מחצית השקל/אורח חיים/רסד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רסד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) אסור כו' שאין צריך עיון כו' ועיין סי' רע"ה דשם מבואר דאפי' שמן כשר אסור לשמש נגדו דבר הצריך עיון ע"כ כאן מיירי אפי' דבר שא"צ עיון והט"ז לקמן סי' תרע"ג ס"ק ג' כ' אע"ג דבפתיל' כשר' כ' לקמן סי' רע"ה אי איכא אחר עמו מותר אבל כשהפתיל' או השמן פסול ל"מ כשאחר עמו:

(ג) (ס"ק ג) בלא נר כגון למשוך יין לרבותא נקטינן דהא גם למשיכת יין צריך נר וכמו שכ' מ"א סי' רס"ג ס"ק ט"ו בשם מהרי"ל דהדלקת נר במרתף לצורך משיכ' יין הוי צורך אכילה ורשאי לברך עליו מ"מ אין בו צורך כ"כ דניחוש שמא יטה ועיין בספר א"ר:

(ד) (ס"ק ד) בדיעבד ונ"ל דאם יש כו' ר"ל דרמ"א לא רצה לסמוך להתיר אם יש נר כשר אלא כשנר הכשר אינו עומד אצל נר הפסול אלא הוא באותו חדר או בחדר אחר לכן לא התירו רמ"א כי אם לעת הצורך אבל אם הנר כשר עומד אצל הפסול אפי' ליכא צורך מותר וכמ"ש סי' רע"ו גוי שהדליק נר לצורך ישראל אסור ליהנות ממנו אבל אם היה לישראל כבר נר דולק מותר להשתמש נגד נר גוי כ"ז שנר ישראל דולק דזה לא מקרי נהנה מנר גוי כיון דא"ל בלאו הכי נר שלו ואע"ג דע"י נר גוי נתוסף אור' וה"ה הכא:

לטעמיה אזיל כו' דאין היתר בשמש אצל נר חנוכה אבל לדידן פשיט' דשרי לפי פשיט' נתכוין דהב"ח ס"ל דאע"ג דשמש עומד אצל נר חנוכה מ"מ אסור להשתמש אצל נ"ח אע"ג דא"ל נר אחר דהיינו שמש מ"מ נקרא הנאה במה שנשתמש אצל נ"ח וה"ה הכא משא"כ לדידן דס"ל דמותר להשתמש אצל נ"ח כשיש שמש ה"ה הכא דשרי אבל זה ליתא אדרבא רמ"א כתב לקמן סימן תרע"ג וזה לשונו ויש לעשותו (ר"ל שמש) יותר ארוך משאר נרות שאם בא להשתמש ישתמש באותו נר עכ"ל מזה משמע אע"ג דאיכא שמש מודה רמ"א דאסור להשתמש נגד נ"ח וכ"כ מ"א שם ס"ק ד' בשם מלחמות ה' וז"ל מ"מ אסור להשתמש אצלן דהרואה אומר לצורכו הוא דאדליק כלם לפעמים כו' עכ"ל וגם אין דמיון נ"ח לכאן דהתם הטעם דהרואה אומר לצורכו הדליקן כנ"ל בשם מלחמות אבל בשבת ל"ש ה"ט דהא בשבת מותר להשתמש לאורו וכמ"ש מ"א כה"ג לעיל בסי' רס"ג ס"ק כ"ב. אלא לשון מ"א קצת מגומגם כוונתו לענין אחר. שהב"ח לקמן כתב על מ"ש בת"ה הובא שם בבית יוסף. נתערב נר אחד של חנוכה בשני שמשים דאינו בטל ברוב דה"ל דבר שבמנין ופסקו שם בש"ע. וכתב ע"ז רמ"א אם מרליק שני נירות דידוע שנר א' מהן של היתר דהא לא נתערב כ"א נר א' של חנוכה אם כן דולק ודאי א' של היתר ומותר להשתמש לאורן (ור"ל דאע"ג דאפי' יש שמש מ"מ אסור להשתמש אצל נ"ח כנ"ל. היינו משום שלא יאמרו לצורכו הדליקן כנ"ל. וזהו כשדולקים בזמן מצותן לשם מצו' משא"כ בנדון זה שאין דולקים לשם מצוה ובאמת לצרכו הדליקן) והב"ח שם חולק על דין זה ואסר כה"ג וכ' דלא כרמ"א ע"ש. ולדין זה נתכוין מ"א. והואיל והמעשה בת"ה היה בשמש כנ"ל נקט מ"א ג"כ שמש ומ"מ הלשון אינו מדוקדק. אולם בס' ת"ש הקשה על מ"א מדברי התוס' דף כ"ז ע"א ד"ה ר"י כו' שהקשו אהא דאמרי' שם דאין מדליקים בעטרן מפני שריחו רע כו' ת"ל הא ר"י ס"ל דכל היוצא מן העץ אין מדליקין בו מפני שאינו נמשך אחר הפתיל'. ועטרן גם הוא יוצא מן העץ ולדברי מ"א מאי קושיא הא איצטריך לטעם ריחו רע. דלפי זה אפי' דולק נר כשר אצלו מ"מ אין מדליקין בו. משא"כ לטעם שאינו נמשך אחר הפתילה ולענ"ד מ"א לא התיר אלא דיעבד. אבל לכתחלה מודה דלא סמכינן אטעמיה דידיה וכן מורה לשון מ"א וכיון דר"י מיירי לכתחלה שפיר הקשו התוס' דלענין לכתחלה סגי בטעם שאינו נמשך אחר הפתילה ואפילו עומד אצל נר כשר אסור לכתחלה עכ"פ. אלא שבס' ת"ש הוכיח דלדעת מ"א דמתיר דיעבד להשתמש כ"ש שלכתחלה מדליקים בו. דהא אי משתמש אצלו ליכא כ"א חדא גזירה שמא יטה ואפ"ה מותר כ"ש להדליקו לכתחל' דמותר דהוי כעין גזירה לגזירה שמא ישתמש אצלו ושמא יטה אבל לענ"ד אינו כן נראה מל רמ"א שכתב ואם הדליק כו' אסור להשתמש כו' והוא תשובת רשב"א משמע דהוי ס"ד דאע"ג דלכתחלה אין מדליקין בו מ"מ אם הדליקו מותר להשתמש לאורו. ומ"ש דלהדליק לכתחלה הוי גזירה לגזירה י"ל דזה ל"מ גזירה שמא ישתמש דקרוב לודאי שישתמש בו וכעין מ"ש התוס' דף כ"ג ע"ב ד"ה גזירה כו' לענין גזירת שמא יטה אלא לפ"ז מנ"ל למ"א דהב"ח חולק דלשון הב"ח מור' דמיירי לכתחל' וי"ל וק"ל:

