מגדל עוז/גירושין/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גירושין ט

א

המגרש את אשתו לאחר זמן עד ולא תלוי במעשה וכן כל כיוצא בזה. כל הדברים האלו סדר המחבר מן ההלכות האמורות בקידושין פרק האומר (דף ס') ובכתובות פרק הכותב ובגיטין פרק כל הגט ופ' קורדיקוס:

ב

המגרש את אשתו לאחר זמן עד ולא תלוי במעשה וכן כל כיוצא בזה. כל הדברים האלו סדר המחבר מן ההלכות האמורות בקידושין פרק האומר (דף ס') ובכתובות פרק הכותב ובגיטין פרק כל הגט ופ' קורדיקוס:

ג

המגרש את אשתו לאחר זמן עד ולא תלוי במעשה וכן כל כיוצא בזה. כל הדברים האלו סדר המחבר מן ההלכות האמורות בקידושין פרק האומר (דף ס') ובכתובות פרק הכותב ובגיטין פרק כל הגט ופ' קורדיקוס:

ד

המגרש את אשתו לאחר זמן עד ולא תלוי במעשה וכן כל כיוצא בזה. כל הדברים האלו סדר המחבר מן ההלכות האמורות בקידושין פרק האומר (דף ס') ובכתובות פרק הכותב ובגיטין פרק כל הגט ופ' קורדיקוס:

ה

המגרש את אשתו לאחר זמן עד ולא תלוי במעשה וכן כל כיוצא בזה. כל הדברים האלו סדר המחבר מן ההלכות האמורות בקידושין פרק האומר (דף ס') ובכתובות פרק הכותב ובגיטין פרק כל הגט ופ' קורדיקוס:

ו

המגרש את אשתו לאחר זמן עד ולא תלוי במעשה וכן כל כיוצא בזה. כל הדברים האלו סדר המחבר מן ההלכות האמורות בקידושין פרק האומר (דף ס') ובכתובות פרק הכותב ובגיטין פרק כל הגט ופ' קורדיקוס:

ז

הרוצה לגרש על תנאי עד וכן כל כיוצא בזה. בגיטין פ' כל הגט (דף ל') ופ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

ח

התנה עליה וכו' עד שאין רצונו לגרש. פ"ק דיבמות ובגיטין פ' כל הגט:

ט

התנה עליה שתתגרש כו' בד"א בשהתנה ואמר כו' עד פסול אחר השלשים. פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

וכן האומר לאשה ה"ז גיטך עד שמא פייס. פ' כל הגט (דף כ"ט) ופ' קורדיקוס (דף ע"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי איני יודע מחילה זו וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה פ' קורדיקוס גבי מתני' דה"ז גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום דפרקא ר"י ותניא כותיה ה"ז גיטך כל זמן ויס"ג ע"מ שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה ה"ז גט ולא תנשא לאחר עד שיעברו ל' יום ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה ואקשינן וליחוש שמא פייס ופרקינן אמר רבה בר הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא פייסתי ויס"ג שלא באתי ופר"ח ז"ל שמא פייס ובטל הגט ובשיטתו עמד הראב"ד ז"ל ור"י אלפס ז"ל פירש בתשובה שמא פייס אותה ומחלה לו התנאי וז"ל, ודאי בכאן יש לחוש שאם התנה היא עליו שמא פייס אותה ומחלה לו התנאי ובטל הגט ונמצאת אשת איש ונפיק מיניה חורבא אבל אם התנה הוא עליה שתתן לו מאתים זוז או שתשמש את אביו אם פייסה אותו ומחל לה התנאי הרי הגט קיים והרי היא מגורשת מאי איפכת להכי דניחוש לה ומאי חורבא נפיק מיניה הלכך ליכא למיחש ע"כ לשון תשובתו, ובשטתו עמד ר"מ ז"ל ויפה עשה שחייב אדם לומר כלשון רבו. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מה מקום למחילה זו יש לי לומר שאין לך מקום מחילה גדולה מזו שהיא מצטערת בעברו מכנגד פניה כדקי"ל רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות ומחלה לו צערה ודכוותה אמרינן בכתובות (דף ס"א) גבי עונות שיוצאין ברשות שהיא מוחלת לו צערה ואף כי פניה פנים ממש כדר"י ועלו דברי ר"מ ז"ל ואף כי רש"י ור"ת ז"ל פירשו בענינים אחרים אני ליישב דברי ר"מ ז"ל באתי:

י

התנה עליה שתתגרש כו' בד"א בשהתנה ואמר כו' עד פסול אחר השלשים. פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

וכן האומר לאשה ה"ז גיטך עד שמא פייס. פ' כל הגט (דף כ"ט) ופ' קורדיקוס (דף ע"ו) :
כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי איני יודע מחילה זו וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה פ' קורדיקוס גבי מתני' דה"ז גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום דפרקא ר"י ותניא כותיה ה"ז גיטך כל זמן ויס"ג ע"מ שאעבור מכנגד פניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה ה"ז גט ולא תנשא לאחר עד שיעברו ל' יום ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה ואקשינן וליחוש שמא פייס ופרקינן אמר רבה בר הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא פייסתי ויס"ג שלא באתי ופר"ח ז"ל שמא פייס ובטל הגט ובשיטתו עמד הראב"ד ז"ל ור"י אלפס ז"ל פירש בתשובה שמא פייס אותה ומחלה לו התנאי וז"ל, ודאי בכאן יש לחוש שאם התנה היא עליו שמא פייס אותה ומחלה לו התנאי ובטל הגט ונמצאת אשת איש ונפיק מיניה חורבא אבל אם התנה הוא עליה שתתן לו מאתים זוז או שתשמש את אביו אם פייסה אותו ומחל לה התנאי הרי הגט קיים והרי היא מגורשת מאי איפכת להכי דניחוש לה ומאי חורבא נפיק מיניה הלכך ליכא למיחש ע"כ לשון תשובתו, ובשטתו עמד ר"מ ז"ל ויפה עשה שחייב אדם לומר כלשון רבו. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מה מקום למחילה זו יש לי לומר שאין לך מקום מחילה גדולה מזו שהיא מצטערת בעברו מכנגד פניה כדקי"ל רוצה אשה בקב ותפלות מעשרה קבין ופרישות ומחלה לו צערה ודכוותה אמרינן בכתובות (דף ס"א) גבי עונות שיוצאין ברשות שהיא מוחלת לו צערה ואף כי פניה פנים ממש כדר"י ועלו דברי ר"מ ז"ל ואף כי רש"י ור"ת ז"ל פירשו בענינים אחרים אני ליישב דברי ר"מ ז"ל באתי:

יא

ה"ז גיטך מעכשיו וכו' ואם תם הזמן כו' עד מגורשת. פ' קורדיקוס:
כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כלום וכו': ואני אומר גם בזה מחלוקת ישנה היא והלך ראב"ד ז"ל בשיטת פר"ח ז"ל בשמעתין דפ' קורדיקוס שנסחתי בסמוך דגרסינן עלה איכא דמתני לה אמתני' (ה"ז גיטך) מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט ואקשינן וליחוש שמא פייס ויס"ג שמא בא ופרקינן אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי ואמרינן מאן דמתני לה אמתני' כ"ש אברייתא ומאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' לא (אם לא באתי קתני) והא לא אתא ע"כ. ופירשו דבין אמתני' ובין אברייתא שייך למימר פיוס וביאה לכל הנוסחאות שבספרים אלא דנקט כדשייך בתרוייהו בהא חדא ובהא חדא ופסקו כאיכא דמתני לה דאיכא דאמרי הוא ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר הלכך אפילו אמר לה אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ולא נודע שבא בתוך י"ב אפ"ה חוששין שמא בא בצנעה ולא הרגיש אדם בו אבל ר"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו ז"ל וכמ"ש ר"י אלפס ז"ל בתשובה וכדמשמע בהלכותיו ופסקו כמאן דקתני לה אברייתא דכיון שהיה הולך ובא קרוב הדבר שנתפייס ובטל התנאי בחשאי ובצנעה משא"כ במתני' דרוב בני אדם אין באין בחשאי ובצנעה וגורסין גבי מתני' וניחוש שמא בא ולגבי ברייתא שמא פייס ואומר שזהו הלשון האחרון באיכא דאמרי דמאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' לא ובזה נתבררו דברי ר"מ ז"ל:

מת בתוך י"ב חדש עד כשיתקיים התנאי. פ' קורדיקוס:

יב

בריא שהתנה שיהא זה גט אם מת או חולה וכו' אמר לה ה"ז גיטך כו' עד תהיה מגורשת. פ' קורדיקוס (דף ע"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל גם זה אינו כלום וכו': ואני אומר כי גם זה מגורשת הוא פ' קורדיקוס גבי מתני' דתנן זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה"ז גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ושקלינן וטרינן בגמ' על לשון אם מתי ברישא דמתני' ואוקמה אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה אמר לה מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי והדר גרסינן להדא פיסקא גופא וא"ר הונא עלה בגמרא ואם מתה חולצת ואקשינן והא לא אמר כלום קתני ופריק לא אמר כלום דאסירא לעלמא וליבם נמי אסירא והדר אקשינן והא מדסיפא חולצת מכלל רישא יבומי נמי מייבמא ופרקינן מתני' כרבנן ורב הונא דאמר כר' יוסי ואקשינן אי ר' יוסי חליצה נמי לא תבעי ותרצינן מספקא ליה לרב הונא אי הלכה כרבי יוסי או אין הלכה כר' יוסי ומי מספקא ליה והא רבה וכו' ושקלי וטרי עלה טובא עד דאסיקנא רבה פשיטא ליה לרב הונא מספקא ליה ואב"א כו' עד איכא דמתני לה אסיפא זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום א"ר הונא ולדברי ר' יוסי חולצת ואקשינן פשיטא מדסיפא לרבנן חולצת רישא נמי לר' יוסי חולצת ומשנינן מהו דתימא ר' יוסי בהא כרבי ס"ל דאמר גיטא מעליא הוי וחליצה נמי לא תבעי קמ"ל דלא רבי סבר לה כר' יוסי ולא ר' יוסי סבר לה כרבי כו' עד רבי מאי היא דתניא (ה"ז גיטך) מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט. ועתה אחרי שהצעתי לך בקצרה סוגית הגמרא הבן כי ר"י אלפס ז"ל השמיט כולה בר ממלתיה דאביי להשמיענו שאינה הלכה כלל לדרב הונא ולא לדרבי יוסי אלא דאביי איתא ופסק לה כן בסוף פירקין הלכה כרבנן דר' יוסי והראב"ד ז"ל השיגו בזה והצילו רבינו הרמב"ן ז"ל בנמוקי שלו באורך וכן נ"ל עיקר חדא דללישנא קמא אסיקנא מלתא דרב הונא גופא בספיקא ואע"פ דרבא פשיט ליה לאו אהכי אמרה אלא אהרי זה גיטך אם מתי ושאני מת ועוד דהא ק"ל כלישנא בתרא דמתני לה אסיפא וממילא אבטיל לישנא קמא ודרב יוסי ואף לההוא לישנא בתרא אית לן למפסק כחכמים דהוו רבים ועוד דהא רבי פליג עליה בהדדי וקי"ל הלכה כרבי מחבירו ועוד דאע"ג דללישנא קמא משמע מלישנא דתלמודא ורב הונא ס"ל כר' יוסי מ"מ ללישנא בתרא לא משמע הכי דקאמר אמר רב הונא ולדברי ר' יוסי חולצת ומינה אבל לרבנן לא וקי"ל כרבנן דלא שביק רב הונא רבים וקאי כיחידאה ולפרושי לחוד הוא דאתא רב הונא ור"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו כמו שמוכיח לשונו בפסק שאחר זה וסמך על אלו הראיות והטעמים ועל מ"ש הרמב"ן ז"ל בנמוקי שלו באורך:

יג

בריא שהתנה שיהא זה גט אם מת או חולה וכו' אמר לה ה"ז גיטך כו' עד תהיה מגורשת. פ' קורדיקוס (דף ע"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל גם זה אינו כלום וכו': ואני אומר כי גם זה מגורשת הוא פ' קורדיקוס גבי מתני' דתנן זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ה"ז גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת ושקלינן וטרינן בגמ' על לשון אם מתי ברישא דמתני' ואוקמה אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לאחר מיתה אמר לה מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי והדר גרסינן להדא פיסקא גופא וא"ר הונא עלה בגמרא ואם מתה חולצת ואקשינן והא לא אמר כלום קתני ופריק לא אמר כלום דאסירא לעלמא וליבם נמי אסירא והדר אקשינן והא מדסיפא חולצת מכלל רישא יבומי נמי מייבמא ופרקינן מתני' כרבנן ורב הונא דאמר כר' יוסי ואקשינן אי ר' יוסי חליצה נמי לא תבעי ותרצינן מספקא ליה לרב הונא אי הלכה כרבי יוסי או אין הלכה כר' יוסי ומי מספקא ליה והא רבה וכו' ושקלי וטרי עלה טובא עד דאסיקנא רבה פשיטא ליה לרב הונא מספקא ליה ואב"א כו' עד איכא דמתני לה אסיפא זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום א"ר הונא ולדברי ר' יוסי חולצת ואקשינן פשיטא מדסיפא לרבנן חולצת רישא נמי לר' יוסי חולצת ומשנינן מהו דתימא ר' יוסי בהא כרבי ס"ל דאמר גיטא מעליא הוי וחליצה נמי לא תבעי קמ"ל דלא רבי סבר לה כר' יוסי ולא ר' יוסי סבר לה כרבי כו' עד רבי מאי היא דתניא (ה"ז גיטך) מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט. ועתה אחרי שהצעתי לך בקצרה סוגית הגמרא הבן כי ר"י אלפס ז"ל השמיט כולה בר ממלתיה דאביי להשמיענו שאינה הלכה כלל לדרב הונא ולא לדרבי יוסי אלא דאביי איתא ופסק לה כן בסוף פירקין הלכה כרבנן דר' יוסי והראב"ד ז"ל השיגו בזה והצילו רבינו הרמב"ן ז"ל בנמוקי שלו באורך וכן נ"ל עיקר חדא דללישנא קמא אסיקנא מלתא דרב הונא גופא בספיקא ואע"פ דרבא פשיט ליה לאו אהכי אמרה אלא אהרי זה גיטך אם מתי ושאני מת ועוד דהא ק"ל כלישנא בתרא דמתני לה אסיפא וממילא אבטיל לישנא קמא ודרב יוסי ואף לההוא לישנא בתרא אית לן למפסק כחכמים דהוו רבים ועוד דהא רבי פליג עליה בהדדי וקי"ל הלכה כרבי מחבירו ועוד דאע"ג דללישנא קמא משמע מלישנא דתלמודא ורב הונא ס"ל כר' יוסי מ"מ ללישנא בתרא לא משמע הכי דקאמר אמר רב הונא ולדברי ר' יוסי חולצת ומינה אבל לרבנן לא וקי"ל כרבנן דלא שביק רב הונא רבים וקאי כיחידאה ולפרושי לחוד הוא דאתא רב הונא ור"מ ז"ל הלך בשיטת רבותיו כמו שמוכיח לשונו בפסק שאחר זה וסמך על אלו הראיות והטעמים ועל מ"ש הרמב"ן ז"ל בנמוקי שלו באורך:

יד

אמר לה ה"ז גטיך עד שאין גט לאחר מיתה. זהו כלשון ר"י אלפס ז"ל שכתב בהלכות על פיסקא דסיפא דמתניתין דקתני מהיום ולאחר מיתה כו' מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי הלכך חולצת ולא מתיבמת עכ"ל:

טו

ה"ז גיטך לכשתצא חמה כו' עד והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. הכל פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

טז

ה"ז גיטך לכשתצא חמה כו' עד והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. הכל פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

יז

ה"ז גיטך לכשתצא חמה כו' עד והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. הכל פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

יח

ה"ז גיטך לכשתצא חמה כו' עד והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. הכל פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

יט

ה"ז גיטך לכשתצא חמה כו' עד והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. הכל פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

כ

ה"ז גיטך לכשתצא חמה כו' עד והוא שיגיע גט לידה קודם מיתה. הכל פ' קורדיקוס (דף ע"ו) :

כא

בעל שנתן גט לאחד עד הואיל וזכה לה בו אחר. ביבמות פ' האשה שלום (דף קי"ח) :

כב

אמר לעדים לאחר י"ב חדש עד אחר שנתייחד עמה אינו גט. פ' קורדיקוס (דף ע"ו ע"ז) :

כג

אמר לעדים לאחר י"ב חדש עד אחר שנתייחד עמה אינו גט. פ' קורדיקוס (דף ע"ו ע"ז) :

כד

אמר לעדים לאחר י"ב חדש עד אחר שנתייחד עמה אינו גט. פ' קורדיקוס (דף ע"ו ע"ז) :

כה

אמר לעדים לאחר י"ב חדש עד אחר שנתייחד עמה אינו גט. פ' קורדיקוס (דף ע"ו ע"ז) :

כו

אמר לעשרה כתבו גט לאשתי כו' עד במעמד כולן. פ"ב דגיטין (דף י"ח) ושלהי פרק התקבל (דף ס"ז) :

כז

אמר להם כלכם חתומו וכו' עד שעדי מסירה הם העיקר. פ"ב דגיטין:
כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שיש כאן שבוש ואולי יאמר וכו': ואני אומר בודאי כך מוכיח לשונו ולשון הגמרא דפרק המביא תניין (דף י"ח) גמרא מתניתין דנכתב ביום ונחתם בלילה ואין בזה ספק. והפנים שכתב הראב"ד ז"ל הם ריש פ' גט פשוט (דף פ"א) ובגיטין שלהי פ' הזורק ובתוספתא דפרק בתרא דגיטין ואין לו להאריך בחבור הזה בו שאינה זאת הכונה והדברים עתיקים חקוקים בשיטות אלו הפרקים:

כח

תקנו חכמים כו' עד חתמו גט לאשתי. שילהי פ' התקבל (דף ס"ו) :

כט

ולמה אמרו חכמים עד ועדים לא נתקיים התנאי. פ"ק דגיטין (דף י') גמרא מתני' דכל הגט:

ל

אמר לשלשה שנים מכם עד שליח הבן במקום האב. פ' התקבל (דף ס"ו) :

לא

אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני כו' ורבותי הורו כו' עד בנוסחאות שלהם. זה הדין מפורש ס"פ התקבל (דף ס"ו) בשמעתא דאומר אמרו וגם פרק הזהב מייתי לה גמרא מתני' דה' חומשין וגם פרק כל הגט (דף כ"ט) גבי שמעתין דקפחותא דתלתא סבי ועובדא דקא מייתי עלה וסוגיא דשמעתא:

לב

אמר לסופר כו' עד הרי זו מגורשת. ריש גיטין (דף ב') :

לג

האומר לשליח עד מראה מקום הוא לו. בגיטין פרק התקבל (דף ס"ה) ובקדושין פרק האומר:

לד

וכן האשה עד למקום אחר כשרה. פרק התקבל:

לה

האומר לשלוחו כו' עד סוף הפרק. פ' התקבל (דף ס"ב) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.