ערך/בשר בחלב

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי בשר בחלב

מקור

בגמרא בחולין (קטו:) למדו ממה שנאמר בתורה שלש פעמים "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג יט; שם לד כו; דברים יד כא). ודרשו חז"ל באם אינו ענין לגופו תנהו ענין לדבר אחר, לאיסור אכילה ולאיסור הנאה.

הרמב"ם (טומאת מת פ"א ה"ב) כתב שלא צריך פסוק לאיסור אכילה שכיון שבישול אסור ק"ו איסור אכילה. ותמהו האחרונים שהלא אין עונשין מן הדין, וביאר הכסף משנה ששונה איסור בשר בחלב שכל איסור הבישול הוא שמא יבוא לאוכלו ולכן אפשר ללמוד איסור אכילה בק"ו מאיסור בישול.

בשר בחלב שאיסור אכילתו דרבנן

הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ט ה"ד) פסק שכל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, כבשר חיה ועוף, מותר לבשלו וכן מותר בהנאה, ולא נאסר מדרבנן אלא כדי שלא יפשעו בו העם ויבואו לידי איסור בשר וחלב מן התורה.

ובדרכי משה (יו"ד סימן פז ס"א) הביא מהמגיד משנה שכתב שיש אוסרים מדרבנן בבישול ובהנאה, והוא ממה שכתב המגיד משנה (שם) "זהו דעת רבינו שאל נאסרו אלא באכילה בלבד" ומשמע שיש החולקים על דעתו בזה.

בישול בשר בחלב

צליה

בדין צלית בשר בחלב עיין פרי חדש (יו"ד סימן פז סק"ב).

בישול אחר בישול

נחלקו הפוסקים אם אמרינן 'אין בישול אחר בישול' בבשר בחלב. ראה הרחבה בערך *אין בישול אחר בישול.

חריגים

האחרונים דנו במקרים שונים אם יש בהם חשש בישול בשר בחלב. בכלל נדונים אלו דנו בכיבוס בגדים יחד במכונת כביסה כשיש בהם בליעות או ממשות של חלב ובשר, שפיכת מאכל בשרי רותח לפח שיש בו שאריות מאכל חלבי, שריפת פחים כשיש בפח מאכלי חלב ובשר, שריפת חמץ כשיש בו מאכלי חלב ובשר, בדיקת כימאים למרכיבי מאכל, הדחת כלים בשריים וחלביים יחד, פתיחת סתימה בכיור באמצעות שפיכת מים רותחים להמסת שומנים כשיש בו שומנים של בשר וחלב, ועוד.

כשכוונתו לאיבוד

דעת השואל בשבות יעקב (סימן לח) שאין לאסור מטעם בשר בחלב כשמבשל דרך כילוי, ואף השבות יעקב שם נראה שמסכים לסברא זו אלא שאוסר מחמת אותו הזמן שקודם שמתחיל להתכלות שאז עובר על איסור בישול בשר בחלב.

ובברוך טעם (שער הואיל ומתוך) ובהגהות יד אברהם (יו"ד סוס"י פז) כתבו להוכיח שמותר לשרוף בשר בחלב מדברי הגמרא בתמורה (לד.) שדעת רבי יהודה שמותר לשרוף איסורי הנאה שדינם בקבורה, ומשמע שאף בשר בחלב שדינו ליקבר מותר לשורפו וע"כ שאינו עובר בכך על איסור בישול.

אמנם דעת החתם סופר (יו"ד סימן צב) שיש איסור בישול בשר בחלב אף בדרך כילוי

מנהגו של הגר"ש דבליצקי היה להיזהר בזה בשריפת חמץ, ובפרט אלו שמחתים באש בשעת השריפה שיש בכך חשש בישול בשר בחלב.

בשו"ת יד אברהם (סימן פז) כתב לגבי בישול במכונת כביסה שאין זה דרך בישול.

וכעין זה כתב בספר חוקי דעה (עמוד מב) בשם הגרח"פ שיינברג, שבמקום שכוונתו להפך מבישול, כגון שכוונתו לאיבוד, אין דרך בישול בכך ואינו עובר על איסור בישול בשר בחלב.

