אילת השחר/שבת/קיט/ב

אילת השחר שבת קיט ב

דף קי"ט ע"ב

לא תחללוניה. ופירש"י כשהיה רואה אותן זוגות ומדברין בתורה כו'. יל"ע האם עונג שבת יותר חשוב מתלמוד תורה, ואע"פ שכל מצות דוחין ת"ת, מ"מ הרי ודאי יקיימו קידוש ועונג שבת אח"כ, ובכה"ג אינו דוחה תורה. ונראה דדוקא אותם הזהיר על כך, דידע שאם ידברו בלימוד ימשכו וימנעו לגמרי מעונג שבת, ובשאר אדם אינו שייך.

כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו כו'. עיין הגהות מלא הרועים שהביא מחלוקת אי קאי על ויכולו שבתוך התפלה, או שאחר שמו"ע. ועיין תוס' בפסחים (דף ק"ו א' ד"ה זוכרהו).

כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. היינו דבריאת העולם זה חסד שמכל הבריאה יכולין ליהנות בין בעולם הגשמי ובין בעולם הרוחני, ובזה נעשה כאילו שותף בהחסד.

מנין שהדיבור כמעשה. לא נתפרש כאן למאי נ"מ שהדבור כמעשה, ובירו' (פט"ו ה"ג) מפרש לה לענין שבות של אמירה דהוי נמי כמלאכה, מיהו אצל הקב"ה אפי' דיבור לא היה, ואפי' בחינת מחשבה לא צריך, אלא שהפסוקים הזכירו לשון דיבור אצל הקב"ה.

שני מלאכי השרת המלוין כו'. משמע שאותם המלאכים המלוים תמיד הם שאומרים כן, ולפ"ז אותם האנשים שאין המלאכים מלוים אותם כגון אנן, אין אומרים לו, אבל בברייתא בסמוך תניא שני מלאכי השרת מלוין, משמע שכל אדם מלוין אותו מלאכים. ויש בזה נ"מ לדינא, שבשם החת"ס מטין שאמר דאע"פ שאנו לא נוהגים לומר התכבדו מכובדין, שאין אנו מוחזקין שמלאכים מלוין אותנו (עיין שו"ע או"ח סי' ג' ס"א ומשנ"ב שם סק"א), מ"מ בליל שבת כן יאמר דכל אדם מלוין אותו מלאכים.

אחד טוב ואחד רע כו'. וזהו הטעם שבפיוט "שלום עליכם" בראשון אומרים מלאכי השרת, ובאחרים אומרים מלאכי השלום, והיינו משום שבתחלה יש שני מלאכים המתנגדים זה לזה, מלאך רע ומלאך טוב, אבל אח"ז אם הנר דלוק ושולחן ערוך וכו' מלאך טוב מברך ומלאך רע משלים עמו ומצטרף לברכה. [ואנו תמיד בתקוה שאצלינו המלאך הרע ענה אמן לברכת המלאך הטוב], ואחרי שגם המלאך הרע ענה אמן נעשה שלום ביניהם וממילא הם מלאכי השלום.

אמר ר' אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בע"ש. [ופירש"י ללילי שבת. והיינו שיערוך השולחן ביום ששי לצורך ליל שבת], ואמר ר' חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת וכו'. ולשון סידור שולחן היינו פריסת מפה, כמש"כ המשנ"ב לגבי סעודת מלוה מלכה (סי' ש' סק"א), ושם כתב שגם יסדר השולחן בשאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת שולחן, ולא נתבאר במה, וגם יש להסתפק אם הוא בכלל הוצאות שבת או לא.

והנה דרך בני אדם שאין אוכלים בסעודה זו בשר ודגים, אלא אכילה מועטת, ורש"י לעיל (קי"ח א') כתב דסעודה זו היא רק למאן דאפשר ליה.

ובמשנ"ב (שם סק"ב) כתב שליווי השבת בצאתה הוא כמו בכניסתה. ונראה דגם כשלא אכל סעודה בליל שבת כגון ביוהכ"פ שחל להיות בשבת, מ"מ יש ענין לאכול מלוה מלכה, דבאמת היה צריך לאכול גם בכניסתה, אלא שאינו יכול, וביציאתה חייב.

חמין במוצ"ש מלוגמא. בפשוטו הוא דבר סגולה, דמאי נ"מ בין מוצ"ש לשאר לילות, ומהרש"א פירש קצת ע"פ דרך הטבע דבשבת אכל ושתה דברים קרים, מיהו בזמנינו מצוי מאכלים חמים וגם מים חמים בשבת.

אל מלך נאמן. ותוס' כתבו שצריך להרהר זה כשעונין אמן, ומשמע דהוא חיוב לכוין כן, וזה כמובן מלבד הכונה הפשוטה של אמן שזה אמת ויה"ר שיקוים, [עי' שו"ע סי' קכ"ד ס"ו ובמשנ"ב שם], ויש עוד כונה בספרים שאמן בגימטריא צ"א, כמנין הוי"ה ואדנות, וזה אינו חובה. [חוץ מברכה אין חובה לענות אמן, ולכן כשהש"ץ אומר זכרנו בו לטובה אין חובה לענות אמן, רק שנהגו ועין משנ"ב סי' רט"ו ס"ק ט' בשם מדרש].

שביטלו בה תינוקות של בית רבן. נקט לשון "שביטלו", משום שהעון היה לאבותיהם שביטלום ולא שלחום לת"ת, אבל על הילדים בעצמם א"א לתבוע מידי.

והנה תינוקות של בית רבן יש מהם שלומדים רק אותיות ומילים, ומשמע שגם זה הוא תורה, וכן איתא באבות (פ"ו מ"ג) שצריך לנהוג כבוד אפי' במי שמלמדו אות אחת. ומסתבר שבמקומות המטונפים אפי' לומר אותיות הקדש אסור, ומי שאין לו ספר ללמוד תורה לפחות יאמר אותיות אלף בית. [דוד המלך ביקש שכל העוסק בתהלים יחשב לו כאילו עוסק באהלות, וצ"ב למה הוצרך לבקש כן, הרי תהלים נמי תורה היא, ומאי שנא משאר כתבי הקדש, ונראה דביקש שיחשב לו כאילו למדו בעיון ובעומק, ועיין שו"ת בית אפרים (סי' ס"ח) שכתב כעי"ז. ויל"ע אם דוד ביקש על כל מי שאומר תהלים, או רק על עצמו, ובספר נפש החיים (שער ד' פ"ב) כתב שלא מצינו בדברי חז"ל אם הקב"ה הסכים לבקשתו.

ויל"ע אם האומר תהלים נחשב גם לדינא [לא רק לענין שכר] כלומד תורה ממש, והנה אם אומרם דרך תחנונים הא יש נידון בשו"ע ורמ"א סי' מ"ו סעי' ט' אם חייב בברכת התורה, ולענין תשעה באב הביא המשנ"ב (סי' תקנ"ד סק"ז) דעות בזה. ומטין שהחזו"א אמר שאשה יכולה לומר תהלים בט"ב, ואפשר דאשה שאומרת תהלים אינו תורה שאסור בת"ב, דיסוד האיסור הוא משום שד"ת משמחים לב, וזה רק במי שמצווה ועי' במש"כ לעיל דף קי"ט א' סוף ד"ה וכבדתו] .

אין לו רפואה למכתו. בטורי אבן מגילה (דף כ"ח א') הביא מהרא"ש דאפי' מחילה לא מהני על בזיונו, וגם ע"ז אמרו שאין לו רפואה, והיינו דעדיין יענש בדבר שאין לו רפואה, ונראה דודאי עצם החטא בעוה"ב יתכפר לו ע"י שיבקש מחילה, אבל רפואה אין לו.

אל תגעו במשיחי אלו תשב"ר. צ"ב מהו לשון אל תגעו, והול"ל אל תרעו כמו בסיפא, אבל נגיעה אין בזה צער. ונראה דהענין בזה שכל שמפריע אותם מהלימוד אין לעשות, ולא רק בדבר שמצערם, וזהו אל תגעו, וכמו שהגמ' מפרש בסמוך שעל הבל פיהם העולם קיים.

אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. צ"ב למה אמר הבל, ולא אמר בשביל לימוד פיהם של תשב"ר, ואפשר דהתינוקות לא מבינים הלימוד כראוי, והוי רק הבל של תינוקות של בית רבן.

אפי' לבנין ביהמ"ק. בא לומר שאם יהיה בפנינו נידון מה לעשות אין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין ביהמ"ק, אבל בפועל לא משכח"ל, לפרש"י בסוכה (מ"א א') דביהמ"ק השלישי ירד מן השמים. מיהו כתוב בסידור הגר"א בשם הגריל"ד שאמר שהשערים יעלו ויקבעום האנשים בידיהם, ופירש בזה מה שאומרים במוסף והראנו בבנינו ושמחנו בתקונו, שהבנין ירד מן השמים, ותיקונו בשערים יהיה ע"י בני אדם.

כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. ולפי"ז בזמנינו שיש מקומות ישוב שאין שם בתי תלמודי תורה, וכי יצטרכו להחריב העיר. ורצו לומר סברא שבזמנינו שבנקל אפשר לנסוע מעיר לעיר, אין קפידא כ"כ שיהא מלמד בכל עיר. ועיין ר"מ (פ"ב מהל' ת"ת ה"א) שהוא חיוב להחרים אנשי העיר עד שיעמידו מלמד תינוקות, ואם אין מעמידין מלמד תינוקות מחריבין אותה. ויל"ע מה ירויחו במה שיחריבו העיר, וכי עי"ז יהיה ת"ת. וצ"ל שעי"ז יעקרו לדור בעיר שיש בה מלמד תינוקות. [ויל"ע כשיש רק תלמיד אחד שלומד, האם צריכים בני העיר להעמיד מלמד, ולכאו' אכן צריכים להעמיד].

שפסקו ממנה אנשי אמנה. בהמשך הסוגיא מבואר דהיינו במקח וממכר שהיו מאנים במשא ומתן. והנה אונאה בממון הוא גניבה, והיינו דנעשו הכל גנבים, ואפי' שיש הוראת היתר מ"מ גנב הוא. ואפי' הגונב מיד עני המהפך בחררה הוי קצת גזילה, ומ"מ צע"ק דאטו פסקו לגמרי אנשי אמנה ולא היה שום מסחר בדרך ישרה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א