ביאור הגר"א/אורח חיים/רח

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים רח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א על כו'. ל"ז א' מ"ד א' מתניתין וגמ':

ותמרה. מ"א ב' ככותבת כו' בריך כו':

ב

ס"ב חמשת כו'. שם ל"ו ל"ז ל"ח מ"ד:

ששלקן כו'. לשון הרמב"ם וצ"ל שחלקן כו' וכמ"ש ל"ז א' אלו הן מעשה קדירה כו' וכמ"ש בספ"ב דמ"ק חילקא כו':

ודייסא. ל"ו ב':

אפי' כו'. שם:

הרבה. ל"ז ב' דמפשי ביה קמחא:

יותר מהם. שם האי ריהטא כו' ופי' הרשב"א דובשא עיקר פי' שרובו דבש ומיעוטו סולת עס"ד ועוד פי' הרשב"א פ"א דובשא עיקר דעיקרו דבש וסולת להטעימו כו' ע"ש וז"ש בסי' ר"ד סי"ב אבל אם כו':

אבל כו'. ל"ט א' וכמש"ש:

ג

ס"ג כשנותנים כו'. תוס' ל"ו ב' ד"ה כל כו':

ד

ס"ד קליות כו'. תוס' שם בד"ה הכוסס וש"פ וכמש"ש אלו הן מעשה קדירה כו' משמע דוקא כה"ג וז"ש והגרעינין כו':

ולאחריו בנ"ר. רמב"ם מדל"ק בכוסס ברכה מעין שלש כמו בסיפא שם בטחנה כו' וכמש"ש מ"ד א' ור"ג נמי כו' ורבנן ל"פ עליה בהא:

והא כו'. מדקאמר חטה וביומא פ"א א' זר שכוסס כו' ובברכות ל"ה ב' מדמי להו ה"ד אילימא כו' משמע כדברי אבודרהם דאין מברך כלל אלא שהב"י הקשה עליו כיון דנהנה למה לא יברך וכמש"ש ל"ו א' בקימחא דשערי כו' וע"כ ההיא דתרומה לאו ראיה היא לכאן דהא בירושלמי רפ"ו דתרומות גרסי' תני הכוסס את החטה של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ר' אומר אומר אני שמשלם קרן וחומש אלא שהרמב"ם שם פסק כר' והראב"ד השיגו וטעמו של הרמב"ם שכ"מ ביומא כנ"ל ומיהו אינו מברך אלא שהכל כמו קימחא דשערי שאף למ"ד קימחא דחטי במ"מ דשערי שהכל כמש"ש ל"ו א' ופי' תוס' שם בקמח של קליות וז"ש אפי' כו':

והתוס' כו'. בד"ה הנ"ל ע"ש:

ה

ס"ה קמח כו'. כר"נ הרי"ף והרמב"ם וכ"פ הרא"ש כיון דפלוגתא היא:

ל"ש כו'. ע' תוס' שם ד"ה קימחא כו':

ו

ס"ו קמח כו'. הרמב"ם וע' תוס' שם ד"ה והא כו' אבל דרב כו' ומ"מ כו' וכ"כ תר"י דמשום לרפואה לא גרע הברכה אלא דה"ק אם היתה רכה כעין שעושין לרפואה ע"ש:

וללועסו. לאו דוקא רק שאינו לשתיה כמ"ש תוס' שם:

ואחריו ב"נ. אפי' לדעת תוס' דס"ד וכמ"ש למטה בבשלו כו' ואחריו כו' וע' רש"י שם ד"ה ולא כלום וכ"כ ש"פ בסי' ר"ז ולשון הרי"ף והרא"ש בפ"ו דברכות ס"ח וקי"ל דכל לבסוף ולא כלום בנ"ר כו' ולכאורה אינו מובן לפרש ולא כלום על ב"נ ומנא להו זה ונראה דה"פ דאמרינן בסוף פ"ו מ"ד ב' אר"י ב"א משום רבינו על הביעא כו' וקופרא כו' ולבסוף בנ"ר כו' אבל שארי דברים לא ואמוראי בתראי הוסיפו ירקא ומיא ורב אשי אמר אנא כו' עבידנא ככולהו ופסקו התוס' וכל הפוסקים כרב אשי דבתראה הוא לברך ב"נ בתר ירקא ומיא וש"ד וע"ש תוס' ד"ה עבידנא כו' וכן אנו נוהגין כו'. ומנהג הראשונים לא היה לברך אלא על ביעא וקופרא לבד והטעם שדייקו לשון נפשות מיני נפשות כמ"ש בירושלמי דברכות פ"ו רבי כשהיה אוכל בשר וביצה כו' מברך אשר ברא נפשות כו' ולכן בברייתא דאורז ודוחן תני ולא כלום דבאמת לא היו מברכין אחר פת אורז ודוחן כלל כמנהגם אך לדידן דנהגינן כרב אשי כל לבסוף ולא כלום דברייתא לדידן בנ"ר וז"ש וקיימא לן כל לבסוף כו' בנ"ר:

ז

ס"ז ואם בשלו כו'. שם הביאו לפניו פת אורז כו' ושם אלו הן מעשה כו' והוא מבושל וכן שם אע"פ שהפרוסות כו' וה"ה כמו פת בעיניה כמ"ש בחטין ומדקאמר אע"פ כו' משמע דה"ה אם אין הפרוסות קיימות והוא כמו מבושל לחוד כמש"ש בחטין:

עד שנתמעך כו'. כנ"ל בה' המינין בס"ב ול"ד שנתמעכו אלא שלא נשארו שלימין כמש"ש וב"י השמיטו בש"ע דס"ל דיש לחלק בין חטין לאורז דחטין אין דרכן אלא חלוקין או כתושין משא"כ באורז כיון שדרך אכילתו בכך אפי' שלם מברך במ"מ וכ"מ בגמ' דקא' אלו הן מעשה קדיר' חילקא כו' ואורז. ובזה דחה הרר"י דברי הרי"ף שכ' דוקא אורז אבל דוחן לא מדנקט אורז לבדו כמ"ש בס"ח וע' מ"א:

ואחריו כו'. כנ"ל:

והוא כו'. ל"ו ב' גופא רב ושמואל וצריכא כו' ואע"ג דבתרייתא דרב ושמואל איפריך מ"מ קדמייתא לא אפריך. הרי"ף וש"פ:

והתבשיל כו'. הרא"ש שם דאם האורז הוא הרוב ה"ל כאילו בעיניה כמ"ש בכמה מקומות משא"כ בה' המינין וכמ"ש בס"ב:

ח

ס"ח על כו'. רי"ף ורמב"ם ואע"ג דבברייתא שם תניא פת אורז ופת דוחן מ"מ כיון שבברייתא דהכוסס לא תני רק אורז וכן שם אלו הן מעשה כו' ואורז ש"מ דאדוחן לא מברכין כ"א שהכל אבל הרא"ש דחא' וכ' דנקט אורז לאפוקי דריב"נ אבל ה"ה לדוחן ותר"י כ' משום דאורז אפי' כשהוא שלם לאפוקי דוחן דוקא בחילקן שאין דרכו לאכול שלם וכמש"ל ולשני התירוצים קשה לתי' תר"י ק' למה לא נקט בברייתא דהכוסס ועל תי' הרא"ש ק' למה לא נקט בברייתא דמעשה קדירה דוחן וצריכא ב' התירוצים וכ' תר"י וטור בשם גאון וה"ה לפנינו שהוא נמי זיין כמו דוחן והוא דוחן לפירש"י שם אלא שהם מפרשים כפי' תוס' בד"ה רש"י כו' וי"מ כו' וכ' ב"י דסוגיא דעלמא כהאי פירושא וש"ע סתם כהרמב"ם שכ' פת דוחן כו' או של כו' והוסיף בש"ע ופליזו ונראה שזהו פניצו אלא שבלשונם קורין פליזו:

העושה כו' אם כו'. כנ"ל סי' ר"ה:

ואם נתמעכו כו'. כמו בפת וכ"כ הטור פת או תבשיל וכ"ה ברא"ש שם ופי' ב"י דהיינו שנתמעכו לגמרי שאין דרך אכילתן בכך וע' סי' ר"ב ס"ז בדין הטרימא:

או כו'. כמ"ש בסי' ר"ה:

ט

ס"ט עירב כו'. כנ"ל ס"ב וכמ"ש כל שיש בו כו' וכ"ש לענין המוציא וז"ש ואם עשה כו':

ואם עשה כו'. כמ"ש בפ"ג דחלה מתני' ז' העושה עיסה מן החטין כו' וכ' הראב"ד והוא שיש כזית באכ"פ ואפי' לפי' הרמב"ן ורשב"א שחולקין וס"ל דא"צ ומשום גרירה דוקא באורז וע' בסי' תנ"ג ס"ב ומש"ש:

ודוקא כו' אבל כו'. דכל השיעורין אינן מצטרפין ביותר מכא"פ וע"ל ר"ס ר"י האוכל כו' וע' מ"א:

כדי שיאכל. ר"ל ודוקא שיאכל ג"כ בכא"פ:

בתחלה מברך המוציא. דכאן א"צ בכא"פ כמ"ש כל שיש בו מה' מינין כו' רק שאינו לדבק כנ"ל וכמ"ש ואם בשלו בקדירה מברך כו' וה"ה לעניין המוציא:

ולבסוף על המחיה. ט"ס הוא וצ"ל בורא נ"ר וכמ"ש בסיפא ואם בשלו כו' דמאי שנא וכן עיקר דבכל הברכות בסוף צריך כזית בכא"פ:

ואם בשלו כו' ואחריו בנ"ר. ערש"י מ"א ב' ד"ה פת הבאה כו' ומתוך כו' וע' תוס' שם ד"ה אלא שחולקים על זה וכ' ול"נ כו'. אבל הר' יונה שם אע"פ שגם הוא פי' כפי' תוס' לא מחמת קושיא זו ומ' שבדינא ל"פ עליה ע"ש:

י

ואם בח"ל כו'. כמש"ש אינהו עיכל כו' אלא כו':

בברכה כו'. תוס' שם ד"ה על כו':

יא

סי"א אלא כו'. הראב"ד ותר"י והרא"ש וכמו בתחילה שפותח על הגפן וכגי' הרי"ף ורא"ש וכל הפוסקים בגמ' דחמרא על הגפן ועל פרי הגפן אלא שבחתימה לא נזכר בגמ' ביין במה חותם:

או כו'. כ"כ הרמב"ם וכ"כ סמ"ג בשם ר"י וכ"ה בתוס' שם וטעמא מדהוזכר פתיחה דיין ולא נזכר חתימה ש"מ שבכלל שבעת המינין היא ובסי"ב סתם כס' ראשונה והעיקר כסברא אחרונה שיחתום על הארץ ועל הפירות כי לא נזכר בגמ' חתימה אחרת וגם מ' שם דמאי דאמרו מחתם במאי כו' קאי על תרווייהו על יין ועל פרי העץ כו':

יב

סי"ב מזכירין כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש שם וש"פ:

אבל כו'. דאף בבה"מ א"צ להזכיר מצד הדין כמ"ש בפ"ב דשבת אלא מצד המנהג משא"כ כאן שאין מנהג כלל וע' תוס' שם:

אם אכל כו'. כמו שכולל שבת וי"ט בתפלה כמ"ש בפ"ב די"ט וספ"ג דערובין ועתוס' שם ד"ה הנ"ל:

יכלול כו'. כמו בשבת וי"ט דקי"ל כב"ה שכולל בברכה אחת:

ויקדים כו'. שם וכמ"ש בסי' רי"א:

וחותם כו'. עתוס' שם ולא הוי חתימה כו' וכמ"ש בגמ' מ"ט א' ועיקר החתימה בארץ:

ועל פה"ג כו'. לשון הרא"ש אבל ל' התוס' רק על הפירות וכנ"ל:

יג

סי"ג אם אכל כו'. כמ"ש בסי"ז אבל ביין כו' וה"ה כו' וכ"ש כאן:

אכל כו' וה"ה כו'. כמ"ש בסי"ז ברכת שלשה אינה כו' וכ"ש שמעין ג' אינה פוטרת בנ"ר:

יד

סי"ד שתה כו'. אע"ג דבסט"ו כ' אם בדיעבד כו' כאן לא נפטר כמו בבפה"א ובורא פה"ע וכמ"ש רש"י מ"א א' ד"ה אבל כו':

אם כו'. כמו על פה"ע בפה"א:

יז

סי"ז שתה כו'. שם ב' ויין פוטר כו' ופי' המרדכי בין מברכה ראשונה ובין מאחרונה וכמו פת לר' חייא ועסי' קע"ד ס"ב:

סי"ז ברכת כו'. שם הביאו לפניהם כו' ועתוס' דפסחים ק"ג א' ד"ה אנא כו' וע' ברכות י"ב א' מ"ט דתמרי כו' הא לא"ה לא ואף ר"ה ור"כ ל"פ אלא משום שבאים בתוך הסעודה וכאן מיירי לאחר הסעודה:

שאם כו'. עבה"ג:

אבל כו' וה"ה כו'. י"ב א' וכ"ש ביין ממ"ש ל"ה ב' א"ה נבריך כו' ול"פ אתמרים ש"מ דיין זיין טפי מתמרים. תר"י ורא"ש:

ואפי' כו'. אע"ג שאין בו מעין שלש מ"מ כיון שאמרו משום דמיזן זייני יצא. שם ושם:

ואם נזכר כו'. דלכתחילה אין לברך בהמ"ז ואף אין לו לפטור בבהמ"ז כמ"ש בירושלמי והביאו הרא"ש שם סי' כ"ח ר"ה אכל תמרי כו' תחילה וסוף ואף ששמעון ב"ש שם מ"ח א' בריך איין אמרינן שם לגרמיה הוא דעביד ועיין ב"י בשם הרשב"א וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.