עוד בעניין זה עיין בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סימן ה).

כשאין חשש שמא יבוא לאוכלו

בשו"ת דובב מישרים (סימן ל) דן להתיר לכימאים לבדוק שוקולד אם יש בו תערובת בשר בחלב, ובדיקה זו נעשית על ידי בישול, שמאחר שמחזר עליו לבודקו ולבער לאיסור אין חשש שמא יאכלנו, וכל איסור בישול בבשר בחלב הוא מחשש שמא יאכלנו, וכדברי הכסף משנה בדעת הרמב"ם (טומאת מת פ"א ה"ב).

ובהר צבי (יו"ד סימן עט) הקשה על דבריו מהדלקת נר חנוכה שדנו האחרונים אם מותר להדליקו בחמאה האסורה בבשר בחלב ולא התירו מטעם זה שכיון שהוקצה למצותה אין חשש שיאכלנה.

הרב משה פינשטיין

הרב משה פינשטיין מדבר בכמה תשובות על הנושא של מדיח כלים. וכה דבריו:

1. שו"ת אורח חיים חלק ראשון סימן ק"ד, התיר רבי משה להדיח באותו המדיח כלי בשר וחלב בזה אחר זה אם מחליף את המגשים שעליהם מניח את הכלים.

2. שו"ת אורח חיים חלק שלישי סימן נ"ח, כתב כמו כן להתיר בהחלפת המגשים כיון שהבעין שנשאר מתבטל בכמה אלפים והבליעה הוא נ"ט בר נ"ט שמותר מבשר לחלב ומחלב לבשר.

3. שו"ת יורה דעה חלק שני סימן כ"ח, חזר על דבריו שיש להחליף את המגשים וטעמו לפי שמצוי שנשאר בעין, ואף שיכול לעיין אם נשאר בעין מכל מקום כיון שאין הדרך לעיין שוב חוששים שמא לא יעיין. עוד כתב שהמים הם יותר משישים ולא שייך בהם איסור ולענין הבליעה כתב שהוא נ"ט בר נ"ט המותר מבשר לחלב או מחלב לבשר.

4. שו"ת יורה דעה חלק שני סימן כ"ט, הוסיף שראוי להדיח המדיח במים אחרים קודם שמכניס הכלים מהמין השני. דהיינו שיפעיל המכונה בין הבשר לחלב אם יש לו פנאי לזה.

5. שו"ת יורה דעה חלק שלישי סימן י' דימה מדיח כלים לדין עלו בקדירה של בשר, עיין יורה דעה סימן צה, ואף שהפרי מגדים הסתפק בזה אם שרי לכתחילה מכל מקום במדיח כלים שהמים באים ממקום אחר ואין המים מתבשלים שם והוה כלי שני ואין המדיח לא כלי בשר ולא כלי חלב יש להקל.

6. שו"ת יורה דעה חלק שלישי סימן י"א כתב לגבי מכונה מוסדית שיש בה 170 גאלאן מים בדקה שאם מסלקים הבעין מהכלים ונשאר רק הלחלוחית והשמנונית אין מה לחשוש, כיון שהשמנונית מכסה רק רביע מהכלי ובקערות רק בצד הפנימי ובכפות רק במקום שנכנס התבשיל ובמזלגות רק משהו, וממילא אין בהם שישים. והבליעה היא נ"ט בר נ"ט.

7. שו"ת יורה דעה חלק שלישי סימן י"ג כתב גם כן שהמדיח חשוב כלי שני ואף פחות מכך.

נבלע בבגד

בשו"ת האלף לך שלמה (סימן קנ) נקט שאם נבלע איסור בבגד ואין בו לחלוחית מלמעלה, חשוב כבליעה.

דין אכילת חלב ודגים

במשנה בחולין שנינו (קג:) כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים.

