אליה רבה/אורח חיים/רסג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רסג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] בנים תלמידי חכמים וכו'. ולכך יש לאשה להתפלל בשעת הדלקה על בנים בעלי תורה וטוב שתקרא בעת הזאת הפטרה מראש השנה של חנה עד וירם קרן משיחו (של"ה). אין מדליקין בנר ישן של חרס על שולחנו תשובת רש"ל סימן פ"ו, וטוב לאשה יראת ה' שלא תדליק בקינסא רק יהיה לה נר של שעוה מיוחד להדליק מידי שבת בשבת (פענ"ח רז"א):

ב[עריכה]

[ב] זכור וכו'. לכך עושים נרות כרוכים דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ויש אומרים נגד איש ואשה כי נר כמנין איברים שבאיש ואשה כי באשה יש ארבע איברים יותר מרמ"ח מבאיש שתי צירים ושתי דלתות, עוד טעם רמז לשתי נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם (מטה משה) ועיין לקמן סימן תרע"א:

ג[עריכה]

[ג] להוסיף וכו'. ויש נוהגים להדליק שבעה נרות ויש אומרים עשרה ואלו הנרות אינן צריכין להיות כולם על השולחן שאוכל (של"ה דף קל"ט):

ד[עריכה]

[ד] מה יאכל וכו'. פירוש וצריך לקנות במעות שבידו לחם לאכול דודאי אכילת לחם קודם לנר (מגן אברהם):

ה[עריכה]

[ה] הנשים מוזהרות וכו'. מכל מקום הבעל הבית מתקן הנרות (כתבים). כתב הב"ח אף אם ירצה הבעל בית להדליק בעצמו האשה קודמת ויש נוהגין להדליק לו נר כרוך בבית הכנסת כדי שגם הוא מקיים מצוה הדלקה בעצמו, עד כאן, ונראה דמכל מקום לא יברך. יולדת שבת ראשונה מדליק הבעל ומברך וכן מי שאין לו אשה ידליק בעצמו (מטה משה), ובשיירי כנסת הגדולה כתב מנהגינו להביא נר ליולדת ומדלקת עוד כתב שיירי כנסת הגדולה ז"ל רש"ל פרק ב' דביצה:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] שכבתה וכו'. חוה נוטריקון חלה וסת הדלקה (ר' דוד אבודרהם) ורש"ל סימן י"ד מתיר להדליק ולברך על שעוה מבית תפילות כותים עד כאן לשונו, וכן כתב עולת שבת. ואני עיינתי ברש"ל שם ולא מצאתי מידי, גם תמיהני שמצאתי בתשובת רש"ל סימן פ"ה שפסק לאסור ובית יוסף לעיל סימן קנ"ד סעיף י"א וכן ביו"ד סימן לק"ט סעיף י"ג, ואפילו ללמוד בהם אסור עיין שם ועיין סימן תרע"ג סק"ג:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] כששכחה וכו'. הטעם כדי שתהא זהירה שאם שתשכח עוד צריכה להוסיף עוד נר בכל פעם ופעם (ב"ח):

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] ואם נאנסה. כגון שהיא בבית האסורים וכיוצא בה אין צריך להוסיף (מגן אברהם):

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] כל ימיה וכו'. להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה (מטה משה מהרי"ל). שמעינן מהא תלת. א', דאף שרגילה בשלושה מדליקה יותר. ב', אפילו נר מצוה אחד שאינה של שבת. ג', משמע דרק הוספה בעינן כגון שמדליקה נר גדול יותר או נותנת מעט שמן יותר אבל אין צריכה להדליק עוד נר לתוספת דלא כהבנת רמ"א ולבוש ונראה להקל בזה לאשה עניה:

י[עריכה]

