יד אפרים/אורח חיים/תקנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תקנט

בש"ע סעיף א' א"א צו"צ במנחה אבל אב הרחמים אומדים אפילו אם חל בשבת כ"כ באליה רבה:

בט"ז ס"ק א' משום דבטלה מגילה תענית כו' צ"ע דמה ענין ע"ב למגילת תענית וברוקח ובאגודה מבואר דקאי אטו באב והביאו ב"י סי' קל"א ומבואר ברוקח הלכות ט"ב שאין לומר תחנון בט"ב ולענין צ"ה איתא ברוקח סי' שי"ו שאומרים:

במנ"א קודם ס"ק א' ועיין מ"ש ס"ס ת"ק כצ"ל:

במגן אברהם ס"ק ה' בלא שם ומלכות וכן קודם איכה כמבואר בשל"ה שיברך ג"כ ע"ש:

ס"ק ח' מותר לילך לבה"כ והשתא ניחא הכל וכן הוא בפסקי התוס' ועיין בתוס' שם דף כ"א וכמ"ש אא"ז מהרש"א ז"ל ודבריו צ"ע ולפענ"ד אפשר לפרש מ"ש התוס' וע"ז סומכין שבאין לבה"כ בט"ב לא קאי אאבלים רק אכל בני אדם שאף עפ"י שבמ"ב אבילים הם יכולין לבא לבה"כ והשתא ניחא הכל. אמנם מפסקי התו' וכן מהרא"ש נראה דקאי אאבלים ובתוס' א"א לפרש כמ"ש המג"א לקמן שהרי הביאו ראיה מזה שמותר להניח תפילין בט"ב כל זה כתבתי בגליון ובחדושים כתבתי לפרש דברי אא"ז מהרש"א שכפי פשוטו הוא תמוה ודוחק גדול ולענ"ד הדברים כפשטן לא קאי על אבילים שנכניס לבה"כ אלא על כל אדם שאם נאמר בט"ב הוי כתוך ג' לא היו רשאים ליכנס בט"ב לבה"כ דאבל תוך ג' א"י לילך לאבל אחר אף שגם הוא תוך ג' כמ"ש המ"א וא"ל דט"ב שכולם אבילים שאני דבר זה יש ללמוד ממה דאיתא שם במ"ק ריש דף ך"ג גבי נשיא שקורין שבעה בס"ת ויוצאין ופירש"י שאין מתפללין בבה"כ אלא כ"א ואחד מתפלל בביתו עכ"ל מבואר דאף שכולם אבלים כ"א מתפלל לעצמו וכן הוא במפרש שברי"ף אך בדברי הרא"ש איתא שהם מתפללין בבית האבל והב"י ביו"ד סי' שע"ד כ' בשם רש"י וה"ה אפשר לומר שברש"י שלפנינו ג"כ צ"ל בביתו של אבל אך לשון כ"א ואחד לא משמע כן ועכ"פ י"ל דהתוספות ס"ל דבכה"ג שהוא אבילות דחמיר כגון נשיא אף שכולם אבילים אין הולכים לבה"כ ומזה הוכיחו דט"ב הוי כאבילות דאחר ג' והטעם שהוא אבילות ישינה כמ"ש המג"א בשם בד"ה אך דברי הרא"ש בתענית א"א לפרש כן ומ"ש המג"א הוא דחוק מאוד ולכן נלע"ד דודאי לכאורה הך דינא דאבל הולך לבה"כ בט"ב כיון שט"ב הוא כאבל לאחר ג' הוא מלתא דפשיטא כיון שברייתא מפורשת דאחר ג' הולך לבית האבל וע"כ דאבילות דט"ב חלוק מאבילות דעלמא וסימן לדבר תפילין שאם היה דינו כאבילות דעלמא היה לו להיות כאבל ביום ראשון דאסור בתפילין וא"כ דכל מילי אין ללמוד ט"ב מאבל וי"ל דדוקא לאבל אחר הולך אחר ג' משא"כ בט"ב ולזה בא לומר דט"ב