אליה רבה/אורח חיים/מו

אליה רבה ‏ אורח חיים מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אלהי נשמה וכו'. יפסוק בין אלהי בין נשמה וכן בין אלהי בין נצור טהורה באתנחתא ובלא מפיק ה"א ולא טהורה היא. אתה בראתה הב' רפי ובשו"א ובמפיק וכן יצרתה ויו"ד בשו"א ובמפיק ה"א. בראת יצרת נפחתה וכן כולם בקמ"ץ אותה הראשון זמן בקמ"ץ בקרבי הב' רפי: כתב בסידור מהר"ש במה טובו ואכרעה, בקמ"ץ הרי"ש, ביגדל מציאתו האל"ף במלאפום פירוש נמצא של השם יתברך אבל בקמ"ץ הוי משמע מציאה שמצא, נעלם בקמ"ץ תחת הלמ"ד, נאמן המ"ם בפת"ח לא יפסיק בין דתו, רע הרי"ש בקמ"ץ שרע דבוק לרשע שהוא רשע רע. כתב הב"ח בסימן ל"ח ראיתי מהחסיד הרוי"ש ז"ל שהיה קורא בכל יום בבוקר כשהיה תפילין בראשו פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך ואמר כיון שארבע פרשיות כתובים בתפילין ראוי לקרות כל הארבע בכל יום בשעה שהתפילין בראשו:

ב

[ב] שכוי פירוש לב או תרנגול. בינה הבי"ת רפי, צרכי הצדי"ק בקמ"ץ, וכ"ף בדגש, ישלט למ"ד בפתח, מה חיינו מה חסדינו שתי ממי"ן בסגו"ל, בריתך תי"ו בסגו"ל, אהבך הה"א בפתח והב' בשו"א נח, בכורך רי"ש בסגו"ל, בעליונים בתחתונים ב' ראשונה בקמ"ץ והשניה בפת"ח:

ג

[ג] כשיניח וכו'. פירוש על ידי סדין או כתונת דהא עדיין לא נטל ידיו וקיימא לן בסימן ד' יד לעין תקצץ וכן כתבו מעדני מלך דף ע"ג ושל"ה דף קכ"ח, והפרישה כתב זה לשונו נראה לי דרצה לומר בעוד שעיניו סגורים דרך העולם להעביר ידו עליהם או לאחר שפותחן ועדיין חפץ בשינה דרך העולם לסוגרם ולמשמש על עור העין שעל ידם מעביר חבלי שינה מעיניו, עד כאן, ומשמע דמותר לעשות זה ביד ממש:

ד

[ד] פוקח עורים וכו'. ואף על פי שאין אדם עיור ממש אלא סתום העין נופל בו לשון פקיחה, וכן ונפקחו עיניכם:

ה

[ה] רוקע הארץ וכו'. לתת שבח להשם יתברך שהארץ על המים היפך הטבע. והא דאומרים אוזר ישראל עוטר ישראל משום שחגורה להפסיק מערוה, וכובע משום מורא שמים מה שאין כן שאר ברכות הן להנאת עולם הכל שוין, וכן מבואר באבודרהם דף י"ז. ומהאי טעמא נראה דהוצרכו לברך עליהם אף שכבר נכללו בברכת מלביש ערומים:

ו

[ו] הידים נקיות וכו'. קשה אם כן למה אמרו על נטילת ידים הא הוא דוקא משום ידים מטונפות להרא"ש והוא טעם ראשון שכתב הלבוש בסימן ד', ולשון רבינו יונה כך שהם היו קדושים ומתוך כך היו נזהרים ורוחצים ידיהם ועומדין בענין שהיו יכולין לומר הברכות בנקיות, עד כאן, ועיין במעדני מלך דף ע"ז:

ז

[ז] העמי הארצות וכו'. משמע קצת אינו יודע וכן משמע בטור וכן כתב הב"ח זה לשונו אין סמכו על עניית אמן כי איכא סכנת מיתת וכו', ואף דבשיירי כנסת הגדולה כתב בשם ספר ברכת אברהם דיוצאין וכן משמע לקמן סימן נ"ח סעיף ד' ביוצר אור, ומכל מקום יש להזהיר בזה כדברי הב"ח ואם שומע מאחר הברכות קודם שיברך הוא יכוין שלא לצאת ומכל מקום יענה אמן. כתב לבוש אף על גב דקיימא לן כל הברכות עובר לעשייתן היינו ברכת המצוות אבל אלו ברכת שבח הן יכולין לברך אחר כך, עד כאן וצריך עיון. עיין לקמן סימן רכ"ד בברכת מלך שאין מברך אחר כך אף שהוא ברכת שבח והר"ן בסוף פרק קמא דפסחים כתב טעמא דהכי מפני שהם ברכות על מנהגו של עולם, כתב של"ה דף קצ"ח מכל מקום הסברה נותנת שנברך אותם סמוך לנטילה כל מה שאפשר ולא נפסיק בכדי [בין] ברכה ובין הנטילה בשאר ברכות:

ח

[ח] מאה וכו'. יש מפרשים מאותיות פסוק ועתה ישראל מאה ויש אומרים מה בחילוף א"ת ב"ש י"ץ עולין בגימטריא מאה וכן ממך עולין מאה. כתב הרוקח מאה ברכות להגן על תשעים ושמונה קללות וגם כל חלי וכל מכה שהם מאה ולכך נבנה בית המקדש גבוה מאה אמות, וכנגד כל ברכה עשרה זהובים הרי האלף לך שלמה, עד כאן, כתב של"ה דף רנ"ו ילמוד אדם בני ביתו שיאמרו כל הברכות בקול רם הן ברכות המצוות הן ברכות הנהנין חדא שהקול מביא לידי כוונה ועוד שהשומעים יענו ברוך הוא וברוך שמו ואמן. כתב ר' דוד אבודרהם ואם תאמר מה מעלים להקדוש ברוך הוא בברכותינו ויש לומר אין (ברכותיו) [ברכותינו] אלא כדי לזכות בברכותיו כאומרם ז"ל כל המברך מתברך. ומגן אברהם כתב בשם הרשב"א דבסוף אותיות רוכ"ב בסו"ד כרו"ב. הנה רוכב רמז שהוא משגיח ומציל שכן יורה לשון רוכב כמו שפירש רש"י על פסוק רוכב שמים בכור שיש לו ממשלה וגדלהו על הכל שכן יורה לשון בכור. כרוב רמז שהוא יושב הכרובים וקרוב ה' לכל קוראיו עיין שם. עוד כתב ר' דוד אבודרהם הא שהתקינו הברכות בנוכח ונסתר, מפני שהקדוש ברוך הוא נגלה ונסתר מצד אלוהות, וגם הנשמה נראית ונעלמת מברכת בנוכח ונסתר והברכה היה בפה ומחשבה בלב וראוי לו לדבק בקונו ולעמוד בכוחו תמיד מצד נשמתו אלא שאין יכול מצד ברכותיו נוכח ונסתר. וכתב ר' דוד אבודרהם דף י"ג אם יכול להוסיף על מאה ברכות הרי זה משובח כמו שאמר דוד והוספתי על תהילתו. ובשבת ויום טוב שמחסרין בתפילת שמונה עשרה עיין לקמן סימן ר"נ דמשלים בפירות וביום כיפור יש מי שכתב דיקח מעט הדס או בשמים ומשעה לשעה יריח ויברך ויש חולקין דדוקא כשיש מילה שנוהגין להריח מהדס והוא מצוה דמותר אבל בלתי סיבה ופעמים רבים כדי להשלים מאה ברכות שיכולין אנו להשלימן בלתי ריח כגון עניית אמן בחזרת התפילות וברכת התורה והפטרה אינו מן הדין להנות ולהריח ביום עינוי נפש מן התורה, ומגן אברהם הסכים לסברה ראשונה סימן רס"ה עיין שם, ולאו ראיה דהתם במילה איירי ועיין סוף סימן תרכ"א:

ט

[ט] לא יברכנה וכו'. שכבר נכלל בברכת זוקף. והב"ח פסק דבדיעבד צריך לברכה וכן אם בירך תחילה שלא עשני עבד מברך אחר כך שעשני ישראל, או אם הקדים שלא עשני אשה מברך אחר כך שלא עשני עבד, וכן הסכים בנחלת צבי וכנסת הגדולה. אבל הט"ז ומגן אברהם מקילים בספק ברכות, ומכל מקום לענין עבד ואשה וישראל נראה שאין להקל. ובשל"ה הזהירו לברך מלביש ערומים קודם פוקח עורים ובכל נוסחאות ספרים שלנו נדפס פוקח עורים קודם, וכן הוא בנוסחאות ש"ס שלנו, וכן ראיתי בבעל הלכות גדולות דף י"א ורוקח סימן ש"כ ואבודרהם לכן אין נראה לי לשנות הנוסחאות בזה ובט"ז כתב לברך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים וצריך עיון:

י

[י] [לבוש] בבית הכנסת כמו וכו'. בבואו לבית הכנסת לומר מה טובו כדכתב בסידורים, אבל בתשובת רש"ל סימן ס"ד כתב זה לשונו אני מתחיל ברוב חסדך ומדלג מה טובו שאמרו בלעם ואף הוא אמרו לקללה ופסוק האחרון ואני תפילתי אני מדלגו כי אין לאומרו אלא במקום שקבעו חכמים דהיינו במנחה בשבת ואחר כך כשאני יושב אומר אני אלו שתי פסוקים אשרי יושבי ואשרי העם וכו' ותו לא, עד כאן, אבל מטה משה כתב ומצאתי שתיקנו רבנן שלוש עשר השתחוואות כמו שהיו במקדש כנגד שלוש עשר פרצות שפרצו יוונים וכן כתב רבינו אביגדור קרא. מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. לכן כה אמר ה' הרחקתי בגוים וכי הפיצותם בארצות ואהיה להם למקדש מעט בארצות אשר באו שמה ה' אהבתי מעון ביתיך מקום משכן כבודך. ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. אני קראתיך כי תענני הט אזניך ושמע אמרתי אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתיך. ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. אשתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך על חסדך ועל אמיתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. נבואה למשכנותיו נשתחוה להדום רגליו רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא. רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלהינו. יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים. כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך יזמרו שמך סלה. יבושו כל עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לך ויכבדו לשמך. הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובואו לפניו השתחוו לה' בהדרת קודש חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט, עד כאן: כתב לבוש אף על גב דקיימא לן ברכה הסמוכה אינה פותחת בברוך ברכת השחר לא נתקנה סמוכין רק כל אחד בשעתה, ועוד שהם ברכות קצרות כמו ברכת פירות, עד כאן, כי מתוך שהם קצרות אם אינן פותחין בברוך נראה הכל ברכה אחת. ומה שכתב כמו ברכת פירות אין רצונו לומר דפותחין בברוך כמו הם דהא הם אינם סמוכים אלא הכי פירושו דפותח בברוך בלא חתימה משום שהם קצרות כמו ברכת פירות ופתיחתן זו היא חתימתן וכו' בתוס' פסחים דף ק"ד ולאפוקי ממי שנתקשה בזה: [לבוש] מעזי פנים וכו'. פירוש שלא יתריסו כנגדי ויוציאו עלי לעז של פסול. ומעזות פנים שלא אעיז גם אני פנים כנגד אחרים כי עז פנים לגיהנום. ושכן רע כדי שלא נלקה עמו דאוי לרשע אוי לשכנו. ומחבר רע כדי שלא אלמוד ממעשיו הרעים. וכתב רש"ל אני אין נוהג לאומרה כי אם בסוף אלהי נצור קודם יהיו לרצון אמרי פי:

יא

[יא] יש נוהגין וכו'. כגון ברכת סומך נופלים לבוש, כלומר דלא נימא דקאי נמי על ברכת מגביה שפלים כדמשמע בשולחן ערוך דלא יאמרנו וכן כתבו עמק ברכה ורש"ל לזה דלא יאמר דיברך מגביה שפלים רק סומך נופלים וכן כתב הב"ח דברכת מגביה שפלים ונותן ליעף כח לא יאמר אין רשות לשום גדול לגעור בשום אדם שלא לאומרם כיון שנזכרו בפוסק קדמון כל שכן שאין להסירם מדפוס והמדפיס שמסירם עתיד ליתן את הדין, מיהו הירא את דבר ה' ומוחזק בחסידות ואינה רוצה עצמו בספק ברכה לבטלה רשאי ומקבל שכר על כוונתו הטובה אבל לא יורה כן לאחרים, אבל סומך נופלים היא ברכה לבטלה, דלא אשכחן לא פוסק ולא מפרש בראשונים ואחרונים שיש לאומרה לכן יש להסירם מסידורים, עד כאן. ואני מצאתי בבעל הלכות גדולות זה לשונו כד יתיב אומר ברוך מגביה שפלים, אי נמי סומך נופלים, עד כאן, וידוע שכל בעל הלכות גדולות דברי קבלה הן. ובאמת צריך עיון דבש"ס [ברכות דף ס' ע"ב] קאמר כי יתיב אומר מתיר אסורים, וצריך לומר דלפני בעל הלכות גדולות לא היו נוסחא זו בש"ס אלא כדכתבן, והשתא ניחא מה שתמה בית יוסף על אבודרהם שכתב מתיר אסורים לא נזכר בש"ס עיין שם וקל להבין ומכל מקום אין לומר סומך נופלים כיון שאומרים מגביה שפלים. ולבי אומר לי דהא דמצינו בקצת סידורים נוסחאות גם ברכת סומך נופלים היינו לומר זה או זה ומזה הם באו לידי טעות לומר שניהם ועיין בט"ז:

יב

[יב] ויש אומרים וכו'. ולפי זה נראה דסומא מברך פוקח עורים, וכן חרש נותן לשכוי וכו' אך יש לחלק דשאני זה שנהנה אחר זמן מה שאין כן סומא וחרש שאינם נהנים לעולם, וזה אפשר כוונת הלבוש שכתב ואם הוא לא נהנה עכשיו וכו' רצה לומר דרק עכשיו אינו נהנה ולאחר זמן נהנה מיהו בלשון רמ"א לא משמע הכי ואף דהבית יוסף כתב בשם הגהות מיימוני בשם תוס' דאם הוא במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים או חרש אין מברך נותן לשכוי וכן סומא אין מברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו, מכל מקום משאר פוסקים שהביא בית יוסף לא משמע כן. ועוד נראה לי דהנאת אורה יש גם לסומא שאחרים מראין לו הדרך, והכי קיימא לן בסימן נ"ג סעיף י"ד וסוף סימן ס"ט דמברך יוצר המאורות, וכל שכן הכא דנוהגין דאפילו בדבר שאין נהנה כלל, כגון ששכב במלבושיו מברך מלביש ערומים על שהקב"ה ברא צרכי עולם. ובאמת בתוס' ברכות דף ס' ע"ב ד"ה כי פריס מבואר דלא סבירא ליה הך סברא אלא דסבירא ליה דאין מברך אם אינו נהנה, אבל לדידן נראה דסומא מברך וכן חרש וצריך עיון. כתב בגליון מגן אברהם אם לא ישן כל הלילה לא יברך ברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה:

יג

[יג] וכן המנהג וכו'. כתב עמק ברכה דמכל מקום יש לחוש לסברא ראשונה משום ברכה לבטלה ולהביא עצמנו לידי חיוב הברכה ויעשה כסדר הזה, ילבש כתונת בעודו שוכב, ואחר כן יכוין לעבור ידו על עיניו על ידי חלוקו או סדין לפותחם היטב ואחר כך ישב מעט על מטתו ויכוין למתר עצמותיו שהוי ככפותים, ואחר כך יכוין לזקוף ואחר כך ירד ממטתו ויכוין להגיע ברגליו על הארץ ממש לעמוד מעט קודם הנעלת מנעליו, ואחר כך ילך מעט בחדרו ללבוש מלבושיו ויחגור חגורתו ויכסה ראשו בכיסוי המיוחד לו וכשיטול ידיו ורחץ פניו יכוין גם כן לרחוץ עיניו מהלפלוף הנשאר בעיניו מחמת שינת לילה וזהו המעביר שינה וכו' רצה לומר שעל ידי הרחיצה זו מעביר כל התנומות מעיניו, עד כאן, וטוב לירא אלהים לעשות כן אך הנוהגין לברך פוקח עורים קודם מלביש ערומים כמו שכתבתי לעיל נראה דיכולין לעבור ידיו על עיניו קודם שילבש כתנתו. גם מה שכתב על ידי חלוקו וכו' נתבאר לעיל:

יד

[יד] וטוב לומר וכו'. ורש"ל היה נוהג לומר כל הפרשה ראשונה עד ובשעריך, ונראה לעניות דעתי לנהוג הכי בשבתות וימים טובים שאומרים קרובץ. והב"ח הפריז על המדה, וכתב שאין לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלא כשמשער שהיום יקראו הציבור קריאת שמע לאחר זמנה כגון שעושין קרובץ או מאיזה סיבה, אבל בכל יום ויום לא יאמר רק אומרים שמע ישראל ולא יכוין לצאת ידי קריאת שמע, גם לא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ודלא כרמ"א דמשמע מיניה דבכל יום יאמר כך, וכן נהגו על פי דבריו ואינו נכון, עד כאן. ולעניות דעתי לקיים מנהגינו מדברי רמ"א כמו שכתב בית יוסף דאף שהיום יקראו בזמנה, מכל מקום טוב לאומרו ולכוין ולצאת משום דקריאת שמע בציבור הוי אחר הנץ החמה, ושמא שעת קריאת שמע ישראל יהיה קודם הנץ החמה. ואפילו אם יהיה אחר הנץ החמה, מכל מקום טוב למהר ולהקדים קריאת שמע דאורייתא כל מה שאפשר וכן פסק לחם חמודות דף ו', וכתב שיהא כוונתו על הספק ואם יאחר זמן שיהא יוצא בזו שאם לא יאחר שתהא קריאה זו כקורא פסוק בתורה בלבד, עד כאן. ואם אומרים הברכות כשמשכים קודם אור הבוקר כדלקמן סוף סימן מ"ד, נראה דלא יאמר לכולי עלמא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולא יכוין לצאת כלל כי אז ודאי אינן אלא סיפור דברים ודלא כמגן אברהם, וכן מה שאומרים קודם ישתבח ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל וכו' לא יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

טו

[טו] ויוצא בזה. ומכל מקום מותר לחזור ולאומרה אחר כך בברכותיה ואין בו משום ברכה לבטלה הואיל וקורא עם הציבור, ומלבושי יום טוב כתב וכו', לא מן השם הוא זה אלא שהברכות אינן ברכות של קריאת שמע אלא בפני עצמו, עד כאן, וכן כתב בית יוסף להדיא והלבוש גופיה לקמן סימן רל"ה סעיף ב' ושם אכתוב יישוב לדברי הלבוש. מה שאומרים ברוך אתה ה' מקדש הרמב"ם לא הזכיר בה שם משום שלא נזכר בבבלי, וכתב הב"ח כך ראיתי מהמדקדקים שאמרוה בלא שם ומלכות, מיהו לא יורה כן לאחרים ולא ישנה הסידורים, עד כאן, וכתב כנסת הגדולה דביום כיפור יאמר כל אדם אותה בשם ומלכות להשלים מאה ברכות. כתב הב"ח חדשים מקרוב באו ומגיהים הסידורים אתה הוא עד שלא בראת וכו' אתה הוא משבראת ושרי להו מארייהו דהנוסחא אמיתית אתה הוא עד שלא נברא וכו' וקאי על מה שסיים ה' אלהינו ה' אחד אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא ה' אחד משנברא העולם דכשם שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד כך משנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, דהא לא נבראו המלאכים עד יום שני, ואם כן מי ברא אלה ה' אחד על ידי כח אותיות שמו הגדול יתברך בהם נברא העולם והוא דרך כבוד כלפי מעלה לומר לפני יתברך אתה הוא ה' אחד עד שלא נברא העולם על ידי כח אותיות שמך, וכן כתבו הפרישה ואחרונים. זה לשון כנסת הגדולה כתב רש"ל בתשובה הנוסח הנכון הוא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין אדם לאשתו והכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפילה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חבירו לכף זכות ותלמוד תורה כנגד כולם, עד כאן. בטרם כל בקמ"ץ ולא כל בחול"ם, בחפצו כל הכ"ף רפי ובחולם, להחבירה ולא ולהחבירה בוי"ו, בלי תכלית ולא ובלי. כתב מטה משה סימן שנ"ב לא יתחיל אדם ברוך אתה ה' עד שיחשוב בלב על מה יש לו לומר הברכה כגון אם התחיל לומר ברוך אתה ה' ויחשוב לומר פוקח עורים לא יאמר במקומו זוקף כפופים, עד כאן, ונראה דבדיעבד אין לחוש כדלקמן סימן ר"ט. עוד כתב זה לשונו מצאתי כל מי שמכוין בעת התחלת אדון עולם כתב ר"י חסיד ורב האי ורב שרירא גאון ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה ויום כיפור בתפילתו ואויביו נופלין לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו עד כאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.