[י] [לבוש] חייב לברך וכו'. נר או נרות של שבת (מנהגים), פירוש כשמדליק נר אחד מברך נר וכשמדליק שתים מברך נרות, אלא דמשמע שם דאף בשתים יכול לברך נר ועיו"ד סימן ק"ך סעיף ג'. כתב מגן אברהם אם שכחה מלברך עד שחשיכה יש לסמוך אמהר"ש שתברך עוד, עד כאן, ולא נהירא דדוקא בזמן היתר הדלקה מותרת ולא בזמן איסור כמו שכתב מהר"י ברונא, וכן אשה שהגיע זמן טבילתה בליל שבת לא תעשה כן אלא כמו שכתב עולת שבת שתדליק ותברך קודם הליכתה ולהתנות בלבה שאינה מקבלת שבת עד אחר רחיצה, אך יש לגמגם הא אמרינן ובלבד שלא יקדים ועיין שם. כתב עוד שבעל ידליק ויברך ושמעתי מבית זקיני הגאון הרא"ש ז"ל שהולכין לביתם בין חפיפתן וטבילתן ומדליקין וחוזרין לטבילה ועוד שמעתי קצת נוהגין על פי זקיני דמדליקין בבית הטבילה והיה רחוק בעיני דהא דוקא על שולחנו בעינן, אך מצאתי סמך בתשובת מהרי"ל סימן נ"ג שהתיר להדליק ולברך אפילו בבית הכנסת הסמוך למקוה כשאין הנרות מיוחדת לבית הכנסת כל שכן בבית הטבילה שיש צורך לנר סמוך לחשיכה, ומכל מקום נכון כאשר כתבתי בתחילה:

יא[עריכה]

[יא] [לבוש] ואסור לו וכו'. ולפי זה ביום טוב תברך ואחר כך תדליק וכמו שכתב בהקדמת פרישה ליו"ד, אבל מגן אברהם כתב דלא חילקו חכמים כדלעיל סימן קנ"ח:

יב[עריכה]

[יב] [לבוש] כקידוש וכו'. והוא הדין להבדלה ופשוט דאם יש לו נר אחד יקנה קידוש או נר חנוכה, ואפשר דהוא הדין שאר צרכי שבת קודם לנר שני. כתב מגן אברהם סומא תברך כמו שכתב סוף סימן ס"ט, אם יש לה בעל פקח יברך הבעל מיהו אם אוכלת בשולחן עם אחרים לא תברך דהא ליכא שמחה גבה, עד כאן, וצריך עיון:

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] ובלבד וכו'. עיין לעיל סוף סימן רס"א לא ידליק קודם מנחה (מגן אברהם בשם שלטי גיבורים) וכן פסק ראב"ן, אבל במרדכי סוף פרק במה מדליקין ושבלי הלקט דהדליקו קודם מנחה, ויש לחלק דהתם מיירי בקרוב לחשיכה דמתיירא מחילול שבת:

יד[עריכה]

[יד] [לבוש] יכבנו וכו'. כתב בדרשות מהר"ש שמיחה בנשים שבבית שלא להדליק של שבת או יום טוב בעודה בידה אלא יניחו תחילה מידי דהוה אנר דחנוכה (מלבושי יום טוב), ועיין סעיף י', וזה לשון אגודה אין להדליק נר חנוכה או שבת ויום טוב ולהשימם במקומות אחרי הדלקה אך תחילה ישימם במקומם ואחר כך ידליקם, עד כאן, ועיין לקמן סימן תרע"ה סק"ד:

טו[עריכה]

[טו] בחדרים וכו'. שתי פתילות (דיני מהרי"ו) משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן או בשום דבר (מרדכי וכלבו), משמע שאין אוכלין שם וכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן קנ"ה, ומזה למד מטה משה בשם רש"ל מי שיש לו כמה חדרים והולך מן הבית לחדר שצריך להיות לו נר אחד בכל המקומות שיש לחוש שמא יכשל שם עיין שם, וכן משמע ממה שכתבו הלבוש ושולחן ערוך בסיפא אין צריך להדליק בחדרים ולברך וכו', והוא מלשון המרדכי, משמע דוקא לברך אין צריך כיון שהוא אצל אשתו אבל צריך להדליק, מיהו ראיתי בכלבו ותשב"ץ לא כתבו אלא אין צריך להדליק משמע דאין צריך אפילו להדליק כיון שהוא אצל אשתו ומדלקת בבית שאוכל, ומה שכתב המרדכי ולברך דרצה לומר אף שרוצה להחמיר ולהדליק לא יברך:

