אבן האזל/עדות/ב

אבן האזל ‏ עדות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

היו העדים מרובים שנים מהם כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג, אבל אם הכחיש את שניהם אפילו בבדיקות עדותן בטלה.

תתקיים העדות בשנים ויהרג, בסנהדרין דף מ"א ע"ב מפרש רבא הכי מתני' דתנן ואפי' שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת דקאי אחקירות וה"ק אפי' בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת, כמאן דלא כר"ע, ופירש"י דהא דאמר דלא כר"ע היינו דלא כר"ש דאמר מקיש שלשה לשנים גבי הזמה דעד שיזומו שלשתן והכא כיון דאחד אומר איני יודע אי אפשר להזימו, ומה דאמר דלא כר"ע זהו משום דר"ע נמי סבר כר"ש, והתוס' כתבו דהכונה דלא כר"ע דאמר מקיש שלשה לשנים לדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול, דגם לזה דמי כשאחד אומר איני יודע בחקירות, ולכן תמה בזה הלח"מ על דברי הרמב"ם דהא בין בהא דר"ש בדין עד שיזומו שניהם, בין בהא דר"ע בדין נמצא א' קרוב או פסול, פסק דמקשינן שלשה לשנים, וא"כ למה פסק כפירושא דרבא במתני' דאם שנים יודעין ואחד אינו יודע תתקיים העדות בשנים, וכתב הלח"מ דהרמב"ם מפרש כפירש"י דתלייא בדינא דר"ש, וממילא כשאומר אחד איני יודע בחקירות א"א להזימן דהא אין ניזומין עד שיזומו כולם, אלא דבזה צריך דוקא אם הגידו כל אחד בתוך כדי דבור של חבירו, ולכן נפרש כונת הרמב"ם כאן דהוא אם לא הגיד השלישי בתוך כ"ד של השנים, ומה שסתם הרמב"ם זהו משום שסמך על מה שכתב החילוק גבי הזמה, עכ"ד הלח"מ, ובודאי תירוצו אינו מיושב, לבד שהרמב"ם לא הזכיר דשני הדינים תלויים זה בזה, ורק בגמ' מבואר כן, אך לבד זה היה שייך לומר כן אם היה כותב דין הזמה קודם, אבל באמת דין הזמה כתב בפרק כ' ואיך שייך לומר דכאן בפ"ב סמך על זה.

לכן נראה דכיון דע"כ הפירוש במתני' הוא כדמשני רבא דהכי קאמר אפי' בחקירות שנים אומרים ידענו, ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת, ומה דמוסיף הגמ' על זה ודלא כר"ע, סובר הרמב"ם דלהלכה א"א לומר כן דודאי הלכה בין כר"ע בין כר"ש ולא פליגי במתני' במכות דף ה' אלא בדיני ממונות. ואמר שם ר"נ דהלכה כרבי דאין חילוק בין ד"נ לד"מ, לכן סובר הרמב"ם דלא דמי הא דר"ע לדין נמצא א' קרוב או פסול, והא דר"ש לדין אם לא הוזמו כולן לדין אם אמר אחד איני יודע, דאם אמר אחד איני יודע בחקירות שהם גוף העדות אינו עד כלל, ולא שייך שיפסול השנים היודעים ומגידים עדות ברורה, ואחר שנתעוררתי בסברא זו עיינתי במרכה"מ כאן ומצאתי שכיונתי לדבריו דגבי אמר איני יודע אינו עד כלל ולא שייך שיפסול את השנים היודעים, אח"כ ראיתי שיש לחזק סברא זו מהא דאמר הגמ' בסנהדרין דף י"ז ע"א אמר ר' אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה, ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא האי דאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן לי' קמ"ל דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי, ואי אמר טעמא לא שמעינן לי', והשיג מגמ' זו הראב"ד על הרמב"ם בפ"ח מהל' סנהדרין הל' ב', וכתבו הכ"מ והרדב"ז דהרמב"ם סובר דהך דינא אינו אלא בדיני נפשות, וכן כתב הרמב"ם שם בפרק ט' הל' ב' דזה שאמר איני יודע הרי הוא כמו שאינו, שהרי אינו חוזר ומלמד חובה, אבל בד"מ אם ראה אח"כ לחזור מדבריו יכול לחזור, דגם בדיני נפשות יכול לחזור לזכות, ובד"מ אין חילוק דזכותו של זה הוא חובתו של זה.

ועכשיו נבאר דכיון דחזינן דהיכי דאינו יכול לחזור הוי כמאן דליתיה, וא"כ החילוק מבואר בין דין ב"ד ובין דין עדים, דדוקא גבי ב"ד אפשר שאם אמר קודם איני יודע יכול לחזור אם אינו לחובה בדיני נפשות, אבל גבי עדים דכתיב אם לא יגיד, ודרשינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ומבואר בחו"מ סי' כ"ט סעיף א' דאם אמרו עדים אין אנו יודעין אינם יכולים לחזור להעיד אפי' אם לא נשבעו קודם, ודוקא אם נתנו אמתלא נאמנים לחזור ולהגיד, וא"כ כל זמן שלא נתנו אמתלא כיון שאינם יכולים להעיד הוי כמאן דליתיה, ולכן לא שייך שהשלישי שאמר איני יודע יהיה יכול לפסול השנים היודעים כיון שהוא כמאן דליתיה, ואף דיש לדון במה שכתבתי במה שהבאתי מדין ב"ד במוסיפין דאם אמר אחד איני יודע דמוסיפין ועושין ב"ד שקול משום דהאי דאמר איני יודע הוי כמאן דליתיה, דה"נ גבי עדות אם אמר עד אחד איני יודע הוי כמאן דליתיה, ואינו יכול לפסול השנים, דיש לומר דלא דמי דגבי ב"ד כיון דאינו יכול לחזור הא בעצם המנין לא הוי שקולין, אבל הכא איירינן לדין עדות דכיון דאחד אמר בדרישות איני יודע דעדותו פסולה, ונאמר הוקשו שלשה לשנים דכל השלשה נפסלו, אך באמת אין בזה חילוק דגם בעדות נוכל לומר דכיון שאינו יודע בדרישות וגם אינו יכול לחזור לומר אני יודע א"כ אינו עד כלל, ושפיר הוי כמאן דליתיה ואינו יכול לפסול השנים, ועוד יש לומר דבכונה אמר הגמ' גבי ב"ד דמאן דאמר איני יודע כמאן דליתיה, דאף דהגמ' מפרש דאי אמר טעמא לא שמעינן ליה, מ"מ הא אמר הגמ' דטעמא הוא דכמאן דליתיה, ואינו בדין זה מן הדיינין, ונמצא דלא רק משום שאינם שקולים אלא דאינו דיין כלל, וא"כ ה"נ גבי עדות לא הוי עד כלל אם אמר איני יודע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.