לבושי שרד/אורח חיים/תקנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תקנט

ט"ז סק"ד לישב דוקא. זהו ראיה דמיקר ל"ת:

שם יש חילוק דמקצתו אסור כמו באבל ומקצתו מותר כצ"ל:

שם ע"כ חילקו בזמן היום עצמו כצ"ל:

מג"א סק"א אומ' קדיש שלם. היינו עם תתקבל כמבואר ס"ד:

במ"א סק"ח אבל אחר ג' ימים הקושיא לא מתיישבא בהא דלמה הוצרך לומר דט"ב אשו' כמו אחר ג"י ולא הביא דברי הרי"ו רק לענין הדין דראוי לומר כך דאין מותר רק אחר ג':

שם ובט"ב הוי כאבל. ר"ל אבל תוך ג' דינו בט"ב כאחר ג' הואיל וכולם אבלים:

שם עסי' תקכ"א ר"ל דמה"ט אבל אסור לילך לסליחות משום שהוא בחבורת אנשים:

סק"י שהם עדיין חדשים וכו'. אין הכוונה חדשים ממש אלא שהדרך שמגהצין בגדים כשגמרם האומן וכ"ז שעדיין ניכר הגיהוץ אסור וע' במ"א סי' תקנ"א סק"ו ומה שכתבתי שם:

סקי"א בשם מהרי"ל וכו'. הובא שם במג"א סק"ב שכ' דהא אפילו ביום עשירי גופא מקילינן הרי דדוקא בעשירי מקילינן כאן ולא בתשיעי:

שם סוף פ"ג דעירובין דף מ"א ס"ל לר"ג שם דתענית צבור שגזרו על כ' או למ"ד יום והגיע ר"ח חנוכה ופורים באמצע מתענין ואין משלימין וכן ט"ב שחל להיות ע"ש אין משלימין ובעי הש"ס שם להוכיח דאפילו בדורו של ר"ג לא עבדי כוותיה ומוכיח לה מהך דר"א בר' צדוק שהיה בימי ר"ג והיה משלימין בכל ט"ב אע"ג שהוא ערב יו"ט שלהם וא"כ בע"ש משלימין ע"ש:

שם סוף פ"ג דעירובין אמרינן אהא דר' בר"א צדוק וכו' כן צ"ל:

מ"א ומתענין בהם שעות. כדקתני והתעננו וכיון דאפי' בעיקרו מתענין קצת היום מותר להשלים עי"ט ולכנס בו כשהוא מעונה אבל שבת דאסור להתענות בו קצת לשם תענית אם כן אם ישלים בע"ש מתענה במקצת שבת:

שם אפי' בר"ח. דמשמע ליה למקשה דאי לא עביד כר"ג בט"ב שחל להיות בע"ש ה"ה לא עביד כוותיה בקמייתא ג"כ בר"ח כו' אלא השלימו כדקיי"ל בסי' תקע"ב לדידן דאין הלכה כר"ג:

שם אבל אי ס"ל כר"ג. ר"ל מש"ה מוכיח שפיר דלא עבדי כר"ג דאי עבדי כר"ג אם כן בקמייתא דעבי' כר"ג ממילא אפי' אם חל יו"ט שלהם בט"ב לא היו משלימין כמו בר"ח אם כן גם בכל ט"ב שהיא עי"ט לא היה להם להשלים אלא ע"כ דלא עבד כר"ג ואהא מדחי הש"ס לעולם עביד ושאני יו"ט כו'. ממילא עכ"פ לדידן דקי"ל דלא כר"ג ומשלימין אפי' בר"ח מכ"ש ביו"ט שלנו וא"ש פסק הב"י:

שם וגם בצבור שגזרו ר"ל לאו דוקא בט"ב דחמיר אפילו צבור שגזרו תענית צריך בעל הברית להשלים לדידן כיון דאפי' בר"ח משלימין וכן מוכח בסימן תקס"ח ס"ב כמ"ש המ"א שם סק"י:

שם וכ' בכ"ה מ"מ. זהו ענין בפ"ע דאע"ג דא"צ הבעל ברית להשלים בט"ב שנדחה כמבואר בש"ע אעפ"כ לא יעשה סעודה גדולה כאשר הי' עושה ביום אחר:

שם והיכא שמלו זהו דברי הרדב"ז שהביא הכה"ג דאפילו אחד מד' צומות אם לא נדחו ישהו המילה עד אחר חצות דה"א כיון דכבר היא זמן מנחה דאז מותר הבעל ברית לאכול מעיקר הדין אפילו בט"ב ומלין אז התינוק יש לדחות אז התענית ע"י המילה שעשה אחר חצות קמ"ל דאפי' בהא נוהגים שישלים גם הבעל ברית ומשמע מדברי המ"א דאם מל קודם חצות המנהג להשלים בכל הצומות אפי' נדחו אבל במל אחר חצות אין משלים בשאר צומות אא"כ לא נדחו אכן הכה"ג עצמו סיים דמנהג העולם דלא כרדב"ז בהא אלא אפי' נדחו ומל אחר חצות משלימין:

שם שלא נהגו לצום. דאלו במקום שנהגו לצום הא בלא"ה משלים:

סקי"ג עסי' רמ"ט ותקס"ב ע"ש במ"א סק"ה מ"ש שם כשמתענה עד מנחה קטנה הוי קצת כמשלים ולכן משמע כהמ"א:

סקי"ד אבל לצורך סעודת מצוה נ"ל דשרי קודם חצות כנ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.