סי' תקנ"ו או' ט':

עא

עא) שם. בעל ברית מתפלל וכו' כולם בכלל כמ"ש סעי' ח' מ"א ס"ק י"ב. דהיינו אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק. א"א כלל קל"ה או' ז' קיצור ש"ע סי' קכ"ו או' ח' מ"ב או' ל"ו אבל לא המכניס ומוציא. א"א או' י"ב מ"ב שם. ומיהו בשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ג כתב שהב"י לא החליט זה ואין לסמוך להתיר רק לאבי הבן לבד יעו"ש. והב"ד השע"ת או' י"ד:

עב

עב) שם. בעל ברית מתפלל וכו' וה"ה פדיון הבן דהוי סעודת מצוה שהאב והכהן לא ישלימו. א"ר או' כ"ה בשם מי"ט. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב או' ל"ח. ודוקא אם היה פדיון הבן בזמנו שחל יום ל"א שלו בו ביום אבל שלא בזמנו צריכים להשלים. שע"ת או' ט"ו. וכ"כ ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב שם:

עג

עג) שם. בעל ברית מתפלל וכו' אבל סעודה לא יעשו עד הלילה. א"ר שם. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב שם:

עד

עד) שם. מתפלל מנחה בעוד היום גדול וכו' היינו משש שעות ומחצה ולמעלה. ב"י בשם התשב"ץ. לבוש א"ר או' כ"ו. ומ"ש המ"א ס"ק י"ג בשם הג"א מנחה קטנה וכו' כבר תמה עליו הא"ר שם וכתב דאדרבא בהג"א מצא להיפך יעו"ש. וכן תמה עליו החמ"מ או' ב' וכתב דאין להחמיר יעו"ש וכ"כ ח"א שם דהיינו משש שעות ומחצה דלא כמ"א. וכ"כ בתשו' משיבת נפש סי' ז' ובתשו' דברי מנחם סי' כ"ג. שע"ת או' ט"ו. קיצור ש"ע שם. מ"ב או' ל"ז. מיהו בעיקר דין זה כתב הכנה"ג בהגב"י דהמנהג עכשיו להשלים התענית אפי' בדחוי ואפי' באחד מד' צומות אפי' דחוי משלימין התענית. והב"ד מ"א ס"ק י"א. וכ"כ בשכנה"ג הגה"ט או' ח"י דיר"ש ישלים תעניתו כמו שנוהגים בקושטא ואפי' בשאר תעניות דחויים. והב"ד השו"ג בסוף הסי' וכתב דכן המנהג בשאלוניקי יעו"ש. וכ"כ הרו"ח או' ג' דכן מנהגם באזמיר יע"א. אמנם הא"ר או' כ"ה כתב על דברי כנה"ג הנז' דמרמ"א ולבוש ושאר כל האחרונים לא משמע זה המנהג לאסור וכנה"ג. שכתב כן היה במדינות תוגרמא (וכן אזמיר ושאלוניקי הם ערי תוגרמא) ולא במדינתינו (ר"ל מדינות אשכנז) יעו"ש. והב"ד השע"ת שם. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה:

עה

עה) שם. ואינו משלים וכו' וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול. שבו"י ח"ג סי' ל"ז הגהות רע"א. מ"ב בב"ה. פת"ע או' כ"ז. ועיין לעיל סי' תקנ"ד או' כ"ט:

עו

עו) מנהג העולם לומר פסוקי נחמה בערב. והרב שכנה"ג משם צל"ד ערער על המנהג דהא כל היום אסור בתורה וכתב כיון שלא נזכר זה בטור וב"י נהג שלא לאומרם ולא למחות במנהג. והי"א מצא סמך למנהג מדברי הגמ"י שהביא מר"ן בב"י רסי' זה יעו"ש. ואני מוסיף דכיון דבימי מרן כבר היו הסדורים והמחזורים בדפוס אי לא הוה סבר דשרי הו"ל לערער ולבטל המנהג ומדשתיק ש"מ דהמנהג טוב. שוב ראיתי בשער הכוו' להאר"י זצ"ל (דף פ"ט ע"ג) שהביא המנהג ונתן טעם למנהג כמש"ל דכשישראל ראו דבט"ב בערב הציתו אש בהיכל אמרו מזמור ששפך חמתו על עצים ואבנים ושמחו שמחה גדולה דאי לא"ה לא היה ח"ו תקומם ואז קבלו נחמה והמנהג הוא טוב ונכון והאריך עוד. וכתב מהרח"ו שם דנראה לו ששמע טעם אחר מהרב זצ"ל כי במנחת ט"ב נולד המשיח הנקרא מנחם כמשז"ל יעוש"ב. ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות וכיוצא מתיקוני הבית וזה מנהג קודם בערי איטאליא לנשים ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו. ברכ"י או' ז':

עז

עז) [סעיף י'] נוהגין שלא לשחוט וכו'. היינו לאותן האוכלים בשר בלילה אבל לנוהגים שלא לאכול אין לשחוט עד לאחר התענית. ט"ז סק"ח. אלא שכתב שראה בכל המקומות ששוחטין לצורך אכילה שאחר ט"ב ואין מוחין בידם עכ"ל. וכ"כ ח"א כלל קל"ה או' כ"ו. ועיין לעיל סי' תקנ"ח או' ג';

עח

עח) שם. עד אחר חצות. ולצורך סעודת מצוה שרי קודם חצות. מ"א ס"ק י"ד. א"א או' י"ד. ח"א שם. מ"ב או' מ' והיינו כדי לאכול בלילה דאפי' במקום שלא נהגו לאכול בשר ביום עשירי לצורך מצוה שרי כמ"ש לעיל סי' תקנ"ח או' ה' יעו"ש:

עט

עט) שם. עד אחר חצות. ואם נהגו שלא לשחוט עד חצות או עד הערב אסור להקל בזה. ב"י בשם הרשב"א. וכתב המאמ"ר או' י"א דהאידנא לא נהגו להמתין אלא עד אחר יציאת בהכ"נ ולפעמים בשחטי דמתא אומרים הקינות וקורים איכה לעצמם והולכים לשחוט משום דאל"כ העכו"ם בעל המקולים היה נוחר הבהמות וכתב הטעם משום דמתוך דברי הרשב"א מוכח דהדבר תלוי במנהג ובאותם המקומות לא נהגו להחמיר בזה יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ב או' יו"ד דבעיר אזמיר יע"א מאז היה המנהג שהשוחטים מתפללים הבקר אור והולכים ושוחטים ואח"כ חוזרים לבהכ"נ בעוד שעדין אומרים קינות קודם הוצאת ס"ת יעו"ש. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה:

פ

פ) שם הגה. והולכים על הקברות וכו' לבקש רחמים כמ"ש לקמן ססי' תקע"ט יעו"ש:

פא

פא) שם הגה. והולכים על הקברות וכו' דאף הצדיקים בקבר מתאבלים על ירושלים. של"ה דף ר' ע"א ולכן לא מהני אם הולך על קברי עכו"ם. מיהו אם אין קברי ישראל הולכים על קברי עכו"ם כמ"ש ססי' תקע"ט. מ"א ס"ק ט"ו. והב"ד האחרונים. ומיהו עיין בשער הגלגולים דף ס"ג ע"ב מעשה נורא על מהרח"ו ז"ל שהלך אצל קבר גוי ורצה להזיקו ולהמיתו יעו"ש ולכן יש ליזהר הרבה מלילך אצל קברי עכו"ם וכ"כ בתו' חיים על ח"א שם או' נ"א בשם שה"מ דאין לילך בשום אופן על קברי עכו"ם משום דהוי כמו ודורש אל המתים יעו"ש:

פב

פב) וכתב שם השל"ה שלא לילך בכנופיא גדולה כי אין זה אלא טיול רק ילך יחידי או חד עמיה כדי שלא יפסיקו מלדבר בענין החרבן יעו"ש. והב"ד האחרונים ונראה עוד דאם ע"י ההליכה לביה"ק יהיה מוכרח לילך במנעלים יותר טוב שלא ילך כלל. מ"ב או' מ"א:

פג

פג) וכתב בכתבי האר"י דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון הקרי כי מתדבקים בו החיצונים. מ"א שם. אלא יעמדו ברחוק ד' אמות. ח"א כלל קל"ה או' כ"ה. ועיין לקמן סי' תקפ"א או' ז':

פד

פד) שם בהגה. אין אומרים צד"ה. משום דאיקרי מועד כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש.

פה

פה) שם בהגה. אין אומרים צד"ה, כ"כ ב"י בשם התשב"ץ ולא הביא עליו חולק ואין ספק אצלי דלפי מה שפסק מרן ז"ל לעיל סי' ת"ך סעי' ב' דבר"ח אומרים צד"ה כ"ש שיש לאומרו בט"ב דלא יהא עדיף מר"ח ויותר מבואר ומוכרח ממ"ש ביו"ד סי' ת"א דאפי' בחו"ה וביו"ע שני של גליות אומרים אותו ולכן השמיטו כאן בש"ע ובב"י סמך על מ"ש בסי' ת"ך וביו"ד סי' ת"א כנ"ל ומור"ם ז"ל לטעמיה אזיל שפסק בסי' ת"ך שבכל יום שאין אומרים תחנון אין אומרים צד"ה. מאמ"ר או' י"ב. ועיין לעיל או' ג' וסי' ת"ך סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---