מחצית השקל/אורח חיים/תקנט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקנט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(א) ד"ה ויפסיק כו' ומברכים כו' ועמ"ש ס"ס ת"צ ועמ"ש מ"א בסי' רפ"ד דאפי' בדפוס וכתו' על הנייר אפ"ה מברכים דשאר ספרים חוץ מס"ת שרי ע"ג נייר. ודפוס כתיבה מעלייתא היא:

(ב) (ס"ק ב) לארץ כו' ססי' שפ"ז ר"ל דבאבל לא התירו כ"א לזקן או לחולה. מ"מ בט"ב כיון דישיבה על הארץ אינו רק חומרא יש להקל:

(ד) (ס"ק ד) נר א' כו' משמע שהקהל כו' אבל בט"ז כת' מה יועיל אמירת החזן לבד. ובוודאי כל הקהל צריכים לומר:

ומ"ש נר א' מיירי בבה"כ קטנה שעכ"פ ע"צ הדוחק כל הקהל יוכלו לו' לאותו נר אבל בבה"כ גדולה דלא סגי בנר א' ידליקו בכל שכונה נר א'. והטעם עש"ה במחשכים הושיבני:

(ה) (ס"ק ה) א"א כו' משכימים קצת וכתב בס' א"ר וז"ל אם יש חשש שיצאו הרבה קודם חצות מבה"כ טוב שלא ישכימו כ"כ עכ"ל:

קודם שקורא בתורה ובהרב"י די"א קודם קריאת איכה והואיל ואין מזכירים בו שם ומלכות כמ"ש מ"א. לכן כ' של"ה דיש לאומרו קודם איכה וגם כ"א מהעולים לתורה:

(ח) (ס"ק ח) אבל כו' אסור ואם הוא אחר ג"י כצ"ל וכ"ה בקצת דפוסי' הקשה מהרא"י דהא בלילה כו' א"כ בלילה לא הוי צריך הרא"ש ליתן טעם דהוי כאבל אחר שלשה ימים וברא"ש משמע דגם בלילה צריך לטעם זה. אם הולך לבדו או א" או שנים עמו כ"ה שם:

(י) (ס"ק י) לא לבנים כו' דבעלי בריח נמי מותרים דהא דימה והשוה אותן עם שבת חזון:

וכמ"ש סי' תקנ"א ס"ק ד' לענין שבת חזון:

ובגדי שבת שהן עדיין חדשים כו' ר"ל הא דהתיר רמ"א ללבוש בגדי שבת דוקא כשאין הגיהוץ ניכר בהן אבל כשהגיהוץ ניכר אסורים כמו בשבת חזון בסי' תקנ"א ס"ק ך':

(יא) (ס"ק יא) ונדחה כו' אבל אם חל מילה בט"ב משלימים ב"י. והביא הרב"י ראיה דהא המתיר הזה היא רבינו יעבץ הביא ראיה להתיר מדאמרי' בעירובין דף מ"א אר"א ב"ר צדוק אני הייתי מבני סנאב ב"ב כו' ולא השלמנוהו. הביאו מ"א אח"ז וז"ל הרב"י וא"א דה"ה אם חל ט"ב בא' מימי השבוע ה"ל לסתום ולומר והתענינו בט"ב ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו הי' כו' ל"ל למימר דט"ב שחל להיות בשבת ונדחה הוי אי לאו למימר דוקא כה"ג לא בעי לאשלומי אבל אם חל באחד מימי השבוע צריך להשלים עכ"ל. וכ"מ ממ"ש סי' תקנ"ח בשם מהרי"ל בס"ק ב' דיליף להקל למתענים בי' ימים רצופים בט"ב שנדחה מדמקיליני' לבעלי ברית בסעיף זה בט"ב שנדחה. וא"א דס"ל דגם אי לא נדחה מקילים לבעלי ברית א"כ מאי ראיה מייתי. דהא ספ"ג דערובין אמר עולא הלכה כר' יוסי דאם חל ט"ב בע"ש מתענה ומשלים. ופריך מהא דאין גוזרים תענית על הצבור בר"ח וחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקים (פירש"י שהתחילו להתענות ך' או ל' יום ונכנס בהן חנוכה או ר"ח אין מפסיקים) דברי ר"ג. אר"מ אע"פ שאמר ר"ג אין מפסיקים מודה שאין משלימים (התענית בר"ח וחנוכה) וכן בט"ב שחל בע"ש אין משלימים. ותניא לאחר פטירתו של ר"ג נכנס ר"י להפר את דבריו. עמד ר"י בן נורי ואמר כל ימיו של ר"ג קבענו הלכה כמותו ועכשיו אתה מבקש לבטל את דבריו אין שומעים לך. ולא היה אדם שערער. הרי דאין הלכה כר"י דבע"ש אינו משלים. ומשני בדורו של ר"ג עביד כר"ג בדורו של ר"י עבד כר"י. ופריך והא גם בדורו של ר"ג לא עשו כמותו. דהא ר"א בר"צ בימי ר"ג ואפ"ה מצינו שאמר אלי הייתי מבני סנאב כו' ודייק טעמא די"ט כו' והוי ס"ד די"ט דדבריהם יש לו לענין השלמה דין א' עם שבת. ומשני שאני י"ט דדבריהם הואיל ומתענים בו שעות משלימים בו ערבית. ר"ל דוקא שבת דאפי' שעה א' אסור להתענות בו. לכך גם כשחל ט"ב בע"ש אין משלימים כדי שלא יתענה זמן מה בשבת. אבל י"ט דדבריהם דמתענים בו שעות דהא אמר התענינו בו ולא השלמנוהו. לכך כשחל בעי"ט משלימים ואע"ג דמתענה קצת בי"ט מה בכך הא מתענים בו שעות ולכן הקשה השואל לדעת הרב"י. ניהו דהמקשן לא אסיק תי' הש"ס והוי ס"ד אע"ג דמתענים בו שעות מ"מ אין ראוי להשלים. דאותה שעה שבסוף התענית הוא לו יותר צער מתענית שעות בתחלת היום. ואין למידי' מתענית שעות להשלמה דעי"ט א"ו דגם בע"ש (אין) משלימים. וא"א לדברי הרב"י דאם הי' חל ת"ב בי"ט דדבריהם היו צריכים להשלים אפי' בי"ט דדבריהם. ודאי קשיא איך רצה המקשן לילף מי"ט דדבריהם לשבת דוודאי י"ט דדבריהם ראוי להשלים כשחל עי"ט ולא הי' נדחה דהא גם אי חל בי"ט היו צריכים להשלים ולא עדיף עי"ט מי"ט:

אבל התרצן כו' א"כ לא דחי' כו' ר"ל כיון דע"כ המקשן לא ס"ל כהרב"י אלא הוי ס"ד דאפי' חל ט"ב בי"ט ולא היה נדחה ג"כ לא היו משלימים. א"כ מנ"ל דהתרצן חולק בזה. לזה כ' דמסברא אמרי' כן כיון דאמרי' הואיל כו' משלימים בו ערבית. כיון שאז הט"ב לא היה נדחה לכך משלימים ה"ה כשחל בי"ט ולא היה נדחה היו ג"כ משלימים. א"כ אמאי לא השלימו כו' דהא ר"ג שני דינים אמר דט"ב שחל בע"ש אין משלימים וגם ת"צ שחל בר"ח חנוכה ופורים אין משלימים. וס"ל למ"א אי קי"ל כר"ג בחדא ה"ה באידך. וא"כ לפי דהוכיח המקשן דלא קי"ל כר"ג בהא דאם ט"ב בע"ש משלימים ה"ה דקי"ל כחכמים גם בדין אחר דת"צ שחל בר"ח וחו"פ משלימים. אם כן אמאי לא השלימו שחל בשבת ונדחה וחל ביו"ט שלהן. דהא לא עדיף י"ט דידהו מר"ח חו"פ. (ואע"ג דאמרינן שם אר"י לא שמיע לי הא דהלכה כר"י דמתענה ומשלים. וא"ל אביי והאמרת לן אהא דאמר ר"מ דמודה ר"ג דאין משלימים וכן בט"ב שחל בע"ש. אר"י אמר רב זו דברי ר"מ משום ר"ג אבל חכ"א מתענה ומשלים מאי לאו אתרווייהו בין אר"ח חו"פ. ובין על ט"ב שחל בע"ש פליגי רבנן. וכיון דאמרת בלשון חכמים משמע דקי"ל כוותייהו. ומשני לא על חנוכה ופורים דוקא. אבל כשחל ט"ב בע"ש מודו דאין משלימים א"ש. הרי דאין שני הדינים תלוים זב"ז וא"כ מאי קשיא למ"א ניהו דהמקשן ס"ל דבחל ט"ב בע"ש לא קי"ל כוותי' דר"ג. אבל בחו"פ דאין משלימים קי"ל כוותי'. וא"ש דלא הוי קשיא ליה ל"ל השלימו. י"ל דמ"א ס"ל דע"כ האי מקשן הוי ס"ד הכי או דקי"ל כוותי' דר"ג בתרווייהו או כחכמים בתרווייהו דאל"כ מאי פריך המקשן הראשון אהא דפסק עולא כר"י דט"ב בע"ש משלים דהא ר"י עמד לבטל דברי ר"ג ואמר ר"י בן נורי דאין שומעים לו. ומאי קושיא. דלמא ר"י ור"י בן נורי פלפלו בהא דאמר ר"ג דבחנוכה ופורים אין משלימים אבל בט"ב שחל בע"ש מודה ר"י בן נורי דלא קי"ל כר"ג וא"ש הא דפסק עולא כר"י. אע"כ דהי' סובר כיון דפסקינן כר"ג לחו"פ ה"ה בט"ב שחל בע"ש. וכיון דהמקשן מר"א בר"צ הוא המקשן הראשון שפיר הקשה מ"א. כן י"ל קצת:

אלא ס"ל כר"ג כו' ובזה מיושב קושיות השואל דודאי המקשן פריך שפיר דא"א דאתי' כר"ג. באמת אפי' הוי חל ט"ב בי"ט שלהם לא היו משלימים דהא לר"ג אם חל ת"צ בר"ח חו"פ אין משלימים. ודלא כהרב"י. וא"כ שפיר קשיא לי' א"כ גם בעי"ט דהיינו כל שנה לא הו"ל להשלים. ודברי הרב"י דס"ל אם חל ט"ב בי"ט דדבריהם דצריכים להשלים הוא לדידן דלא קי"ל כר"ג אלא כחכמים דאם חל ת"צ בר"ח חו"פ משלימים ה"ה י"ט דדבריהם כגון בעלי ברית צריכים להשלים. וא"ל א"כ מנ"ל דאם נדח' דא"צ להשלים לדידן. ז"א דמוכח כן מדברי המקשן דהוי ס"ד דע"כ ר"א בר"צ כחכמים ס"ל ואפ"ה כשהיה נדחה לא היו משלימים וע"כ הוי ס"ל כשנדחה מודו רבנן ובהא לא מצינו דהתרצן חולק. גם יש לרבינו יעבץ ראיות אחרות כמבואר בהרב"י ופוסקים. אבל מ"מ ניהו דמ"א יישב דינו של הרב"י ולא קשה קושית השואל. אבל הרב"י ע"כ לא נתכוין לזה וא"כ להרב"י נשאר קושית השואל. דהא הרב"י הוכיח מלשון ר"א בר"צ גופי' מדלא סתם ואמר והתענונו בט"ב ולא השלמנוהו כו' כנ"ל אע"כ דאם לא הי' נדחה היו משלימים והא לפי האמת ר"א בר"צ כר"י ס"ל. והא כ' מ"א דלר"ג מודה הרב"י דאפי' לא היה נדחה לא היו משלימים כמו בר"ח חו"פ ולתשובת מהר"ם לקושית השואל י"ל קצת אבל למ"א קשה וצל"ע כעת:

ומ"מ אין לעשות סעודה ר"ל ניהו דהותר לבעלי ברית. אבל סעודה אסור לעשות שיאכלו גם אחרים שאינן בעלי ברית:

והיכי שמלו אחר חצות. זהו לאו דוקא וה"ה מלו קודם חצות. אלא נקט כפי הסדר ובמקומו היו נוהגים כיש ממתינים למולו עד אחר חצות שהובא בש"ע. אלא עיקרו אתי לאשמעי' כדעת הרב"י דוקא כשנדחה מקילינין אבל כשלא נדחה לא. ולאו דוקא בט"ב לא מקילינין כשאינו נדחה ה"ה בשאר ג' צומות לא מקיליני' כשאינן נדחי':

שלא נהגו לצום ביום החופה ע"כ במקומות הנוהגים לצום ביום החופה משלימים וכמ"ש הב"ש באה"ע ס"ס ס"ב דלא כרמ"א בהגה לקמן סי' תקס"ב:

ועכשיו נתפשט המנהג כו' א"כ גם ביום התענית ג"כ אין להקל. אף שכ' לעיל דרק הבעלי ברית רשאים לאכול אבל אין לעשות סעודה כ"א בלילה. מ"מ כוונות מ"א דלגבי בעלי ברית די"ט שלהם הוא אין התענית מונעם מהאכילה שהיו אוכלים על סעודת המילה ובשלמא אי היו עושים הסעודה ביום רשאים בעלי ברית עכ"פ לאכול. אבל עכשיו שעושים הסעודה בלילה א"כ אפי' לא היה תענית לא היו בעלי ברית אוכלים על סעודה עד הלילה ה"ה ביום אין להקל:

(יג) (ס"ק יג) מנחה כו' אבל בהג"א פ"ק דמועד קטן כו' ובס' א"ר כ' דבפ"ק לא מצא ובפ"ג דמועד קטן מצא להיפך וז"ל והתפלל מנחה גדולה אחר יו"ד שעות כו' וע"כ צ"ל אחר וי"ו שעות דהאמר מנחה גדולה ולאחר ט' ומחצה כבר הוא זמן מנחה קטנה:

(יד) (ס"ק יד) שלא כו' אבל לצורך סעודת מצוה כו' ר ר"ל דאי לאותם שאין אוכלים בשר בלילה למה נתיר להם לשחוט בט"ב על יום שאחריו. ואי לצורך סעודת מצוה א"כ אפי' קודם חצות שרי ולמה כתב דוקא אחר חצות. אע"כ דקאי לאותם שאוכלים בשר בלילה:

עסי' תקנ"א מ"ש לענין שחיטה. והיינו לכבוד שבת. וגם לדעת אבודרהם אין איסור שחיטה בט"ב כלל ע"ש:

(טו) (ס"ק טו) על כו' כמ"ש ס"ס תקע"ט. לומר הרי אנו חשובים כמתים:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.