טז[עריכה]

[טז] בבית וכו'. משמע כשמדליקין עליו אפילו שותף אין צריך ולכן קשה לי על מה שכתב עולת תמיד זה לשונו, בירידים שכמה בעלי בתים דרים בחדר אחד יברך אחד ואחרים ישמעו ויכוונו לברכתו ויענו אמן גם הוא יכוין להוציאן, עד כאן, ואפשר דמיירי שכל הדרים בחדר אחד המה אורחים אם כן ודאי החיוב מוטל להדליק בחדר זה והי מינייהו מפקת, ועיין לקמן רי סימן תרע"ז כי דין זה נלמד מחנוכה (באגודה):

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] והמנהג וכו'. ואם האיש מדליק ליכא מנהגא ומותר במלאכה ומכל מקום טוב להתנות (ב"ח). יש לנשים להתפלל מנחה קודם הדלקה (לחם רב), ועיין סימן תרע"ט:

יח[עריכה]

[יח] מברך וכו'. דוקא בשכל אחד מנורה בפני עצמו בזוית אחרת כדי שיהא מאירים כל הזויות אבל מנורה אחת שיש לה הרבה פיות אין מברך אלא אחד (של"ה דף קל"ב). אבל שמעתי זקיני הגאון זכרונו לברכה פסק כוותיה וכן מסתבר מבפמוטות שלנו אם דולק כל הנרות אזי האור ממשיך לכל הזויות, ועוד דאם כן כשיש שני מנורות זה אצל זה לא יברכו ולא משמע הכי מרמ"א ופוסקים, ועוד דכל שמרבין נרות אף במקום אחד נתוסף אורה בכל החדר, גם נראה לי ראיה מתשובת מהרי"ל סימן נ"ג מקור דין זה דמייתי ראיה ממדליקין נרות ביום טוב בבית הכנסת אף דשרגא בטיהרא מאי מהני אלא כל מה דמתוסיף אורה חשוב הנאה טפי עיין שם, הרי דהתם שהוא יום ממש והוא אור בכל בית הכנסת אפילו הכי חשבינן ליה הנאה טפי:

יט[עריכה]

[יט] המדליקין וכו'. פירוש דוקא אותן שיש להם עונג לאכול בחצר מותרים כדלקמן סוף סימן רע"ג, ומגן אברהם כתב שם דוקא כשמצטער הרבה כשאין אוכל בחצר מותר ומבואר בתשובת מהרי"ל סימן נ"ג ואגור סימן שס"א דאגודה מודה דמותר, ולב"ח ונחלת צבי אשתמיטתיה עיין שם. ובמטה משה כתב דעל כל פנים יקדש במקום נר דהא צריך לראות בנר בשעת קידוש כדלקמן סימן רע"א סעיף י':

כ[עריכה]

[כ] עד הלילה וכו'. שיהא שלום בית כשיבואו מחצר לבית אבל אם אוכל בבית אין צריך שיהיו דולקות עד לילה דכשהשמש באה ונהנה מאורה, ועוד דאפשר אף ביום גמור נהנה מאורה טפי כשאוכל שם כדלעיל בנרות ביום טוב בבית הכנסת ודלא כמגן אברהם. ומגן אברהם כתב בשם מהרי"ל דמכל מקום מצוה לעשות נרות עד הלילה, עד כאן, ולעניות דעתי מהרי"ל בסימן נ"ג מיירי כשאין אוכלין בבית עיין שם:

כא[עריכה]

[כא] ברכה לבטלה. ואפשר דאם באותו מקום היה קצת חושך ומשתמש שום דבר לאור הנר ליכא איסורא (מגן אברהם בשם מהרי"ל). גם בזה מהרי"ל גופיה משמע לי היתר גמור בזה גם דלא כמטה משה שקיצר בדברי מהרי"ל עיין שם ודו"ק:

כב[עריכה]

[כב] שהתנה תחילה וכו'. ומכל מקום נראה לי דאין להתנות כי אם לצורך מאחר שיש חולקים דאם לא כן תברך תחילה ותתנה (מגן אברהם):

כג[עריכה]

