שערי תשובה/אורח חיים/לב

שערי תשובה אורח חיים לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ופרשת שמע. עבה"ט ובענין תמונת האותיות והתגין המבואר שם ראוי לסופרים יראי ה' שילמדו אותם איש מפי איש דהיינו שיבחור מעצמו סופר מומח' ובקי שילמדנו מפה לאוזן וגם יראהו באצבע כזה ראה וקדש לא כאלו שסומכים עצמם לכתוב בכוונות קדושות ולא באו בסוד ה' רק מה שרואין בספר מצות שמורים וכדומה מספרים שנתחברו בענין זה והם מדמין בעצמם שמוציאין הדבר מתוקן ותעו מדרך השכל כי שכלם קטן מהכיל עומק הדברים. ומי שלא קיבל הענינים על בוריים מוטב שלא יכניס עצמו כלל לזה ויכתוב בלא כוונות. ומ"מ יכול לדקדק לעשות בתמונות האותיות שכתבו סופרים מפורסמים אנשי השם ואנשי מעשה וכמ"ש מהר"ם זכותא ובברכי יוסף ס"ס כ"ה שיש לדקדק במעשה המצות שיהיה כסדרן וכמשפטם אף שאין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם כי המצוה פועלת בסגולה ועושה רושם למעלה אף שנעשית בלתי הכוונ' הפרטית רק שצריך לכוון כונ' הכללית שיכוין שיעשה המעשה הזה ע"פ מצות אלהיו ע"ש שמ"ש בשם זקינו בעל חסד לאברהם זללה"ה בהגהותיו כת"י כנ"ל ועיין לקמן ס"ד:

(ב) כסדר הזה. עבה"ט ומ"ש בשם עה"ג ר"ל שהיו לו שני פרשיות שידוע לו שכתבם קודם אלו האחרונים שנשתיירו רק דס"ד כיון שלא נכתבו להצטרף לאלו יהיו פסולין לצרפם קמ"ל דלא איכפת לן בזה ואפי' ע"א נאמן לומר שיודע שאלו נכתבו קודם אבל אם הוא מסופק אם נכתבו קודם או אח"כ לא יהא כזאת בישראל לצרפן יחד ח"ו ע"ש ובא"ר ומ"ש בה"ט ועיין דבר שמואל סי' ש"ב הנה בלקה"ק כתב שבדב"ש מחמיר בזה וליתא דהדב"ש שם מיירי במוצא פרשה מהראשונות פסולה וכתב אחרת אחריה פסול וגם לדעת עה"ג כן הוא מחמיר אפי' בספיקו וכמ"ש ומח"ב כתב שהב"י בסי' ל"ג הביא הגהות סמ"ג דבשל ראש שנכתבו בד' קלפים אין קפידא בקדימ' ואין הלכה כן. ועיין בשו"ת הרשב"ץ שרוצה להחזיק בדברי הגהות סמ"ק וסוגיין דעלמא שאין לחלק בין של ראש לשל יד ולכן סופר שכתב כמה פרשיות לתש"ר בב"א ונזהר לכותבן על הסדר ואחר כך נתערבו בענין שאפשר שיקח פ' ראשונה שנכתבה מאוחר לג' מוקדמים טעונין גניזה ואם כתב פ' ש"ר ונתקלקל' האחרונה יכתוב אחרת תחתיה משא"כ אם נתקלקלה פ' מהקודמת שצריך לכותבת שנית עם כל הפ' שכתב אחריו כ"כ האחרונים ע"ש:

(ג) של יד. עבה"ט מ"ש בשם ספר הכוונת וז"ל וגם צריך ליזהר כל מה שיכול לכתוב כל ד"פ של ראש או של יד רצופים ולא יפסיק בנתיים בשום דיבור כלל ועיקר ומכ"ש באמצעם ואם הוא זקן או חולה ואינו יוכל לכתוב כל הד"פ ביחד יכתוב ג' פרשיות ראשונים ואחר כך יכתוב הד' ואם גם זה קשה עליו לכתוב יכתוב ב"פ הראשונים רצופים עכ"פ ואחר כך יכתוב ב' פרשות אחרות ביחד אבל בין פרשה ראשונה לשניה לא יפסיק בשום ענין והנה אם כתב ב"פ הראשונים והפסיק קודם שיתחיל לכתוב פרשת שמע יעבור הקולמוס על תיבות וידבר של קדש ועל תיבות והיה של פ"ב ואח"כ יכתוב מפ' שמע ואילך ועל ידי זה יש קצת חיבור ואם כבר כתב בתחלה כל הג' פרשיות והפסיק אן יעבור הקולמוס על תיבות וידבר של פרשה ראשונה ועל תיבות והיה של פרשה שניה ועל תיבות שמע של פרשה שלישית אחר כך והיה אם שמוע ועי"ז יש קצת חיבור גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר יהר"מ ה' או"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתבי זאת שאני כותב תפילין הללו לשם קדושת מצות תפילין שצונו ה' אלהינו ותצילני מטעות הכתיבה ומטעות הכוונה אמן כן יהי רצון עכ"ל פע"ח הנקרא בפוסקים ספר הכוונת ומהנכון לו' יהי רצון דלעיל ובמצת שמורים נדפס יה"ר באורך ע"ש ולמנקט נפשיה בקצרה עדיף טפי:

(ד) שחור עיין בה"ט ומ"ש בשם דכ"ש לענין סתם יינם ע"ש בסי' קס"ד דמסיים בה מ"מ דבר שבקדושה וכתיבת כמה אזכרות של שם חמיר טפי ונכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ודומה לו ע"ש. וע"ש שכתב להסתפק אם מותר לכתוב תו"מ בקולמס של עוף טמא דשמא כיון שאינו ניכר ממשו של איסור לאחר הכתיב' אינו רומה לעורות וגידים של הטמאים ע"ש:

(ה) בחברתה. וע' בה"ט ודוקא נדבק בסופו אבל בראשו או באמצעיתו מודה הרד"ך דפסול אף בכה"ג עיין בכנה"ג ומ"ש רק התג אחד דבוקה בחברתה ר"ל שהתג של תיבה אחת נוגע עם התג שבתיבה שאצלה ונדבקו זה בזה בזה מכשיר המאירי הואיל וניכר שאינה דבוק ע"י עצמה כן מבואר בכנה"ג וע' בסי' ל"ו ביד אפרים מ"ש שם בתנין שבאות אחת נוגעים זה בזה שפסול ושם הטעם משום דהוי שינוי באות דמחזי כאות אחר משא"כ כאן. ונראה דאף בתיבה אחת שנוגעין התגין מאות לאות ליכא הך טעמא ודינו כמו כן להמאירי דכשר ומ"ש בשם הפר"ח נראה דגם המאירי מודה דודאי יש לגרור הדבוק רק כמש"ל דלא נפסל מ"ש להלן קודם שגרור משום שלא כסדרן וצ"ע בפר"ח שם:

(ו) בעפצים. עיין בה"ט ועיין בפנים מאירות ח"ב סי' ל"ב בקלף שלאחר העיבוד חולקין אותו ומושחין אותו בצבע לבן כדי שיהא חלק ולבן ביותר וקצת סופרים רצו לאסור מפני שאינו כותב על הקלף רק על אותו צבע ומפסיק בין הקלף לכתב והשיב שקנאת סופרים הוא זה והבל יפצה פיהם וכתב שמצוה מן המובחר לכתוב על קלף זה משום זה אלי ואנוהו והצבע זה שמדובק לקלף אינו הפסק וגם כי כל לנאותו אינו חוצץ ע"ש. ונראה שלכתחלה יש להעביר על פניו בחוזק יד מטלית לבן ולקנח היטב ואז מה שאינו מדובק בהקלף מהצבע דבק טוב יסור ממנו ע"י הקנוח הזה ומה שנשאר מדובק בו הוא נעשה גוש אחד עם הקלף ואינו חוצץ ומ"מ נראה שאין להתיר רק משיחה דקה אבל לא אם הוא טוח על פניו ועב קצת:

(ז) ס"ת. עבה"ט בשם עה"ג ובפני' מאירות ח"ג סי' י"א כתב שנכד הגאון בעל עה"ג השיג עליו מדברי הש"ע והב"י כאן ובעל פנים מאירות הוכיח מהש"ס דמנחות שהדין עם העה"ג ע"ש. אמנם בשאגת אריה סי' מ"ז האריך בזה דעיבוד וכתיבה לשמה מהני מקדושה חמורה לקדושה קלה ולא מיבעיא מש"ר לש"י דמסתברא דחדא מילתא הוא ומהני בין מש"ר לש"י ובין איפכא ואם עיבד לס"ת מהני לתפילין ומזוזות שקלים מקדושת ס"ת. ואם עובד לתפילין מהני למזוזה ולא לס"ת ואם עביד למזוזה לא מהני אלא למזוזה לבד וכמ"ש הב"י סי' ל"ג ע"ש:

(ח) הטהורים. עבה"ט וכ' בבכור שור בשבת דף ק"ח מנין שאין כותבין תפילין כו' והוא ע"פ מה שביארנו בשאלה אחת אם מותר לכתוב תפילין ע"ג עור בהמה טהורה שנעבדה ונעשית ע"ז והעלינו לפי מ"ש כאן דבעינן מן המותר (ור"ל שבתשובה שם הוכיח דמותר בפיך ממש בעינן ודלא כמ"ש התוס' דקאי על המין וספר תשובותיו נעלמו מן העין וחבל על דאבדין) אלא אפי' לפירוש התוס' דהכוונה על המין המותר מ"מ יש לאסור דע"ז איתקש למת כו' ע"ש:

(ט) לשתים. עיין בה"ט ועיין בתשובת הגאון בעל אבן העוזר הנדפס בגליון המנ"א ועיין בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ג' מש"ש:

(י) עבה"ט. ובבר"י כתב בשם יד אהרן שיש ט"ס בש"ע וכצ"ל והדק ממנו פ' והיה כי יביאך שהיא יותר גדולה. ולפ' קדש ולפ' והיה אם שמוע שהם ארוכות עושים קלף דק מאד ע"ש. ובהלכות קטנות סי' רנ"ט כתב דא"צ להגיה ע"ש ודבריו דחוקים. וגם כי מ"ש ידחק לחוץ פשיטא שזה מקלקל הנוי ביותר וכאן רוצים להשוות הבתים שיהיה נוי לתפילין. וגם מה ענין לקרות לה ארוכה בשביל שדחוקה באמצע לכן מחוורתא להגיה כמ"ש ביד אהרן כנ"ל:

(יא) הפשוטות. עבה"ט ומ"ש שאין לדברי המג"א הבנה עיין ביד אפרים מ"ש ענין נפלא בזה ע"ש:

(יב) לא חכם. עבה"ט ועיין בדברי המאירי שהביא הב"י ומ"ש הא"ר ובשו"ת בית אפרים בזה באורך:

(יג) עד ס"ק ל"א. עיין ביד אפרים ותמצא ביאור הדברים שהביא המג"א מתשובות הגדולים וכמה הלכתא גוברת' איכא למשמע מינה וכתב בגינת וורדים כלל כ' סי' ה' סופר שנזדמן לו כ"ף פשוט' להשלים השיט' והמשיך גגה של כ"ף עד שהגיע לבסוף ועי"ז דומ' לדל"ת או לרי"ש גדולה שהוא פסול לכמה פוסקים אפשר להקל בשעת הדחק דמוכחא מילתא על ידי כתיבת' בקולמוס דקה שאינ' מאותיות גדולות רק שהאריכהו להשלים השיט'. ואם אין לו תפילין אחרים יכול לברך על אלו ואם אירע כן בכ"ף של אלקיך אסור לגוררה ולכותבה מחדש שאפשר כבר קידשה השם ובשאר אותיות ותיבות יכול לגרור כולה ולכותבה מחדש אבל לתקן ע"י שיגרוד מקצת הרוחב שיהיה כ"ף פשוט' כתיקונ' אין לה הכשר רק בשעת הדחק כמו קודם התיקון ע"ש ועיין במ"ש המג"א בשם תשובת מהר"י הלוי ומ"ש ביד אפרים בזה. וכתב בברכי יוסף בתמונת הכ"ף פשוט' אם כתב פשוט' ובזויות כמו דל"ת פוסל מהר"ש גרבוני ומהר"ם גלאנטי בתשוב' סי' קכ"ד הכשיר וכ"כ מהריק"ש כת"י והעיד שרא' ס"ת שכתב מהר"ל בן חביב לעצמו והכ"ף עליו בצורת דל"ת וכ"כ בלקוטי פר"ח א"ח. ועיין בזכרון יוסף סי' ב' אם האריך הסופר קוצי היודין יותר מהראוי עד שישוו לרגלי הימנית אין למחוק כל הקוץ ולחזור ולכתבו ובפרט ביו"ד השם ויש די לגרור אריכת הקוץ משיעורו הראוי והרוצה להחמיר יכול להעביר הקולמס על הקוץ הנשאר כו' ע"ש:

(יד) בפיסול. עבה"ט ומ"ש מתשובת מהר"י הלוי ומג"א עיין בתשובת דבר שמואל סי' קפ"ח שכתב שאע"פ שמהר"י הלוי התיר בבירור לגרור הד' שבמלת אלקיך נראה שעצהיו"ט אם אפשר שיאריכו בתחל' הרגל עד שיהיה יותר מהגגו ואחר כך יגררו קצת מהגג כדי שישאר ברגל כפלים כפי מעשה צורת האות לכתחלה שבאופן זה אין מוחקים האות כעין חק תוכות עכ"ל נראה דס"ל שא"א למשוך כפלים כהגג ממש כמ"ש המ"א חדא דכיון שהמשיכו ברוחב כ"כ עד שכמעט פי שנים ברגלה מסתמא אין ריוח בין השיטות כ"כ וגם כשימשוך שוב הרגל פי שנים כרחב' יהיה יותר גדול מאד שאין דומה לו באותיות הגדולות לכן כ' שימשיך רק מעט שיהיה ארוך מן הגג קצת ואח"כ יגרור וצ"ע אם בכה"ג הגרירה מותרת באותיות השם דשמא כפלים לאו לעיכובא הוא. ועיין ביד אפרים מ"ש בזה על דבר מהר"י הלוי ז"ל ועיין מה שכתוב בס"ק שלפני זה:

(טו) והפרידה. עבה"ט וכתב בר"י שבס' בית הרואה למהרש"פ הרבה לתמוה על מג"א בזה שכתב שמותר לגרר קצת הרגל מהכ"ף דמגיע לסוף הקלף ע"ש וכתב בדבר שמואל סי' פ"ט שני בית"ן הסמוכין בתפילין שנדבקו בשעת כתיבה בתחתיהן זה לזה כאלו רגליהם רגל ישרה ואינה ניכרת עכשיו אם הוא כ"ף או בי"ת והסופר טרם שכתב אות אחר לפניו נתן לב לתקן ולהפריד בראש האיזמל בדיבוקן של מטה העלה שם שאע"פ שלכאורה יש לחלק בין ההיא דמהרד"ך בזייני"ן שנעשו כמו חית"ן על פי טיפת דיו דכאן אין הדיבוק משנה אותה לאות אחרת כדינה אלא הפסיד צורת האות באופן שא"א להבחין בינה ובין חברתה. מכל מקום כיון שעל ידי הדחק אין הפרש ניכר לעין כל צריך למחוק כל רגל השני עד סוף רגל הראשון ולחזור ולכתבו ע"ש. ועיין בתשובת דבר שמואל סי' רס"ה שכ' לחלק בין דיבק אות לחברתה משום ס"ס שמא לא נפסלה קודם שנגמר עשייתה ושמא תיקון גרירה אינו בכלל כתיבה שלא כסדרן אבל אם נודע שנדבק קודם הוי ספק פלוגתא אם הפירוד ע"י גרירה ככתיבה שלא כסדרן והמנהג שלא למחות לסופרים ובשינ"ן שנפרדו למטה יש להסתפק אפילו אם היו הפרודין בחוט השערה ע"ש ובבר"י כתב שאם נכתבו כתיקון ואח"כ נפרדו וצורת האות ניכרת יכול לתקן ואין בזה שלא כסדרן וכ"מ מדברי הר"י אלכסנדרי שהביא הב"י וכ"כ היד אהרן ואף שהדב"ש מגמגם בזה נראה עיקר כמה שכתבתי. וכתב עוד בדבר שמואל בשני תיבות על כן שנכתבו בתיבה אחת וכבר כ' להלן לא מהני מה שיגרור קצת עובי אות הלמ"ד של מלת על וקצת עובי אות הכ"ף של תיבות כן מכל מקום שלא כסדרן היו וגם בס"ת אפשר להסתפק משום חק תוכות ע"ש:

(טז) הכתיבה. עבה"ט וכ' בגינת ורדים סי' י' וי"א בכתיבת שם הקדוש על פי ספר מצת שמורים יש לסמוך כי הם נובעים ממקום קרוש רבינו האר"י ז"ל ואין לגמגם מחמת שצריך לכתוב כבתחלה אותיות השם חלקים נפרדים ומשתהא בכתיבתו קצת אע"ג דבכתיב' דבת אחת עדיף טפי כדמשמע ביומא מ"מ בזה שיש צורך בכוונה בקדושת השם וגם בכתיבות אות אחת שהוא עסוק בכתיבתו אין קפידא בזה וגם אין חילוק אם יתחיל מסופ' לתחלת' כו' ע"ש:

(יז) תיבות. עבה"ט ועיין בדבר שמואל סי' שנ"ד שהביא דברי הב"י והרמב"ם ומבואר בדבריו במלת לאבותיך אם בא למחוק הוא"ו המיותרת אפשר שצריך למחוק בתחלה הבי"ת הקודמת לה הגג והתחתית שתהיה סמוכה להתי"ו והוא"ו תבא אל תוכה ואז ימחקנ' להוא"ו אבל אם ימחוק קודם מיד יפסול משום שתיבת לאבותיך יהיה חלוק ונראה כשני תיבות ושוב לא יועיל מה שימשוך אח"כ כיון שהפיסול נראה לעין כל יש בתיקון הכתיבה ותוספת הדין בהמשכה משום כתיבה שלא כסדרן. ומ"ש הבה"ט ואם יהיה חלוק יש קיצור בהעתק דברי המג"א וע"ש שכוונתו דהיכי שצריך לגרור תיבה יתירה אז אם כשיגרור יהיה חלק ט' אותיות ויפסלו התפילין וכדי שלא לפוסלם אם בסיום התיבה שלפניו יש שם ה"א או קו"ף ימשוך הגג של הה"א או הקו"ף ואע"פ שעל ידי ההמשכ' יהיה הרגל של הה"א או הקו"ף בסופה אין קפידא בדיעבד ע"ש. ולפי מ"ש בשם הדב"ש לכאורה גם בזה היה צריך להמשיך קודם שיגרור ואם כן צריך להמשיך למעלה מן התיבה המיותרת בעוד התיבה כתובה וזה קלקול האות הוא. ואפשר שבזה שאין הפסול רק משום חלק ט' אותיות א"צ לעשות כן ויכול להמשיך אח"כ ואין בזה משום שלא כסדרן ונראה שיש לגרור תחלה ב' או ג' אותיות מן התיבה המיותרת ולהמשיך הה"א ואח"כ יגרור השאר וא"כ לא הי' כאן פסול מעולם כלל. ועי' בשו"ת מ"ב שרצה ללמוד לענין נוני"ן המנוזרין מהא דנמצא תיבות כפולות בתפילין ומ"ש עליו בשערי אפרים שער ה' בפתחי שערים שם דבתפילין אי הוי שלא כסדרן מיירי אבל ודאי מ"מ צריך למחוק ולהסיר התיבה המיותרת משם ע"ש:

(יח) הגרר. עבה"ט ועיין בדבר שמואל סי' קנ"ד שכתב שאין לתלות תיבה אחת בין השיטין בכתיבת התפילין ומזוזות אף במקום שהכתיבה כסידר' בין המוקדמת למאוחרת חדא דגם זה מיקרי שלא כסדרן מחמת שינוי וגם מפני שדרך כתיבתן להיות דקה בלי ריוח הרבה בין שיטה לשיטה לכך אין תולין ע"ש שהביא מתשובת הר"ן סי' ל"ט ועיין בגינת ורדים כלל ב' סי' ד' באמצע התשובה שאם נזדמן להסופר שהשיטה דחיקא מהכיל התיבות ששיער לה אין להתיר שיתלה תיבה אחת למעלה בין השיטות ואח"כ ירד לכתוב כסדר השיטה ושם כתב דלדעת רש"י תפילין ומזוזות חמירי טפי ואפי' בתלויות אות אחת מחזי כמנומר ע"ש:

(יט) בגג. עיין בה"ט ועיין ביד אפרים בפירוש דברי המג"א בזה:

(כ) שנמחקו. עיין בה"ט ובתשב"ץ ח"א סי' קכ"ו וח"ג סי' קצ"ג אוסר העברת קולמס על השם וכתב בבר"י שבתה"ד סי' מ"ח לא משמע כן. אך בדברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן בגיטין דף י"ט גבי מלאכת מחשבת נראה כן וצריך להתיישב למעשה ע"ש:

(כא) באויר הה"א. עיין בה"ט ועיין ט"ז שהקשה על הש"ע שכתב שיש ליזהר דהא אפי' בדיעבד פסול ועיין בשו"ת מקום שמואל שהביא מש"ע אה"ע סי' קכ"ה דגם שם משמע דוקא לכתחלה רק אם נשתנה צורת האות עי"ז פסול בדיעבד ולכן דעתו להקל בלמ"ד של ולעבדו שנכנס ראשה לתוך ה"א של ולאהבה ולא נגעה רק נכנס לאויר' ע"ש בסי' י"ג ואין להקל בזה כי אם בשעת הדחק:

(כב) פסול. עיין בה"ט ועיין ביד אפרים ובשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' ב' בביאור דברי הט"ז בזה וע' במג"א ס"ק מ"ח שמ"ש ובדיעבד אם עשאה סתומה כשר הוא ט"ס וצ"ל אם עשאה פתוחה ושמ"ש ביד אפרים שצ"ל קודם ושייך קודם תיבות וכתב הב"ח והוא נמשך לתירוצו דלפי שבסתומה יש מחלוקת לכך נהגו בפתוחה ואם עשאה פתוחה בדיעבד בשר אף להרמב"ם כמ"ש בתשובת אא"ז מהר"ם מאפדו"ה וכן הוא באמת בד"מ ס"ק י' בשם מהר"מ די"ל מ"ש הרמב"ם ואם שינה פסול אס"ת קאי וע"ש ואם ירצו לעשות סתומה ג"כ נפלגו בפלוגתא דרבוותא ולכן נהגו בפתיח' ושגם עכ"פ בדיעבד כשר וע' בט"ז שמביא שם מדברי מהר"מ מפאדאו"ה והזכיר בד"מ וע' בפ"מ שעמד על דברי המג"א בזה דמאי קמ"ל ועיין במחצית השקל שפירש כפשוטו אבל המעיין בד"מ יראה שכוונת המג"א כמ"ש ועיין בגינת ורדים כלל ב' סי' ג' וסי' ד' שנחלקו בזה דפרשת והיה אם שמוע שהיא עשוי' פתוח' והיינו לפי מנהגם כהב"י ע"ש:

(כג) קדש. עבה"ט (מ"ש שאין לעשות בשביל זה ב' זוגות תפילין וע' מ"ש לקמן ס"ק ס"ז) ומ"ש בה"ט לענין תפילין דר"ת ועיין בתשו' נ"ב מה"ת סי' ה' שכ' גם כן שלא ישנ' בתפילין של ר"ת פ' שמע כלל ויתחיל מראש שיטה כיון שצריך להניח חלק פ' והי' אם שמוע עד אחר כתיבת שמע אם כן בשעת כתיבת שמע ניכר תיכף שאין סמוכות בתורה ואין כאן מקום לטעות ע"ש. ועיין בא"ר שכ' ג"כ דבתפילין של ר"ת יעשה כולם פתוחות ואף שכותב שמע אחר והי' אם שמוע מ"מ יניח כשיעור ט' אותיות אחר על הארץ ועיין בתשו' רש"ל והתשוב' ממהר"י שויצין הוא בעהמ"ח נחל' ליהושע ונדפס בתשובותיו סי' א' וכתב בשו"ת ח"צ סי' נ"ט דלפי מנהנ האשכנזים עכשיו שכותבין ג"פ ראשונות שיהיו פתוחות לכ"ע והרביעית פתוח' להרא"ש ליכא חשש זה שהתפילין שבראשו והס"ת שעול' לקרות סתרי אהדדי דדוקא בראשונות כגון קדש והיה כי יביאך שהם סמיכות שייך הך חששא משא"כ בשמע והי' אם שמוע שאינם סמוכות. וגם דהאידנא כל ס"ת שלנו הם עשויים בפתוחות וסתומות ע"פ דעת הרמב"ם ע"ש ודבריו שם תמוהים מ"ש ואי בעית למיחש לסברת מהרי"ו דילאון מה לי כתיבה ע"ד הרמב"ם או הרא"ש לדברי כולם התפילין היפוך הס"ת שבס"ת סתומ' ובפרש' פתוח' ע"ש וזה תימא דבשלמא לפי מנהג מדינות אלו שכ' הרמ"א שעושין גם הרביעית פתוחה אליבא דכ"ע שפיר משא"כ לפי מ"ש שם מנהנ האשכנזים שהרביעית פתוחה להרא"ש וא"כ זה כמנהג שכ' הב"י שמתחילין בראש שיטה והיא סתומה להרמב"ם ואע"ג דלהרא"ש פתוחה הוא בע"כ עבדינן הכי וא"כ העולה לס"ת שכתובה ע"ד הר"מ אין חשש כלל שהפתוחה שבוהי' אם שמוע היא סתומה להרמב"ם ולהרמב"ם הוא שוה עם הפ' שבס"ת גם תמהני על מ"ש שם וכתבו האחרונים דטעמם משום שלא אפשר לעשות סתומ' לכ"ע לכן בחרו לעשותה פתוחה כו' והמעיין יראה שהמג"א כ"כ על המנהג שכתב רמ"א שנוהגין בפתוחות דהיינו שמתחילין והיה א"ש מראש שיטה דהוי פתוחה לכ"ע וכמש"ל ס"ק נ"ב (ועיין שם מ"ש בפירוש דברי המג"א ובאמת שתירוצו צ"ע דמה הפסד היה כאן אם הי' עושין כמ"ש הב"י ומה בכך שלא יהיו סתומה לכ"ע עכ"פ יצא י"ח סתומה להרמב"ם ונראה שכוונתו כיון שא"א להעמיד על קו הדין שיהיה סתומה לכ"ע חששו לתקל' שכ"א ימצא לו ענין אחר ויש לחוש שמא לא יניח חלק כט' אותיות בסוף שמע ויתחיל מראש שיט' דזהו אינו לא פתוח' ולא סתומה כמ"ש המג"א אח"כ ולכן הנהיגו בפתיח' לכ"ע דלא עביד דטעי שהרי גם הג' פרשיות ראשונות כתבן בפתוחות אליבא דכ"ע גם זה כן) אבל לפי המנהג שכתוב לכתוב הח"צ שהאשכנזים נוהגים עכשיו והיא כשיטת הב"י א"צ לסברא זו של המג"א כלל דמה שעושין פתוחה להרא"ש אינו משום ברירה ורצון לעשות פתוחה רק מצד ההכרח דכיון שחוששין טובא לדעת הרמב"ם כשרוצים לצאת ידי חובת סתומה להרמב"ם א"א כ"א כשיעשה ע"ד זה להניח חלק כשיעור ט' אותיות בשיטה העליונה ואף שזו פתוחה לדעת הרא"ש בע"כ סומכין לו' דבדיעבד כשר בפתוחה וא"צ לתירוץ המג"א שבחרו בפתיח' וצ"ע וראיתי בשיורי ברכה שהביא דברי הח"צ דבתפילין שנהגו ג' כהרמב"ם והד' להרא"ש פתוח' אין לחוש למ"ש הב"י בשם הר"י דיליאן כו' משום דא"א לעשות סתומה לכ"ע ובין להרמב"ם ובין להרא"ש התפילין היפך הס"ת וכתב שמהו' ישעי' באסאן בתשוב' כת"י תמה עליו דהקורא בס"ת לדעת הרמב"ם לא סתרי כו' ולא היתה כוונתם לעשות פתוחה להרא"ש אלא לעשות סתומה לרמב"ם ע"ש והיא ע"ד שכתבתי אלא שלא העתיק דברי הח"צ יפה שאין דעת הח"צ להתיר מהאי טעמא דמה בכך שא"א לעלות בתפילין כאלו לתורה באמת יחלוץ אותם ולא יעלה כ"א בתפילין לדעת כ"א בתורה שנכתבה ג"כ ע"פ דעתו רק שבא לו' כלפי שאמר האיש ההוא שלא לעלות לס"ת הכתובה לדעת הרמב"ם בתפילין כאלו וע"ז השיג דאם כן גם בס"ת הכתובה להרא"ש לא יעלה ואמנם באמת בלא"ה ז"א דלא שייך רק בקדש והיה כי יביאך כמש"ל אך דמ"מ קשיא מ"ש דבס"ת הכתובה לדעת הרמב"ם סתרי אהדדי דהא ליתא ואדרבא בפשיטות היה לו להשיג על האומר שאסור לקרות בס"ת להרמב"ם דז"א דאדרבא להרמב"ם הס"ת ותפילין שוים הם לפי המנהג זה שהד' פתוחה להרא"ש וממילא הוא סתומה להרמב"ם וגם בתורה היא סתומה וגם מש"ל דהביא תירוץ המג"א להך מנהגא וליתא אלא למנהג הרמ"א ומ"ש עוד בשיורי ברכה בשם מהרי"ב הנ"ל לק"מ ויש לדחות ע"ש: (בש"ע סל"ו) והיה אם שמוע מתחילין באמצע שיטה כו' ובתב הרדב"ז חלק ב' סי' קצ"ד שאם התחיל בשיטה שני' גם כן באמצע כמו בשיטה ראשונה ושאר שיטין מתחיל מראש הדף צריכה גניז' וכותב אחרת ואם אירע טעות בפרשה ראשונה צריך לגנוז כל התפלה ע"ש והביאו בבר"י:

(כד) דאפשר עבה"ט ועיין במשאת משה סי' ת' שכתב ליישב שיטת הרמב"ם ע"ש:

(כה) מעור א'. עבה"ט וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' א' וסי' ב' אם נעשה מעור א' מחותך מצדדיו אחר שמקפלים אותו ואח"כ עולים עליו עור מצד המעברת' לצד שכנגדו וכן אם עשה ד' בתים וחיברם על ידי תפירה ועוד כמה דינים בענין בית החיצון שאינו רואה את האויר ע"ש באורך ועיין בבגדי כהונה סי' א' בענין זה:

(כו) וגם הבתים. עבה"ט. וכתב בבר"י בשם בית יהודא ח"ג סי' פ"ח אם מחמת אויר שבין הבתים כשיתיבשו העור נתרחבים הבתים וכשיהדקם ימצא הרבוע מכוון כשרים ע"ש:

(כז) שחור עבה"ט וכתב בשו"ת נודע ביהודא סי' א' שיש סופרים אומנים מטיחים טיח' עבה על הבתים וע"י שמנים שפירטוס הם שחורים בתכלית ההידור ואין לחוש משום שא"ר דכל לנאותו אינו חוצץ דכל השייך לשחרור להשחיר בכלל לנאותו הוא וגם בשעה שהוא מטיח הטיח העב אין חשש משום מחיקת השי"ן שהרי אין שם רק השי"ן לבד וגם דהציפוי לנוי אינו מבטל ולכן תפילין דמארי עלמא הם ויש בהם משום ואנוהו. ואעפ"כ יש להחמיר שלא יהיו טיח עב יותר מעור הבתים וגם פשיטא שצריך שרבוע הבתים יהיה בבתים עצמם בלא הטיח ואם עושה הרבוע ע"י הטיח הוא שלא כדין וגם יש לאסור שלא לתת לתוך הטיח הזה עצי פול שחוק דבעינן מן המותר בפיך ע"ש:

(כח) בבית'. ועבה"ט וכ' בנ"ב מה"ת דאף שר"ת חולק וס"ל שתהיה שוכבת מ"מ א"צ להניח שתי זוגות תפילין דשאני סדר הנחתן דאיכא רב האי גאון וכמה גאונים דקיימי כשיטת ר"ת ע"ש. ואפשר לומר דבכאן אף לר"ת אין פסול בדיעבד בזה משא"כ לענין סדר הנחתם דודאי עכובא בדיעבד הוא אליב' דר"ת ולכן צריך לצאת דעתו בזה. ועוד נראה שהמנהג של ב' זוגות תפילין יש לו סוד מונח ע"פ הזוהר וחכם הרזים האר"י ז"ל שאלו ואלו דברי אלהים חיים ולכן החזיקו בזה כל יראי השם וחושבי שמו משא"כ בשאר מחלוקת הפוסקים כל דסוגיין דעלמא כחד מינייהו הנח להם לישראל כו' ומי שרוצה להיות חכם בעיניו יעשה כדעה האחרת ורוצה לצאת י"ח של דעה זו ע"ז אמרו כל המתיהר כו' ודי בזה:

(כט) בהמה. עבה"ט ובנ"ב מ"ת ב' חולק ג"כ עליו וכתב שזה תלוי בטאלדורוש המבואר בסי' נ' וכיון שטאלדירוש אין הב"י מכשיר לכתחלה איך יוסף להכשיר בני מעיים וע"ש שכתב בטאלדירוש שהב"י מתיר בשעת הדחק ואני חושש אפילו בשעת הדחק שהרי הל"מ הוא גידין והטאלדירוש עור הוא שהוא הקלף ועור לתפירה לא שמענו כו' ועיין שם שהעלה שאין לתפור בגידי עוף טהור כי מי יכריע איזה מהם קרוי גידין ואיזה מהם חוטין ואיזה מהם וורידין ואיזה מהם מיתרים ולכן אין היתר לקחת גידי עוף לתפילין ע"ש: בש"ע סעיף מ"ז. והניחם בד' בתים כו'. וכתב בבר"י בשם בית יהודא ח"ג סי' ע"ו דלאו דוקא הניחם בדיעבד אלא כיון שכתבו בד' קלפים חשוב דיעבד ומותר להניחם לכתחלה ע"ש וכתב עוד שאם נמצא בפרשה רביעית מותר לכותבם בקלף לבד דהוי כדיעבד ואם נכתבה פרשה אחת בש"ר שלא כסדר עיין בשו"ת הר"ש בן הרשב"ץ סי' תרל"ב ע"ש:

(ל) צד. עבה"ט וכו'. עיין בבר"י שמ"כ לאחד קדוש מה שרוב העולם אין בתפיליהם חריצים עד למטה ולא חוט התפירה עובר בין בית לבית ושמעתי שהטעם שע"י החריצים מתקלקל רבועם ובפרט אם חוט התפירה עובר שגם הוא מפריד רבועם ברוב הימים ומה גם אם הם במקום חם ושרב והרבוע הל"מ והחריצים פלוגת' דאמוראי ופוק חזי מאי עמא דבר ואפשר שסמכו על סמ"ק שכתב דוקא כשכתב על קלף אחר אבל על ד' קלפים א"צ וע"ש כתב עוד בבר"י שבבית דוד סי' כ"ח למד זכות על הסופרים שנהגו לעשות הבית של ראש בלי חריץ רק רשימה כל דהיא. ונחלקו עליו רבני הדור כאשר נדפס בח"ב מכנה"ג ח"מ אחר סי' רפ"ט ובכהונת עולם ע"ש וע' בבגדי כהונ' סי' א' שכתב ג"כ דאם אין חריצים רק שעושים רושם שהרואה יסבור שהם חריצים פסולים כי לכל הדיעות צריך הבדל מעט בין הבתים שיהיה החריצים ניכרים ממש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף