אליה רבה/אורח חיים/רסה

אליה רבה ‏ אורח חיים רסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כלי מנוקב וכו'. במשנה שפופרת של ביצה ופירש ברטנורה קליפה קשה דביצה ומהרי"ל פירש קנה של אגם:

ב

[ב] וחברה לו וכו'. פירוש אפילו חברה בעל הבית בסיד או בחרסית ונעשית חזקה כשל יוצר מותרת:

ג

[ג] [לבוש] וכן לא וכו'. פירש הב"ח דלא זו אף זו נקט אף בקערה דפתילה מחברן אפילו הכי לא אמרינן דבדיל מיניה אלא אסור, ולפי זה הך בבא דקערה לרבנן איצטריך והיא גירסת הרמב"ם בפירוש המשנה, ובש"ס דילן אמר איפכא דלר' יהודא איצטריך עד כאן דבריו. ותימא דבפירוש המשנה לרמב"ם מבואר כמו בש"ס דילן דף כ"ט דלר' יהודה איצטריך דהא דאוסר ר' יהודה בקערה כיון שיש לו חיבור פתילה עיין שם וכן משמע בתוספות יום טוב, ומה שכתב תוספות יום טוב דאפשר דגריס בש"ס דמספקא, כן מצאתי בכלבו סימן ל"ו עיין שם. ומה שהקשה בתוספות יום טוב ליתני קערה וחרס ולשתוק מביצה ותירץ דהוה אמינא דביצה הואיל ואין הפתילה בתוכו נאסור עיין שם, וקשה אם כן אמאי אמר הש"ס צריכה דמיפסקא הא מוכרח עדיין לצריכה זו ובזה לחוד סגי ובלחם משנה בפרק במה מדליקין תירץ סלקא דעתיה אמינא דוקא בקערה של חרס דמאיס שרי ר' יהודה, עד כאן, ולפי זה השתא דתנא רישא אכתי מנלן דשרי ר' יהודה בקערה שאינו של חרס:

ד

[ד] [לבוש] דלא בדיל וכו'. ואם חיברו בסיד מותר כדלעיל וכן משמע ברמב"ם פרק ה':

ה

[ה] לקבל שמן וכו'. אבל לקבל נר שעוה דאפשר לנער מותר (בית יוסף בשם הגהות אשירי) וכן ראיתי ברוקח סימן קט"ו, והקשה בית יוסף מסימן ש"ט סעיף ד' דהוי בסיס לדבר האסור ואסור לנער, ותירץ מגן אברהם דהתם היה עליו בין השמשות מה שאין כן הכא וכדלקמן סימן רס"ו סעיף ט' עיין שם, וצריך עיון ממה שכתב הוא גופיה סק"ו דליפול פחם שבראש הפתילה אסור דחשיב ביטול כלי כיון שאי אפשר לנערם מיד וכהאי גוונא כתב בס"ק זה. ונראה לי דהכא בנר דולק קרי אפשר לנער מיד ולא חיישינן כיבוי משום הפסד דידליק הכלי מה שאין כן הפחמין:

ו

[ו] ליתנו וכו'. אבל בתוספות יום טוב פרק כירה פירש דברי רש"י דוקא אם נתנו מבעוד יום מותר להניחו אבל לכתחילה אין ליתנו דחיישינן לאחר שיפול לתוך הכלי שמן מטלטלו, ובלחם משנה שם פירש דילמא אתא ליהנות משמן, מיהו מטור ותשב"ץ כתבו דמותר ליתנו וכן כתב רש"ל בביאוריו לסמ"ג, ופשוט דלכולי עלמא אסור לטילטול הכלי אחר שנפל בתוכו וכתב בשלטי גיבורים דדין כלי זה הוא כמו נר שהדליקו באותו שבת בסימן רע"ט. עוד כתב אם לא נטף בו שמן מבעוד יום לא אסרה במחשבה בעלמא, עד כאן, ותמה מלבושי יום טוב בסימן ש"ד דאף נטף מבעוד יום ליכא איסורא עדיין שבין השמשות הוקצה השמן, עד כאן. ולעניות דעתי כוונת שלטי גיבורים לאו משום דשמן זה אסור אלא דמתוך מעשה זה שנטף עליו שמן נתקיים מחשבתו והוי כמו כלי שמלאכתו לאיסור בסימן ש"י סעיף ז' וכמו הניח מעות על כלי ונטלו מבעוד יום (בית יוסף בשם הלכות גדולות), וכן ראיתי ברוקח ס"ח קט"ו. כתב שלטי גיבורים דף ק' ע"ב נסתפק אור זרוע היכא שהניח כלי תחת הנר ונפל הנר לתוכו ואחר כך נפל לחוץ או שנטלו כותי מהכלי אם מותר לטלטל הכלי אחר כך, ונראה לי דאם נפל תוכו בשבת מותר ועיין סוף סימן ש"י וסעיף ג' שם:

ז

[ז] שאין ממש וכו'. ומותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו (רש"י), ונראה לי דטעות סופר הוא וצריך לומר מותר ליטלו דהיינו הכלי דאילו האפר של ניצוצות אסור לטלטלן כמו שכתב סימן תצ"ח סעיף ט"ו (מגן אברהם), ובאמת שכן הוא לשון רש"י סוף פרק כירה אף בדף מ"ג פירש רש"י ליטלן, ומכל מקום דחוק לומר שיש טעות סופר, ועוד שראיתי ברש"י באלפסי סוף פרק כירה ור"ן שם זה לשונו אין בהם ממש משכבו מותר ליטלן עד כאן לשונו, לכן נראה לי דלא דמי לסימן תצ"ח דשם הוא ממשות אפר כירה מה שאין כן ניצוצות אין בהם ממש אחר שכבו לכן מותר אותו אפר שאין בו ממש:

ח

[ח] [לבוש] לא שייך וכו'. שאם לא כן אפילו בלא מים אסור שהניצוצות נופלת בשמן תוס', אבל הרא"ש תירץ בזה דבכלי המים תחת הנר גזרינן שיתן מים בכלי בשבת בשעת נפילת הניצוצות אבל הכא לא גזרינן שמא יתן לתוכו שמן דהנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, עד כאן, ועיין סק"י מה שכתבתי בשם הכלבו:

ט

[ט] [לבוש] הרבה מים וכו'. אין הדבר תלוי ברב או מעט דלעולם השמן צף כולו למעלה, גם לא ידעתי מאין יצא לרבו דברים אלו ונרשם עליו סמ"ג ולא ראיתי שם כן וכן בסמ"ק. ונראה לי דיש כוונת ריבוי שכשהשמן נדלק ולא כולו אבל קרוב למים מתכבה הנר אף בעוד שיש קצת שמן, ועוד יש כוונת לכבותה הניצוצות לכשיכלה כל השמן (מלבושי יום טוב), והט"ז פירש שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכבה תיכף ולא יקלקל הכלי, אך מה שכלל מלבושי יום טוב דברי לבוש ורמ"א להדדי ליתא דנראה דהם ללבוש קשה על רמ"א שכתב הטעם מאחר שאין המים בעין ולמד כן מסמ"ג ובסמ"ג מבואר דכוונה אסור וכמו שכתב מגן אברהם, לכן נראה לי דנזהר הלבוש וכתב טעם משום שהשמן כולו וכו' וכתב דאין זה אפילו גרם כיבוי והיינו כגאונים שהביא בית יוסף, וכן כתב הרא"ש זה לשונו כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת מים [ממהרים] הכיבוי, עד כאן, וכתב מגן אברהם אם כן אפילו בשבת שרי כשכותי מדליקו לצורך חולה, עד כאן. ונראה דאין לסמוך על זה, חדא דלשאר פוסקים ודאי אסור, ועוד אפשר דגם הרא"ש מודה בשבת גופיה דחיישינן שישפוך המים אחר שהודלק השמן ויבוא לכיבוי ממש:

י

[י] [לבוש] שהשמן כולו וכו'. מימי תמהתי על המנהג ששופכים מים מבעוד יום בתוך הקנה שעומד בו הנר של חלב או שעוה ומתוך כיבוי המים נשתייר חתיכה מנר ויש שמתכוונין לכך שהוא נגד המשנה לכולי עלמא, ונראה שסומכים על מה שכתב (בר"מ) [בדרכי משה] בשם אור זרוע דפירוש המשנה אין נותנין כלי עם מים וכו' היינו כשנר דולק קודם נתינת המים אבל כשנותן מים מתחילה שרי. ועוד נראה לי שסומכין על מה שמצאתי בכלבו דף כ"ג טעם שנותנין מים בשמן מבעוד יום משום דטעם המשנה דאין נותנין כלי עם מים וכו' מבעוד יום כדי שלא יתנו שם בשבת והך גזירה לא שייכא בכלי שהדליקו בו שהכל יודעין שאסור ליגע בו משחשיכה ומשום גורם לכיבוי ליכא לפי שזה הגורם נעשה מבעוד יום, עד כאן, ואם כן ודאי דהוא הדין בנר חלב דמותר וטעמא דמסתבר הוא וכן משמע בתשב"ץ סימן י', וזה נראה לי כוונת רבינו ירוחם בשם רמ"ה שהביא בית יוסף וכן מבואר ברבינו ירוחם גופיה כמו שכתב קודם זה עיין שם כשהוא ברור והבית יוסף נדחק בחינם. כתב איסור והיתר כלל נ"ט סימן מ"ה מותר ליתן כלי מלא מים תחת הנר שלא יפול על הטבלא והא דאסור היינו כשחושש רק מפני המפה וכהאי גוונא אבל במקום סכנה שרי:

יא

[יא] [לבוש] ויטה השמן וכו'. משמע בנר של שעוה לא חיישינן וכמו שכתב סימן רע"ז סעיף ג':

יב

[יב] [לבוש] שמא ינדנד וכו'. הט"ז ריש סימן תקי"ג תמה על רמ"א שפסק לקמן דוקא בטילטול אסור ביצה שנולדה ולא בנגיעה והכא אסור משום שיתנדנד, עד כאן. ולא קשה מידי דהא כתב רמ"א הכא הטעם שמא יטה והוא מאור זרוע, ואי קשיא מסימן ש"ח סעיף ג' ובלבוש שם סעיף ה' דכתב סתם דוקא שאינו מנדנדו, ואפשר דכתב כן משום מנורה שהזכיר אחר כך, או דהתם קאמר דאם כוונת הנגיעה הוא לנדנד הוא דאסור כמו טילטול אבל אם כוונתו לנגיעה אף דממילא מנדנד מותר, ועיין לקמן סימן ש"י סעיף ו' וסימן תקי"ג סעיף ד' בכופה עליה כלי דאסור בשנוגע ויש לחלק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.