אילת השחר/שבת/קיט/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אילת השחר TriangleArrow-Left.svg שבת TriangleArrow-Left.svg קיט TriangleArrow-Left.svg א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רבינו חננאל
חי' אגדות מהרש"א
אילת השחר

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת



עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society


דפים מקושרים

דף קי"ט ע"א

דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן. ופירש"י דשלים מסכתיה, שגרסה. ובא לאפוקי שאין הכוונה שכתבה. והנה יל"ע מה הענין בזה לעשות יום טוב.

והנה היש"ש בב"ק (ס"פ מרובה) פירש דאביי עשה סעודת סיום לאחרים שסיימו גם כשהוא עצמו לא סיים, והוקשה לרש"י למה דוקא אביי עשה סעודת הסיום ולא אחרים, ולזה אמר שהיה ראש ישיבה ולכן כשראה צורבא מרבנן שסיים הוא הזדרז לקיים המצוה שהוא קדם בזה. והעירו, לפי זה מהו תיתי לי דקיימית, והרי הוא קדם מצד שהיה ראש הישיבה.

והנה אביי לא היה עשיר כמבואר בעירובין (דף ס"ח א') שלא היה באפשרותו ליתן פתו לשכניו כל שבת, וא"כ איך היה לו כסף לעשות סעודה. ומשמיה דהגריש"א שליט"א הביאו שביאר דלכך כתב רש"י שהיה ראש ישיבה, והיינו שמאז היה עשיר. [עי' חולין קל"ד ב' וברש"י ד"ה ואיבעית אימא דגם לגבי ראש ישיבה יש את הדין גדלהו משל אחיו].


כמה דלא מהפיכנא בזכותיה. יל"ע איך מותר לו להפך בזכותו, ואפשר לומר דהרי לקרובו מותר לסייע, ואינו בכלל עורכי הדיינים כדאמרי' בכתובות (דף פ"ו א').


לקראת שבת המלכה. צ"ב למה שבת נקראת מלכה, ואם הכוונה שצריך לכבד השבת כמו שמכבדים מלכה, וכעין מש"כ הרמב"ם (פט"ו מאישות ה"כ) שאשה צריכה לכבד בעלה כמו מלך, הא מ"מ אינו מלך ממש, וכאן אמר שהיא ממש מלכה, ועיין מהרש"א בב"ק (דף ל"ב א'), ולהלן קרי לה כלה.


בואי כלה בואי כלה. כפל ב' פעמים שהוא לשון חביבות, כמו אברהם אברהם, ומהרש"א בב"ק שם פירש בענין אחר, ועיין בספר בן יהוידע מה שפירש.


ומושיף נורא. הנה יש דין בערב שבת להשכים להכין לכבוד שבת, ועיין ביאור הלכה (סי' ר"נ ס"א) שדן אם הוא מצוה דאוריי' או דרבנן. ונראה שדוקא בהכנת מאכלים יש מצוה להשכים, לפי שנמשך זמן הרבה להכין, אבל בהכנת הנרות להדלקה אין ענין להשכים כ"כ, לפי שאינו נמשך כ"כ הרבה זמן.


לביש גונדא. ופירש"י להודיע שהיום אינו כדאי. האי "להודיע" היינו לעצמו. והנה זה רבותא אצל האמוראים שכל היום היו לומדים, ויש הוראה על כבוד שבת דיותר מינכר שמקריב מזמנו לכבוד שבת, אבל מי שתמיד מבשל אין ניכר כ"כ הכבוד שבת, ומ"מ מוטל על כל אחד להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כמ"ש בשו"ע סי' ר"נ, ועיין ביה"ל (סי' ר"נ ס"א) שדי שיעשה דבר אחד לכבוד שבת.


רב ספרא מחריך רישא. הא דמביא כל האופנים האלו, שלא נאמר דוקא זה או דוקא זה, ולכן מביא כל הדוגמאות שהכל הוא בכלל כבוד שבת, ומשמע שצריך דוקא להכין לשבת, ואין די ברחיצה והחלפת המלבושים וכדו', שזה לגופו עצמו ולא לשבת עצמה.


אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי. באמת יל"ע את מי יותר צריך לכבד, האם את השבת או את הת"ח. והנה פקוח נפש אפי' של יהודי פשוט דוחה שבת, וכ"ש ת"ח, ואפי' בשביל להצילו לשבת אחת, דחיי שעה דוחה שבת, נמצא שכל יהודי חשוב משבת, וכן להציל מהמרה על דת של ישראל דוחה שבת (עיין סי' ש"ו סי"ד), וכל העולם נברא בשביל ישראל ולא בשביל השבת, הרי שישראל יותר חשובים מהשבת, ומ"מ לישראל רגיל אינו צריך לשמש רק לת"ח. [התואר של יהושע בן נון בתורה הוא "משרת משה", שזה התואר הגדול ביותר להיות משרת לת"ח, דכבוד התורה הוא הדבר הגדול ביותר], ומסתבר שאם ע"י שיעשה איזה הידור בכיבוד השבת יהא בזיון לת"ח, אין לו לעשות הידור הזה בכבוד השבת בשביל כך. [ומ"מ לא מצינו שכשהולך לת"ח צריך ללבוש בגדי שבת, ואפשר משום שעי"ז יהיה ביטול תורה רב, והתורה חשוב מהכל, ומטעם זה אין מקפידים לנהוג מש"כ בשו"ע (סי' צ"ח ס"ד) ללבוש מכנסים מיוחדים לתפלה, משום שע"י ההחלפה יהיה עפ"י רוב הרבה ביטול תורה].


עשירין שבא"י במה הן זוכין. ופירש"י לעושר גדול כזה. נראה הכונה לעושר האמור להלן כמעשה בבעה"ב בלודקיא, וכזה עושר היה לכל העשירים שבא"י ושבבבל.


בשביל שמכבדין את השבת וכו' פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא וכו'. ומבואר שזכה בעשירות בגלל שהי' מכבד את השבת, וכל בהמה נאה שקנה אמר שזה יהי' לכבוד שבת. וצע"ק א"כ למה בריש מס' פאה גבי דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא לא חשיב גם לכבד שבת, דודאי האיש הזה יהי' לו שכר גם לעולם הבא, דהא אמר לו ר' חייא בר אבא אשריך שזכית, ואם עי"ז לא יקבל לעולם הבא איך זה אשריו. [ומסתבר נמי שמלבד העשירות יהי' לו גם בריאות דבלי בריאות אין לו הנאה מהעשירות, וגם זוכה לבנין רבנן עבור כבוד השבת כדאיתא לעיל כ"ג ב', וא"כ מקבל הרבה גם בעוה"ז].

ואולי הואיל ושכר שבת הוא גדול מאד אי"ז דומה לשאר דברים השנויין במשנה שם שאוכל פירותיהן בעולם הזה, שהשבת שכרה מופלג הרבה מהם, כמו דחזינן בגמ' כאן שקיבל עשירות מופלגת שאין בדומה לה בשאר המצוות.

[ומה שלא אמרו שהמכבד שבת זוכה להיות עשיר ושמח בחלקו, לפי שזה דבר התלוי בבחירה, וא"א לתת דבר זה בתורת שכר, ועי' מה שנכתב באורך על קושיא זו לקמן דף קכ"ז א'].

[בסוף עוקצין תנן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות, והמפרשים נתקשו מהו ש"י עולמות, ופירשוהו על ענינים רוחניים, אבל הרמב"ם בפיה"מ מפרש שעולם היינו כל ההנאות שבעוה"ז, והשכר בעוה"ב על כל מצוה הוא כמו שלש מאות ועשר פעמים כל ההנאות שבעוה"ז, ומהאי טעמא לא שייך שכר מצות בהאי עלמא, משום ששכר כל מצוה הוא פי שלש מאות ועשר, ואין דבר בעולם ששקול לזה. ובספר חרדים (בהקדמה) כתב שחמור חסרון מצות עשה מעבירה על ל"ת, דחסרון מ"ע הוא חסרון לעולם, משא"כ כשעובר על ל"ת דאחר שיצורף יתנקה].


בכסות נקיה. לא אמר בכסות יפה אלא בכסות נקיה, [וכן בפסחים דף ע"א א' משמחו בכסות נקיה ויין ישן], ומצינו שענין נקיות הבגדים מורה על שלימות, כמו שפירשו הפסוק (זכריה ג' ד') הסירו הבגדים הצואים מעליו דקאי על עבירות, וכן במקומות הרבה, וע"ז רמזו כאן ב"כסות נקיה", ובהל' יוה"כ (סי' תר"י סעיף ד') איתא ללבוש הקיטל שהוא בגד לבן ונקי לידמות למלאכים.


וכבדתו וכו' ושמואל אמר לאחר. ופירש"י שהוא מתאוה לאכול. אין הכונה שיהא בתענית, דאדרבא אמרו (עירובין מ"א א') דאין להכנס לשבת כשהוא מעונה, אבל כשמאחר כמה שעות אינו בגדר תענית. ועכ"פ מבואר שצריך לאכול סעודת שבת לתיאבון, ועיין ביה"ל (סי' רמ"ט ס"א) שמעורר על האנשים שאוכלים מזונות בקידוש שחרית, ובזה אין מקיימים מצות "סעודת שבת", דמהני רק לקידוש במקום סעודה, ואח"כ כשאוכל הסעודה כבר אינו לתיאבון, [אבל להגר"א מיני תרגימא גם לא מועיל לענין קידוש במקום סעודה, כדאיתא ב"מעשה רב" (סי' קכ"ב, והביאו הביה"ל סי' רע"ג ס"ה)].

ובסעודה שלישית לא מצינו שצריך לאכול לתיאבון, ובהרבה דברים מקילים בסעודה שלישית שאינה חובה כ"כ, ומה"ט אם שכח רצה והחליצנו אינו חוזר, ודעת הזוה"ק (מובא במג"א סי' תמ"ד סק"ב) דסעודה שלישית אפשר לקיים בדברי תורה, ויל"ע כיצד נשים יקיימו זה, ואפשר דדי שיאמרו תהלים, או ילמדו ההלכות השייכות להם.


שם. וכבדתו וכו' והיינו דצריך שתיהי' סעודה חשובה. ואפשר דמועיל אפי' מה שאוכלים כל המשפחה יחד, דהוי סעודה חשובה, והנה בגמ' אמרו אנן דשכיח לן בשרא וחמרא כל יומא, הרי דמי שאוכל בשבת מאכלים שאינו אוכל כל יום אי"צ להקדים או לאחר.


א"ל בני רב פפא בר אבא. בב"ק (דף י' ב') איתא א"ר פפא כגון פפא בר אבא בלא רב, ואפשר דרב פפא בב"ק שם לא קרא לו "רב" אבל בעלמא היה רב.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א