אליה רבה/אורח חיים/מז

אליה רבה ‏ אורח חיים מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] מאוד וכו'. דמצינו שנענשו על שלא בירכו בתורה תחילה וכו' כלומר בתחילת עסקם בתורה בכל יום כן כתב הפרישה, ולחם חמודות דף ח' פירש לשון תחילה שהיו מברכין אלא שלא הקפידו שלא ללמוד כלל קודם שיברך אבל כשבא לידם למדו ואחר כך כשזכרו היו מברכין הלימוד שאחר כך ואפילו הכי על זה אבדה הארץ, עד כאן. וראיתי בכנסת הגדולה פירוש על תלמידי חכמים שאין עושין כבוד לתורה ואין עולין ראשונה לקרות בתורה:

ב

[ב] הכותב בדברי תורה וכו'. הקשו ט"ז ומגן אברהם הא על כל פנים הרהור הוא, עוד כתבו דוקא כשכותב דרך לימודו ומבין אבל המעתיק ואינו מבקש להבין אינו מברך:

ג

[ג] על דברי וכו'. ונוסחתינו לעסוק בדברי תורה, לפי שעיקר הבטחה שהבטיחנו הוא יתברך לא היתה אלא על עסק התורה היא העמל והטורח כדפירש רש"י ואם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה וכן כתב הב"ח. ונראה לי לכוין בזה סיום הברכה הערב נא וכו' דאיתא בסנהדרין דף ל"ט נפש עמל עמלה בו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר, ופירש רש"י החוזר על התורה תדיר נעשית לו סדורה בפיו ותורה עומלת לו שמחזרת עליו ומבקש מאת קונה למסור לו טעמי תורה מפני שכפף פיהו על דברי תורה, עד כאן. ופירש חידושי אגדות שמגלין לו רזי תורה על כן לזה מתפללין הערב נא כו' בפינו וכו' רצה לומר שיערב לנו בפינו ולא יהא לנו לטורח אלא יהא סדורה בפינו. כלנו יודעי שמך רצה לומר שתמסור לנו טעמי וסודות התורה, כי התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא כנודע ובזה פירשתי דברי הזוהר פרשת פנחס כל דאישתדל באורייתא בטל מיניה חוביא דכוכבים ומזלות, עד כאן, כי בשבת אמרינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא ופירשו תוס' דזכות גדול מהני. ונראה לי כשלומד פשוטי התורה אמרינן לאו בזכותא תליא אבל כשעומל ועוסק ומשתדל בתורה הוי זכות גדול, וזה כוונת הזוהר כל דאישתדל וכו'. ונראה לי שזה קשה לרש"י פסוק אם בחקותי תלכו וגו' דסיים ונתתי גשמיכם בעתם דקשה הא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא, לזה מתרץ על מנת שתהיו עמלים בתורה והוי זכות גדול. וזה אפשר לכוין נמי ונהיה יודעי שמך רצה לומר ולא שמיה דכוכבים ומזלות כי על ידי שאנחנו עוסקים שפירושו עמלים בתורה בטל חיובא דכוכבים ומזלות כן נראה לי. כתב הב"ח ונכון לומר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי דכל וכו' דכל שרואה בנו ובן בנו עוסק בתורה שוב אין התורה פוסקת מזרעו, עד כאן. ומגן אברהם השיג עליו מתרגום משלי כ"א הנסחא, עד כאן. ואם כן תמה שמצאתי באבודרהם בשם אבן ירחי כדברי הב"ח, שוב עיינתי וראיתי דבמשלי לא כתיב וצאצאיו כלל אלא באיוב כ"א וכ"ז אבל לא פירש התרגום עלה רק בני בניא ולא בניא, עיין שם. גם נראה לי דפירש כן משום דהוזכר בפסוק שם בניו בפירוש לכן צריכין לפרש וצאצאנו על בני בניא אבל כשמזכירין וצאצאיו לחוד פירושו בנו לחוד. כתב בלחם חמודות דף ט' דיאמר ולומדי תורתיך לשמה וכן כתב הב"ח וכן כתב ר' דוד אבודרהם, והיינו לאפוקי לקרותו רב או דיין אלא עשה דברים לשמן וסוף הכבוד לבוא:

ד

[ד] עם וי"ו וכו'. כי ברכה אחת היא עם לעסוק בדברי תורה, ונראה לי שאינו הוכרח דדילמא אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכה סמוכה לחברתה (לבוש). תימא הא כתב הבית יוסף הטעם דכל היכא שברכות קצרות אפילו סמוכות פותחת בברוך ואי נאמר דסבירא ליה ללבוש כרמב"ם ובעל המאור דאף בברכות קצרות כשהן סמוכות אינן פותחות בברוך היה לו ללבוש לפרש. ועוד שפלוגתייהו מפורש בבית יוסף ומאי תלויה בדעתיה, ויותר תימא דבסימן מ"ו סעיף ד' גבי ברכת השחר כתב הלבוש גופיה טעמו דרבינו תם מפני שהן קצרות. ועוד קשה לי שגם בבית יוסף אינו מכריח שהוא דינה אחד שהביא דברי אבודרהם שהסכים להרמב"ם ותוס' וסייעתו ושכן נוהגין לומר בלא וי"ו, וכתב עלה הבית יוסף ולענין מעשה נראה לומר בוי"ו שהרי לדברי אומרים שהוא ברכה אחת אם חיסר הוי"ו הוי מפסיק באמצע ברכה ולדברי האומרים שהוא ברכה בפני עצמה אף על פי שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום, עד כאן, הרי דסבירא ליה יותר כרמב"ם וסייעתו אלא דרווחא דמילתא אומרים בוי"ו שלא יהא הפסק לדברי אומרים שהוא ברכה אחת איפכא מסתברא דאף לאומרים דברכה אחת הוא אם אמר בלא וי"ו לא חשוב הפסק כלל. וקצת ראיה לזה ממה שכתב הב"ח לקמן בסימן ר"ז בברכת בורא נפשות רבות זה לשונו דכך יש לפרש בלא וי"ו כמו עם וי"ו, עד כאן. ועוד הערב הוא לשון בקשה והברכה דלעסוק בדברי תורה הוא הודאה שצונו לעסוק בזה כמו שכתב ספר צידה לדרך דף י"ט. גם בכמה ברכות מצינו הכי דוגמא לזה ברכת אתה הוא עד שלא נברא וכו' וסיום הברכה קדש את שמך וכו' בלא וי"ו. ועוד לדברי אומרים דהם שני ברכות אם אומר בוי"ו נראה כחתימת ברכה ראשונה וחסרא ליה ברכה אחת. עוד נראה לי ראיה מדברי הרא"ש, וכל הפוסקים שהביאו לשון הש"ס ר' יוחנן אמר הערב נא וכו', ואף לפי גירסתינו [ברכות] דף י"א ר' יוחנן מסיים בה והערב נא וכו' יותר ראיה דהא מדקאמר סיים בה אלמא דהא חתימת ברכה לעסוק ואפילו הכי קאמר הערב בלא וי"ו, וכן הוא בלשון רש"י, ולחם חמודות דף ט' הביא דברי רש"י בטעות עיין שם. ועוד נראה לי דאף לרבינו תם שהיה נוהג לומר והערב בוי"ו היינו משום דפשיטא ליה שהוא ברכה אחת אלא שראה לכמה פוסקים דסבירא להו שהם שני ברכות, גם יש משמעות לזה בלשון הברכה כמו שכתב ר' דוד אבודרהם דהלשון משתנה ומדבר להבא ואם כן יטעו ויענו אמן קודם הערב נא שלא כדין לכך היה אומר והערב בוי"ו כדי שלא לענות אמן בטעות, וכן נראה טעמו בויהי רצון בסימן מ"ו דגם שם כתב רבינו תם לומר בוי"ו כי במשמעותו הוא ברכה אחרת כיון שאין בחתימתן מעין הפתיחה כמו שכתבו תוס' ברכות דף מ"ו, וכן סבירא ליה לרוקח. לכן נהג לומר בוי"ו שלא לטעות לענות אמן, אבל אי לאו טעם דעניית אמן היה גם הוא אומר בלא וי"ו מטעמים הנזכרים לעיל אף דפשיטא ליה שהוא ברכה אחת. גם בר מן דין ראיתי בספר תניא בשם רב נטורנאי גאון ובספר שבלי הלקט ורוקח סימן ש"ב וספר צידה לדרך דף י"ט שפסקו כרמב"ם וסייעתו שהם שני ברכות. ועוד דבאבודרהם כתב טעם דשלושה ברכות נגד מקרא משנה וש"ס שאומרים אחריהם, וכן כתב השולחן ערוך מהר"י לוריא שנהג כן. לכן נראה לי להלכה למעשה לומר בלא וי"ו, ומכל מקום בעניית אמן אין להקל כל כך. הקשה הרשב"א למה אין מברכין לאחריה אשר בחר וכו' כמו שמברכים על התורה בבית הכנסת, ותירץ תורה מצוה היא ואין מברכין על המצוות לאחריהם אבל קריאת התורה בבית הכנסת תקנתא חדא היא ומברכין: והבית יוסף תירץ דמצוה הגיות התורה היא יומם ולילה לא שייך לברך לאחריה, עד כאן, וכן מצאתי בשבלי לקט סימן ב'. ועיין במעדני מלך הקשה בברכות דף כ"א דקאמר למדנו ברכת התורה לאחריו מקל וחומר ומה מזון שאין טעון לפניו טעון ברכה לאחריו תורה שטעונה לפניו אינו דין שטעונה לאחריה. איכא למפרך מה למזון שכן נהנה ולא פריך הכי [שם] דף מ"ח דקאמר ר' ישמעאל קל וחומר על חיי שעה מברך על חיי עולם לא כל שכן, ותירוצו דחוק ולכן לא הבאתיו. ולעניות דעתי דלא הוי מצי למפרך מה למזון שכן נהנה דודאי חיי עולם עדיף אבל בדף כ"א דלמד קל וחומר מדאין טעון לפניו וכו' ולא למד הקל וחומר ממזון שחיי שעה וכו' על זה פריך שפיר. ואדוני אבי הרב נר"ו תירץ דהכי פריך מה למזון שכן נהנה ודרשו חז"ל אסור להנות לאדם בלא ברכה דכתיב לה' הארץ ואם כן בעי נמי ברכה לפניו ומפורשת במקרא ואם כן ליכא קל וחומר. והלבוש כתב דשני ברכות התורה בשחרית אחת לברכה אחרונה של לימוד יום הקודם. והנחלת צבי חולק וכתב טעם דשני ברכות נגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, עד כאן, וכן ראיתי בספר ברכת אברהם. אך תימא עליו שכתב הלבוש פירוש שברכת לעסוק היה ברכה ראשונה ואשר בחר בנו הוא ברכה אחרונה על לימוד שלמד אתמול, הא הלבוש פירש להיפך, וכאשר מבואר בסוף הגה"ה להדיא, ולפי זה מה שהקשה בנחלת צבי על הלבוש למה לא פירשו תחילה ברכה אחרונה וכו' הוא תמה עיין שם וקיצרתי כיון דלא נפקא מינה לדינא. גם תמה על רש"י בבא מציעא דף פ"ה ע"ב זה לשונו ברכת אשר נתן לנו תורת אמת שהיה לפניו של דברי תורה, עד כאן, והוא נגד ש"ס ברכות דף י"א וכל הפוסקים דמברכין לפניה אשר בחר בנו. ואדוני אבי הרב נר"ו רצה לתרץ דהוא לשון רש"י עצמו שתפס בלשונו דמברך על התורה לפניו על אשר נתן לנו תורת אמת, אבל אין כוונתו דאשר נתן הוא ברכה לפניו. עוד פירשו בהגה לבוש דאחת ברכת המצוה ואחת ברכת הנהנין כי הלימוד הוא הנאה, עד כאן, קשה על זה מברכות דף כ"א דפריך מה למזון שכן נהנה:

ה

[ה] יש להסתפק וכו'. אבל בלבוש פשיטא ליה דקריאת שמע ותפילה לא חשיב לימוד לענין זה וכן נראה בפרישה וב"ח. וכן משמע בספר ברכת אברהם חלק ד' וספר אדם וחוה נתיב ב' והכי נקטינן, ופשוט דאם לומד מיד אחר התפילה אף שיפסיק אחר כך לומד בלא ברכה כמבואר בסעיף י':

ו

[ו] אין בכך כלום וכו'. אבל הב"ח פסק דצריך לחזור ולברך אם לא שאמר ברכת כהנים מיד או פרשת התמיד ואיזהו מקומן עיין שם. ודין קראוהו לעלות לתורה קודם שבירך ברכת התורה יתבאר בסימן קל"ט סעיף ב':

ז

[ז] ברכת כהנים וכו'. כתב לחם חמודות, ונראה לי שאפילו כשלומד קודם שיאור היום דהא דאומר ברכת כהנים לאו משום שיהא במקום נשיאת כפים והוא לא היה אלא ביום, אלא טעם שרצו לסדר שלושה פסוקים כדרך הקורא בתורה, ולכך התקינו אלו שיש בהם ברכה, ודלא כרש"ל שנהג כפוסקים אחריהם:

ח

[ח] כיון שדעתו וכו'. וכתב מגן אברהם משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכן כתב הרא"ש בתשובת כלל ד' סימן ב', אבל הט"ז כתב דמשמע בשולחן ערוך דאין צריך לברך דמסתמא אמרינן דדעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד ילמוד ויש להקל בספק ברכות:

ט

[ט] וכן נהגו וכו'. כתב לחם חמודות שם ולי נראה שהמברך תבוא עליו ברכה וכן נהג מורי מהר"י גינצבורג, עד כאן, וכן מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך זה לשונו, ומהרש"ל בחכמת שלמה דברכות פרק א' הביא דעת מהרא"י בכתביו לפסוק כהרא"ש דשינת קבע הוי הפסק אפילו ביום, עד כאן, וכן פסק שבלי הלקט ורבינו ירוחם וספר זכרון להגאון ר"י הכהן, ואף דבתשובת רא"ם סימן ו' לא פסק כן, לא נהירן דבריו וראייתו עיין שם כי קיצרתי. ואם ניעור כל הלילה יראה דלכולי עלמא צריך לברך בבוקר ברכת התורה דעדיף מברכת השחר דהכא ודאי אין דעתו בברכה יותר מיום ולילה ומשמע אין הפרש, ודלא כמגן אברהם ועיין לקמן סימן תצ"ד ותרל"ט:

י

[י] סדר הברכות וכו'. עד פרשת התמיד, וכן כתב בשל"ה קכ"ד ודף קכ"ט והאריכו מאוד שלא להפסיק בין ברכות נטילת ידים עד תשלום כל סדר ברכת שחרית חוץ אשר נתן לשכוי, והמפסיק הן בלימוד הן בעסק אחר הוי ברכת נטילת ידים לבטלה, עד כאן. עוד כתב וטוב לומר גם כן פרשת עקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ושאר פסוקים דרחמי ותחנונים ובקשות ואחר כך ילמוד, עד כאן, ועיין לעיל סימן א' ס"ק. כתב מטה משה מצאתי בספר ישן נושן קודם שיתחיל אדם ללמוד יאמר בתחילה שמונה פעמים הח' של תמניא אפיה והוא חלקי ה' אמרתי וגו' עד חקיך למדני. ויאמר יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלהי אבותינו בשמונה פעמים שאמרתי פסוקים לפניך שתפתח לבי בתורתיך ותצוה למטטרו"ן שר הפנים אשר שמו זגזגא"ל לפי שכל גניזי חכמה מסורים בידו, ולרזיא"ל רבו של אדם הראשון, וליופיא"ל רבו של שם, ולצדקיא"ל רבו של אברהם אבינו, ולרפא"ל רבו של יעקב, ולגבריא"ל רבו של יוסף, ולמלתיא"ל רבו של אליהו, שילמדוני תורתיך ויהא לבי כפתחו של אולם להגות בתורתיך ויהיו דברי תורתיך מונחים בפי כשולחן ערוך וכמעיין הנובע ויהיה תורתך שמורה בלבי שלא אשכח ואהיה כבור סיד שאינו מאבד טיפה ואשחיר ואעריב ככתוב לא ימוש ספר תורה מפיך והגית יומם ולילה למען תשמור כל הכתוב בה כי אז תצליח דרכיך ואז תשכיל, ואחר כך יאמר ברכת התורה, עד כאן. ועיין לקמן סוף סימן ק"י מתפילה הנכנס לבית המדרש ויוצא לאומרו כל מורה הוראה בוקר תפילת הכנסה ערב תפילת היציאה אף שלומד ביחידות:

יא

[יא] נשים וכו'. שחייבין בתפילה ופרשת קרבנות ועוד שחייבות ללמוד דינים השייכים להם וכן גר מכותים יברך כן ולא ישנה כלל, איגרת הרמב"ם, כדאיתא בטור יו"ד סימן רמ"ו סעיף ו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.