(ה) (ס"ק ה) נתכוין כו' דכשמכוין כו' זה דעת הרי"ף דבכוונתו תליא מלתא. ומ"ש מ"א ל"ג שמא יטה הוא לאו דוקא. דהא בכרך כו' ל"ל לשמא יטה דהא כה"ג האור נתלה בו. אלא בנתכוין להעבות אסור דגזרינן שמא ידליק בעיני' עם פתילה פסולה לבד אלא כוונת מ"א במ"ש כ"ג שמא יטה דל"ג שיבא לכלל חשש שמא יטה דהיינו שידליק בו בעיני' דהא גם השתא שכרך כו' לא עשאו להאיר:

(ו) (סק"ו) ומטעם זה ובב"י כתב דזה לכולי עלמא שרי ר"ל דבש"ע פוסק כדעת הרי"ף דבכוונתו תליא מלתא ומ"ש בגמרא להקפות מותר היינו שכוונתו להקשות. אבל ר"ש ס"ל אפי' כוונתו להקשות מ"מ גזרינן דלמא אתיא לאדלוקי בעינייהו כיון דעכ"פ גם הפסול דולק. ומ"ש להקפות מותר. ר"ל שמניחו תחת הפתילה הכשרה שיהיה צף למעלה אבל הפסול אינו דולק כלל. וכיון שכתב הרב"י ומטעם זה כו' משמע דוקא מה"ט הואיל וקי"ל כהרי"ף דבכוונ' תליא לכן ג"כ מותר לכרוך ע"ג קש וגמי כו' דשם ג"כ אין כוונתו להוסיף אורה. אבל לדעת רש"י אפילו ע"ג קש וגמי אסור דלא אזלינן בתר הכוונה וגזרינן דלמא אתיא לאדלוקי בעינייהו אבל בב"י כתב דע"ג גמי וקש לכ"ע שרי אפילו לשיטת רש"י דל"ל דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו דל"ח לפתילה. וכתב עוד מגן אברהם ואם כן אפילו נתכוין כו' ר"ל דתחל' נא דייק מג"א כ"א על לשון הרב"י שכתב ומטעם זה ועכשיו הוסיף דנ"מ לדינא גם לדידן דקי"ל כהדי"ף מ"מ לפי מ"ש בב"י אפילו נתכוין כו' דמודה הרי"ף דאסור מ"מ בגמי וקש מודה דשרי דשם ליכא למגזר:

(ז) (ס"ק ז) בשעו'. פי' שיניחנו כו' ר"ל שמניח השעוה קרוש או מהותך תוך כלי תמורת שמן ומניח בתוכו הפתילה לאפוקי אם כרך שעוה סביב הפתילה קי"ל בסעיף ז' דמותר דלא כחכמי נרבונא האוסרים ואם כרך שעוה סביב הפתילה ומניחו תוך שמן גם חכמי נרבונא מודים דשרי עיין בראשונים:

(ח) (ס"ק ח) מצמר גפן בגמ' יש עוד פי' ר"ל דשמן העשוי מצ"ג הוא פי' על מאי דתנן ולא בשמן קיק ועז"כ מ"א דבגמרא יש עוד פי' כו' על שמש קיק:

(ט) (ס"ק ט) ויניחנו כו' עסס"י רע"ג דבמקום צער גדול א"צ לקדש ולאכול אצל הנר ורשאי לאכול בחצר וכ"כ גם לעיל סי' רס"ג סעיף ט' דמצות נר לעונג ליתן ולא לצער:

ועוד יש טעם אחר כו' מצויין בטעות וקאי על צרי שנתן טעם בש"ע שמא יסתפק כו' ועז"כ דבגמרא יש טעם אחר:

(יא) (ס"ק יא) חלב כו' מדסתם כו' ור"ל דרש"י פי' חלב מהותך שנתבשל והר"ן הקשה מדכללה המשנה חלב מבושל עם שאר שמנים פסולים משמע דדיניהם שוה וכמו בכל שמנים פסולים אפי' נתן לתוכו מעט שמן זית אין מדליקין ה"ה בחלב מבושל והא דשריא חלב מהותך אם נתן לתוכו מעט ש"ז ר"ל שהוא מהותך מתחלת הוצאתו מן הבהמה עד שיקפיא ויקריש ומדסתם בש"ע וכ' חלב מהותך ולא פי' משמע דס"ל כר"ש ואפי' שאר חלב שנתבשל וניתך ג"כ מותר אם נתן לתוכו מעט שמן זית:

והוא נמשך כו' דלמא אתיא לאדלוקי באינו מהותך כיון שנתן בו מעט שמן זית אפי' אינו מהותך נמשך אחר הפתילה אלא דגזדי' דלמא אתיא לאדלוקי בלא תערובות ש"ז כמ"ש מ"א ס"ק י' א"כ בחלב מבושל הוי גזירה לגזירה והט"ז ס"ק ד' הקשה הא גם בשאר שמנים פסולים אם נתן לתוכן מעט שמן זית הוי גזירה לגזירה אחד שמא ידליק בעיניה ב' שמא יטה ע"ש מ"ש אולם התוס' בשבת דף כ"ד ע"א כ' סוף ד"ה גזירה כו' וז"ל אע"ג דבחלב מהותך (ר"ל אי לא נתן בו ש"ז) גזרי' גזירה לגזיר' דגזרינן אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך אטו שמא יטה הא לא חשיב גזרה לגזרה דכשאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה כו' עכ"ל:

(יב) (ס"ק יב) שמן זית כיון די"א בשעוה הם חכמי נרבונא כמ"ש לעיל ס"ק ז':

ועסימן עה"ר די"מ יותר בנר כרוך ר"ל דשם מבואר דדבר הצריך עיון אסור לעשות אפי' נגד נר כשר דגזרי' שמא יטה וכתב מ"א שם בשם הב"ח דבנר שעוה מותר דל"ל שמא יטה אלא שמא ימחט ויסיר הפחם ואסור משום מכב' ולהפוסקים כר"ש דמלאכ' שא"צ לגופ' פטור א"כ במכבה ליכא איסור תורה חוץ שמכבה פתילה להבהבה או מכבה לעשות פחמי' דאז צריך לגופה א"כ בנר שעוה ליכא חשש איסור תורה משא"כ שמן דא"ל שמא יטה ואיכא משום מבעיר דהוי איסור תורה ועיין שם:

(יד) (ס"ק יד) רוב כו' ה"ל שבר כלי דג"א על ג"א מיקרי כלי דחזי לעניים וכיון דאדליק ביה פורתא הרי חסר קצת מג"א והוי שבר כלי וקי"ל ביום טוב מדליקין בכלי ואין מדליקין בשברי כלים שנשבר בי"ט דהוי נולד וכמ"ש לקמן סי' תק"ב וכיון דאדליק פורתא הוי שבר כלי והוא צריך להדליק רוב היוצא:

דנתבטל מתורת כלי מעי"ט:

(טז) (ס"ק טז) בסרמטוטין כו' ובלאי בגדי פשתן כו' גבי בגדי כהונה והוא בשבת דף כ"א ע"א תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת א"מ בהן בבית המקדש כו' ת"ש דתני רבה ב"מ בגדי כהונה שבלו מפקיעים אותם ומהם עושים פתילות למקדש מאי לאו דכלאים (פירש"י כגון אבנט שהיה מעורב בו צמר והיא פסול להדלקה בשבת) ומשני לא דבוץ היינו אותם בגדים שהיו של פשתן לבד בלא תערובת צמר מבואר מזה דבבגדי פשתן מותר להדליק בשבת ועכ"ל הא דאוסר בסמרטומין היינו בגדי פשתן גסים וראיתי בספד חמד משה שדחה ראיית מ"א ע"פ פירש"י שם על תיבת מפקיעים קורעים ועושים מהן פתילות והיינו שהיו מנפצין הבגד עד שיהיו חוטים כמו קודם ארוגה ומאותן חוטים היו מתקנים פתילות אבל בבגד ממש אין להדליק אפי' הדקים עכת"ד ולענ"ד אין הפי' כמ"ש בס' ח"מ דא"א דכוונות הגמרא שהיו מנפצין החוטין והוי ליה להניח סברת המקשן שהיה משל אבנט אלא שהיו מנפצין ומבררין מתוכן חוטי פשתן וא"ל דבאמת זה כוונת המתרץ לא דבוץ ר"ל של פשתן שהיו מבררים מתוך האבנט ז"א דע"כ המקשן דאמר מאי לאו דכלאים ר"ל האבנט כמו שהוא בלי ניפוץ ואין כוונות של המקשן שהיו מבררים דק הצמר לבד אלא רצה לומר דכלאים הבגד הוא של כלאים היינו אבנט. ודומיא דהכי דמשני דבוץ רצה לומר בגד של בוץ שאין בו תערובות צמר ועכצ"ל כמו שהוא בלא ניפוץ כנ"ל דאל"כ המ"ל אפי' דכלאים כנ"ל וכן לעיל מיניה פריך מדתנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם (דהיינו אבניטים) היו מפקיעים ומדליקים ומשני שמחת בית השואבה שאני דשם הותר ע"ש הטעם ומי דחקו לחלק בין שמחת בית השואבה למנורה ה"ל ג"כ לשנויי דבוץ ואע"ג דקתני בהדיא ומהמייניהם דהוי כלאים מ"מ הוי מ"ל דהוי מנפצים הפשתן לבד ודוחק לומר כדמשני דבוץ נדי תי' א' שמחת ב"ה שאני דהא הרמב"ם פ"א מהל' כלי מקדש דין ו' פסק כן דבשמחת ב"ה מותר אע"ג דקי"ל כרמי ב"ח דפתילות כו' א"מ בהם במקדש גם סתם שם וכתב ומכתונ' כהנים הדיוטים היו עושים פתילות למנורה ומשמע אבל לא באבנטים דהא חילק וכ' דבשמחת ב"ה מותר להדליק באבנטים אבל לא במנורה אלא בכתונת וע"כ ר"ל בלי ניפוץ וכ"מ מדברי הש"ס שהביא מ"א ס"ק י"ד משמע דב"פ הדקים מדליקי' ממה שכ' בגד של ג"א כו' והוא דף כ"ח ע"ב משמע דאם הוא יותר הרב' מג"א על ג"א או פחות מותר להדליק וע"כ בבגדי פשתן הדקים:

אין כו' חרס ע"ס תרע"ג מבואר שם דאם הסיקו דינו כחרש וכלי זכוכית או כלי חרס מצופה דדינו ככלי מתכות:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.