יד אפרים/אורח חיים/לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים לב

(בש"ע סעיף ה') אם אפשר. עיין בב"ש אה"ע סימן קכ"ג ס"ק ד' דאף באי אפשר למצוא אחרים יניחם בלא י ברכה דלא כלבוש:

במגן אברהם ס"ק י"ז נשאר כמלא יוד אם כן נראית כיוד כצ"ל. ור"ל לפיכך אינו מועיל נשתייר כמלא יוד דאדרב' נראית כיוד ופסול הלכך בעינן תינוק בזה:

מ"א ס"ק י"ח שמגיה רגל הא'. ולפ"ז צריך למחוק תיבת או וכ"כ בפ"מ ובמחצית השקל. ואמנם לפי"ד הוא למותר וגם דמות רגל דנקט קצת לא משמע הכי. ועיין בט"ז שכתב שאין להגי' ה"א דבה"א הדין כמלא אות קטנה ע"ש ולפענ"ד י"ל דהא דצריך מלא אות קטנה היינו דאל"כ לא מהני תינוק כמ"ש הפוסקים. אבל מ"מ אף שיש מלא אות קטנה דוקא אם הוא נקרא לתינוק דלא חכים. דאל"כ כיון שהוא כתב שאינו נקרא לתינוק כו' יש לפוסלו דאין זה כתיב' תמה שאמר' תור' שיהא כתב הניכר לכל מחמת הכתב. ואם אין נקרא לתינוק דלא חכים רק החכם מרגיש בהבנת הלב לא מהני כיון שאין הכרה מצד הכתב עצמו. י"ל דתרווייהו בעינן מלא אות קטנה וגם קריאת התינוק. ובש"ס בעובד' דאיפסיק ה' בנוקבא נ"ל שזה היה פשוט שיהיה נקרא ה"א לתינוק שלא היה רק הפסק דק בנקב אחר כתיב' והנקב דק שמצרפין גם מה שלמט' כמ"ש הב"י בשם המאירי וכמ"ש הא"ר. משא"כ בנפסק הפסק גמור צריך להבחין ע"י תינוק גם באות ה"א. והנה אם נפסק רגל הד' ונשתייר למעל' כמלא אות מ"מ צריך הבחנ' ע"י תינוק כמו באות ה"א וכן בנפסק רגל החי"ת דינא הכי דאע"פ שנשתייר בח' מלא אות קטנה מכל צד דהיינו יו"ד. אין מועיל רק שיהא שם רגל עליו אבל מ"מ שיהא לו דין כתב לזה צריך קריאת תינוק. והשתא דאתינן להכי היה נרא' לפענ"ד שיש ט"ס במג"א ה"א ח' ד'. ור"ל שרמ"א בא לפרש מ"ש נפסק אחת מהאותיות היינו שבאותיות הפשוטות נפסק בגוף האות כגון וא"ו זיין ולא שייך כ"כ מלת רגל בהו. ושוב קאמר דאף באותיות שאינן פשוטות כגון ה"א ח' ד' אם נפסק הרגל שבהם צריך תינוק. ומה הה"א והח' קודם לדלת הוא כמו סימן לדב' תיבת האחד שהוא נוטריקון כך ומ"ש וכיוצא בה היינו כף פשוטה. ובאותיות שאינן פשוטות נמי משכחת לה כגון ב' או כף שנפסקו הדפנות שלמעל' ומט' צריך הבחנ' אם עדיין צורת בית או צורת כף עליו. אמנם לפי שהמג"א קיצר בזה בעיקר הדין לכן איני מחליט הג"ה זו. ואם כוונתי האמת בזה הוא ענין פלאי. ובעיקר הדין אם מהני מלא אות קטנה בלא קריאת תינוק צ"ע. ועיין בספרי שו"ת בית אפרים חלק א"ח מ"ש בזה:

ס"ק כ"א אפילו בלא נקב. צ"ע שעירבוב הדברים יש כאן דבש"ע מיירי אף אם יש צורת אות על מה שלפני הנקב לבד אפ"ה פסול כיון שמתחלתו לא היה מוקף גויל ובזה נקב דוקא בעינן שאם נפסק בלא נקב אין כאן פסול שיש צורת אות על מה שקודם ההפסק והב"ח מיירי שנפסק באמצע האות דוקא ואין צורת אות על מה שקודם ההפסק כלל ואז ס"ל שפסול כשנעשה בשעת כתיבה בין שהוא ע"י נקב או שלא ע"י נקב ולא מהני תינוק כמו שכתוב בט"ז בשמו. וכאן בט"ז לא מיירי מענין זה רק מענין מוקף גויל ואם מתחלה כשנכתב היה הפסק באמצע האות ותינוק יכול לקרותו כשר להש"ע כמ"ש בהט"ז. ואפשר שהמג"א ר"ל על דמשמע בש"ע דאם מתחלה כשנכתב היה נקב ונפסק בו היה כשר מצד קריאת התינוק לולי מטעם שאינו מוקף גויל כמבואר בב"י. וע"כ כתב דהב"ח ס"ל דאף בלא נקב דלא שייך מוקף גויל מ"מ ס"ל דפסול כשהיה מתחלתו דלא מהני קריאת תינוק בזה:

ס"ק כ"ג אפילו מחק הטפה קצת. שם מיירי שכתב מקצת האות ונפלה עליו טיפת דיו ונתקלקל ע"י נפילה זו. אז אע"פ שמחק הטיפה ונשאר מקצת האות שכתב כצורתו הראשונה וגמר השאר ע"י כתיבה כדרכו אעפ"כ פסול דהא מקצת האות שנפלה עליו הטיפה לא חזר לתבניתו הראשון כ"א ע"י חק תוכות וז"א מועיל. ולכאורה צ"ע דהא במ"ם שנדבקה מכשירין ע"י שיגרור החרטום כו' והיינו משום דמה שכתב כצורת נו"ן היה בה ועתה עושה מעשה בגוף האות אינו כחק תוכות ואם כן ה"נ דכוותיה ואפשר דהרד"ך לשיטתיה דס"ל דגם במ"ם צריך לגרור. ועוד אפשר דגם הש"ע מודה בזה דהכא גרע טפי כיון שבשעה שהיה נפילת הטיפה עדיין לא היה שם אות עליו אם כן על ידי נפילת הטיפה מקולקל לגמרי וחשבינן הכל כאילו הוא טיפת דיו. משא"כ במ"ם שלא נתקלקל עד שהמשיך צורת וא"ו אצל צורת נו"ן כפופה וכשהגיע לסופה נדבקה שפיר י"ל דצורת הנו"ן שנכתבה בכשרות אין צריך למחוק. וצ"ע בשו"ת רד"ך גופיה. ומ"ש אם נפלה טפה בחלל הב' כו' הטעם דאע"ג שנעשה בהכשר מתחלה מ"מ כיון שנפסד צורתו ע"י הטפה והוא חוזר לקדמותו ע"י חקיקה חק ירכות מיקרי אם לא שיגרור מקצתו עד שתתבטל צורת האות ויחזור ויכתבנו דכשר לדעת הש"ע לקמן ולדעת הרד"ך ומהר"ם אלשקר גם בזה צריך לגרור הכל דוקא דכיון שנפסד צורתו צריך שיעשה מעשה כתיבה בכל האות:

(שם) ובכה"ג עיין מהר"מ אלשקר סי' ה' כתב כצ"ל:

(שם) בשם סה"ת כצ"ל:

ס"ק כ"ד וה"ה איפכא ר"מ אלשקר ואם כתב כו'. המעיין בדברי מהר"מ אלשקר יראה דמיירי שם לענין להוסיף על צורת האות כגון לעשות מריש דל"ת ומכף בי"ת וי"ל דאין חילוק בין זה לגרירה דכמו דגרירה לא מהני כך הוספה לא מהני. ולטעמיה אזיל דס"ל דכל שהאות בתמונה אחרת ממה שצריך הוי כטיפת דיו בעלמא וצריך לגרור כולה מתחלה ולפיכך כתב שזה דומה לטיפת דיו שנפל כמין חצי אות והשלים ע"י כתב דפסול וה"נ דכוותיה וכך העתיק בכנה"ג ונראה שהמג"א כתב כך לפי הלשון שסיים בכנה"ג וז"ל ומ"מ העלה דלא שאני לן ואפי' דל"ת כמין ריש ובית כמין כף לא מהני בגרירה עכ"ל. והמעיין יראה דט"ס הוא דשם מייתי מתחלה דברי מהר"מ אלשקר שאפשר שיש לחלק בין גריר' להוספ' ולזה כ' שהעלה שאין חילוק ואפי' עשה דל"ת כעין ריש כו' לא מהני הוספה בגריר' (ותיבת בגריר' הוא ט"ס וצ"ל כגריר') וא"כ מ"ש המג"א על דברי מהר"מ אלשקר ואם כתב דלת כו' וכ"כ הריב"ש כו'. ז"א דמהר"ם אלשקר קאי על דברי הריב"ש אלו וכתב שאינו יודע חילוק בין גריר' להוספ' ע"ש. ומ"ש המג"א וה"ה מבית כ"ף נ"ל שצ"ל וה"ה בבית כ"ף ר"ל שכתב ב' דלמה לכ"ף יש לו תקנה להוסיף עוד דיו לעשות לה זויות כמין בית. אבל מ"ש לעיל וה"ה איפכא דמשמע שיעשה מכף בית ע"י גריר' אין זה כוונת המהר"ם אלשקר. ומ"מ הדין אמת דאף שיוכל לעשות מכף בית ע"י גריר' אסור:

(סקכ"ו) וכ' ר"י הלוי כו' שלא ימחוק הרגל פירוש דשם כתב דלמחוק היתרון ולהניח השארית לא מיקרי תיקון לכן או שימחוק הכל ויכתוב מחדש לצאת ידי הרד"ך וסייעתו או למחוק רק הגג כשאר פוסקים אך זה דוקא כתיב' של חול אבל בד' של אלקיך אין לו למחוק הכל דחומרא דאתי לידי קולא הוא דדילמא סגי במחיקת הגג לבד ולכאורה צ"ע דהא הכא דמי לרי"ש כעין דל"ת כיון דדרך הוא לכתוב הגג תחלה. וא"כ ממילא הרגל נעשה בפסול צריך למחוק הך'. ואפשר לומר כגון דעתה בשעת כתיבה היה בידו למשוך רגל הכ"ף שיהיה כפלים כמו רגל הגג א"כ בשעה שמשך הרגל היה בכשרות רק עתה שהניחו כך ואי אפשר למושכו יותר מחמת שכ' תחתיו שורות אחרות נפסל ועכ"פ בשעת מעשה נכתב בכשרות אין צריך למוחקו ולפי זה אפשר שאם היה בסוף הדף באופן שאם היה מושך יותר לא הי' מוקף גויל או שלא היה כלל מקום למשוך יותר אז ימחוק גם הרגל וצ"ע. שוב בא לידי שו"ת מהר"י הלוי וראיתי שם סי' פ"א שכ' הטעם דצריך לגרור כל הגג אף לסברת מהר"י בן חביב דכשעושה כתיבה בגוף האות אז לא מיקרי חק תוכות. משא"כ בגרירת קצת הגג שזה יהיה תיקון בלא כתיבה מיקרי חק תוכות. ואם הד' אינה משל שם רק בתיבה אחרת כשירצה למחוק כל הד' ולחזור ולכותבה כתיקונ' הוא תיקון אליבא דכ"ע. רק בך' של השם כגון אלקיך יש למחוק כל הגג ולהזהר שלא למחוק הרגל וזה לצאת ידי חששת מהר"ם איסרלן שכ' שמה שהוא גורר רגל הה"א שנכתב שלא בדקדוק עדיף טפי כיון שבגוף האות דהיינו הה"א שהוא הדל"ת. שנכתב כדינו אינו נוגע בו ה"נ כיון שברגל הכף שנכתב כדין דמסתמא רגלה של כף המשיך אותה למטה עד השיטה השניה דאין לה עוד יותר מקום להאריך אותה יותר אינו נוגע בה (נראה דשיטפא דלישנא נקט ור"ל שאין נכתב בפסול) רק הגג נעשה בפיסול עדיף טפי עכ"ל ושמחתי כי קרובים הדברים קצת למה שכתבתי וקצת ביארתי יותר. ואמנם אף שיש לחלק בין ההיא דמהרא"י לנ"ד מכל מקום מדמי לה משום חומרא לעשות מחק האותיות השם. ומה שכתוב הג"א וכ' ר"י הלוי דאף להרא"ש כו' ויכתוב במקומה השם. עיין מה שכתוב בהגהות תוספות שבת ובשארי הגהות מ"ש בזה וליתא וז"ל מהר"י לבית הלוי ואמנם בכף פשוטה של אלקיך לכאורה נראה דלא שייך ביה זה התיקון כו'. ולזה היה נראה שצריך להסיר היריעה כו'. או אם הספר עשוי על גויל כמו שהם רוב ספרים שלנו לקלוף תיבת אלקיך על ידי סכינא חריפא ולגונזו ולחזור ולכתוב תיבת אלקיך על הקלף עם הכ' כתיקונא או אם ירצה לגרור גם החיבה שלפניו ולתלותה ובמקומה לכתוב תיבת אלקיך וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהל' ס"ת מותר לכתוב השם על מקום שגרר ועל המחק גם הטור סי' רע"ו כתב אין תולין את השם אלא אם טעה ודלגו יגרור תיבה אחת שלפניו ויכתוב השם על הגרר ויתלה התיבה שמחק עכ"ל. ואע"ג דהרא"ש כ' מוטב לסלק היריעה מלקדור כו' התם מיירי לחתוך הקלף לגמרי אבל לקלוף השם כו' שפיר דמי. ואמנם יראה דגם בכף של אלקיך מהני תיקון שכתבנו למחוק כל הגג כו' ע"ש. ונראה כוונתו דודאי צריך לקלוף כל תיבת שם אלקיך משם. אלא שאם הוא עשוי על גויל יכול לקלוף ועדיין נשאר קצת עובי בהקלף לכתוב עליו ואם אי אפשר לכתוב על מקום שקלף השם משם שלא נשאר רק קלף דק מאד יוכל לעשות שיגרר התיבה שלפניו ויכתוב במקום הגרר ההוא את השם והתיבה שגרר יתלה אותה ביני שיטי קודם תיבת אלקיך זה ברור בכוונתו. ומ"ש המג"א אבל התוס' בעירובין כו' נראה שכ' כן לפי שלא הי' לפניו גוף תשובת מהר"י לבית לוי רק מה שהביא בשמו בכנה"ג. ובקצת מקומות נראה שגם הכנה"ג לא הוי ביד מג"א רק מה שהעתיק בע"ת דברי הכנה"ג בשם תשו' ולכן פי' דברי מהר"י דמיירי בכענין שיכתוב איזה תיבה במקומות שקלף ולא קאי אדלעיל בענין אלקיך דשם פשיטא דלא מיירי בהכי דלמה יכתוב על מקום זה יניחנו חלק אלא מיירי בדילג תיבה וכ' השם במקומו שאז יקלף השם ויכתוב במקומו התיבה ומש"ה הביא המג"א ע"ז דברי התוס'. ואם היה לפניו גוף התשובה לא היה כותב זה שמהר"י הלוי מיירי מענין אחר ואינו ענין לדברי התוס' דעירובין כל זה כתבתי אחרי רואי בגוף התשובה וטרם רואי כתבתי בגליון ונ"ל:

שם דאף להרא"ש כו' ויכתוב במקום השם כצ"ל. ור"ל דאם נפל איזה טעות באזכרה מותר לקלפו ולכתוב במקומו ר"ל שיקלוף השם האזכר' שנכתבה בטעות ויכתוב שנית האזכרה באותו מקום שקלף ולא יניח המקום חלק לגמרי דהא לכתחלה אין להניח כלל חלק אף בין פסוק לפסוק כמה שכתב המג"א בס"ק מ"ה ומכ"ש בין תיבה לתיבה ולפעמים אפשר שיהיו במקום הנקלף יותר מט' אותיות שפסול כמבואר בס"ק ל"ד ולכן יחזור ויכתוב השם במקום שקלף. ואם אינו רוצה לחזור ולכתוב שם השם לפי שבמקום קלף הדיו מתפשט ויהיה מטושטש אז ימחוק התיבה שלפניו ויכתוב במקומו השם ר"ל שיאריך בכתיבת התיבה שיהיה כתוב גם במקום שקלף השם. וע"ז כתב המג"א שבתוספות דעירובין איתא שאסור לכתוב' במקום שגרר השם וראיתי בתוספות שבת שפירש דמ"ש במקום השם היינו במקום התיבה שהתיבה נקראת שם כמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן רע"ד ולא נהירא לפענ"ד ועיין בב"י פלוגתת הרמב"ם וסה"ת דלהרמב"ם מותר לכתוב אף שם במקום הגרר ולס"ה אף שאר תיבות אין לכתוב ומ"מ נראה דכאן מיירי שרוצה להחמיר בשם שלא לכותבו במקום הגרר ועל שאר תיבות אין להקפיד כ"כ ואמנם העיקר כמש"ל מתשובת מהר"י הלוי בזה:

(ס"ק כ"ז) מי שיקל להפריד הרגל לבד לא אמחה בידו כצ"ל:

(בט"ז ס"ק כ') צריך לציין הוי שבא כסדרן שבסעיף כ"ה ולמחוק הס"ק שבסעיף ך"ג:

(במגן אברהם ס"ק ל"ה) רגל האלף. ר"ל ברגל צריך לגרור כל הרגל ובפני האל"ף צריך לגרור כמ"ש לעיל סעיף י"ח והיינו אם כותב הקו האמצעי קודם ואחר כך כ' יו"ד התחתונה או העליונ' ונגע' בו צריך יגרור היודין ואם כתב הי' העליונה קודם ואח"כ בכתיבת הקו נגע בו צריך לגרור הקו והי' התחתונה וכן להיפך אם כתב התחתונ' קודם:

(ס"ק מ"ב) דמגרס גריסין כו'. וצ"ע דאי מיירי ששגורין בפיו א"כ א"צ אחר למקרי' וגם אין צריך לכתוב מתוך הכתב כלל וע"כ דהכא קאי אם אינו שגורין דאז אם אחר אין מקריא אותו צריך לחזור ולקרו' בפיו ומשמע דאם כותב מתוך הכתב אין צריך לחזור ולקרות אף היכא דלא מגרס גריסין ואפשר שר"ל דאע"פ שאין שגורין בפיו מ"מ דרך הוא בתפילין שיהי' גרוסין קצת בפיו ולכך יש להקל שאין צריך לחזור ולקרות:

(בש"ע סעיף כ"ט) צריך שיכתוב מתוך הכתב וה"ה כשמקריא לו אחר רק שיחזיר ויקרא בפיו כמ"ש סעיף ל"א:

(סעיף לא) שמקרא אותו אחר וה"ה אם כותב בע"פ מחמת ששגורין בפיו כ"כ בב"י בשם הרי"א:

(בט"ז ס"ק כ"ה) כמו בס"ת מ"ה אמר כו' כצ"ל:

(שם) ומזוזה בפתוחות יש כאן חיסור לשון וכצ"ל ואי ס"ד דבדיעבד כשר בתפילין א"כ אכתי הו"ל לשנויי דמיירי דאיתרמי דכתב תפילין בפתוחות וקי"ל דאף על פי כן אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין כו' ומדלא משני הכי ש"מ דבתפילין פסול פתוחות אפי' בדיעבד:

(מגן אברהם ס"ק מ"ח) וגם מסיימין פרשת והיה אם שמוע כו' כצ"ל ובדיעבד אם עשה פתוחה כשר כצ"ל. ושייך קודם תיבת וכתב הב"ח:

(ס"ק מ"ט) ואח"כ בשיט' שניה יתחיל בראש שיטה כו' כצ"ל. ואפשר שכתב כך עפ"י מה דאיתא בב"י לא יתחיל בראש שיטה אמנם שם ג"כ תיבת לא הוא ט"ס ע"ש:

(בט"ז ס"ק כ"ו) דהיינו ט' אותיות כו' נראה מדבריו דזהו ג"כ בכלל שיעור הריוח כדי לכתוב בה אחת וכ"כ לקמן וז"א וכמ"ש שם:

(שם) בסוף השיט' אלא אם תצרף לו כו' כצ"ל:

(שם) כשיעור לענין הפרש' שלאחריו כצ"ל:

(שם) וגם כדי לכתוב תיב' אחת. צ"ע שבאמת אין זה כוונת הרמב"ם לומר דשיעור תיבה אחת הוא בכלל השיעור הריווח רק הרמב"ם ר"ל שאם היה כשיעור ט' אותיות וכתיבת התיבה שלאחריו עדיף טפי להניח ט' אותיות ולכתוב התיבה באותו שיטה כדי שתהיה סתומה ולפי שאין שם מקום לכתיבת התיבה שבראש הפרשה שלאחריו לכן צריך להניח ריווח מעט מראש שיט' השניה אבל לעולם עיקר שיעור הריוח בין פרשה לפרשה אינו יותר מט' אותיות אף להרמב"ם ומ"מ אף שיש בסוף הפרשה שיעור ט' אותיות שהיא שיעור פרשה ואין שם מקום לכתוב מתיבה פרשה שניה לעשותה סתומה ס"ל להרמב"ם כשיניח בתחלת השיט' שבראש פרשה שניה ויתחיל מאמצע שיט' גם זה מיקרי סתומה ולא מטעם שאין בכל אחד כשיעור רק ע"י צירוף אלא אע"פ שיש צירוף כשיעור רואין אותן כאלו הן מצורפים וכאלו נכתב בתחלת הפ' שניה באותה שיט' שנסתמ' פרשה הראשונ'. ומ"ש הט"ז וכמ"ש הרמב"ם שלא יהיה ריוח כו' ראיתי בספר נזירת שמשון להגאון מהו' שמשון חסיד שהגיה צריך שיהיה ריוח כו' ובאמת שז"א שכוונת הט"ז שהרמב"ם בצור' הב' כתב ואם לא נשאר כשיעור כו' יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח משיט' שניה וס"ל להט"ז שצריך דוקא שלא יהיה ריוח כו' אז מועיל מה שמניח ריוח משיט' שניה דאז מצטרפין יחד ומייתי הט"ז מזה דעכ"פ אם לא היה שם כשיעור ט' אותיות וכתיבת התיבה מהני הריוח שבשיטה שניה וא"כ ה"נ יוכל לעשות שיניח שיעור ט' אותיות אלא שלא יהי' ריוח גם לכתיבת התיבה וע"ז כתב שא"כ לא יצאנו ידי הרא"ש כו' כן הוא פשוט בכוונת הט"ז אך לפענ"ד אין זה כוונת הרמב"ם לומר דלא מהני הריוח שבשיטה שניה כ"א בכה"ג דוקא אלא כמ"ש דודאי אם יש ריוח כשיעור ט' אותיות שהוא כשיעור פרשה ויש לו מקום לכתוב תיבה עדיף טפי לעשותה סתומה בכך רק כשאין שם מקום לכתוב תיבה אז אם יתחיל בראש הדף הוי פתוחה ולכן צריך להניח ריוח מעט בתחלת השטה:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.