קרית ספר/שבת/ט

קרית ספר ‏ שבת ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האופה כגרוגרת חייב ומבשל מאכל או סמנין או מחמם המים הכל ענין אופה הן ושיעור כל אחד למאי דחזו מים חמין לכדי רחיצת אבר קטן ומבשל סמנין כדי שיהיו ראוין לדבר שמבשלין אותם לו כל חד וחד למאי דחזי. הנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ונתגלגלה חייב. שהמבשל בתולדת האור כמבשל באור עצמה אבל לא בחמה ובתולדות חמה דבישול לא הוי אלא באור ותולדותיו דהכי נמי הוה בסממני המשכן. וכן המדיח בחמין דג מליח ישן וכיוצא בו חייב שהדחתו זהו גמר בישולו. וכן המבשל בחמי טבריה לא מחייב מדאוריתא דאין בישול מדאוריתא אלא האור ותולדותיו כדאמרי ובבישול בשר וחלב משמע דבישול חמי טבריה היא ספקה דאוריתא אי הוי בישול או לאו. המבשל על האור דבר המבושל כל צרכו או דבר שאין צריך בישול כלל פטור מדאוריתא דסממני המשכן הוי דבר הצריך בישול לצבוע ולא הוו מבשלי ליה אלא כל צרכיה. אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין ובא אחר והגיס כולן חייבים משום מבשל. שכל העושה דבר מצרכי בישול הרי זה מבשל. ואע"ג דיחיד העושה אותה חייב ולא שנים ושלשה היינו בזה יכול וזה יכול אבל הכא דבבת אחד באו כלן זה באור וזה בעצים וגו' כדדייק לישנא הוה ליה זה אינו יכול וזה אינו יכול דבבת אחד אין אחד מהם יכול לעשות כל אלו הדברים ולהכי חייב כמו במשכן דחשיבה מלאכה שנים הנושאים את הארון דהוי זה אינו יכול וזה אינו יכול. אבל אם שפת אחד את הקדרה תחלה ואח"כ בא אחר ונתן את העצים וגו' שנים אחרונים בלבד חייבים משום מבשל והראשונים לא עשו דבר בעוד שאין עצים להבעיר האש. הניח בשר על גבי גחלים אם ניצלה בו כגרוגרת אפילו בשנים או שלשה מקומות חייב שהרי יש שיעור דאוריתא לא נצלה שיעור גרוגרת אבל נתבשל כולו חצי בישול חייב דהא חזי למיכל לקצת אבל חצי בישול מצד אחד לא חזי ולאו כלום הוא. שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר ירדנה קודם שתאפה ויבא לידי מלאכה. המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכת עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל. וכן הממסס הדונג וכיוצא בו הוי תולדת מבשל וחייב ואע"ג דחוזרים ונקפים כמו שהיו. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל כללו של דבר בין שריפא גוף קשה באש בין שהקשה גוף רך חייב משום מבשל דמה לי בישול הני מה לי בישול סממני המשכן.

ז

הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החיה בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלחין חייב דכולהו גוזז הוו כבמשכן ושיעורו כדי לטוות ממנו חוט שארכו כרוחב הסיט כפול שהוא קרוב לשני שלישי זרת ושיעור זה בכלל שיעורי תורה. תולש כנף העוף הוי תולדת גוזז. הטווה את הצמר מן החי פטור בין מגזיזה וניפוץ בין מטויה דאין דרכו בכך ואע"ג דבמשכן הוה דכתיב טוו את העזים חכמה יתרה שאני דכתיב וכל אשה חכמת לב וגו' אבל להדיוט אין דרכו בכך והוי כלאחר יד. הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו בכלי הוי תולדת גוזז וחייב ויבלת אפילו בכלי פטור לפירוש הרב ז"ל. הנוטל שערו בכלי בשתי שערות חייב ואם ליקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחד חייב. צפורן וציצין שלא פרשו רובן אם נטלין בכלי חייב ואע"ג דהוו תולדה דגוזז וגוזז לא מחייב אלא אארך רוחב הסיט כפול אפילו הכי הכא חייב אחדא דכל חד שיעורי לפי מאי דמהני או לפי חשיבותיה דבהוצאה שהיא מלאכה אחת איכא כמה גווני שיעורי הוצאה כל חד כפי הנאתו ותועלתו דהכי הוו הוצאות המשכן והמלאכות כפי תועלתם וחשיבותם.

יא

המלבן צמר או פשתן וכיוצא בהן ממה שדרכן להתלבן חייב ושיעורו במה שאינו ארוג כרוחב הסיט כפול שהוא ארבעה טפחים. ומכבס בגדים הוי תולדת מלבן וחייב וסחיטה בכיבוס כהגסה בבישול ואין חייבין על סחיטת שיער ועור.

יב

המנפץ את הצמר וכיוצא בה שיעור רוחב הסיט כפול חייב ומנפץ גידים לטוות מהם הוי תולדת מנפץ וחייב.

יג

צובע חוט שארכו ארבעה טפחים או ממה שאיפשר לטוות ממנו שיעור כזה חייב והוא שיהיה צבע המתקיים אבל צבע שאין מתקיים שאדם מעבירו לשעתו פטור דלא הוי דמיא דצביעה מלאכת המשכן דמתקיימת. העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב. וקשיא לי אמאי לא עיילוה בהדי ל"ט מלאכות דהוו במשכן דהאי נמי הוה במשכן דהוו מבשלים סממני צבע תכלת וארגמן ושני לצבוע דהיינו עין הצבע ואע"ג דהיא כעין צביעה הא אמרן דזורה ובורר ומרקד חדא היא ומשום דהוו במשכן מנינהו כ"ש הא דכל חד מלאכה בפני עצמה. וניחא לי קצת במאי דאמר בירושלמי מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמים דהכא עין הצביעה והצביעה תרוייהו בהדי הדדי קא אתי ושיעור מין הצבע כצובע.

טו

הטווה אורך ארבעת טפחים מכל דבר הנטווה חייב. העושה את הלבד הרי זה תולדת טווה וחייב בשילבד דבר שאיפשר לטוות ממנו חוט אורך ארבעה טפחים בעובי בינינו.

טז

העושה שתי בתי נירין שנתן שני חוטין של שתי בנירה אחת שקורין ליצ"ז חייב. ועושה נפה וכברה וכיוצא בהן משיעשה שני בתים באחד מכל אלו חייב משום תולדת עושה נירין.

יז

מתיחת החוטין באורך היריעה וברחבה עד שתעשה כולה שתי בלא ערב היא הנסכת המסכת. והמותח נקרא מסיך והשובט על החוטין עד שיפרקו ויתקנם הוי תולדת מיסך וחייב כשיעורו ברוחב שתי אצבעות. וכל האורג שני חוטין ברוחב שני אצבעות חייב. ואם ארג חוט אחד והשלים בו הבגד חייב. ארג בשפת היריעה שני חוטים ברוחב שלשה בתי נירין חייב הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן ברוחב שלשה בתי נירים. ואע"ג דבאורג בעינן שיעור שני אצבעות רוחב היינו ביריעה דרחבה טפי דכיון דארג בה רוחב שני אצבעות חייב אבל בכי האי גוונא דלא הוי רוחב טפי משלשה בתי נירין בצלצול חייב ברוחבן. המדקדק את החוטין ומפרידין בעת האריגה הוי תולדת אורג. וכן הקולע את הנימין משיעשה קליעה באורך שני אצבעות.

כ

הבוצע חוטין חייב והוא המפריד את הארוג בין שהוציא הערב מן השתי או שהעביר השתי מעל הערב חייב והוא שיתכוין לתקן כדרך שעושים אלו שמאחים את הבגדים שבוצעים ואח"כ מאחים. והסותר את הקליעה לתקן הוי תולדת בוצע ושיעורו כשיעור הבוצע:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.