מראי מקומות/אורח חיים/לב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
עיקרי הד"ט
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png לב

הקלף והכתב[עריכה]

אם דיו הנעשה מעפצים כשר

הב"י בסעיף ג, הביא בזה מחלוקת, וכן הביאו הטור והב"י ביו"ד בסי' רעא,ו, ועי' במה שכתבתי שם. ועי"ש אף במה שכתבתי גבי אי שרי לכתוב בדבר שאינו נמחק.

אותיות שנוגעות זה בזה והאות הדבוקה עבה דאף אם יגרור תישאר צורת האות

כתב המג"א בסעיף ד בס"ק ג, בשם הרד"ך, דאם האות הדבוק עבה שאם יגרר ישאר צורת אות כשר, והסיק המג"א דיש להחמיר, ע"כ, וקשה על דין הרד"ך דהא בשו"ע בסעיף טז, פסק השו"ע גבי כ' פשוטה שהגיע רגלה לסוף הקלף ואינה מוקפת גויל שהיא פסולה, ע"כ, והשתא הלא ודאי כף פשוטה אפשר לגרור מקצתה ותישאר עדיין צורת אות, וא"כ מוכח דאפ"ה פסול, ובאמת יש להקשות כן אפי' על עצם דינו של הרד"ך הנ"ל, דא"כ כמעט בכל גוונא כשר, דהא בכל גוונא אפשר לגרור במחט קטנה, ומסתימת השו"ע לא משמע כדבריו, וכ"ש דלא משמע הכי מדינא דכ' פשוטה הנ"ל, וצ"ע. ובשע"ת כתב דלא הכשיר הרד"ך אלא כשנדבק בסוף האות, אבל באמצעיתו או בראשו לא הכשיר, ע"כ, ואין לזה טעם וריח דכיון דטעמא דפסול כשנדבק הוא משום דבעי' הקפת גויל, כדכמוכח בב"י, א"כ אם סבר הרד"ך דאמרי' כאילו ניטל הדבק, מה לי הכא ומה לי התם.

הרוצה לשרטט בין שיטה לשיטה אי שרי

הטור בסעיף ו, כתב דהרשות בידו, ותמה הב"י דהא נקרא הדיוט, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות ד, כתב דאם שרטט בין שיטה לשיטה כדי לנאותן הוא טוב. הב"י הביא דכתבו בשם ה"ר שמחה והעיטור דפסלי אם שרטט, ותמה הב"י דהא לא אמרו אלא שפטור אבל מהיכן עלה על דעת לפסול, ע"כ, והיינו משום דמבואר בגמ' דאין למצוא כלל תפילין משורטטות, והקשו תוס' דהא אפשר דאדם שרטט, וכתבו דכיון דפטור א"כ העושה נחשב הדיוט, והב"י סבר דהעיטור וה"ר שמחה סברי כתי' תוס' ועל כן תמה דאין זה טעם לפסול התפילין, אמנם יש להעיר דהאשכול בהל' מזוזה ד"ה והא (עב:), הקשה כהתוס' ומחמת כן כתב לחד תירוצא דאסור לשרטט, ע"כ, ולפי"ז נראה ברור דהכי נמי סברי ה"ר שמחה והעיטור ולא סברי כתי' התוס', ומיושבת תמיהת הב"י. ולענין דינא הרוצה להחמיר לא ישרטט כדי לחשוש להנך ראשונים.

מהו קלף ומהו דוכסוסטוס

הב"י בסעיף ז, הביא בזה מחלוקת, וכן הביאה הב"י ביו"ד בסי' רעא,ג, ועי' במה שהוספתי שם.

שינה וכתב על הקלף לצד השער או על הדוכסוסטוס במקום בשר האם פסול

הב"י בסעיף ז בד"ה ומ"ש שצריך, כתב דכל הפוסקים חולקים על התוס' וסוברים דפסול, ע"כ, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות מח, כתב דכשר, ועי' בדברי הב"י ביו"ד סי' רעא,ג ד"ה ומ"ש ואם שינה, שהביא מחלוקת בזה לגבי ס"ת, ועי"ש במה שהוספתי, ומי שפוסל בס"ת כ"ש שיפסול בתפילין.

אם קלף שאינו מעובד בעפצים כשר

הב"י בסעיף ח, כתב בפשיטות שבלא עיבוד פסול, אמנם עי' בב"י ביו"ד רעא,ב, ובמה שהוספתי על דבריו, דאיכא מאן דסבר דכשר.

כיצד מעבדים

עי' ביו"ד רעא,ב, במה שהובא בזה מהגאונים.

עיבוד הקלף לשמה

הב"י בסעיף ח, כתב שדעת כל הפוסקים שאם עבדן שלא לשמן פסולים כדברי ר"ח ור"ת, ע"כ, והעיר הדרכ"מ שהר"ן בגיטין ס"ל דכשרות, ע"כ, אמנם יותר יש להעיר, דמדברי הר"ן שם ע ד"ה תירץ הרמב"ן, מבואר דהכי ס"ל להרמב"ן דתפילין לא בעו עיבוד לשמן, ומדברי הר"ן בד"ה אבל, מבואר דהכי ס"ל להרי"ף ולגאונים, ע"כ, ונמצאו הר"ן והרמב"ן והרי"ף והגאונים, כולהו ס"ל דלא בעי עיבוד לשמה, ומאידך הרמב"ם בהל' תפילין א,יא, כתב שפסולות, וכן מוכח מדברי הרא"ש בהל' ס"ת סי' ג, וכן כתב הטור כאן שפסולות, וכן סמ"ק במצוה קנ אות ג, כתב דצריכות עיבוד לשמן, וכ"כ רב שר שלום בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג, דבעי עיבוד לשמה.

רגל פנימי של ה

הב"י בסעיף טו, הביא מחלוקת בזה אי בעי' שישתייר כל שהוא, או בעי' שישתייר כמלא אות קטנה, ויש להוסיף דרבינו יהונתן בהל' מזוזה יג ד"ה אם נשתייר, ס"ל דבעי' כמלא אות קטנה.

גדר דין מוקף גויל

הב"י בסעיף טו, כתב שכמעט כל הפוסקים הושוו לומר דלפי הבבלי ניקב כל הגויל בתוך האות כשר, ודלא כהירושלמי שפוסל דבעי מוקף גויל בפנים, ע"כ, ויש להעיר דעד כאן לא שמענו דפליג הבבלי על הירושלמי אלא אי דינא דמוקף גויל הוא שייך גם בפנים, אבל בעצם הסברא של מוקף גויל לא שמענו דפליג, דהיינו שיש לדון אי דינא דמוקף גויל הוא משום שצריך שיהיה גויל או משום דצריך שלא יהיו האותיות נוגעות זה בזה כדי שלא יראו מעורבות, ונפק"מ לנקב, שהרי אין בו גויל אבל אין האותיות מעורבות, ובירושלמי הנ"ל דפסיל אף בניקב בפנים מוכח דס"ל דהוא משום שצריך שיהיה גויל, וא"כ אע"ג דהבבלי פליג עליה דאין צריך מוקף גויל בפנים האות, מ"מ בעצם הטעם מסתמא לא פליג עליה, ולמה לנו להגדיל המחלוקת, וכן משמע מדברי הטור וכן מדברי המרדכי שהביא הב"י, שכתבו דמהירושלמי משמע דצריך גויל אף בפנים, משמע דבזה בלבד פליג אבבלי, וא"כ לא א"ש מה שכתב הב"י בסעיף טז, שהקשה שם היכי מכשרי' באיפסק בנוקבא הא אמרי' במנחות כט., דאות שאינה מוקפת גויל פסולה, ותי' בתרוץ א', דה"מ שאין גויל ע"י דיבוק אותיות אבל לא בעי' שיהא ממש גויל, ע"כ, דלפי האמור לא מסתבר למימר הכי.

קריאת ינוקא דלא חכים או טיפש

הטוש"ע בסעיף טז, הביאו דבודקים האות ע"י קריאת ינוקא, ועי' במה שכתבתי גבי זה ביו"ד בסי' רעד.

היה צריך לכתוב תיבה שאינה אזכרה ונתכוין לכתוב תיבה אחרת וכתב בטעות את התיבה שהיה צריך לכתוב

הטוש"ע בסעיף יט, הביאו שצריך לכתוב לשם תפילין, ולגבי הנידון הנ"ל עי' במה שכתבתי ביו"ד בריש סי' רעד.

אם צריך להוציא בפיו שכותב האזכרות לשמן

הב"י בסעיף יט, דן בזה והעלה שצריך, וכ"כ ביו"ד בסי' רעד,א, ועי' במה שכתבתי שם.

אם חיסר אות בתפילין אין לה תקנה

כ"כ הטוש"ע בסעיף כג, וכן הביא הב"י מהרמב"ם, ויש להוסיף דכ"כ סמ"ק במצוה קנ אות י.

צריך שיקרא כל תיבה קודם שיכתבנה

כ"כ הטוש"ע והב"י בסעיף לא, ויש להוסיף דהגהות סמ"ק במצווה קנ אות ו, הביא כן מהמדרכי בשם רש"י ורבינו משה.

אם צריך לשייר בקלף בתחילתו

הב"י בסעיף לב בד"ה ובתחלתן, הביא בזה מחלוקת, והביא מהאורחות חיים שהר"י בר שניאור מצריך כדי לגול כל ההיקף, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות יב, גם הביא להלכה דהרב יצחק בר שניאור הצריך כך.

אם צריך לעשות את ג' הפרשיות הראשונות פתוחות, בתפילין של ראש

הטוש"ע בסעיף לו, כתבו סתמא דצריך לעשות את ג' הפרשיות פתוחות, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות ח, כתב דצ"ע אם אף בשל ראש יש קפידא לעשותן דוקא פתוחות.

אם עשה הפתוחות סתומות או איפכא, אם פסל

הב"י בסעיף לו בד"ה ויעשה, הביא מהרמב"ם דפסול, והתקשה הב"י בדבריו, והדרכ"מ הביא דדברי הרמב"ם אינם מוסכמים והביא דאפשר דהרמב"ם קאי רק על ס"ת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות ט, כתב דאם שינה פסול, ודבריו קאי להדיא על תפילין.

תליית אותיות בתפילין

סמ"ק במצוה קנ אות ו, כתב בשם מסכת סופרים דאין תולין בתפילין ומזוזות.

אי בעי עור הבתים עיבוד לשמן

הטור והב"י בסעיף לז, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות כ, כתב דצריך עיבוד לשמן.

אם הא דמצריכינן דתפילין של ראש יהיו מרובעות היינו ד' בתים ביחד

הב"י בסעיף לט, הביא כן מכמה ראשונים, ויש להוסיף דכ"כ היראים בסי' שצט אות יט, בשם ר"ת.

אם הבתים צריכים להיות שחורים

הב"י בריש סעיף מ, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות יח, כתב דצריך שיהיה שחור.

צריך שיגיע חריץ למקום התפר, אי איירי בחריץ של הבתים או של השי"ן

הב"י בסעיף מ בד"ה ויהיה, הביא בזה מחלוקת, דרש"י ס"ל דקאי על הבתים והרא"ש נוטה לומר דקאי על השי"ן, ע"כ, וכן נראה מהטור בסעיף מג, ויש להעיר דמדברי הרמב"ם בהל' תפילין ג,יא, שכתב סתמא חריץ של תפילין מבואר דס"ל דזה קאי על הבתים, וכן ס"ל להגהות מיימון שם וכן הביא בשם הערוך, והביא דרבותיו פירשו לענין השי"ן, ומדברי היראים בסי' שצט אות י, מבואר דס"ל דקאי על חריץ הבתים, וכ"כ רבינו יהונתן בהלכות קטנות בהל' תפילין כא ד"ה שיגיע, ונמצא דהרא"ש והטור נוטים לומר דקאי על השי"ן וכן סברי רבותיו של הגהות מימון, ומאידך רש"י והרמב"ם והיראים והערוך והגהות מימון ורבינו יהונתן ס"ל דקאי על חריץ הבתים, ונמצא דלזה נוטה פני ההלכה. והטוש"ע בסעיף מג, כתבו דחריץ של שי"ן צריך שיגיע עד מקום התפר, והמשנ"ב והביאור הלכה שם כתב דבדיעבד יש להקל, והביא ראיה מהאור זרוע, ויש להעיר על הא דהצריכו כן לכתחילה, דהא מהב"י בסעיף מ, מבואר דטעמא דאנו מצריכים שיגיע עד התפר היינו מחמת דאנו חוששים דהא דאמרי' בגמרא צריך שיגיע החריץ לתפר היינו חריץ של שי"ן, ע"כ, וא"כ כיון דרוב הראשונים ס"ל דלא קאי על חריץ של השי"ן כדכתבתי, ועוד דהיראים פוסק דלא קי"ל דצריך שיגיע החריץ עד התפר, כמו שאכתוב להלן בסמוך, ועוד דהרמב"ם והאור זרוע ס"ל דהיינו רק למצוה ולא לעיכובא, כמבואר בב"י ובדרכ"מ, א"כ נראה דהמיקל לכתחילה שלא יגיע חריץ השי"ן עד התפר יש לו על מה שיסמוך, ודלא כהשו"ע.

אי קי"ל דצריך שיגיע החריץ למקום התפר

הב"י בסעיף מ בד"ה ויהיה, הביא מהרא"ש והרמב"ם דהכי קי"ל, וכן מבואר מדברי הטור כאן ובסעיף מג, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות יא, כתב דקי"ל כרב דימי דאמר דכיון דמינכר החריץ תו לא צריך.

אם יש שיעור מיוחד לגודל הבתים

כתב הטור בסעיף מא, שכתוב בשימושא רבה צריך שהבתים של ראש ושל יד יהיו בגודל ב' אצבעות, ע"כ, אולם בגיטין נח. ברש"י ד"ה קצוצי, מוכח דס"ל דהיו עושים לתפילין של יד קטנות משל ראש, וממילא מוכח דס"ל דאין בזה שיעור קבוע.

אם שי"ן של תפילין היינו דוקא בתפילין של ראש

השו"ע בסעיף מב, כתב דהיינו דוקא בשל ראש, וכ"כ הרמב"ם בהל' תפילין ג,א, וכ"כ רבינו גרשום במנחות לה. ד"ה שין, וכ"כ תוס' שם ד"ה דשי"ן, אבל במנחות שם אמרי' סתמא שי"ן של תפילין ולא אמרי' של ראש, ומהיראים בסי' שצט אות טו, משמע דס"ל דבעי אף בשל יד, וצ"ע.

אם צריך שיגיע החריץ של שי"ן עד התפר

הטוש"ע בסעיף מג, כתבו דצריך, ועי' במה שכתבתי בזה בסעיף מ.

מהו התיתורא

הטוש"ע והב"י בסעיף מד, הביאו דהוא העור שסותם את פי הבתים בין בראש ובין ביד, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג, כתוב דהוא עור שעוטף ומקיף את כל הבתים של תפילין של יד מלמעלה, ע"כ.

אם צריך לגלול את הפרשה מסופה לתחילתה

הטוש"ע בסעיף מד, כתבו דצריך, והב"י הביא כן מכמה ראשונים וטעמא דילפינן ממזוזה, ויש להוסיף דכ"כ היראים בסי' שצט אות מ, דצריך לגלול מסופה כמו מזוזה.

אם אפשר לכרוך הפרשיות בשער של אילים ורחלים

הטוש"ע בסעיף מד, הביאו דצריך לכורכן בשער, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות מה, כתב דאין לכרוך בשער של אילים ורחלים כיון דהוא לא נחשב לשער.

אם מניחים הפרשות בבתים בזקיפה או בשכיבה

הב"י בסעיף מה-מו, הביא בזה מחלוקת והעלה דלא כר"ת דסבר דהוא בשכיבה כיון דהרבה רבוותא פליגי עליה, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות מו, כתב כר"ת דנותנה בשכיבה ושכן צריך להניח נמי ס"ת בהיכל דכך הוא יותר דרך כבוד, ע"כ,

אם צריך שהתפירה תיהיה מרובעת

הב"י בסעיף מט-נ בד"ה ומ"ש רבינו, הביא כעין מחלוקת אם צריך שהתפירה תיהיה מרובעת או דהא דאמרי' דתפירה מרובעת היינו שהתפירה לא תזיק את ריבוע הבית, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות כ, הביא את ב' הפירושים, ורבינו גרשום במנחות לה. ד"ה בתופרן, כתב שצריך שהתפירה תיהיה מרובעת, אמנם כתב שזה קאי על התפירה שמתחת הבתים, ומדברי סמ"ק במצוה קנ אות כ, מבואר דס"ל דצריך שהתפירה תיהיה מרובעת.

מהו המעברתא

הב"י בסעיף נב, הביא דהראשונים הביאו דיש מפרשים דהיינו עור שנותנים על בית של זרוע, ויש להוסיף דגם סמ"ק במצוה קנ אות כ, הביא דיש מפרשים כן.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף