אור שמח/מכירה/ד

אור שמח ‏ מכירה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

דבר הנקנה במשיכה אם היה ברה"ר ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא כיון שהוציא מקצת החפץ מר"ה קנה:

הרב המגיד פירש, דאע"ג דכל דבר טעון משיכת כולו, בכ"ז זהו בסימטא ובחצר של שניהם, אבל באם היה החפץ מונח במקום ששם אינו מועיל משיכה ומשכו קצת למקום המועיל משיכה בזה מועיל לכו"ע, ומש"כ המגיד שזה כבר משכה כולה אין הכוונה שימשוך אותה שיבא סוף הנמשך במקום שהיה עומד ראשו, דמאי נפק"מ אם היא ברה"ר, רק הקפידא שיעייל אותה מקצתו לסימטא או לרשותו, רק כוונת המגיד דאם היה מונח סאה חטים לא נימא דכיון שמשך מקצת סאה לסימטא קנה, ע"ז דייק המגיד דרק אם כולו דבר אחד או מונח באופן שבמשיכת מקצתו נמשך כולה ממקומו וכמו דאמרו גבי ספינה ע"כ לא כו' בדוכתא קיימא אבל ספינה כיון דנדה פורתא נדה כולה, וזה בודאי אם היתה ברשות המוכר ומשך מקצתה לסימטא לא קנה דמאי אלים במה דמשך מקצתה לרשות שהמשיכה קונה שמה, טפי מהך מקצת שנשארה ברשות מוכר ולכן לא הזכירו רק רה"ר, ובשו"ע הזכיר גם חצר שאינה של שניהם, וכן מפורש בפרק המצניע (דף צ"א) היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד כו', הרי דתיכף דהוציא מרה"י נתחייב אז לענין שבת ואז קני לענין גניבה לא כשמונח עדיין מקצתו ברשות מוכר דהתם הוא רשות הבעלים ובעי שיוציאנו כולו מרשות בעלים וזה פשוט:

והנה הרמב"ן ועמו רבנן, הביאו דמשיכה קונה בכליו של מוכר מהא דפריך שם וא"א אגד כלי שמיה אגד קדם ליה איסור גניבה לאיסור שבת, הרי דכיון דהוציא המעות אף ע"ג דהכיס לא הוציא ולא קנה הכיס נתחייב על גניבה. ונראה לסתור, דלעולם בכליו של מוכר לא מועיל משיכה רק שם כשמושך הכיס, הרי בעי שיתכוין למושכה בכוונת גניבה לקנותה היינו להוציאה מרשות הבעלים, ולסוף כשהוציא כולה אז קונה הכיס ג"כ, א"כ משיכת מקצת הכיס ג"כ מועלת בהקנין להכיס, ולכן אף שעדיין לא קנה הכיס משום שלא משכה לרשותו אבל המעות הצרורים בהכיס דאותן הוציאן לגמרי קנאן להתחייב באונסין, אבל כי אינו מושך הכלי של מוכר בכוונת קנין לקנותו רק לקנות הדברים אשר בתוך הכלי אימא דאינו מועיל, ולכך לא הביאו מזה התוספות ראיה בפ"ק דמציעא (דף ט) משום דיש לדחות כדפרישית, אמנם לפום פסק רבינו דהיכי דהיה דבר הנקנה ברשות שאין מועיל שם משיכה והעלהו מקצתו למקום המועיל משיכה סגי באותו מקצת, א"כ כאן המעכב משום שהמקצת עדיין ברשות הבעלים ובמאי נפיק מרשותו דבעלים וכמו שמקצתו במשיכה כן מקצתו ברשות הבעלים. ובמאי יתחשב טפי דאיהו עייל ברשותיה דהמוציא מרשות הבעלים שעדיין מקצתו מונח בו, אבל כשהיה מונח מקצת ברשות הבעלים ומקצת בסמטא ובא אחד ומשכו כולו לסמטא, היינו שהמקצת שהיה מונח ברשות בעלים משכו לסמטא, בודאי מועיל לרבינו, דעכשיו דאינו ברשות בעלים כלל קונה אותו במה שגמר להעלות המקצת לסמטא מקום שהמשיכה מועלת וכאילו היה מונח ברה"ר ומשכו מקצתו לסמטא דמועיל, א"כ תו גבי גנב במה שמשך המעות בכיס לא מועיל כלל לקנות הכיס דעדיין מונח מקצתו ברשות בעלים, ולכשיוציא את כל הכיס אין נפק"מ במה שהוציאו מעיקרא לשם גניבה, דהוא הדין אם היה מונח מאליו כן מקצתו ברשות בעלים ומשכו אותו מקצת מרשותו קונה הכיס, וא"כ הקנין בא רק בגמר המשיכה לחודא בלא צירוף התחלת המשיכה כלל וא"כ שפיר מוכח מזה דמושך בכליו של מוכר מהני, ולכן הרא"ש לטעמו דסבר דדוקא בספינה דמשיכתה גרוע בעי למשוך כולה הא בשאר מטלטלין שנמשכין מכח האדם לחוד במשיכת מקצתו סגי שפיר אייתי ראיה מהך דהמצניע דבכליו של מוכר מועיל משיכה, והרמב"ן ז"ל דסובר דהוה"ד במטלטלין לא מועיל משיכת מקצת, ע"כ סבר כשיטת רבינו דאם העלהו ממקום שאינו מועיל למקום המועיל סגי במקצת לכן אייתי ראיה מהמצניע דמועיל בכליו של מוכר ודוק:

והנה לרבינו דפסק דבעייליה למקום המועיל משיכה, אף כי משך מקצתו סגי, ופסק לקמן הלכה ה' דאם היו בכליו של מוכר לא מועיל המשיכה, קשה איך אמר דקדים ליה גניבה לאיסור שבת הא לא קנה כי משיך המעות משום דהמה בתוך הכיס של בעלים שעדיין לא הוציאו, ונראה דרבינא מוקי להך ברייתא בפרק אלו נערות דאפקיה לרה"ר וכבר פרשו בתוס' שם דלדידיה ג"כ לענין קנין לא קני במשיכה ברה"ר רק להתחייב באונסין סבר רבינא דכל זמן דאפקיה מרשות בעלים אף לרה"ר קנאו הגנב להתחייב באונסין. והנה הטעם דמשיכה לשיטת רבינו לא מהני בכליו של מוכר הוא דהוי כמו כליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה לוקח כן לא קנה ע"י משיכה וכמוש"ב המגיד בהלכה ה', ושיטת רבינו לקמן פרק א' מהלכות זכיה דהפורס מצודה שהיא כלי תוך שדה חבירו וצד בה ואמר בעל השדה זכתה לי שדה בעומד בצדה דקנה ולא אמרינן דכלי בעל המצודה מפסיקין, דאימתי הכלי מפסיק במקום שיש לו רשות להניח הכלי, הא מקום שאין לו רשות להניח כלי תו כמו שאין כלי של אדם קונה לו במקום שאין לו רשות להניח, כן אין מפסיק בין הרשות להחפץ והוי כאילו מונח החפץ על הרשות בלא הכלי, והא דבכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה הוא דמדעת הלוקח הכניס המוכר כליו לכן חשובים להפסיק [והלחם משנה שם לא עמד ע"ז] וא"כ כאן שהוציא לרה"ר המעות בכיס, ורה"ר מאן יהיב ליה לבעלים לאנוחי כליו דמאן פייס ומאן מחיל, וא"כ כיון שאין לו רשות להניח כליו הרי הכלי אינו חוצץ והוי כאילו המעות מונח על קרקע רה"ר בלא הפסק הכיס ושפיר תו נתחייב באונסין, דמועיל המשיכה כאילו משכו בלא כלי דכיון דמקום של המעות הוא רה"ר שם אין רשות להניח שם כלי ברשות רבים, ולכן שפיר פריך הא קדם ליה איסור גניבה לאיסור שבת ודוק. ובזה א"ש, דכיון דרבינו כתב בפירוש המשנה במרובה כי הגנב לא יקרא גנב עד שיביא דבר הגנוב ברשותו ויקנה אותו בדרך מדרכי קניות המטלטלין, הרי דאם היה מושכו לרה"ר לא נתחייב אף לאונסין, והא שכתב רבינו בפרק ג' מהלכות גניבה הלכה ב' והיה מגררו כו' לרה"ר ואבדו שם כו' ודאי כוון בשצירף לתוך ידו והא שקיצר משום דאף ע"פ שלא צירף לתוך ידו כיון שאבדו שם א"כ בלא חיוב מיתה חייב משום מזיק וכמש"כ רבינו שם שאיסור שבת ואיסור גניבה ואיסור היזק באין כאחד, וא"כ לק"מ, דאיסור גניבה קדים דכ"ז דלא נפלה ליד לא נתחייב באונסין ופשוט, ועיין מש"כ בזה פרק ג' מגניבה דברים נוגעים לזה, ומוכרח עוד דרב ביבי בר אביי מוקי ברה"ר, דבתלתא מקומות מקשה מהך ברייתא ועל דינא דדברים שדרכן להגביה לא קנה במשיכה, לא הקשה, וטעמו דכיון דלהתחייב באונסין סגי רק באפוקי מרשות בעלים ולהכי מועיל משיכה ברה"ר, לכן קנה אף דלא הגביה, ובקנין דבעי לעיולי לרשות לוקח לא קנה עד שיגביה וקרוב לזה כתב הרמב"ן ודוק היטב בכ"ז:

יד

הנוטל כלים מן האומן ע"מ לבקרן וכו':

דוקא כאן פירש לחלק בין זבינא חריפא לזבינא דרמי על אפיה, אבל בהלוקח כלים מבה"א לשגרן לבית חמיו לא חילק, דדוקא כאן דלקחו ליקח תיכף כשיראנו, אבל לקמן בלקח לשגרן לבית חמיו או להמכר במקום פלוני שהוא רחוק מכאן על מנת ובאופן אם מקבלין אותן ממנו כו' או אם ימכרו במקום פלוני כו' כיון דלוקח בתנאי כזה ודאי הוי תמיד זבינא דחריפא דהוי הניית לוקח דאיזה שיקנה בשווי הזה יקנה לחלוטין, אבל באופן שיהא הברירה ביד לוקח וביד המוכר לא יהיה הברירה לשנות, אופן כזה תמיד המקח הוא הנאת לוקח ולא של מוכר דאיהו הפסיד שאין בידו כעת לשנות וניטל רשותו מחפצו באופן שאין השני מוכרח, ולכן סתם בהלכות שלוחין פ"ב ה"ח יעו"ש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.