גליוני תשובה מאהבה/אורח חיים/א

גליוני תשובה מאהבה ‏ אורח חיים א

א

סימן א סעיף א' יתגבר כארי וכו'. עיין מ"ש בס"ד בעולת חדש השלישי מן מאמר שכ"ט עד סימן של"ב:

ה

שם גליון סימן א' במג"א סק"ח נשאלתי למה כתב הטור והרב בית יוסף בשולחן ערוך לומר עולה וכו' חטאת, הלא קיימא לן פ"ו דזבחים (צ.) דחטאת קודמת לעולה עכ"ל.

עיין מה שכתבתי בקונטרס שלמי תודה בסוף חבורי תשובה מאהבה חלק א'.

ועוד י"ל מה דאמר רבא במס' זבחים (דף צ' ע"א) למקראה הקדימה הכתוב תחלה, ופרש"י שתהא נקראת בענין תחלה עייש"ה. וכן היא במס' ערכין (דף כ"א ע"א) ועיין בספר ברכת הזבח ובמזרחי פ' תזריע .

ולענ"ד י"ל כוונתו ע"פ מה דאמרו ז"ל במסכת תענית (דף כ"ז ע"ב) ובמסכת מגילה (דף כ"א ע"א) כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראים בהן לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבו וכו', והיינו למקראה ר"ל דאם קורא בתורה להיות כאלו הקריב אז צ"ל כסדר הכתוב בתורה בסדר ויקרא עולה מנחה שלמים חטאת ואשם אבל להקרבה גמורה ודאי חטאת קודמת.

ובזה י"ל קצת מה שתמה הר"ר חיים בתוס' שם ד"ה למקראה על רש"י מה חידוש הוא זה עיי"ש, אבל לפמ"ש אתי לאשמעינן בקריאה זו ממ"נ יצא, אם הי' מחויב חטאת יצא בקריאה זו כאלו הקריב אעפ"י שאינו אומר עפ"י סדר הקרבה, ואם אינו מחויב חטאת עכ"פ הוא אומר כקורא בתורה. אבל אם יאמר חטאת קודם אולי אינו מחויב חטאת ולא הוה אפילו כאדם הקורא בתורה דהא מהפך סדר הכתוב בתורה.

ולענ"ד גם דעת הרמב"ם כדעת רש"י דכתב פ"ט מהל' תמידין ומוספין הלכה וי"ו חטאת קודמת לעולה אפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה שנאמר את אשר לחטאת ראשונה. בנין אב לכל חטאת שהיא קודמת לעולה הבא עמה וכן בשעת הפרשה מפריש חטאת תחלה ואח"כ העולה עכ"ל. ופשוט מה שכתב וכן בשעת הפרשה קאי על כל מה שכתב תחלה, אפי' יולדת הפרשת חטאת תחלה, דלמקראה הקדימה הכתוב. ועיין במשנה למלך שם. וזהו דלא כהר"ר חיים שמפרש למקראה להקדישה תחלה שיקדיש העולה קודם לחטאת אבל להקרבה חטאת קודמת עיי"ש. ואינו כן דעת הרמב"ם אלא גם להפרשה חטאת קודמת ולמקראה כדעת רש"י וכמו שכתבתי. אבל אם יודע שמחויב חטאת ודאי יאמר חטאת קודם כמ"ש המג"א בעצמו. וידעתי שיש לפקפק קצת אבל אחר העיון נלענ"ד הדברים נכונים שאין לך עצה אחרת טובה הימנה.

ואחר שנים רבות שכתבתי על הגליון הגיע לידי שו"ת שב יעקב וראיתי שם בחלק אורח חיים סי' בי"ת בד"ה ואגב וכו' ומצאתי מקצת דברי והנאני שכוונתי לדבריו של גדול ועיין עליו ועיין מה שכתבתי:

ז

שם גליון במג"א סקי"א. עיין בספר נתיב חיים שכתב דהא דאמרינן אין מביאים קדשים לבית הפסול היינו דוקא כשמביאים בפועל ונתותרו אבל באמירה לחוד גם חכמים מודים שיכול להתנות על אשם בתנאי נדבה. ותמה על הגדולים שנבוכו בקושיא פה שאשם אינו בא בנדבה עיי"ש.

ויש לדחות דבריו עפ"י אמירת מזמור לתודה (עיין סס"ק זה ועיין סי' נ"א) דג"כ אינו אלא אמירה בעלמא, ומה שתמה על הרמב"ם עיין בספר שער המלך פ"ו מהל' פסולי המוקדשי' הלכה ח"י:

שם גליון במג"א דאשם לא בעי ידיעה מתחילה. עכ"ל. עיין בהרמב"ם פ"ט מהל' שגגות הלכה יו"ד כתב בפירוש כל המחויב אשם ודאי צריך שיוודע חטאו וכו' והרגיש בזה בעל אליה רבה, ומורי הגאון נ"ע בספרו דגול מרבבה כתב, כדברי המג"א מפורש בכריתות (דף כ"ב ע"ב) אמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה מתחילה ודברי הרמב"ם תמוהים ועיין רש"י ותוס' במס' שבת (דף ע"א ע"ב) ד"ה מ"ד. והמג"א בא לתרץ הטור ולא קשי' עליו מהרמב"ם עיי"ש ובספר מרכבת המשנה פ"ו מהל' שגגות סוף הלכה טי"ת ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף