כף החיים/אורח חיים/רח

כף החיים ‏ אורח חיים רח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] על חמשת המינים וכו'. שמתוך חשיבותן שנשתבחה בהן ארץ ישראל קבעו להם ברכה בפ"ע. טור. ט"ז סק"א:

ב

ב) שם וזית ותמרה. כי דבש האמור בפסוק הוא דבש תמרים. וא"כ יהיה פי' הפסוק ארץ שיש בה תמרים שעושין דבש. ומיהו עיין רש"י סוכה דף ו' ע"א שכתב כל מיני מתיקה קרוין דבש ותמרים מיני מתיקה הן עכ"ל ולפ"ז דאש האמור בפסוק הוא התמרים בעצמם ונקראו דבש על שם המתיקה:

ג

ג) שם מברך לאחריהם וכו'. מי שאכל פירות כשיעור ברכה אחרונה ותכף כשאכלם וירדו חדרי בטן הקיאם כולם אינו מברך ברכה אחרונה דלא גרע זה מנתעכל המזון דאינו מברך. ברכ"י אות א' שע"ת אות א' וכ"כ הדב"מ בהגה"ט אות א' והשיג על דברי קול אליהו ח"א סי' ט' יעו"ש. קיצור ש"ע סי' נ"א אות ט"ו ועיין עוד לקמן סי' ר"י אות י"א:

ד

ד) [סעיף ב'] ה' מיני דגן וכו'. שהן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שהן ג"כ חשובין שנשתבחה בהן א"י שכוסמין הן מין חטים ושבולת שועל ושיפון הן מיני שעורין. ועוד יש להם מעלה כי עליהם יחיה האדם ואם עשה מהם פת מברך המוציא הלכך אפי' לא עשה מהם פת אלא תבשיל כגון מעשה קדרה וכו' מברך עליהם במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין ג' טור. ט"ז סק"ב. אבל מה שאנו קורין טטרק"י אינו בכלל ה' מיני דגן. מ"א סק"א:

ה

ה) שם ה' מיני דגן וכו'. סופגנין הנעשים בפסח ממצה כתושה מברכין במ"מ. שו"ת מהר"ש כהן ח"א סימן קס"ג. עט"ז אות א' וכ"כ לעיל סימן קס"ח אות פ"ה:

ו

ו) שם ששלקן או כתשן משמע דברישא איירי ששלקן בלא כתישה והא דבסעיף ד' כתב כששלקו הגרעינין שלמים מברך פה"א אפשר דהכא מיירי כששלקו עד שנתמעך. וכ"מ בלבוש סעיף ד' ולקמן סעיף ז' יעו"ש. מ"א סק"ב אבל היא"פ כתב דמ"ש בש"ע ששלקן היא ט"ס וצ"ל שחלקן דהא טעות דשכיח וגם הוא טעות דמוכח שהרי כל הסעיף הוא לשון הרמב"ם פ"ג שכתב שחלקן או כתשן וכו' יעו"ש. וכ"כ ב"ד סימן תקל"ב. ומיהו לענין דינא אין הפרש דבין חלקן ובין שלקן עד שנתמעכו מברך במ"מ כמ"ש בב"י אבל אם הם שלמים מברך פה"א כמ"ש סעיף ד':

ז

ז) שם או כתשן. כתישה דכאן לא דכו במדוכה או טחינה אלא שהוסר קליפתן ואעפ"י שהן שלימין כמו הריפות כן הוא. ומיהו בהוסר קליפתן ולא נדבקו כלל יש לספק. א"א אות ב':

ח

ח) שם אפילו עירב עמהם דבש הרבה וכו'. כאן בה' מינים שהם חשובים ביותר לא אזלינן בתר רובא רק כל שנותנין אותם למאכל משא"כ בשאר דברים אזלינן בתר הרוב כמ"ש לקמן סעיף ז' ט"ז סק"ג. וכ"כ המ"א לעיל סימן ר"ד ס"ק כ"ה. ועיין לעיל סימן ר"ד אות ס' וסימן ר"ב אות ק':

ט

ט) שם או מינים אחרים הרבה יותר מהם וכו'. וכגון דאיכא כזית דגן בכדי אכילת פרץ וגם אכל פרץ כדי שיהא במה שאכל כזית דגן ואם לאו לא יברך כ"א בנ"ר כמ"ש לעיל סימן קס"ח אות קכ"ב ואות קכ"ז יעו"ש וכ"כ החס"ל בזה הסימן אות ג' אגורה באהליך דף ד' יעו"ש. ויתבאר עוד לקמן מזה בסעיף ט יעו"ש:

י

י) שם ולבסוף על המחיה. ואם נטל סובין מתוכן וחזר לתוכן כתב המ"א סימן תנ"א סק"ב יש להסתפק אם מצטרף לכזית למצה וכתב הא"א בזה הסימן אות א' דה"ה לבהמ"ז כאן וברכת מעין ג' כה"ג יעו"ש אבל בחי' שם סק"ב כתב בפשיטות דאינו מצטרף יעו"ש וע"כ אם אירע כזאת יש לאכול כזית חוץ מסובין כדי לצאת מספיקא:

יא

יא) שם ולבסוף על המחיה. בין אם קבע עליהם סעודתו בין לא קבע בין אם בישלם במים ושמן בין בשלם במים וחלב ושאר משקין. ברכ"י אות ב' וכ"כ לעינ סימן קס"ח אות מ"ט יעו"ש. ואם אינו אוכל התבשיל אלא רוצה לשתות המים שבשלו בהם לבדו עיין בדברינו לעיל סי' ר"ה סוף אות י"א שכתבנו דיש פלוגתא בזה ומן הספק יברך שהכל אבל אם אוכל התבשיל ושותה גם המים נפטר בברכת התבשיל יעו"ש:

יב

יב) שם. אלא לדבקו וכו'. כתב הב"ח כל שהוא לדבק אפי' הרוב הוא הקמח והמיעוט משאר דברים מברכין פה"א או פה"ע או שהכל כפי ברכתו של אותן המינין יעו"ש. וכ"כ העו"ת סוף אות ב' מיהו הט"ז סק"ד כתב דאין להקל בכך כיון שיש לו הנאה חשובה עכ"פ מצד הרבוי יעו"ש. וכ"כ המט"י אות א' דהדיבוק אינו מבטל אלא החשיבות ולא את רוב הדגן. וכתב דה"ה נמי בדין הכתוב בסעי' ג' דלא מיירי אלא בהשקדים שהוא רובא ולכך אם נותנין קמח לדבק אינו מברך אלא ברכת השקדים והספק דהתם הוא דשמא נעשה לסעוד ודלא כהט"ז סק"ה יעו"ש וע"כ אם אירע כזה שנתנו רוב דגן לדבק יש לאוכלו דוקא תוך הסעודה או לברך על דבר שברכתו במ"מ ועל דבר שברכתו כאותו המין ולפטור את זה ממ"נ כדי לצאת מספק:

יג

יג) ולעקו"ך הוא הקמח עיקר. א"ר אות ב' א"א אות ד' ופא"ן קוכ"ן בשל"ה כתב מיקרי לדבק אבל בתשב"ץ סימן שכ"ב כתב דמברך עליו במ"מ ולבסוף מעין ג' א"ר שם:

יד

יד) [סעיף ג'] כשנותנים קמח וכו'. מברך במ"מ. ולאחריו אם יש כזית קמח בכדי אכילת פרס ואכל שיעור אכילת פרץ מברך מעין. ג' ואם לאו מברך בנ"ר כמ"ש לעיל אות ט' יעו"ש:

טו

טו) שם ואם לדבק בעלמא וכו'. לדעת הב"ח אפי' אם הרוב קמח נקרא נמי לדבק ולדעת המט"י דוקא אם הוא מועט כמ"ש לעיל אות י"ב יעו"ש:

טז

טז) שם וטוב להחמיר ולגמעו וכו'. והיינו דוקא אם הוא עב שצריך ללועסו בפה אבל אם הוא רך כ"כ שראוי לשתיה בלאו הכי אין לברך עליו כי אם שהכל ולאחריו בנ"ר כמ"ש לקמן סעי' ו':

יז

טוב) שם וטוב להחמיר וכו'. כתב הט"ז סק"ה דהספק הוא משום ברכה אחרונה ולפ"ז אם רוצה לאכול פחות מכזית יאמר שהכל יעו"ש אבל הנה"ש אות ג' כתב דדעת התו' והפו' שאף משום ברכה ראשונה טוב לצאת ידי ספק ולאכלו תוך הסעודה מלברך בספק שהכל יעו"ש. וכ"מ מדברי המט"י שכתבנו לעיל אות י"ב יעו"ש:

יח

חי) שם ולגומעו בתוך הסעודה וכו'. או יברך על פת כסנין תחלה ועל דבר שברכתו פה"ע ולפטור את זה ממ"נ וכמ"ש לעיל אות י"ב יעו"ש:

יט

יט) שם ופטור ממנה ט"ס הוא וצ"ל ופטור ממ"נ כי כן הוא בב"י בשם התו' וכ"כ הט"ז סק"ו:

כ

כ) [סעיף ד'] אכל דגן חי וכו'. וכל ה' מינים בכלל. מ"א סק"ד. וזהו לדעת הש"ע אבל לדעת מור"ם ז"ל בהגה השעורים שהכל כמ"ש לקמן אות כ"ד יעו"ש:

כא

כא) שם. אכל דגן חי וכו'. כתב העו"ת אות ג' דאם הם חיים אפילו כתוש מאד מברך פה"א אבל המאמ"ר אות ו' כתב דאין לברך אלא שהכל דלא עדיף מקמח שלא נטחן רק קצת הכתוב לקמן סעיף ה' דאינו מברך אלא שהכל יעו"ש:

כב

כב) שם. או שלוק. כלומר דלא מיקרי מבושל בין שלא הוסרה קליפתו ולא חילק. כ"מ פ"ג מה"ב דין ב' שכנה"ג בהגב"ו אות א':

כג

כג) שם והגרעינין שלמים וכו'. דאז אין אכילתן חשובה לקבוע עליהם ברכה מעין ג'. ט"ז סק"ז:

כד

כד) שם הגה. אבל האוכל שעורים שלמים וכו'. כ"כ הכלבו בשם ר"י שהכוסס שעורים חיין וכן על שבלים של שעורים שחרכן באור כדרך שעושין קליות מברך שהכל לפי שהוא מאכל קשה ואין דרך לאכלו עכ"ל והביאו ב"י וכתב עליו ואין כן דעת הטור אלא כל ה' מונין שוים לענין זה וכך הם דבריו כאן בש"ע שכתב סתמא דמשמע כל ה' מינים שוים וברכתם פה"א. מיהו מור"ם ז"ל בד"מ אות א' כתב על דברי הב"י דאין דבריו נראין דאע"ג דכתב הטור סתמא לא כיון אלא על דבר הראוי לאכילה כמו חטים אבל לא שעורים יעו"ש וכך הם דבריו כאן בהגהת ש"ע וכ"פ הלבוש והב"ח. ועיין באות שאח"ז:

כה

כה) שם אבל האוכל שעורים וכו'. והרד"א כתב שהכוסס את השעורים אינו מברך עליהם כלום מפני שהוא מאכל בהמה. והביאו ב"י וכתב עליו דאין זה טעם כלל דכיון שנהנה אעפ"י שהוא מאכל בהמה למה לא יברך עליו עכ"ל. וכ"כ העו"ת אות ג' דלא ק"ל כהרד"א אלא יברך שהכל. אמנם בס' אה"ע מסכים לדעת הרד"א דאין לברך עליהם כלום יעו"ש. וע"כ יש לפוטרו בדבר אחר כדי לצאת מחשש ספק ברכות וגם כדי שלא יהנה בלא ברכה:

כו

כו) שם בהגה. אפי' קלוין וכו'. כתב הא"ר אות ו' משמע הא נתבשלו דינו כחטים מדלא כתב אפי' נתבשלו ע"כ ונראה דאין ראיה מזה דהא דלא כתב אפי' נתבשלו משום דנקט לשון הכלבו ולעולם אין הפרש בין קלייה לבשול. ועוד דהא תלי הכלבו טעמא משום דאין דרך לאכלו וא"כ אף בבשול אין דרך לאכלו. וגם מ"ש עו"ש ראייה יש לדחות כאשר יראה המעיין וע"כ גם בבשול אין לברך כ"א שהכל. ולפי מ"ש באות הקודם די"א דאין לברך על השעורים כלום גם ע"ז לא יברך אלא יברך על דבר אחר שהכל ויכוין לפטור את זה:

כז

כז) שם. והתו' נסתפקו וכו'. אם יברך על המחיה ועל הכלכלה ויסיים על האדמה ועל פרי האדמה משום דלא אשכחן ברכת על המחיה ועל הכלכלה אלא היכא דבריך ברישא קודם אכילה במ"מ ב"י. ט"ז סק"ז:

כח

כח) שם. והתו' נסתפקו וכו'. ולכן יש ליזהר לפי המנהג שאוכלין בשבת שירה חטין שלמים מבושלים וכן בכל השנה שעורים שלמים מבושלין שקורין גערשט"ן שלמים וכן גרי"ן שלמים מבושלים שאין לאוכלן אלא בתוך הסעודה. ב"ח. עו"ת אות ג' א"ר אות ה':

כט

כט) שם. אלא בתוך הסעודה וכו'. היינו לכתחלה אבל בדיעבד אם אכלן שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ז וכן הא"ר שם הסכים עם הכנה"ג בזה יעו"ש. ער"ה אות א' וכ"כ הגו"ר כלל א' סימן ט"ז. ח"א כלל נ"ד אות א' חס"ל אות ה' ועיין לעיל סי' ר"ב אות ע"ט:

ל

ל) שם. אלא בתוך הסעודה וכו'. או יאכל דבר שברכתו ודאי מעין ג' ודבר שברכתו בנ"ר ויפטור את זה ממ"נ:

לא

לא) ואם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ"י גרי"ץ ונותנין בהם מים הרבה שאין ראיים רק לשורפו שקורין זופ"א אפשר דאין המים בטלי לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין פה"א ועל המים שהכל. מ"א סק"ז י"א בהגה"ט. מיהו באה"ע חולק וכתב דלא יברך כ"א רק על המים ופוטר את הגרעינים כדין עיקר שפוטר את הטפל יעו"ש:

לב

לב) [סעיף ה'] קמח אפילו של חטים וכו'. וה"ה של שעורים כמ"ש לעיל סימן ר"ד סעיף א' וכ"כ הב"ח:

לג

לג) שם אפי' של חטים וכו'. ומיהו הפר"ח כתב דגם בקמח נכון ליזהר לאוכלו בתוך הסעודה כמו באוכל דגן שהגרעינים שלמים הכתוב בסעיף הקודם יעו"ש:

לד

לד) שם לא שנא נטחן דק דק שאינו ראוי לאכילה טור:

לה

לה) שם לא שנא של קליות. ואם בירך על קמח קליות פה"א כתב הנה"ש אות ו' דבדיעבד יצא. וכ"כ המאמ"ר אות י"ב. ולי נראה דגם בקמח שאינו של קליות אם בירך פה"א בדיעבד יצא כיון שהוא פרי האדמה ואינו משקר בברכתו. ועיין לעיל סי' ר"ו סוף אות ג':

לו

לו) [סעיף ו'] וללועסו. כן הוא לשון הרמב"ם פ"ג ופ"ה וכ"ה לשון הלבוש שלפנינו אבל הא"ר אות ז' כתב שהגירסא בלבוש ללועטו שהוא לשון הלעטה וכתב שכ"ה ברד"א יעו"ש. ונראה שמזה הטעם כתוב בהגה פי' לטחון אותו בפה ור"ל שא"צ כ"כ יהיה עב עד שיהיה צריך ללועסו בשינים אלא כל שהוא עב שצריך למעכו בפה ואח"כ לבולעו מברך עליו במ"מ:

לז

לז) שם ואם היה רך וכו'. ואפילו אינו אוכל אותו אלא לרפואה בעי ברוכי כיון דמתהני. ב"י בשם תו' עו"ת אות ד' א"ר אות ח':

לח

לח) [סעיף ז'] הכוסס את האורז וכו'. רש"י פי' בפ' כיצד מברכין אורז מי"ל דוחן פני"ץ והתו' כתבו שי"מ אורז ריז"ו ודוחן מי"ל וסוגיין דעלמא כהאי פירושא ב"י. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הל"ח והביאו מ"א סק"ד מיהו הב"ח כתב כל ירא שמים לא יאכל לא היר"ז ולא ריי"ז שהוא אורז או דוחן מבושל בין שהוא שלם בין נתמעך יפה אלא בתוך הסעודה עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' ולפ"ז אם א"א לאוכלם בתוך הסעודה מן הספק אין לברך כ"א שהכל. וכ"כ הט"ז ס"ק י"א וא"ר אות ט' יעו"ש ועיין באות שאח"ז:

לט

טל) שם ואם בשלו וכו'. מרן ז"ל בב"י נסתפק דאי דוקא כשנתמעך האורז יפה דהוי כמו דייסא הא לאו הכי אעפ"י ששלקו אינו מברך אלא פה"א או יש לחלק בין חטין לאורז משום שדרך האורז לבשלו כשהיא שלם בלתי שום כתישה והלכך אף כשלא נתבשל הרבה לא תשתנה ברכתו יעו"ש. ומדסתם כאן בש"ע משמע דס"ל כחילוק השני דכל שנתבשל אעפ"י שלא נתמעך מברכין עליו במ"מ. אלא דמור"ם ז"ל בהגה תפס עיקר דבעינן שנתמעך והו"ל לכתוב בשם י"א אלא כי כן דרכו בהרבה מקומות לכתוב סתמא אעפ"י שחולק וכ"כ המט"י אות ב' דמנהג העולם כסתם דעת הש"ע דלעולם מברכין במ"מ יעו"ש וכ"כ הברכ"י אות ו' בשם כמה פו' דאף שלא נתמעך מברכין עליו במ"מ וכתב שכן הוא דעת מרן ז"ל וכן מנהג העולם יעו"ש וכ"כ בספרו מחב"ר אות א' והשיג על המאמ"ר יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ז' בן א"ח פ' פנחס אות ח"י. ועיין בדברינו לעיל סימן טו"ב אות ב' שכתבנו דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל יעו"ש. וע"כ ה"נ אע"ג דאיכא פלוגתא בזה היכא דנהוג נהוג. ועוד עיין לעיל סימן ר"ו אות ו' ודוק:

מ

מ) שם מברך עליו במ"מ וכו'. ואעפ"י שאינו מז' מינים כיון שהוא נקרא מזון כי הוא משביע וסועד הלב ולאחריו בנ"ר משום דלא נתקנה ברכה מעין ג' כ"א על ז' המינים. ב"י בשם הרא"ש וכתב דהכי נקטינן ודלא כה"ג וראבי"ה שכתבו דמברך שהכל יעו"ש:

מא

מא) שם ואחריו בנ"ר. מי שאכל אירז מבושל ובירך אחריו על המחיה או שאכל לחמניות ואורז ובירך על המחיה. כיון דאורז מסעד סעיד וגידולו מן הארץ ברכת על המחיה פוטרתו. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סימן ל"ד. וכ"כ הלק"ט ח"א סימן מ' ברכ"י אות ז' שע"ת אות ט' ואעפ"י שאכל זה לחוד וזה לחוד יברך מעין ג' על כסנין ויפטור האורז. בן א"ח שם:

מב

מב) שם ואחריו בנ"ר. השותה ג'ורבה של אורז מחוי הרבה כמו שעושין לחולה או פת שגוררין אותו במורג חרוץ דק דק אין לברך לאחריו ולא כלום משום דשוהא הרבה בין כף לכף ואפילו בכף אחת שוהא בה וגומע גמיעה אחר גמיעה באופן ששוהא באכילת כזית אורז או פת יותר מכדי שתיית רביעית. קול אליהו ח"א חא"ח סימן ז' ובספרו כס"א בזה הסימן אות ב' ומיהו עיין בדברינו לעיל סימן ר"ד אות מ' בענין שתיית הקאו"י שכתבנו שיש לפוטרו בדבר אחר אם אפשר וא"ל יש להרהר הברכה בלבו ונראה דה"ה לכאן:

מג

מג) שם והתבשיל האחר הוא הרוב וכו'. זהו לשון הטור זמשמע דאם האורז הוא הרוב אעפ"י שמעורב במין אחר מברך עליו במ"מ. וכ"כ ב"י אלא שכתב בב"י דמלשון הרמב"ם פ"ג משמע דאינו מברך במ"מ אלא א"כ היה האורז לבדו ואינו מעורב עם דבר אחר יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ט דמשמע מלשון הרי"ף כשנתערב האורז עם מין אחר אין שום מעלה לאירז אפילו אם הוא הרוב יעו"ש. אבל דעת המ"א ס"ק י"א כפסק הש"ע דאם האורז הוא הרוב אעפ"י שמעורב בו מין אחר מברך עליו במ"מ יעו"ש וכ"פ המט"י אות ג' א"ר אות יו"ד מאמ"ר אות י"ד. חס"ל אות ו' וכתב שם הא"ר דאף שהוא מחצה על מחצה מברך במ"מ יעו"ש. אבל הפרישה אות א' כתב דאם הוא שוה בשוה אין לברך במ"מ עד שמוסיף יעו"ש. וכ"כ א"א אות י"א. וכ"כ הער"ה בק"א אות ב' דאם הוא מחצה על מחצה מברך שהכל ודחה דברי הא"ר יעו"ש ועיין לעיל סי' ר"ו אות א' ודוק:

מד

מד) שם כברכת אותו תבשיל. דדוקא בה' מינים אמרו רב ושמואל דמברכין עלייהו במ"מ והיינו כל שאילו עשוי לדבק כדאיתא בסעיף ב' אבל בשאר מינים אזלינן בתר רובא. ט"ז סק"י ועיין לעיל אות ח':

מה

מה) [סעיף ח'] על פת דוחן וכו'. זהו דעת הרי"פ והרמב"ם אבל בה"ג כתב לברך על פת דוחן פה"א והרא"ש וגאון כתבו שדין דוחן כדין אורז דאיהו נמי מיזן זיין וסועד הלב כמו אורז ומברך עליו תחלה במ"מ ולבסוף בנ"ר כמ"ש כ"ז בטור יעו"ש וכ"פ הפר"ח. וכ"כ הער"ה אות ג' בשם כמם פו' יעו"ש. ואע"ג דאנן ק"ל סב"ל ואין לברך כ"א שהכל מ"מ נ"מ דאם בירך על פת דוחן פה"א או במ"מ בדיעבד יצא. וכן אם בדיעבד בירך אחריו על המחיה יצא כמ"ש לעיל אות מ"א יעו"ש:

מו

מו) שם מברך שהכל וכו'. ואע"ג דאשתנו למעליותא י"ל כיון דיצא מתורת פרי אין יכול לומר פה"א והמוציא אין מברכין אלא בה' מינים ולכן מברכין שהכל. ואפשר לומר עוד הטעם מפני שאין דרך אכילתו בכך מברך שהכל מ"א ס"ק י"ב:

מז

מז) שם מברך שהכל וכו'. וגרויפ"ן שנעשו משעורין כתושים ברחיים ובישלם פשיטא שמברך במ"מ ולאחריהם מעין ג' דהא מה' המינים הם. ט"ז ס"ק י"א. סו"ב אות ה' ומ"ש המש"ז אות י"א דזה חולק על מ"א סק"ב י"ל דהכא שאני דכיון שנכתשו ברחיים מסתמא הוסרה קליפתן וגם נחלקו ובתבשיל הם נדבקין וע"כ לכ"ע י"ל בכה"ג דמברך במ"מ ומעין ג':

מח

מח) ואותן שנעשו מטטרק"א שאינן מה' המינים מברך שהכל ובנ"ר ט"ז שם. א"ר אות ט' סו"ב שם:

מט

מט) וחטים הנקרא טריגי די מצרים ובלשון ישמעאל סארי דארי שגדל בקלח אחד גדול מכוסה בעלין יש מי שהורה לברך על הפת העשוי מקמח זה ברכת המוציא ובהמ"ז ואם נילוש במי פירות במ"מ אבל הרב לב חיים ח"ג סימן מ"ט חלק עליהם וכתב דלפי דעתו פשוט וברור כי חטה זאת אינה מה' מיני דגן וברכתה בתחלה פה"א ולבסוף בנ"ר יעו"ש. א"ח אות ו':

נ

נ) שם בהגה. ואם נתמעכו וכו'. דכיון דאין זה דרך אכילתן אין מברכין עליהם פה"א ב"י. ודוקא כשנתמעכו דרך כלי מנוקב שהן דקין מאד או שעשה תבשיל מקמח של קטניות כמ"ש בל"ח ושל"ה אבל כשמיעך אותן בכף עיקר דרך אכילתן בכך. ועוד שממשן קיים ומברך פה"א. מ"א ס"ק י"ג. י"א בהגב"י:

נא

נא) שם בהגה. מברך שהכל. ובדיעבד אם בירך פה"א יצא. כמ"ש לעיל סימן ר"ו אות ג' יעו"ש:

נב

בנ) [סעיף ט'] מברך במ"מ וכו'. דכל דיש בו מה' מיני דגן מברך במ"מ כמ"ש סעי' ב' מ"א ס"ק י"ד:

נג

גנ) שם כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס וכו'. מדנקט כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי א"פ משמע דבעינן דוקא שיאכל פרס מאותו פת כדי שיהא באכילתו כזית דגן ושיעור אכילת פרס לדעת מרן ז"ל הוא ג' ביצים שהרי בסי' תרי"ב סעיף ד' כתב י"א ד' ביצים וי"א ג' ביצים וידוע דכשאומר מרן ז"ל י"א וי"א דדעתו לפסוק כס' שנייה כמ"ש לעיל סימן י"ג אות ז' יעו"ש. וכן סתם בסימן שס"ח סעיף ג' וסי' ת"ט סעיף ז' יעו"ש ושיעור ביצה שני כזייתות כמ"ש סימן תפ"ו וא"כ צ"ל חמשה זיתים מקמח אחר וכזית מה' מינים ואז נקרא כזית בכדי אכילת פרץ ואם אכל פרץ מאותו פת צריך לברך המוציא ובהמ"ז וכ"כ הפרח שושן כלל א' סי' ג' דלא סגי שיאכל כזית מן התערובת אלא יאכל כא"פ שיש בו ודאי כזית דגן יעו"ש. והביאו הער"ה אות ד' וכ"כ בשו"ת בית אפרים סימן י"ג דאין לברך אחריו בהמ"ז עד שיאכל פרס וגם שלא ישהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס והביאו השע"ת אות י"ב יעו"ש. וכ"פ הגר"א דה"ח אות י"ז. ומיהו י"א כיון דיש בו כזית בכא"פ נעשה כאלו כלו דגן ואפילו לא אכל כ"א כזית מתערובת מברך אחריו בהמ"ז מט"י אות ד' מאמ"ר אות ט"ו. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אין לברך אחריו בהמ"ז אלא א"כ אכל פרס ולא שהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס אבל אם לא אכל פרס או ששהא באכילת פרס יותר מכדי אכילת פרס אין לברך אחר פת זה כ"א על המחיה:

נד

דנ) שם אבל אם אין בו זה השיעור וכו'. אינו מברך לבסוף בהמ"ז וכו' והטעם כתבו האחרונים משום דכיון דאין בו כזית בכא"פ נחתינן חד דרגא בתחלה המוציא ולבסוף על המחיה ולפ"ז דאם עשו מזה פת הבא בכסנין דתחלתו במ"מ נחתינן חד דרגא ומברכינן אחריו בנ"ר כמו באם בשלו בקדרה. וכבר הארכנו מזה לעיל סי' קס"ח אות קכ"ב ואות קכ"ג ואין צריך לכפול הדברים קחנו משם:

נה

הנ) שם אלא בתחלה מברך המוציא וכו'. ולענין נט"י יש לטול בלא ברכה כיון דיש אומרים דגם על פחות מכזית צריך נט"י כמ"ש לעיל סימן קכ"ח אות יו"ד יעו"ש. וזה לא גרע כיון דברכתו המוציא ואוכל יותר מכזית וכ"כ בס' מנחת פתים דף מ"ה ע"א והביאו א"ח אות יו"ד:

נו

ונ) שם ואחריו בנ"ר כתב המ"א סוף ס"ק ט"ו דאם לא עירבו עם קמח רק עם שאר מינים מברך במ"מ ועל המחיה אפילו ליכא כזית בכא"פ כמ"ש סעי' ב' עכ"ל מיהו הל"ח פ' כ"מ אות י"ט כתב דאין חילוק דה"ה אם עירבו עם שאר מינים אי ליכא כזית בכא"פ אינו מברך כ"א בנ"ר יעו"ש וכ"כ העו"ת סוף אות ז' דלעיל בסעי' ב' נמי מיירי בדאיכא כזית בכא"פ יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות י"ז דאין חילוק וגם בסעי' ב' מיירי כשיש בו כזית בכא"פ והשיג על המ"א יעו"ש:

נז

זנ) [סעיף יוד'] בברכה אחת מעין ג' וכו'. ונוסח ברכה זו בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מזבחך ועל היכלך ובנה ירושלם עה"ק במהרה בימינו והעלנו לתוכה. ושמחנו בה (וגי' הרמב"ם ושמחנו בבנינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה) כי אתה ה' טוב ומטיב לכל בא"י על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה. טור. בשם גמרא ברכות מ"ד ע"א וכ"ה הנוסח בלבוש אמנם מ"ש הטור בחתימת הברכה בא"י על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה בגמרא שלפנינו ליתא תיבת ועל הכלכלה אלא רק בא"י על הארץ ועל המחיה. וכן ברי"פ וברמב"ם פ"ג מה"ב ניחא וכ"כ הסמ"ג בשם הרמב"ם ובה"ג דעיקר לחתום על הארץ ועל המחיה ולא על המחיה ועל הכלכלה והביאו ב"י ופרישה אות יו"ד וכ"כ השל"ה דף צ"ה ע"ב וכ"כ בביאור הגר"א וכן הסכים החס"ל אות י"א וכתב הטעם משום דאמרו בברכות מ"ט ע"א דאין לחתום בשתים ואם יאמר על הכלכלה הו"ל חותם בשתים יעו"ש וכ"כ ח"א כלל נ' אות ג' וכ"מ מדברי מרן ז"ל לקמן סעיף י"ב דאין לחתום כ"א רק על המחיה יעו"ש:

זנ) וכתב בסמ"ג שיש לומר אחר כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה ובשל פרי על הארץ ועל הפירות ובשל יין על הארץ ועל היין (וברד"א הנוסח ועל פרי הגפן וכן נוהגין) כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה עכ"ל והביאו הטור וכתב שהרא"ש ז"ל לא היה אומרו יעו"ש אמנם הט"ז ס"ק י"ג הסכים לאומרו וכ"כ המ"א ס"ק ט"ז. של"ה שם דה"ח אות ט' קיצור ש"ע סימן נ"א אות ח' בן א"ח פ' מסעי אות א' וכן עמא דבר. וכן בנוסח ונברכך עליה בקדושה ובטהרה כתב ב"ד סימן פ"ט דיש לנהוג לומר כן כיון דהרי"פ והרמב"ם וסמ"ג כתבוהו ואעפ"י שהרא"ש והטור לא כתבוהו יעו"ש:

נח

חנ) שם ובא"י חותם על הארץ ועל פירותיה וכן בברכת על המחיה נוהגין לחתום ברוך אתה ה' על הארץ ועל מחיתה. וכ"כ הברכ"י אות יו"ד וגם אחר כי אתה טוב ומטיב לכל נוהגין לומר ונודה לך על הארץ ועל מחיתה כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה כנז' באות הקודם וכן בברכת הפירות נוהגין לאמר ונודה לך על הארץ ועל פירותיה ובברכת היין ונודה לך על הארץ ועל פרי גפנה. וחותמין בא"י על הארץ ועל פרי גפנה:

נט

נט) שם ובא"י חותם וכו'. ואם הם פירות מכבוש ראשון כתב הרב אדמת קדש ח"א סימן ג' דזה מחלוקת גדולי ישראל שהרב מהר"ש גארמוזאן הסכים שיברך על הארץ ועל הפירות והרב המגן סבר שיברך ועל פירותיה יעו"ש. אבל הרב פרי הארץ ח"ג סימן ג' האריך הרבה בזה והסכום לברך על הארץ ועל הפירות יעו"ש. והב"ד הברכ"י אות י"א:

ס

ס) וכן אם הביאו צימוקים מחו"ל לארץ ועשו מהם יין בא"י אף שבא"י נגמר היין יחתום על פרי הגפן הרב פרי הארץ שם ברכ"י אות י"ב שע"ת אות י"ד:

סא

סא) שם ואם בחו"ל אוכל מפירות הארץ וכו' אבל אם יש ספק אם הם מא"י אעפ"י דצריך לעשרם מספק מ"מ אין לשנות המטבע של חו"ל. ב"ח פרישה אות ט"ו. עו"ת אות ח' מ"א סוף ס"ק ט"ז:

סב

סב) וה"ה אפכא בא"י ג"כ אינו משנה מספק וחותם על הארץ ועל פירותיה עו"ת שם. אבל הא"ר אות ח"י כתב דבין בארץ בין בחו"ל בספקא מברכין על הפירות יעו"ש וכן כתבו האחרונים וכן עמא דבר:

סג

סג) [סעיף יא'] אינו חותם על הגפן וכו'. והטעם דכמו שבחתימת מיני דגן ופירות ז' המינים מזכיר הארץ ה"ה ביין שאין ביניהם שינוי אלא שביין כשמזכיר הפרי צריך להזכיר בשם פרטי האילן שבו גדלו הענבים ובשאר מינים די שיאמר פירות אבל הארץ לעולם עומדת ובכולן יש לו להזכיר בחתימה על הארץ. ב"י בשם הר"י. מיהו בדיעבד אם חתם על הגפן ועל פרי הגפן ולא הזכיר ארץ כתב המ"א ס"ק י"ז דיצא. וכ"כ א"א אות י"ז. ח"א כלל ן' אות ד':

סד

סד) שם אלא על הארץ ועל פה"ג או על הארץ ועל הפירות. לכאורה משמע מדברי הש"ע שבסעי' זה דאין הכרע רצה זה חותם רצה זה חותם. אבל כי דייקת שפיר משמע שדעתו לפסוק לכתחלה לחתום פה"ג והוא מדקאמר אלא על הארץ ועל פה"ג ולא קאמר או על הארץ ועל פה"ג או על הפירות וכ"מ לקמן סעיף י"ב יעו"ש. וכן פסק הלבוש. וכ"כ בב"י דהרשב"א הסכים לחתום על הארץ ועל פה"ג ושכתב וכן עמא דבר יעו"ש מיהו הב"ח כתב דלכתחלה צריך לחתום על הארץ ועל הפירות יעו"ש אבל הט"ז ס"ק י"ד כתב דטפי ניחא לן לימא פה"ג דמהני לכ"ע יעו"ש וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י"א דהמנהג פשוט בפי הכל לחתם על פה"ג יעויין שם. וכן כתב העו"ת אות ט' מ"א ס"ק ט"ז. וכן כתב א"ר אות י"ט בשם כמה פוסקים דצריך לחתום על פה"ג וכתב שכן נוהגין וכן כתב ב"ד סי' פ"ט מאמ"ר אות כ"א יפ"ל אות ה' דה"ח אות ט' קיצור שלחן ערוך סי' נ"א אות ח' בן א"ח פ' מסעי אות א':

סה

סה) [סעיף יב'] מזכירין בה מעין המאורע וכו'. כגון בשבת קודם כי אתה טוב ומטיב יאמר ונחמנו ביום המצות הזה. וביו"ט אומרים ושמחנו ביום חג פלוני הזה. ובר"ח אומרים וזכרנו לטובה ביום ר"ח הזה. טור. מיהו בתשב"ץ כתב דביום שבת אומרים ורצה והחליצנו ביום השבת הזה והביאו ב"י. וכן כתב הלבוש מ"א ס"ק ח"י. ובס' חס"ל סימן קס"ח אות ד' ובס' חיים לראש רק"ד ע"א ובס' פרסומי ניסא דקמ"ה ע"א כתבו לומר בנוסח זה ורצה והחליצנו במצותיך ובמצות יום השביעי השבת הגדול והקדוש הזה. ובס' א"ח דל"ז ע"א כתב דבשבת אומרים ושמחנו בה בשבת קדשך וכן כתב החס"ל סימן קס"ח אות א' דבשבת אומרים ושמחנו ביום השבת הזה יעו"ש. והב"ד היפ"ל אות י' ונראה דיש לנהוג כנוסח שכתב החס"ל וחיים לראש ופרסומי ניסא משום דנוסח זה יותר מתוקן וגם האר"י ז"ל בשער הכוונות נתן טעם בסוד לתיבת רצה והחליצנו שאומרים בבהמ"ז בשבת וע"כ יש לאמרו גם במעין ג' מן הטעם ההוא. וביום ר"ה או' וזכרנו לטובה ביום הזכרון הזה כמו בר"ח. יפ"ל שם:

סו

סו) שם בשבת ויו"ט וכו'. וה"ה בחו"ה כמ"ש לעיל סי' פק"ח סעיף ה' גבי בהמ"ז יעו"ש. וכן כתב היפ"ל שם:

סז

סז) שם. מזכירין בה מעין המאורע וכו'. ואם לא הזכיר בדיעבד יצא כיון דהרבה פו' סוברים דעכשיו לא נהגו להזכיר כמ"ש בב"י יעו"ש וכן כתב מ"א שם. א"ר אות ך' מאמ"ר אות פ"ד וכתב דכל שלא הזכיר ה' אפילו אמר ברוך אתה חוזר ומזכירו תוך הברכה ודלא כדמשמע מדברי הא"ר דכל שאמר כי אתה טוב ולא הזכיר שוב אינו מזכיר יעו"ש. וכ"כ הרב המגיה בחס"ל אות ט' יעו"ש:

סח

סח) שם אבל לא בחנוכה ופורים. משום דעל הנסים הודאה היא ובברכה זו אין אומרים בה לשון הודאה כמו בבהמ"ז ואפילו לפי מ"ש שיש לומר בסוף ונודה לך וכו' שם אין שייך להזכיר כלום שהרי הוא אחר סיום הטוב והמטיב. לבוש:

סט

סט) שם ויקדים המחיה וכו'. לפי שברכתו במ"מ שהיא חשובה ומבוררת וגם קודמין בפסוק ואח"כ יין שהוא ג"כ חשוב ויש לו ברכה בפרטות. ב"י ט"ז ס"ק ט"ו:

ע

ע) שם וחותם על הארץ וכו'. ולא הוי חתימה בשתים שהארץ מוציאה המחיה והיין והפירות. טור מ"א ס"ק י"ט. וקודם החתימה אומרים ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל הפירות ועל פה"ג כמ"ש לעיל אות ז"ן. ובא"י אומרים ונודה על הארץ ועל מחיתה ועל פרי גפנה ועל פירותיה בא"י על הארץ ועל מחיתה ועל פרי גפנה ועל פירותיה:

עא

עא) שם ועל פה"ג וכו'. כתב המ"א סק"ך דבמרדכי כתוב לחתום על הארץ ועל המחיה ועל הפירות וכ"כ האגודה עכ"ל. והביאו א"ר אות כ"ב וכתב עליו דלא דק דאזלי לטעמייהו דגם בשותה יין לחוד חותם על הפירות משא"כ לדידן עכ"ל. וכ"כ המאמ"ר אות כ"ו לדידן דחותמין בברכת היין על פה"ג צרוך לחתום ועל פה"ג ועל הפירות והשיג על דברי המ"א יעו"ש. וכן כתב א"א אות ך' חס"ל אות י"ב דה"ח אות ט' ח"א כלל נ' אות ה' קיצור ש"ע סימן נ"א אות ח' מיהו בדיעבד אם לא הזכיר גפן רק על הארץ ועל הפירות יצא כיון די"א דאפי' לכתחלה חותמין בברכת היין על הפירות כמ"ש לעיל אות ס"ד וכ"כ ח"א שם:

עב

עב) [סעיף יג'] אם אכל פירות מז' המינים ואכל תפוחים וכו'. וה"ה אם אכל תפוחים לבדם ובירך אחריהם על העץ בדיעבד יצא. כמ"ש לעיל סימן ר"ז אות א' ועו"ש והא דנפטרים התפוחים במעין ל' דוקא אם אכל התפוחים כמו שהם אבל אם שתה מי תפוחים יש פלוגתא בזה אם נפטרים במעין ג' וע"כ אם שתה רביעית צריך לברך עליהם מקודם בנ"ר ואח"כ יברך מעין ג' ואם שכח ובירך מעין ג' מקודם אז יש לשתות מים או לאכול דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור את זה כמ"ש לעיל סימן ר"ב אות ע"ג יעו"ש:

עג

עג) שם. אבל אם אכל ענבים ושתה יין צריך לברך וכו'. והיינו לחותמים על היין על פה"ג אבל לאותם החותמים על היין על הפירות כיון שמזכיר בה פירות נפטרו גם התפוחים. ב"י בשם הרשב"א. וכ"כ הרב א"ח דף ל"ז ע"ד יעו"ש. והסמ"ק סימן קנ"א והאגודה כתבו הטעם דנפטרים התפוחים בברכת מעין ג' משום דהוו בכלל תנובת השדה שאומר בברכת מעין ג' יעו"ש. ולפ"ז גם אם אכל פה"א נפטר במעין ג' כיון שהם תנובת השדה מיהו הב"ח כתב דלדעת הרא"ש אף להחותמים בברכת היין על הארץ ועל הפירות כיון דבפתיחה שהיא על הגפן אינה ענין לתפוחים לא יצא. וכן כתב המ"א ס"ק כ"א. וכ"מ מדברי הלבוש ססעי' י"ד. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אם שתה יין ואכל תפוחים לכתחלה יש לברך בנ"ר ואח"כ מעין ג' כדי שלא יכנס בספק ואין בזה איסור משום גורם ברכה שאינה צריכה כיון שרוצה לצאת מספק אבל אם כבר בירך מעין ג' קודם בנ"ר אז אם חתם על הפירות י"ל דינא כדעת הרשב"א והא"ח אבל אם חתם על הגפן חוזר ומברך בנ"ר בשביל התפוחים דבכה"ג אפילו להרשב"א והא"ח לא יצא כיון שלא יש מעין תפוחים לא בפתיחה ולא בחתימה. וכן אם אכל ענבים ופה"א יש לברך בנ"ר מקודם לכתחלה בשביל פה"א ואח"כ מעין ג' בשביל הענבים כי יש לחוש לכתחלה לדברי הסמ"ק ושמא נפטרין במ"ש ועל תנובת השדה אבל אם כבר בירך מעין ג' יש לברך אח"כ בנ"ר בשביל פה"א כיון דכן הוא דעת כל גדולי הפוסקים ומרן ז"ל וגם דהכי מסתברא כיון שלא נתקנה ברכה כ"א בשביל פרי העץ. ועוד כיון דגם הסמ"ק לא הזכיר בהדיא דמעין ג' פוטרת פה"א אלא רק שאנו מדקדקים לפי הטעם שנתן וע"כ אין לחוש רק לכתחלה אבל באם כבר בירך מעין ג' מברך אח"כ בנ"ר. ודלא כח"א כלל ן' אות ט' שכתב דיש בזה ספק ברכה יעו"ש. ומ"מ על צד היותר טוב אם אפשר יש לברך שהכל על המים או על דבר אחר שודאי ברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור גם פה"א:

עד

עד) שם וכ"ש אם אכל בשר וכו'. וטעם הכ"ש דיין ותפוחים הם עכ"פ תרווייהו מין עץ כ"ש מה שאינו מין עץ. ט"ז ס"ק ט"ז:

עה

עה) שם וה"ה אם אכל בשר וכו'. אין ברכת על המחיה פוטרת וכו' נראה דה"ד אם אוכל כל אחד לבדו דומיא דלעיל תפוחים עם יין ובשר עם יין אבל אם מלפת הבשר ודגים עם פת הבא בכסנין ברכת על המחיה פוטרת הבשר ודגים משום דהוו טפל לפת וכל שהוא עיקר פוטר את הטפלה כמ"ש לקמן סימן רי"ב יעו"ש. מיהו הברכ"י אות י"ג כתב בשם זקנו מהר"א אזולאי שדקדק מלשון הטור אע"ג שבאו הבשר והדגים ללפת בו החמשה מינים אין נפטרים בברכת על המחיה אבל הוא ז"ל כתב דהמנהג פשוט לאכול לביבות עם גבינה ביותר ואין מברכין על הגבינה ולא עוד אלא רבים נוהגין לאכול כסנין בבקר עם גבינה ואין מברכין כ"א על הכסנין ומדין מברך על העיקר ופוטר את הטפילה נגעו בה יעו"ש וכן כתב הכס"א אות ג' דהנוהגין כן יש להם על מה לסמוך יעו"ש ועיין עוד לעיל סי' קס"ח אות צ"ט מ"ש בענין זה ודוק:

עו

עו) שם אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר וכו'. אבל אם אכל מחמשת המינים ואכל תמרים או שתה יין ושכח ולא הזכיר לא גפן ולא פירות כ"א בירך על המחיה לחוד נראה דיצא כיון דברכת על המחיה פוטרתן כמ"ש לקמן אות ט"פ יעו"ש:

עז

עז) [סעיף יד'] שתה יין ובירך בפה"ג וכו'. ואם טעה ובירך על היין בפה"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג. מ"א ס"ק כ"ב בשם מהר"י לוי סימן מ"ז. וכ"כ הלק"ט ח"ב סימן קע"ט אבל הגו"ר כלל א' סימן י"ט הוכיח לומר דיצא וא"צ לחזור ולברך בפה"ג יעו"ש וכ"פ באה"ע והרבה להשיג על דברי מהר"י הלוי הנז' יעו"ש. וכ"כ הרב פנים מאירות ח"א סימן נ"ח. וכ"כ הרמ"ע באלפסי זוטא פ' כ"מ. וכ"כ רבינו אשר בר חיים בס' הפרדס כ"י שער יו"ד. והב"ד הברכ"י בשיו"ב סימן ר"ז וסימן ר"ב וכן הסכים בספרו יוסף אומץ סימן ע"ג סק"א יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות ח' בי"מ אות ח' וכן הסכים השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן א' אות ב' משום דק"ל סב"ל יעו"ש מיהו אם נזכר מיד תוך כדי דיבור יסיים בפה"ג כמ"ש ביא"פ ס"ק כ"ב וקיצור ש"ע סימן נ"ו אות ג' אבל אם לא נזכר יצא כנז' וכ"כ קיצור ש"ע שם:

עח

עח) וה"ה אם בירך על היין במ"מ יצא כמ"ש לעיל סימן ר"ב אות ט' יעו"ש וכן אם בירך על היין בפה"א יצא כמ"ש לעיל סימן ר"ב אות י"א יעו"ש. וכ"כ באה"ע וקיצור ש"ע בפאת השלחן שם. וכן אם בירך עליו שהכל יצא כמ"ש בש"ע לעיל סימן ר"ו סעיף א':

עט

עט) וכן בברכה אחרונה אם טעה ובירך על היין על העץ ועל פה"ע ולא הזכיר גפן יצא ח"א כלל ן' אות ד' ובנ"א שם אות א' וכן אם טעה ובירך אחריו בהמ"ז או על המחיה יצא כמ"ש לקמן סעיף י"ז ובדברינו לשם אות ט"פ יעו"ש:

פ

פ) [סעיף טו'] אם בדיעבד בירך על הענבים וכו'. וה"ה אם שתה יין ונתכוון לפטור את הענבים יצא, ב"י. לבוש. ט"ז סס"ק י"ז. מ"א ס"ק כ"ג. מאמ"ר אות ל"א. וכן בשתה יין ואכל ענבים ונתכוון בברכת על הגפן לפטור בה את הענבים ג"כ בדיעבד יצא. כ"מ בב"י. וכ"כ הפרישה אות פ"ב. לבוש. עט"ז אות ח':

פא

פא) ודוקא בנתכוון לפטור אבל אם לא נתכוון אעפ"י שהיו שתיהן לפניו בשעת ברכה אינו נפטר לא היין בברכת פה"ע ולא הענבים בברכת פה"ג כמ"ש לקמן סימן רי"א סעיף ג' דאם הביאו לפניו פה"ע ופה"א איזה מהם שירצה יקדים ולא חיישינן שאם יקדים פה"א יפטר העץ ואע"ג שברכת פה"א פוטרת פה"ע משום דאין מכוין וא"כ ה"ה לכאן. וכ"כ א"א בזה הסימן אות כ"ג. וכ"כ לעיל סימן ר"ו אות יו"ד יעו"ש:

פב

פב) [סעיף טז'] שתה יין ומים וכו'. ואם שתה מים תחלה כתב בשה"ג אשר סביב הרי"ף פ' כ"מ אפשר דצריך לברך על כל אחד ואחד לפניה ולאחריה עכ"ל. וכ"כ ב"ד סימן פ"ז דאם שתה מים תחלה קודם היין ולא בירך בנ"ר ואח"כ שתה יין דצריך לברך בנ"ר קודם ברכה אחרונה של יין ואפילו אם שתה עוד מים אחר ששתה יין אין ברכת היין פוטרת מים ראשונים יעו"ש מיהו הער"ה אות ז' כתב דמשמע מדברי הכלבו וא"ח אע"ג דחל עליו חיוב ברכה קודם לכן ברכת היין פוטרת בנ"ר בדיעבד ודלא כהרב ב"ד יעו"ש. וכן כתב הרב נשמת חיים בתשו' סימן ה' דברכת היין פוטרת אף אם הקדימו המים ליין יעו"ש. והב"ד הרו"ח אות ב' וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה יש ליזהר לברך בנ"ר על המים ואח"כ ישתה יין ולא הוי ברכה שאינה צריכה כמ"ש הער"ה שם. ואם שכח ושתה יין קודם שבירך ברכה אחרונה של מים אם אפשר יש לאכול דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור את המים ואם לא אפשר יש לברך בלבו בנ"ר וגם לכוין לפוטרו בברכה אחרונה של יין:

פג

פג) שם אין לו לברך על המים וכו'. ואפילו אם אירע שהוצרך לברך על המשקין ברכה ראשונה כגון בנמלך והיסח הדעת מ"מ ברכה אחרונה דיין פוטרתה של"ה א"ר אות כ"ד. א"א אות כ"ד:

פד

פד) שם. אין לו לברך על המים בנ"ר וכו'. לפעמים א"צ ברכה לפניו וטעון ברכה לאחריו כגון אם רוצה לשתות יין ומים כאחת ומביאין לפניו כוס גדול שבו מעט יין ומברך עליו בפה"ג ושותה מעט ואח"כ נותן בו מים הרבה באופן שנתבטל טעם היין ושותה ממנו ייתר מכדי רביעית דהא ודאי פשיטא דצריך לברך אחריו בנ"ר. כס"א אות ד':

פה

פה) שם כשם שבברכה ראשונה וכו'. עיין לעיל סימן קמ"ד סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

פו

פו) [סעיף יז'] ברכת ג' אינה פוטרת וכו'. פי' שלא בתוך סעודה דאילו תוך הסעודה אפילו קודם בהמ"ז ודאי ג' ברכות פוטרין ט"ז ס"ק ח"י. ועיין לעיל סימן קע"ז סעיף ב' ובדברנו לשם אות י"ג:

פז

פז) שם שאם אכל דייסא אין בהמ"ז פוטרתו. והטעם כתב מ"א ס"ק כ"ה משום דדסייא אית ליה עלייא אחרנא בפת. אבל הפר"ח אות י"ז כתב על דברי הש"ע הנז' אעפ"י שמדברי תהר"י משמע כן אינם דברים של טעם דמילתא דפשיטא דדייסא זיין ומסעד טפי מתמרי יכיון שיצא לנו שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא כ"ש על חמשה מיני דגן יעו"ש. וכ"כ באר הגולה והביאו הפר"ח שם. וכ"כ א"ר אות כ"ה דמדברי הרשב"א והרא"ש משמע דדייסא נפטר בבהמ"ז יעו"ש. וכן הסכים המחב"ר אות ג':

פח

חפ) שם אין בהמ"ז פוטרתו. וה"ה פירות דלא זייני אכן פירות דזייני וכ"ש פת כסנין מפטרי בג' ברכות. גו"ר כלל א' סימן מ"ח י"א בהגב"י וכן כתב שם הפר"ח דחוץ מה' מיני דגן ויין ותמרים ברכת ג' אינה פוטרת מעין ג' יעו"ש. וע"כ מי שאכל פת כסנין או תמרים ואח"כ רוצה ליטול ידיו ולאכול פת יש לברך מעין ג' קודם נטילה דלכתחלה צריך לברך על כל אחד ברכה הראויה לו ואין לפוטרם בבהמ"ז אבל אם שכח לברך עליהם עד אשר נטל ידיו ובירך המוציא כיון שהתחיל לחול עליו בהמ"ז ואלו נפטרין בבה"מ אין לברך עוד עליהם מעין ג' אלא יכוין לפוטרם בבהמ"ז אבל אם אכל פירות דלא זייני ושכח לברך עליהם ולא נזכר עד שבירך המוציא צריך לברך עליהם גם אחר שאכל המוציא משום דאלו אין נפטרין בבהמ"ז כנז' וכ"כ לעיל סימן קע"ד אות ל"ה וסימן קע"ז אות ז' יעו"ש:

פט

טפ) שם אבל ביין ברכת ג' פוטרתו וכו'. וכן אם אמר על היין או על התמרים על המחיה יצא. לבוש. לחם רב. עט"ז אות ט' א"ר אות כ"ו מחב"ר אות ז' וכתב וכן עיקר. מאמ"ר אות ל"ה וכתב וזה פשוט. אבל אם בירך על התאנים על המחיה לא יצא דתאנים לא זייני. ברכ"י אות י"ד בשם מהר"י מולכו. שע"ת אות כ"ג ועיין לקמן סי' ר"ט אות ז':

צ

צ) שם ואם נזכר עד שלא חתם וכו'. פי' דברכת היין או התמרים צריך להזכיר בה מעין כל הג' ברכות וברכת הזן אינה אלא ברכה אחת וע"כ אם לא חתם יתחיל ועל שהנחלת וכו' כדי להזכיר מעין כל הג' ורק בדיעבד יוצא בברכת הזן לחוד:

צא

צא) [סעיף חי'] לא יכלול על הספק וכו'. הט"ז ס"ק י"ט כתב דה"ד לכתחלה לא יאכל דבר שיש ספק בברכתו אחרונה בנ"ר או מעין ג' כדי לכלול אותו במעין ג' אבל אם כבר אכל יכול להוסיף אם א"א בענין אחר כיון דאין כאן ברכה לבטלה דבלאו הכי צריך לברך יעו"ש. וכן הסכים א"ר אות כ"ז מאמ"ר אות ל"ז וכתב שם המאמ"ר מרן ז"ל נמי לכתחלה קאמר אבל בדיעבד יכול להוסיף יעו"ש. מש"ז אות י"ט וכתב דגם לדעת מור"ם ז"ל בהגה נמי בדיעבד גמור יכול להוסיף יעו"ש ח"א כלל נ"א אות ך':

צב

צב) ואם אכל דבר שהוא ספק לו אם מברכין עליו מעין ג' והוא פרי כתב הלבוש דלא ישתה אחריו יין או יאכל מיני דייסא כדי להוסיף בברכה אחרונה על העץ אלא טוב יותר לברך בנ"ר והמ"א ס"ק כ"ו כתב דאם אין לו שום דבר לכלול בתוכו טוב יותר לברך על העץ דיוצא ממ"נ כמ"ש סעיף י"ג ואם הוא משקה לא יברך אחריו כלל דיותר יש לחוש לברכה לבטלה מלאוכלן בלא ברכה והא"ר שם כתב דאם אין לו שום דבר לכוללו בתוכו לא יברך אחריו כלל וגם על העץ לא יברך והתם בסעיף י"ג שאני דכוללו עם דבר שברכתו כך ודלא כמ"א יעו"ש. אמנם עיין בדברינו לעיל סימן ר"ב אות ע"ט שהוכחנו שם דעל כל דבר שהוא ספק יכול לברך אחריו בנ"ר וליכא בזה שום חשש ברכה לבטלה יעו"ש. ואם כן ה"נ אם אכל או שתה דבר שיש ספק בברכתו אחרונה אם היא מעין ג' או בנ"ר ואינו יכול לפוטרו בדבר אחר או לכוללו עם דבר אחר כמ"ש באות הקודם אז יש לברך אחריו בנ"ר:

צג

צג) שם. בהגה לא יאכל דבר שברכתו בנ"ר וכו'. ומיירי שאין לו יין דאי יש לו יין ישתה יין ויאכל דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויברך על הגפן ובנ"ר ויוצא ממ"נ. ומ"מ גם באין לו יין יש לו לאכול דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור את זה דבדיעבד ברכת בנ"ר פוטרת כמ"ש באות הקודם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---