אור שמח/שבת/ט

אור שמח ‏ שבת ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמה.

הנה דע דכמה ענינים מצאנו דכח כחו לא חשיב כגופו והוא לענין רציחה במכות דף ח' דמאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי ואזיל תמרי וקטיל כו' דהוי כח כחו ופטור. וכן בשבת מצאנו שחייב בזורק מרשות לרשות וה"ה בזורק ועושה חבורה דמיחייב ע"י כחו אבל ע"י כח כחו לא שמענו שיתחייב וכמו כן גבי זב בעירובין ל"ה מחמת רעדה ברש"י שם דהוי כח כחו יעו"ש ובזה ביארתי הירושלמי פרק במה מדליקין הלכה ה' הבעיר וכבה בנפיחה אחת חייב שתים פי' כי היו שתי נרות לפניו אחת כבויה ואחת דולקת, והבעיר את הכבוי' ונמשך האור מהנר הדולק אלי' ונכבה במקומו כי כן דרך נר הנדלקת תחת נר אחר, א"ר אבדימי כו' הדא אמרה נפח בכלים ושברן משלם נזק שלם ולענין תרנגול קאי דצרורות באדם לא אשכחן דעל חיציו מחייב נזק שלם וכמו שאמרו בפרק כיצד הרגל דף כ"ב עיי"ש ברש"י וטעמא דאם תחשוב הנפיחה ככוחו אם כן הכבוי שהיה ע"י הדלקת הנר התחתונה שנמשך אליה האור של הנר האחרת ונכבית אותה נר הוי כמו כח כחו ויהיה פטור בשבת על הכבוי ואמאי חייב שתים וע"כ דהנפיחה הוי כמו גופו משום דמגופו קא אתי והוי הכבוי ע"י כחו וחייב בשבת א"כ תרנגול שנפח בכלי ושברו חייב נזק שלם וכן אזלא שיטת ירושלמי בבא קמא דלא כתלמודין דמחשיב זה לצרורות ורק בס"ד אמר גבי הטילה גללים כיון דמגופה גרירן וזה נכון למדנו מזה דעל כח כחו אינו מתחייב גבי שבת. כיון שכן נראה דאע"ג דתולדה ראשונה הבאה מן האש חייב אם מבשל מ"מ על תולדה של התולדה כמו דבר שנתחמם במים שהוחמו מן האש כגון ברזל שבא בקדירה חמין ונתחמם תו אי צלה בו ביצה פטור דהוי תולדה דתולדה וכמו שכח כחו לא חשיב כמו גוף הדבר כן תולדת תולדת האש לפי רוחק יחוסה אצל האש נפקע ממנה שם האש והוי חומה כחום טבעי שאינו מסיבת האש כמו חמי טבריא. ופוק חזי בפרק כיצד צולין דף ע"ה שקיל וטרי אם חשיב תולדות אש כאש ובירושלמי שם דפליגי ר"ג ורבנן יעו"ש אבל תולדה דתולדת אש לא חשיב אש בשום דוכתא וז"ב.

וכיון שכן נראה לנו לומר בסברת הש"ס דקדירה דהיא עצמה מהני' להבישול עיי' פרק כל שעה כ"ז דקדירה חשיב גורם. א"כ בכלי שני אף כי איכא דבר המתבשל בכלי שני וכלישנא קמא גבי מלח, אם יהיב בכלי שני אינו חייב משום מבשל. דהמים של כלי ראשון הוחמו באור והוי חום שלהן תולדת אש ואח"ז מתחמם מתוכם הקדירה הכלי שני וחום הכלי שני הוי תולדת תולדת האש וחומה כחמי טבריא וא"כ המלח מתבשל ע"י חום המים שחום שלהן תולדות אש וע"י חום הקדירה דהוי חומה כחמי טבריא ופטור משום מבשל.

ובזה אתי שפיר בדף מ' א"ר יצחק ב"א פעם אחת נכנסתי אחר רבי וכו' להניח לו פך שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן. ש"מ שמן יש בו משום בישול וש"מ כלי שני אינו מבשל וש"מ הפשרו זהו בישולו. דלפי גירסא זו קשה טובא. הא נפשר בכלי שני והוי בישול מעליא גבי שמן ואיך שרי. ופרש"י וש"מ הפשירו במקום הראוי לבישול. דפירשו המפרשים דכיון דבכלי שני אינו ראוי לבישול אין ההפשר בישול. זה מוזר בטעמו. וכבר תמה ע"ז בעל מנחת כהן. אכן לפי מה שביארנו א"ש. דכיון דבכלי שני אף דבר המתבשל אינו חייב משום בישול וכי גזרו בחמי טבריא מידי דבחמי האור היה חייב אבל כלי שני כיון דבחמי האור ליכא חיובא תו נמי בחמי טבריא מותר. ואי הוי כלי שני מבשל תו הוי גזרינן אטו חמי האור דיבא לבשל בכלי שני ואף בכלי ראשון דכיון דכלי שני ג"כ מבשל ככלי ראשון א"כ ראשון ושני חדא גזירה היא. אבל כיון דאינו ראוי לבישול בכלי שני א"כ ההפשר לחודא דרק בשמן הוי בישול שרי בחמי טבריא בכלי שני ואינו בכלל ענין בישול דגזרו בחמי טבריא אטו חמי האור. דעל כלי שני אין כאן חיוב חטאת על בשולו. והבן היטב. דהוי כמו גזירה לגזירה. דזה הפשירו של שמן אילו הי' בכלי ראשון בחמי טבריא אינו אסור אלא משום גזירה ואלו הי' בכלי שני בחמי האור ג"כ אינו חייב אלא משום גזירה הוי גזירה לגזירה. הכי הוא פירושא דסוגיא והתו' פירשו (דף ל"ט) בד"ה כל שבא בחמין דהא דקתני מדיחין אותו בחמין מיירי בכלי שני ואפ"ה תני חוץ מן המליח הישן שהדחתן זו היא גמר מלאכתן קאי אכלי שני ואמר שם הדיח חייב חטאת מדתנא זו היא גמר מלאכתן מוכח דבכלי שני חייב חטאת דבישול הוי בהדחה בעלמא. ויש לדחות, דמהא דהדחה הוי גמר מלאכה והוי בישול מעליא מוכח דאם הדיח בכלי ראשון חייב חטאת ודו"ק. ובפרט לפי הך שיטה דמדיחין מכלי ראשון הוא אין סתירה.

ובירושלמי מפורש דאינו חייב על בישול בחמין אלא דוקא כי האור מהלך תחתיו ועיין ר"ן ולכן אמר דהא דגזרו שלא לבשל בקדירה שהעבירה מרותחת היא הרחקה מדבריהם שלא יבשל ע"ג האור להכי בכלי שני לא גזרו. ובתלמודין מוכח דחייב בזה והוי בישול דאם הדיח חייב חטאת אע"ג שאין האור מהלך תחתיו ולכך בקשו בתו' טעם אחר לחלק בין כ"ר לכלי שני והש"ק נדחק בחנם.

והנה לפי מ"ש הפטור בכלי שני בדברים המתבשלים טעמא הוא משום דהוי כמבשל בחמי טבריא. משא"כ לשיטת הירושלמי אין בישול ברור כ"ז שאין האור הולך תחתיו. אבל תולדות אש כאש יעו"ש בירושלמי יומא פ"ג ודו"ק. לכן לפירוש דילן א"ש דמדייק הגמרא דמדהדחה הוי גמר מלאכה גבי מליח ישן אלא דבכלי שני הוי כמבשל בחמי טבריא אבל בכלי ראשון חייב בהדחה בעלמא. לא כן לפי הירושלמי צ"ל דאין זה גמר מלאכה לגבי חיובא דחטאת וזה דחיקא לי' לתלמודין שהי' צ"ל לפ"ז שהדחתן כגמר מלאכה. והארכתי בזה כי ענין חדש הוא ודו"ק.

יא

המכבס בגדים הרי הוא תולדת מלבן וחייב והסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו ה"ז מכבס וחייב.

מה נעמו דברי רבינו שחילק דין הסחיטה לשני אבות, לעיל פרק ח' הל' י' דין סחיטת פירות שהוא מדין מפרק תולדה לאב דדישה וסחיטת בגדים שהוא מדין כבוס תולדה לאב דמלבן. וכן בתולדות דרבנן פרק כ"א הלכה י"ג בכבשים ושלקות שסחטן מדין מפרק שהוא סחיטת פירות ומתיחס לאב דדישה, ובפרק כ"ב הלכה ט"ו בתולדות דרבנן ייחס לדין סחיטת בגדים שהוא מדין כיבוס כתב שלפיכך אסור לדחוק מטלית או מוך וכי"ב בפי אשישה כדי לסתמה שמא יבוא לידי סחיטה כו' יעו"ש מסודר דבר על אופנו.

ולפלא בעיני על רבנן בתוס' פרק חבית דף קמ"ה בהא דכבשים שסחטן למימיהן פטור אבל אסור שפירש רש"י דאין זה מפרק שאין המשקה יוצא מן הכבשים שלא גדלו בתוכן. אבל אסור אטו פירות. וזה שייך שפיר על סחיטת פירות שהיא מדין מפרק ומדין דישה, ע"ז הקשו אמאי גזרו לה דוקי אודרא אפומא דשישא שמא יסחוט הא אף אם סחיט ליכא איסור דבר תורה. ותמוה, התם הוא מדין סחיטה שהוא מדין כיבוס וכל עיקרו של כיבוס הוא במים שבאין מבחוץ והדבר נפלא. אף דהתו' לשיטתם דפירשו סוף פרק ואלו קשרים דגם בבגד שייך מפרק אבל הא מלבן ג"כ יש יעו"ש תו' ד"ה האי מסוכרייתא דנזייתא וא"כ אכתי מאי הקשו. אולם ע"כ צ"ל דהתוספות אזלי ששיטת רבינו תם שהביאו בפ"ק דכתובות דף י' ד"ה האי מסוכרייתא יעו"ש דאין סחיטה ביין ושמן דבר המלכלך את בולעו וליכא כיבוס אלא במים והך דספוג אם יש לו בית אחיזה הוי משום מפרק דאף במידי דלאו אוכל חייב משום מפרק והך דאודרא אפומא דשישא פי' ר"ת [הובא באור זרוע הגדול] משום מפרק א"כ הקשו שפיר על רש"י. אמנם כאן בשבת פי' דגם ביין איכא משום מלבן אלא דלא חיישי' שמא יבוא לידי סחיטה ביין ומשקין אבל מ"מ אסור לסחוט יעו"ש ולא קשיא מידי. ובאמת תוספות פרק ר"א דמילה נראה שהם ממחבר אחר שמסיים תמיד מ"ר. אמנם דברי רבינו נעימים ומופלאים.

שהסחיטה מצרכי כיבוס כו'.

אעפ"י שבמלבן אין שייך הך דסחיטה וכמו הגסה שאינו שייך אלא במבשל ולא באופה ועיין לקמן פרק י' הל' ט' והמותח כו'.

יט

וכן הקולע את הגימין כו'.

נ"ב ירושלמי פרק המצניע הל' ו' ובבלי דף כ"ז גבי טומאה עיי"ש.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.