פתחי תשובה/אורח חיים/לב

פתחי תשובה ‏ אורח חיים לב

א

בהג"ה. לכתוב תחלה המוקדמת בתורה. עי' בט"ז ביו"ד (סימן רפ"ח ור"ץ) דלשיטת התוס' אין קפידה אם הקדים פרשה שניה לראשונה. ובב"י כאן הביא בשם כמה פוסקים דבשל ראש שהם בד' קלפים אין להקפיד. ועי' בשערי תשובה ובתשובת משיבת נפש (סימן ב) השיג על הט"ז דגם לדעת התוס' פסול אם הפרשיות לא נכתבו כסדרן רק במרדכי כתב דיש מכשירים בהקדים פרשה שניה לראשונה ע"ש ובתשובת עמק הלכה (סימן ט) הביא דלשיטת רש"י דמונחין הפ' כסדר שנכתבו בתורה וקריאתן הם כסדרן א"כ עיקר מה דאיתא במכילתא דכתבן שלא כסדרן פסול קאי אדרך קריאתן דהיינו אחר שנכתבו לא יהיו נקראין למפרע אבל אסדר כתיבתן לא קפדינן דהיינו אם הניח פ' שניה חלק וכתב פ' שלישי ואח"כ כתב השניה במקום החלק כשר ומש"ז פסק להלכה (למי שאינו חושש לתפלין דר"ת) דבתפלין של ראש כשר בכתבן שלא כסדרן ובפרט לעני דדחיקא ליה שעתא אם נפסלה לו הפ' ראשונה יכול לכתוב פ' הנפסלה וא"צ להוסיף גם האחרונות הכשרין ע"ש וקשה להקל לעני דמ"ש לשיטת רש"י דעיקר קפידא דכסדרן קאי אדרך קריאתן הוא נגד מ"ש לקמן (סעיף כג) בחסר אות אין לו תקנה דהוי שלכ"ס רק זאת בשעת הדחק שאין לו להשיג כעת תפלין אחרים יכול להניחן עד אשר ימצא תפלין אחרים:

ב

בקלף לבדה. ובשני עורות פ' אחת פסולה ועי' מ"א לקמן (ס"ק נ"ב) דתפירה נחשב למעור אחד ובתשובת משיבת נפש (סימן ב) דהכא הוא דוקא שתפרן קודם הכתיבה אבל לאחר הכתיבה לא מהני לכו"ע דהוי שלא כסדרן דכתיבת חציה השניה היה בפסול ע"ש. ולכאורה זה נסתר לשיטת הפוסקים דלעיל דהפרשיות צריכין להיות כסדרן ממ"ש בגמרא דמנחות אם כתב של יד על ד' קלפים כשר והוא לקמן (סעי' מז) ולדבריו לא נכתבו הפרשיות כסדרן. ועוד בשל ראש לרוב הפוסקים נכתבין כסדרן על ד' קלפים וע"כ דג"ז נקרא כסדר:

ג

בדיו. עי' באר היטב בשם הדבר שמואל ובע"ד בשם תשובת הרב עזריאל דיואנה שלא היה קורא בספר שנכתב מדיו הלז דאין להכניסם למקום טהרה וע"ש בהד"ט:

שחור וכו'. ובתשובת משכנות יעקב (סימן לז) החמיר מאד שלא לכתוב במי קנקנתום לחוד רק עם שרף שקורין גומא גם יש לדקדק לעשות ע"י בישול ע"ש:

ז

וקלפים שלנו מצד הבשר גוררין הרבה וכו'. בס' נשמת אדם נשאל מה שנמצא בקלף מקום שניכר שהוא חלק ושאר קלף אינו חלק כ"כ ואותו מקום החלק יכולין לקלוף בסכין וגם עליו כתובין אותיות וא"כ יש לחוש שאותו מקום לא נגרר יפה והוא דוכסוסטוס והתפלין פסול. והשיב דהקליפה הדקה הסמוך לבשר נקרא דוכסוסטוס והקליפה הדקה שבמקום שער הוא קלף וכשחולקין לשנים אזי כל חלק נקרא על שם הקליפה ואם יגרור לצד הבשר רק מעט די, רק שלא ישאר שלם. אמנם אם יש לספק שמא לא גרר שם כלל ראוי להדר שלא יהיה שום ספק ח"ו במצוה חמורה כזה. ואם נשאל לסופר שיודע דין זה דתפלין על הקלף ויודע שמטעם זה צריך לגרור סמכינן אחזקה זו ע"ש. וכן כתב בתשובת חתם סופר (סימן ג) כל שנקלף הנוגע בבשר ממש שוב לא איכפת לן אי איכא עור דק שהיה אפשר לגוררו ולא גררו רק שלא יהיה מאותו הנוגע בבשר ממש ע"ש אבל בתשובת משכנות יעקב (סימן מא) כתב דקלף הוא הקליפה הדקה הנקלפת מפני העור לצד השיער וראוי להזהיר לסופרים שיגררו הרבה מאוד לצד הבשר עד שהנשאר יהיה דק יותר מהחלק הנגרר לצד הבשר. וכעת זכינו לבעל העיטור שכתב (הלכות תפילין שער א' ח"א) דגורר מקום הבשר עד חציו שישאר הקליפה משמע לכאורה כהמשכנות יעקב. ועיין בתשובת יכין ובועז (חא"ח סימן כד) בדין קליפת אות שנכתבה בטעות שאינו נקרא גויל משמע לכאורה כהנשמת־אדם והחתם סופר דנקרא קלף:

ח

מעבדו לשם תפילין. עיין באר היטב בשם עבודת הגרשוני ובשערי תשובה לקמן (סימן מב) שנסתפק אי מהני תנאי לדברי חול. ובתשובת רבי עקיבא איגר (סימן ב) כתב שיעבדו לשם ס"ת ויתנו בתחלה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו תו"מ ודברי חול דמהני בזה תנאי וע"ש בתשובת ר"ע איגר (סימן ג) מזה. ובתשובת כתב סופר (סימן יא) כתב עצה אחרת דלאחר שנעבדו לשמה אם יצטרכו לחולין שיאמרו בפה מלא שמבטלים העיבוד לשמה ואתי דיבור האחרון ומבטל דיבור הראשון אלא שבזה נפסל כל הקלף ושוב אינו יכול לכתוב סת"ם על כל הקלפים שעיבד באותו פעם לשמה ע"ש:

טז

בהגה. צורת האות וכו'. עיין שערי תשובה בשם זכרון יוסף ובתשובת שמלת בנימין (דף מא) שחכם אחד פקפק ע"ז אם נשתנה צורת האות עד שדומה קצת לחי"ת והשיב דאם ניכר ע"י תינוק מהני מחיקה קצת ויעביר הקולמוס על קוץ הנשאר ובפרט ביודי דהשם אין למחוק יותר על שעור הראוי רק היותר בלבד אבל אם אינו ניכר ע"י תינוק צריך מחיקה כל האות שלא יהא כחק תוכות ע"ש:

יח

והפרידה כשר. עיין באר היטב וכ"כ בתשובת שאילת יעב"ץ (סימן קיט) להקליש מעט בעובי או באורך כדי שישאר מוקף קלף ע"ש:

יגרור הרגל וכו'. עיין בתשובת יכין ובועז (סימן כד) שהאריך בדין גרירת רגל הקוף:

יט

שכותב אזכרה וכו'. בע"ד בשם הרב עזריאל דיואנה דבכתב אזכרה שלא לשמה אין להם תקנה העברת קולמוס אפילו למ"ד דכתב ע"ג כתב הוי כתב דבעינן כסדרן וליכא ועי' מ"א לקמן (סימן לג) ופמ"ג בהפתיחה סוף הסי' ד"ה והנה:

כג

כתובין שלא כסדרן וכו'. כתב בתשובת חתם סופר (סימן ח) בשם תשובות הר"ן (סימן לט) דאפילו אם נכתבו כסדרן שתלן למעלה קודם שכתב ממנו ולהלן פסול משום עמידתן על הגויל שלא כסדרן ומזה למד לענין תפילין דר"ת שסדר הנחתן הויות להדדי וצריך שיכתבן כסדר נמצא לר"ת כיון שנכתבו כסדר אין קפידא על עמידתן על הקלף שלא כסדר וא"כ ה"נ באותיות הנתלין אם נכתבו כסדרן בלא דילוג ואיכא ריוח כראוי וגם אין בלבול להקורא משום עמידתן שלא כסדרן אין קפידא ומותר לעשות כן ע"ש. ולכאורה ה"ה בתפילין של רש"י לענין לתלות בראש השיטה כה"ג שנכתבו כסדרן וגם עמידתן על הגויל הוא כסדרן. ומ"מ נראה דאין לעשות כן לא בתליית תיבה אחת דא"כ כיון דנשאר כל השורה חלק ה"ל כפרשה פתוחה באמצע וגם אות אחת אי אפשר דא"כ ה"ל כמחלק תיבה אחת בשני שיטי ובתורת תליה ג"כ פסול לפמ"ש בשערי תשובה בשם הגינת ורדים דמחזי כמנומר ע"ש ומזה הטעם דמחזי כמנומר שייך גם לתפילין דר"ת:

כה

מקצת יודין שעל האלפין וכו' נוגעים וכו'. ובתשובת משיבת נפש (סימן ח) דכן הדין ביש בהאותיות קצת נפסקין שיש כעין סדק באות כיון שניכר שהוא אות אחד אין חוששין ויוכל לתקנם. עוד כתב שם שאם היוד של המם (ר"ל החרטום) אין נוגע אין לנו ראיה להקל יותר ממ"ש בשו"ע ע"ש:

כח

ראש הלמד באויר הה"א. עיין באר היטב ובתשובת מהרי"ם (סימן ח) בנכנס ראש הל' בתוך הכף פשוט דדינו ג"כ אם נתקלקל צורת האות לגמרי פסול ואם לא נשתנה צורת האות לגמרי דבהכנסת למ"ד לתוך ך' פשוטה יכול להיות שלא נשתנה צורת האות יש להכשיר בשעת הדחק והיכא דהוא ספק אם נשתנה צורה"א אם לא יש להקל בזה ולסמוך על התינוק אי קורא כתיקונו יש להכשיר ע"ש:

לב

כדי גגה וכו'. עיין באר היטב וכעת זכינו לבעל העיטור הלכות תפילין (שער א' ח"ב) שמחלק בין מזוזה לתפילין דאין צריכין שירטוט א"צ להניח ריוח (עיין שם בשער החדש) אבל עדיין צ"ע דהעיטור לשיטתו דא"צ שירטוט כלל אבל לפ"מ דקיי"ל לעיל (סעיף ו') דשורה העליונה צריכה שירטוט א"כ איזה סברה לחלק בין מזוזה לתפילין:

לו

בהגה. ויש מכשירין בכולן פתוחות וכו'. בתשובת חתם סופר (סימן ד) בתפילין שנפתחו והיה של יד כתובה פ' והיה סתומה אליבא דכ"ע עפ"י דעת הט"ז שהמציא להניח סוף שמע פחות מט' אותיות וכן בתחלת והיה ותפלין של ראש היה כל פרשיותיו פתוחות דהוי כתרתי דסתרי דש"ר פתוחות וש"י סתומות והשיב דאין קפידא דהא כתב המ"א דבשל ראש אין להקפיד בסדר פתוחות וסתומות ולא שייך לומר דסותר אם של יד סתומה ע"ש וכה"ג כתב הבאר יעקב בנידון שלפניו דהיתה של ראש סתומה ושל יד פתוחה והכשיר ג"כ מטע"ז דלא הוי תרתי דסתרי דבשל ראש אין להקפיד ע"ש:

בשולחן ערוך. ופ' שמע מתחילין וכו'. עיין באר היטב בתפלין דר"ת וכן כתב בתשובת עולת שמואל (סימן ט) כהבאר היטב לסיים והיה אם שמוע באמצע השיטה ולהתחיל שמע בראש השיטה וע"ש (סימן י) חיזק דעת הנב"י שהביא בש"ת ור"ל דלר"ת אין צריך לסיים והיה אם שמוע באמצע שיטה וחזר המחבר ודחה דבריו דאין סברה כלל לעשותה לא פתוחה ולא סתומה ע"ש. ועיין בתשובת שואל ומשיב ח"ב (סימן ל) שר"ל ג"כ דבתפלין דר"ת כיון שאינן ככתובין בתורה לא קפדינן אפתוחה וסתומה ע"ש:

לז

היכא דאפשר. עיין באר היטב ובא"ר ובתשו' כתב סופר (סימן ו) דבשל יד דליכא שי"ן אפשר דלכו"ע לא הוי ברכה לבטלה ומסיים דהמורה כהמ"א אין מזחיחין אותו ע"ש:

לח

יעשה ד' בתים וכו'. בתשובת חתם סופר (סימן ה) כתב שנהגו הסופרים לדבק הד' בתים זה לזה בדבק בין בית לבית שלא יהיו נפרדים ותתקלקל הריבוע שאין דיבוק הנפרדים עושה אותו כאחד רק עכ"פ לעיני כל רואיו יכירו שהם ד' וכן דעתו שם לענין מעור אחד שנסתפק המ"א בחתיכות תפורות יחד. והעלה דע"י דיבוק פסול דלא נחשב למעור אחד אבל ע"י תפירה כשר כמו בס"ת דנכתבין על שני עורות ונתפרין בגידין אבל לא נדבק בדבק ועכ"פ המניח בתים עשוים מב' עורות ואינן תפורין אלא מדובקין וגם דבק בין בית לבית להיות מרובע לא יצא ידי חובתו ממה נפשך ע"ש. וכדומה לי שנוהגין לדבק בין בית לבית אף אותן החושבין ב' עורות בדבק למעור אחד ואפשר לתרץ קצת דלא קפדינן אד' בתים ממש אלא שיהא ניכרין לד' כדמשמע לשון הברייתא והגמרא דמנחות אף דבאמת דיבוק עושה אותן לאחד. אבל העיקר כהחתם סופר דבעינן ד' בתים ממש ובחיי אדם (כלל יד) הביא דתפלין של הגר"א היו פרודות וכן בתשובת משיבת נפש (סימן ב) האריך דבין תפירה ובין דיבוק בדבק הוי חיבור למעור אחד והמנהג שנהגו לעשות חריץ וד' בתים דבוקין לגמרי ודאי לא נכון וירא שמים יזהר לעשות הבתים נפרדים כי אין לומר לדבק טוב ועיין בקובץ על הרמב"ם הל' תפלין (פ"ב) שהביא מתשובת הרמ"ע (סימן לח) שמתיר בשני עורות התפורים ממשנה דכלים (שהביא הגר"א) ודחה דבריו דאין ראיה משם לא בדיבוק ולא בתפור. ועיין בתשובת עמודי אור (סימן א) דר"ל דתליא במראית העין דאם מחברן למטה ואין החיבור נראה יש מקום להכשיר ומכל מקום דעתו נוטה דלא מהני חיבור כלל ע"ש ועיין מ"ש לקמן (סימן לג) בנקרע מקצת הקלף אי מהני דיבוק:

לט

שיהיו מרובעות וכו'. בע"ד בשם זרע יעקב כתב דמיום היותו על דעתו לא בירך על התפלין דעמד על המבחן ומעולם לא בא מרובע מתחלתו עד סופו ושכן שמע שכמה רבנים נהגו שלא לברך ובהד"ט השיג עליו מסוגיא דבכורות גבי אי אפשר לצמצם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצי למעבד ניחא ליה. אע"ג דלא עביד ממש כהלכתיה כל דעביד מאי דמצי ע"ש:

מ

שחור. עי' בשערי תשובה בשם הנודע ביהודה ובספר נשמת אדם הרבה לחלוק עליו והעלה דעכ"פ לא יהיה נקלף בפ"ע והביא שגם הגאון בעל בית מאיר כתב לו שאין לסמוך על הנב"י בזה ע"ש:

מב

שי"ן בולטת מקמטי העור וכו'. בתשובת רבי עקיבא איגר (סי' יא) על דבר להמציא לעשות שי"ן של ראש מחותכים עור בתמונת שי"ן ומדבקים על הבית אין להתיר דדיבוק לא הוי חיבור ע"ש ועי' מ"ש לעיל (סעיף לח):

מג

עד מקום התפר. עי' בנשמת אדם (כלל יד) שהניח בצ"ע אם בדיעבד פסול כשהשי"ן אינו נוגע בתיתורא. ומיהו אם אין היודי"ן נוגעין בשי"ן פסול שאין שם שי"ן עליו ע"ש:

מז

בהגה. דבק כשר. ובתשובת באר עשק (סימן יד) במטלית של ס"ת שאין עשוין אלא לחזק לא איכפת לן אי הוי הדבק ממין המותר. ובתשובה מאהבה ח"ב (סימן ריד) הכשיר מזה הרצועות שנמשחין בשמן דג טמא שקורין פיש טראן שאין בה שום תיקון אלא להזהיר ולהבהיר השחרות שהשחירו מקדם ע"ש. ועיין שערי תשובה לקמן (סימן לג) מזה בשם הנודע ביהודה:

נ

מקום שאין גידין מצויין וכו'. עיין באר היטב ושערי תשובה בשם הנודע ביהודה. ובתשובה מאהבה ח"ב (סימן רכא) חולק על הנודע ביהודה ע"ש.

נב

ויעשה קשר וכו'. עי' עירובין (דף צז) מחלוקת דאמוראי אי עניבה חשיב קשירה בתפילין או דבעינן דוקא קשר ולא עניבה ולא נזכר מזה כלום בשו"ע. ובבעל העיטור הלכות תפילין (שער ראשון ח"ד) כתב מצוה לקשרן ולא לענבן ע"ש היטב פירוש חדש על האמור בגמרא מנחות ר"כ מחוי כפוף ר"א מחוי פשוט דקאי אקשירה ע"ש ומגמרא דעירובין הנ"ל לא הזכיר כלל:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >