אור שמח/ערכין וחרמין/ה

אור שמח ‏ ערכין וחרמין ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ט

ומפני מה כו' אין לה פדיון כו'.

להבין הדבר דמאיזה טעם לא יוקדש דמיהן לבדק הבית הלא בקדשי בדק הבית אף עופות ומנחות נפדין הן ומה טעם לזה שדמיהן עולות, נראה כן דקיי"ל דדמיהן לבדק הבית בין במקדיש נכסיו בין במקדיש עדרו וכדפליגי בתמורה וכאן בירושלמי פריך במקדיש בהמתו בהמה לא למזבח היא ומשני בהמה למזבח ולמה סתם האיש הזה כאומר לא יהיה אלא לבדק הבית, פירוש דכיון דהקדיש עדרו או נכסיו סתם הוי כמפרש שאינו רוצה שיוקדש דבר שמחובר אל הנושא ההקדש רק שיהא ענין ממוני שלא יוקדש הגוף בפרט רק השווי של הדבר ולכן לא הקדיש זכרים לעולות שאז הגוף קדוש רק יוקדש דמיו לבדה"ב שהשווי יוקדש ונפדה וכמו כן כל קדשי בדה"ב ההקדש על השווי והדמים לא אל הגוף דנפדה תמיד אף אם הוא ראוי לבדה"ב, לכן אמר דבעופות ומנחות שאם יחול ההקדש עליהן אז לא יהיו נפדין ויחול הקדש על גופן ולא יהא על השווי לבד אז לא יהיו נפדין כלל, ומדסתם האיש והקדיש נכסיו רואין אנו שלא כוון רק על השווי לכן אם חל עליהן קדושה לצורך עולות הרי נתחדש בהן ע"י מה שסתם בהקדישו שאינו מתייחס אל הנושא ההקדש היינו שיהא תכליתו לקדושת עולה והעולה אם תפול בה מום תפדה ואינו דבוק אל העצם כאילו הקדישן בפירוש יינות לנסכים ועופות לעולות העוף דאז לא היה להן פדיון כלל ונמצא דעל ידי הקדשו סתם אמרינן דההקדש הוא בדבר שאינו דבוק כל כך לנושא את ההקדש מאלו הקדיש בפרט עוף למזבח ויינות ושמנים למזבח, אבל במקדיש בהמתו ונכסיו דאם נאמר דיעשו עולות או דמיהן יפלו לעולה הרי לא נתחדש דבר במה שהקדיש סתם דאם הקדישן בפירוש הי' להן פדיון ע"י מום ואם הקדישן סתם נפדין ע"י מום לכן אמרינן דהם לבדה"ב והוסיף במה שהקדישן סתם דנופלין לבדה"ב דנפדין כשהן תמימים, וזה פירש סברת רבינו. ולקמן בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות וכן המקדיש נכסיו והיו בהן זכרים שיקריבו עולות חושש אני שצ"ל דברים, או שיטפא דלישנא וכוונתו על יינות ושמנים ועופות שדמיהן יפלו לעולות, וכיון שהקדשו הוא ליקח עולות למזבח בהן אין העור לכהנים רק יפלו דמיהן לבדה"ב וכמו שפסק כר' אלעזר, והיה בהן זכרים ר"ל הזכרים שלוקחין מדמי עופות ויינות כו' כמוש"ב ודוק היטב:

יג

שחט בה שנים כו' והרי היא בכלל והעמיד והעריך עד שתמות.

הנה נראה מדברי רבינו דקאי גם על אם הקדיש בהמה תמימה לבדה"ב ושחטה ג"כ נפדית כל זמן שמפרכסת, וזה נגד הסוגיא דתמורה דאמר לר' שמעון דקדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והערכה ואפ"ה אם נשחטו לא יפדו משום דכיון דתמימין אינן נפדין אלא למזבח יאמרו עליהן קדשי מזבח שנשחטו נפדין לכן יקברו וא"כ למה כתב רבינו דמפרכסת נפדית תמימה. ונראה לי דסובר רבינו דהך גזירה דוקא לר' שמעון משום דאשכחן דסובר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו משום דאתו למימר דקדשים הוו הואיל ונשחטו בעזרה לכן גזר נמי בקדשי בדה"ב הואיל דאינן נפדין רק להקרבה כשהן תמימין אם יפדו אחר שחיטתן בחוץ יאמרו דהן קדשי מזבח ונפדין תמימין לאכילה אבל לרבנן דלא גזרו בחולין שנשחטו בעזרה ואמרי יקברו הוא הדין לא גזרו בתמימה לבדק הבית ונפדית לאחר שחיטה כשהיא בת העמדה והערכה כשמפרכסת לכן לא זכר רבינו זה, כן נראה בשיטת רבינו:

אמנם בסוגיא שם דתניא בקדשים שנפל בהן מום ושחטן דר' מאיר סובר דיקברו וחכ"א יפדו ובמעילה מפורש דבקדשי מזבח מיירי והוא תמוה דלר' יוחנן מי הוא האומר דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה, יעוין בתוס' גירסא אחרת שכתובה בספרים, והאמת נ"ל דלדברי רבינו א"ש כגון ששחטה והיא מפרכסת ובר העמדה והערכה הוי לכן סברי רבנן יפדו ור' מאיר לטעמיה דגזר גבי שוחט בכור עד שלא הראהו לחכם דגזר מפני מומין בדוקין שבעין שהן משתנין לאחר מיתה, וכמו דתמן דהחכם מתיר הבכור לשחוט בחוץ לאכלו כן הכא אם יפדוהו לאחר שחיטה גזר שמא יראה מומו לאחר שחיטה לחכם ויפדהו וא"כ גזר אטו מומין המשתנין לאחר שחיטה וחכמים לטעמייהו דלא גזרו, ולפ"ז גם לר"ל דסבר דלרבנן לא היו קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה ורבנן דאמרו יפדו כששחטן אפילו מתים דלא בעי העמדה והערכה ור' מאיר דאמר יקבר ולטעמו אזיל דגזר משום מומין המשתנים ונראה לחכם אחר שחיטה ודוק. ומה שכתב רבינו או תמימה הראויה ליקרב כמו שיתבאר, נ"ל דכוון על מקדיש לבדה"ב הקדש עלוי את קדשי מזבח דגם היא צריכה העמדה והערכה לכן אמרו בגמ' עבר ושחטה מה שעשה עשוי פירוש דאין כאן העמדה והערכה ולכן כתב כמו שיתבאר להלן ה"י דצריכה מד"ס פדייה, ולקמן פ"ה ממעה"ק דעור תפיס להקדש ואילו כוון על מקדיש לבה"ב חולין הי' לו לומר כמו שנתבאר לעיל דנפדין לצרכי עולות ודוק:

ומסתפקא לי לפי מה שנתבאר להלן פ"א מאיסורי מזבח בשיטת רבינו דבקדשי מזבח אם קדם מומו להקדישו אינו צריך העמדה והערכה ואם ילדו קודם פדיונן לא נחית להוולד קדוה"ג משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר מי צריך הוולד העמדה והערכה ואם מת הוולד יקבר הואיל דהוא תמים או גם ע"ז אמרינן לא יהא טפל חמור מהעיקר כיון דאמו א"צ העמדה והערכה תו הוא ג"כ לא צריך ואכמ"ל:

יד

ה"ז ספק אם פשטה קדושה (בכולה) או לא.

נ"ב ט"ס וצ"ל [בגופה] ולכן כתב דמוכרין אותה כולה כו' ודמיה חולין. ובהלכה ט"ו ואם היה אבר שהנשמה תלוי בו פשטה קדושה בכולה פירוש מספק, ופרטיות דין זה ביאר רבינו בהלכות מעילה פ"ד ה"ב יעו"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.