שרשי הים/עדות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שרשי היםTriangleArrow-Left.png עדות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
דברי שאול - עדות ביוסף
יצחק ירנן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ה[עריכה]

שורש הכחשת העדים במנין השעות

אמר ע"א בשתי שעות והב' אומר בג' עדותן קיימת שדרך העם לטעות שעה אחד כו'. ע"כ. בגמ' פסחים די"א תנן התם אחד אומר בשנים בחדש וא' אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע אחד אומר בג' וא' אומר בחמשה עדותן בטילה אחד אומר בב' שעות וא' אומר בג' שעות עדותן קיימת אחד אומר בג' וא' אומר בה' עדותן בטילה דברי ר"מ ר' יאודה אומר עדותן קיימת אחד אומר בה' וא' אומר בז' עדותן בטילה כו' אמר אביי לכשתמצא לומר לדברי ר"מ אין אדם טועה ולא כלום לדברי ר"י אדם טועה חצי שעה מעשה כי הוה במיפק תרי ועייל תלתא והא דקאמר שתים בסוף שתים והא דקאמר ג' בתחילת שלש לדברי ר"י אדם טועה חצי שעה מעשה כי הוה בפלגיה דארבעה הוה והאי דקאמר ג' בסוף ג' וקטעיה פלגא שעתא דקמיה והאי דקאמר חמש בתחילת חמש וקטעיה פלגא דשעתא לאחוריה כו' ע"כ ופי' רש"י כשתעמוד ותדקדק על מכונו תמצא לר"מ כו' וק"ק דאמאי לר"מ אדם טועה רביע שעה ומשהו כי הוה בסוף שתיים חסר רביע הוה ומ"ד שתיים חסר רביע קאמר ומ"ד שלש בתחילת שלש וקטעי רביע שעה ומשהו.
וא"כ דמעשה כי הוה בתחילת שלש הוה ומ"ד שתים חסר רביע קאמר וקטעי רביע שעה ומשהו אבל אין לומר באופן אחר דקסבר ר"מ דאדם טועה חצי שעה דא"כ אחד אומר בג' וא' אומר בחמש נמי יכול להתקיים עדותן ואיכא למימר דחצי שעה איכא בינייהו כדאמרינן לר"י אך רביע שעה איכא למימר שפיר דאדם טועה לר"מ ולולי דברי רש"י היינו יכולים לפרש ולומר דה"ק כשתמצא לומר לר"מ כו' כלומר כשתרצה לומר דלר"מ אין אדם טועה ולא כלום לר"י עכ"ל אין אדם טועה לא כלום לר"י ע"כ לומר דאדם טועה חצי שעה ולא יותר דאפושי פלוגתא לא מפשינן וי"ל.
תו במ"ש איכא דאמרי לדברי ר"י אדם טועה שעה ומשהו כו' ק"ק דאמאי לא אמרי' דלר"י אדם טועה שעה ומחצה דמעשה כי הוה באמצע שעה רביעי הוה ומ"ד שלש תחילת שלש ומ"ד חמש תחילת חמש או סוף חמש וי"ל דלהאי לישנא משמע ליה דלא תלינן טעותא בב' עדים ואמטו להכי נייד מלומר כלישנא קמא ולישנא קמא משמע ליה דטפי עדיף למימר דתלינן הטעות בב' עדים ושטעו כל א' בזמן מועט מלתלות הטעות בע"א ובזמן רב ומה"ט לא הוק' להם להתוס' בד"ה אלא אמר רבא קושייתם ללישנא בתרא דאביי משום דמה"ט דאמרן הוא דנייד מלומר כלישנא קמא אבל לרבא ק"ל שפיר דכל עיקר טעמא דלא אמרי' כהנהו לישני דאביי אינו אלא משום דס"ל דמספקא לא קטלינן עד שהוצרכו לידחק ולומר דמה"ט נמי הוא דלא אמר כלישנא דאביי אע"ג דלא תי' איהו גופיה ה"ט בהדייא והרב ח"ה ז"ל כתב ע"ד התוס' וז"ל ולעיל לאביי ללישנא בתרא דאמר דקטעי שעה ומשהו לא ק"ל דא"כ לר"י הא' אומר בב' והא' אומר בחמש נמי דזה שאומר בשתים בסוף שתים וזה שאומר בה' בתחילת חמש ועובדא הוה בתחילת ארבע וכל א' טעי שעה ומשהו דאיכא למימר דאה"ן לר"י אלא דנקט שלש וחמש לרבותא דר"ע דאפי"ה עדותן בטילה עכ"ל ואלו הוה ק"ל להרב ז"ל כדאקשינן לא הי"ל מקום לתירוצו ז"ל ואפשר שהרב ז"ל לא הוק' לו כן משום דמשמע ליה דהא ל"ק דאפשר כהאי לישנא משמע ליה דדוקא בשעה ומשהו עבידי אינשי דטעו ותו לא עבידי דטעו.
וראיתי להתוס' ז"ל שם בד"ה אחד אומר בב' שעות כו' שכתבו כשזה אומר קודם הנץ החמה כו' אבל הני לא דקדקו כו' עכ"ל והא דפריך תלמודא לקמן לרב שימי בר אשי דאמר לא שנו אלא לשעות פשיטא כו' ולפי דבריהם טובא קמ"ל דאע"ג דא' אומר בשתיים וא' אומר בג' דמי לא' אומר קודם הנץ החמה וא' אומר אחר הנץ החמה אפי"ה שנייא היא טעות שעות דאין בני אדם מדקדקים בשעות כמ"ש התוס' ז"ל דאפי"ה פריך פשיטא לר' שימי דאיהו לא נחית להכי אלא לאשמועינן עיקר דינא בקודם ולאחר הנץ החמה ואם איתא לא הו"ל למימר בהאי לישנא אך במה שתירצו התוס' איכא למידק דאכתי ק' מה מפסיד אם מדקדק בהם דשמא ידעי בהכי ונמצא עדותן בטילה כמו שדקדקו הם ז"ל בתחילת הסוגייא וכאן לא יתכן לתירוצם בודאי שעות לחוד וימים לחוד ואע"פ שכיונו ביום מדקדק אחריהם בשעות ולפי שיטת מן המפרשים דשעות היום נמנין מהנץ החמה עד שקיעתה והביא דבריהם הר"ב מנחת כהן בקו" מבוא השמש ח"ב פ"א ר"מ ניחא עיקר קושייתם ולדבריהם צריך ישוב ועוד י"ל לפי דבריהם מ"ש בא' אומר בחמש וא' אומר בשבע עדותן בטילה משום דחמש חמה במזרח ושבע חמה במערב ואמאי לא נאמר שלא דקדקו בשעות ולזה הישוב מבואר.
