מחצית השקל/אורח חיים/רח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
נתיב חיים
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) ה' מינים כו' טטרק"י בספר א"ר שהוא מה שקורין האדי"ן:

ועמ"ש סי' תנ"ג כצ"ל:

(ב) (ס"ק ב) ששלקן כו' ואפשר דהכא כו' עד שנתמעך דהיינו שהסיר קליפתן ועי"ז אפשר שיתמעכו וידבקו וכמ"ש אח"ז:

וז"ל תר"י כו ור"ל דגם מדברי תר"י משמע דבנתמעך ונדבק הדבר תלוי:

אבל אם בישל כו' פי' שלא הסיר הקליפ' דאי מסיר קליפתן אפי' הן שלמים אפשר שיתמעכו וידבקו. וצ"ל דבין ברישא ובין בסיפ' מלתא דפסיקא נקט ונקט בדישא נכתשו כו' דאז אורח' דמילת' דנתמעכו ובסיפא החטים שלמים והיינו שלא הוסר קליפתן דאז א"א שידבקו וכשהן שלמים והוסר קליפתן לפעמים נתמעכו ונדבקים ע"י שליקה מרובה ופעמים אין נדבקין:

ומ"ש תר"י ונעשה כעין חביץ קדרה ז"ל רש"י דף ל"ו ע"ב חביץ קדרה מין מאכל קפוי כמו חלב שחבצוהו בקיבה כך עושים מאכל קפוי בקדרה ולקמן מפרש לה קומחא ודובשא ומשחא עכ"ל ול' חביץ הוא חבור ודיבוק כדאי' במס' ב"מ דף צ"ט ע"ב מאן דגזל חביצא דתמרי ופירש"י תמרים הנדבקים יחד קרוי חביצא:

אבל בגמ' לא קתני הריפות כו' וניהו דאין מזה ראיה מגמ' מ"מ הדין דין אמת וכדמשמע מהרמב"ם דאין חילוק בין כתושים או שלמים אלא בנתמעך ונתדבקו תליא מלת' אלא דבכתושים אורח' דמילת' שנתמעכו כנ"ל. ומ"ש הט"ז ס"ק י"א וגרופין שנעשו משעורים כתושים כו' פשיטא שמברך בורא מיני מזונות כו' אי נאמר שמסכים לדברי מ"א מה דנקט כתושין משום דאז ודאי נתמעכו ונתדבקו וה"ה שלמים שהוסר קליפתן אם נתמעכו ונתדבקו דמברך במ"מ ולאחריו מעין ג':

ודייקא כו' כמ"ש התוס' דף ל"ז ע"א סוף ד"ה הכוסס כו':

(ס"ק ג')

ולגמעו פי' לאכלו וע"ס ו'. ר"ל אע"ג דבעלמ' לשון גמיעה פי' שתיה אבל הכא ע"כ גמיעה פי' אכילה והיינו שהוא עב דאי ר"ל שתיה והיינו שהוא רך תיקשי הא מבואר בסעיף ו' דכה"ג מברך עליו שהכל:

(ה) (ס"ק ה) שלמים כו' משא"כ באורז דדרך לבשלו שלם והיינו כמ"ש מ"א בסעיף ו' סק"י דס"ל להרב"י דבאורז אפילו לא נתמעך מברך במ"מ ואלו הכא בחיטים בעינן דוקא נתמעך ונדבק לכן חיטים שלא הוסר קליפתן דאין נתמעכין ומתדבקין מברך שהכל דשאני אורז דדרך כו' וכמ"ש מ"א בשם הרב"י בסק"י דאלו למה דס"ל לרמ"א בסעיף ו' דגם באורז בעינן שיתמעך א"כ דין אורז וחיטין שוה א"כ אין מקום לדברי הכ"מ:

(ו) (ס"ק ו) והתו' כו' דהתם ל"ל עלוי' כו' חילוק זה נאמר בש"ס דף ל"ו ע"א ברכה ראשונה דש"ז דמברך בפה"ע ובקמח ברכה ראשונה שהכל וה"ה דאמרינן כן לענין ברכה אחרונה וכמ"ש מ"א:

(ז) (ס"ק ז) בתוך כו' כ"מ דעת הרב"י ר"ל מדכתב בש"ע לכתחלה סתם לברך אחריו בנ"ר ואח"ז כתב והתוס' נסתפקו כו' וזה דרכו של הרב"י דדעה א' היא העיקרית בעיניו:

ואפשר דאין המים בטלים כו' ר"ל אע"ג דק"ל בסעיף ב' דה' מינים אם ערבן עם ד"א אפילו אותן דברים אחרים הן הרוב מ"מ מברך במ"מ ומ"מ כיון דעיקר דעתו על המים אין המים בטלים לגבי ה' מינים. ומ"מ אין הגרעין בטלים ר"ל אע"ג דעיקר כוונתו על המים ומה"ט אין המים בטלים לגבי הגרעין אע"ג שהן מחמשת מינים מ"מ מהני מעלת ה' מינים שעכ"פ הגרעי' אין בטלים לגבי מים ולכן יברך על המים ועל גרעין מ"מ כיון דאין ברור למ"א דאין המים בטלים לגבי גרעין כתב מ"א לעיל סי' ר"ה ס"ק ו שיברך תחלה על המים שהכל ואח"כ על הגרעין:

מ"ש בש"ע סי' ה' קמח אפי' של חטין ר"ל ל"מ של שעורים דקשה לתולעים כמ"ש מ"א סי ר"ד ס"ק ח' ודאי אינו מברך אלא שהכל אלא אפי של חטין דאין מזיקים אפ"ה אינו מברך אלא שהכל ול"מ נטחן דק דק דאינו ראוי לאכילה אלא אפילו נטחן קצת כו' דראוי לאכילה וכן קמח קליות דראויה לאכילה אפ"ה אינו מברך רק שהכל:

(ח) (ס"ק ח) לאכילה וללעסו כו'. וכ"מ בגמ' דף ל"ח ע"א דאמרי' פתיתא (דהיינו קמח ששלקו עם מים או משקין) רב אמר שהכל ושמואל אמר במ"מ ואר"ח ולא פליגי הא בעבה מברכים במ"מ והא ברכה מברכים שהכל וסתם עבה משמע אפי' אין ראוי ללעסו וממילא צ"ל דמ"ש הא ברכה ר"ל שראוי לשתי' ואע"ג שאמר סתם רכה י"ל שסמך עצמו על מ"ש תחלה הא בעבה סתם וע"כ ר"ל אפי' א"א ללעסו רק שהוא עב ע"כ מ"ש הא ברכה ר"ל שראוי לשתיה משא"כ איפכ' מ"ש רכה סתם ר"ל אפילו אינו ראוי לשתיה רק אינו ראוי ללעסו וממילא מ"ש הא בעבה ר"ל שראוי ללעסו ואע"ג שאמר סתם עבה סמך עצמו על מ"ש הא ברכה סתם דיותר מסתבר דסמך עצמו מה שכתוב לבסוף על מ"ש בתחלה מלו' איפכ' שסמך עצמו במה שכתוב תחלה על מה שיאמר אח"ז לבסוף:

וכ"מ מפרש"י גבי חביץ כו' הבאתי לשונו לעיל בס"ק ב' ולשון קפוי שכתב רש"י לא משמע שעב כ"כ עד שיצטרך ללועסו:

(ט) (ס"ק ט) האורז כי' לא יאכלם אלא בתוך הסעודה כצ"ל ותיבת כשנתמעכו ע"כ ט"ס וכ"ה בב"ח דבכ"ע אין לאכלם אלא תוך הסעודה כנ"ל וכן הביא הט"ז בשמו דהא גם בלא נתמעך איכ' ספק לדידן דלא ידעי' מהו אורז או דוחן דהא לדעת מ"א בס"ק י' באורז אפי' לא נתמעך מברך במ"מ ובדוחן בפה"א ולדעת הב"ח שהביא מ"א ס"ק י' בלי ספיקא דדוחן איכ' באורז שלא נתמעך גופי' ספק אי יברך במ"מ:

ובל"ח כ' דסוגיין כו' וכ' בשל"ה סימן לזה וכ"כ מהרמ"ש פת הדראה תיבת הדראה ר"ת "היר"ז "דוחן. "רייז "אורז "הוא:

(י) (ס"ק י) עד שנתמעך ז"ל הרב"י כו' ר"ל שנרשם על הגהת רמ"א ב"י בשם הרא"ש והר"י וע"ז הקשה מ"א דבב"י מבואר להיפך וע"כ הוא דעת רמ"א עצמו ומקשה עליו למה חלק על הרב"י באין ראיה:

דיש חילוק בין כו' ר"ל הרר"י כתב למ"ד דדוחן דין אורז יש לו וגם דוחן אי בשלו מברך תחלה במ"מ ולאחריו בנ"ר אע"ג דברייתא לא הזכיר' דוחן רק אורז ע"כ כתב הרר"י ליישב דיש חילוק כו' וא"כ מה"ט נקטה ברייתא דהוא מלתא דפסיקא אפילו כשהוא שלם מברך במ"מ:

ומיהו יש לחלק בין חטים כו' ר"ל דלעולם לשון שלם שכתב הרר"י באורז הוא כמובן הפשוט דאינו נתמעך ואפ"ה מברך במ"מ ולענין קושית הרב"י מחטים דבעינן דוק' נתמעך עז"כ הרב"י דיש לחלק בין חטים לאורז דדרך האורז כו' והיינו כמ"ש מ"א בס"ק ב' בשם הב"ח:

אף כשלא נתבשל הרבה לא תשתנה ברכתו מאלו היה מבושל הרבה ונתמעך:

והב"ח כתב דבלא נתמעך הוי ספק. ר"ל מלבד הספק שמא הוא דוחן כמ"ש בס"ק ט' איכ' בלא נתמעך עוד ספק:

(יא) (ס"ק יא) הוא הרוב כו' וכ"ד הרמב"ם וחזר בו כו' דהטור כתב בשם הרא"ש דוק' אי התבשיל האחר הוא הרוב וכ' ע"ז הרב"י דמשמע דרמב"ם חולק דלא בעי' רוב מדכתב ובלבד שלא יהי' מעורב עם ד"א אלא אורז לבד משמע דא"א האורז לבד אע"פ שאין התבשיל האחר הרוב אפ"ה אינו מברך במ"מ דלא כהרא"ש ובש"ע כתב תחלה לשון הרמב"ם והוא שלא יהי' מעורב עם ד"א כו' משמע אפי' אין התבשיל הרוב ואח"ז סיים כדברי הרא"ש ואם עירב כו' והתבשיל הוא הרוב וכן הקשה הב"ח. ועז"כ מ"א דבש"ע חזר בו וס"ל דגם דעת הרמב"ם כהרא"ש וכמ"ש מ"א ברס"ק זה וכ"ד הרמב"ם. וכתב וכן משמע בכ"מ שהביא שם ע"ד הרמב"ם הנ"ל מ"ש הרא"ש דבעינן שתבשיל יהי' הרוב משמע דס"ל דלא פליגי:

דאטו כו' ר"ל אע"ג דהרמב"ם סתם וכ' ובלבד שלא יהי' מעורב כו' משמע אפי' מעט לא יתערב בו ז"א דסתמא כפי' שלא יתערב עד שהתבשיל יהי' הרוב ולא הוצרך לבאר דאיך ס"ד דאפי' נתערב מעט יברך כברכת התבשיל וכמ"ש מ"א דאטו אם יש באורז מעט כו' וא"כ לא פליג הרמב"ם עם הרא"ש וא"כ גם לשון הש"ע א"ש ואינו סותר א"ע דהא אין ראיה מלשון הרמב"ם שכ' ובלבד שלא יהי' מעורב כו' דאעפ"כ יש לו' דס"ל דבעינן דוק' רוב ממין אחר:

ואף בב"י לא כ' אלא דמשמע כו' ר"ל דגם בב"י לא החליט הדבר לודאי דהרמב"ם חולק עם הרא"ש אלא כ' משמע כו':

(יג) (ס"ק י"ג) נתמעכו כו' אבל כשמיעך אותן בכף עיקר דרך אכילתן בכך ור"ל וא"כ מברכים בורי פרי האדמה:

ועוד שממשן קיים כו' ועסי' ר"ב ס"ו ר"ל דכתב שם אפילו כתושים הרבה אם לא אבדה צורתה ועדיין צורת הפרי עליו במלתיה קיימא לברך ברכתו כאלו לא נתמעך:

(טו) (ס"ק טו) אם אין בו כו'. וכתב הרב"י בסי' תנ"ג כצ"ל:

גוררים את האורז. ר"ל ממשיכים האורז אחר החטין והרי כאלו גם האורז היה חטין:

ודוק' באורז אבל מין אחר עם חטים לא. וה"ה אורז עם שעורים או אחד מה' מיני דגן ג"כ אינו גוררו אחריו ודוק' חטים עם אורז:

וגבי מצה. ר"ל דבעי למילף דין המוצי' וברכת המזון מהאי מתניתין וכיון דבמשנה קתני חייבת בחלה ויוצא בה ידי מצה ותחלה יליף המוצי' מדין חלה דדיניהם שוה והשתא תו יליף עוד כן ממצה דהא גם דיניהם שוה:

ובשאר מינים. ר"ל הן אורז עם שאר ה' מינים חוץ מחטים או שאר מיני קטניות עם חטים והיכא דליכ' כזית בכא"פ:

ומיהו התם מסיים. ר"ל בירוש' מסיים והובא ברא"ש ברכות פ' כ"מ סעיף ט"ז דפריך בירוש' אהא' כללא הרי פחות מכזית שאין מברכין עליו בהמ"ז אפילו הכי מברכין עליו המוצי' ועל זה משני דלא מיירי בשיעור לו' דשיעור שמברכים עליו המוצי' מברכים עליו בהמ"ז אלא מיירי במין ופירש הרא"ש דר"ל פת שמברכים עליו המוצי' מברכים עליו ברכת המזון וכל שמברכים תחלה במ"מ כגון פת הבא בכסנים ולא קבע עליה אין מברכים לאחריו בהמ"ז אלא מעין ג':

וא"כ צ"ע כו' דבאיכ' כזית בכא"פ י"ל המוציא ולאחריו ברה"מז ואי ליכא כזית בכא"פ בשאר מינים חוץ מחטים עם אורז דתליא בפלוגתא דהמ"מ ורמב"ן עם הראב"ד לא יברך תחלה המוציא:

ול"מ כיוצא בו כו היא כעין קושיא אחרת:

והכא כיון שמעורב כו' ר"ל דלעולם מיירי דליכא כזית בכא"פ ומה"ט לאחריו אינו מברך בהמ"ז כיון דהפסיק באכילת הכזית ע"י אכילת שאר מינים שנתערב בו הדגן הכזית יותר מכא"פ לא מצטרף הכזית יחד דלא עדיף מאלו היה אותו הכזית דגן בעין בלי תערובת והיה שוהה כא"פ דלא היה מצטרף משא"כ המוציא מברך דניהו דאינו מצטרף ולא מיקרי אוכל כזית עכ"פ על כל שהוא ג"כ מברך המוציא:

ועוד דהא גבי חלה כו' ר"ל דבחלה ע"כ אין הטעם דאינו מצטרף מצד שהי' דהא מונח לפנינו כל שיעור חלה ממין דגן וע"כ הא דפטור מחלה בדליכא כזית בכא"פ ע"כ דמתבטל והוה כמאן דליתא כלל וא"כ גם המוצי' לא היה ראוי לברך עליו כה"ג:

וי"ל דלענין ברכ' כו' ר"ל דודאי בהמ"ז דהוא מן התורה יש לו דין חלה וכל מאי דנקר' לחם לענין חלה ה"ה לענין בהמ"ז אבל המוצי' וברכ' א' מעין ג' דהוי דרבנן (לדידן אבל יש סוברים דהוי דאוריית' כדאית' בטור סי' ר"ט) הם אמרו והם אמרו דאפי' ליכ' כזית בכא"פ אפ"ה מצד מעלת ה' מינים מברך המוצי' ולאחריו מעין ג' אבל בהמ"ז לא דהוי דאוריית' ודינו כחלה:

ומיהו אם לא עירבו כו' עם שאר מינים מברך בה"מ כו' ובס' ל"ח פ' כ"מ ס"ק י"ט כ' אחר שהביא דברי הרד"א בשם הרר"י וכמ"ש פה בש"ע וז"ל ואע"פ שדבריו אמורים שם על העירוב עם קמח אחר של דוחן וכיוצא בו אין נ"ל דדוקא בעירוב עם קמח קאמר אלא דיבר ברגיל והוה וה"ה בכל דבר שעירב הה' מינים והם עיקר עכ"ל ל"ח. ולא הבנתי הלא כ' הרא"ש שם הלכך כל שעיקרו (ר"ל לאפוקי לדבק) מה' מיני' אפי' רובו ממין אחר מברכי' עליו במ"מ ולבסוף ברכ' א' מעין ג' והם דברי הש"ס והוא דין המוזכר בס"ב וכאשר רמז עליו פה המ"א וא"כ ע"כ צ"ל דקמח דוקא נקט אבודרהם וכמ"ש מ"א אבל לא ידעתי סברא לחלק בין קמח לשאר דבר:

(טז) (ס"ק טז) בברכה א' מעין ג' נוסח כו' באמת הוא מעין ד' ברכות של בהמ"ז. כי על המחיה הוא מעין ברכת הזן על ארץ חמדה מעין ברכת הארץ רחם ה' עלינו כו' ועל ירושלי' כו' מעין בונה ירושלי' כי אתה ה' טוב ומטיב מעין ברכת הטוב ומטיב. אבל קראוהו מעין ג' כיון דברכת הטוב ומטיב הוא דרבנן הראוהו ע"ש עיקר בהמ"ז שהוא דאורייתא והם אינו רק ג' ברכות כ"כ תר"י:

וחותם ע"ה ועל הפירות (ב"ח) ר"ל אע"פ שבש"ע לא הכריע אם יחתום ועל פה"ג אך ועל הפירות. אבל הב"ח הכריח לחתום ע"ה ועל הפירות כי כן דעת רוב הפוסקים. אבל המנהג כו' וכ"כ הט"ז דנכון הוא דאי חותם ועל פה"ג כ"ע מודים דיוצא משא"כ כשחותם ועל הפירות יש בו מחלוקת ע"ש:

(יז) (ס"ק יז) אינו חותם ובדיעבד כו' בתוס' דף מ"ד ע"א ד"ה על העץ כו' וז"ל יש שחותמין על הארץ ועל הפירות ויש שחותמין על הגפן ועל פה"ג מיהו לכאורה משמע שא"צ לשנות החתימה שהרי אין אנו משנים רק לו' פרי הגפן במקום פרי העץ. אבל היכי דלא מברכי' על העץ אלא בסתמ' על הארץ ועל הפירות ביין נמי אין לשנות עכ"ל התוס'. הרי שכתבו לכאורה משמע שא"צ לשנות כו' ר"ל דאין בו חיוב לחתום על הגפן ועל פה"ג אלא סגי בסתם אי יאמר על הארץ ועל הפירות מ"מ מודים התוס' דאם אמר על הגפן ועל פרי הגפן דיצא ואפשר דעדיף ואפשר דכוונת התוס' במ"ש ויש שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן גם הם מודים שצריך להזכיר גם על הארץ וכמ"ש תר"י דהארץ לעולם עומדת ובכל החתימות צריך להזכיר על הארץ אלא שהם מוסיפים עה"ג ועל פה"ג דהיינו לפרוט הגפן ולא סגי לחתום סתם ועל הפירות וע"ז כתבו התוס' דא"צ לשנות לפרוט פה"ג וסגי כשיאמר סתם על הפירות אבל ודאי לכ"ע צריך להזכיר על הארץ או אפשר דס"ל דסגי כשיאמר עה"ג ועל פה"ג וא"צ להזכיר ארץ דסגי במה שמזכיר על העץ שיצא ממנו הפרי דהיינו הגפן והוא תמורת הזכרת הארץ שיצא ממנה הגפן אבל לא מצינו להם חבר בפוסקי' שלא להזכיר בחתימה הארץ:

(יח) (ס"ק יח) מעין כו' ע' בטור ר"ל שהרב"י הביא הרב' פוסקי' דבזמן הזה אין להזכיר מעין המאורע א"כ ניהו דקי"ל כהפוסקים דמזכירין מעין המאורע היינו לכתחלה אבל דיעבד סומכים על הפוסקים דא"צ להזכיר מעין המאורע אבל בחנוכה ופורים לכ"ע א"צ להזכיר מעין המאורע וכמ"ש בש"ע. והטעם כ' הלבוש כיון דעל הנסים היא הודא' ראוי להזכירו בהודאה דהיינו בתפלה במודים קודם ועל כולם ובבהמ"ז קודם ועל הכל דשם מזכירים הודאה משא"כ בברכה א' מעין ג' שאין בה הודאה שראוי לסמוך לה הודאה דעל הנסים כ"א במה שאומר ונודה לך על הארץ כו' ושם אינו ראוי להפסיק שיהיה מעין חתימ' סמוך לחתימ' והל"ח פ' כ"מ ס"ק קל"ה כ' עליו שהוא דוחק. וכ' הל"ח הטעם כיון שלא מצינו להזכיר מעין המאורע כ"א בירושלמי ושם לא הזכיר חנוכה ופורים ואפשר הטעם כיון שלא הוזכרו בתורה עכת"ד:

(יט) (ס"ק יט) על הארץ ולא הוי חתימה בשתים. ר"ל דאמרי' בברכות דף מ"ט ע"א רבי אומר אין חותמים בשתים ופירש"י וז"ל שדומין לעושה מצות חבילות. כי היכי דאמר בפסחים דף ק"ב אין אומרים שתי קדושות על כוס א' ושם בפסחי' כ' רשב"ם הטעם וז"ל דמיחזי עליו כמשא:

שהארץ כו' היא תי' הש"ס שם בברכות:

(כ) (סק"כ) ועל פה"ג כו' וכ"מ ממ"ש סעיף י"א ר"ל דהא הרב"י בסעיף י"א לא הכריע ונתן הברירה אם לברך על היין על הארץ ועל פה"ג או על הארץ ועל הפירות א"כ עכ"פ אם אמר על הפירות יצא וכיון דהכא בלא"ה צ"ל על הפירות משום פירות של ז' מינים שאכל וא"כ מה לי להרבות בתוספת דברים להזכיר גם גפן וגם לפמ"ש מ"א בס"ק ט"ז שמנהג העולם לחתום ביין על הארץ ועל פה"ג וכ"כ הט"ז שכן נכון לכתחלה היינו דוקא אם אינו צריך להזכיר על הפירות בלי יין אבל כאן שבלי יין בלא"ה משים פירות של ז' מינים צריך להזכיר על הפירות יוצא בזה גם על היין:

(כא) (ס"ק כא) ישתה כו' אע"ג דחותם ע"ה ועל הפירות כמש"ל ר"ל דהא המחבר בסעיף י"א לא הכריע ונתן לאדם הברירה ואם ירצה לחתום על היין על הארץ ועל הפירות א"כ למה סתם כאן שצ"ל בנ"ר על התפוחי' ואינו יוצא בחתימה עה"ג דאין תפוחים בכלל גפן הלא אפשר לו לסיים עה"ג וע"ה ויפטר גם התפוחי' שהן בכלל פירות:

(כב) (ס"ק כב) שתה יין טעם כו' ואפי' יין חזק כו' ע' ברכות ספ"ז דף נ' ע"א משנה וברייתא שם ע"ב פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל אין מברכין על היין בפה"ג אלא בפה"ע עד שיתן לתוכו מים דיינם שלהן היו חזקים ולא הי' ראוי לשתיה עד שנתנו לתוכו מים ורבנן ס"ל דאפי' לא נתן לתוכו מים מברכי' עליו בפה"ג דראוי לעשות ממנו אנומלין:

וניהו דקי"ל כרבנן דאפי' יין חזק שצ"ל לתוכו מים אם לא נתן לתוכו מים מ"מ מברכים עליו בפה"ג ס"ד ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד אם בירך עליו בפה"ע יצא קמ"ל דלא:

(כג) (ס"ק כג) אם כו' וה"ה אם שתה כו' יצא כמ"ש סי' ר"ו ס"ב. ר"ל דסד"א דוקא אם לא הי' לפניו אלא ענבים וטעה ובירך בפה"ג יצא דהוי דיעבד דאם נא' שיחזור לברך בפה"ע יהיה ברכת בפה"ג שבירך לבטלה משא"כ כשבירך על יין בפה"ג ונתכוין לפטור הענבי' ס"ד דהוי כלכתחל' ויצטרך לברך שנית על הענבי' בפה"ע דמ"מ לא יהי' ברכ' בפה"ג לבטלה דהא שתה יין וכן הוא באמת דעת רש"י דף מ"ב אהא דאמר עולא מחלוקת כשברכותיהם שוות אבל דעת הרר"י דאין חילוק דגם כה"ג שבירך על יין בפה"ג ונתכוין לפטור ענבי' מיקרי דיעבד והסכים הרב"י בספרו הארוך לדעת הרר"י ע"ש וכן קי"ל לעיל סי' ר"ו ס"ב דאם הי' לפניו פרי העץ ופרי האדמ' ובירך על פרי האדמ' בפה"א ונתכוין לפטור גם פרי העץ דגם זה מיקרי דיעבד וא"צ לברך שוב על פרי העץ:

(כד) (ס"ק כד) שברכת היין כ' המרדכי כו' אבל היכי דאין המשקין לפניו כו' והוצרך לברך על המשקין כו' וע' הסכמת מ"א בדין זה לעיל סי' ר"ו סק"ז:

ושל"ה כ' כו' ול"נ דהא אפי' כו' ר"ל מאי דפשיטא לי' לשל"ה דאפי' אמר הב לן ונברך א"צ ברכה אחרונ' לא קי"ל הכי ומיהו היכי דקבע על היין ולא משך עדיין ידו מן היין א"צ ברכה אחרונה על המשקין (וכמ"ש בשל"ה לדידן) וע' סי' ר"ו ס"ה ר"ל לענין ברכה אחרונ' הסכים עמו ולענין ברכה ראשונ' על המשקין מבואר בדברי מ"א סי' ר"ו ס"ק ז' הסכמתו להלכה:

(כה) (ס"ק כה) על התמרי' כו' משא"כ בדייסא כו' דלא כמ"ש ר"מ רבקש בבאר הגולה וז"ל ולענ"ד הוא רחוק דודאי דייסא מיזן זיין יותר כו' ע"ש ולדברי מ"א א"ש:

(כו) (ס"ק כו) על הספק עוד כ' הלבוש שאם אכל כו' כצ"ל דיוצא ממ"נ כמ"ש סי"ג דגם על תפוחי' יוצא בברכת על העץ ועל פרי העץ וא"כ אפי' אינו מז' מינים יוצא בברכת על העץ ועל פ"ה משא"כ כשיברך בנ"ר יש לחוש שמא הוא מז' מיני' ואינו יוצא בברכת בנ"ר וא"כ הוי ברכ' לבטל':

ואם הוא משק' כו' דאז אי נסתפק אי הוה יין או שאר משקין דאיז' ברכה אחרונ' שיברך הוי ספק אם יוצא והוי ספק ברכה לבטל' ולכן לא יברך כלל:

וע' בס' א"ר מ"ש על הלבוש:

ודע דהט"ז חולק על הש"ע וכ' דאין כוונ' תה"ד שהוא מרא דהאי דינא דלא יכלל ע"ה כו' אלא לכתחל' לא יאכל דבר שמסופק אם הוא מז' מיני' על סמך שישתה יין ויכלל בו מספק על העץ ועל פ"ה אבל אי כבר אכלו מוד' שטוב שיכלל הספק ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.