אין חלוק מאבל דאף שא"א לומר דהוי כאבל דיום ראשון לפי שהוא אבילות ישינה מכל מקום הוי כאבל מיום ג' ואילך ואין ראיה מתפילין דנהי דהוי כאבל אחר ג' מכ"מ מותר בתפילין ואין ראיה מתפילין לומר דט"ב קיל מאבילות דעלמא דגם אבל אחר ג' מותר בתפילין ולפי"ז מבוארים דברי הרא"ש היטב שאין כוונתו לומר דט"ב הוי כאחר ג' כדי ליתן טעם הליכה מבהכ"נ דזה פשיטא ליה אלא כותב דרך הנחה דט"ב הוי כאבל אלא שאין לתפוס כאבל סתם דהוי משמע יום ראשון והיה אסור בתפילין ולכך פי' שיחתו דשפיר הוי כאבל אלא שהוא כאבל אחר ג' ולכן מותר בתפילין ומ"מ ההליכה שרי דהוי כהולך לאבל אחר דלא קיל מאבילות דעלמא אחר ג' והמעיין יראה שברור בכוונת הרא"ש כמ"ש וגם בכוונת נראה דאף שנאמר מ"ש התוספות ומכאן סמכו כו' על אבילים דאחר ג' קאי וכדמשמע גם מדברי הרא"ש שעל הרוב הוא מעתיק מהתוספות מכל מקום מ"ש ומדבריו מצינו למדין כו' אין ר"ל בלשון דמכאן סמכו רק רומז על מ"ש בתוס' הרב באורך יותר דמשם מוכח הכי ולבי אומר לי ששם בתוספות הרב כ' כלשון הרא"ש בתענית ולכן כתבו ומדבריו כו' ונ"מ לענין תפילין ואפשר כוונתו במ"ש שבא לתרץ דבריו דאף שלענין דין זה לא היה צ"ל ההיתר מחמת דהוי כאח' ג' שהרי אם היה חשו' בתוך ג' כ"ש שהיה מותר לילך לבה"כ רק לכך נקט במלתיה לאחר ג' דנ"מ לענין תפילין שאם אנו אומרים שהוא כקודם ג' היה הדין נותן שלא להניח תפילין ביו' ראשון ובאמת תוספות הרב מודה דמותר בתפילין בט"ב ולכך נקט הנחה זו דהוה כאחר ג' אע"ג דלדין זה של הליכה לבה"כ אין נ"מ בזה וגם י"ל דלפימ"ש הרב ואיני יודע אם הוא מנהג טוב וקשה מאי מספקא ליה דפשיטא שמותר לילך לבית האבל כדתניא בברייתא בהדיא דמשמע שלכל אבל הוא הולך אפילו אחר ג' ומכ"ש בט"ב שס"ל שהוא כקודם ג' וע"כ דס"ל דט"ב אינו אלא כאחר ג' וסד"א שאף שגם הוא אחר ג' אין לו לילך שאין היתר לאבל אחר ג' לילך כ"א לאבל דחמיר מיניה אך מל' הברייתא דנקט סתמא שהולך לאבל אחר משמע דאף שהוא אחר ג' והיינו דכתבו ע"ז סמכו ר"ל על משמעות ל' הבריית' דמשמע שהולך לאבל דכוותיה שהוא ג"כ לאחר ג' ולכן מספקא ליה וכת' ואינו יודע אם הוא מנהג טוב די"ל דהבריית' מיירי שהולך לאבל תוך ג' דסתם נחמת אבילים תוך ג' הוא ולכך נקט בית האבל ומ"מ דוקא לאבל דחמיר מיניה או שמא כוונת הברייתא דאף לאבל אחר ג' מותר לילך ולכן שפיר כתבו דמספקו של הר' מצינו למדין שחושב ט"ב כלאחר ג' כך י"ל בכוונתם אך מ"ש תחלה נראה יותר נכון לענ"ד ובכוונת מהרש"א פרשתי ג"כ וכאן קצרתי:

במגן אברהם ס"ק ט' כיון דלא קביעא שיבא פ"א בכל ג' או ד' שתא כצ"ל ע"ש בטור ובמג"א לעיל סימן תקנ"ו:

במגן אברהם ס"ק י' א"כ משמע דבעלי ברית כו' ר"ל דלפי פי' ההג"ה אין ללמוד משבת חזון לכאן כיון שטעם ההיתר משום פרהסיא משא"כ לפי מ"ש המרדכי דחלוק מותר וע"כ דחלוק אינו לבוש כמו שכתו' שם בשם המט"מ א"כ ה"ה דבעלי ברית שרי:

ס"ק י"א דהא ק' עוד קושיא כו' כצ"ל:

שם למאי דס"ל למקשה דלא עביד כו' ר"ל דהש"ס שם בא להוכיח דלא עביד כר"ג דאי עביד כר"ג דס"ל בט"ב שחל בע"ש אין משלימין א"כ בכל ט"ב לא הוי צריך להשלים ולפי"ז צ"ל שדעת המקשה דבשלמא אי לא עביד כר"ג א"ש דבכל ט"ב השלימו דלא משגיחין בי"ט כלל דאפי' בר"ח כו' משלים רק לפי שנדחה היה מקילין משא"כ אי לימא דעביד כר"ג א"כ אף שלא נדחה אין משלימין בע"ש ולדידי' ה"נ אם יו"ט שלנו בט"ב אין להשלים א"כ בכל ט"ב לא היה להם להשלים דעיו"ט שלהם הוא דלפי ס"ד דמקשה אז אי עביד כר"ג אז באמת אם היה חל יו"ט שלהם בט"ב עצמו ג"כ לא היה משלימין כסברת השואל במהר"מ ואם כן ה"ה בעיו"ט לא היה לו להשלים כמו בשבת ולכך משני דאפילו ר"ג מודה ביו"ט דדבריהם כו' ולפי"ז לדידן דקיי"ל דלא כר"ג נקטינין בפשיטות כדעת המקשן דביום ו' שלנו ג"כ יש להחמיר דלא עדיף מר"ח רק בנדחה יש להקל ולפי הגירסא דאיתא לפנינו במג"א דהקשה עוד קושיא נלע"ד שחסרו איזה תיבות במג"א שהקשה עוד קושיא ומנ"ל לחלק בין נדחה או לא דהא הוצרך לומר שם שנדחה לפי שיו"ט שלהם היה יו"ד אב ולכן נראה דודאי צריך לחלק בכך למאי דס"ל למקשה כו' כצ"ל ור"ל שהשואל שם בתשו' מהר"מ סי' צ"ח הקשה שם על מ"ש הב"י ראיה דנדחה דוקא מדקאמר ונדחה ולא קאמר סתם והתענינו בט"ב ולא השלמנוהו כו' וע"ז קאמר דהוצרך לומר שנדחה כיון שיו"ט שלהם היה יו"ד אב ולזה כת' המג"א דהוכחה הוא כך שהרי המקשה בא להוכיח דלא עביד כר"ג הו"ל למיתני סתמא והתענינו בט"ב ולא השלמנוהו כו' אלא ע"כ דלא עביד כר"ג א"כ מה שלא השלימוהו הוא מטעם דבנדחה מקילינין ולפי"ז למאי דקי"ל דלא כר"ג אין להקל רק בנדחה והא דס"ד דמקשה דלא היה לו להשלים אף בלא נדחה היינו אי עביד כר"ג דאז כיון שחל בו בי"ט עצמו משלים לדידי' כמו אם פגע ת"צ בר"ח בחנוכה ופורים דס"ל לר"ג דאע"ג דאין מפסיקין מ"מ אין משלימין וכן ס"ל בט"ב שחל בע"ש א"כ גם ביו"ט שלהם אין משלימין ואם כן ה"ה אם חל בו עי"ט כמו בחל בע"ש דאין משלים לר"ג משא"כ לדידן דלא קי"ל כוותי' אף ביו"ט עצמו לא דחינין כל שלא נדחה כסברת המקש' למאי דס"ל דלא עביד כר"ג וא"צ לתירוץ מהר"מ דדוקא לסבת התרצן כן וע' לקמן סי' תקע"ב במג"א שם ובמ"ש על הט"ז שם.

ס"ק י"ג אבל שם בהג"א פרק ג' דמ"ק כת' כו' כצ"ל וע' בא"ר שכת' שט"ס בהג"א וצ"ל ו' שעות והוא נכון:

ט"ז ס"ק ז' שיום טוב כו' או סעודת חתונה במוצאי תשעה באב שחל ביום ה' כו' כצ"ל ולא הבנתי מה שכת' שחל ביום ה' דמה לי יום ה' או יום אחר ועיין לעיל בהג"א סימן תקנ"ה ובאליהו רבה שם. ואפשר דס"ל דודאי אין לעשות חופה במוצאי ט"ב והך סעודת חתונה ר"ל הסעודה שבלילה לפני החופה וכיון שרגילות הוא לעשות החופה ביום ואו והוה כאילו זמנה קבוע וחשבינן הסעודה שבלילה שלפניו ע"כ לסעודת מצוה ולכן כת' שחל ביום ה' דביום אחר בנקל לדחות החופה של יום י"א א"כ לא הוה זמנה קבוע לחשוב הסעודה שבלילה לסעודת מצוה וצ"ע וע' לעיל סימן תמ"ד במג"א ס"ק ט' בשם מהר"ם מינץ:

בש"ע סעיף יוד בהג"ה ואם אירע מת כו' ע' בט"ז ס"ק א' בשם רש"ל שחולק ע"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.