עוד ראיתי שכתבו התוס' שם בד"ה אלא אמר רבא לדברי ר"מ כו' וא"ת אחד אומר בג' וא' אומר בה' אמאי עדותן בטילה נימא דעובדא ברביעית הוה וי"ל דסבר רבא דאין (לגלות) [לתלות] הטעות בשניהם אך יש להק' א' אומר בג' וא' אומר בה' אמאי עדותן בטילה אלו דייקת בהני סהדי דילמא האי דקאמר בג' בסוף ג' וי"ל דלהחמיר ולקיים עדותן לא בדקינן להו עכ"ל לפי דבריהם כאן בסוגייא מצינן מימר שבתירוץ זה כוונו לתרץ ג"כ הקושייא הראשונה אמנם בפ' היו בודקים דמ"א ע"ב הפכו סדר קושייתם וראשונה הק' הקושייא השניה ותרצו התירוץ שתי' כאן ושוב הק' הקושייא הראשונה שהק' כאן ותירוצו משמע דלא ניחא להו לתרץ הקו' הראשו' עפ"י תירוץ זה ומצאתי בשיטת כת"י למרן החבי"ב שם בפ' היו בודקים שכתבו וז"ל משמע להו להתוס' דלא אמרינן דלקיים עדותן לא בדקינן להו אלא כשדברי העדים מכוונים בסתמא כגון שאמרו בשעה פ' אז לא בדקינן להו שיפרשו דבריהם ושזה יאמר בתחילת השעה וזה אמצעיתה או בסופה דכיון דכוונו עדותן ואמרו בשעה פ' מובנו שוה לשניהם או בתחילת השעה או בסופה וכיון דמובנו הכי והכי לא בדקינן להו כדי לקיים עדותן שיפרשו שהוא בסופה או בתחילת' אבל לומר דעדותן הוה בד' דאינו תלוי זה בזה בדברי העדים אז תלינן ואמרי' דעובדא הכי הוה ודברי העדים כדקיימי קיימי וניחא בהכי מה שסמכו קושייא למה שלמעלה הימנה והראוי היה שיעשו דבור בפני עצמו אלא במה שכתבנו ניחא שרצה ללמדנו דבמה שתרצו דלקיים עדותן לא בדקינן להו אינו מתורץ מה שהק' דאימא דעובדא בד' הוה דצריך לומר דאין לתלות הטעות בשניהם עכ"ל ודוק.
עוד ראיתי שכתבו התוס' שם בד"ה באיזה יום כו' תימא דכיון דסבר כיוונו יום החדש ל"ל למשלינהו באיזה יום הא הו"ל חוזרים ומגידים ע"כ וכתב שם הרב ח"ה וז"ל ולכאורה ק' דלמה אין יכולים לחזור ולהגיד דהא יכול אחד מהם לומר דמתחילה לא כיון יום החדש וטעה בעבורא דירחא עכ"ל ודבריו י"ל הם מגומגמים ואם הם כפשטן אין להם מובן דהיא עיקר קושיית התוס' דאי מצו למימר דטעו בעבורא דירחא למאי נ"מ שואלים מאיתם באיזה יום ואי לא מצו למימר דטעו בעיבורא דירחא כגון דטעי בתרי עבורי וא"כ הו"ל חוזרים ומגידים וא"כ מה נפשך לא נ"מ מידי בחקירה זה ואולם כוונתו מבוארת שכיון להק' מה שהק' רש"ל והביא דבריו איהו גופיה בפ' היו בודקי' דלהכי שיילינהו ימי השבוע שאם יאמרו העדים בג' בחדש היה המעשה ויאמרו המזימין הלא בג' בחדש עמנו הייתם כל שלא פירשו יום שבוע יכולים לומר טעינו בעבורא דירחא משא"כ כשיאמרו יום השבוע דתו לא מצי למטען מידי וזו' היתה כונתו כאן.
והנה הרב ח"ה ז"ל שם כתב ע"ד רש"ל הללו וז"ל ודבריו תמוהים דא"כ אמאי חשיב בכמה בחדש מז' חקירות כיון דלא אתי לידי הזמה אלא ע"כ דמיירי הכא דאתי לידי הזמה על כמה בחדש וכגון דיהבינן להו טעותיהו כוליה א"נ דאיירי בבא אחר רובו של חדש דשוב לא יוכל לומר כן כדאמרינן לקמן ועוד נ"ל דלא אמרי' דטעו בעבורא דירחא אלא בשני עדים שהא' אמר בב' בחדש והב' אמר בג' בחדש ששניהם מעידים על עיקר המעשה אנו תולים שהא' מהם טעה בעבורא דירחא אבל בכת א' שאומרת בב' או בג' אין אנו תולים שטעו בעבורא דירחא כיון שאין כאן מי שמעיד על גוף המעשה הזה שנעשה בג' וזה נ"ל לדקדק מדברי התוס' דפסחים שכתבו על קושית רש"י בגמ' דנ"מ לא' אומר בב' וא' אומר בג' משמע דבכת א' שאומרת שהיה בב' ליכא נפקותא עכ"ל.
הנה מה שתמה על תירוצו של רש"ל דא"כ איך מנה תנא דמתני' לחקירה זו כיון דלא אתי עלה לידי הזמה ודימה לחקירה כמה בשעה דלא הוי מן החקירות מה"ט הדבר מבואר דלא דמו אהדדי דשנייא היא כמה בשעה דלא אתי עלה לידי הזמה לעולם משא"כ בחקי' כמה בחדש דע"י חקירה כמה בשבוע אתי עלה לידי הזמה למפרע על יום החדש ובחקירה באיזה יום בשבוע לחוד לא מצי אתי עלה לידי הזמה דאם יאמר בג' או בד' בשבת לבד לא אתי עלה לידי הזמה דכמה ג' וד' איכא בחדש ובהודאת שתיהם יום השבוע ויום החדש אתי עלה לידי הזמה מה שא"כ בחקירה בכמה בשעה שאף בחקירה אחרת לא אתי לידי הזמה גם מ"ש עוד דמתני' איירי בדיהבינן כל טעותייהו ובהכי אין צורך לחקירה יום השבוע אינו מובן דמאן לימא לן שהעדים האחרונים שיבואו להזימן לא יודעים להזמן בכל טעותייהו דיתכן שיבואו להגיד באותו יום לבד ולא על טעותייהו דהשתא בחקירה יום השבוע לבד דיי בעדות דמזומן להזימן גם מ"ש עוד א"נ דאיירי הכא אחר רובו של חדש דשוב לא יוכל לומר טעיתי כו' הרב ראש יוסף בה' עדות סי' ל"ג הגהת מ"ו ביאר דבר זה יותר והוא זה שאם כדברי רש"ל דחקירה איזה יום אצטריך משום דעל חקירה כמה בחדש לבד לא אתי לידי הזמה דמצו למימר טעו בעבורא דירחא א"כ כשהעידו אחר רובן של חדש דלא מצו למטען הכי למה היו חוקרים אותם בחקירת כמה בשבוע כיון דבלא"ה אתו לידי הזמה והוא ז"ל ישב דלא פלוג וכמו זה צריכין אנו לומר למה שתירצו התוס' כאן בתירוץ השני הנ"מ לאחד אומר בב' וא' אומר בג' דמה שהיו שואלים חקירה זו אפי' בשכוונו עדותן משום דלא פליג.
ומ"מ נראה דלתירוץ רש"ל אין צורך לזה דבלא"ה י"ל שהיה להם מן הצורך לשאול מאתם חקירה איזה יום אפי' אחר רובו של חדש דהא דאמרי' בגמ' דכל שמעידים אחר רובו של חדש לא טעו בעבורא דירחא לאו למימרא דלא טעו כלל כלל אלא כרובא דעלמא דעבידי דלא טעו בהכי כי היכי דעבידי למטעי קודם שיצא מרובו של חדש דאז כיון דרובא דעלמא שכיחי למטעי קטלינן ע"פ עדות כזה משום דתלינן ברובא דטעו אבל כל שיצא רובו של חדש ליכא אלא ספק שקול דאיכא אינשי דטעו ואיכא דלא טעו וכיון שכן לא קטלינן ליה ע"פ עדותן דתלינן דהנהו עדים ידעי בעבורו ועדותן מוכחשת מספקא ומיהו אף העדים אינן נזמין ונהרגין דאיכא למימר נמי איפכא דטעו בעיבורא דירחא דהדבר שקול ולעולם אזלינן לקולא משום ספק נפשות והואיל וכן לעולם היו צריכין לחקירה יום השבוע כדי להזימן ואף לאחר רובו של חדש.
ומ"ש עוד הרב ח"ה ז"ל דנר' לו דאין לתלות הטעות בשני עדים גם הר'ב ראש יוסף כתב כן וכבר קדמו בזה גדולי האחרונים בראשון קדם מוהר"י בירב בת' הובאה בתשו' הרלנ"ח סי' קנ"ו וז"ל הרב ז"ל שם בדרכ"ג ע"ד עוד אני אומר שאפי' לא היה ביניהם אלא טעות של חצי שעה לא אמרינן עבידי אינשי דמטעי בהכי ולהבין זה נחקור שבגמ' לא הוזכר טעות דעבידי אינשי למטעי אלא בענין החקירות שהיו עושים לשני עדים שהא' אמר כך והאחד אמר כך ולא מצינו בתלמוד שיזכירו טעות בב' עדים המעידים נגדם להזימן או להכחישם וגם לא הוזכר בתלמוד כששנים אומרים בשעת פ' מיוחדת ובאו שנים אחרים והזימום ואמרו באותה שעה עמנו הייתם שנאמר עבידי חדא משתי הכיתות לטעות ואולי לא היה באותה שעה אלא בשעה אחרת אלא שאמרו עדותן מזומם גם אמרו עמנו הייתם שבאותה שעה כנזכר למעלה במזרח הבירה ואמאי נימא באחד משתי הכיתות עבידי לטעות בשעה א' אלא ודאי לא אמרינן בשני עדים עבידי אינשי דטעו אלא נאמר שהעדים זריזים הם ורבינו ז"ל בפי"ט מה' אלו הביא ההיא דשנים שהעידו במזרח הבירה כו' ולא הזכיר דעבידי אינשי דטעו באותה שעה ובמ"ש יתיישבו דבריו וגדולה מזאת כתבו התוס' בסנהדרין ובפסחים וז"ל בפ' ז"ב ד"ה אחד אומר בג' כו' מכאן תדין ק"ו לר"ע אם בשני עדים שיש קצת הכחשה ביניהם אמרת שאין לתלות הטעות בשניהם כ"ש לדעת ר"ע נאמר שכשהשנים הסכימו בשעת פ' שאין ראוי לתלות טעות לשניהם כיון שהסכימו לדבר א' ומפני זה לא תמצא בתלמוד שהזכירו הטעות אלא בא' אומר כך וא' אומר כך כו' עכ"ל.
והרב מוהרלנ"ח ז"ל שם בסי' קל"ו דר"ל סע"ב אף שחולק עליו בעיקר ראיה זו שהביא מדברי התוס' וכתב עליו דק"ו פריכה הוא כלומר דאיכא טעות בשני עדים זה להוסיף עליו זמן וזה לגרוע הוא דבר זה מלומר ששניהם יתלו בגירוע הזמן או בהוספה מיהו בעיקר הדין עלה בהסכמה איתו עמו וכהלכתיה ולאו מטעמיה גם מוהרדב"ז בח"א סי' נ"ו דחה ג"כ ראיה זו והודה לו וסייעו ממ"ש התוס' בסוגיין ד"ה ולר"ע יע"ש ואמנם אף כי הרב מוהר"י בירב לא העלה על דל שפתותיו דברי התוס' הללו שבד"ה ולר"מ הנה הוא ז"ל קיים מסברת עצמו דבריהם והכרעתם בד"ה וזהו שכתב בתחי' דבריו ולא מצינו שיזכירו בגמ' טעות בשני העדים המעידי' נגדם להזימן או להכחישם עכ"ל והן הן דברי התוס' בד"ה ולר"מ כאשר יראה הרואה.
אשר לפי זה לא מצאתי מקום לתמיהת מוהרלנ"ח ז"ל שם בסי' קל"ח דר"ל ע"ב מסוגייא דפסחים דאמרינן בהדייא דיהבינן לעדים כל טעותייהו ע"כ ואין ספק שהוא ז"ל הבין כונת אחרת בדברי מוהר"י בירב הללו שכיון לומר שלא מצינו דיהבינן טעותייהו לעדים השניים כשבאים להזימן או להכחישם אלא אם הזימו באותם הב' שעות שיעידו העדים הראשונים הן מזומין ותו לא ואמטול ק"ל לסוגיין דקאמר בהדייא דיהבינן לעדים כל טעותייהו וע"פ האמור אין כאן קושייא ומ"מ אין מדברי התוס' הללו ראיה לדברי הר'ב ח"ה והרב רא"י שכתבו דבטעות בעבורא דירחא נמי כל שכיונו העדים ליום א' לא תלינן לומר שטעו בעבורא דירחא דאיכא למימר שהתוס' ז"ל לא כתבו כן אלא בטעות דשעות דתלי באונס הדעת דכל כי האי לא תלינן בשני עדים אבל בטעות דעבורא דירחא דהדבר תלוי בשמיעת קל שיפורא איכא למימר דשניהם טעו וכי היכי דהא לא שמע הא נמי לא שמע ואיברא דאיפכא נמי איכא למימר ואמטול להכי לא הביאו הרבנים הנז' ראיה מדברי התוס' שהביא הרב ח"ה ז"ל דשם מיירו בטעות דעבורא דירחא והם ז"ל איירי בטעות דשעות וגם הרב ח"ה ז"ל לא הביא ראיה מדברי התוס' שהביאו הרבנים הנז' דקיימי לענין טעות שעות ואיהו ז"ל מיירי בטעות דשיפורא ומר אמר חדא ומר אמר חדא.
ומ"מ התוס' ז"ל בפ' אז"ן דע"ב ע"א סד"ה שטר שיש בו רבית כתבו בהדייא דתלינן הטעות בעבורא דירחא אפי' בשני עדים יע"ש. ואיך שיהיה דבשני עדים דעת כל הרבנים הוא דלא תלינן בטעות דשעות כשיטה התוס' ז"ל ולפי דבריהם ז"ל צ"ל דכי קאמר תלמודא דחקירה איזו שעה עדות שאי אתה יכול להזימה היא אם לאו דיהבינן להו טעותייהו בשני עדים הרי דתלינן טעות בשני עדים מיירי בשלא כיונו שתיהם לשעה א' כי אם הא' אמר בב' והא' בג' וכיון דתלינן בטעותא דהעדים הראשונים כדי לכוין עדותן ה"נ כשבאו עדים אחרים להזימן נמי תלינן בטעותן ויהבינן להו טעותייהו ואע"ג דטעות זה שאנו תולין לעדין המזימין הוי הפך מה שאנו תולין העדים הראשונים דבטעות עדות הראשונים אנו תולין לכוין עדותם ובטעות הזה שבעדים המזימין אנו תולין ואומרים שהם מוכחשים למפרע בעדותם אין חשד מזה דודאי מתחילה כשבאו לו עוד העדים הראשונים אי אמרינן דטעה כל א' לפניו או לאחריו ועדותן מוכחשת נמצא א' מהם משקר במה שבא להעיד ולא מפקינן גברא מחזק' כשר ולומר שהוא משקר כל דאיכא למימר דקושטא קמסהדו אבל כשבאו עדים להזימן דהא איכא סהדי דמפקי להו מחזקתייהו אז תלינן בטעות שטעה לפניו או לאחריו ועדותן מוכחשת ולא מזומן דמי יימר דלו היה הטעות באופן זה אך כשבעיקר עדותן אין שום צורך למתלי בטעות כגון שכיונו שניהם השעה השתא נמי שבאו עדים להזימן לא תלינן בטעות לומר דשניהם טעו דתרי לא עבידי למטעי ואע"ג דתלמודא סתמא קאמר דחקירה איזו שעה עדות שאי אתה יכול להזימה הוא לפי דבריהם עכ"ל דה"ק חקירה באיזו שעה בעדות שני עדים שהא' אומר בב' והא' אומר בג' עדות שאי אתה יכול להזימה הוא והיכי קתני מתני' דעדות זה קיים וכ"כ הרלנ"ח ז"ל באותה תשובה.
ואולם באותה סוגיא דפ' היו בודקי' דקאמר תלמודא דחקירה כמה בשעה לא משכחת לא לאביי ולרבא דרבי ליה רחמנא משום דלא אתי עלה לידי הזמה לפ"ז צריכה ישוב דהא משכחת לה דאתי לידי הזמה בכ"הג שמכוונים העדים עדותן בכמה בשעה דלא תלינן טעות בשניהם ואם נחקור עדותן ולא יכוונו העדות כגון שהא' אמר בתחילת השעה וא' אמר באמצע השעה כיון דמצו למטען אח"כ כשיבואו עדים המזימין אותם שבתחי' השעה ובאמצעה היו עמהם שטעו חצי שעה ועובדא הוה חצי שעה קודם או חצי שעה אחריה אז לא תהא עדותן עדות אבל כשכיונו שניהם לומר שבתחילת השעה או באמצעה הוה עובדא תתקיים עדותן ונימא דבכה"ג הוא דרבי רחמנא חקירה כמה בשעה וצ"ל דחיליה דהמקשן הוא ממתני' א' אומר בשנים וא' אומר בג' עדותן קיימת וא"כ ה"ה נמי א' אומר בתחילת השעה וא' אומר באמצע השעה ואיך תהיה עדותן קיימת כיון דלא אתו עלה לידי הזמה.
איברא דאותה סוגייא היא גופה קשייא ולכאורה משוללת הבנה דמ"נ אי ס"ל לתלמודה התם דבחקירה איזו שעה אתו לידי הזמה בדיהבינן להו עליה טעותייהו כדקאמר בסוגיין היכי קאמר דבחקירה כמה בשעה לא אתו עלה לידי הזמה שפיר מצי אתי לידי הזמה בכ"הג שאם העידו העדים שבתחי' השעה הוה עובדא יהבינן להו טעותייהו חצי שעה לפניה וחצי שעה לאחריה וכן לרבא כדאית ליה ונמצא דלא יהבינן להו טעותייהו אלא מהרגעים אשר הם מעידים בו משא"כ בחקירה איזו שעה דיהבינן להו טעותייהו מתחילה השעה שהם מעידים ומסופה מספיקא ואי תלמודא התם לית ליה האי שינוייא דמשנינן הכא דיהבינן לעדים טעותייהו תיקשי ליה נמי דלחקירה איזה שעה לא אתי עלה לידי הזמה והיכי מנינן לה בהדי ז' חקירות לאביי ולרבא וכבר הק' לו קושייא זו להר'ב ח"ה ז"ל גם הרב מוהרלנ"ח ז"ל בדרל"א ע"ג כתב וז"ל גם ק' בעיני ליישב הסוגייא שבפ' היו בודקי' עם הסוגייא דפסחים דאמרי' דיהבינן להו כל טעותייהו דא"ה ל"ק כלל לא לאביי ולא לרבא דלהכי חקרינן להו בכמה בשעה למיהב להו טעותייהו מההוא רגע מהשעה אשר לפ"ז הנני מסופק אם סברת רבינו דלא מייתי הא דיהבינן לעדים טעותייהו הוא משום דס"ל דהני סוגייאי פליגי אהדדי ויש לנו לפסוק כההיא דפ' היו בודקי' דאיתיה בדוכתא ולא יהבינן טעותייהו כלל אפ' כשלא כיונו שעה א' ודוקא לכוין עדותן זה עם זה אמרינן דשמא א' מהם טעה אבל לענין להזימן לא יהבינן להו טעותייהו כלל אם הוזמו באותן השני שעות שהעידו שניהם וצ"ע עכ"ל.
ודבריו ז"ל סתומים וחתומים כספר החתום דמאי אהני ליה להרב זה שכתב דאותה סוגייא דפ' היו בודקי' ס"ל דלא יהבינן לעדים טעותייהו אלא לקרב עדותן וכל שהזימום באותן השעות שאמרו והגידו מעיקרא לא יהבינן תו מידי דהשתא אכתי תיקשי ליה טפי היכי קאמר תלמודא דחקירה כמה בשעה לא אתו לידי הזמה דהא לפי דבריו ז"ל שכיונו שניהם עדותן שהיו בתחילת השעה או בסופה והזימום העדים תו לא מצו למימר שטעו שעובדא הוה בתחי' השעה או בסופה ולקרב עדותן דוקא הוא דאמרינן הכי אבל כל שכיונו שניהם לרגע אחד תו לא מצו מימר שטעו שהרי כשהא' אמר בב' והא' בג' כתב הרב ז"ל דכל שהזימו העדים באותן שתי שעות הרי הם מזומים ולא יהבינן להו טעותייהו טפי משתי שעות הללו שהעידו וה"נ ודאי כשכיונו לרגע אחד דלא אמרינן שטעו וכל שהזימו באותו הרגע דיי להזימם וא"כ שפיר מצינן מימר דרבי ליה רחמנא לחקירה כמה בשעה כיון דאתי עלה לידי הזמה ואם יאמר הרב ז"ל דחקיר' כמה בשעה עבידי אינשי דמטעי טפי ואפי' בשכיונו שניהם ברגע אחד והזימום באותו רגע אינן מזומים משום דשכיחי טפי למטעי אפי' שנים א"כ ת"ל דאכתי בדיהבינן להו טעותייהו משכחת לה לחקירה זו שאם העידו ברגע שבתחילת השעה יהבינן להו כל השעה כולה לפניה ולאחריה וכל שהזימו בכ"הג השעה שהיה עמהם ושעה שלפניה ואותה שעה מהרגע אשר הם מעידים הרי הם מזומים ונ"מ בחקירה זו שאם העידו סתם בשעה פ' כל שהוזמו באותה שעה שהיו עמהם דיי לפי דברי הרב ז"ל דס"ל שאותה סוגייא דלא יהבינן להו טעותייהו אלא לכוין עדותן וכשחוקרים אותם באיזו רגע כיון דעבידי אינשי למטעי ברגעי' צריך למיהב להו טעותייהו משעה שלפניה או שלאחריה ולא דיי כשיוזמו באותה שעה לבד וי"ל דס"ל להרב ז"ל דאע"ג דעבידי אינשי למטעי ברגעים היינו ברגעי השעה אשר הם מעידים דהיינו אם העידו ברגע הא' שבשעת רביעי או חמישי אז תלינן שהיה מעשה בסוף השעה או להפך דכ"הג שכיח שיטעו אבל בין רגעים דשעה לשעה לא שכיח וכל שאמרו שבשעה פ' היה המעשה וכוונו שניהם עדותן להעיד בשעה אחת לא עבידי תרי למטעי בקריאת שם השעה והשתא משו"ה קאמר תלמודא דחקירת כמה בשעה לא אתי עלה לידי הזמה אפילו בשכוונו עדותן וזה שלא כדברי רש"י שם בפ' היו בודקי' ועדיין הדבר צריך ישוב.
ובשיטה כ"י להרשב"א ז"ל על מס' סנהדרין כתוב כלשון הזה אלא לאביי כו' תימא אכתי אצטריך דאי אמרי עדים בשעה שניה ואמרי המזימים עמנו הייתם באותה שעה אינן מזומים דהני אמרי בפלגא קמא והני אמרי בפלגא בתרא ולא מצו לאזומינהו אי לא יהבינן להו טעותייהו וכדאיתא בפ"ק דפסחים ואי שיילינהו בכמה בשעה מצו לאזומינהו בפלגא ועוד נ"מ היכא דהא' אמר בד' שעות והא' אמר בג' דאי שיילינהו בכמה בשעה אמר זה בתחילה ב' וזה בסוף ג' הוייא עדות מוכחשת וי"ל כיון שכשמשנים שעה א' לא נ"מ מידי לענין הכחשת זה את זה דאפי' אמר זה בתחילתה וזה בסופה שמא כל אחד טעה חצי שעה אין ראוי לחושבה מן החקירות עכ"ל מבוארים דבריו דמשום דבחקירה כמה בשעה לא נ"מ מידי לענין עדותן כשהם מחולקים בשעה עצמה שהאחד אמר דעובדא הוה בתחילת השעה והאחר אמר בסופה אע"ג דנ"מ טובא לכשיהיו מחולקים בשתי שעות שהאחד אמר בתחילת שתים והאחר אמר בסוף מ"מ לא חשיב זה מן החקירות כל דלא נ"מ מידי לענין השעה עצמה והנראה בטעמו של דבר דסברת הוא דלא רבי רחמנא ז' חקירות אלא כדי שהם יכוונו עדותן כא' מן החקירות דחקרו אותם כאחרת כי אולי יוכחשו או יוזמו ותהיה עדותן בטילה.
והשתא מה"ט אי אפשר לומר דרבי רחמנא חקירה כמה בשעה כיון שאם כבר כוונו עדותן בחקירת איזה שעה שהיא החקירה הקודמת והעידו שניהם על שעה אחת שוב לא יוכלו לבא לידי הזמה והכחשה על כמה בשעה שאפי' האחד יאמר בתחילתו והאחד בסופה עדותן קיימת כיון דעבידי אינשי למטעי בחצי שעה ונמצא דלא אהני חקירה כמה בשעה אלא לכשהאחד יאמר בשעה שניה והאחד בג' שאז אם יפרשו זה בתחילת שעה שניה וזה בסוף ג' תהיה עדותן מוכחשת ולא זו הדרך לומר דרבי ליה רחמנא לכשיהיה תשובת העדים בכ"הג הא לא"ה לא דהא לא דמי לשאר החקירות ואם זו היתה כוונתו מצינו להתוס' הפך סברתו שהרי הם ז"ל כתבו דחקירה איזו שעה נמי לא נ"מ אלא לאחד אומר בשנים וא' אומר בג' הרי שכתבו דחקירה איזו שעה לא נצרכה אלא לכשיהיו העדים חלוקים בעדותן.
ואולם הרשב"א ז"ל אפשר דס"ל כתירוץ הא' שתירצו התוס' או כמו שתירץ רש"י בפ' היו בודקים ומפי מורי הרב מוהרי"ן נר"ו שמעתי עוד בטעמו של דבר דהסברא נותנת דלא רבי רחמנא חקירה כמה בשעה כיון דאין ההזמה מעין החקירות דלעולם לא יוכלו לבא לידי הזמה אם לא דיהבינן להו טעותייהו בשעה אחרת וצריכין העדים המזימין שיעידו שהיו עמהם שעה אחרת חוץ מהשעה אשר העידו מטעמא דאמרן דעבידי אינשי למטעי וכיון שכן נמצא שאין הזמה מעין החקירה דהחקירה היא בכמה בשעה והזמה היא בשעות דשייכא ההזמה לחקירת איזו שעה והסברא נותנת דכולהו ז' חקירות דרבי רחמנא הוא כדי שיוזמו בכל חדא מינייהו מעין החקירות משא"כ בחקירת איזו שעה והדברים נכונים ויכונו בדברי הרשב"א הללו שכתבנו ונוחים דבריו עם דברי התוס' ומר אמר חדא ומר אמר חדא.
ובשיטה כ"י למרן החבי"ב על מ' סנהדרין כתוב כלשון הזה אלא לאביי כו' תימא מאי קושייא שהרי בשעות נמי עבידי אינשי למטעי כדתנן במתני' א' אומר בב' וא' אומר בג' עדותן קיימת ואפי"ה שיילינן להו בכמה כדי שאם יאמרו הראשונים בשתי שעות ביום והאחרונים יאמרו משתי שעות ע"ס ד' שעות הייתם עמנו במקום פ' הוו מזימים אף כאן דאדם טועה בחצי שעה נשייליה בכמה בשעה כדי שאם יאמרו בכך רגעים בשעה יוזמו כשיאמרו האחרונים עמנו הייתם מתחי' שעה פ' עד סופה.
וראיתי בתשוב' מוהר"ם אלשקר סי' ט' ובתשו' מוהרלנ"ח סי' קל"ו כתבו בשם הרב מוהר"י בירב דאין לתלות הטעות בשני עדים והם דברי התוס' בפסחים ולפי סברתם ניחא הכא קושיית הגמ' כיון דבהזמה קיימינן אבל ק' דאי אפשר ליישב סוגיית הגמ' בפסחים דהרי מסקינן התם דיהבינן טעותייהו לענין הזמה ופירש"י דיהבינן להאי דשתיים ושלש לטעותייהו הרי דאפי' בב' עדים יהבינן להו טעותייהו וי"ל דאין כונת רש"י ז"ל דלשני עדים יהבינן טעותייהו אלא משום דמספקא לן בכת זו מי הוא טועה יהבינן ליה ע"ס ד' ואם העד שאומר בג' שעות הוא הטועה יהבינן ליה ע"ס חמש אבל אין כוונתו לומר דהשני עדים הם טועים וא"נ רש"י ז"ל סובר דיהבינן לשני עדים טעותייהו וכמו שנראה ברור בדבריו ז"ל בסוגייא זו שכתב וא"נ אמרי להו מתחילתה ועד חצייה עמנו הייתם לא מתזמים דאימור שמא בסוף שעה היו והם טעו מסופה לחצייה וכמו שהכריח הרלנ"ח בתשו' סי' קל"ו והתוס' דס"ל דלשני עדים לא יהבינן להו טעותייהו יפרשו מאי דאמרינן דיהבינן להו טעותייהו וכמ"ש שמא אותו שאמר בשלש שעות טעה ויהבינן ליה ע"ס חמש והדרא קושיין לפי דעת רש"י ז"ל דבשני עדים נמי יהבינן להו טעותייהו מאי מקשינן הכא אלא לאביי מאי איכא למימר וי"ל דשפיר פרכינן לאביי מאי איכא למימר דכיון דאפשר לטעות בחצי שעה חקירת של כמה בשעה היכי משכחת לה שיהא עדות שאתה יכול להזימה שהרי אפי' יאמרו העדים שהיה בתחי' שעה ג' ויאמרו המזימים בתחילת שעה ג' ועד סופה עמנו הייתם אין כאן הזמה דאפשר שהמעשה היה בסוף שעה שניה ואם יאמרו בסוף שעה ג' אפשר דהמעשה היה בתחי' ד' ואם יאמרו בחצי שעה ג' אפשר דהיה בתחי' השעה והמזימים ג"כ טעו שהיא חצי שעה ומחצי שעה ג' עד חצי שעה ד' שעה ג' קרו לה וזה דוחק ולכן נר' דכיון דלרבא איכא קושייא אע"ג דלאביי ליכא קושייא לא דק התלמוד בדבר עכ"ל מרן החבי"ב.
ואנחנו לא נדע היכי ניחא ליה קושייתו ע"פ שיטה הר"י בירב ז"ל דבשני עדים אין לתלות טעות ואדרבא דא תברתיה דלא קשייא השתא מידי דהשתא חקירת כמה בשעה נמי מצי אתי עלה לידי הזמה כל ששניהם מכוונים עדותן ברגע א' מהשעה דהשתא לא מצי מימר שטעו כיון דשנים לא עבידי למטעי ואולי הוא ז"ל כיוין למ"ש לעיל בדברי הרלנ"ח דדוקא משעה לשעה אחריתי לא עבידי שנים למטעי משא"כ ברגעי השעה דאפי' שנים עבידי למטעי ועיקר מן התירוץ חסר מן הספר גם מ"ש עוד דשפיר מקשה לאביי כו' ע"ס הלשון שותיה דמר לא ידענא דכי יהבינן להו טעותייהו ע"כ דיהבינן להו חצי שעה קודם השעה שהם מעידים וחצי שעה לאחר השעה שהם מעידים שאם העידו שהיה המעשה בתחילת שעה ג' צריכין המזימים שהיה עמהם וחצי שעה שניה עד חצי שעה רביעי דהשתא ע"כ הם מזומים ואולי גם הוא ז"ל כיוין למ"ש לעיל דכיון דעכ"ל שתהיה ההזמה לשעה אחרת לבד מהשעה אשר הם מעידים הוייא ליה הזמה זו הזמה לחקירה איזו שעה ולא הזמה לחקירת כמה בשעה וכיון דלא דמייא ההזמה לחקירה חשיבא החקירה מז' החקירות דרבי רחמנא וכיון דלא משכחת ההזמה באותה שעה גופה שהם מעידים קאמר תלמודא דלא משכחת דאתי לידי הזמה גם במ"ש עוד דלרבא איכא קושייא אע"ג דלאביי ליכא קושייא לא דקדק התלמוד לא ירדנו בזה לסוף דעתו של הרב ז"ל דלמה זו לרבא קשייא ולאביי לא קשייא דעיקר קושייתו לשניהם קשייא ואין בזה לזה כמלוא נימא.
ואולם אי איכא למימר דלרבא קשייא ולאביי לא קשייא אינו אלא כשנפרש פי' אחרת באותה סוגייא שלא כפי' רש"י ז"ל והוא ע"פ מ"ש התוס' בסוגיי' דפסחים ובסנהדרין ד"ה אלא אמר רבא דלרבא להחמיר ולקיים העדות עדים לא בדקינן להו והשתא אפשר דהיא היא מאי דפריך תלמודא התם דלרבא דטעו אינשי טובא איך יתכן לרבות חקירה כמה בשעה דא"כ כי בדקינן להו בחקירה זו הו"ל להחמיר ולקיים עדותן דהא כשהא' אמר בג' והא' אמר בה' עדותן בטילה דכי בדקינן להו ומפרשים דבריהם שהא' בתחילת חמש והא' אמר בסוף ג' עדותן קיימת וכל כי האי דאתינן לקיים עדותן לא בדקינן להו דאדרבא כי רבי רחמנא ז' בדיקות הוא כדי להכחישן כמ"ש התוס' אבל לאביי ודאי לא קשייא דהא לדידיה פשיטא ליה דכל דאפשר לקרב עדותן מקרבינן ואם לזה כיוין הרב ז"ל מלבד שאין זה כפי' רש"י עוד זאת כי העיקר חסר וצ"ע.