ודעת הר"ן (לז. מדפה"ר) שאף מותר באכילה כיון שהוציא התורה דין אכילה בלשון בישול, ולכך אם שרי בבישול הוא הדין דשרי באכילה. וכן כתב הרשב"א וברשב"א (תורת הבית הארוך בית ג שער ד פה:]]) על דברי המשנה הנזכרים, ולישנא דקרא נקט דאפיק אכילה בלשון בישול אבל הוא הדין לאכילה.

וכן פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ט ה"ה): דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב.

אמנם בבית יוסף (יו"ד סימן פז) כתב: ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קעג.

וכתב הט"ז (יו"ד סימן פז סק"ג) שהוא טעות סופר וצ"ל אין לאכול דגים עם בשר מפני הסכנה, כמבואר באורח חיים שם. וכן כתב הש"ך (שם סק"ה) על דברי הלבוש שם שכתב אף הוא שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, וכתב ע"כ הש"ך שהלבוש נגרר אחר דברי הב"י וטעות הוא.

ובפתחי תשובה (שם סק"ט) מביא עדותו של שו"ת חינוך בית יהודה (סימן סא) שיש סכנה בדגים וחלב וחקר אצל הרופאים ומצא שדגים מבושלים בחלב יש בהם סכנה ומטוגנים בחמאה אין בהם סכנה. וכ"כ הפרי מגדים (משב"ז שם סק"ג) שיש לחלק בין דגים בחמאה המותרים לדגים בחלב שאסורים, אך כתב הפתחי תשובה שמשמע מדבריו שהוא דין לכתחילה אך בדיעבד מותר.

ועיקר דברי חינוך בית יהודה דחה החתם סופר (יו"ד סימן קא) וכתב שנאמנים עלינו דברי הרמב"ם גדול הרופאים שהתיר וע"כ שאין בכך סכנה.

עוד הביא הפתחי תשובה דעת שו"ת אדני פז (סימן מב) שהביא דברי רבינו בחיי (שמות כג יט) שדעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שהוא מוליד תכונה רעה וחולי הצרעת. ועפ"ז כתב אדני פז שיש להחמיר אף בדיעבד כיון שהוא סכנה גמורה, ועכ"פ יש להחמיר בדג עם חלב אך בדג עם חמאה אפשר להקל כיון שכן מנהג העולם. ובפתחי תשובה הכריע מכח זה שבימינו שנהגו העולם לבשל אף בחלב ממש, שומר פתאים ה' ושרי.

ובשו"ת שמש ומגן (ח"ד יו"ד סימן יב) כתב שהשואל על ההלכה יש לומר לו שמותר וטעות סופר נפלה בדברי הבית יוסף, אך מי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב אי אפשר להסיר ממנו הדמיון וראוי להניחו במנהגו.

והגר"ע יוסף (הליכות עולם ח"ז עמוד כ) כתב להזהר בכך לכתחילה אך בדיעבד מותר כיון שיש הרבה פוסקים המתירים אף לכתחילה.

נדונים שונים

קוסקוס

בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן רי) פסק שמאחר שהדרך היא להניח את הקוסקוס בתוך אריג בד או כלי מנוקב מעל קדירת הבשר ולבשלו באדים העולם מהמאכל, הרי שיש לו דין מאכל בשרי ולא רק דין מאכל שהתבשל בכלי בשרי. לפי שאף שהקוסקוס אינו מתבשל עם הבשר ממש, כי מה שקיבל מן הבשר לא נקרא טעם אלא ממשו של איסור שכל זיעה היוצאת על ידי בישול הוי כעיקרו של דבר.

הדלקת נר חנוכה בשמן שנאסר בבשר בחלב

בלשון לימודים (יו"ד סימן ד) כתב בדין חמאה שנאסרה משום בשר בחלב שאין מדליקין בה נר חנוכה משום דמיכתת שיעורה. וע"ע שדי חמד (מערכת חנוכה אות ג).

אכילת בשר אחר גבינה בסעודה אחת ע"י נטילת ידים וקינוח הפה

שו"ת מן השמים (סימן נה) שהגאון אוסר וחכמי צרפת הורו להיתר. וקיבל מן השמים ללכת אחר הרבים ולאסור, ושאף בישיבה של מעלה כולם הורו לאסור.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף