אור שמח/ביאת מקדש/ד

אור שמח ‏ ביאת מקדש ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו כו'.

בכס"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל ותירץ שסובר רבינו שאותה קושיא אינה מוכרחת כו' עיי"ש. פירוש דהכי דריש והיה על מצח אהרן ונשא את עון הקדשים כשנושא עון הקדשים לא המקדישים כמו דדייק בזבחים (דף כ"ג) אז אינו נושא רק כשהיא על מצח אהרן אבל בדברים דגלי קרא במועדו אפילו בטומאה דחזינא גבי קרבנות צבור מרצה ציץ על טומאת המקדישים דכיון דטומאה דחויה בציבור בעי ציץ לרצויי כדאמר בפסחים (דף ע"ז) סברוה דלכו"ע טומאה דחויה כו' ובעי ציץ לרצויי, אם כן מרצה ציץ בציבור גם עון המקדישים בזה מרצה גם אף אם אינו על מצח אהרן, וזה נאות בפשט הכתוב רק לר' יהודה דסבר טומאה הותרה בציבור ולא בעי ציץ לרצויי א"כ מוכרח דעל מצח מורה שרק על מצחו ולדבריו שקיל וטרי מכה"ג ביוהכ"פ דאז כי מרצה על הטומאה אינו על מצחו. ונכון זה לפי שיטת רבינו דבציבור כיון דדחויה היא בעי ציץ לרצות גם על טומאת הגוף כמוש"כ לעיל אלא א"כ היתה הטומאה דחויה בציבור שהציץ מרצה עלה, ולקמן בהלכה ט"ו יעו"ש וזה והיה להם לרצון הוא על טומאת הגוף דציבור ג"כ. (נ"ב. ונראה דרבינו פירש כן בפשט הגמרא זבחים ריש פרק שני בני ישראל למעוטי מאי כו' אלא למעט נכרים השתא ציץ לא מרצה כו' בטומאה קרב דכיון דאין הציץ מרצה תו אין קרב בטומאה אף בצבור ובטומאת הגוף ודלא כרש"י שפירש דרך פלפול יעו"ש כי הוסיף דברים שלא נזכרו בגמרא וברור מאד) ומה שפרש"י בסוף פ"ק דשבועות על המזבח שהקטיר בטומאה צ"ל בטומאת זב דטומאת מת הותרה בציבור לר' יהודה שם ודוק:

י

כל קרבנות הציבור קבוע זמנם כו'.

פירוש דרבינו פסק כר' יהודה דאמר במנחות (דף נ"ב) דפר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז בתחלה מגבין להם ואינן באין מתרומת הלישכה וא"כ הוי כקרבנות יחיד דכל אחד נותן חלקו ולכן אמר כל קרבנות הציבור הבאין מתרומת הלישכה קבוע זמנם וזה פשוט:

יב

כיצד דוחה את הטומאה הגיע כו' והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת כו' ה"ז יעשה בטומאה.

פירוש דרבינו לטעמיה דטמא מת אינו משלח קרבנותיו לבד טמא שרץ וכיו"ב כמו שפסק לעיל פ"ב, לכן אם רוב הקהל טמאים והקרבן הוא של ציבור הוי כטמא מת שמשלח קרבנות דאי אפשר אם לא ע"י שבציבור דחויה טומאה א"כ הוי קרבן ציבור הבא בטומאה ולכן מקריבין אותו בטומאה, לכן טמאי שרץ אסורים להכנס אם נעשה בטומאה משום שאצלם אין צורך לטומאה לדחות דהא טמא שרץ משלח קרבנותיו ועל הקרבתו לא נדחית טומאת שרץ. אמנם בהיו הכהנים טמאים לא שנא בין טומאת שרץ לטומאת מת דכל טומאת מגע שריא רחמנא וכמו באכילת פסח ויעוין בכורות (דף ל"ג), וא"כ אם נכנסו ועבדו הכהנים טמאי שרץ פטורים ממיתה, ונמצא זה קצור לשון בדברי רבינו דטבול יום דטמא שרץ מחלל עבודה וחייב מיתה כמו טמא מת ולא שנא כלל בין ט"ש לטמא מת בכהנים העובדים ודוק:

יד

אם היו רוב הכהנים הנכנסים כו' טמאים יעשו בטומאה.

דברי רבינו מסתברים דלא דמי לפסח דתנן בי' או שהיו הכהנים טמאים ולא תני רובן משום דכאן גבי קרבן ציבור שהכהנים עצמן מתכפרין בהן הוי כמו נטמאו רוב קהל בפסח דכולן עושין בטומאה דכולן שייכים להקרבנות להקריב, ומוכרח כן מהא דבעי ר"ה בזבחים (דף צ"ט) כהן טמא בקרבנות ציבור מהו שיחלקו לו כו' והאי נמי מחטא הוא כו' ופשיט מכ"ג אונן כו' ופירש רבינו פ"י ממעה"ק הכ"ג שהטמאים מקריבין אותו דמחטא הוי [והא דנאכל בשרו הוא שלא טמאו הכהנים הבשר דהמה זרקו הדם והקטירו האמורים ובזה הא הבשר נאכל כמפורש בירושלמי פרק כיצד צולין ה"ה בא בטומאת הדם כו' ופשוט] והא כיון דאיכא טהורים איך ראוים הטמאים להקריב ולא נזכר כאן בע"מ כמו בב"ק וצ"ל שרוב הנכנסים בירושלים כהנים טמאים ויעשו בטומאה ודוק:

טו

ומפני זה צריכה ציץ כו'.

נ"ב פסחים (דף ע"ז) עיי"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.