ערך/כלי ראשון וכלי שני

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כלי ראשון וכלי שני

כלי ראשון הוא כלי שבושל באמצעותו; כלי שני הוא כלי שעורה לתוכו מכלי ראשון. בישול בכלי שני אינו נחשב לבישול לפי ההלכה, בעוד לבישול בכלי ראשון יש בדרך כלל דין בישול לגבי הלכות בשר בחלב, בישול בשבת ועוד.

מקור

חילוק בין כלי לראשון לכלי שני נזכר לראשונה במשנה (שבת פ"ג מ"ה). שם מבואר החילוק בין כלי ראשון לכלי שני לדעת חכמים, שכלי ראשון מבשל אף אם הוסר מהאש, אך לאחר התבשיל ניצוק לכלי נוסף הוא מאבד מכח בישולו. לעומת זאת לדעת רבי יהודה, גם לכלי ראשון אין כח לבשל לאחר שהוסר מהאש, להוציא מקרה שבו התבשיל מכיל חומץ וציר - מאכלים שמזרזים את תהליך הבישול. לדעת תוספות (שבת מב:) רק בתבשיל אוסר רבי יהודה, משום שהתבלין מצריך בישול יותר משאר המאכלים.

ובפרק כירה (לט ב) אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ, ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני ותן. ופירש רש"י, טול, מן המים, בכלי שני, שיצטננו מעט דכלי שני אינו מבשל. ואחר כך תן הפך לתוך אותו כלי שני.

כלי ראשון שהוסר מהאש

להלכה, כלי ראשון מבשל אף אם הוסר מהאש(רמב"ם/שבת/כב#ו). לדעת הר"ן(פסחים ל:) ומהר"ם חלוואה(שם) והמאירי בשם מקצת מגדולי הדורות(מאירי/עבודה זרה/עו/ב) חיובו הוא מדאורייתא, וכ"כ הגר"א. והרמב"ן(רמב"ן/עבודה זרה/עד/ב) כתב דהוא מדרבנן.

טעם החילוק בין כ"ר לכ"ש

בתוספות (שם) הקשו שאין החילוק בין כ"ר לכ"ש אלא בין יס"ב לאין היס"ב, ותירצו שבכ"ש אין המאכל מתבשל כי דפנות הכלי קרות, וע"כ הולך ומתקרר. וכ"כ האיסור והיתר (סימן לב).

טעם נוסף מבואר באור שמח (שבת פ"ט ה"ב) שכלי שני הוא כתולדת תולדת האש, ובישול בחום כזה נחשב כבישול בחום טבעי ולא באש, וכעין חמי טבריה.

נתינת מים לכלי שני

בשלחן ערוך (סימן שיח סעיף יג) כ': מותר ליתן קיתון של מים או שאר משקים בכלי שני שיש בו מים. ע"כ. ומבואר, שמים אינם מתבשלים בכלי שני אפילו אם היד סולדת בהם. והוא הדין שמותר ליתן שם חלב, דהשלחן ערוך איירי בכל המשקין.

מעבר לתחילת הדף