אליה רבה/אורח חיים/רעה

אליה רבה ‏ אורח חיים רעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שלא חלקו וכו'. היינו שהשוו מדותיהן במין אחד אבל במין אחר אטו אותו המין לא גזרו ולכך לא גזרו (שאינו) חשוב אטו [שאינו] חשוב ושל נפט אטו משחא (ר"ן פרק השואל) ולט"ז אשתמיטתיה:

ב

[ב] בעששית וכו'. בהגהות מיימוני כתב דמהרא"ש ותלמידי מהר"ם התירו כשסגורין במפתח והב"ח חולק ואוסר ונמשכו אחריו מגינים ושאר אחרונים. והנה עיקר קושית הב"ח מאי שנא ממראה הקבוע כמו שכתב בסוף סימן ש"ב, וכן כשגבוה עשרה קומות דאסור משום לא פלוג. ולעניות דעתי לחלק דבמראה דרכו לפעמים בכך וכן בגבוה עשרה קומות דרכו לפעמים כדי שיראה מה שבגבוה, מה שאין כן להסגיר שאין דרכו כלל אם לא משום איסור שבת ודאי לא שייך שיפתח להטות דדמי לקורא במה מדליקין ובפרט כשנותן מפתח לאחר דשפיר דמי כמו שאומר לאחר תן דעתך עלי בסעיף ג' אבל בקבוע בכותל נראה דמודים דאסור דלא כב"ח:

ג

[ג] [לבוש] לאסור בנר וכו'. הט"ז כאן וסימן רע"ח האריך להתיר בזה משום דאף אם יבוא לידי כיבוי בהטיה אינו איסור דאורייתא שהוא מלאכה שאין צריכה לגופיה דרוב פוסקים מתירין וכן כתב מגן אברהם, אלא שסיים דשלא לצורך יש להחמיר דהא יש אומרים דכיבוי הוי מלאכה דאורייתא, עד כאן, ועיין סוף סימן של"ד גם צריך עיון מסוף סימן תקי"ד דיש איסור בחותך ראש הפתילה משום תיקון מנא, ובט"ז שם יש איסור אחר עיין שם, גם מצאתי במלבושי יום טוב זה לשונו עיין בטור סימן תר"ף שיש לחוש שמא יטה עד כאן לשונו. ובאמת תמוה דבית יוסף בשם הגהות אשירי וכל האחרונים כתבו דלא שייך הטיה בנר שעוה, גם לכאורה תימא ממה שכתב הטור סימן רע"ז בנר ששכחו על הטבלא דמנער הטבלא והוא נופל ולבד שיהא נר של שעוה משמע דלא שייך בנר של שעוה הטיה. ולעניות דעתי יש לפרש דברי הטור בסימן תר"ף כשנותן שעוה במקום שמן כדלעיל סימן רס"ד סעיף ג' אבל הכא מיירי כשכורך סביב הפתילה, אך צריך עיון ממה שכתב הרמב"ן בספר מלחמות ריש פרק במה מדליקין דנר של שעוה צריכות להטיה ולמחטן יותר מנר של שמן הרי דשייך בהטיה וכן מרש"ל שאביא בס"ק י"א משמע דשייך בו קצת הטיה, ועוד קשה הרמב"ן סבירא ליה דמלאכה שאין צריכה לגופיה פטור, ואם כן לט"ז ומגן אברהם שזכרתי קשה אמאי גזר שלא יבוא להטיה, גם מה שכתב הט"ז דהב"ח בשם רש"ל כתב דמותר לקרות לאורה ליתא שלא כתב כן אלא בקריאת הגדה בליל פסח אבל בשאר קריאות אוסר הב"ח להדיא בסוף סק"ה וסוף סק"ג:

ד

[ד] [לבוש] ויחתוך וכו'. תמיהני על עולת תמיד שכתב זה לשונו, כתב הלבוש שמא יחתוך ראש הפתילה בכלי ותימא אם כן ביום טוב נמי לאסור עד כאן לשונו, הא לא נזכר בלבוש מלת כלי כלל, ואפשר כוונתו מדכתיב לשון יחתוך משמע בכלי אבל גם זה תמוה הא גם בבית יוסף כתב כן ועוד דלקמן סוף סימן תקי"ד מבואר כבית יוסף דלשון יחתוך מיירי נמי ביד עיין שם, ועוד דבשבת דף קמ"ט ע"א משמע דלא חיישינן לכלי דאדהכי והכי שילך להביא הכלי מדכר איסור שבת:

ה

[ה] שנים קורין וכו'. אבל אין פולין (ב"ח), והטעם כתב מגן אברהם דדוקא בדבר מצוה התירו בשנים ולא בדבר הרשות, וט"ז פירש מפני שכל אחד בודק במקום אחר והוה ליה כמו קריאה בשני ענינים ואם אחד מפלה והשני משמרו מותר:

ו

[ו] בבית הכנסת וכו'. פירוש אף דאימת ציבור עליהם וכל שכן יחיד בביתו אבל שאר תפילה מותר וכן למשכים ומתפלל שהכל בקיאין והוי כמו ראשי פרשיות בסעיף ט' וכן בזמירות מותר ברגיל קצת:

ז

[ז] תן דעתך וכו'. בזה מותר אפילו במדורה סעיף ה' (עולת שבת):

ח

[ח] שאין דרכו וכו'. תימא שהתירו סתמא לכל למדן הלא נמצאים אפילו בימינו אנשים שעוסקים בלימוד אין להם חשיבות לזה, ושמעתי מחכם אחד שהיה סומך על שהיה נר של שעוה ואין בקל להטות וכן נראה לי, רש"ל (פרישה). נראה פירוש קושיתו שיש לומדים אף שהם חשובים שאין דרכו להטות אלא מצווה לאחר מכל מקום כשעוסק בלימוד משים עצמו כהדיוט ומטה בעצמו, ומב"ח משמע דאסור אפילו בשעוה אפילו בחשוב דהאידנא לא בקיאין מי חשוב לזה:

ט

[ט] [לבוש] שזנבות סמוכים וכו'. נראה לי הא דהשמיט מה שכתב בשולחן ערוך ורש"י ור"ן הואיל ויושבים רחוקים זה מזה דסבירא ליה דאם יושבים רחוקים מסתמא קורין משני ספרים וזה אסור אפילו לאור הנר, אבל השולחן ערוך סבירא ליה סברא ראשונה כב"ב וקל להבין, גם נראה דסבירא ליה ללבוש דאף ביושבים סמוכים זה לזה וקורין בספר אחד אסור וכן דעת אחרונים, וראיה מצאתי בכנסת הגדולה שלא כתב אלא משום דמקרב איסורא, ואפשר שגם דעת השולחן ערוך כן והא דכתב טעם ראשון היינו לחומרא דאף שיושבים רחוקים מזנבות מכל מקום אסור כשיושבים רחוקים זה מזה, ולפי זה כשיושבים קרובים זה לזה והם רחוקים מזנבות מותרים, ויותר נראה דכיון שיש איסור בקרובים לזנבות אסור אפילו ברחוקים דהא בכלל דלא חלקו רבנן כדלעיל. כתב הט"ז ונראה לי דאף שמותר להתחמם נגד המדורה בסוף סימן רע"ו מכל מקום אין לישב בסמוך לזנבות דדרך להפוך בזנבות האודים כדי שלא תתהפך, עד כאן. ולעניות דעתי אין לחוש לחומרא חדשה זו שלא נזכר בש"ס ופוסקים, גם למה שפירשתי דכל שמצינו איסור בקרוב הוא הדין ברחוק ודאי ליתא, ועוד דכל דיני מדורה הנזכרים לעיל לא מיירי אלא כששנים שקורין בענין אחד ובספר אחד אבל כשאחד קורא ודאי אסור אפילו ברחוק לכולי עלמא אם כן יהא אסור לאדם אחד לחמם כלל וכלל, ועוד הא אמרינן בשבת דף כ"א כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם וכו' ולא חילוק בין סמוך בין רחוק אפילו בדברים שאין מדליקין יפה:

י

[י] [לבוש] בפני רבן וכו'. אבל דעת הב"ח ואחרונים דאפילו שלא בפני רבן שרי כרשב"א, ודברי הלבוש נראה לי עיקר כי הרשב"א יחידאה הוא נגד הרמב"ם וטור וכן פסקו בספר צדה לדרך וריא"ז ושלטי גיבורים וברטנורה:

יא

[יא] כלים הדומים וכו'. זה לשון ביאורי רש"ל לסמ"ג מצאתי שהאידנא אסור לבדוק ציצית בהשכמה בבית הכנסת לאור הנר כי לפעמים הם מסוכסכים וצריך עיונא להפרידם ולבדקם ולא גריע מכלים הדומים זה לזה שאסור לשמש קבוע לבדקם לגירסת רש"י ולגירסת רשב"ם בשמש שאינו קבוע, עד כאן מצאתי, אבל אני שמעתי שנהגו להקל בכל הני דברים האידנא שמשתמשין קנדליא דאינו שייך בקן כל כך שמא יטה כמו גבי שמן עד כאן לשונו. מבואר דסבירא ליה דחילוק בין שמש קבוע בסעיף שאחר זה הוא נמי הכי וכן משמע ברמב"ם פרק ה'. ולכאורה צריך עיון דבכלים הדומין סתם מימרא דשולחן ערוך הוא ואין חילוק כלל בין שמש קבוע כדמשמע בפוסקים ודוקא בכוסות וקערות ועיין ס"ק שאחר זה, ומכל מקום למדתי מרש"ל הנזכר לעיל דדוקא במקום שיש פלוגתא מקילין בנר קנדליא אבל מה שאסור לכולי עלמא אין היתר וכן משמע בב"ח סוף סימן זה ודלא כמשמע מעולת תמיד:

יב

[יב] [לבוש] וצריכים להבחין וכו'. לשון השולחן ערוך וצריך עיון להבחין וכו' וברמב"ם פרק ה' [הלכה ט"ז] כתב עיון הרבה ובזה מיושב הא דמשמע דהכא אסור אף בשמש קבוע ובסעיף שאחר זה מותר אלא משום דהתם אין צריך עיון הרבה אבל הכי מיירי דאף שמש קבוע צריך עיון הרבה, אך צריך עיון דהר"ן כתב דגם הכא מיירי באין צריך עיון הרבה והא דמתירין לקמן היינו משום נקיות וצריך עיון שלא הזכיר מדברי רמב"ם ועיין ס"ק דלעיל:

יג

[יג] כוסות וכו'. שבודקין אם הם נקיים והוא הדין דמותר ללקוט ירק כמו שכתב סימן תרי"א (מגן אברהם):

יד

[יד] משום ביזוי וכו'. קשה הא בלאו הכי אסור משום סכנה דאתי לידי נכפה כדאיתא בש"ס (פרישה), והוא בערבי פסחים דף קי"ב, ונראה לחלק בין קטן לגדול דש"ס משמע בגדול עיין שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.