אבן האזל/גירושין/ט

אבן האזל ‏ גירושין ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש אין חוששין שמא בסתר בא שאין דרך בני אדם לבוא בצנעה, ואם תם הזמן שקבע ולא בא הרי זו מגורשת, מת בתוך י"ב חדש אע"פ שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חדש כשיתקיים התנאי.

לא תנשא במקום יבם, ועי' בד' הרמב"ם פ"ח הכ"ב שפסק דאם אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן, ומת דקיי"ל דאינה יכולה ליתן ליורשין, מ"מ הגט לא בטל וחולצת ולא מתיבמת, ועי' בד' המ"מ שם דהוא לשיטתו דבקיום התנאי בעינן שיתקיים בפועל, ואף שמת ובודאי שלא יבוא מ"מ כ"ז שלא נתקיים בפועל אינה מגורשת בודאי, ולכן גם כאן לענין ביטול צריך שיהי' מתבטל התנאי בפועל, וכבר הקשו מדברי הרמב"ם בריש פ"ח דבכל תנאי מעכשיו יכולה להנשא לכתחלה אע"פ שלא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים, ולפ"מ דסובר הרמב"ם דבעינן קיום בפועל מה מהני מה שאנו סומכין שיתקיים התנאי ומי עדיפא ממת בתוך י"ב חדש דודאי יתקיים התנאי ומ"מ מיקרי לא נתקיים התנאי בפועל.

ונראה לחלק בזה דהנה הגאון מוהר"ש איגר בתשובת הגרעק"א סי' קכ"ו כתב דבאומר על מנת שלא תשתי יין, ונתקיים התנאי באונס דיש בזה דינא דאונס, והוא עפ"ד הרא"ה דג' עניני אונס דבתולה בעצמו מדינא יש אונס, ורק מתקנת חכמים אין אונס, ובתולה באחרים מדינא אין אונס, ובתולה בדידה כגון דאמר ה"ז גיטך אם לא תבוא עד ל' יום ונאנסה ולא באה יש אונס וליתא לתקנה דצנועות ופרוצות ולפ"ז למד הגרש"א דבאמר ע"מ שלא תשתי יין, אם נתקיים התנאי מתוך האונס אז יש אונס ולא נתקיים התנאי, אכן נראה לי דאין דבריו נכונים דיש נ"מ דלא שייך דין אונס אלא באופן שהתנאי הוא סבה לעיקר המעשה שבשביל שיתקיים התנאי הוא עושה המעשה, כגון אם מתי או אי לא אתינא ליבטלן זכותאי או בהא דאי לא נסיבנא עד ריש ירחא דאדר ליהוי גיטא, דבכל התנאים האלה המעשה בעצמותו כל קיומו הוא בשביל קיום התנאי, ולכן אם נתקיים התנאי באונס אמרינן יש אונס דאדעתא דהכי לא כיון, אבל באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה מתוך אונס לא נימא דבשביל זה לא נתקיים התנאי, וכן באומר ע"מ שלא תשתי יין ולא שתתה מתוך אונס כיון דלא בשביל שאינה שותה הוא נותן הגט אלא דרוצה לצערה, ורק דתלה הגט בזה שלא תשתה, בזה אין טענת אונס, דלא שייך טענת אונס אלא באופן דהכוונה שבשביל שלא יעשה ויקיים לכן הוא מגרשה, בזה יש אונס, אבל באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז שרוצה בנתינת המעות לכן תולה בזה הגט או שרוצה לצערה ולכן מתנה ע"מ שלא תשתי מה איכפת לן שנתקיים באונס דלא ניתן לומר דרוצה שתצטער ולא תשתה מחמת התנאי של הגט, ולא אם היא אינה יכולה לשתות מחמת אונס, דהרי לא בשביל זה הוא מגרשה, ורק דתולה הגירושין בזה שלא תשתה וזה ברור.

ולכן נראה לי בדין ביטול התנאי בפועל או בקיום התנאי בפועל דתליא בזה דהנה קייל"ן דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ואם מתנה בתנאי דאם הוא כמו לאחר ואינו חל עד שיתקיים התנאי כמש"כ הרמב"ם, והביאור כמש"כ דהתנאי הוא הגורם עצם הגירושין, וכדחזינן מזה גופא דיש טענת אונס בקיום התנאי, ולכן חל הגירושין בשעה שיתקיים התנאי, וגבי תנאי ב"ג וב"ר נמי אפשר לומר דבשביל שיעברו הוא הגורם לונתתם, ולכן יש לומר דגם בתנאי דמעכשיו אם לא באתי, כיון שהתנאי בעצם הוא הגורם להגירושין ורק שרוצה שיחול מעכשיו והיינו שלאחר שיתקיים התנאי יחול הקנין מעכשיו והוא בגדר למפרע כמש"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' אישות הל' ט"ז, אבל באומר ע"מ דהוא כאומר מעכשיו היינו מעכשיו ממש דהוי גט של עכשיו רק שתלה תנאי שאם יתן יתקיים ואם לא יתבטל, והרמב"ם בפ"ו מהל' אישות הי"ז שכתב שכל ע"מ כאומר מעכשיו הוא רק לענין כפילת התנאי דע"מ הוא כמעכשיו, אבל בזה יש חילוק ביניהם, וכונת הרמב"ם במש"כ דהאומר ע"מ הוא כמעכשיו היינו מעכשיו ממש ולא שנגמר אח"כ למפרע וכמש"כ בהל' י"ח שהרי כשיתקיים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש זו ותתגרש משעה ראשונה שבה נעשה המעשה כאילו לא הי' שם תנאי כלל.

[ובזה בארתי ד' הרמב"ם בפי"ח מהל' מכירה בדין אסמכתא דבהל' ג' כתב דבתנאי דאם יש דין אסמכתא ובע"מ אין דין אסמכתא, ובהל' ז' כתב כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאילו לא גמר להקנותו לא הקנהו מעכשיו, כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך הרי זה קנה אם בא בתוך הזמן שקבע ותימה שהמתין הרמב"ם לומר טעמא דמילתא עד הל' ז' ולמה לא כתב הרמב"ם כאן בהל' ב' שכתב דבע"מ ליכא לדין אסמכתא, ואמרתי בזה דתנאי דע"מ דהל' ג' ותנאי דמעכשיו שכ' בהל' ז' הם ב' ענינים דבדין דע"מ מכיון שהקנהו עכשיו ורק שתלה זה בתנאי שיקיים הקונה תנאו, בזה לא שייך לומר שלא גמר והקנה כיון דהקנה להדיא עכשיו, ורק כשהקנה בתנאי דאם שהוא לאחר שיקיים הקונה תנאו היכי שיש גדר אסמכתא אמרי' דלא גמר דעתו שיקנה אחר זמן, ולכן בתנאי דאם שהוא כלאחר ורק שהוסיף מעכשיו דבארנו דאין פירושו ממש כמו תנאי דע"מ דהקנין הוא עכשיו והתנאי הוא רק באופן שימלא הקונה את התנאי, אלא דתנאי דאם הוא תמיד כלאחר וזהו דלאחר שיקיים התנאי יחול הקנין מעכשיו, והוא בגדר למפרע וכמש"כ, ולכן הי' אפשר לומר דאף דאמר מעכשיו יהי' שייך דין אסמכתא כיון דעכ"פ לא הקנה עתה ממש אלא דכשיקיים תנאו יחול הקנין למפרע, ולזה הוצרך הרמב"ם בהל' ז' לבאר הטעם דאם אמר מעכשיו בתנאי דאם ליכא דין אסמכתא, דמשום דאלו לא גמר לא הי' מקנה מעכשיו].

ולפ"ז נראה לחלק בין ע"מ לאם דמעכשיו, דבמתנה אם לא באתי התנאי גורם עצם הגירושין ולכן אמרינן בכולהו דוכתי דאם הוא כלאחר, דכיון דהתנאי גורם עצם הגירושין א"כ לא יגרום רק בעת שיהי' חל, אלא דבאומר מעכשיו אמרינן דכונתו דבעת שיתקיים התנאי יחול הגט למפרע מעכשיו, וזהו ביאור הדברים דאינו חל בפועל אלא דאח"כ יחול הגט למפרע, וממילא אם באמת תזנה בתוך כך אף שאסורה לינשא, מ"מ כשישלמו הל' יום יחול הגט למפרע ויהי' ביאתה בתורת פנויה, אבל כ"ז שלא נשלמו עוד לא חל בפועל הברור, אבל באומר ע"מ דהוי תמיד כאומר מעכשיו הוי טעמא דהוי בזה דין גט של מעכשיו רק תנאי שתלה בזה שאם יתן אז יתקיים הדבר, ואם לא לא יתקיים, אבל לא שעצם התנאי מחייב את המעשה.

והנה אף דהדברים היו נראים כן בסברא אכן ברמב"ם הא מוכח דאף בתנאי דאם נשאת לאלתר ע"ש בפ"ח, ובמ"מ הביא המקור לזה מד' הגמ' ר"פ המגרש דמקשה אי הכי בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב, ואף דשם איירי בע"מ, ש"מ דעת הרמב"ם כן בכל תנאי, אך י"ל דבאמת אין לומר בזה כלל ברור דהא מצינו תנאי דאם במה שצריך ע"מ וכן מצינו תנאי דע"מ במה שצריך אם, והיינו במתנה אם תתני לי מאתים זוז תהי' מגורשת או מקודשת שהזכיר הרמב"ם תנאי זה בפ"ו מהל' אישות, או באומר ה"ז גיטך ע"מ שאעבור מנגד פניך ל' יום, דהתם הוי ממש אם לא באתי ומ"מ מתנה זה בלשון ע"מ, ולכן נראה דאיברא דרובא דתנאי הוי באופן זה וכמו שכתבתי, ומ"מ הא לענין עיקר התנאי אם רוצה שיחול מעכשיו או שיחול אח"כ זה ודאי תלוי בלשון התנאי, דהיינו באומר אם חל אח"כ אף דאיכא למימר שאינו גורם עצם הגט, מ"מ באם דמעכשיו או בע"מ אף לפי מה שהוכחנו למעלה הנ"מ בזה מ"מ נראה דיהי' תלוי לפי הענין דבתנאי שאינו בעצם הגורם הגט יהי' פי' התנאי שהגט חל מעתה ממש רק דתלה בתנאי, ובדבר שגורם עצם הגט אף שאמר ע"מ מ"מ כונתו שיחול מאח"כ למפרע וצריך לעיין עוד בזה שאולי עוד אין הסברא מבוררה. (ועיין בד' המ"מ לקמן פ"ט הל' ט).

יז

בארתי בארוכה בפי"א מהל' מכירה.

לב

אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי כתבו ונתנו לבעל בלא עדים, ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמר לו תן גט זה לאשתי בפני עדים והלך השליח ונתנו לו בפני עדים הרי זו ספק מגורשת שאין השליח נאמן להתיר הערוה אע"פ שהוא עד אחד אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט שהן כמי שנחקרה בב"ד עד שיהיה שם מערער כמו שבארנו שם ואם היו שם ב' עדים שיעידו שגט זה הבעל נתנו לשליח הרי זו מגורשת.

כתב המ"מ והטעם בזה מפני שכבר נתבאר ששליח הולכה אינו צריך למנותו בעדים כנזכר בפ"ו, ומ"מ דוקא כשהגט חתום כמו שכתב רבינו אבל כשאינו חתום ה"ל ספק מינהו ספק לא מינהו, ואפי' יודה הבעל הויא לי' ספק מגורשת, ודברי המ"מ אינם מבוארים דכיון דשליח להולכה א"צ למנותו בעדים וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' אישות דלא הוי דשבע"ר א"כ כשיודה הבעל אמאי הוי ספק מגורשת, וכבר הקשה זה הלח"מ בפ"ג מאישות.

והנה ביאור דברי הרמב"ם דאיברא דשליח להולכה א"צ למנותו בפני עדים היינו דל"צ עדים לקיומא וחלה השליחות אף בלא עדים, אך מ"מ לענין נאמנות לעלמא צריך שיהי' גט בעדים ובל"ז אין לו נאמנות לעלמא וכן בשטר קדושין דכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' אישות דא"צ עדים בשליחות להולכה ג"כ הביאור בזה דלענין התקיימות הקדושין דבזה דינא דבשליח לקבלה אם מינתה אותו שלא בעדים אף שיודו האשה והשליח מ"מ לא חלין הקדושין, ובשליח להולכה לענין חלות הקדושין שפיר חל, אף דהי' השינוי שלא בפני עדים, אבל בדין אם זינתה אח"כ אם נהרוג אותה בהודאתם לבד, בזה סובר הרמב"ם דלא נהרוג אותה כל זמן שלא נתחזקה באשת איש. וצ"ע בכ"ז.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.