אילת השחר/בבא קמא/לז/א
זוזא מכא וכו'. בנימוק"י ביאר דהחידוש דנותן לו כסף כזה אע"פ שאינו יוצא כ"א ע"י הדחק, ומהרמב"ם בפ"ג מהל' חובל ומזיק הל' ט' משמע דהחידוש הוא דעל כל מכה יש אותה קצבה ולא נימא דלהמכה השני' לא יהי' אותה קצבה.
הוה לי' זוזא מכא. עי' בנימוק"י שכתב דיש להוכיח מכאן דאע"ג דאינו יוצא אלא ע"י הדחק מ"מ יכול להגבותו לניזק. ויש לעי' דמאי רבותא הא יכול לסלקו בסובין כיון דמזדבן במתא אחריתא, א"כ ה"נ האי זוזא מכא כיון דיוצא ע"י הדחק לא גרע ממזדבן במתא אחריתא ומאי רבותא, ולרב הונא גופי' איכא רבותא דהא איהו ס"ל לעיל דף ט' ע"א דכסף או מיטב דוקא וקמ"ל דזה מקרי כסף, אבל לדידן להלכתא דנקטינן דגם סובין טוב א"כ כיון דיכול להשיג שיקבלוהו בעד מחירו לא גרע מסובין.
ועי' ברשב"א שכתב דלכן צריך לקבל הזוזא מכא כיון דמאן דמוקי נפשי' אזוזי מקרי נפש רעה, ומשמע דאם לא הי' נקרא נפש רעה הי' יכול לומר דאינו רוצה זוזא מכא, ולמה זה לא יהי' כסובין דהא יוצא ע"י הדחק ויש לו שיוויו, ואפשר דטורח להוציאן גרע מסובין דלכל הפחות יש קופצים באיזה מקומות משא"כ כסף רע דיוצא ע"י הדחק, אלא דא"כ מאי מהני מה שיהי' נפש רעה דממ"נ אי האי טירחא עושה שבמציאות זה לא טוב, א"כ מה יוסיף טעם דנפש רעה הא יכול לומר הניזק דזה גרע שאינו יוצא בהוצאה, ואי כיון דמ"מ יוצא ע"י הדחק לא גרע כ"כ, א"כ אפילו אי לא הוי נפש רעה יהי' מוכרח לקבל, ובב"מ דף נ"ב ע"ב לענין מעשר שני, הנידון אם יש לו שיווי כמו מטבע שלא חסרה או אם יש לו דין מטבע אבל במזיק דסגי לשלם בסובין למה לא יועיל.
ואפשר דכל שאין שיווי מצד עצמו, אלא מחמת דיוצא בהוצאה, דהא לולא זאת לא היה שוה כל כך, אלא ע"י דיוצא בהוצאה זה מעלה אותו שיהי' יותר שוה מסתם מתכת, בעי דיהי' לו דין כסף ולא סגי במה דיוכל להשיג המחיר הזה ע"י הדחק, דבתור שוה כסף בלי מעלתו בתור מטבע אינו שוה כ"כ, ובתור כסף הא אינו יוצא אלא ע"י הדחק וגרע מסובין, וע"ז למדנו מכאן דדין כסף עליו.
תוד"ה אין. וא"ת מלוה ע"פ מאי איכא למימר דכותבין עליה פרוזבול כדמוכח בהשולח. לכאורה אין שום ראי' שכותבין פרוזבול במלוה ע"פ, וממה דאיכא למ"ד התם בדף ל"ז דשטר אינו משמט וא"כ ע"כ דתקנת פרוזבול היתה צריכה רק למלוה ע"פ, אין להוכיח, דהא לכו"ע התם מלוה בשטר בלי אחריות משמט והוצרכו תקנת פרוזבול למלוה בשטר בלי אחריות, ובנימוק"י כאן כתב מדאמרינן בנוסח הפרוזבול כל חוב ולא אמרינן כל שט"ח, הרי דאפילו במלוה ע"פ כתבינן פרוזבול, וכיון דאמרינן דיתומים אין צריכים פרוזבול הכוונה אף במלוה ע"פ והוי כמאן דמסרי מילייהו וכרבנן דר' אשי דמסרי מילייהו להדדי ולא בעי אפילו כתיבה, היינו דמפרש דבשלמא בשטר אפשר דהוי כמסירת השטר אע"ג דלא הוי ככותב פרוזבול, אבל במלוה ע"פ דאין מה להחשיב כנמסר ע"כ דהוי כמסר מילייהו. [ולדברי הנימוק"י ע"כ כיון דיתומים אי"צ פרוזבול בין במלוה בשטר בין במלוה ע"פ הרי דזה תקנה קדומה דמסירת מילי מהני, ועי' בקצוה"ח סי' ס"ז דרוצה לומר דזה תקנת ר"נ וכן משמע קצת ברא"ש גיטין פ"ד סי' י"ג], והא דלא יכולין לומר דהוי כמו שכתבו פרוזבול, משום דאי איתא דהוי דין מיוחד דמהני רק כתיבת שטר פרוזבול, לא הי' שייך לומר דהוי ככתבו שטר פרוזבול, אלא דבמלוה בשטר אפשר דהוי כנמצאים השטרות ביד ב"ד, אבל במלוה ע"פ בשלמא אם מהני מסירת מילי אז מה דעל הב"ד לדאוג לטובתן הוי כמסור עניינם בב"ד וזה כמסירת מילי, אבל אם נימא דבעי כתיבת שטר לא שייך שיועיל.
ולדבריו צ"ע אם יועיל כשאין להלוה קרקע, דהא חזינן דלא עשו תקנה מיוחדת ליתומים דא"כ לא הי' ראי' שמהני מסירת מילי אלא דתיקנו דיהי' ככתוב, וע"כ דנוקט דזה פשוט מחמת דהוי כאילו שטרותיהן ביד בי"ד ועניינם תמיד מסור לב"ד לכן זה כפרוזבול, א"כ לענין מה שצריך להלוה קרקע מה יועיל, ומהתוס' משמע דאין זה שייכות כלל למסירת מילי אלא דהוי ככתבו פרוזבול וה"נ כהקנו לו קרקע להלוה.
בא"ד. וא"ת מלוה ע"פ מאי איכא למימר. והנה בהא דאמרינן דהוי כמסורין לב"ד יש להסתפק אי הוי כאילו מסרו לב"ד והוי כאילו נמצא בפועל ביד ב"ד דאז שייך להקשות דבשטרות יש מה למסור אבל בע"פ הא ליכא מעשה מסירה, וע"ז תירצו דהוי כאילו החוב מסור לב"ד, וזה מלבד מה שמשתדלים לטובתם הוי במיוחד החוב נמסר, אך אי נפרש דכיון דב"ד משתדלים בענייניהם ממילא הכל כאילו ביד ב"ד, א"כ מאי קשה להם הא ודאי גם בחובות בע"פ הם דואגים להם ואין לך מסור לב"ד גדול מזה, ועי' בנימוק"י דכתב דהוי כאילו מסרו מילייהו להדדי דמהני. ומבואר דלהני דבעי כתיבה ממש באמת לא יועיל וישמטו חובותיהן שאין להם שטר עליהם, משא"כ במלוה בשטר פשוט לכו"ע דמהני וכנ"ל, משום דכאילו נמסר השטר ביד ב"ד, אבל על החוב ס"ל להנימוק"י דאין לומר דהוי כמסור החוב באופן מיוחד לב"ד.
ויש לעי' קצת במה שהתוס' כתבו דב"ד מקנים להם קרקע, וע"כ אין הכוונה דב"ד עומדים בערב שמיטה ומפקיעים קרקעות של מישהו ומקנים בפירוש לכל הלווים של היתומים הקרקעות, אלא דתיקנו שיהי' ממילא כאלו הקנו להם קרקע, א"כ מאי ראי' דיד עניים אנן מהא דאי"צ פרוזבול, דהא איכא תקנה מיוחדת שיהי' כנמסרו לב"ד כמו דתיקנו דהוי כאילו יש קרקע ללוה, אבל אין מזה ראי' דהוא מדין יד יתומים אנן, ולשון הברייתא ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים ג"כ לכאורה מיותר.
ובכלל צ"ע כיון דבמציאות אין מקנים להם קרקע ואין שום קרקע ללוה אלא דתיקנו שלא ישמט, א"כ מה זה דאמרינן דהוי כנמסרו לב"ד דהא אין כאן כלום אלא דתיקנו שלא ישמט, וע"כ שאין יכולין לבטל שמיטה בין למ"ד דמה דמהני פרוזבול משום דשביעית בזמן הזה דרבנן או לאידך מ"ד בגיטין ל"ו הא מיהת דא"א לתקן סתם, רק ע"י פרוזבול, ולכן עשו שיהי' כמו פרוזבול מכח הסברא דהוי כנמסר לב"ד, א"כ איך באמת יועיל בלי שיש להלוה קרקע. (מהדו"ק)
מועד לשבתות ואינו מועד לחול. בנימוק"י ביאר דהשאלה כיון דהוי ג' ימים הפסק לזה הוא דלא יכול להיות מועד, והשיב להם דשבתות מצטרפי דחזרה דחול לא מהני לשבתות, ואם הנימוק"י יסבור כרש"י דבשבת הוא משום דבטל ממלאכה, או כדכתב הירושלמי דרואה בגדים נאים, נמצא דאם יגח ג' פעמים ביום א' בשבת ובינתיים ראה ולא נגח לא יהי' מועד אע"ג דהוי דילוג השוה דמכ"מ ג' ימים שבינתיים שלא נגח חזר לתמותו, והא דברואה ג"פ בט"ו לחודש דמבואר לקמן דהוי מועד צ"ל דימי החודש שאני דהסיבה הוא ימי החודש, וכמו בשבתות דיש סיבה ליום הזה דוקא אז הוא דלא מפסיק הג' ימים שבינתיים, ועי' בפנ"י. (מהדו"ק)
נעשה מועד לסירוגין לשוורים. בנימוק"י כתב דחזינהו זאח"ז, אבל אם ראה הרבה שוורים ולא נגח אלא א' מהם לא אמרינן דהוי מועד לסירוגין, דהאי דלא נגחי' לאידך לאו משום סירוגין הוא אלא דנתקררה דעתו בא' מהם. ומשמע דאם בפעם הד' יגח ב' שוורים ביחד יתחייב על שניהם נ"ש, והעירוני דנימא דאינו מועד להרוג שנים תיכף א' אחרי השני משום דמתקרר דעתו, ונראה מזה דמה דאינו נוגח בלי סיבה זה מגרע מדין מועדות, דהיינו שלא יצא מטבעו לנגוח כל פעם, ולכן כאשר פעם נוגח ופעם אינו נוגח אינו מועד לנגוח תכופות אלא בסירוגין, אבל מה שאינו נוגח משום שנתקררה דעתו, הא אין זה משום דלא יצא עדיין כ"כ מטבעו, אלא שיש סיבה מיוחדת שעיכבתו מלנגוח, אבל שפיר נשתנה טבעו לנגוח כל הבא לידו ולכן בפעם הרביעי אם יגח שניהם יתחייב על שניהם נ"ש.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |