אליה רבה/אורח חיים/רח

אליה רבה ‏ אורח חיים רח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ושיפון קודם וכו'. לקמן סעיף י"ג ועיין סימן רי"א סעיף ו':

ב

[ב] [לבוש] אלא כתשן וכו'. לשון השולחן ערוך שלקן או כתשן ויפה כיון שהשמיט שלקן דהא בסעיף ד' יתבאר דאשלקות מברך בורא פרי האדמה מיהו כשיתמעכו ונדבקו על ידי בישול דינו ככתשן וכל זה כשנותן למאכל, אבל לדבקו משמע שאף הדגן הוא הרוב בטל וכן כתב הב"ח ומטעם זה כתב הט"ז שגם לעקוך דינא הכי וטוב לאוכלו בתוך הסעודה ולא ראיתי נוהגין כן אלא מברכין בורא מיני מזונות בלי פקפוק וטעמא ברובה דרובה בלעקוך הוא קמח לאכילה. ובשל"ה כתב דפנקוכ"ן מיקרי לדבקו, ואני ראיתי בתשב"ץ סימן שכ"ב דמברך על הפנקוכן בורא מיני מזונות ולסוף מעין שלוש מכמה מקומות בפסיקתו:

ג

[ג] דבש הרבה וכו'. זה לשון הט"ז משמע בחמשת המינים אף שאין נותנים טעם דהא כל דיש בו דבש אינו מרגיש רק טעם דבש, וכן כתב עוד הט"ז בריש סימן ר"ב דחמשת המינים חשובים שמברך עליהם אף שהם מיעוט ואין נותנים טעם, בחידושי רשב"א כ"ח מצאתי כן אבל במגן אברהם סוף סימן ר"ד מבואר דדוקא טעם בעינן שם דכל שאין בו כזית בכדי אכילת פרס מחמשת המינים אין מברך אחריה אלא בורא נפשות דכתבו לקמן בית יוסף בשם אבודרהם, ותמיהני על שיירי כנסת הגדולה שכתבו בשם לחם חמודות שכתב כן בשם אבודרהם וכתב עליו ואני בקשתי זה באבודרהם ולא מצאתי, עד כאן. ותימא גדולה דאשתמיטתיה דברי בית יוסף ושולחן ערוך לקמן, גם תימא עליו שראיתי זה להדיא באבודרהם ריש הלכות ברכות, גם על מגן אברהם יש לי תימא בענין זה שכתב בס"ק ט"ו בפשיטא שאבודרהם דוקא בערבו עם קמח קאמר אבל בשאר מינים מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה אפילו ליכא בכדי אכילת פרס כמו שכתב סעיף ב' עד כאן לשונו, ואישתמטיתיה דברי לחם חמודות דף מ"ה דאפילו בשאר מינים קאמר והביאו שיירי כנסת הגדולה דאבודרהם דיבר ברגיל והווה, וכן כתב עולת תמיד ואי חולק עליהם היה לו להזכירם ולחלוק:

ד

[ד] [לבוש] מיני דבש וכו'. כפול לעיל סימן ר"ד סעיף י"ב ובשולחן ערוך לא חזרו בכאן. גם נראה דוקא בשקדים שיש רוב מחמשת המינים הוא דטוב להחמיר מה שאין כן אם יש מיעוט מדגן, ועוד יש לומר כיון שדרך לעשותו נמי לסעוד טוב להחמיר:

ה

[ה] [לבוש] שנכון וכו'. ולכן יש ליזהר לפי המנהג שאוכלין בשבת שירה חיטין שלימין ומבושלים. וכן בכל השנה אוכלין שעורים שלימים שקורין גערשט"ן שלימים, וכן גריץ שלימים מבושלים שאין לאכלן אלא תוך הסעודה, ב"ח. וכן גרויפ"ן כתב בשל"ה שהן בכלל שעורים. וכבר כתבתי דכל זה מיירי כשלא נתמעכו יפה. ובדיעבד אם אכל אחד מאלו שלא בתוך הסעודה כתב בכנסת הגדולה דמברך בורא נפשות רבות, ואף דבסוף סימן זה אכתוב שאין דבריו נראין מכל מקום בזה נראה לקבוע הלכה כמותו כיון דלהרבה פוסקים אין ספק כלל דמברך בורא נפשות רבות ואינו ספק אלא לתוס', אך תמיהני על הב"ח ושל"ה הא גרויפ"ן וגרי"ץ נכתשין ומסירין קליפתן ויש נחלקין, אם כן ראוי לברך על המחיה לכולי עלמא, ולמה יאכל אותם דוקא תוך הסעודה, ואפשר דסבירא ליה דמכל מקום בעינן שנתמעכו ונדבקו, וצריך עיון בכסף משנה פרק ג' מהלכות ברכות ולחם חמודות:

ו

[ו] אפילו קלויין וכו'. משמע לי הא נתבשלו דינו כחיטים מדלא כתב אפילו נתבשלו, ועוד הא בעיקר דין מפקפק הבית יוסף, ומה שדקדק בדרכי משה מדכתב הרשב"א דשערי שוה לחיטה לענין ברכה אחרונה תמיהני דעיינתי בחידושי רשב"א דף כ"ו וראיתי שכתב כן לענין קמחי, ועוד מצאתי בסמ"ק סימן ק"ג הכוסס חיטה ושעורה מברך בורא פרי האדמה הילכך על כל פנים בבישול ראוי לפסוק דמברך בורא פרי האדמה. דלא מצינו בכלבו ואפילו שחולק בבישול, ולפי זה לא פליג הרמב"ם אכלבו ודו"ק, ודלא כלחם משנה:

ז

[ז] [לבוש] וללעוטו וכו'. לשון השולחן ערוך וללעוסו בסמ"ך וכן הוא ברמב"ם פרק ג' מהלכות ברכות, אלא דמגן אברהם הקשה רישא אסיפא דמשמע דוקא ראוי לשתיה אבל אם הוא עב אף שאין ראוי ללועסו מברך שהכל, עיין שם. ואולי משום הבית יוסף שינה הלבוש וכתב ללעוטו שהוא מלשון הלעטה, וכן כל שאר פוסקים לא כתבו אלא כל שראוי לאכילה מברך בורא מיני מזונות, שוב מצאתי באבודרהם דף ק"ל כלשון הלבוש ללעוטי:

ח

[ח] [לבוש] הוא רכה וכו'. אף דעבדי לרפואה מכל מקום כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי, (ש"ס):

ט

[ט] [לבוש] בלשון אשכנז ריי"ז וכו'. כתב עמק ברכה ושל"ה דף צ"ב כיון דיש מפרשים איפכא אורז היר"ז ודוחן ריי"ז יכוין כל אדם שלא לאוכלן כי אם בתוך הסעודה, ואם צריך אדם לאכול בלא סעודה יברך מספק על שניהם שהכל נהיה בדברו, עד כאן, וכן החמיר הב"ח מטעם זה. ולעניות דעתי ליתן עוד טעם לחומרא זו כי מצאתי בשבלי הלקט וספר תניא שכתבו בשם ר"ש גאון ורב יהודאי גאון דאין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים דוקא ולא על אורז ודוחן עיין שם. עוד כתב בשל"ה וחומרא זו לא שייכי כי אם שנתמעכו בתבשיל יפה, אבל אם לא נתמעכה והגרעינין שלימים בין של אורז בין של דוחן יכול אדם לאוכלן לכתחילה בלא תוך סעודה ומברך בורא פרי האדמה, עד כאן. אבל הב"ח החמיר גם בשלימים משום שבית יוסף מסופק בפירוש רבינו יונה עיין שם. ואני מצאתי בכלבו דף י"ט בשם רבינו יונה זה לשונו ואפילו אכלו שלם כמות שהוא וכו', עד כאן, הרי להדיא דאין חילוק באורז בין שלם ממש או נתמעך, וזה מן התימה על בית יוסף וכל אחרונים לכן ראוי להחמיר בדבר כדברי הב"ח, ואפשר דלהכי סתם בשולחן ערוך ולא חילק בין נתמעך אלא שרמ"א ולבוש חילקו ולא כיוונו יפה. כתבו אחרונים טטרק"ה שהוא הייד"ן לכולי עלמא שהכל ובורא נפשות רבות לעולם. כתב מגן אברהם תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ"י גרי"ץ ונותנים בהם מים הרבה שאין ראוים רק לשרפו צריך לברך על הגרעין בורא פרי האדמה ועל המים בפני עצמו שהכל דהא עיקרן על שם המים, עד כאן, ועיין לעיל סימן ר"ה סעיף ב':

י

[י] [לבוש] רובה אורז וכו'. אף שהב"ח חולק בזה ועולת תמיד הביאו מכל מקום בשיירי כנסת הגדולה הסכים לשולחן ערוך ולבוש וכן פסק מגן אברהם, ומה שתמה הט"ז אינה תמיה כלל ואין להאריך. ונראה לי דאף כשהוא מחצה על מחצה מברך בורא מיני מזונות דבהרא"ש והטור לא הזכיר אלא כשרובה ממין אחר אין מברכין בורא מיני מזונות דלא חשיב כחמשת המינים אבל במחצה על מחצה משמע דמברכין בורא מיני מזונות:

יא

[יא] [לבוש] האוכלין בעין וכו'. כתב מלבושי יום טוב בפנים כתב זה על דין פת מדוחן ושאר מיני קטניות וגם הנך יש אומרים שכתב לא ידענא מאן נינהו, עד כאן, וכן כתב בלחם חמודות דף מ"ו וזה לשונו הרב ר' מרדכי יפה לא הזכיר דין פת דוחן וכתב במקומו אוכל דוחן בעין וצריך עיון למה ומנין לו עד כאן לשונו. ולעניות דעתי הא דלא הזכיר פת דוחן היינו דסמך על מה שכתב בסוף הסעיף ואפילו עשה מהם פת וכו', דקאי נמי אדוחן והיינו שכתב אינו חשוב כמו פת אורז וכו' ודו"ק, אך זה תמוה מאוד מנא ליה דין דוחן בעין, ולעניות דעתי דדקדק הכי מדברי רבינו יונה שהביא בית יוסף שכתב זה לשונו על האורז מברך בורא מיני מזונות אפילו שלם, אבל אדוחן אינו מברך אפילו כשהוא שלם וכו', הרי דמיירי בדוחן בעין, ומדכתב אינו מברך ולא כתב בורא מיני מזונות משמע ליה דאינו מברך כלל, ומבושל לא מסתבר שלא לברך כלל אלא משום חי דנקט לה הכי. גם יש לפרש דסמך ארישא דאינו מברך בורא מיני מזונות אבל בורא פרי האדמה מברך, מיהו מצאתי בכלבו בשם רבינו יונה דמברך על דוחן שלם שהכל ובתשב"ץ סימן שכ"ב ראיתי שפסק דמברך על דוחן בעין חי בורא פרי האדמה, וכן מצאתי בר' דוד אבודרהם דף קל"ב, וכן נראה עיקר לדינא, והכלבו מיירי בדוחן מבושל:

יב

[יב] נתמעכו לגמרי וכו'. ודוקא כשנמעכו דרך כלי מנוקב שהן דקין מאוד או שעשה תבשיל מקמח של קטניות כמו שכתב בלחם חמודות ושל"ה, אבל כשמיעך אותו בכף מברך בורא פרי האדמה עד כאן לשון מגן אברהם. ותמיהני דבשל"ה דף צ"ב כתב דעל דיק"י ערביז"ן מברך שהכל, ולדינא נראין דברי מגן אברהם וכן משמע בעולת תמיד וצריך עיון:

יג

[יג] ואחריו בורא נפשות רבות וכו'. במגן אברהם תמה למה לא יברך מעין שלוש כמו בפת. ולעניות דעתי טעמא דנחתינן חד דרגא דבפת ראוי לברך ברכת המזון מברך מעין שלוש והכא ראוי לברך בורא מיני מזונות מברך בורא נפשות רבות כיון דליכא כזית בכדי אכילת פרס ועוד דפת חשוב, ועיין לעיל ס"ק ג' מה שכתבתי שם. ועתה מצאתי בדרישה שכתב דלעיל מיירי אפילו בכל דהו משום דנתנו הקמח של חמשת המינים בכיוון לטעם, וכיון שנתכוין חשוב הוא מה שאין כן הכא דנתערב שלא בכוונה, ויותר נראה דכאן דתערובות היה מתחילה קמח בקמח ואין לו טעם, משום הכי בעינן כזית בכדי אכילת פרס, מה שאין כן התם מכתח לה במאכל ותבשיל שנותנין בו טעם, עד כאן דבריו:

יד

[יד] [לבוש] כי אתה ה' טוב ומטיב וכו'. כתב לחם חמודות ושיירי כנסת הגדולה דלבוש לא גריס ומטיב לכל, ואני אומר מדכתב הלבוש אחר כך ויש אומרים אחר שאמר כי אתה ה' טוב ומטיב לכל אלמא דגריס הכי, אלא דכאן נשמט מהדפוס תיבת לכל, וכן משמע בסעיף י"ב:

טו

[טו] [לבוש] בנוסח דידן וכו'. וכן הוא בהרי"ף והרמב"ם וראב"ן סימן ק"צ ושבלי הלקט ותניא ותשב"ץ וכפתור ופרח פרק י' וספר המנהיג, לכן אין לשנות:

טז

[טז] [לבוש] ואין לאומרו וכו'. כתב הב"ח הלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה, על כן ניחא שאומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה, עד כאן. ותימא לתמיהתו דאם כן מאי פריך בסוף פרק קמא דסוטה מפני מה נתאווה משה ליכנס לארץ ישראל וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך הא יש לומר אקדושה קאמר. ואפשר דשאני משה דשכינה תדיר לגביו, אף שלא היה אוכל מפירות ארץ ישראל כדפירש רש"י סוף פרשת בהעלותך, ולזה דקדק הש"ס וכי לאכול מפריה וכו' הוא צריך רצה לומר שמשה אינו צריך לזה. ולדינא צריך עיון דשבלי הלקט ותניא וכפתור ופרח ושל"ה גרסי הכי ולא גרסי בתחילת הברכה לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ומאבודרהם משמע שאף בעל הלכות גדולות לא גריס אלא לאכול מפריה ולא ונאכל, אבל ראיתי בבעל הלכות גדולות שגרס שניהם, וכן הכלבו:

יז

[יז] [לבוש] הוא נכון וכו'. וכן כתבו אבודרהם ורקאנטי ושל"ה, וכן פסקו האחרונים:

