אליה רבה/אורח חיים/רסד

אליה רבה ‏ אורח חיים רסד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בין כל נר וכו'. אפילו אם נר כשר עומד אצל נר פסול מחמיר הב"ח אבל מגן אברהם השיג עליו וכתב דמותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלחוד כדלקמן סימן רע"ו סעיף ד' וכן בסימן תרע"ג דיש היתר בשמש אצל נר חנוכה, עד כאן, ויש לחלק דהכא יש חשש שמא יטה אף שיוכל לראות בנר הכשר דאדם רוצה שכל שתי נרות ידלקו יפה מה שאין כן התם דבהנאה תליא מילתא וכיון שיוכל להשתמש אצל אחר לא חשיבא הנאה ולדינא עיין בסמוך:

ב

[ב] וקנבוס וכו'. נראה לי דטוב להחמיר בזה כי ראיתי בספר יריאים ושבלי הלקט ופסקי רקאנטי ורוקח סימן מ"ד אוסרים בקנבוס אף שהתירו בצמר גפן ולפי זה יש לפרש מה שכתב הגהות דהר"מ פסק כרש"י היינו לענין קנבוס ודו"ק והבית יוסף חשב דלכולי עלמא שוין הן ליתא:

ג

[ג] אסור להשתמש וכו'. אפילו תשמיש שאין צריך עיון (מגן אברהם), ומשמע מט"ז סימן תרע"ג ס"ק ד' שאסור ללמוד אף שיש אחר עמו. כתב רמ"א ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים מותר להשתמש לאור האחרים וכן דבר שאפשר בלא נר מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים ולצורך שבת יש להקל בדיעבד, עד כאן, והלבוש שהשמיט אולי דקשיא הראיה דלהאוסרין כמו שכתב בבית יוסף והיינו מדאמרינן דמדליקין באסורין בשבת חנוכה דאסור להשתמש לאורה ונר חנוכה על הפתח בחוץ הוא, אבל לי נראה לתרץ דלרווחא דמילתא קאמר שאפילו אם ירצה לאכול שם אינו רשאי, ונראה לי דמשום דהאוסרים הם רבים בבית יוסף השמיטו (מלבושי יום טוב) וכן פסק ב"ח ונחלת צבי. גם קשיא לי על מה שכתב מלבושי יום טוב דלרווחא דמילתא אם כן תיקשא לרב הונא דאמר שם דאין מדליקין משום דמותר להשתמש לאורה אמאי הא על פתח בחוץ הוא וכן מצאתי בסמ"ג סימן ס"ה וספר התרומות דהוכיח מרב הונא עיין שם. ונראה לי דעת רמ"א משום דאפשר לפרש הש"ס דאין מדליקין בפסולים אבל אם הדליק מותר להשתמש כמו שכתב השואל בתשובת רשב"א סימן קע"א, ואף שרשב"א חולק שם עליו אינו מוכרחת מש"ס למעיין רק מילתא דתלי בסברא הוא, וכן ראיתי ברוקח סימן מ"ה כדברי השואל וכן משמע לי בראב"ן סימן שמ"ב שכתב טעם שאומרים במה מדליקין שילמוד פסול פתילות ואם שגה בשבת זו יתקן לשבת הבאה, עד כאן, וקשה הוה ליה למימר שיפרוש בשבת זו מלהשתמש אלא דמותר והשתא אפרש דברי רמ"א דלכאורה משמע דבריו בדבר שאפשר בלא נר מותר אפילו אין נר אחר מדברים המותרים אבל כשיש בבית נר אפילו בדבר שאי אפשר בלא נר מותר אפילו בחדר אחר דכיון שיש במקום אחד נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים ובאמת שכן משמע בהגהות מרדכי פרק במה מדליקין אבל באגודה מבואר דאף נר כשר בבית אין היתר אצל דבר פסול אלא בדבר שאפשר בלא נר אבל בדבר שאי אפשר לעולם אסור וכן כשאין נר כשר בבית אף בדבר שאפשר אסור, לכן נראה לי מה שכתב רמ"א מותר להשתמש לאור האחרים היינו באותו חדר עצמו אבל בחדר אחר סבירא ליה דאין היתר אלא באפשר ואף דלאגודה משמע קצת ואפילו באותו חדר אסור באי אפשר מכל מקום הכריע כן רמ"א ודו"ק דלא כמגן אברהם. ודע דלשון הגהות מרדכי בדבר שאפשר בלא נר כמו להוציא יין מן החביות, עד כאן, ופירש בגדולת מרדכי דרך כלי כמו כיור שקורין הא"ן בלשון אשכנז. ועל מה שאמר המרדכי שיראה למשוך יין בלילה פירש הגדולת מרדכי דרך ברזא ואי אפשר לו בנר, עד כאן, והוא תמוה דלפי זה לא פליג המרדכי וספר התרומות עם הגהות מרדכי ובבית יוסף כתב דפליגי, וכמו שכתב רמ"א מבואר באגודה דמרדכי וספר התרומות מיירי אפילו באפשר, ועוד דהא כתב המרדכי נמי שיראה לשכב בחדר נאמר נמי מזה אי אפשר בלא נר:

ד

[ד] להתקשות וכו'. לשון הש"ס להקפות ופירש רש"י ויצף ברזלא מתרגמין וקפא, ונראה לי שלזה כיוון הרב המגיד פרק ה' שכתב שכן פירש רש"י רצה לומר על מלת להקפות, והבית יוסף ואחרונים נדחקו בחינם. ועיין בב"ח וט"ז מה שהשיגו על בית יוסף כפירושו דלפירש רש"י הוא ולמטה ולא סביבו עיין שם, ונעלם מהם דברי רבינו ירוחם חלק ב' דמפורש שם בדברי בית יוסף, וקיצרתי כיון דקיימא לן דתליא בכוונתו ואם כוונתו להקשות אפילו מדליק שניהם יחד מותר:

ה

[ה] ומטעם זה וכו'. ובבית יוסף כתב דזה לכולי עלמא שרי כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למיגזר שמא מדליק בהן בעינייהו ואם כן אפילו נתכוין להעבות שרי (מגן אברהם). וליתא דלא כתב בית יוסף הכי אלא בשם הרשב"א וסמ"ק אבל לספר התרומות ומרדכי אסור דסבירא להו חזי בעינייהו:

ו

[ו] [לבוש] מגרעיני צמר גפן. כן צריך לומר כמו בשולחן ערוך, וטעם לפי שהוא עב ואינו נמשך וכו', לכך אין להדליק בשמרי שמן זית (שלטי גיבורים ומלבושי יום טוב), ולא בשמן שעושין מגרעיני קיקיון שנאמר ביונה ולא בשמן עוף ששמו קיק (גמרא ורבינו ירוחם):

ז

[ז] שמא יסתפק וכו'. ועוד יש טעם אחר בגמרא ובפוסקים מפני שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית וחיישינן שיהא בהול על ממונו ויכבה, עד כאן. ומכאן יש ללמוד שלא לסתום התנור בעץ מטעם זה (מגן אברהם), אלא שכתבו על עטרן והוא טעות, ונראה לי ללמוד זכות כי ברמב"ם וברטנורא פירשו הש"ס משום שלום בית שיניחו ויצא, ושאר פוסקים כתבו משום סכנה הרי דלא חיישינן שיכבה, והנה בביאורי סמ"ג כתב דצריכין לשני טעמים דלטעם שמא יסתפק היה מותר כשהיה במקום גבוה ולטעם דסכנה היה מותר בבית של שיש, עד כאן, וקשה הא עדיין חושש שיקפוץ בפניו כמו שכתב ר' דוד אבודרהם, ועוד קשה דלקמן סימן רע"ה אפילו גבוה שתי קומות:

ח

[ח] מעט שמן וכו'. ואם אין לו שמן יסחוט אגוז (תשב"ץ). נשאלתי היאך מדליקין בשומן וחמאה, והשבתי ודאי מצוה מן המובחר לשמן דמאריך ימים ועוד לפעמים נוטף מחמאה למאכל בשר, ועוד דלפעמים דמדליקין בשומן ופעמים חמאה אף שעדיין מלוכלך ועובר אל לאו דבישול בשר וחלב ואסור בהנאה ומכל שכן אם נתערב בעין אם לא בשומן עוף דאין איסור בבישול והנאה, מיהו דחמאה ושומן אינו בכלל אליה וחלב וראיה קצת דהוצרך התנא לאסור שומן מעוף קיק הא תנא חלב ואליה, ועוד דיש לסמוך בזה על הפוסקים דמתירין בחלב מבושל וקודם שמדליקין מבשלין לחמאה לכן נראה דעל כל פנים יתן מעט שמן בתוכו:

ט

[ט] קרבי דגים וכו'. אבל כשמסמנין אותו ומוציאין הצלול שרי (בית יוסף). שמן צלול שעושין מגלגל עין או מבשר הדג מותר (ספר התרומות ורבינו ירוחם):

י

[י] שמן זית וכו'. ומעשה באחד שהאריך ימים בשביל זה (ספר חסידים רע"ב). ולדידן דאין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים שאורן צלול ואם אין לו שמן על כל פנים מצוה בנר שעוה יותר מבחלב דאורה צלול ויפה (מטה משה):

יא

[יא] [לבוש] מחוי וכו'. כך מסיק הר"ן ואני הוכחתי במעדני מלך דמבושל הוא מדאמר בש"ס דרב ברונא כחד תנא דמתניתין הוא ואם כן הדרא קושיות הר"ן (מלבושי יום טוב). וכבר כתב כן בשלטי גיבורים צריך עיון על הר"ן דרב ברונא כמאן לא כתנא קמא ולא כחכמים, עד כאן. פירוש דבש"ס דף כ"ד פריך מאי איכא בין תנא קמא דאמר ולא בחלב לחכמים דהא לתרווייהו אסרי אפילו במבושל וקאמר דרב ברונא דאמר נתן שמן כל שהוא בחלב מהותך וכו' איכא בינייהו, והקשה השלטי גיבורים כיון דלר"ן לא מיירי רב הונא במבושל אם כן היכי שייך לומר דחד תנא סבירא ליה כרב הונא. והנה בשלטי גיבורים הבין דקאי הר"ן על נחום המדי וחכמים ולכך כתב שלא הבין דבריו עיין שם ולא דק, והנראה לעניות דעתי דר"ן פירש דרב ברונא איכא בינייהו רוצה לומר כשנותן לתוכו שמן כל שהוא מיהו דרב ברונא מיירי במחוי ומתניתין מיירי במבושל, ודייק כן כדי שלא תיקשי הילכתא אהלכתא דסבירא ליה מסתמא הלכה כרב ברונא מדפריך ממתניתין בריש פרקין כמו שכתב הגהות מיימוני ובמבושל אסור דשמא חכמים אוסרין אלא דרב ברונא לא מיירי במבושל, עוד נראה לי מדאמר רב ברונא חלב מהותך ולא קאמר שנתהתך כמו דאמר בקרבי דגים שנימוחו אלא דמיירי במחוי עדיין אבל במבושל אסור ואם כן שפיר איכא בינייהו דמאן דאוסר במבושל סבירא ליה כרב ברונא וכן נראה לי עיקר, ועוד שראיתי ברבינו ירוחם חלק ב' וספר זכרון פסקו דאסור במבושל, עוד הא ספר התרומות וסמ"ג וסמ"ק דחו לגמרי דברי רב ברונא גם דלא כלחם משנה פרק במה מדליקין ומגן אברהם עיין שם:

יב

[יב] [לבוש] אבל אם דרך וכו'. השולחן ערוך לטעמיה שכתב בבית יוסף שכן פירש הרי"ף וכבר כתב הרמב"ן ריש פרק במה מדליקין דדעת הרי"ף בבירור דאסור עיין שם וכן פסק בשל"ה דף קל"ג. גם מה שהקשה בבית יוסף על המגיד מנא ליה שהרמב"ם אוסר דילמא לא הוזכר מה שלא מוזכר בהדיא בש"ס, לעניות דעתי לא קשה מידי דאי סבירא ליה להיתר אם כן מוזכר ריש פרק במה מדליקין בש"ס כדפירש רש"י על שעוה איצטריך ליה עיין שם, ואדרבה כיון דש"ס קאמר שהוצרך לאשמועינן זה הוה ליה לרמב"ם לאשמועינן, ועוד דרמב"ן כתב בספר מלחמות טעם דהן צריכות להטיה ולמחטן יותר מנר שמן, ועיין סימן ר"ע סק"ג וצריך עיון, ומכל מקום ראוי להחמיר להדליק בשמן, מיהו בנרות שלא על השולחן ודאי יש לסמוך על המתירין. ואם נותן נר של חלב או זפת ושעוה בשמן כתב רבינו ירוחם דלדברי הכל מותר אבל השלטי גיבורים כתב דרי"ף וסייעתו אוסרין גם בזה וצריך עיון, והמגיד פרק ה' כתב האומנין שיודעין לעשות פתילות משעוה לחוד אם נותן בשמן מותר:

יג

[יג] [לבוש] אפילו אם גם הפתילה וכו'. תימא דבבית יוסף מבואר דאסור בזה, וגדולה מזה ראיתי בפרישה דאפילו כורך שמן כשר על פתילה פסול אסור:

יד

[יד] מן הפתילה וכו'. והוא הדין בנר של שעוה (ספר יראים ושלטי גיבורים), ומשמע דהוא הדין בנר של חלב וזפת:

טו

[טו] נהגו וכו'. ואף בנר הכרוך עושין כן (מגן אברהם):

טז

[טז] בסמרטוטין. צריך לומר, דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים דאילו בגד צמר אין מדליקין כלל בו כמו שכתב בסעיף א', בלאי פשתן מדליקין בו כדאיתא בפרק במה מדליקין גבי בגדי כהונה אלא צריך לומר כמו שכתבתי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.