עוד כתבו התוס' בא"ד וז"ל וי"ל כיון דז' חקירות ילפינן מקראי צריך שלא יכחישו זא"ז ושלא יכחישו את עצמן עכ"ל עיין להר'ב פמ"א ח"א סי' ק' שטרח לזווג דברי התוס' הללו עם מ"ש הרא"ש בתשו' והביאה הטור בא"ה סי' קכ"ו גבי גט אחד שהיה כתוב בד' בשבת עשרים יום מירח פ' ויום ד' בשבת הוא כ"א וטעה וכתב כ' והכשירו הרא"ש ז"ל מטעמא דתלינן בטעות הסופר בקיבועא דירחא ולא הוי מוקדם אע"ג דהכא רובו של חדש לא עבידי אינשי למטעי בקיבועא דירחא הכא שאני שהרי אנו רואים שטעה ממ"ש בד' בשבת יע"ש וכתב שדברי התוס' הללו הם הפך דבריו שהרי כתבו שכל שיש הכחשת בחקירת יום החדש ויום השבוע הוי עדות מוכחש ולא אמרינן שטעה ביום החדש כיון שכיוין ליום השבוע יע"ש. ועיין להרב גט פשוט שם בסי' קכ"ו בס"ק ס"ה ויערב לך ויתר דברי הפ"מא בתשו' הלזו באו מגומגמים כיע"ש.
תו גרסי' בגמ' תנן היו בודקים כו' ואי אמרת טעו אינשי כו' חקירת דאיזו שעה עדות שאי אתה יכול להזימה הוא דק"ק דאטו לדידיה מי ניחא דהא לכ"ע בקיבועא דירחא עבידי אינשי דטעי והיכי קתני מתני' א' בב' וא' בג' עדותן קיימת דהא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה עכ"ל כדשנינן דיהבינן להו טעותייהו ואמאי ק"ל לרבא טפי ממתני' גופה וי"ל דאי מהא לא אירייא דהא אמרינן התם דעד רובו של חדש עבידי אינשי למטעי בקיבועא דירחא טפי לא וא"כ אפשר דמתני' איירי בכ"הג שבאו עדים אחר רובו של חדש דאז אתו לידי הזמה ולפי מ"ש לעיל דאפי' אחר רובו של חדש עבידי נמי דטעו אלא דהוי ספק שקול ואין העדי' מזומים בכך י"ל דחקירה יום החדש וחקירה יום השבוע אתו עלה לידי הזמה דכיון שכיוין יום החדש עם יום השבוע תו ליכא למימר דטעה בעיבורא דירחא משא"כ בחקירה איזו שעה דלעולם לא אתי עלה לידי הזמה.
עוד גרסינן התם א"ה בשית נמי ניכול כו' כתב רש"י ז"ל וז"ל דהא בשש עדיין לא נטתה חמה לצד מערב אלא באמצע הרקיע וזריחתה תחתיה בראש כל אדם ואין צל נוטה לא לכאן ולא לכאן אלא תחתיו עכ"ל הק' בס' בית יעקב ס' צ"ט וז"ל הכא משמע בפלגא קמא לשית חמה עומדת בראש כל אדם מדפריך בשית נמי ניכול וכמ"ש רש"י ואלו לקמן בפ' מי שהיה דנ"ד ע"א תנן בהדייא חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם עכ"ל ואי מהא לא אירייא דאיכא למימר דכי קאמר בשית נמי ניכול היינו בפלגא דשית קמא דוקא כיון דלפלגא בתרא דשית חמה עומדת בראש כל אדם ואיכא היכרא ומשני דלפלגא קמא איכא למתלי משום דחמה בקרנתא קאי ומ"ש רש"י דבשית דחמה עומדת בראש כל אדם היינו בפלגא דשית בתרא וניחא השתא מאי דמשני חמה בקרנתא קאי ופירש"י ואין עומדין עליה ולמה אין עומדין עליה כיון שהוא עומד בראש כל אדם וע"פ האמור הנה נכון דמ"ש ואין עומדין עליה היינו בפלגא דשית קמא דכיון דעומד בקרנתא מחזי כעומד באמצע הרקיע בחצי שש וחצי שבע אבל בפלגא דשית בתרא אז ודאי עומדין עליה כיון דעומד בראש כל אדם ומפני דחצי שבע נמי חמה עומדת בראש כל אדם כחצי שש גזרינן עליה שש אטו חצי שבע ולפי מה שהבין הרב בית יעקב היה יכול להקשות עדיפא מינה דמאי פריך דשית נמי ניכול משום דאז חמה עומדת בראש כל אדם ומאי קושייא דהא בחצי שבע נמי חמה עומדת בראש כל אדם ואיכא למטעי בין שש לתחי' שבע וע"פ האמור ניחא דבפלגא דשית קמא דוקא הוא דפריך דאז ליכא למטעי כיון דבתחי' שש אין החמה עומד' בראש כל אדם עד דחדית ליה דאז נמי איכ' למתלי דחמה בקרנתא קאי וע"פ האמור אין מקום לקושיית התוס' שהק' בד"ה בשית לאביי דאמר לר"י אדם טועה חצי כו' א"כ אחד אומר בחמש וא' אומר בשבע אמאי עדותן בטילה כיון דאין היכרא בתחילת ו' לז' נימא הא דקאמר חמש בסוף חמש והאי דקאמר ז' בתחי' ז' ועובדא הוה בפלגא דשית וטעה כל א' חצי שעה עכ"ל ואין זה מן הקושי דודאי בין סוף חמש לשש איכא היכרא דבשש חמה בקרנתא קאי ומחזי כעומד באמצע הרקיע ובחמש כולה חמה נוטה לצד מזרח ודוקא בתחי' ו' לז' הוא דליכא היכרא אבל לסוף חמש איכא היכרא טובא.
ובשיטה כ"י למרן החבי"ב מצאתי כתוב על מה שתירצו התוס' וי"ל דהא דקאמר בשית חמה בקרנתא קאי היינו דוקא לענין חמץ דלכל מסור אבל עדות מסורה לזריזים וז"ל וק' דאם בעדות לא טעי אינשי תיקשי לאביי מתני' א' אומ' בחמש וא' אומר בשבע עדותן בטילה לשמועינן רבותא א' אומר בשש וא' אומר בז' עדותן בטילה וכ"ש א' אומר בחמש ואחד אומר בז' וצריך לדחוק ולומר דלאביי נהי דלא טעה בין תחי' שש לתחי' שבע משום דעדות מסורה לזריזים מ"מ מצינן למימר דזה שאומר כו' הוא בסוף ו' וזה שאומר בז' הוא בתחי' ז' וכל כי האי לא מיקרי טעות תדע שהרי בפ"ק דפסחים לאביי ללישנא קמא דאמר לר"מ אין אדם טועה ולא כלום א' אומר בב' וא' אומר בג' עדותן קיימת במעשה כי הוה במיפק תרתי ולמיעל תלת והא דקאמר בב' בסוף ב' והא דקאמר בג' בתחי' ג' הרי דאע"ג דאין אדם טועה ולא כלום מ"מ יכול לטעות במיפק תרתי ולמיעל תלת ומיהו יש לדחות דהיינו דוקא בטעות התלוי בשעות אבל בטעות התלוי בקרנתא אפשר דאפי' בכי הא לא טעי ושוב אמרו לי שרש"ל בפ"ק דפסחים תירץ כן.
אך ק"ל הרי דלאביי ניחא לרבא תיקשי מתני' בין לר"מ בין לר"י אמאי נקט חמש ושבע ליתני ו' וז' דעדותן בטילה דהשתא לא מצית לתרץ בנוכל לומר בסוף ו' בתחי' ז' דקאי עדותן כמו שהק' רבא לאביי ובודאי או בתחי' ו' ותחי' ז' קאמר או בתחי' ו' וסוף ז' קאמר ובין הכי ובין הכי עדותן בטילה שהרי לא טעה בין תחי' ו' לתחי' ז' כ"ש בתחי' ו' לסוף ה' ושמא קאמר דלרבא כל כמה דמצינן למרחק מדברי העדים אלו מאלו מרחיקים ומי שאומר בשש בתחי' ו' ומי שאומר ז' בסוף ז' מאי נ"מ אי הוה תני א' אומר בו' ואחד אומר בז' כיון דאפי' תני הכי עדיין לא שמענו דבקרנתא לא טעו אינשי דכיון דמפרשים דהאומר בו' בתחי' ו' קאמר והאומר בז' בסוף ז' קאמר עדיין יש מקום לומר דאם אמר בפי' והא' אמר בתחי' ז' עדותן קיימת ושש יאמר בקרנתא קאי וטעו אינשי ודתנן עדותן בטילה היינו דלבטל עדותן אמרי' דבתחי' ז' וסוף ח' קאמרי ובהא לא טעו שבתחי' ו' חמה במזרח ובסוף ז' חמה במערב הא לאו מילתא היא דטובא אשמועינן דאי תני אחד אומר בו' וא' אומר בז' הו"א דבחלוקה זו אשמועינן דאפי' בלא טענא דוהצילו העדה דנפרש הא' אומר בו' בתחי' ו' וא' אומר בז' עדותן בטילה דבתחי' ו' חמה במזרח ובתחי' ז' חמה במערב.
א"נ דאי הוה תני א' אומר בו' וא' אומר בז' טובא אשמועינן דאפי' פירשו ואמרו בתחי' ו' ובתחי' ז' עדותן בטילה מפני שבתחי' ו' חמה במזרח ובתחי' ז' חמה במערב ואפי' בשית דיומא בקרנתא קאי בעדות לא טעי דמסורה לזריזים משא"כ בא' אומר בו' וא' אומר בז' דאי משום הא לא אירייא דאפי' בא' אומר בה' וא' אומר בז' אם פירשו דבסוף חמש ותחי' ז' קאמרי אי טעי אינשי בקרנתא עדותן קיימת ומחוורתא דמילתא דלא דמרוחינן בא' אומר בה' וא' אומר בז' דאפי' בלא טענה דוהצילו העדה עדותן בטילה והדרא קושייא לדוכתין ליתני א' אומר בו' וא' אומר בז' וכ"ש א' אומר בחמש כו' ונראה לתרץ דהאי דקאמרי דבעדות לא טעי בקרנתא הוא דוקא לאביי אבל לרבא כמו שטועין בחמץ טועין בעדות.
והשתא לא מצי למתני מתני' א' אומר בו' וא' אומר בז' עדותן בטילה בין לר"מ בין לר"י דלר"מ אדם טועה שתי שעות חסר משהו ולר"י שלש שעות חסר משהו א"נ י"ל דאפי' אי הוה תני א' אומר בו' וא' אומר בז' עדותן בטילה מצינן לומר דמטעם דוהצילו העדה עדותן בטילה דמפרשינן תחי' ו' וסוף ז' וזה אי אפשר דבתחי' ו' חמה במזרח ובסוף ז' חמה במערב ואי מטעם דבעדות שמסורה לזריזים לא טעי איניש דקרנתא מי זה אמר שנפרש דברי העדים בתחי' ו' ובתחי' ז' נימא דבתחי' ו' בסוף ו' קאמרי בין לאביי אליבא דר"י בין לרבא אליבא דכ"ע או בסוף ז' בתחי' ז' קאמר בין לאביי בין לרבא אליבא דכ"ע מדלא מפרשינן הכי ודאי מטעם דוהצילו העדה קאמר עדותן בטילה משום דמפרשינן דברי העדים דבתחי' ו' וסוף ז' קאמרי וכיון דמוכרחים אנו לפרש דבריהם כן מה לי א' אומר בו' וא' אומר בז' לא' אומר בה' וא' אומר בז'.
א"נ מתני' מילתא פסיקתא קתני א' אומר בה' וא' אומר בז' עדותן בטילה בין פירשו בתחי' ז' ובין לא פירשו עדותן בטילה לאביי אליבא דר"מ משא"כ אי הוה תני א' אומר בו' וא' אומר בז' דאי פירשו בסוף ו' בתחי' ז' דאפי' לאביי אליבא דר"מ עדותן קיימת וכן לר"י בא' אומר בה' וא' אומר בז' דאפי' פירשו עדותן בטילה וכן לרבא אליבא דר"מ לר"י א"נ י"ל דכי קאמרי התוס' דעדות מסורה לזריזים ולא טעו בין תחי' ו' לז' היינו לומר דלא טעי שני עדים בדבר אפי' לאביי אבל חד מיהא טעי אע"ג דבעלמא תלינן הטעות בשני העדים הכא לא עבידי למטעי שניהם והשתא לא קשה לרבא ליתני א' אומר בו' וא' אומר בז' עדותן בטילה ואינו כן אלא עדותן קיימת דמפרשי' דהא דקאמר שש טעי בין ו' לז' או הא דקאמר ז' טעי בין ז' לו' ולאביי צריך לומר כתירוץ רש"ל דמפרשי' דסוף ו' ותחי' ז' קאמרי ועדותן קיימת עכ"ל מרן החבי"ב ז"ל והנה תירוץ זה שתי' דמתני' מילתא פסיקתא קתני רש"ל בסוגיין תירץ כן ע"ש מוהר"ם ז"ל ואין ספק שלא סיימו לשון רש"ל קמיה דמרן החבי"ב ותירוצו אחרון הוא חריף ונכון ושפתים יושק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.