אליה רבה/אורח חיים/קסא

אליה רבה ‏ אורח חיים קסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] גדולות וכו'. ולכן לא יגדל אדם את צפרניו ספר חסידים סימן נ"ח:

ב

[ב] [לבוש] שאין הצואה מהודק הרבה וכו'. קצת קשה הא כתב אחר כך דנגד הבשר אינו חוצץ כיון שאין מהודק הרבה, ויש לומר דהכא דרכו להקפיד אבל בכנגד הבשר אין דרך להקפיד אלא לפעמים לכן אינו חוצץ כיון שאין מהודק הרבה. אך צריך עיון הא ביו"ד סימן קצ"ח סעיף ג' הביא יש אומרים דדבר הרפוי דעייל שם מיא לעולם אינו חוצץ אפילו דרכו להקפיד, ואפשר לחלק בין דבר הרפוי לאינו מהודק הרבה, ובאמת ביו"ד שם סעיף י"ח כתב הלבוש בסתם שלא כנגד הבשר מקפידין עליו וחוצץ, כנגד הבשר אין דרך להקפיד עליו ואינו חוצץ. וגם בדין בצק צריך עיון דהכא כתב הטעם מפני שהוא מהודק הרבה, וביו"ד כתב זה לשונו, ובצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר דרך להקפיד עליו וחוצץ, עד כאן. ואפשר דלהכי כתב הטעם מפני שהוא מהודק דאם אינו מהודק לא מהני הקפדה כמו שכתב קודם זה, מיהו למאי שחילקתי בין דרך להקפיד בין לפעמים אי אפשר לומר כן וצריך עיון. ואפשר דהכי קאמר דכיון שהוא מהודק הרבה דרכם להקפיד:

ג

[ג] [לבוש] הרבה ומונע וכו'. כתב עולת תמיד משמע מלבוש אפילו אינו מקפיד ויש לתמוה הא אמרינן מיעוטא שאינו מקפיד אינו חוצץ, עד כאן. ולא עיין ביו"ד שם שכתב הלבוש טעם דמקפיד גם מדכתיב הכא אבל אם הוא דבר מועט וכו', וכן ממה שכתב אחר כך כמו בצק אם מקפיד וכו' מבואר שאם הבצק מעט שאין מקפידין עליו אינו חוצץ וכן כתב בית יוסף, והא דלא כתב הלבוש טעם דדרך להקפיד כבר פירשתי, ועיין לקמן סימן קס"ב ס"ק ח':

ד

[ד] רטיה שעל בשרו וכו'. והא דאמרינן בסוף סימן קס"ב דדי לו במה שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה יש לומר דהתם מיירי במכה בידו, אבל הכא מיירי בקצת מיחוש דיש לחוש שמסירו ויגע באוכלין לכן צריך ליטול כל היד, וכן כתבו הב"ח ואחרונים, אבל מעדני מלך דף רכ"ד מחלק דלקמן מיירי באין מקפיד בה:

ה

[ה] ואין דרך להקפיד וכו'. משמע דאם הוא מקפיד צריך לנקרן וכן כתב רמ"א, אבל הב"ח כתב הטעם דסמכינן על הסמ"ג דדוקא בטיט הנדבק כמו טיט של יוצרים שייך חציצה וסתם טיט וצואה תחת הציפורן אינו אלא אותו שאינו נדבק, וכן כתב הט"ז ביו"ד שם ס"ק י"ט, וכן כתב שיירי כנסת הגדולה כשצפרנים גדולים ינקרנו, עד כאן. כתב התשב"ץ סימן רפ"ד בשבת דוחק את הבשר שתחת הציפורן כדי שלא יגרר את הציפורן כמשסיר הטיט, עד כאן. ובמגן אברהם כתב בשם תשב"ץ סימן קכ"ב בשבת אסור לגרר הטיט שתחת הציפורן בצפרניו אלא ירחצנו במים, עד כאן, וכתב עליו, ועיין לקמן סימן ש"ב סעיף ז', עד כאן, ויש לומר דשם מתירין לגרר טיט בציפורן. ואני תמה שעיינתי בתשב"ץ שם ולא מצאתי כדבריו, גם מתשב"ץ שהבאתי מבואר דאין איסור משום טיט אלא שלא יגרור את הציפורן:

ו

[ו] [לבוש] דבר שדרכו וכו'. כתבו שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד בשם רש"ל אם שאר בריות מקפידין והוא אינו מקפיד אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם לחומרא, עד כאן, וכן מבואר בשולחן ערוך ליו"ד ריש סימן קצ"ח ועיין שם מדינים אלו ויתבארו שם. ופשוט בצבע כיון שדרך האומנות בכך לא אמרינן בטלה דעתו לשאר אדם אלא לרוב אומנים:

ז

[ז] [לבוש] יבשה וכו'. כתב מלבושי יום טוב ויראה דאף ביבש אינו חוצץ בסופר דמלאכתו בכך, וכן כתב לחם חמודות, ומעשה בדרושת מהר"ש שנמצא דיו יבש ופסק דאין לחוש אם אין עב ויבש ואם ירצה יטול שנית בלא ברכה. כתב מגן אברהם אם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידו אינו חוצץ:

ח

[ח] לח אינו חוצץ וכו'. צריך עיון דביו"ד שם סעיף י"ד כתב רמ"א דאם מקפיד עליו חוצץ ואם יש לחלק בזה בין טבילה לנטילה:

ט

[ט] אינו מקפיד וכו'. זה לשון ספר התרומה סימן ע"ט גלדי מכה שהיה יבישה ואינו מקפיד או גלד לח שמצטער עליו אינו חוצץ דבנטילת ידים לא החמירו, עד כאן. משמע כשמצטער אף כשמקפיד אין חוצץ, וכן משמע בים של שלמה סימן כ"א ושיירי כנסת הגדולה:

י

[י] ואפילו הוא רפוי וכו'. רבים תמהו בזה דביו"ד שם (שכ"ג) [סעיף כ"ג] פסקו אפילו בטבילה דרפוי אינם חוצצים. ולעניות דעתי דודאי הכא רק לכתחילה קאמר דמחמירין ולכן בטבילה לא הוצרכו להחמיר לכתחילה בזה דכבר כתב רמ"א בריש סימן קצ"ח שם דלכתחילה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין. כתב בים של שלמה סימן כ"א האידנא נוהגין להסיר אפילו טבעת רפוי בטבילה משום דאין בקי אנן אם הוא רפוי אבל בנטילה אין להחמיר כל כך, גם האנשים אין צריכין כלל להסיר הטבעת לנטילה ממה נפשך אם רפוי אינו חוצץ דליכא לשינוי דקפיד עליו כי אין דרכו של איש לקפוד, אכן בטבעת שיש בו אבן טוב מקפידין עליו וחוצץ אם אינו רפוי עד כאן לשונו. וכתב עליו דמשק אליעזר דף ש"ך זה לשונו להיות אם אפילו רפוי, גם לעיל מה שכתב גם האנשים אין צריך כלל וכו', ממה נפשך וכו', בודאי חסר מן הדפוס דאין כאן אלא ממה נפשך מצד אחד ולא בדרך ממה נפשך משני צדדין עד כאן לשונו, ונמשכו אחר הגהתו שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד כדעת מהרש"ל לפסק הלכה דטבעת שיש בו אבן טוב אפילו רפוי פסול עיין שם. ובמחילה לא ירדו לעומק הבנת דברי רש"ל דהם נכונים בהווייתן והכי קאמר והאנשים אין צריכים כלל להסיר, רצה לומר בין ברפוי בין באינו רפוי, ועל זה כתב ממה נפשך אם רפוי אינו חוצץ אפילו באשה דלא מחמירין בנטילה לומר דאין אנו בקיאין איזה רפוי כמו שכתב רש"ל קודם זה, ומה שכתב דליכא לשנויי דקפיד וכו' הוא הממה נפשך מצד שני ורצה לומר ואם הוא אינה רפוי דאז אסור באשה משום שמקפדת מכל מקום מותר באיש משום שאין דרכו להקפיד, ולזה כתב אם בטבעת שיש בו אבן טוב מקפידין עליו וחוצץ אם אינו רפוי ורצה לומר דכיון שהאיש מקפיד עליו דינו כמו כל טבעת של נשים דאסורין באין רפוי וברפוי שרי, ולפי זה דברי רש"ל עולין כהוגן בלא תוספת וחסרון וגרעון:

יא

[יא] של זרוע. אינו בלשון זרוע שהזכיר לעיל ריש סימן כ"ז דלשם פירוש זרוע הוא העצם שבין הכתף וכאן פירוש זרוע הוא הקנה המחובר ליד:

יב

[יב] ויש אומרים עד מקום חיבור וכו'. וכן הסכים רש"ל סימן כ"א וסיים דוקא כשאינו מטונף, אבל מטונף או בבוקר צריך ליטול כל היד והמחמיר אפילו לאכילה ואינו מטונף תבוא עליו ברכה, עד כאן. והט"ז הפריז על המדה וכתב דיש חשש בחומרא זאת, מפני הרואים שיסברו שהדין כן ויוציאו לעז על מי שאין עושין כן עיין שם. ולא נהירא דודאי יש רשות לכל אדם להחמיר בפלוגתא כיון דלא איתמר בהדיא הלכה כדברי מי, ולא דמי למוציא שכתב בסימן קס"ז סעיף ב', גם יש חילוק בין דבר אמירה למעשה. גם מה שכתב דספיקא דרבנן לקולא תמוה הא בסימן ק"ס סעיף י' דמכל מקום אם יש לו מים אומרים לו קום וטול ידיך מספק, ועוד קשה הא כתב הוא גופיה בסימן קס"ז דהיכא דלא משמעינן חידוש בכולי עלמא, ואם כן לדידיה דספק דרבנן לקולא לאו חידוש הוא:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.