יח

[יח] [לבוש] זה לשון בית יוסף כתב רבינו יונה וכשמביאין פירות חוץ לארץ מארץ ישראל. על הספק אין צריך לשנות המטבע של חוץ לארץ, אבל הרשב"א כתב שאפילו בחוץ לארץ אי אכיל פירות הבאים מן הארץ מברך על הארץ ועל פירותיה עד כאן לשונו. וצריך לומר דמה שכתב פירות חוץ לארץ מארץ ישראל רצה לומר שהביאו פירות לחוץ לארץ מארץ ישראל, וכן מבואר בדרישה וזה לשונו והא דכתב רבינו יונה זכרונו לברכה כשמביאין פירות מארץ ישראל לחוץ לארץ על הספק אין צריך לשנות המטבע של חוץ לארץ, נראה לי דהכי פירושו כשמביאין ואין אני יודע אם זה שאני רוצה לאכול הוא מאותו פרי שהביאו מארץ ישראל או לא אין לשנות המטבע מספק, ובית יוסף הבין ספק דאמר רבינו יונה שמסתפקין בדין איך נברך על פירות המובאין מארץ ישראל לחוץ לארץ, ואיני רואה דבריו בזה עד כאן לשונו, וכן משמע מב"ח ומגן אברהם. ולפי זה בספק אם הם פירות ארץ ישראל בחוץ לארץ מברך על הפירות, והוא הדין אם הוא בארץ ישראל וספק אם באו מחוץ לארץ מברך על פירותיה, וכן פסק עולת תמיד, אבל לשון רבינו יונה שלפני עם מהר"מ טיקטין כתב וזה לשונו, וכשמביאין פירות חוץ לארץ לארץ ישראל על הספק אין צריך [לשנות] המטבע של חוץ לארץ אבל מספק יש לעשרם עד כאן לשונו, מבואר דכשהוא בארץ ישראל וספק אם באו מחוץ לארץ מיירי, ואפילו הכי אין לשנות המטבע של חוץ לארץ, ונראה להגיה כן בדברי בית יוסף פירות חוץ לארץ לארץ ישראל במקום מארץ ישראל, וסבירא ליה דכל שכן בפירות ארץ ישראל לחוץ לארץ דאין משנין מטבע חוץ לארץ אפילו בודאי מארץ ישראל, לכן כתב עליו דברי רשב"א שחולק על רבינו יונה, ובזה נסתלקה השגות הדרישה וב"ח מרבינו בית יוסף. אך יש לתמוה לפי זה איך כתב רבינו יונה אבל מספק יש לעשרם, הא משנה שלימה ריש פרק ב' דחלה פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ ישראל חייבים בחלה, ופסקו הרמב"ם פרק א' מהלכות תרומה וטור יו"ד סוף סימן של"א ושולחן ערוך שם הרי דאפילו ודאי פירות חוץ לארץ בארץ ישראל חייבין במעשר. ויש לומר דספיקא הוא אי גם נתמרחו בחוץ לארץ דאז אי ידעינן בודאי פטורים ממעשר כמבואר בטור ושולחן ערוך שם דבספיקא יש לעשרן. שוב מצאתי בכלבו דף י"ט שכתב בשם רבינו יונה וזה לשונו, אם פרי מארץ ישראל לחוץ לארץ אין צריך לשנות מטבע חוץ לארץ, אבל [יש] להפריש מהן מעשר עד כאן לשונו. הרי דמיירי להדיא בפירות ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ, ומכל מקום למדינן מיניה דאף בודאי באו מארץ ישראל קאמר רבינו יונה דאין משנין ממטבע חוץ לארץ וממילא נדחה השגות הדרישה וב"ח הנזכר לעיל. אך תימא הא בפירות ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ מבואר במשנה ורמב"ם וטור שהבאתי דפטור ממעשר אפילו בודאי באו מארץ ישראל ועד שרבתה התמיה עיינתי ברמב"ם שהשיג עליו הראב"ד דאם נתמרחו פירות של ארץ ישראל בארץ ישראל חייבין מדאורייתא ואם נתמרחו בחוץ לארץ חייבין מדבריהם, ואפשר דהכי סבירא ליה לרבינו יונה וכלבו, אבל הדבר תמוה דאם כן לא הוי ליה לבית יוסף ושולחן ערוך שם לפסוק בסתם דברי הרמב"ם ולא להזכיר כלל דברי רבינו יונה וכלבו שמסכימין להשגת הראב"ד. ולדינא נראה לי דבודאי באו מחוץ לארץ לארץ ישראל יברך על הפירות ובודאי באו מארץ ישראל לחוץ לארץ יברך על פירותיה, אבל בספיקא בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ מברכין על הפירות, דלא מצינו לרשב"א שחולק בזה:

יט

[יט] [לבוש] יצא וכו'. אבל בשולחן ערוך פסק דאיזה שירצה יאמר אף לכתחילה, וטעמא דלבוש שפסק נגד השולחן ערוך נראה לי משום שבית יוסף כתב וזה לשונו לזה הסכים הרשב"א וכתב דכן עמא דבר עד כאן לשונו, ואם כן אין לשנות ממנהג שהעיד הרשב"א וכן בלחם חמודות דף נ"ה הוא כמתמיה על השולחן ערוך בזה וכן מגן אברהם, ולכן רמיתי אנפשי ועיינתי בחידושי רשב"א סוף פרק כיצד מברכין ולמדתי משם שלא כתב הרשב"א דכן עמא דבר אלא על מה שאמר בתחילה שפותחין על הגפן ועל פרי הגפן, אבל על מה שמסיימין על הארץ ועל פרי הגפן לא כתב שכן עמא דבר אלא פסק כן מסברא דנפשיה וזה ברור למעיין שם, ולפי זה צריכין לפרש נמי דברי בית יוסף כמו שכתבתי וכתב שכן עמא דבר קאי אלפני פניו מה שכתב שמתחילין על הגפן ועל פרי הגפן, ואם כן נתרווח לן טעמא דשולחן ערוך שלא פסק לומר דוקא על הארץ ועל פרי הגפן. ומכל מקום לדינא נראה לי כפסק הלבוש, משום שמצאתי שבעל הלכות גדולות וראב"ן סימן ק"צ פסקו הכי, וכן הכריע בשבלי הלקט סימן מ"ג וספר תניא ואגור, ומהר"ם טוקטי"ן בגליון מרדכי, וספר זכרון להגאון ר"י הכהן. והב"ח כתב שלא כתבו הכי אלא ר' יונה והראב"ד והרא"ש והרשב"א ולכן פסק לומר לכתחילה דוקא על הארץ ועל הפירות, ואישתמיטתיה כל הני גדולי ראשונים, והכרעת גדולי האחרונים וכן הנוסחא בשל"ה על הארץ ועל פרי הגפן. והנה בשיירי כנסת הגדולה הסכים נמי לדברי לבוש משום שהב"ח כתב כדברי לבוש לכן הטיח על חכם אחד שבירך על הארץ ועל הפירות עיין שם, וזה מן התימא דהב"ח פסק להדיא היפך מלבוש, וכמו שהבאתיו. ומיהו לדינא כבר בררתי דנקטינן כלבוש וכמדומה שכן נוהגין, וכן מצאתי באבודרהם דף קל"ה שכן נוהגין העולם:

כ

[כ] [לבוש] קודם כי אתה טוב וכו'. מימי תמהתי למה אין מזכירין קודם ובנה ירושלים כמו בברכת המזון דהא ברכה זו מעין ברכת המזון הוא ודוחק ליישב, והרמב"ם סוף פרק ג' מהלכות ברכות כתב וזה לשונו אומר מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון עד כאן לשונו, משמע כדברי וכן מצאתי בספר צידה לדרך דף נ"ח וזה לשונו קודם ובנה ירושלים עירך כי אתה טוב ומטיב לכל עד כאן לשונו, ואף שכתב אחר כך ביום טוב וראש חודש זכרינו לטובה ביום פלוני זה כי אתה טוב וכו', יש לומר דקא משמע לן דאם שכח ולא הזכיר קודם ובנה ירושלים דהרשות להזכיר קודם כי אתה טוב וכו' כמו דקיימא לן בסימן קפ"ח בברכת המזון דאם שכח אומרו קודם הטוב והמטיב לאפוקי אחר כך דלא ואפשר נמי שזה כוונת הטור ופוסקים דמילתא פסיקתא נקטו קודם כי אתה טוב וכו', ובאמת לכתחילה צריכין להזכיר קודם ובנה, ודוחק וצריך עיון. כתב מגן אברהם ואם לא הזכיר יצא:

כא

[כא] [לבוש] שם אין שייך וכו'. בלחם חמודות דף נ"ה השיג על הלבוש דלמה יגרע משכח דסוף סימן קפ"ז, גם לשון הגהת מיימוני שכתב אין צריך לא משמע כדבריו דלדבריו אינו מזכירו הוה ליה למימר, ופירש הלחם חמודות טעם אחר משום דחנוכה ופורים לא נזכרו בתורה ואינה אלא תקנת נביאים, לכן אין מזכירין אותן, עד כאן. ובמחילת כבודו אישתמיט ליה תשובת מהר"ם מרוטנבורג סימן ע' דמבואר שם כדברי הלבוש וכתב נמי לשון אין צריך, ולקמן סימן תרפ"ב בהלכות חנוכה הבאתיו ושם נתבאר על נכון דברי הלבוש:

כב

[כב] [לבוש] וחותם על הגפן וכו'. ובמרדכי ואגודה כתבו לחתום על הארץ ועל המחיה ועל הפירות עד כאן לשון מגן אברהם. ולא דק דאזלי לטעמייהו דגם בשותה יין לחוד חותם על הפירות מה שאין כן לדידן וקל להבין:

כג

[כג] [לבוש] אינם סועדים וכו'. והט"ז כתב טעם אחר כיון דשם של מזונות לא נזכר בפירוש בעל המחיה אינו פוטרות אפילו לתמרים דזיינא, אבל מב"ח משמע דפוטרות לתמרים כיון דזיינא והוא גידולי קרקע, וכן כתב הלבוש סעיף י"ז וצריך עיון:

כד

[כד] [לבוש] סוף סעיף הוא הדין שפוטר וכו'. אפילו אם אירע שהוצרך לברך על המשקין ברכה ראשונה כגון בנמלך והיסח הדעת, מכל מקום ברכה אחרונה דיין פוטרתה. של"ה:

כה

[כה] אין ברכת המזון פוטרו וכו'. כן כתב בשולחן ערוך, ופירש מגן אברהם משם דאית ליה עילוי אחרינא בפת, עד כאן. ולפי זה נדחה מה שכתב ר"מ רבקש זה לשונו, לעניות דעתי הוא רחוק דודאי הדייסא מזין יותר מתמרים שהרי קבעו עלייהו חכמים ברכת בורא מיני מזונות, ואי לא מסתפינא אמינא מה שכתב רבינו יונה אבל ביין וכו', הוא הדין בדייסא ולא בא להוציא אלא שארי דברים עד כאן לשונו, וצריך עיון שלא הזכירו מגן אברהם. ובאמת לא משמע כדבריו כיון שכתב רבינו יונה קודם זה בהדיא דאינו פוטר לדייסא וכן הכלבו דף י"ח, מיהו בחידושי רשב"א דף ל"ג ל"ד משמע דברכת המזון פוטר לדייסא, וכן ראיה ממה שכתב הרא"ש פרק כיצד מברכין בשם בעל הלכות גדולות דדייסא נפטר בברכת המזון ותמרי ורימוני אינו נפטרות, עיין שם. אף דקיימא לן דגם תמרי נפטר, מכל מקום נשמע דדייסא יותר מסתבר מתמרי, וצריך עיון:

כו

[כו] [לבוש] לפיכך אם אמר וכו'. כתב מלבושי יום טוב זה לשונו, זה לא מצאתי בשום מקום אלא דוקא ברכת המזון או הזן פוטר ואי מדנפשיה הוה ליה לכתוב נראה לי כדרכו, והקרוב אלי לפום ריהטא לא עיין יפה בלשון רבינו יונה שבבית יוסף במה שכתב אבל על היין פוטרות מעין שלוש, והיה סובר שברכת מעין שלוש היינו על המחיה פוטר היין, ואינו אלא דברכת המזון פוטר על הגפן שהוא מעין שלוש עד כאן לשונו. ואני יגעתי ומצאתיו להדיא בפירוש רש"י באלפסי סוף פרק קמא דברכות שפירש על הא דסיים בנהמא יצא דהיינו על המחיה ועל הכלכלה דתמרי נמי מיזן זיינא עיין שם. גם נראה לי הכי מסתברא דכיון דלא תיקנו חכמים עלה ברכת המזון גם על המחיה פוטרו דכיון דזיין לא גרע על המחיה מברכת על העץ שמברכין על התמרים, ועוד לפוסקים שכתבתי לעיל דברכת המזון פוטר לדייסא משום דדייסא זיין יותר מתמרי, אם כן אם ברכת המחיה פוטר לדייסא כל שכן לתמרים. אך יש לעיין לדינא דמדפירש רבינו יונה הא דסיים בדנהמא היינו ברכת המזון משמע דעל המחיה אינו פוטר, גם הפירוש שפירש מלבושי יום טוב בדברי רבינו יונה מצאתי להדיא בכלבו שם, גם כמדומה שראיתי באיזה פוסק שכתב דלא נודע מי חיבר רש"י באלפסי אם ראוי לסמוך עליו. מיהו יש לומר דרבינו יונה דנקט ברכת המזון לרבותא קאמר אף שיש בו שבח יותר והוא הדין על המחיה, ועיין לעיל ס"ק כ"ג:

כז

[כז] [לבוש] וטוב יותר וכו'. קשה לי דטוב יותר שלא לברך מספיקא כלל ועוד מאי חזית דברכת בורא נפשות רבות עדיף טפי מברכת מעין שלוש, ועוד הא להרבה פוסקים ברכה מעין שלוש דאורייתא ואם כן יותר יש לברך ברכה מעין שלוש מספיקא דאורייתא כמו בברכת המזון בסימן קפ"ז מברכת בורא נפשות רבות שהוא לכולי עלמא מדרבנן, גם בבית יוסף לא נזכר מזה, ובשיירי כנסת הגדולה פסק נמי בספק לברך בורא נפשות בלא טעם וראיה ולא נהירא לי, ונראה דלכך הניח הלבוש בצריך עיון. וגם קשה על הלבוש שכתב דין זה בעבר ואכל, הא בתרומת הדשן סימן ל' השאלה שם במי שתאב לאכול ולשתות דבר המסופק בברכה אחרונה שלא בתוך הסעודה ושאל השואל אם מותר לו לאכול על ידי תקנה זו שיאכל דבר שמברך עליו בורא נפשות רבות גם לשתות ולהוסיף בברכה, על זה השיב שלא לעשות כן דאין להוסיף אף בלא שם ומלכות והיינו שיאכל מתחילה על דעת כן, אבל אם כבר אכל מנא ליה ללבוש דאסור. שוב נדפס ספר ט"ז ומצאתי כדברי גם הקשה הקושיא ראשונה דמספיקא לא יברך כלל כשאין לו דבר לאכול וכן ספר מגן אברהם תמה על הלבוש. שוב עיינתי ליישב דברי הלבוש דמה שכתב וטוב יותר לברך בורא נפשות רבות רוצה לומר שיאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות דאם היה מותר להוסיף על פרי העץ לא היה צריך לברך בורא נפשות רבות כלל כדלעיל סעיף י"ג דאין צריך לברך על התפוח בורא נפשות רבות, אבל עתה דאסור להוסיף על העץ יאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות אבל כשאין לו לאכול אותו דבר לא כתב הלבוש כלל שיברך בורא נפשות רבות וגם על העץ לא יברך כשאין לו הדבר שברכתו על פרי העץ דאף שיוצא בברכה זו היינו כשבירך בו על אכילה שברכתו כך ודו"ק ודלא כמגן אברהם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.