כף החיים/אורח חיים/רסד

כף החיים ‏ אורח חיים רסד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין עושין פתילה וכו'. והטעם בפסול פתילות ושמנים שאין מאירין יפה דחיישינן שמא יטה הכלי שיבא השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה. ט"ז סק"א:

ב

ב) שם. בין כל נר שמדליק בבית וכו'. לאפוקי ממ"ש הגמ"ר בשם מהר"ס דכל שיש במקום אחד נר כשר עי"ז יזכור ולא יטה שאר הנרות שבחצר ושבבית וכן לאפוקי ממ"ש בשם השר מקוצי שדבר שיוכל לעשות בלא נר כגון להוציא יין מן החבית מיתר להשתמש לאור אלו הנרות. משום דכמה פו' פליגי על זה כמ"ש בב"י וכתב שכ"ה דעת הטור יעו"ש. וכ"נ דעת הב"ח. ועיין לקמן או' ז':

ג

ג) שם. וקנביס וכו'. נראה דטוב להחמיר בזה כי ראיתי בס' יריאים ושה"ל ופסקי רקאנטי ורוקח סי' מ"ד אוסרים בקנבוס אף שהתירו בצמר גפן. א"ר או' ב':

ד

ד) שם הגה. ואם הדליק בדברים האסורין אסור וכו'. ולפ"ז אם אין לו אלא אותו חדר צריך להניחה ולצאת אכן מדברי הרמב"ם משמע שאם עבר והדליק אינו מחויב לצאת וכ"מ ברוקח סי' מ"ה שכתב שמותר להשתמש לאורה למי שעבר והדליק. נה"ש או א' וכ"כ א"ר או' ג':

ה

ה) שם בהנה. אסור להשתמש לאורו. אפי' תשמיש שא"צ עיון מ"א סק"א א"ר או' ג' תו"ש או' ב' דאלו בדבר שצריך עיון אסור לעשות בשבת לאור הנר אפי' בנר יפה כבסי' ער"ה. לב"ש:

ו

ו) שם בהגה. אסור להשתמש לאורו. וכן אסור ללמוד לאורו אפי' ביש אחר עמו להזכירו לא מהני. ט"ז סי' תרע"ג סק"ד. א"ר בזה הסי' או' ג' מחה"ש סק"א. וכן בכל מה שהתירו בסי' ער"ה כגון אדם חשוב וכדומה בכאן אסור. ואפי' אין לו פתילות ושמנים כשרים כ"א אלו אסור להדליק בהם. כ"כ האחרונים:

ז

ז) שם בהגה. וי"א דאם יש נר אחד מדברים המותרין וכו'. הוא מדברי הגמ"ר שהביא ב"י דכל שיש במקום אחד נר כשר עי"ז יזכור ולא יטה שאר נרות שבחצר ושבבית יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל או' ב' דרוב הפו' חולקין ע"ז וכ"ה דעת הטור והש"ע יעו"ש. וכן הלבוש השמיט את זה משום דרבו האוסרין וכ"פ הב"ח והנ"ץ כדעת האוסרין כמ"ש בא"ר

ח

ח) שם בהגה. וכן דבר שאפשר בלא נר וכו'. כגון למשוך יין מן המרתף. מ"א סק"ג. והוא מדברי הגמ"ר בשם שר מקוצי שהביא ב"י והבאנו אותו לעיל או' ב':

ט

ט) שם בהגה. יש להקל בדיעבד. ונראה דאם יש נר א' כשר ועומד אצלו נר פסול מותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלבד וכמ"ש סי' רע"ו ס"ד ואע"ג דהב"ח מחמיר בזה לטעמיה אזיל שכתב בסי' תרע"ג דאין היתר בשמש אצל נרות חנוכה עי"ש אבל לדידן פשיטא דשרי. מ"א סק"ד. אמנם הא"ר או' א' כתב דיש לחלק דהכא יש חשש שמא יטה אף שיוכל לראות בנר הכשר דאם רוצה דשכל ב' נרות ידלקו יפה משא"כ התם דבהנאה תליא מילתא וכיון שיוכל להשתמש אצל אחד לא חשיבא הנאה עכ"ל וע"כ נראה דאם יש נר כשר אצל הפסול יש להקל להשתמש באותו חדר דבר שאפשר בלא נר אבל דבר שא"א בלא נר אסור ודוק. ועיין לקמן סי' ער"ה או' י"ב:

י

י) [סעיף ב'] ואם נתכוין להקשות וכו'. ואפי' מדליק שניהם יחד דכשמתכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה. מ"א סק"ה:

יא

יא) שם. על גבי גמי או קש וכו'. המרדכי והתרומה נסתפקו בגמ' אם אסור לעשות פתילה ממנו אלא שהרשב"א פשיטא ליה דמותר וכ"כ בסמ"ק אלא רק בקש גם המרדכי מתיר כמ"ש בב"י וע"כ כתב בש"ע הטעם משום כדי להקשות מותר כדי שיבא אליבא דכ"ע ומ"ש המ"א סק"ו דבב"י כתב זה לכ"ע שרי וא"כ אפי' נתכוין להעבות הפתילה שרי כבר השיגו א"ר או' ה' והברכ"י או' ג' יעו"ש. ומיהו עיין מחה"ש וא"א מ"ש ליישב דברי מ"א ומ"מ בגמי כיון דיש מסתפקין בו אין להתיר כ"א דוקא להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת אבל לא כדי להעבות הפתילה להרבות אורה:

יב

יב) שם הגה. נותנין גרגיר של מלח וכו'. לפי שהמלח צולל את השמן וימשך אחר הפתילה כן פרש"י בשבת ס"ז ע"ב ודלא כלבוש שכתב להניח הפתילה עליו שיהא דולק יפה בשבת דליתא. תו"ש או' ט' וכ"כ הר"ז או' ה' ועיין בטור יו"ד סי' ע"ו ובש"כ שם ס"ק כ"ה:

יג

יג) [סעיף ג'] אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך וכו'. והטעם שמא יטה כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:

יד

יד) שם. אין מדליקין בזפת וכו'. פי' שלא יתן זפת או שעוה קרוש או מהותך לתוך הנר ויתן הפתילה בתוכה וידליק אבל אם כרך הזפת או השעוה סביב הפתילה מותר כמ"ש סעי' ז' וכ"כ מ"א סק"ז ומחה"ש. וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה:

טו

טו) שם. ולא בשמן העשוי מצמר גפן. במשנה איתא ולא בשמן קיק. ואמרו בגמ' מאי שמן קיק ואמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקאזא. ר"ל קיקיון דיונה. ופרש"י ז"ל בשמן קיק. שמן של עוף אחד נותנין בנר ודולק. משחא דקאזא. שמן שעושין מגרעיני צמר גפן שקורין קוטו"ן. קיקיון. בעין אותה של יונה עכ"ל. והרע"ב בפי' המשנה כתב קיקיון דיונה הוא עשב שעליו גדולים ונקרא בערבי כרוו"ע והשמן היוצא ממנו עב ביותר עכ"ד. וכתב הכנה"ג בהגה"ט דנקטינן ככלהו אמוראי דאין מדליקן לא בשמן עוף דנקרא קיק. ולא בשמן גרעיני צמר גפן. ולא בשמן גרעיני קיקיון דיונה. וכן הרי"ף והרא"ש ורי"ו הביאו ג' הסברות לאסור שלשתן וגם הרמב"ם בפ"ה מה"ש והסמ"ג בלאוין ס"ה שכתבו סתמא ולא בשמן קיק כלשון המשנה דעתם לאסור כל הנכלל בשמן קיק לכולהו אמוראי וכ"נ מדברי הה"מ ז"ל יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ו' ברכ"י בשיו"ב או' א':

טז

טז) ונראה בעיני שאף שמרי שמן זית הואיל והן עבין ואינם נמשכין אחר הפתילה אין מדליקין בהם בשבת שלא התירו אלא שמן ולא שמרים שהרי אין הנר דולקת בהן יפה ויבא להטות. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' ב"מ. כנה"ג שם. מ"א סק"ז. וה"ה דאסור להדליק בשמן עכור דהנר הולך ואפל וגורם ברכתו לבטלה ולישב באפילה וגם חיישינן לשמא יטה:

יז

טוב) שם. וכן אין מדליקין בעטרן וכו'. אעפ"י שנמשך אחר הפתילה. טור. ועטרן הוא פסולת דזפת שבתחלה זב הזפת עב ואח"כ צלול והוא נקרא עטרן וכיון שהוא צלול נמשך אחר הפתילה. ר"ן. פרישה או' ה':

יח

חי) שם. ויניחנו ויצא. והדלקת נר בשבת חובה לאכול לאור הנר. ב"י. ב"ח. מ"א סק"ט. ולפ"ז באין לו כ"א עיטרן שרי דאין ספק מוציא מידי ודאי. א"א או' ט':

יט

יט) שם. ולא בצרי וכו'. והוא שמן אפרסמון כמ"ש לעיל סי' רט"ז או' מ"ו יעו"ש:

כ

ך) שם. מפני שריחו נודף וכו'. ועוד יש ט"א בגמ' בצרי מפני שהוא עף ופרש"י שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית. והא דלא כתבו הטור כתב הב"י והב"ח משום דטעם זה דעף אפי' בחול אסור. וכתב ב"י ומפני כך לא כתב ג"כ הטור הא דתניא התם (שבת כ"ו ע"א) אין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת מפני שהוא עף ואעפ"י שכתבוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ה יעו"ש. ונראה דעכשיו שמדליקין בנפט לבן בחול משום שעשו לו מיני כלים להדלקה באופן שלא יהיה עף ה"ה בשבת דמותר אך העולם נזהרין בנרות שאצל השלחן שהם העיקר לכבוד שבת להדליקן בשמן זית או בשמן שומשמין ולברך עליהם ושאר נרות שבבית או שבחצר כשנצרכין מדליקין בנפט לבן:

כא

כא) שמן ערלה וכדומה אסור לנר שבת דלא שייך מצות לא ליהנות ניתנו דעיקר המצוה משום עונג הוא ודמי לישיבת סוכה וכ"ש הוא. ואפי' שני בעלי בתים בחדר א' ואחד נר מותר ואחד נר איסור הנאה מ"מ אין יוצא בו כלל. ומיהו אדם א' ויש לו נר מותר ורוצה להרבות אורה למצוה עם איסור הנאה ג"כ אפשר דאסור מש"ז או' א':

כב

כב) נסתפקתי בחלב המעורב עם חמאה. או שומן עוף עם חמאה. דבב"ח כזה דרבנן הוא דהוי טיגון או עוף דרבנן. ולמאן דמחמיר בזה לאסור בהנאה מדרבנן כבסי' פ"ז ביו"ד בט"ז וש"כ א"ב אי דחי לה נר שבת ומיהו ק"ל להלכה דבב"ח מדרבנן שרי בהנאה. ושמן ערלה בחו"ל ביו"ד רצ"ד ס"ח ק"ל הלמ"מ בוודאי ואסור מ"ה בהנאה. ובט"ז שם ג' שכתב מאחר דערלה דרבנן צ"ע קצת. מש"ז שם:

כג

כג) עץ זית שנטעו להדליק מהשמן היוצא ממנו נר שבת. אם יאסר להדליק בשמן זה בתוך שני ערלה די"ל דעד כאן לא אמרי' דשמן ערלה אסור לנר שבת אלא בנטעו לצרכו אבל אילן זה שנטעו מתחלה לשם מצות הדלקה לשמן היוצא ממנו אפשר דמפקיע ממנו חובת ערלה. עיין פתה"ד או' ג' שכתב דזה מפורש בירוש' פ"ק דערלה אתרוג שנטעו למצוותו חייב בערלה וכו' וא"כ מתבאר מהירוש' דאפי' נטעו לשם מצוה אסור יעו"ש:

כד

כד) עששית הדולקת בשמן של ערלה נראה ודאי דאסור ליהנות הימנה. והגם דהפתילה הוייה של היתר ועששית עצמה הוי גורם דהתר וא"א לשמן להיות דולק אלא ע"י הפתילה לא אמרינן בהא דלישתרי למאי דק"ל כמ"ד זה וזה גורם מותר אלא אסור בפשיטות. פתה"ד או' ד' ויעוש"ב:

כה

כה) אם גנב שמן מעכו"ם אם אין לו שמן אחר שרי להדליק בו נר לשבת והגם דיוצא בו ודמים בעלמא הוא דמחייב לגוי אינו מברך כיון דמעיקרא בגזל אתא לידיה. פתה"ד או' ז':

כו

כו) [סעיף ד'] אפי' נתן מעט שמן וכו'. משום גזרא שמא לא יתן בהן שמן. טור. ט"ז סק"ג. מ"א סק"י. ומיהו לדעת הרמב"ם אסור בתערובת מדינא וכ"כ במ"מ ובל"מ ודלא כרש"י והטור וסיעתם דס"ל דהטעם הוא משום גזרה ולא הביאו דעת הרמב"ם החולק עליהם בזה. תו"ש או' י"ד:

כז

כז) שם. ואפי' נתן מעט שמן וכו'. משמע דוקא מעט שמן הא עירבן בשמנים כשרים ברוב שרי דבתר רובא אזלינן. מש"ז או' ג':

כח

כח) שם. אפי' נתן מעט שמן וכו'. וחמאה ושומן אינו בכלל אליה וחלב ועכ"פ יתן מעט שמן בתוכו. א"ר או' ח':

כט

כט) [סעיף ה'] חלב מהותך וכו'. והא דשרי הכא בתערובת שמן כל דהו טפי משאר שמנים שאסרו חכמים משום דחלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אפי' בעינייהו נמי ממשכי אלא דרבנן גזרו בהן אטו חלב שאינו מהותך וקרבי דגים שלא נמוחו ואי אסרינן להו ע"י תערובת נמי הו"ל גזירה לגזירה. ב"י ט"ז סק"ד:

ל

ל) שם. חלב מהותך וכו'. וכתב הר"ן חלב מהותך פרש"י דהיינו חלב מבושל ולא מסתבר דהא במתניתא אסרינן חלב מבושל דומיא דשארא כלומר אפי' ע"י תערובת אלא חלב מהותך היינו מחוי (ר"ל ממעי הבהמה) שלא נקרש עדיין עכ"ד. ב"י וכתב מ"א ס"ק י"א מדהתם כאן בש"ע משמע דס"ל דהיינו חלב מבושל כמ"ש רש"י ורמב"ם דלא כר"ן עכ"ל אבל הברכ"י או' ז' כתב להפך דמאי דשרי הוא דוקא במהותך כדעת הרשב"א והר"ן ואדרבא אי ס"ל כרש"י הו"ל לפרש יעו"ש. וכ"כ הלבוש כדעת הר"ן וכן הסכים א"ר או' י"א:

לא

לא) שם. חלב מהותך וכו'. ובנר כשר אצל חלב מהותך אפשר שרי אף להב"ח. וה"ה בנתן מעט שמן כשר לפסול ונר כשר אצלו י"ל דמותר להב"ח כה"ג ולהרמב"ם אסור. מש"ז או' ד' ועיין לעיל או' ט' ואו' כ"ו ודוק:

לב

לב) שם. חלב מהותך וכו'. ולע"ד לאסור להדליק על השלחן שאוכלין בו נר של חלב אפי' בחול שמא יהיה מנטף על האכולים שהרי הפו' החמירו בנר של חמאה להדליק על השלחן שמא ינטף על מאכלי בשר וכ"ש בנר של חלב שאיסורו יותר חמור ואם בחול יש ליזהר כ"ש בשבת כי לפעמים הוא מתיז וזורק טיפות וגם ניצוצות דקות שאינו ניכר כ"א ע"י טביעות עינא יפה ובשבת א"א ליגע בו ולהסירו ולפעמים יהיה חשש שרפה שיפול איזה דבר מטלטל בנסרים ובמפות וישרף ויבא ח"ו לידי חילול שבת לכן שומר נפשו לא ידליק בשבת בנר של חלב על השלחן ואפי' שלא במקום שלחן כשידליק בנר של חלב יהיה במקום בטוח שאם יפול ממנו ניצוץ לא יזיק ולא יבא ח"ו לידי חילול שבת. רו"ח יעו"ש:

לג

לג) שם. וקרבי דגים. היינו קרבי דגים שנמוח ואינו צלול אבל כשמסננין אותו ומוציאין הצלול שרי. ב"י. א"ר או' ט':

לד

לד) שמן צלול שעושין מגלגל העין או מבשר הדג מותר. סה"ת ורי"ו. ב"י. א"ר שם:

לה

לה) [סעיף ו'] ומ"מ שמן זית מצוה וכו'. מעשה באחד שהאריך ימים ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא היה מדליק בע"ש אלא בשמן זית. ס"ח סי' ער"ב. כנה"ג בהגה"ט:

לו

לו) שם. ומ"מ שמן זית מצוה וכו'. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והם קודמין לשעוה כיון דיש אוסרין בשעוה (עיין ב"י) ומ"מ נר שעוה קודם לנר חלב עיין סי' תרע"ג. מט"מ ושל"ה. וב"ח כתב דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עיניני רואות שאורן צלול יעו"ש. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' יו"ד תו"ש או' י"ז:

לז

לז) שם. שמן זית מצוה וכו'. ושמן שומשמין הזך הוא קרוב לשמן זית וע"כ במקום שאין שמן זית מצוי הוא קודם לכל:

לח

לח) שם. שמן זית מצוה וכו'. ובמקום שמצוי שמן זית צריך ליזהר בו דהרגיל בנר הויין לו בנים רבנן ולכן צריך ליזהר בשמן זית כדי לזכות לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית. מחב"ר או' ב' ועיין לעיל סי' רס"ג או' א':

לט

טל) בס' תניא סי' י"ב כתב וז"ל ודוקא היכא דאיכא שמן זית אסור להדליק בשאר שמנים אבל היכא דליכא שמן זית מדליקין בכולן עכ"ל ואינו מכוון דהלכה כחכמים דמתירין בכל השמנים בר מהנהו דפסילי ואה"נ דמצוה בשמן זית מן המובחר אבל איסורא להדליק בשאר שמנים ליכא אלא דלא עביד מצוה מן המובחר. מחב"ר או' ג':

מ

מ) [סעיף ז'] כרך זפת וכו'. דלא אסרו אלא אם הזפת או שעוה מהותכים בכלי שאין נמשכים אחר הפתילה אבל בזה נמשך שפיר עם הפתילה שבתוכו. ט"ז סק"ה:

מא

מא) שם. כרך זפת וכו'. יש מתירין אפי' שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד ועשה מהן נר אבל ר"ת אסרו. טור. וכתב ב"י נראה דהרא"ש הסכים לר"ת וכ"כ בסה"ת וכ"כ רי"ו בח"ב שרוב הפו' לאיסור עכ"ד. וכ"כ המ"א ס"ק י"ג. ואפי' כורך שמן כשר על הפתילה פסול אסור. דרישה או' ה' א"ר או' י"ג. מש"ז או' ה' ר"ז או' י"א:

מב

מב) שם. כרך זפת וכו'. ועטרן וצרי אם יצוייר בכריכה אסור שריחו רע ויסתפק והוא פשוט. א"א או' י"ג.

מג

מג) [סעיף ח'] המדליק צריך להדליק רוב וכו'. וה"ה בנר של שעוה צריך להדליק רוב היוצא. ש"ג. מ"א ס"ק י"ד. וה"ה בנר חלב ושאר הכרוכים וחדא נקט. לב"ש. והטעם כדי שיהא הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו בהדלקת המנורה. לבוש:

מד

מד) יו"ט שחל להיות ע"ש אין מדליקין בחתיכות בגד שהיא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמות דכיון דאדליק בה פורתא הו"ל שבר כלי ואסור להדליק בה כמ"ש סי' תק"ב ס"ז אלא א"כ גדל הפתילה מערב יו"ט דנתבטל מתורת כלי. גמ' מ"א שם. ר"ז או' ט"ו:

מה

מה) [סעיף ט'] א"צ להבהב וכו'. דר"א הוא דסבר דצריך להבהב וק"ל דאין הלכה כר"א דשמותי הוא. טור וב"י. ועיין ב"י שכתב בשם רי"ו שבחירוך שמשפשפה באור דרך העברה דכ"ע מודו דצריך לעשותו אבל הבהוב גמור להדליק ולכבות א"צ לעשותו בע"ש אבל הוא פסק כדעת האומרים דגם מ"ז: חירוך א"צ יעו"ש. ועיין לקמן או'

מו

מו) שם. א"צ להבהב וכו'. מדקאמר א"צ שמע מנה דאי בעי להבהב הרשות בידו ואע"ג דזו סברת ר"א ואמרו בירוש' שכל דברי ר"א כבית שמאי ואמרו דהעושה כב"ש חייב מיתה לאו מילתא היא. מחב"ר או' ד' יעו"ש:

מז

מז) שם הגה. ומ"מ נהגו להדליק וכו'. ואף בנר הכרוך עושין כן. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר או' ט"ו. ומיהו בשבת שלאחר יו"ט מדליקין בפתילה שאינה מחורכת דביו"ט א"א להבהב הפתילה אבל בשה"ג פ' ב"מ כתב דמערב יו"ט יתקן בנר ע"כ ומי יוכל לכוין זה. כנה"ג בהגב"י וכבר כתבנו לעיל או' מ"ה דלדעת מרן אפי' חירוך א"צ וע"כ אפי' במקום שנהגו להבהב היכא דלא אפשר יש להקל:

מח

מח) [סעיף יוד'] אין מדליקין בסמרטוטין וכו'. צ"ל דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים דאלו בגד צמר אין מדליקין בו כלל כמ"ש סעי' א' ובלאי בגד פשתן מדליקין בו כדאיתא ריש פ' ב"מ בגמ' גבי בגדי כהונה אלא צ"ל כמ"ש. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' ט"ז. ר"ז או' ט"ו. מיהו הנה"ש או' ג' כתב דלכתחלה אין להדליק בסמרטוטין של כלי פשטן אחד הגסין ואחד הדקין משום דאין אורם מבהיק יעו"ש. וכ"כ בס' חמד משה או' ב' דבדקין נמי אין מדליקין בסמרטוטין של פשתן כמות שהן ומ"ש מבלאי מכנסי כהנים וכו' היינו שהיו מנפצין אותם ואח"כ עושין פתילות דכמות שהן ודאי א"א שידליקו יפה יעו"ש. ועיין מ"ש עליו מחה"ש ומ"מ יש להחמיר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---