ערוך השולחן/אורח חיים/א

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

[הספר עליו ביצעתי המרה מתחיל קצת מאוחר (היברו בוקס) ויש להשלים את תחילת הספר] ערוך השולחן ‏ אורח חיים א

ז

...קטנתי מכל החסדים וגו' ועוד אמרו שם ואהבת וגו' אהבהו על בל הבריות באברהם אביך בענין שנאטר ואת הנפש אשר עשו בחרן כלומר בטו שאברהם מפני שהיה אוהבו בלב ונפש קרא את כני אדם להאמין באלקותו בן תעשה אחה לאהבהו על הבריות ולקרבן ליגידתו יתברך. עוד גרסינן בספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהבין אותו ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה סביר את טי שאמר והיה העולם כלומר שעם ההתבוננות בתורה התיישב האהבה בלב בהכרח [חינוך]:

ח

וכן נצטוינו ליראה מפניו ית' רבתיב את ה' אלהיך הירא וז"ל הרטב'ים בספר המצות סצוה ד' שצונו להאמיי יראתו יתעלה וליפחד מטנו ולא נהיה בכופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אכל נירא ביראת'ענשו בכל עת תהו אמרו את זד אלהיך תירא עכ"ל ובחיבורו הגדול ריש פ"ב מיסודי התורה כתב והיאך .היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתכונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר וטתאוה תאוה נדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דור צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא .נרתע לאחוריו ויירא ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בו עת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש בי תזכרנו עכ"ל ובספר המצות ביאר יראה פשוטה שהיא יראת העונש ובכאן ביאר יראת הרוממות ועל זה שנינו בספרי אין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקכ"ה בלבד ע"ש בלומר דיראה ואהבה הם שני הפכים אלא ביראת הרוממות שפיר יכולים שניחם להיות דע"י גורל מעלת רוממותו יתברך מתיירא מטנו יראת המעלה ואוהבו ככל לב ובכל נפש:

ט

ונצטוינו ללכת בדרכיו הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו ונאמר אחרי ה' אלהיכם תלכו ונאמר ללכת בכל דרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום [סוקה י"ד.] ולהתדמות כפעולותיו הטובים ובטדותיו הישרים כפי יכולתינו ומצות עשה להדבק בחכמים ובתלטידיהם כדי ללמד מעשיהם שנא' וב־ תדכקון וכי אפשר לו לארם להדבק בשכינה והרי אש אוכלה הוא אלא הדבק בחכמים ובתלמידים [כתובות קי"א.] והוי מתאבק כעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם ונאמר הולך את חכמים יחכם ונאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ונו':

י

כתב הסמ"ג בעשין מצוה י"ז ט"ע לצדק את הדין. על כל המאורע שנאמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את כנו זד אלוהיך טיפרך ובו' עכ"ל ואנחנו בני ישראל עיפי הזטז בלא מנוחה זה קרוב לשני אלפים שנת חייבים אנו לדעת שזהו רגל למוכחינו לזכך אותנו כמו שאמר הנביא זכריה [י"ג] וצרפתים בצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא במסי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהי וביאור הכתוב להאמין באמונה שלמה שכל צרותינו ובל טלטוליט אינו ע"ד הנקיטה ח"ו אלא בדי לצרפינו ראל"ב בבר לא היחה טמנו שארית בבל משך טמאות השנים הרבות ואין לך אות ומופת נדול טזה טקיומינו זמן ארוך כזה דאין זה אלא מפני שהשנחתו יתברך עלינו לא סר ולא יסור אף רנע באב המשגיח על כנו יחידו ומייסדו לטובתו וראיה לזה שהרי בכל זמן הנלות הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו כלומר כשאנו מתפללים אליו יתברך עונה אותנו בכל עת צרר, וצוקה אטרתי עטי הוא והוא יאמר וגו' בלומר שהרי אנו רואים שבכל ייטן הארוך הזה עם בנ"י הולכים בדרך ההורה והטצוה והוא יתברך קורא אותנו עמי ואנחנו קוראים אותו אלהי ישראל:

יא

מיסודי הדת להאמין שתורתינו הקדושה כאשר היא נתונה לנו מסיני ע"י משה רבינו ובחסרון אות אחד היא פסולה ואין הפרש בקדושתה בין פסוק שמע ישראל לפסוק ותמנע היתה פלגש וכשם שהקב"ה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים כמו כן התורה היא נצחית כסו שאנו אושרים כאמת ויציב הוא קיים ושמו קיים וכו' ורבריו חיים קיימים נאמנים ונחמדים לער ולעולמי עולמים ובו' ולכן מלאכי שהיה הנביא האחרון אמר זכרו תורת משה עברי וגו':

יב

ומיסורי הרת להאמין בתורה שבע"פ כמו שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך ונו' ולא כרת הקכ"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל [גינוין ס'.] והתורה שבע"פ נותנת רוח חיים. בחורה שבכתב שאין בה אף מצוה אחת מבוארת כהלכתה והתורה שבע"פ מבארה וזהו המשנה והנמרא שבם נתבארו כל פרטי המצות ובל טי שאיט מודה בתורה שבע"פ אין לו חלק באלהי ישראל:

יג

ומיסודי הדת להאמין כשבר עוה"ב ובעונש הגיהנט ובביאת משיח ובתחיית המתים וכן מיסודי הדת לעשות בל המצות לא מפני שהשכל מחייב כן כגון במצות שבין אדם לחבירו אלא מפני שהקב"ה צוה אותט לעשות כן ולכן נאמר בדברות האחרונות בשבת ובכיבוד אב כאשר צוך ה' אלהיך משום דזה מוסכם בכל אום ולשון שהאדם צריך לטח יום אחד בשבוע כדי לחזק כחותיו וכן ההסכמה בכל אום ולשון לכבד הוריו ולזה אמרה תורה שטור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך כלומר ולא מפני שהשכל מחייב כן ובדברות הר אשוטת קודם חטא העגל לא הוצרכו לאזהרה זו לפי שהיו כולם במרריגת מלאכים כדכתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם ויש עור יםודי הרח והרטב"ם כללן בי"נ עיקרים ונדפסו כפידורים וידועים לסל אמנם האמת כי כל מצות מתרי"נ מצות היא עיקר מעיקרי הדת וכל אוח מהתודה היא עיקר מעיקרי הדת וראיה שבחטרון אות אחד היא פסולה וכן בתורה שכע"פ הממאן לקבל דבר אחד הוא מין כמ"ש הרמב"ם רפ"נ מסמרים ח"ל טי שאינו סודה בחורה שכע"פ ה"ז בכלל המינים ע"ש ואיי חילוק בין כשאינו מודה ככולה או אינו מודה במקצתה כמו בהורה שבכתב ואין להאריך בזה כי ידוע זה ללומדי חוה"ק:

יד

וז"ל הרא"ה בספר החינוך ששה מצות חיוכן תמידי לא יפסקו אפילו רנע אחת כל ימי חיי האדם וכל רנע שיחשוב כהן קיים מ"ע ואלו הם האחת להאמין שיש אלוה אחד כעולם שברא את הבריאה הגדולה הזאת וריא היה והוא הוה והוא יהיה לעולמי ער והוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה וזה נכלל בקרא ראנבי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ונו' והשנית שנאמין שאין אלוה זולתו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני כלומר שכח זולתי אין והשלישית ליחדו כמו שנאמר ה' אחד והרביעית לאהבו כמ"ש ואהבת ונו' והחמישית לירא טמנו כט"ש את ה' אלהיך תירא והששית שלא לתור אחר הלב ואחר העינים כדכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ונו' ואחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות [םפ"ק דברכוכז] עכ"ל והבונה לבלי להעלות על הדעת מחשבת מינות ואם מעצמו יעלה על הלב יסיחנה מדעתו ויתחזק בתורה ויראת ה' וירחיק עיניו מעניני זנות ואם במקרה יעלה על עיניו יסיח דעת *ויתחזק ובו':

טו

תבן באבות פ"ד ר' יעקב אומר העוה"ז דומה לפרוזדור כפני העוה"ב התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנם לטרקלין וזהו עיקר נדול כחיי האיש הישראלי לידע שעוה"ז הוא עולם המעשה ועזה"ב הוא עולם הגמול ועוה"ז הוא השער להכנם כו לעוה"ב ולכן יזהר לבלי לאבד הזמן בחנם כי הזמן הוא יקר מכל הנמצאות והיום שעבר לא יחזור עוד ודיו שההכרחיות נוטל חלק נדול מהזמן וימי חיי האדם קצרים וכהניע האדם לימי הזקנה רואה שהכל הבל ולזה אמר שלמה וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והניעו שנים אשר תאטר אין לי בהם חפץ [קהלת י"ב] וימי הרעה הם ימי הזקנה ואשר אז תאמר אין לי בהם חפץ כלומר ככל עניני עוה"ז ואז מעצמך תכיר האמת אבל כחותיך יהיו חלושים ולכן זכור את בוראך בימי בחורותיך ותמסור נפשך על קדושת ה' ויתבאר ביו"ד סי' קנ"ז באריכות בס"ד:

טז

ובפ"ה דאבות חנן יהודה כן תימא אומר הר עז כנמר וקל כנשר רץ בצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשטים ופי' הרע"ב עז כנמר שלא תתבייש לשאול מרכך מה שלא הכנת דלא הביישן לסד וקל כנשר לחזור אחר לימודך ולא תיינע כדכתיב יעלו אבר כנערים ירוצו ולא יינעו ורץ כצבי לרדוף אחר הטעות וגמר כארי לכבוש את יצרך מן העברות עכ"ל והטור פי' עז כנמר שתעיז פניך כננד חמלעינין ואל תמנע מלעשות מצוה מפני המלעינין יקל כנשר שמעופף בשמים ותעצים עיניך מראות ברע כי העין רצזלת העכירה רץ כצבי שרנליך לטוב ירוצו ונברר כארי ננד הלב מתחזק לבך בעבודתו ע"ש [ולענ"ד נראה שממןו שהאדם מורכב מד' ראשי יסודות ארמ"ע ואמר עז כנא לוט יסוד האש שהוא עז הרנה וקל כנשר עד יסוד סרוח שהוא קל מאד רץ כצבי עד יסוד המים שהם ביצוא ושוב וננור כארי עד יסוד העפר שהוא חזק וקשה והכוונה שישתמש ככל יסודות הטף רק לעניני הבורא יתב' ולא בעניני עוה"ז]:

יז

וכתב רביע הרמ"א מיתי ה' לעדי תמיר הוא בלל נדול בוצרה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבוצ ותעעותיו ועסקיו והוא לפני מלך נחל ולא דבורו והרחבת פיו ברצוט והוא עס אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לכו שהמלך הנחל הקב"ה אשר מלא כל הארץ .כבודו עומד עליו ורואה כמעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראע נאום ה' מיד יניע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממט תמיד נס בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שיעור משינתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתב' ויתעלה ולא יתבייש מפני כני אדם הסלעינים עליו בעבודת הש"י [כצ"ל] עכ"ל ותרתי קאפו־ אחרי שחקב"ה עומד עליו תמיד לכן גם בהצנע לכת כלומר גם כשהוא לכדו או עם אשתו וזרעו יתנהג ביראה והכנעה כעומד לפני מלך וכן מבואר כמורה נבוכים [ח"נ פנ"ב] שמשם מקור הדברים ע"ש ועוד אומר שיהיה עליו פחח ובושתו מהש"י תמיד ולכן נם כהיווצ כין כני אדם יעשה המוטל עליו בעבודת השי"ת ואל יתבייש מפני המלעינים אם יש מלעינים רהבושה מפני השי"ת התגבר על הבושה מבני אדם וגם לא יתקוטט עמהם [מנ"א] דהקטטה היא מדת מגונה ומביאה לעזות ויש להתרחק ממנה אפילו כשמתקוטם לדבר מצוה אלא יעשה מעשהו לשם ה' יתברך ולא יחוש ללענם [ומה שאמר דוד ובמקוממיך אחקומע זהו בויכוח בעניני הדח או שאין מניחים לעשות המצות דלא עי בלא"ם אבל משום לעג בעלמא אצ להתקומע]:

יח

בדברי בן תימא נתבאר שצריך להיות גבור כארי ולכן בכל בוקר בקומו מטטתו יתגבר כארי לעמוד לעבודת בוראו ואף אם ישיאע יצרו בחורף לאטד איך תעמוד כבוקר כי הקור נחל או ישיאנו בקיץ לאפר איך תעמוד ממיטתך ועדיין לא שבעת טשעחך התגבר עליו לקום שתהא אחה מעוור השחר ולא יהיה הוא מעירך כסו שאסר חד עורה בצודי עולה הנבל ובער אעירה שתר אני מעיר השחר ואין השחר טעיר אותי וכ"ש אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה טובו ומה יפיו [עור] ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר ט"ט התפלה אשד היא עת לכל חי אל יאחר אותה [שיתפלל בציבור] ויחשוב בלבו אלו היה בעבודת פלך בשר ודם וציוהו להשכים באור הבוקר לעבודתו חיה זהיר וזריז לעמוד לעבודתו כאשר צוהו כ"ש וק'ייו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה [שם] וזהו שכתב ויבינו הרט"א שעכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין ע"ש:

יט

דוד אמר ואני הפלתי לך ת' עת רצון וגו' וכן ישעיה [מ"מ] אמר בעת רצון עניתיך ש"ם דעת רצון טילתא היא [יבמות ע"ב.] ובגמרא פירשו דאימתי עת רצון בשעה שהציבור טהפללין [ברכות ח'.] ובן הוא בזוהר תרומה [דף קנ"ו.] וז"ל הבינן אימתי איקרי עת רצון בשעתא דציבור קא מצלאן וכו' ע"ש אמנם ביבמות שם מבואר דחצות לילה הוא עת רצון ע"ש וביומא [ס"מ:] מבואר דיש עת רצון אף בלא שעה קבוע ובלא ציבור ובן מבואר בתענית [כ"ד:] דע"י חלום נתגלה לרבא שהאירנא הוא עת רצון ע"ש והבל אמת רוראי יש עתים קבועים לעת רצון ויש נם בלא עתים קלועים כפי גזירת טלכו של עולם ;

כ

וכתבו הטור והש"ע סעיף ב' המשכים להתחנן לפני בוראו יבוין לשעות שמשתנות המשמרות שהם בשליש הלילה ולבסוף שגי שלישי הלילה ולבסוף הלילה שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן והגלות רצויה עכ"ל ודבר זה מבואר ממה שאמרו בריש ברכות דעל כל משמר שואג כביכול כארי כדבתיב ה' ממרום ישאג וגו' שאוג ישאג על נוהו והנה לתירוץ הראשון בגמרא [ג'.] רקחשיב אמצעית ראמצעיתא א"ש דחשיב גם חצו-ת בהרייהו אבל לתירוץ השני דסוף משטרות קחשיב הא דלא תני חצות כהדייהו משום דחצות הוי עת רצון לכל טילי ויהניתלתא אינם אלא על חורבן בהמ"ק ולכן מה שהאריכו חכמי הקבלה דחצות הוא עת רצון לבקש רחמים על החורבן ועל בנ"י א"ש גם לפי הגמרא דחצות הוא עת רצון לבל דבר [ולחנם ערמו המפרשים ועמג"ח הק"ד שכתב דלתירוץ השני הגמרא חולקת על זה ע"ש ולענ"ד אינו כן ודוק]:

כא

וכתב רבינו הב"י סעי' ג' ראוי לכל יראי שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בהמ"ק עכ'יל ונראה דאדלעיל קאי עי הג' משמרות וזהו מלשון הרא"ש שכתב על הך דג' משמרות וז"ל וראוי לבל ירא שטים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בהט"ק כמו שנא' קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך וגו' עכ"ל וגס זה שכתב אח"כ בסעיף ד' .טוב מעט תחנונים בבונה מהרבות בלא כונה עב"ל נ"כ אהך עניינא קאי על חורבן בהמ"ק והוא מדברי הטור שכתב עי הך דג' משטרות וז"ל והתפלה שיתפלל באותה שעה, על החורבן רצויה וכו' אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיטין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בבונה מהרבות בדם שלא בבונה עכ"ל כלומר בנון שיש לו שעה לומר תחנונים ולא יותר לא יאמר הרבה תחנונים בלא כונה וטוב יותר מעט ובכונת הלב וה"ה בכל הדברים כמו בלימוד תורה באמירת תהילים וכיוצא בהם טוב מעט בטנה מהרבה שלא בטנה ועל דעת חכמי הקבלה עיקר התקון הוא בחצות לילה וכמו שנרפם בסידורים וגם לפי הנטרא כן הוא כמ"ש בסעי' הקורם וחצות הוא באמצע הלילה י"ב שעות אחר חצות היום בין בקיץ בין בחורף וכן הסכימו רוב נרולי ישראל וכן עיקר. [חבל אין כוונת הב"י לעוררינו לזכור חורבן בית המקדש דששימא שהרי בשמ"ע נ' כרכות קבועות לזה ולירושלים את צמח רצה וכו' וגם בברהמ"זברכה קב,־שה לזה וקודם בלהמ"ז נוהגין לומר על נהרות בבל ובשבת ויו"ע ור"ח שיר המעלות וכמה זכרונות אנו עושין לחורבן בהמ"ק ובפרק בימי המצרים ומי הוא האיש הישראלי אשר ישכחנה אלא כונתו על הזמן דמשמרות וכמ"ש ודוק]:

כב

וכתבו הטור וש"ע פעי' ה' טוב לומר פרשה העקדה ופרשה המן ועשרת הדברות ופרשה עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם עב"ל ובסעי' ט' כתב רבינו הב"י יש נוהגין לומר פרשת הכיור ופ' תרומת הדשן ואח'יב פ' התמיד ואח"ב פ' מזבח מקטר קטרת ופ' סממני הקטרת ועשייתו עכ"ל ובסעי' ח' כתב יאמר עם פ' הקרבנות ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' עכ"ל משום דאיהא במדרש דבשעה שאומרים ישראל פסוק זה נזכר הקב"ה בעקידת יצחק ואנחנו אומרים אותו אחר פ' התמיד:

כג

והנה מנהגינו ובמו שנדפס בסידורים אומרים פ' עקדה ואח"כ פ' הכיור ותרומת הדשן ו©' התמיד וקטורת נם מה שכתוב בתורה גם בל דרשת חז"ל בריש כריתות שי"א סממנים היו בה ואלו הן הצרי והצפורן ובו' וכל פרטי הדינים שבהם ואח"ב אומרים. אביי דיוה מסדר סדר המערכה והוא מיומא פ"נ ע"ש אבל אין אנו אומרים לא פ' המן ולא עשרת הדברות ולא פרשת עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם אלא שאגו אומרים כל פ"ה דזבחים איזהו מקומן וכו' ואין זה נגד דברי רבינו הב"י דנ"ל דזה שכתב בסעי' ט' יש נוהגין וט' ג"כ כוונתו כן בלומר יש נוהגין שלא לומר כט"ש בסעי' ה' אלא פרשת הכיור וט'!

כד

והטעם נ"ל דתפלה שהוקבע לציטר כלומר שבל ישראל יאמרוה אינם אלא דברים של ציבור ולא דברים של יחיד ולמה נאטר פ' עולה ומנחה ושלטים וחטאת ואשם שאלו אינם בציבור ואף גם אין חובה ליחיד וזה שאומרים פרק איזהו מקימן זהו כדי ללמוד ,פרק משגיות בבל יום שהוא תורה שכע"פ ובחרו ממילא בפרק זה שמדבר בענייגי הקרבנות והוא פתמא בלי שחלוקת אבל לקבוע קרבנוח אלו פפרשיוח של תורה אין צורך ואי משוס לימור חורה שבכתב הרכה יש בתפלה נ' פרשיות של ק"ש ושירת הים ופי התמיד ובו' ופ'־עקידה ודאי אומרים שהוא זכות כלל ישראל ולזכור זכות אבותינו הקדושים ולכן הוקבע אדז"ב רטנו של עולם ועיקרו הוא מהמדרש בענק העקידה ע"ש ונם עשרת הדברות א"א לקבוע בציבור שהרי ביטלום מפני תרעומת המינים שלא יאשרו אין תורה אלא צ כדאיתא ספ"ק דברכות דבאמת הקשו על הך דמעי' ה' שכתב לומר עשרת הדברות ותרצו דביחיד מותר וזהו שכתב רבינו הרמ"א שם וז"ל ורוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום אבל אסור לאומרם בציבור עכ"ל וא"ב ממלא דא"א להיות זה נוסח קבוע אבל על פרשת המן שהשמיטו לא ידעתי טעם אך באמת לא הוזכרה פ' המן □ש"ם ויש שהביאו מירושלמי ברכות [שרישס אוש.י"ד] ואני לא מצאתי זה בירושלמי והטעם נ"ל מפני שהרבה נזכר בפרשה זו תרעוטחתם על ה' כמו שכתוב שם כי שמעתי אח תלונותיכם שמעתי את תלונות עי ישראל ועוד ע"ש ונם הוציאו על המן דיבה רעה שאמרו ועתה נפשנו יבשה אין כל כלתי אל המן עינינו וכן איתא במדרש שמות [פ' כ"ה] נמצאתי ללא בקשוני היה להם לבקש רחמים מלפני אלא עמדו ושפכו תרעומות כלפי מעלה עכ"ל ועוד אמרינן שם ומפני מה לא אמרו שירה על המן וט' שהיו מוציאין דברי תפלות על הטי אסר הקב"ה איני מבקש לא חרעומותיכם ולא קילומיכם ע"ש ולבן לא קבעו זה בצבור [כנלע"ד]!

כה

פ' התמיד והקטורת לא יאמר בלילה רהקרבת התמיד והקטרת קטרת אינו אלא ביום אכל פ' הכיור ותרומת הדשן מותר לומר גם קודם אור היום ואדרבא עיקר תרומת הדשן היתד, בללה כדתנן ביומא [כ'.] בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו ט' וביוה"ב מחצות וברנלים מאשמורה הראשונה ע"ש וכן הקטרת איברים ערש בפרשה זו היתה כל הלילה וממילא שהוצרט מקודם לקדש ידיהם ורגליהם מהכיור ולכן אומרים פ' הכיור מקורם פ' תרומת הדשן ואח"ב להתמיד לא הוצרכו הכהנים לקדש מן הכיור ואע"ג דקיי"ל כרבי בזבחים [י"ט!] דלינה פסלה בקידוש ידים ורגלים מ"ם קיי"ל כר' יוחנן שם [כ'.] יאמר קידש ידו ורנליו להטסת הדשן למחר א"צ לקדש מפני שהיא תחלת עטרה ע"ש וכך פסק הרמב"ם בפ"ה מביאת מקדש ע"ש לפ"ז נראה דנם קודם חצות לילה יוכל לומר ם' הכיור ותה"ד שהרי ברנלים הפרישו מאשמורה ראשונה ולא נהגו כן ואולי מפני שבכל השנה היומפרישין קודם קריאת הגבר או אחר קריאת הנגר לפיכך נם אנו מזביריןזהרק קודם אור היום לאחר חצות הלילה;

כו

ויש שכתב שצריכין לומר פ' אלו מעומר דוקא משום דיושב פסול לעטרה [מג"א ר'ס מח] ורבים חולקים בזה [ם"מ שם כשם סחכ"ש וסחכ"צ ומו"ק] ובאמת אטו כל ישראל היו מקריבים הרי הנהנים מקריבים ויה שאנו אומרים כאלו הקרבנו משום שהקרבן היה שלכלל ישראל ממעות של תרומת הלשכה והבהנים שלוחעו ושלוחי שטים הם ואי משום מעמדות שהיה חיוב על כלל ישראל כרחנן נפ'יד התענית אט היו מחויבים לעמוד דוקא ולענ"ד נראה דכהן צריך לעמוד חש לו לחשוב אלו היה בזמן המקדש היה בעצמו המקריב והמקטיר אבל לוי וישראל א"צ לעמוד [וצ'ע למה לא שקנו לומר שיר של יום אחר התמיד והקטורת דהא השיר היה בעש ניסוך היין כדשנן כשמיד ו3פ' השמיד אמרנו ונסכו יין ונו' ולמה שקנוה אחר השפלה ואולי משו□ דקיי"ל מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה לכן לא חששו לזה ועוד דסכהניס עצמם סיו קריין ק"ש ומתפללים קצת תיכף לאחר ששיטת השמיד כדשנן בפ"ה דשמיד והשיר היס זמן יב אח"כ ולכן נס אנו עושין כן ודוק]:

כז

כתב הטור וכשמסיים פרשת העולה יאמר רבון העולמים יהי רצון מלפניך שיהא זה חשיב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפרשה המנחה והשלמים והאשם ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה עכ"ל אבל רבינו תב"י לא הזכיר אשם נכ משוס דנם אשם איט בא כנדבה כמ"ש בספרו הגדול והטור ס'ל דאשם תלוי נטי בא בנדבה כמבואר מדבריו ביו"ד סימן ה' [דפמק כר"א בכריתות [כ"ה .] דמשנדב אשם שלוי בכל יום] והרמב"ם לא פסק כן וצ"ל אף שהטור לא פירש אאשם תלוי מ"ם כתתו כן משוס דמתם אשם הוא אשם תלוי וי"א משום דבירו לירח־ כנזיר ולטטאוח עצמו ולהביא אשם [עמג"א סקי"א] ואינו מובן בלל דאטו נחר בנזיר [י"א] ועוד כמה תמיהות בזה ולכן נראה כמ"ש מקודם דכונחו לאשם תלוי [ולענ"ד י"ל דברי סטור ע"ס שיטת ר"ת בפסחים ע"נ. ד"ס אישם ע"ש ודו"ק]:

כח

ועכשיו אט אומרים היד,י רצון במשניות דאיזהו מקוטן על עולה ותודה ושלמים וסהרש"ל כתב דבדרך תנאי יכול לומר גם על חטאת ואשם אם נתחייכתי חטאת יהא באלו הקרבתי חטאת וכן באשם כלומר ואם לאו יהא כקורא בחורה [ומשורץ קושיש הט"ז ססק"ז] ויש שתמה בזה דהא קיי"ל דחטאת בעי יחעה בתחלה [מג"א שם] ואינה תטיה דהא אומר כאלו דקרכתי חטאת והבונה כאלו הקרבתי כידיעה [י"א] ונם אשם לדעת הרמב"ם צריך ידיעה בוזחלהואין להאריך בזה!

כט

בירושלמי ר"פ חה"ש אומר ומאיכן למדו נ' תפלות רשב"נ וצמר כנגר נ' פעמים שהיום משתנה על הבריות בשחר צ"ל מודה אני לפניך וכו' שהוצאתני מאפלה לאורה במנחה צ"ל מורה וכר בשם שזיכחני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות החמה במערב בערב צ"ל יהי רצון מלפניך וכו' כשם שהייתי באפלה והוצאתני מאפלה לאורה בך תוציאני מאפלה לאורה ע"ש ושום אחד מהפוסקים לא הביאו זה [ואולי משים מ־שג"ג אומר שזהו כנגד תפלות וריב"ל ור'י אמרו שם

מעבר לתחילת הדף · הבא >