כף החיים/אורח חיים/מו

כף החיים ‏ אורח חיים מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כשיעור משנתו וכו'. מה טוב ומה נעים אם יוכל עמוד שלא ידבר שום דבר ותהיה תחילת דבורו בעמדו משנתו מתחיל במצוה לברך ליוצר נשמתו הנה טוב מאוד. חס"ל אות ב'. ועיין מו"ב אות ס"ג ומש"ל סי' א' אות מ' יעו"ש:

ב

ב) בטור כתב ואחר שהניח תפילין יסדר הברכות וכו' וכבר כתבגו לעיל סי' כ"ה אות כ"ו שהאר"י ז"ל היה מסדר כל ברכות של שחר עד פרשת העקידה ואח"כ היה מתעטף בטלית ומניח תפילין ומתפלל יעו"ש:

ג

ג) שם כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה. ברכה זו אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה וברכות ההודאה אין פותחות בברוך כמ"ש מרן ז"ל סי' ו' סעי' ג' יעו"ש. מיהו צריך לסמוך אותה לברכת אשר יצר כמש"ל סי' ו' אות ג' ואות ה' בשם האר"י ז"ל יעו"ש. ועיין עוד לקמן אות ז':

ד

ד) שם יאמר אלהי נשמה. צריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה שלא ישמע שהנשמה הוא אלהיו ח"ו, ספר אבודרהם. עט"ז. א"ר אות א' הש"ץ דמ"ה ע"ד. בי"ע אות א' חס"ל אות ג'. יפה ללב אות ב'. בן א"ח פ' וישב אות ב':

ה

ה) אין לומר טהורה היא רק טהורה אתה בראת וכו' מטעם דעל הרוב חטא ואינה טהורה. קשר גודל סי' ה' אות ח'. וכ"כ ש"ץ דמ"ו ע"א מטעמים אחרים יעו"ש. סידור בי"ע אות ב'. חס"ל שם. בן א"ח שם. ועיין יפה ללב אות ד' מה שהאריך בזה יעו"ש. וכן במסכת ברכות דף ס' ע"ב ליתא תיבת היא. והביאו הש"ץ שם. ואע"ג דבשער הכוו' דף ב' ע"א איתא טהורה היא י"ל דלאו דוקא וכן הוא המנהג דאין אומרים תיבת היא:

ו

ו) שם יאמר אלהי נשמה. ברכה זו צריך להיות בה מ"ז תיבות כמנין הוי"ה אהי"ה שהם או"א דלא מתפרשן לעלמין. עיין נה"ש דף י"א ע"ג הנד"מ ומש"ל סי' ו' אות ג'. וכ"כ ש"ץ דמ"ו ע"א חס"ל אות ג': (וזהו הנוסח)

ו) אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה בראתה. אתה יצרתם אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי. ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים. חס"ל שם. ודלא כהעט"ז סי' ו' ונמשך אחריו סידור בי"ע אות ג' שכתב דצ"ל אתה נפחתה ולא יאמר אתה נפחתה בי. וכן הש"ץ שם דחה דברי העט"ז וכתב דכן הוא מנהג העולם וכן עיקר יעו"ש. וכן הוא בש"ס ברכות דף ס' ע"ב. וכן הוא בשער הכוו' כמ"ש באות שאח"ז:

ז

ז) שם יאמר אלהי נשמה. ברכת אלהי נשמה שנתת בי וכו' ברכה זו סמוכה לחברתה לפי שהיא כנגד אמא המחוברת תמיד עם אבא. והבן זה. והנה אעפ"י שלא כל אדם זוכה לחלק הנקרא נשמה. עכ"ז הנה יש לו חלק בנשמת אדה"ר שהיה כולל כל הנבראים אעפ"י שהאדם הזה עדיין לא זכה אליה הוא בעצמו. ואומרו טהורה (היא) כנגד עולם האצילות אשר משה נשמה לנשמה. אתה בראת כנגד חלק הנשמה הבאה מן הבריאה. אתה יצרתה הוא סוד הרוח הבא מן היצירה. אתה נפחתה בי הוא סוד הנפש שבעשיה. ונמצא כי באומרו נשמה שנתת בי כולל כל הד' חלקים הנז' וקראם כולם בשם נשמה. ואתה עתיד ליטלה ממני וכו' הוא בסוד מ"ן כי לעתיד תקח המלכות את נשמות הצדיקים בסוד חדשים לבקרים וכו' כדי שיהיו בה בבחי' מ"ן ואח"כ אתה עתיד להחזירה בי בבוקר בסוד חדשים לבקרים. שער הכוו' דף ב' ע"א. ועיין בדרושי הלילה דרוש ג' דף נ"ג ותבין. ועיין ש"ץ דף מ"ה ע"ד ודמ"ו ע"א שכתב בזה ענין אחר יעו"ש. ועיין בסידור בי"ע וחס"ל ושאר סידורים שכתבו כשאומר אלהי נשמה יכוין בשילוב אותיות נשמה עם אותיות שמו. ועיין יפה ללב אות ג' ולפי שהאר"י ז"ל לא כתב זה ואין אנו נוהגין בו על כן לא כתבנו בזה כלום:

ח

ח) שם יאמר אלהי נשמה. ואם בירך מחיה המתים במקום אלהי נשמה יצא. פר"ח. יד אהרן בהגה"ט. קשר גודל סי' ה' אות ט'. ש"ץ דמ"ו ע"ב. סידור בי"ע בדיני ברה"ש אות ב' שתילי זיתים אות א'. והגם דהמאמ"ר או' א' פקפק בדברי הפר"ח מ"מ בסוף סיים דיש לחוש לדבריו יעו"ש. והב"ד הש"ץ שם. ובפרט דספק ברכות להקל וכך פסקו האחרונים:

ט

ט) שם שכח ולא בירך ברה"ש קודם תפילה יברך אותם אחר תפילה חוץ מברכת המחזיר נשמות שלא יברך שכבר נפטר בברכת מחיה המתים. וחוץ מברכת התורה שכבר נפטר באהבת עולם כמו שיתבאר בדברינו לקמן בס"ד על סי' מ"ז סעי' ז' וסעי' ח' ועל דברי מור"ם ז"ל שבסוף סי' נ"ב יעו"ש. ואם לא בירך אותם גם אחר התפילה עד אימת נמשך זמנה ויכול לברך עיין לקמן בדברינו לסי' ע"א אות ד' יעוש"ב. אמנם לכתחילה פשיטא דאין להניח ברכת השחר עד אחר התפלה דהא מהפך סדר התיקון הנעשה על ידם. עיין פרע"ח שער הברכות פ"ג ונה"ש די"א ע"ג הנד"מ. ועוד עיין לקמן סוף אות ל"ב:

י

י) שם השומע קול תרנגול יברך וכו'. אע"ג דק"ל דברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך ברכות אלו פותחות בברוך והטעם כתבו התוספות בפ' שלשה שאכלו דמ"ו ע"א משום דמעיקרא לא נתקנו לברכם סמוכות זו לזו כי שמע תרנגול כי אסר המייניה וכן כולם. ועוד דהוו קצרות קצרות והוויין כברכת הפירות. והב"ד ב"י. ולפ"ז השומע קדיש או קדושה או ברכה בין ברכה לברכם בברכות הללו צריך לענות קדיש או קדושה או אמן אבל באמצע הברכה לא יענה כמש"ל סי ה' אות ד' דבברכות הקצרות לא יפסיק באמצען יעו"ש:

י) שם כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה. רש"י פי' שכוי תרנגול דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרינן בר"ה דכ"ו ע"א. והרא"ש כתב דהלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הלב אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי תקנו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול עכ"ד והביאו הטור וב"י יעו"ש. ויש אומרים דלכך נתקן על התרנגול מפני שמבין אימת חצי הלילה ואימת חצי היום. עו"ת אות א' ובשער הכוונות דף ב' ע"א כתב דשכוי הוא גבריאל סוד הגבורה ובחצי הלילה נמשכת הארת הבינה בגבורה וזה מ"ש הנותן לשכוי בינה, ואז היא מתמתקת בסוד מש"ה ויבא לו יין וישת דארמי ביה מיא בסוד יין המשמח והוא סוד היום אבל הגבורה בעצמה הוא יין המשכר והוא סוד הלילה וזה מ"ש להבחין בין יום ובין לילה שהוא על ידי היין המשמח הנמשך מבינה הוא המבחין בין יום ובין לילה עכ"ל ועיין נה"ש דף י"ז ע"ג הנד"מ מ"ש בזה. ולפ"ז הדבר ברור דגם החרש מברך ברכה זו, וכ"כ הרב החסיד בן איש חי זלה"ה פ' וישב אות ד' יעו"ש, ועיין לקמן אות ן' וסי' מ"ז אות ל':

יא

יא) שם כששומע קול תרנגול יברך וכו' וה"ה אפי' כי לא שמע מברך. טור, וכ"כ התוספות שם ד"ה כי שמע וכו' וכ"כ הרא"ש סוף פ' הרואה, ועיין ב"י וב"ח ולקמן אות מ"ט ובסי' מ"ז אות ל':

יב

יב) שם כשלובש מברך מלביש ערומים, עיין לקמן אות מ"ז מ"ש בשם האר"י ז"ל.

יג

יג) שם כשיניח ידיו על עיניו וכו' קשה מדחשיב אח"כ כי משי ידיה משמע דכאן עדיין לא נטל ידיו והא אז אסור ליגע בעיניו כמ"ש בסי' ד' ס"ג וצ"ל דלא נקט על הסדר, עוד י"ל דכאן מיירי שמניח ידו על עיניו אחר שישים מלבוש על ידו ודרך המלבוש הוא מניח ידו וגם מדברי רמ"א סו"ס מ"ז משמע שכל אלו נאמרו על הסדר, ט"ז סק"א. וכ"כ מ"א סק"א דהא שכתב כאן מניח ידיו על עיניו הוא ע"י מפה, מט"י אות א' ה"ב אות א' ועיין לעיל סי' ד' סעי' כ"ג ובדברינו לשם אות ק"ז:

יד

יד) שם כשניעל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי, והטעם כתב הרד"א ז"ל לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול נצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון שלובש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו. וכ"כ הלבוש, וז"ל שכיון שיש לו לאדם מנעלים ברגליו הרי הוא מוכן ללכת לכל אשר ירצה וזהו כל צרכי עכ"ל, ש"ץ דמ"ט ע"ג. ועיין בשער הכוונות דף ב' ע"ג:

טו

טו) שם שעשה לי כל צרכי וי"א צָרְכָי ל' רבים ולי נראה דאין לשנות הנוסחא, מ"א סק"ב. סו"ב אות ד', ר"ז אות ב'. ש"ץ שם, מ"כ וז"ל צריך לומר צרכי הכף דגושה כמו שאני אומרים מן חשך חשכי וכן בספרים ישנים עכ"ל, ש"ץ שם, וכ"כ החס"ל אות ג' שצ"ל צרכי בלשון יחיד והכף דגושה, וכ"כ הרח"פ בס' כף החיים סי' ט' אות י"א שהכף תהיה בחיריק ודגושה:

טז

טז) שם שעשה לי כל צרכי, כתב הפר"ח ז"ל לשון הרמב"ם ז"ל שעשית לי כל צרכי ואינו נראה שכל הברכות כך הם מדברים בנמצא והדר נסתר, יד אהרן בהגה"ט פרמ"ג א"א אות ב', ש"ץ שם, וכ"כ בביאור הגר"א שעשה לי כל צרכי בלשון עבר ע"פ סוד, פתחי עולם אות ה':

יז

טוב) שם שעשה לי כל צרכי. אין לברך בט"ב וביוה"כ אף שלובש מנעל של לבדים והאבל מברך אף אם הולך יחף, כן נ"ל אחר שראיתי מ"ש הרב המגיה בש"ץ דף ן' עד דף נ"ג יעוש"ב, וכן המנהג להולכים אחר עקבות האר"י ז"ל. קשר גודל סי' ס' אות י"ט. זכ"ל ח"א בהלכות ברכות אות ש', ובח"ג, סידור בי"ע אות יו"ד, שע"ת אות י"ב כף החיים להרח"פ סי' ט' אות י"א, יפה ללב ח"ג סוף אות ד'. בן א"ח פ' וישב אות ט', ועי"ש שכתב דבספרו מקבציאל דחה סברת מהר"א שרעאב"י שכתב בס' דברי שלום על שער הכוו' דהאבל אין מברך יעו"ש, ועיין לקמן אות מ"ט:

יח

חי) שם כשהולך יברך המכין וכו' בגמרא שלפנינו הגירסא איתא המכין קודם שעשה לי כל צרכי וכן הוא בגירסת הטור שלפנינו. והב"ח אעפ"י שהיה לו גירסא אחרת בטור שהיה כתוב שעשה לי וכו' קודם המכין כתב שצ"ל המכין קודם שעשה לי וכו' מפני שכן הגירסא בגמרא שבידינו וכן היה כתוב בכל הסידורים וכן סדרן הרוקח בסי' ש"ך והאגודה בפ' הרואה והסמ"ג בסוף ה' ברכות ריש דף קי"ד, וסיים הב"ח מה שנהגו עכשיו לשנות ע"פ סידורים הנדפסים עתידים ליתן את הדין עכ"ד. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות א' דהמנהג פשוט בינינו כמ"ש בסידורים שלפנינו תחלה ברכת המכין מצעדי גבר ואח"כ שעשה לי כל צרכי, יד אהרן בהגה"ט, מאמ"ר אות ד', סו"ב אות ג', ועיין מ"א סק"ב שכתב דהכל לפי הזמן והמקום דעכשיו הכל נועלים מנעלים קודם שילכו עכ"ל, ועיין ש"ץ דמ"ט ע"ב וקש"ג סי' ה' אות י"ח ויפה ללב אות י"א.

חי) וזה לשון הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף י"ט ע"א בהנד"מ גם יכוין בח"י ברכות אלו שהם מן הנותן לשכוי בינה וכו' עד סוף ברכת התורה לתקן כלים ואורות דאור ישר וחוזר די"ב פרצופים הכוללים דז"א דאצי' ודעשיה ולהמשיך להם מוחין ונרנח"י דמ"ה וב"ן דאור ישר וחוזר באופן זה:

חי) ברכת הנותן לשכוי וברכת פוקח עורים הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דעתיק דכורא הנקרא חכמה והם בניקוד פתח. ברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דנוק' דעתיק הנקרא בינה והם בניקוד צירי. ברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דא"א ונוק' הנקרא דעת והם בניקוד מוצא. ברכת רוקע הארץ והמכין מצעדי גבר הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דאבא הנקרא חסד והם בניקוד סגול. ברכת שעשה לי כל צרכי ואוזר ישראל הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דאימא הנקרא גבורה והם בניקוד שבא. ברכת עוטר ישראל בתפארה ושלא עשני גוי הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דישסו"ת הנקרא ת"ת והם בניקוד חולם:

חי) ברכת שלא עשני עבד ושלא עשני אשה הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דז"א הנקרא נצח והם בניקוד חיריק. ברכת המעביר וברכה ראשונה של התורה הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דנוק' דז"א הנק' הוד והם בניקוד קיבוץ. ברכת והערב נא ואשר בחר בנו הם באור ישר ואו"ח דמ"ה וב"ן דיעקב ורחל הנק' יסוד והם בניקוד שורק עכ"ל. ועיין בשער הכוונות דף א' ע"ג ד"ה גם הי"ח ברכות שיש וכו' ובדף י"ז ע"ד ופרע"ח שער הברכות פ"ה ושער הזמירות פ"ד ופ"ה. ועיין בשער הקדמות דרוש הדעת דף נ"ג ע"ג והובא בנה"ש הנד"מ דף ל"ב ע"ג ותבין:

חי) נמצא לפי דברי הרש"ש ז"ל דסדרם הוא כך. הנותן לשכוי. פוקח עורים. מתיר אסורים. זוקף כפופים מלביש ערומים. הנותן ליעף כח. רוקע הארץ. המכין מצעדי גבר. שעשה לי כל צרכי. אוזר ישראל. עוטר ישראל, שלא עשני גוי. שלא עשני עבד. שלא עשני אשה. המעביר. על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו. וכ"כ בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל ואין לשנות מזה הסדר:

יט

יט) שם המכין מצעדי גבר. ובאגודה כתב אשר הכין. והביאו מ"א סק"ג וכתב וכן נוהגין. וכן כתב הלבוש. סו"ב אות ג'. מיהו בגמרא שלפנינו איתא המכין וכמ"ש מרן ז"ל. וכ"כ מחה"ש ז"ל שיש לומר המכין וכ"כ בביאור הגר"א והביאו פתחי עולם אות ה'. וכ"כ הש"ץ דף מ"ט ע"א דאנן בדידן מנהגינו לומר המכין וכ"כ בכל הסידורים וכן העתיקו גורי האר"י ז"ל וכן עיקר עכ"ל. וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל. מיהו אם שינה לא עיכב. ש"ץ שם:

כ

ך) שם כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל וכו' הזכיר ישראל בברכה זו וכן בעוטר ישראל משא"כ באחרות הטעם שהשאר הן להנאת העולם שהכל שוים בהם משא"כ באלו שנים הם בישראל לחוד משום צניעות דחגורה הוא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה כמ"ש ב"י. וכובע הוא משום צניעות כדאיתא בשבת פרק מי שהחשיך דקנ"ו כסי ראשך מפני אימתא דמרך. ע"ז סק"ב. ה"ב אות ב'. שתילי זיתים אות ד'. פתחי עולם אות ו'. ועיין בלבוש ובש"ץ דנ"ג ע"א ולקמן אות מ"ט:

כא

כא) שם כשחוגר חגורו וכו'. מרן ז"ל הביא משם הראב"ד דהיינו כשלובש המכנסיים אבל הרמב"ם ז"ל כתב דהיינו כשחוגר וכו' והרב הפר"ח נתעצם להוכיח דפירוש המייניה דאמרו בש"ס הוא חגור עש"ב. ונראה דמר כי אתריה ומר כי אתריה שהראב"ד היה בארץ עכו"ם שאין לובשים חגורה ומשו"ה אף דידע שפיר דהמייניה חגורו כתב דיש נברך ברכה זו כשלובש המכנסיים וללמד יצא למנהג גלילות ארץ מצרים. והרמב"ם היה בארץ ישמעאל דנוהגים ללבוש חגורה כבני בבל ומשו"ה כתב כשחוגר וכו' וכבר כתב הפר"ח גופיה דאי ליכא אזור ?וברכיה במכנסיים יעו"ש. ברכ"י אות ג'. ועיין לקמן אות מ"ט. ובסי' ע"ד אות כ"ג:

כב

כב) שם כשיטול ידיו יברך ענ"י. עיין מש"ל סי' ד' אות א' ואות ק"ז:

כג

כג) שם המעביר חבלי שינה מעיני וכו' כן הוא גירסת הגמרא שלפנינו כולם בלשון יחיד המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון וכו' שתרגילני בתורתך ותדביקני במצותיך וכו' וכן הוא ברמב"ם פ"ז מה' תפלה דין ד' וכ"ה בטור. ובלבוש סעי' ד', אמנם בס' אות אמת כתב שצריך לאומרה בלשון רבים דאיתא בפרק תפלת השחר אמר אביי לעולם לישתתיף אינש בהדי צבורא וכו' והביאו כנה"ג בהגה"ט ועו"ת אות ב' ומ"א סק"ד ומט"י אות ו', ועיין ש"ץ דנ"ד ע"ד. והרב החסיד בן איש חי ז"ל פ' וישב אות י"א כתב דיש לומר כולם בלשון יחיד כנוסחת רז"ל בש"ס. וכתב דכן הוא בסידור הרש"ש ז"ל יעו"ש מיהו בסידורי הרש"ש שבידינו יש מהם כתוב בלשון יחיד ויש שכתוב בהם בלשון רבים ע"כ אין ראיה מזה שכל מכוין אמר לסופר שיכתוב לו נוסח כפי סברתו אבל מ"מ אין לשנות מנוסח הש"ס שבידינו שהוא בלשון יחיד וכן הוא ברמב"ם וטור וש"ע ולבוש כנז"ל. ומ"ש אות אמת שצריך לאומרה בל' רבים דאיתא בפ' וכו' אין ראיה מזה די"ל דזה דוקא היכא דלא איתמר בש"ס בהדיא בל' יחיד אבל היכא דאיתא בש"ס בהדיא בל' יחיד כמו בנידון דידן אין לשנות דאפשר שיש סוד בדבר וכמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג דכל הי"ח ברכות הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים וכאשר נעתיק לשונו לקמן אות מ"ט:

כד

כד) וראה זה חדש מצאתי בסידור הרב מהר"ב הלוי ז"ל שצ"ל בנוסח שתצילני היום י"א דברים לא פחות ולא יותר, מעזי פנים ומעזות פנים. מאדם רע. מיצר הרע. מחבר רע. משכן רע. מפגע רע. מעין הרע. מלשון הרע. מדין קשה. ומבעל דין קשה. וכו' והם כנגד י"א קליפות. י"א סימני הקטורת. והנה י"א מימין גי' מ"ת שהם הקליפות הנקראים מתים מפני שבאו משבירת הכלים הנקראים מלכין דמיתו דכתיב וימת וימלוך ואנו מתפללים שהקב"ה יצילנו מידה וימית אותם בהוד בלע המות לנצח. וסוד מימי"ן אלו הם של ראש מות שנתחברו לו"ת כמ"ש בזוהר עכ"ל. ושוב ראיתי שכתב הר"ן שפירא כן. ש"ץ דנ"ה ע"ב:

כה

כה) שם ואין לענות אמן אחר המעביר וכו' שהכל ברכה אחת היא. דאלו היו שני ברכות היו פותחות בברוך דלאו סמוכות הם שכל אחד נתקנה בפ"ע. ואע"ג דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה י"ל דתגמלני חסדים טובים היינו החסד שעושה הקב"ה שמעביר חבלי שינה מעיניו. מ"א סק"ה. ועיין בלבוש סעי' ד' וב"י:

כו

כו) [סעיף ב'] עכשיו מפני שאין הידים וכו'. נהגו לסדרס בבהכ"נ וכו' עיין מש"ל סי' ו' אות ג' ואות ד':

כז

כז) שם נהגו לסדרם בבית הכנסת וכו' והא דאמרינן כל הברכות מברכין עובר לעשייתן היינו ברכות המצות שאומר בהן וצונו צריך לברך להקב"ה תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל ברכה של הודאה ושבח כעין אלו יכול לברך אח"כ. ב"י בשם הרא"ש והר"ן, ועוד טעם אחר כתב בשם הר"ן מפני שברכות הללו על מנהגו של עולם הם יעויין שם. ועיין מט"י אות ח':

כח

כח) שם ועונים אמן אחריהם וכו' עיין בסי' רי"ג סוף סעי' ב' שכתב דאף אם לא ענו אמן יצאו, וכ"כ האחרונים:

כט

כט) שם ויוצאין ידי חובתם. כתב שכנה"ג בהגה"ט אות ד'. דס"ל להטור דברכות השחר שהם ברכת הנהנין אין אדם יוצא בברכת חבירו אלא כשאינו בקי אבל אם הוא בקי צריך הוא לברך בעצמו יעו"ש. אמנם יש מן האחרונים שהשיגו עליו בזה וכתבו דגם הטור ה"ל דאפילו בקי יוצא בברכת חבירו אם כיון. פר"ח אות ב'. יד אהרן בהגה"ט. עו"ת אות ג'. מט"י אות ז'. מאמ"ר אות ה'. שתילי זתים אות ח'. ועיין ער"ה אות ד' ובא"א סי' ו' אות יו"ד ר"ז סי' נ"ט אות ד' ובמ"ש אינן בעניותין לסי' נ"ט אות כ"ז.

ל

ל) [סעיף ג'] חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות. הטעם בטור לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל ותיקן דוד על זה לברך מאה ברכות בכל יום. ט"ז סק"ג. ועיין מחב"ר אות ג', ועיין בשער הכוונות דף ב' ע"ד שכתב כי כללות מאה ברכות שרשם הוא ס"ג ומילוי שלו בלתי אותיותיו הפשוטות שהוא בגי' ל"ז. והנה ס"ג ול"ז הם ק' ?ברכן יעו"ש. ובפע"ח בשער הברכות פ"א. ובענין מנין ק' ברכות עיין ב"י ומ"א סק"ח ומט"י אות ט' ובהי' ר"ץ סעי' א' ובאחרונים.

לא

לא) שם חייב אדם לברך בכל יום וכו' עיין מש"ל סי' ה' שצריך האדם ליזהר הרבה בשעת אמירת הברכות לכוין פי' המילות ושלא יחסר מהם שום תיבה או אות כי ענוש יענש ובפרט כשמזכיר את השם בפיו צריך שיירא מאד ויזדעזעו איבריו מפחדותו אותו אשר הוא ילוד אשה ומזכיר את השם הקדוש הגדול הגבור והנורא אשר מלאכים קדושים ונוראים מתפחדים ומתרעשים ומתרגשים בהזכירה אותו כנז' בקדושת יוצר ויקח ק"ו בן בנו של ק"ו לנפשו ויזהר בכל עת וזמן שמוציא את השם בשפתיו שיהא באימה וביראה ופחד ועי"ש בסי' ה' שהארכנו בזה וא"צ לכפול כאן הדברים אלא יעו"ש:

לב

לב) [סעיף ד'] צריך לברך בכל יום שלא עשני עכו"ם וכו'. הנה ברכות על חיוב המצות הן. דעכו"ם לא נתחייב במצות כלל, ואשה ועבד אעפ"י שנתחייבו בקצת מצות לא נתחייבו בכולן. ויש להקדים שלא עשני עבד שבתחלה אנו מברכים שלא עשני עכו"ם שאינו בר מצות כלל ואח"כ אנו מברכין שלא עשני עבד אעפ"י שישנו בקצת מצות זיל טובא והוא חשוד על הגזל כדתנן (אבות פ"ב) מרבה עבדים מרבה גזל. גם דומה לעכו"ם שאין לו זכות אבות. ועוד שאסור בבת ישראל ואח"כ אנו מברכין שלא עשני אשה שאעפ"י שהיא חשובה מן העבד מ"מ אינה חייבת בכל המצות. ב"י ולבוש. וב"ח פי' שלא עשני עכו"ם עבד אשה הוא שלא מסר נפשו טל ידי מלאכו להורידה לתוך גופו של עכו"ם או עבד או אשה בתחלת ברייתו עכ"ל. ועיין מ"ש עליו החיד"א בברכ"י אות ז' ובמחב"ר אות ד' יעו"ש וז"ל מצ"ש דע כי האדם אעפ"י שהוא זכר יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות נקבה, וענין אחד הוא ענין משכב זכור מדה כנגד מדה ומתגלגל ונעשה נקבה. וכן יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות גוי. וענין אחד הוא הבועל ארמית ובעת הכריעה על ברכיו לשכב עמה אז הוא כורע לע"ז וזה גורם אח"כ שאוכל עמה מאכלות אסורות ושותה עמה יין נסך כי עבירה גוררת עבירה. ואהבה שאוהב לגויה מקלקלת הצורה שנברא העולם בצלם אלהים וכן ג"כ נתהפך אח"כ בגלגול אחד בגוף של גוי מדה כנגד מדה. וכן יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות עבד. והענין הוא מי שעובד לאנשים גדולים מהאומות ועל ידי העבדות שעושה להם הוא מתבטל מעבדות הש"י ואינו מתפלל ואינו מניח תפילין ומתבטל מת"ת וק"ש ומתבטל מכמה מצות של שבת. ואעפ"י שהכל נעשה באונס מ"מ מדה כנגד מדה לא בטלה ומתגלגל אח"כ בעבד כנעני לכן כל מי שהוא מזרעא קדישא זרע אברהם יצחק ויעקב מאחר שהוא רואה את עצמו שהביאו הקב"ה בגלגול טוב. ויביט בעצמו טוב הכנתו ראוי ליתן שבח והודאה שהש"י מסייע אותו כמ"ש רז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו וכן צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וה' לא יעזבנו בידו וגו' שלא נכשל באלו שלשה עבירות הנ"ל שלא יצטרך הקב"ה להביא אותו באותן ג' גלגולים גוי עבד אשה. ולכן לא די שיברך ברכה זו פעם א' בימיו אלא בכל יום ויום ויהיו אלו ג' עבירות נגד פניו שלא יכשל בהם ח"ו בגלגול זה כדי שלא יבא באחד מהם בגילגול שני ולכן אלו ג' ברכות צריך להיות זכרון בין עיניו. (ועיין משנת חסידים מסכת חצות פ"ג אות ז'. ויפה ללב ח"ג אות ט'):

לב) עוד אפשר לפרש כי גם בחיים חיותו אפשר לאדם להתעבר מאלו הג' גוי עבד אשה. כי בכל לילה עולה נשמתו למעלה לתת דין וחשבון לפני קונו והנה לפי מעשיו כך דנין אותו. ולפעמים נותנים לו איזו נשמה בסוד העיבור של גוי או של עבד או של אשה. ונודע כי אפילו מי שהוא משכים ללמוד ולעסוק בתורה אינו חוזר בו נשמתו אלא נשארה באפיו כמש"ה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. עד אחר שיתפלל ועונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד אז חוזרת הנשמה בגופו. ולכך יש בו ה' תיבות כנגד חמשה בחי' שמות שיש לנשמה. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, והנה עתה בקומו ממטתו בעוד שהנשמה באפיו קודם שיכנס בגופו יברך אלו הג' ברכות ולא כמו שעושין קצת בני אדם שמסדרים הברכות אחר התפלה, והנה צריך לכוין בברכתו כמו שלעבר לא נכנס בגופו שום נשמה מהג' ה"ל כן מהיום והלאה שלא יכנס בו נשמה שאינה הגונה. ויהרהר בתשובה שאם עשה איזה דבר מכוער מהג' הנ"ל שיתחרט עליו ולא ישוב עוד לכסלה. וע"י זה פורח הנשמה שבאפיו שאינה הגונה לו והולכת לדרכה. ונשמתו שהיתה בו מקודם היא לבדה חוזרת ומתפשטת בגוף האדם ע"כ מאחר שכבר נתפשטו הנשמות בגופו בשעת ברכו א"כ מה יועיל לו לברך אלו ג' ברכות אחר התפלה ואעפ"י שעל פי הפשט לית לן בה באיזה זמן שיברך מ"מ ירא שמים יוצא ידי כולם ויברך אותם בזמנם קודם התפילה מהטעם הנ"ל עכ"ל, ועיין מש"ל אות ט':

לג

לג) שם שלא עשני עכו"ם וכו' ואם בירך שעשני ישראל או שעשני יהודי דעת הב"ח ז"ל שוב לא יוכל לברך שלא עשני עבד ושלא עשני אשה דלשון שעשני ישראל שכבר בירך משמעו בן חורין ומשמעו נמי איש ישראל ולא אשה דאשה נקראת ישראלית יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ד ומ"א סק"ט ומאמ"ר אות ז'. מיהו הל"ח פ' הרואה אות פ"ט כתב דאם בירך שעשני ישראל לא יוכל לברך שלא עשני עבד משמע הא שלא עשני אשה יכול לברך, וכ"כ מטה יהודה אות יו"ד, וכן הסכים ש"ץ דף נ"ד ע"א והביאו קשר גודל סי' ה' אות ך' וסידור בי"ע אות י"א. אמנם המ"א שם מצדד בזה אס יוכל לברך שלא עשני אשה או לא יעו"ש ובמחה"ש (ומן התימא על הש"ץ שכתב דדעת המ"א לברך שלא עשני אשה דהא אינו אלא מצדד צדודי והיותר נראה דעתו שלא יברך כאשר יעו"ש ומחה"ש) ולפי מה דקי"ל הב"ל אפי' כנגד הרוב כמ"ש בסי' ח"י אות ז' ובכ"מ א"כ הכא נמי אם טעה וקדם ובירך שעשני ישראל או שעשני יהודי לא יברך עוד שלא עשני עבד ושלא עשני אשה אלא בלא שם ומלכות:

לד

לד) שם שלא עשני עכו"ם שלא עשני עבד שלא עשני אשה, ואם קדם ובירך שלא עשני אשה קודם שבירך שלא עשני עכו"ם ושלא עשני עבד משמע מהב"ח דלפי מ"ש בסעי' ה' דאם קדים ובירך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה ה"ה הכא אם קדם ובירך שלא עשני אשה שוב לא יברך שלא עשני עבד ושלא עיני עכו"ם, וכן אם בירך שלא עשני עבד קודם שבירך שלא עשני עכו"ם שוב לא יברך שלא עשני עכו"ם יעו"ש, וכ"כ מ"א סוף סק"ט, ח"א כלל ח' אות ב'. מיהו דעת הט"ז בסק"ו דאם בירך שלא עשני אשה קודם יכול לברך אח"כ שלא עשני עכו"ם ושלא עשני עבד, וכ"כ הפר"ח אות ה' והרב זקן שמואל בתחילת ספרו והב"ד הברכ"י אות ט', ובספרו קשר גודל סי' ה' אות כ"א, וכ"כ מטה יהודה אות ו"א, ר"ז אות ה', ש"ץ דנ"ד ע"ב, סידור בי"ע אות י"ב, ולפי מה דקי"ל דאין הולכין בס"ב אחר הרוב א"כ הכא נמי אם קדם ובירך שלא עשני אשה תחלה שוב לא יברך שלא עשני עכו"ם ושלא עשני עבד אלא בלא שם ומלכות, וכ"כ הרה"ג בן איש חי ז"ל פ' וישב אות יו"ד:

לה

לה) שם שלא עשני אשה. ועבד לא יברך שלא עשני אשה שהוא זיל טפי כמש"ל אות ל"ב אלא יברך בלא שם ומלכות, ועיין פרמ"ג במש"ז, אות ד':

לו

לו) שם הגהה, ואפי' גר יכול לברך כן, פי' שיכול לברך שעשני גר דזה נמי מיקרי עשיה כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן, דרכי משה אות ג', מ"א סק"י, כס"א אות ז', ש"ץ דנ"ד ע"ב (ומ"ש הברכ"י אות ט' ויפה ללב אות ך' דנוסחת מור"ם בש"ע היה שעשני יהודי וכו' עיין מאמ"ר אות ז' מ"ש בזה) מיהו הב"ח חולק וכתב דאינו יכול לברך הגר שעשני גר או שעשני יהודי דמה שנכנס לדת יהודית הוא ע"י בחירתו שמסר הקב"ה ביד האדם ולא שייך לומר שהוא ית' עשאו גר שקבל דת משה וישראל ולכן אין הגר מברך מאלו ג' ברכות אלא שנים שלא עשני עבד שלא עשני אשה ודלא כהגהת ש"ע וכו' עכ"ל, וכ"כ הפר"ח אות ד', והל"ח רות פ"ט כתב דאם יברך שעשני יהודי לא יוכל לברך עוד שלא עשני עבד יעו"ש, ובדברינו לעיל אות ל"ג והשכנה"ג בהגב"י אות ה' כתב דאף אם יברך שלא עשני גוי אין קפידא דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי ומ"מ יותר נכון לברך תחת כנפי השכינה עכ"ל, וכ"כ המ"א סק"י דיכול לברך שלא עשני גוי יעו"ש, וכן פסק היד אהרן בהגב"י להלכה דגר יכול לברך שלא עשני גוי יעו"ש ועיין ברכ"י אות ט' מ"ש על דברי היד אהרן וסיים וז"ל ואנן בעניותן מסתברא לן איפכא כיון דמצינו גדול מרבוותא קמאי הרמ"ה שכתב דלא יברך ברכה זו ומייתו לה או"ח ומהרד"א וגם אשור נלוה עמה מרן ז"ל דנראה דמסכים עמהם וגם הב"ח והשל"ה הביאו המ"א והפר"ח ומהר"י הלוי שהביא בס' יד אהרן הסכימו לזה וכן נראה דעת מהריק"ש בהגהותיו הכי נקטינן עכ"ל, וכ"כ בספרו קש"ג סי' ה' אות כ"ו והביאו ש"ץ דף נ"ד ע"ג וכתב דכן נראה הסכמת מהר"י עייאש בס' מטה יהודה עכ"ד, וכיון דדבר זה לא נפיק מפלוגתא יש לברך הגר שלא עשני גוי בלא שם ומלכות:

לז

לז) וגר שהיתה לידתו בקדושה כתב הפר"ח אות ד' דמברך שלא עשני גוי ומב"י בשם הרמ"ה משמע דבעינן הורתו ולידתו בקדושה הא לידתו בקדושה אין מברך דע"י בחירת אמו נעשה ישראל וצ"ע, ועיין יו"ד סי' רס"ח וסי' רס"ט סעי' ד' בזה, פרמ"ג במש"ז אות ה':

לח

לח) השבוי מברך שלא עשני עבד שלא תיקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לבא בקהל ופסול לכמה דברים, ב"י, וכ"כ הפר"ח שם, ש"ץ שם:

לט

טל) ומי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאמר שלא עשני עבד ולא שעשני גר ואע"ג דחייב בכל המצות, וטומטום ואנדרוגינוס דחייבין מספק בכל המצות לא דאמרו שלא עשני אשה דספק הם ואפשר יאמרו כרצונו, פרמ"ג א"א אות יו"ד, ועיין לקמן אות מ"א:

מ

מ) ממזר, ישראל גמור הוא, וסומא מברך כל השלש ברכות, חדא דקיי"ל סומא חייב בכל המצות מן התורה כמ"ש המ"א בסי' נ"ג ס"ק ט"ז וכ"כ הפר"ח שם סעי' י"ד דלא כנ"ץ ואף לרי"ו ונ"ץ דפטור מ"ה מדרבנן חייב ואלו נשים במ"ע שהז"ג אפילו מדרבן פטורים פרמ"ג שם:

מא

מא) שם והנשים מברכות שעשני כרצונו. כתב הרב זקן שמואל בריש ספרו נראה דאף העבד מברך ברכה זו, והביאו הברכ"י אות יו"ד, אמנם הפר"ח ז"ל כתב באות ד' על דברי מרן ז"ל וז"ל ולי נראה שאין מברכות אלא השני ברכות ראשונות ותו לא כיון דלא אשכחינן לה בגמרא דכולי האי הו"ל לפרושי עכ"ל, ולזה הסכים הרב מהר"י עייאש בס' מטה יהודה סוף אות יו"ד יעו"ש, והב"ד הש"ץ דנ"ד ע"ב, וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ה' אות כ"ג דנשים מברכות שעשני כרצונו בלא שם ומלכות סידור בי"ע אות י"ג, בן א"ח פרשת וישב אות יו"ד. ולפ"ז גם העבד וטומטום ואנדרוגינוס יאמרו בלא שם ומלכות:

מב

מב) ובענין ב' ברכות הראשונות משמע מדברי הפר"ח הנז' דנשים מברכות דהיינו שלא עשני גויה שלא עשני שפחה, וכ"כ החיד"א בקש"ג שם אות כ"ב וז"ל נשים מברכות שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בשם ומלכות אחרונים בסי' מ"ו ודלא כהרב יעב"ץ בסידורו שכתב בלא שם ומלכות עכ"ל, והב"ד סידור בי"ע אות י"ג, אמנם בס' עו"ש כתב שהאשה תברך שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בלא שם ומלכות מאחר שלא נזכר בגמרא, וכן בשעשני כרצונו נכון שלא תברך בשם ומלכות עכ"ד, והביאו פתחי עולם אות י"ז:

מג

מג) [סעיף ה'] ואם קדם ובירך זוקף כפופים קודם שיברך מתיר אסורים לא יברכנה, שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל, דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב, מיהו הב"ח כתב דיכול לברכה אח"כ יעו"ש והב"ד מ"א ס"ק י"א וכתב דלי נראה להקל בספק ברכות. (ומ"ש המ"א שם דרש"ל סי' ס"ד כתב שיברכנה כמו הב"ח לא עיין בתשו' רש"ל הנז' אלא בדברי שכנה"ג וכמ"ש המח"בר או' ה' ד"ה ועוד וכו' יעו"ש) וכ"כ הט"ז סק"ו דיפה פסק בש"ע כרב עמרם דסב"ל, וכ"כ פרמ"ג במש"ז אות ו', סו"ב במקו"ח אות ג', וכן נראה דעת הפר"ח אות ה', מאמ"ר אות ח', קש"ג סי' ה' אות ט"ז, ש"ץ דמ"ח ע"ג, ר"ז אות ה' ח"א כלל ח' אות ד', סידור בי"ע אות ז', ודלא כהלק"ט ח"א סי' קי"ח שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד וכו' יעו"ש והב"ד י"א בהגה"ט, ועיין פרמ"ג א"א אות י"א שכתב וז"ל ויראה שישמע אח"כ מאחר הברכה מתיר אסורים ויכוין לצאת ויוצא ממ"נ, ואם יש מי שאין בקי בברכת מתיר אסורים יכול הוא לברך להוציאו דהוי ס"ס עכ"ל, ולפי מש"ל סי' ח"י אות ז' דגם היכא דאיכא ס"ס במלי דברכות י"א דאין לברך אין א"כ הכא נמי לברך מתיר אסורים להוציא את שאינו בקי אלא יברך הוא לעצמו בלא שם ומלכות או ישמע מאחר:

מד

מד) אדם כפות בלא"ה מחמת חולי שאינו יכול לזוז ממטתו ג"כ מברך ברכה זו של זוקף כפופים דעל מנהגו של עולם נתקנו ברכות אלו, בן א"ח פ' וישב אות ו', ועיין מנחת אהרן כלל ה' אות י"ד ולקמן אות מ"ט, (ומ"ש שם בן א"ח הא איכא רש"ל וב"ח דפסקו לברך מתיר אסורים אם הקדיה זוקף כפופים וכו' יעו"ש זה נמשך אחרי דברי המ"א הנז' באות הקודם ולא ראה דברי רש"ל בשורשם כמ"ש באות הקודם יעו"ש):

מה

מה) אם בשעה שאמר בא"י היתה כוונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים אע"ג דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים, וכן בשלא עשני עבד ואשה וכיוצא בו ומכ"ש בשאר ברכות שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם, ח"א כלל ח' אות ה', מיהו לפי מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג דכל הי"ח ברכות מן הנותן לשכוי עד סוף ברכת התורה כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אעפ"י שלא נתחייב בהם לפי שכולם הם רמוזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם וכו' א"כ אין לבטל שום ברכה מפני חומרא זו שבשעה שהזכיר את השם היה דעתו על ברכה אחרת אלא אם היה בדעתו בשעה שהזכיר את השם לברך זוקף כפופים או שלא עשני אשה יכול לסיים מתיר אסורים או שלא עשני עכו"ם כדי שלא יפסיד ברכות הקודמות להם וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ר"ט סעי' ח' בשם י"א על כה"ג דיצא וכ"כ המ"א שם סק"ב העיקר דיצא יעו"ש, ובכה"ג לא אמרינן סב"ל דעיקר סב"ל הוא דחיישינן שמא אינו צריך לאותו ברכה והויא ברכתו לבטלה ויש בה משום לא לא תשא וכו' אבל בכה"ג שהוא צריך לאותה ברכה ומסיים כהוגן רק כשהזכיר את השם היה דעתו על ברכה אחרת ליכא למיחש לזה בדיעבד כדי שלא להכניסו בספק ולבטל ממנו ברכות הקודמות להן, וכן פסק הרה"ג בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ז' וכתב שבספרו מקבציאל דחה דברי הח"א יעו"ש:

מו

מו) אם היה צריך לברך מתיר אסורים וטעה ואמר זוקף כפופים וחזר ואמר מתיר אסורים, וכן היה ברכתו בא"י אמ"ה זוקף כפופים מתיר אסורים, וכן בשאר ברכת השחר שטעה בכה"ג כגון שהיה צריך לברך הנותן לשכוי וכו' וטעה ואמר פוקח עורים וחזר ואמר הנותן לשכוי יצא ידי שניהם ואינו צריך לברך עוד לא הנותן לשכוי ולא פוקח עורים, ואע"ג דמרן ז"ל בסי' ר"ט סעי' ב' כתב דאם לקח כוס של שכר ובירך בורא פרי הגפן וחזר ואמר תוך כדי דיבור שהכל נהיה בדברו דיצא ידי שהכל, שאני התם דאינו צריך רק לשהכל אבל הכא דהוא צריך לשניהם ונכללו שניהם בברכה אחת י"ל דיצא ידי שניהם וכמ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' של"א סעי' ע"ח המפריש תרומות ומעשרות זה אחר זה מיד כוללן בברכה אחת ואע"ג דבשאר ברכות לא עבדינן הכי אלא מברכין כל אחת בפ"ע שאני הכא כיון שכבר נכללו בברכה אחת שניהם והוא מחויב עתה בהם י"ל יצא ידי שניהם, ועיין סי' ר"ט במ"א סק"ה ונושאי כליו, והנלע"ד כתבתי:

מז

מז) [סעיף ו'] יש נוהגים לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין, הגהה, אך המנהג פשוט בבני האשכנזים לאומרה, וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוונות דף ב' ע"ב וז"ל דנכון לאומרה והיא אחת מן י"ח ברכות האלו שתיקנו קודם התפילה, ואעפ"י שיש מגמגמין בדבר זה עכ"ז ראוי הוא לאומרו עכ"פ וכמו שנבאר סודה בע" "ה, והוא כי הנה אין אדם בארץ אשר לא יחטא וע"י כך מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבושין לנשמתו מלבוש הקלי' בגדים צואים כדמיון מש"ה ויתנצלו ב"י את עדים ונמשך עליהם זוהמת הנחש וכדמיון אדה"ר שנאמר בהם וידעו כי ערומים "ל. וכ"כ בפע"ח שער התפלה פ"ב. עו"ת די"ג ע"א הנ"מ. ועיין נה"ש די"ז ע"ג הנד"מ. וכתב הרב נתן שפירא בס' מצ"ש מאחר שהרב זלה"ה הסכים לאומרה בודאי שע"פ רוח הקדש נאמרה לו יעו"ש. והלק"ט סי' קפ"ה כתב דהוא ז"ל נוהג לאומרה. וכן הסכמת מט"י אות י"ב, וכ"כ הברכ"י אות י"א וז"ל עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה עפ"י כתבי רבינו האר"י ז"ל כי אף דקבלנו הוראות מרן ז"ל קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י זצ"ל גם הוא יודה לברכה. ומה גם שכתב הכנה"ג דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן ז"ל בסוף ימיו. וכן ראוי לנהוג ודלא כהפר"ח עכ"ל וכ"כ הברכ"י שם בשיו"ב אות ח' בשם הרמ" "ש. והב"ד הש"ץ דמ"ח ע"ד וכתב דמי שנוהג כדעת האר"י ז"ל צריך ליזהר לאומרה אחר מלביש ערומים דוקא יעו"ש, והב"ד שע"ת אות יו"ד. וכ"כ קש"ג סי' ה' אות טו"ב. סידור בי"ע אות ח' כף החיים סי' ט' אות יו"ד. יפה ללב אות כ"א. וכתב דעכשיו נתפשט המנהג גם בבני הספרדיה בכל המקומות אפי' בחו"ל לאומרה בשם ומלכות ככל הברכות ע"פ כתבי רבינו האר"י זצ"ל וכן העד העיד כס"א באות ט' ודלא כהשו"ג אות ך' שכתב ובחוץ לארץ אין נוהגים לאומרה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ח' וכן המנהג עתה פשוט בכל המקומות בין בארץ בין בחו"ל וכמ"ש היפה ללב ז"ל:

מח

מח) [סעיף ז'] יש נוהגים לברך ברכות אחרות וכו'. וטעות הוא בידם. וכן מנהגינו שלא לברך שום ברכה חוץ מהי"ח ברכות שזכרנו לעיל אות י"ח:

מט

מט) [סעיף ח'] כל הברכות האלו אם לא נתחייב בהם וכו'. הגהה ויש אומרים דאפי' לא נתחייב בהס מברך אותם וכו' וכן כתב הב"ח. וכ"כ מט"י סוף אות י"ד דכבר נהגו העולס כדברי ההגהה יעו"ש. וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' דף א' ע"ג וז"ל כל הי"ח ברכות שיש מן הנותן לשכוי בינה עד סוף ברכת התורה כולם חייב האדם לסדרם ונברכם בכל יום אעפ"י שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם אפי' אם האדם לא יישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה צריך לברכן בכל יום כולן אעפ"י שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט' באב ויוה"כ שאז כל העולם יחפים וגם חוץ מברכת על נט"י ומברכת אשר יצר ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער הברכות פ"א. וזמנם הוא מחצות הלילה ואילך כמ"ש בשער הכוו' דרוש א' מדרושי הלילה דנ"ח ע"א ופע"ח שער תיקון חצות פ"א ופ"ג. וכ"כ הרש"ש ז"ל בס' נה"ש בהקדמת חצות דפ"ז ע"א ובחדש דט"ו ע"ג וז"ל באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור בפרט אם שורש נשמתו הוא מזיווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה. ויברך ברכות השחר. וצריך לאומרם אפי' שלא נתחייב בהם כגון שלא יישן או שלא פשט בגדיו או לא חלץ מנעליו וכיוצא אעפ"י כן צריך לאומרם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו והם להמשיך מוחין לפרצוף העולמות העליונים חוץ מברכת ענט"י ואשר יצר שאם לא נתחייב בהם לא יברך וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט"ב וביוה"כ שאז כל העולם יחיפים. וזמנם מחצות הלילה ואילך. וצריך להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות הלילה כדי להחזיר המוחין שנסתלקו קודם חצות מהז"א הכולל דמדת היום ונתפשטו בנוק' הכוללת דמדת הלילה ועל ידם נגדלה כנגד כל אחורי הז"א ובחצות ממש ננסרת ובאה לפנים ומסתלקים המוחין ממנה ועולים למ"ן לאו"א ומזדווגים או"א וממשיכין מוחין חדשים דפנים ומתחדשים גם המוחין הראשונים וכנז' כל זה באורך לקמן בברכת המעביר יעו"ש, ועתה ע"י הברכות של השחר חוזרים המוחין ההם דאחור ופנים להתפשט בז"א הכולל דמדת היום. וכדי להמשיך השפע המוחין לפרצופים העליונים ולבטל מהם אחיזת הקליפות שנתאחזו בהם קודם חצות כנודע וכדי לברר הבירורים המתיחסים לכל ברכה וברכה ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים וגורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות עליונים ובנרנח"י שלו ובחושים שלו נשאר התפשטות הקליפות והוא משתמש בהם עם אחיזת הקליפות שבהם וילכו בלא כח בעת ובזמן שהיה לו כח להפרידם ולבטלם והיא סיבה דכמה רעות ח"ו לכן ראוי להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות ואפי' שהוא רוצה לישן אח"כ אין בכך כלום והוה ליה כישן ביום וכמ"ש הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללימודו. ולא מיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנז' אלא אפי' מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאומרם חוץ מברכת התורה שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכות צריך לאומרם. וכנז' בס' הזוהר פ' ויקהל דקצ"ה ע"ב במעשה דר"א ור"י שהיו לומדים מתחלת הלילה וכשהגיע חצות ושמעו קול התרנגול ברכו. כי אעפ"י שמצדו לא נסתלקו המוחין מז"א דפרטות הנה מז"א דכנלות נסתלקו ועתה חוזרים ואפי' מצדו נסתלקו עצמות הנרנח"י בהסתלקות המוחין הכולליי ועתה חוזרים מחודשים כנודע עכ"ל. והב"ד הש"ץ דמ"ו ע"ג. זכ"ל ח"א ה"ב אות ש' ומ"ש הפר"ח אות א' דמי שקם בחצות לילה לקרות תיקון חצות או ללמוד ודעתו לחזור ולישן ברכת המחזיר נשמות יניחנה לבקר וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' תפלה דין ג' וז"ל בשעה שיקיץ בסוף שנתו מברך וכו' וכתב הכ"מ דדוקא בסוף שנתו ולא כל זמן שייקץ באיזה שעה שתהיה יעו"ש. וכ"כ העט"ז. וכ"כ המ"א סי' ו' סק"ח בשם סד"ה יעו"ש. כבר כתב ע"ז הש"ץ דמ"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דכל ברה"ש על הנאת עצמו הוא מברך ואם לא נתחייב באחת מהן אינו מברך וכן פסק הש"ע ולפ"ז שייך שפיר לומר ברכת אלהי נשמה צריך להמתין עד שיגמור סוף שנתו אבל לדעת החילקין דפהק מור"ם ז"ל כדידהו דבין נתחייב בין לא נתחייב שעל סידורו של עולם והנהגתו הוא חייב לברך ואנן בדידן כבר פשטה הוראה לפסוק כדעת מור"ם ז"ל וכו' וכ"כ המקובלים ז"ל א"כ מי שקם בחצות לילה יוכל לומר כל סדר הברכות אפי' דעתו לחזור ולישן וכו' יעו"ש. ועיין ברכ"י אות י"ב ובקש"ג סי' א' אות ט'. פתה"ד סי' ו' או' ב' וחס"ל סי' מ"ז או' ו' וכף החיים להרח"פ ז"ל סי' ט' אות א' ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות כולם מן ענט"י עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות ואפי' אם דעתו לחזור ולישן עוד. ואח"כ אינו חוזר ומברך כלום דהוי כאלו ישן ביום ודלא כהפר"ח אות ח' והביאו מט"י סי' מ"ז אות ט"ז. וכן מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה והגיע חצות מברך כל הברכות כלם חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר עלות עמוד השחר וחוץ מברכת ענט"י שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה כמש"ל סי' ד' אות מ"ח. מיהו ברכת אשר יצר נהגו לחייב עצמם כדי לסמוך ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה כמש"ל אות ג' ועיין מ"ש לעיל סי' כ"ה אות ע"ה דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל יע"ש. ועוד עיין לקמן סי' מ"ז אות כ"ו ואות כ"ז ואות כ"ט ואות ל'.:

נ

נ) שם בהגהה. דאין הברכה דוקא על עצמו וכו' ולפ"ז משמע דגם החרש מברך הנותן לשכוי בינה. וסומא מברך פוקח עורים. וכ"כ המ"א ס"ק י"ד דדעת הפוסקים משמע דאפי' הלן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים וסומא וחרש מברך אלא דהוא ז"ל לחלק יצא דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי יעו"ש ובמחה"ש והפר"ח אות ח' כתב דלפי דעת ההגהה והמקובלים חרש יכול לברך הנותן לשכוי. והסומא יכול לברך פוקח עורים לכולי עלמא יעו"ש. (ומה שיש להקשות ע"ז שכתב הפר"ח וסומא יכול לברך לכ"ע מהא דכתבו הג"מ פ"ז מהלכות תפלה בשם התוספות והב"ד המ"א שם באות הנז' דסומא לא יברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו כבר הקשה זה היד אהרן בהגה"ט והב"ד הברכ"י אות י"ג יעו"ש) מיהו הרב מטה יהודה אות ג' דחה דברי הפר"ח והסכים שלא יברך הסומא פוקח עורים ולא החרש הנותן לשכוי יעו"ש. אמנם הברכ"י בכיו"ב אות י"ד כתב וז"ל סומא מצי לברך פוקח עורים אף לדעת הרמב"ם. הרה"ג מהר"ם זכות בספרו קיל הרמ"ז פ"ד דמגילה. וכתב שם שהסכימו עמו רבנן קשישאי דערעא ישראל. וכ"כ הפר"ח. ובשגם יש לדחות סברותיו כאשר העירותיהו לפנים על דברי הפר"ח מ"מ המסתכל יפה ביושר העיון שפיר חזי דלקושטא דהלכתא אדחויי לא סמכינן וסומא נמי על טוב עין הוא יברך פוקח עורים כהוראת רבנן קדישי דארעא ישראל והפר"ח והרמ"ז והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ בספרו קש"ג סי' ה' אות י"ד. וכן הסכים הש"ץ בדמ"ח ע"ב יעו"ש. זכ"ל ח"א בה"ב אות ש' הדור בי"ע אות ה' וכ"כ הרה"ג בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ה' וז"ל אע"ג דקיי"ל סב"ל בהא נקטינן לברך משום דלפ"ד רבינו האר"י ז"ל בשער הכוו' דכל ברכות אלו על מנהגו של עולם נתקנו ואעפ"י שלא נתחייב בהם האדם צריך לברך א"כ ה"ה בסומא דצריך לברך וכנגד דברי האר"י ז"ל אין לומר סב"ל עכ"ל. ולא כמ"ש היפה ללב ז"ל אות כ"ג שיברך בלא שם ומלכות. וגם בחרש כתב שם בקש"ג אות י"ב דמברך הנותן לשכוי ודלא כהמו"ק ומט"י שכתבו איפכא. וכ"כ סידור בי"ע אות ד'. וכ"כ אנן לעיל אות יוד דלפי דברי האר"י ז"ל פשיטא דהחרש מברך הנותן לשכוי בינה יעו"ש ועין לקמן סי' מ"ז אות ל':

נא

נא) סומא לכ"ע יברך הנותן לשכוי. אחרונים ופשוט. קש"ג שם אות י"ג. סדור בי"ע שם:

נב

בנ) מי שחטפו שינה באמצע ברה"ש כל ברכה שאינו יודע בודאי שלא אמרה לא יאמרנה מספק ואפי' בברכות התורה אם הוא מסופק לא יברך מספק אלא ישמע מאחר שהוא מחויב או יברך בלי שם ומלכות. חס"ל סי' מ"ז אות ח'. ובן א"ח ז"ל פ' וישב או' י"ב. ועיין לקמן סי' מ"ז אות ב':

נג

גנ) שינוי מקום אסור לעשות בברכות השחר. רק במקום שמברך ענט"י ברך כל הברכות עד פ' התמיד. כף החיים להרח"פ סי' ט' אות ו' ועיין מש"ל סי' א' אות כ"ח וסי' ו' אות ג' וסי' כ"ה אות כ"ו בשם האר"י ז"ל שהיה מסדר כל ברה"ש עד פ' העקדה בביתו ואח"כ היה מתעטף בטלית ומניח תפלין ואר."כ היה הולך לבה"כ ומתחיל שם מפ' העקדה ואילך יעו"ש:

נד

דנ) בעוד שלובש לא יאמר ברכות השחר ולא יעשה שום עסק אפילו קל שבקלין ולא ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכוונת הלב כדי לברך ברכות השחר. ומה טוב אמר עם הספר מתחלת הברכות עד סוף התפלה. כף החיים שם אות ז' בשם קש"ג וחס"ל, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ה' אות ב' ואות ג':

נה

הנ) [סעיף ט'] לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים וכו'. דעת מרן ז"ל לפסוק הכי כיון שהביא סברא זו בסתם והוא דעת הראב"ד וא"ח והטור ומהרי"ל ככתוב בבית יוסף, וזה דעת הרמב"ם בתשובה בס' פאר הדור הנדפס מחדש סי' ק"ד וז"ל לעולם צריך שיברך על התורה קודם קריאה ואפי' יקרא פסוק אחד ואין חילוק אם יקרא דרך תחנה ובקשה יהיה מה שיהיה עכ"פ צריך לברך עכ"ל ברכ"י אות י"ד וקש"ג סי' ה' אות כ"ט, וכ"כ הש"ץ דנ"ז ע"ב, סדור בי"ע אות י"ד, חס"ל סי' מ"ז אות א':

נו

נו) אם אומר בקשה כי אין בי"ת אשר אין שם תיבות מפסוק הנועל את בית"ו, נראה דיכול לאומרה קודם ברה"ת דהני מילי דקראי שאמרו לחתום לא נצרכה אלא לדבר צחות לישנא דקרא נקט, ודמי למ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רפ"ד דאף דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט באגרת שלומים מותר לכתוב אפי' כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות, ועיין מ"ש במגינים לקמן סי' מ"ז דין ג', ברכ"י או' ט"ו, ש"ץ שם:

נז

זנ) הנוהגים לומר לפני כל מצוה וברכה ולימוד פסוק ויהי נועם יזהרו בבל יאמר קודם ברה"ת. ברכ"י או' ט"ז וקש"ג שם אות ל', ש"ץ שם. וכן הנוהגים לומר ותתפלל חנה יברכו כל הברכות עד אחר ברכת התורה ואח"כ יאמרו ותתפלל חנה דאין לומר קראי ותתפלל חנה קודם ברה"ת. הרב מהר"י אזולאי ז"ל בס' יוסף אומץ. סידור בי"ע בדינים מחודשים שאחר דיני ברה"ש אות ג'. וכן אם בא ליכנס לביה"כ לא יאמר פסוק ואני ברוב חסדך וכו' קודם ברה"ת, ועיין עוד מש"ל סי' ד' סוף אות ט"ז וסי' ח' אות ו' וסי' כ"ה סוף אות ס"ח:

נח

חנ) שם הגהה. שהרי בימי הסליחות מתפללים סליחות ואח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר ברכות וכי' עיין מש"ל אות מ"ט בשם הרש"ש ז"ל שכל המאחר ברכות השחר גורס להשאיר אחיזת הקליפות במקומות העליונים ובנרנח"י שלו יעו"ש וא"כ כל הזריז ומקדים לברך ברה"ש בכל מה דאפשר לו הרי זה משובח ומשתכר שלא יתאחזו כ"כ הקליפות בנרנח"י שלו. ועיין מש"ל סי' א' אות ח':

נט

טנ) שם בהגהה ינהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר וכו' ולפי דברי האר"י ז"ל ברכת אלהי נשמה צריכה להיות תיכף אחר ברכת אשר יצר כמש"ל אות ג'. וברכות התורה אחר ברכות השחר. כמש"ל אות ח"י ואות מ"ט יעו"ש. רק מי שקם קודם חצות ורוצה ללמוד מיד יוכל לברך אז ברכת התורה קודם ברה"ש כיון שא"א לו לברך אז ברה"ש כיון דלא הגיע חצות וכאשר יבואר לקמן בס"ד סי' מ"ז אות כ"ט:

ס

ס) שם בהגהה. וטוב לומר בשחרית שמע ישראל וגו' בשכמל"ו כי לפעמים שוהים עם ק"ש וכו' כתב הב"ח על דברי הגהה זו וז"ל משמע דבכל יום ויום טוב לומר כך ועל פי דבריו אלה נדפס בסידורים בשכמל"ו ונהגו הכל לומר כך בכל יום ויום גדול וקטן, ואינו נכון דלא ניתנו דברים אלו ליכתב בספר אלא לגדולים שמשערים שהיום יהיו הציבור קוראים שמע בברכותיה לאחר זמנה כי אז יהא מכוין לצאת בצפרא ויאמר אחריו בשכמל"ו אבל בכל יום ויום לא יאמר רק ואומרים שמע ישראל וגו' ולא יהא מכוין לצאת ידי ק"ש דאורייתא וגם לא יאמר בשכמל"ו עכ"ל. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י"א. עו"ת, פר"ח אות ט'. אמנם בשער הכוו' דרוש ג' דק"ש ד"ך כתב דאפי' המתפללים כותיקון שאומרים ק"ש קודם הנץ החמה אפי' הכי צ"ל פסוק שמע ישראל וגו' ובשכמל"ו בסדר הקרבנות דתרוייהו צריכי יעו"ש. וכן העיד מהרח"ו ז"ל שם בשער הכוו' על האר"י ז"ל שאפי' כשהיה מתפלל כמנהג היתיקין ולומר ק"ש קודם הנץ החמה אפ"ה היה אומר ק"ש שני פעמים יעו"ש:

סא

סא) שם בהגהה. כי לפעמים שוהים עם ק"ש וכו' וכתב מהרש"ל דיאמר ג"כ פרשה ראשונה, ובהגהות תוספת שבת כתב דשמע דלפי זה צריך להניח תפילין מקודם שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר כשיאמר וקשרתם עכ"ד. והנה אמת נכון הדבר ופשוט, מחב"ר אות ז', ועיין מש"ל בזה בס"ד סי' כ"ה אות כ"ז, ועוד עיין באות שאחר זה ולקמן סי' ס"ז אות א' ד"ה ולענין:

סב

סב) שם בהגהה, כי לפעמים שוהים עם ק"ש וכו' מאד יש ליזהר בערי איטליא ודומיהן שמאחרין בשבת ואח"כ מאריכין בזמירות ונגונים ובודאי עוברת שעת ק"ש בזמנה וכאיש הירא יאמר בבקר כל הק"ש כלה בזמנה ואח"כ יקראנה בברכותיה עם הצבור ועיין מ"ש הפר"ח לקמן סי' קי"ב, מחב"ר אות ח' וכ"כ הרו"ח אות ג' ועיין עוד מ"ש הפר"ח בזה הסי' אות ט' ובדברינו לקמן סי' ס"ז אוה א' ד"ה ולענין. אבל אם אין מאחרין לא יאמר כ"א פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו לבד בסדר הקרבנות כמש"ל אות ס' בשם האר"י ז"ל. ועיין עוד לקמן בסי' מ"ח מ"ש בענין סדר התפלה בס"ד:

סג

סג) בנוסח הזמירות אלו אומרים מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה מאד ירושתינו אשרינו כשאנו משכימים ומערבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומיחדים שמך וכו' רו"ח אות ד' ועי"ש מה שפי' בזה:

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.