[כג] [לבוש] לברך עליו וכו'. היינו כשמדליק גם על השולחן אבל כשאין מדליק על השולחן כלל כגון שיש הרבה נשים בחדר אחד מברך ואפילו הוא בחדר שאין אוכל כלל כדלעיל סעיף ו', ולפי זה הוא הדין במה שכתב אחר כך וצריך שיעמוד וכו', אבל בנרות של בית הכנסת אין לדקדק להדליקן במקומן דהא אין מברכין עליהן ולאפוקי מתשובת בית יעקב סימן נ"ג ועיין ס"ק י"ד:

כד[עריכה]

[כד] [לבוש] ואפילו התנה וכו'. זה לשון בית יוסף לכאורה נראה דהיינו פלוגתא דר"ם ורי"ף בהדלקה ויותר נראה בתפילה אי אפשר לעשותו חול לדברי הכל עד כאן לשונו, ועל פי זה פסק כן בשולחן ערוך ונמשכו אחריו כל האחרונים, ותמוה לי הא בכלבו ריש סימן ל"א כתב דראיה לרי"ף מהא דאמרינן בברכות מי בדלת, עד כאן, ובברכות דף כ"ז קאי להדיא על התפילה ומאי ראיה מתפילה להדלקה, ועוד הא כתב אחר כך אם התנה מותר, מדקאמר מי בדלת משמע שברשותו הוא אם רוצה לקבל יקבל ואם לאו לא יקבל, עד כאן, הרי להדיא דגם בתפילה מהני תנאי מלא דאין חילוק בין הדלקה לתפילה וכן משמע בספר תניא, אך קשה מאי פריך הש"ס שם משהתפלל וכו' ונכנס אחר כך למרחץ דילמא התנה הכי על כן בעירובין דף מ' ע"ב פריך כיון דאמר זמן קיבלו עליהם דאמר ליה ר' ירמיה מי בדלת וכו' הא אפשר להתנות:

כה[עריכה]

[כה] [לבוש] שהזכיר קדושת היום וכו'. כן כתב בית יוסף ולפי זה משמע דבברכה לחוד לא הוי קבלה, וקשה דקודם זה דייק בית יוסף מהרא"ש דבברכה לחוד סגי, ויש לומר היינו אם לא התנה אבל בהתנה דוקא כשמתפלל תפילת שמונה עשרה, אך יש לדחות ראיות בית יוסף דהרא"ש איירי בציבור אבל ביחיד אפשר דברכו לחוד לא הוי קבלה וראיה לזה מצאתי בספר תניא סימן י"ב וזה לשונו, שבברכות מקדש השבת מקבל עליו שבת ואחר כך בציבור כתב שהתחילו ברכו וכו' אלא כדפירשתי, אך בשבלי הלקט לא משמע קצת הכי:

כו[עריכה]

[כו] המיעוט וכו'. אבל כשהרוב לא היו בבית הכנסת אין נמשכין, וכן בעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה אין אחד נמשכת אחר חברתה (כנסת הגדולה), ובפראג נוהגים למשוך כל בתי כנסיות אחר בית הכנסת ישנה וחדשה:

כז[עריכה]

[כז] מניחו וכו'. פירוש שהולך לחדר כמו שכתב סימן רס"ו סעיף י"ב (מגן אברהם). ובעולת תמיד כתב בשעת הדחק יש לסמוך על הפוסקים דדוקא מלאכה גמורה אסור אבל בטילטול מותר כיון שהוא לא קיבל עליו. כתב מלבושי יום טוב ראיתי דרשות מהר"ש שהורה שיתפלל בשל שבת, עד כאן, וצריך עיון דהא בסעיף ט"ו מבואר דאם אינו מתפלל באותו בית הכנסת מתפלל של חול והוא מדברי מהר"ש, ואפשר כיון שצריך להניח וליפול הוי נמי ענה ברכו עם הקהל:

כח[עריכה]

[כח] ואם יחיד וכו'. אף דבסימן רל"ג פסק דעביד כמר עביד הכא מיירי כשהתפלל גם מנחה אחר פלג המנחה (עולת תמיד). ולא נהירא אלא אף שלא התפלל מנחה אחר פלג המנחה צריך לחזור ולהתפלל כיון שהתפלל בטעות והוא שלא בזמנה אליבא דהלכה וכן מבואר ברבינו יונה פרק תפילת השחר וכן הדין בחול כשטעה:

כט[עריכה]

[כט] [לבוש] קבלה יותר וכו'. בעולת תמיד השיג דבסמוך משמע איפכא דהרי התנאי מועיל בהדלקה ולא בתפילה אלא דהכא הטעם כיון שכבר התפלל וגם הדליקו, עד כאן, ותימא עליו שלא ראה בבית יוסף שכתב להדיא כלבוש, לכן נראה לי דסבירא ליה לבית יוסף דלענין תנאי תפילה עדיף דאיך אפשר להתפלל מעריב ולהתנות שלא יהא לילה, אבל בהדלקה שפיר שייך להתנות שיהא עדיין יום ואפילו הכי מדליק לצורך שבת, אבל כשמקבל שבת בהדלקה אף שהוא בטעות כיון שהוא מעשה עדיף מתפילה. גם מה שכתב הטעם כיון שכבר התפלל ליתא דהא הם דברי מרדכי שהביא בית יוסף וזה לשונו, ולא הספיקו להתפלל מנחה וכו', משמע דמעריב לא התפללו כלל וכן במרדכי גופיה דף ט' כתבו להדיא ולא התפללו מעריב ועיין בסמוך:

ל[עריכה]

[ל] מותרים וכו'. צריך עיון שסתם בזה גם הבית יוסף לא הביא שום דעה החולקת בזה, ואני עיינתי וראיתי בשבלי הלקט דף ט' דרש"י וגאונים חולקים על רשב"א והרא"ש וסבירא להו דקבלות ציבור אפילו בטעות הוי קבלה וכן פסק ראב"ן סימן ק"ע ואגור סימן שנ"ט ורוקח סימן מ"ח ושלטי גיבורים בשם ריא"ז וכן פירש בחכמת שלמה דברי תוס' ודברי מרדכי שהביא הבית יוסף שהם יש אומרים שאותן שהדליקו וכו', הבין הבית יוסף ושולחן ערוך דמודים להרא"ש ולכן דחקו לחלק בין הדלקה לתפילה כמו שיתבאר. ולעניות דעתי הוא טעות דמדכתב המרדכי ולא התפללו ערבית משמע דאם התפללו בטעות אסורין אף אותן שלא הדליקו דחלק על רשב"א והרא"ש כי הם סבירא להו דגם בהדלקה ותפילה לא הוי קבלה בטעות, וכן מצאתי בגדולת מרדכי ובגליון מהר"מ טוקטין, וראיה ברורה לדברי משבלי הלקט שם ורוקח שהביאו מעשה דמרדכי ופסקו מיד דאחר תפילות ציבור בטעות אסורים במלאכה וכן מצאתי מבואר בפסקי ראקנטי סימן פ"ח עיין שם, לכן אומר אני שאין לסמוך בזה על שולחן ערוך ולבוש אלא דאסורין אחר תפילה ומכל מקום המיעוט שלא התפללו מותרין במלאכה ואין נמשכין בזה אחר הרוב כיון שהיא בטעות:

לא[עריכה]

[לא] שאותם שהדליקו וכו'. נראה דוקא כשהציבור הדליקו בטעות אבל יחיד שהדליק בטעות מותר כמו בתפילה וכדפירשתי לעיל וכו' בספר תניא, ועיין בט"ז במה שכתב דלא קיימא לן כיש אומרים דהא כתב רמ"א וכו', ואם כן כל שכן בית יוסף הוא תמוה דאדרבה היינו הך:

לב[עריכה]

[לב] [לבוש] שעל ידי תפילה וכו'. ויש אומרים שאותו הנר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו או להוסיף בו שמן ואפילו אם כבה אסור לטלטלו (שולחן ערוך), ויפה עשה לבוש שהשמיטו משום שכתב בית יוסף ואינו יודע טעמו כיון שאחרים מותרין במלאכה מותרין ליגע (לחם חמודות פרק תפילת השחר ומלבושי יום טוב), וכן הט"ז דחה ליש אומרים מהלכה. ואני אומר חלילה לדחות כי ראיתי שפסקו כן שבלי הלקט ורוקח ואגור ופסקי ראקנטי שם בשם הגאונים גם ראיתי בדרישה שכתב על בית יוסף זה לשונו נראה לי טעם ברור בזה כדי שיהא היכר לאותן שהדליקו שחל שבת עליהם ואסורים במלאכה, עד כאן. ונראה דוקא כשהיה בציבור בטעות אז צריך היכר אבל יחיד שהדליק בקבלה שלא בטעות אין צריך היכר דמהיכא תיתי יטעה לעשות מלאכה, ובזה נראה לי לתרץ הקושיא שמביא מגן אברהם מסוף סימן תרע"ד דמותר להדליק נר חנוכה מנר שבת דנראה לי דהתם מיירי שלא בטעות, עוד נראה לי דלקמן מיירי שהתנה בשעת הדלקה וכיון שהדליק עצמו מותר במלאכתו הוא הדין דמותר ליגע בנר ומגן אברהם תירץ בשלהבת אין בו ממש:

לג[עריכה]

[לג] [לבוש] אבל אם לא היו בבית הכנסת וכו'. משמע כשהוא בבית הכנסת צריך לענות וכן משמע בתרומת הדשן שהביא וזה לשונו, אבל אם לא יענה כגון שלא היה בבית הכנסת וכו', וצריך עיון איך לא ראה באגודה בפרק כיצד מברכין זה לשונו, מצא החזן אומר ברכו לא יענה עמהם כי לאחר שענה לא יוכל להתפלל מנחה דחול, עד כאן, מבואר דלא יענה ועיין ס"ק ל"ה:

לד[עריכה]

[לד] לא יתפלל בבית הכנסת וכו'. פירוש אף שנכנס אחר ברכו לבית הכנסת צריך לצאת מבית הכנסת לחוץ ויתפלל וכן משמע בהגהות מיימוני:

לה[עריכה]

[לה] [לבוש] כבר קבלו וכו'. לכאורה נראה דהוא הדין כשאמרו מזמור שיר ליום השבת במקום שנוהגים דהוי קבלה כדלעיל סימן רס"א וכן מצאתי בתשובת באר עשק סימן ל"ח אלא דכל הפוסקים נקטו אמרו ברכו ואפשר דמשום עניה נקטו הכי דאי מתפלל של שבת שתים, ועיין בראב"ן סימן קס"ח שהקיל יותר עד שיתפללו אתה קדשת מיהו לא קיימא לן הכי:

לו[עריכה]

[לו] [לבוש] יכול הוא וכו'. משמע דרשות בידו שלא להתחיל ובתרומת הדשן לא משמע לכאורה הכי ואפשר דמיירי בידוע שלא יגמור קודם ברכו ולכך סבירא ליה דרשות בידו ועיין בסמוך:

לז[עריכה]

[לז] הואיל וכו'. והיינו כשהיה סבור שיוכל לגמור קודם ברכו (ט"ז). וצריך עיון דאף שכן הוא בפסקי מהרא"י סימן קנ"ג הא כתב בבית יוסף שיותר יש לסמוך על תרומת הדשן סימן ד' והיינו אף שידוע לו שלא יגמור אפילו חצי תפילה קודם ברכו מותר וכן משמע במגן אברהם, שוב ראיתי בפרישה שפירש נמי דברי תרומת הדשן דמיירי שלא ידע בודאי שלא יוכל לגמור קודם ברכו כגון שסבר שאחד מן הקהל יושיב החזן מעט ודלא כבית יוסף עד כאן. אך קשה דאם כן מאי הקשה תרומת הדשן מפירוש רשב"ם במעשה דאגריפס הא בפסחים דף ק"ז מיירי שידוע בודאי שיאכל אחר זמן איסור ודוחק ליישב, ואפשר כוונת הט"ז משום שראה שכתב בהגהות מיימוני דהר"ש כתב דאם יודע בודאי שלא יגמור אסור להתחיל, עד כאן, אבל תמיהני אם כתב מהר"ש כן דאם כן תרומת הדשן שהביא דברי מהר"ש וסמך עליו בעיקר דין זה למה פסק בזה נגדו ולפחות היה לו להביאו ואולי סבר הגהות מיימוני כיון שהתחיל בפסקי מהרא"י בדברי מהר"ש סיומי נמי ממהר"ש וליתא למעיין שם. כתב בהג"ה מנהגים שם צריך עיון לדברי מהר"ש בכהאי גוונא ימתין אחר ברכו ואז יתפלל שתים של שבת או אמרינן שיצא לחוץ, עד כאן, משמע דאם הוא בבית הכנסת מחויב לענות ולעיל כתבתי בשם אגודה דלא יענה ועל כל פנים בזה דיצא לחוץ ויתחיל להתפלל מיד כדי שלא יחול עליו החיוב דעניית ברכו:

לח[עריכה]

[לח] מותר לומר וכו'. הטעם בבית יוסף דהא אי בעי לא היה מקבל שבת עליו והקשו עליו הב"ח וט"ז ומלבושי יום טוב דמכל מקום עכשיו שקיבל אין לו היתר בעולם לעשות בעצמו. ולעניות דעתי סבירא ליה כמו שכתב הלבוש לקמן דיכול להתיר קבלתו כמו נדר אם כן יש לו נמי היתר לעשות בעצמו אך עיקר דין זה דמהני התרה, צריך עיון לי לדינא גם מה שסמכו בזה על מהרי"ו עד כאן לשונו. קשה דהכא כתב בשם יש מי שאומר ולעיל סימן רס"א סעיף א' פסק כסתם דברי מהרי"ו, מי שקיבל אבל ציבור שקיבלו עיין לעיל סימן רס"א:

לט[עריכה]

[לט] וכל שכן במוצאי שבת. לכאורה תמוה הא חולק אחר כך על דין מוצאי שבת, ונראה דמיירי הכא במה שצוה לו לבשל בערב שבת אחר קבלה דמותר במוצאי שבת מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו וכן רוצה לפרש דברי רמ"א, ומה שכתב מי שמאחר וכו' הוא ענין חדש אבל מגן אברהם וכל אחרונים לא הבינו כן עיין שם:

מ[עריכה]

[מ] [לבוש] מיהו וכו' ברכת המזון וכו'. הב"ח וכל אחרונים חולקים דמה מועיל ברכת המזון למלאכה והסכימו לרמ"א דמותר בכל ענין אפילו לא בירך ברכת המזון עיין שם באריכות:

מא[עריכה]

[מא] [לבוש] חמור יותר וכו'. הקשו על הלבוש ממה שכתב רמ"א בדרכי משה דאדרבה ערב שבת חמיר יותר ובמוצאי שבת כולי עלמא מודים הואיל דאפשר לו להבדיל ולעשות מלאכה וכן כתב בתשובת רמ"א סימן קל"א, ולא קשה מידי דהלבוש לטעמיה דגם בערב שבת אפשר להתיר נדרו כדלעיל, מיהו הט"ז כתב טעם אחר בין בהיתר ערב שבת בין במוצאי שבת דאיסור אמירה רק באם הוא אסור לכל ישראל מה שאין כן במותר לזה וכו':

מב[עריכה]

[מב] [לבוש] והשבתי לו וכו'. עיין בט"ז ואחרונים שהאריכו בזה. כתב ספר חסידים סימן רס"ב מי שלא הוכן מאכלו לא יושיב להמתין השליח ציבור בברכו כי מוטב שיאכל לחם יבש ואל יעכבו ואם עדיין יש שהות ביום ויש שעה גדולה יעכבו אין שעה וסמוך לספק בין השמשות מוטב שלא יאכל ולא יחללו ספק שבת, עד כאן, נראה דבסיפא מיירי שאין לו אפילו לחם לאכול לכך היה רשאי לעכב אם אין סמוך וכו' אבל ברישא שיש לו לחם בעינן שעה גדולה. עוד כתב מה שכתב הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים זהו במקום רשותם אבל בבית הכנסת לא:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.