יד אפרים/אורח חיים/רח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
נתיב חיים
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


בט"ז ס"ק ב' מיני דגן וכ' הטור וז"ל שהם שעורים כו' שהם ג"כ חשובים שנשתבחה בהם א"י שכוססין או כתשן כו' עכ"ל כצ"ל:

במגן אברהם ס"ק ב' שהוסרה קליפתן וכ"מ ממה שכתבתי סעיף זיין כצ"ל ור"ל דשם ס"ק ט' הביא ממ"ש הב"י מחיטי' שדרך לבשלם חלוקים או כתושים כגון הריפות ע"ש ובקונטרסי כתבתי על מ"ש המג"א וקשה בסעיף ד' כ' כששלקו כו' ולענ"ד נראה ברור דמ"ש בש"ע ששלקן הוא ט"ס וצ"ל שחלקן והוא טעות דשכיח וגם הוא טעות דמוכח שהרי כל הסעיף הוא לשון הרמב"ם שכ' שחלקן או כתשן שהוא דין המבו' בש"ס וגם כתבתי שם לתמוה על מ"ש המג"א לקמן סק"ה דכתשן היינו שהסיר קליפתן מש"ס דמ"ק דף י"ד וע"ש שכתבתי שי"ל מ"ש הרמב"ן דגן שלוק כמות שהוא היינו שלא עירב בתוכו דבש דאי עירב דבש והוא הרוב מברך שהכל דכללא כל שיש בו מה' מינים אינו אלא במקום דמברך עליו במ"מ אבל בכה"ג דמברכין עליו בפה"א לא והבאתי דברי הש"ג בשם ריא"ז בזה שלענ"ד הוא עיקר לדינא ע"ש ואחר זמן רב מצאתי באשל אברהם שכ' בשם תשובת בית דוד ג"כ להגיה שחלקן ושמחתי:

(ס"ו ו') אפי' בשעורין חיין ר"ל דג"כ שייך ספק זה לענין ברכה אחרונה כמ"ש בב"י בשם הרשב"א וכמ"ש בהגה ואמנם באה"ע חולק על הב"י והרמ"א לענין ברכה בשעורים חייון וכ' שהדין עם אבודרהם דהא אזוקי מזיק כו' וכ' שמזה ראיה להרמב"ם דבשמן מברך שהכל מהא דכוסס שעורים כו' ותו דדייק הש"ס קמחא דחטה כו' ולכאור' מנ"ל דיש לחלק קצת בינייהו אלא ודאי משום דקמחא דשעורים אוזיקי מזיק כו' ע"ש ונפלאתי שבמחכ"ת אגב חורפי' ושטפיה רהיט לי' דשרי הש"ס במקומו דקאמר להדיא גבי קמחא דשערי סד"א הואיל וקשה לקוקאיני לא לברך עליו כלל קמ"ל כיון דאית לי' הנאה מיניה בעי ברוכי (ועיין בשבת דף ק"ט דקוקאיני הוי מקומחא דשערי דחליף עלי' מ"ם יום משנטחן ומשמע דקודם לזה אינו קשה והכא דקאמר סד"א הואיל וקשה כו' היינו משום דנקט סתמ' ויש בכלל הזה גם כשעברו מ"ם יום) ועיין בב"ח שכ' ג"כ ראיה מדברי הש"ע הלזו דקאמר קמ"ל כיון דאית ליה הנאה כו' ע"ש ובקונטרס הנ"ל כתבתי דאין זה ראיה שכמה דברים שאמרו שהם קשים כגון לפת וקשואים וכן ברמב"ם הל' דעות כ' בכמהין ופטריות קשה לגוף ואין לאכול מהם לעולם ובכל בו מוכח דמברך עלייהו וע"כ שאין לדמות זה לזה ואין לך אלא מה שאמרו חכמים בתרומה דפטור מינה יליף לברכה וא"כ י"ל דשאני קמח שעורים אע"ג דקשה מ"מ אינו מזיק כ"כ כשעורים וכמ"ש באה"ע שם לדעת הפוסקים דלא כהרמב"ם ע"ש. ומ"מ כתבתי ליישב דעת הב"י והרמ"א עפ"י מה שיש לתמוה על הראב"ד פרק יו"ד דתרומות שכ' לענין כוסס את החטה אע"ג דמברכין עליו בפה"א מ"מ מזיק הוא ע"ש והוא תמוה דא"כ מה פריך הש"ס בשמן אוזוקי מזיק כו' וכתבתי דבשמן דוקא קאמר הכי דאשתני ולמאי דס"ד ששותה שמן עצמו דאשתני לגריעותא הוא כיון דמזיק ואית ליה עלויא ע"י אניגרון ולכן ס"ל שאין לברך בפה"ע משא"כ בכוסס חטה אע"ג דאוזיקי מזיק י"ל דלא איכפת לן בהכי ואית ליה הנאה מיניה ובעי ברוכי כיון דלא אשתני כלל ובמלתי' קאי ולפי"ז לדעת הראב"ד גם בכוסס שעורים הדין כן דהא לדידי' כוסס חטה נמי מזיק הוא וע"כ דכוסס שעורים דנקט לאו דוקא ואין לחלק לענין חטה ושעורה לענין ברכה ג"כ וקצרתי: ומ"ש ולא דמי לקמח צ"ע דבש"ס אמרינן הכי לר"נ אבל לר"י לא מחלק בין אשתני או לא והא דפסקינן שהכל לאו משום דברירא לן דקי"ל כר"נ רק משום ספיקא אבל לענין ברכה אין להקל וצ"ע על הרא"ש והטור דהו"ל לכתוב גם קמחא וקליות שאכל תוך הסעודה כמ"ש בכוסס חטה וכן מבואר ברשב"א ובגהמ"יי בשם ר' שמחה ובקונטרס הנ"ל הארכתי בזה ושם כתבתי בשם הכנה"ג והסכים עמו בא"ר דבכוסס חטה בדיעבד אם בירך בנ"ר יצא וה"ה בזה אעפ"י שלענ"ד יש להחמיר בקמח של קליות או שלא נטחן היטב ועדיין יש בו טעם חיטים שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה מ"מ בדיעבד יצא בבנ"ר לכן אם אירע שאכל שלא בתוך הסעודה יברך בנ"ר:

(מגן אברהם ס"ק ט"ו) שנינו במס' חלה עיין מ"ש בקונטרס הנ"ל באורך בסוגיא זו דחלה (וכעת נדפס בספרי שו"ת בית אפרים משם תדרשנו ואחר כותבי יצא לאור ספר פרי מגדים על א"ח ושם בפתיחה להל' פסח הרחיב ג"כ בשיט' זו וראיתי שכמ' יש שנתכוונו בעזה"י ויש שלא דרכו דרכיו אך קשה למגמר בעתיקא וארשום מה שראיתי דרך העברה שם בסעיף א' כ' לתרץ דברי רש"י ממתני' דחלה עיין ביש"ש סימן מ"ו שכבר ביאר הדברים שם כן ושם בסעיף ב' הביא תשו' הרלב"ח דלהרמב"ם בכא"פ אף שלא אכל הפרס אסור נ"ל שאין זה סותר למה שכתבתי בקונטרסי אליבא דהרמב"ם משום דאף דס"ל דאסור היינו משום חצי שיעור אבל מ"מ לא לקי עליו ולא להפוך לאיסו' ושם בסעיף ג' כ' דאפשר דאע"ג דלא לקי מ"מ כיון דטכ"ע דאוריי' מרבויא יוצא בזה והביא דברי המ"כ ודלא כפר"ח כבר ביארתי שגם דעת היש"ש כן הוא אבל אין נלענ"ד כמ"ש מש"ס דזבחים וכתבתי מלתא בטעמא דכל דלא לקי לא נהפך לאיסור כו' וע"ש בסעיף ה' דהקשה דרובא דגן ל"ל דהא כזית בכא"פ דאורייתא ולפי מ"ש בקונטרסי מיושב זה דאל"כ א"צ להוציא רק לפי חשבון אע"פ שיש שם כשיעור דגן רק למ"ד דנהפך צ"ל תירץ אחר דאי אין רובא דגן לא גריר ומ"ש שם דמוכח דפליגי אר"ל דפסק כרשב"א אינו מוכרח דאע"ג דאינהו אמתני' קיימי דמיירי דליכא כשיעור ולהכי ס"ל דבעי רובא דגן ומ"מ יוכל להיות דס"ל כרשב"ג. ומ"ש בנידון דאזלינן בתר רוב דמהפכן אף לקולא וכן מ"ש בסעיף א' על המג"א עיין מ"ש בענין זה ומ"ש בסעיף יו"ד להקשות ממתני' דשאור בעיסה ומהא דר' הילא ס"ל רובא דגן וס"ל גרירה לפי מ"ש יש ליישב בפני' שונים וחדא שא"א להוציא לפי חשבון אם לא משום גרירה ומ"ש בסעיף י"ח דהמחבר בסימן ר"ח ס"ל דוק' אכילת כזית דגן ואני כתבתי דלא תלי באכיל' אלא בשיעורא:

(שם) כתב הראב"ד והרשב"א והוא שיש כו' וה"ה והרמב"ם סוברים כו' לחם כתיב וגם מצה מדמי בגמרא והכא כיון שמעורב כזית ביותר מכא"פ כו' כצ"ל:

ס"ק ט"ז בא"י על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה כו' כך הוא נוסחת הטור וכך כ' הלבוש וכן הגי' במעדני מלך באשר"י עפ"י הלבוש וכן הוא באור חדש ובסידו' מהר"י עמדין ז"ל אך ב"י הביא בשם הסמ"ג שלא לחתום רק על המחיה לבד וכ' שהוא נוסחת בה"ג ע"ש וכן איתא נוסחא זו בקצת ספרים וסידורים וגם מבואר כי החותמי' על המחיה ועל הכלכלה אומרי' תחל' ונודה לך על המחיה לבד ובנוסחא שמסיים על המחיה לבד על הרוב אית' שם ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ובלהק"ט ח"ב סימן נ"ה ראיתי שכ' שבא"י חותמין ועל מחייתה ועל כלכלתה ותיבו' כלכלתה נרשם בחצאי עיגול שהוא מחמת חילוף הנוסחאות ע"ש וצ"ע על המע"מ שהגיה בהרא"ש דאי משום הנוסחא שבטור תולה דברי הרא"ש בט"ס אימא איפכא שט"ס בטור. ונראה שסמך על הלבוש שתפס נוסחת הטור בזה נראה שסובר שכן עיקר וצ"ע:

(ס"ק כ"ב) אם טעה כו' ועיין באבן העוזר שחולק ע"ז ובקונטרס הנ"ל כתבתי ליישב ראיית אה"ע ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קמ"ט שפוסק בין אם בירך בפה"ע על היין או בפה"א על הפת לא יצא ומטעם דכיון שכל מין ומין יש לו ברכתו הכללית חוץ לחם ויין שיצאו ללמוד בדבר החדש שקבעו להם ברכה בפ"ע מפני חשיבותם אי אתה יכול להחזירם לכלל שאר פירות דמיקרי משנה ממטבע שטבעו חכמים בפרט והוציא' מן הכלל עכ"ל ע"ש. וראיית ר"י הלוי מהתוס' דף י"ב שפי' באה"ע בדרך אחר פשיטות הדברים מראים כמהר"י הלוי. ועיין בפני יהושע דף מ"ם ובפמ"א ח"א סי' נ"ט ובשו"ת גינת וורדים כלל א' סי' י"ט דס"ל ג"כ דיצא בדיעבד והארכתי בזה כתבתי שלהוציא עצמו מידי ספק יסיי' תכ"ד בפה"ג ויצא אליבא דכ"ע ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
· הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.