ישועות יעקב/אורח חיים/תלז

ישועות יעקב ‏ אורח חיים תלז

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

א

(א) המשכיר בית לחבירו. לבאר דינים אלו נעתיק לשון הש"ס המשכיר בית לחבירו בי"ד על מי לבדוק על הושכר לבדו שאיסו' ברשותי' קאי או על המשכיר דחמירא דידיה הוא וכתבו התוס' אין לפרש דחמירא דידיה ואין אדם יכול לבטל אלא הוא דא"כ אף בי"ג תבעי. והנה רש"י פירש לפי שהחמץ שבבית שלו הוא ולא כתב יותר וכפי הנראה שכיון להפירוש שדחו רבותינו בעלי התוס' ואמנם קשה מה שהקשו התוס' גם יותר תימא מהא דפשיט הש"ס ממזוזה דעל השוכר לעשות לו מזוזה ולפיש יטה זו אין זה מענין הספק כלל דכאן עיקר הספק מחמת שאין ביד השוכר לבטל. והנראה לי בזה דכבר כתבתי במקום אחר דרש"י ז"ל כתב ב' טעמים לבדיקת חמץ או משום דילמא אתי למיכל החמץ שבבית או משום שלא יעבור בב"י ולא עוד אלא שתפס עיקר הטעם משום בל יראה ותמהו התוס' דמן התורה בביטול בעלמא סגי לענין בל יראה וכתבתי שדעת רש"י שהחמץ חידוע דבית שמכנסייםן בו חמץ שלא יבדוק בוודאי חמץ חשוב לא מהני ביטול וכ"כ בשאלות ותשובות פ"י להגאון בעל מגיני שלמה וטעם הענין כתבתי באריכות שכיון שאם ירצה לזכות בגוף החמץ יזכה ע"י חצרו שקונה לו שלא מדעתו רק שאם אינו רוצה שיקנה לו אינו קונה לו בע"כ וכיון דל"צ מעשה אמרינן הואיל ואי בעי קנה ליה עמש"ל באריכותומעתה א"ש דבאמת עיקר הטעם דחמירא דידיה הוא ואין אדם יכול לבטל אלא הוא היינו כיון דבאמת טעם הבדיקה הוא שלא יעבור עב"י והיינו דאם אינו בודק חמצו יוכל לקנותו אחר הביטול ע"י החצר בלי שום עשיות מעשה ושייך הואיל כיון דאית ליה זכות קניה יותר משאר בני אדם דדם אחר כשירצה לקנותה צריך עשיות הקנין ובעל החצר יוכל לקנותו בלי שום עשיות ע"י החצר אבל כשבד' ואינו רגיל להמצ' בחצר אין החצר קונה כמבואר במרדכי ב"מ ק"ז גבי מצא בגל והובא ברמ"א ח"מ סימן רס"ח ומעתה כיון שהבדיקה שייך לביטול ובאים על ענין אחד כמ"ש לכך מי שבידו לבטל הוא יבדוק והנה ידוע שנחלקו הפוסקים בחצר המושכר לאדם אחר שאםן נמצא בה דבר הפקר אי שייך למשכיר או לשוכר והנה אי נימא דחצר קונה לשוכר ולא למשכיר א"כ אף שהמשכיר מבטל החמץ דחמירא דידיה הרי כבר יצא ואין בידו לזכות עוד ע"י החצר באופן שיהיה שייך הואיל ואי בעי קני לה ואינו הכרח לבדיקה שיהיה דבר שאינו רגיל להמצא באופן שאין בידו לזכות ע"י החצר דהרי קיימינן השתא דחצר המושכר לאחריה אין זוכה לו ואמנם מוכח דרש"י זובר דבאמת חצר המושכר זוכה למשכיר וטעם הדבר כיון דשכירות לא קניא אין לו רק השתמשות החצר אבל לענין קניות החצר דבר המופקר לא קנה השוכ רוהרי הוא של המשכיר וא"ש והנה בש"ס בהא דבעי אי שכירות קניא פשיט מהא דעל השוכר לעשות לו מזוזה ש"מ דשכירות קניא ודחי דשאני מזוזה דחובת הדר הוא והיינו לפי מסקנת הש"ב כן אבל לפי מה דהיה דעת הפשטן דהטעם דעל השוכר לעשות לו מזוזה הוא משום דשכירות קניא א"כ אין החצר קונה החמץ להמשכיר א"כ אף שעל המשכיר חל הביטול מ"מ אין הבדיקה חלה עליו דאין זה ענין לזה וא"ש שיטת רש"י ודוק היטב:

ב

(ב) השוכר וכו'. בש"ס פסחים דף ד' שם חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק לפי הנראה דמטעם רובא קאתינן עלה ובאמת הוא רובא דתליא במעשה אלא דכשביטל דאינו רק דרבנן אף רובא דתליא במעשה מועיל אמנם בלא ביטל לכאורה לא הי' להועיל דהוי רובא דתליא במעשה וכבר הרגיש בדבר הפ"י ואמנם לי היה נראה בפשיטות דבאמת לפי מה דקיי"ל חזקה שליח עושה שילחותו כיון דחבירו סומך עליו ויכול לבא לידי מכשול וה"ה בכל דבר שחברו יכול לבא לידי מכשול וא"כ ה"ה בזה אף דליכא רובא דבודקין החמץ בי"ג מ"מ כיון דלא הגיד לחבירו שאין הבית בדוק מהראוי שיהיה מועיל ואמנם זה אינו דאי נימא דרוב אינן בודקין חמץ ואין חזקתו בדוק א"כ חברו דהיינו השוכר אינו רשאי לסמוך ע"ז שהמשכיר בדקו וצריך לבדקו א"כ ליכא מכשול ואין המשכיר מחויי' להודיעו לו אבל כיון דאמרינן חזקתי' בדוק ועכ"פ כשביטל השוכר א"צ לבדוק מטעם דחזקתו בדוק דרובא הוי עכ"פ ובדרבנן מועיל רובא דתלי' במעשה אף בלא ביטול מהני משום דהי' להודיע להשוכר פן יסמוך על רובא דבודקין וזה הוי כמו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין שכתבו הקדמונים דלא חשיב רובא דתליא במעשה כיון שאנו סומכין דרוב המצוין אצל שחיטה מומחה הוא ואי לא היה מומחה לא היה מצוי אצל שחיטה וה"ה בזה מדלא הודיע לשוכר ע"כ בדק הבית והבן ולכאורה נראה לי דבאמת שיבדוק השוכר כדי שלא יעבור המשכיר בבל יראה פשיטא דאינו מחוייב לבדוק מה"ט כיון דביד המשכיר לבטל החמץ כעת או דבעת שיצא מן הבית מבטל החמץ כמבואר לעיל סי' תל"ו אלא דהא דצריך בדיקה או מטעם דהחצר קונה להשוכר שלא מדעתו ויעבור השוכר בבל יראה או מטעם דילמא אתי למיכל מני' והנה לענין דנימא דהחצר השוכר קונה להשוכר שלא מדעתו והיינו ע"כ כששכר הבית קודם זמן איסורו ובעת שלא לפנינו להיות שואל כענין אם צריך בדיקה כבר הגיע זמן איסורו באופן שאין בידו לבטל החמץ כעת ואמנם אם חזקתו בדוק פשיטא דאין חצר של השוכר זוכה כמש"ל דדבר שאינו רגיל להמצא אין דעת בעל החצר עליו ואינו זוכה לו כמבואר בש"ע ח"מ סיד' רס"ח והוא מהמרדכי ב"מ דף כ"ז גבי מצא בגל אבל אין חזקתו בדוק כיון שהבית מכניסין בו חמץ הוי דבר שרגיל להמצא וזכה לו חצרו להשוכר ולפי"ז נראה לי דבר חדש שיש נ"מ בין אם נימא דחזקתו בדוק או לא חזקתו בדוק אף אם נודע לנו אחר זמן איסורו דלא היה בדוק כגון שהמשכיר בעיר ואומר שלא בדק מ"מ אין הבדיקה חיוב של תורה כיון דהמשכיר אינו עובר שבטלו קודם זמן איסורו בעת שיצא מן הבית והשוכר לא זכה בו כיון שאינו דבר שרגיל להמצא לא הי' דעת השוכר עליו ואין חצרו זוכה לו אף שנתברר כעת שלא נבדק אחז"א אינו זוכה בו השוכר דאיסורא לא ניחא לי [וגם אפשר דלא שייך וכו' בחמץ כלל כמו שיבואר במקום אחר] ודינו רק חיוב דרבנן אבל אי אין חזקתחו בדוק א"כ דעת השוכר עליו וקני לי חצרו וממילא מחוייב בבדיקה מן התורה ונ"מ אם נאמנת הקשה וקטן לומר אנו בדקנו וזה אני מפרש לשון הסוגיה שם לעולם אימא לך חזקתו בדוק והכא דמוחזק לן שלא בדק ואמרו אשה ועבד אנן בדקנו מ"ד אינן נאמנים קמ"ל כיון דבדיקת חמץ דרבנן דמה"ת בביטול סגי שתמהו כולם אמאי פסיקא ליה דאפשר לבטל כעת אחז"א מאי איכא למימר וגם אמאי לא קאמר הש"ס בפשיטות דאף אי אין חזקתו בדוק נאמנים משום דהוא מילתא דרבנן וגם על המקשה קשה דילמא איירי שאמרו שבדקו המשכיר ונאמנים משום דהוא מילתא דרבנן אמנם לפמ"ש הא דקאמר הש"ס דאיירי דמוחזק לנו כעת שלא הי' בדוק כגון שנתברר כעת אלא דמ"מ כיון דהמשכיר בטלו אינו רק מילתא דרבנן ואמנם לזה קשה הא החצר זכה לו כעת להשוכר אמנם כיון דמסיק דחזקתו בדוק לא זכה השוכר ע"י חצרו כיוון דעד רח"א היה בדעת השוכר דחזקתו בדוק הוי כדבר שאינו רגיל להמצ' ואחז"א שנתברר לנו שלא היה בדוק ג"כ אין חצרו זוכה והארכתי בזה בחידושי בפלפולים נחמדים מתוקים מדבש וכאן לא באתי רק להעיר כין המעיין בגוף הדין.

ג

(ג) אם הוא בעיר שאלו. בש"ס מדמי רך דחזקתו בדוק דחזקת חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן גבי חבר שמת והני' מגורי' מלאה פירו' וגבי חמץ הכל חברים והקשו בתוס' דגבי חבר א"צ לשאול וגבי בדיקה אמרינן דאם הוא בעיר שאלו ועיין מה שכתבי בזה ונ"ל דלכאורה קשה איך מדמי הש"ס הן דבדיקת חמץ לחבר שמת והניח מגורה מלאה פירו' דבש"ס לקמן וקאמר דלימא מעיקרא אימור דלא טבילי דמערים אדם על תבואתו ומכניסה דרך גנות וכו' ואמנם באמת זה אינו דהרי אף לענין אכילת קבע אמרינן דה"ז בחזקת מתוקן ואכילת קסע אסור מדרבנן וע"כ דחזקת חבר מהני עכ"פ אכילת ארכעי וודאי מותר משום דלענין אכיל' ארמי יש לנו שני ספקות שמא מעיקרא לא טבילי ושמא ניתקן וכיון שיודע בעצמו שלא ניתקן אסור וע"כ מתקנו שלא יכשל חבירו ואמנם זה טעות דשמא באמת לא ראה פני הבית ומותר באכילת ארעי וליכא חשש מכשול באכילת ארעי ולענין אכילת קבע לא יסמוך עליו חברו כיון דליכא חזקת חבר וגם שני ספיקות ליכא וע"כ שפיר דייק והנה באמת מהראוי לתשאול כיון דאפשר להתברר אבל בזה היכי דאפשר שע"י השאלה נבוא לאסור דבר המותר למה לנו לשאול והנה אי נשאל אם ניתקן או לו כשיתברר לנו שלא ניתקן פשיטא דאסור אף אכילה ארעי דלא נשאר רק חד ספק שמא לא ראה פני הבית וספק א' להחמיר וכעת יש לנו שני ספיקו' והיכי דלא יתבר' לגמרי למה נחמי' לברר ואמנם לענין אכילת קבע דליכא רק ספק זה דשמא ניתקן הי' לנו להחמיר אף דספיקא דרבנן לקולא ואכילת קבע אינו רק מדרבנן מ"מ הרי אפשר לברר ומעתה יש לנו ספק אי ניברר הדבר שאף שיהי לנו הפסד בבירור זה לענין אכילת קבע אמנם לזה מהני חזקת חבר דא"צ בירור כלל ודו"ק היטב:

ד

(ד) אם הוא בעיר שאלו. הב"ח כתב דמדברי הש"ס דקאמר מה נ"מ נשייליה היינו דלמאי דמספקא ליה אי חזקתו בדוק מהראוי שישאלו את המשכיר אבל לפי מה דמסיק דחזקתו בדוק א"צ לשאלו ותמה הט"ז דא"כ מה הקשה למאי נ"מ הא אי חזקתו בדוק א"צ שאלת פי המשכיר א"ו דאף אם בחזקתו בדוק מ"מ צריך שאלת פי המשכיר כשישנו לפנינו והנה חלילה לומר על רבן של ישראל שידבר בלי דעת ח"ו ומאנם כוונתו דבאמת חזינן דדעת הש"ס בתחילה חזקתו בדוק סתם ואח"ז קאמר הש"ס תניתוהו הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים מ"ט מהימני לאו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים אצל ביעור חמץ דתנן חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות וכו' והנה לפי דעת הבעי' דסתמא קתני חזקתו בדוק משום דרוב בני אדם בודקין בי"ד בלילה וא"כ בכל רובא היכי דאיכא לברורי מבררינן ולכך קאמר מה נ"מ נישיילי' ואמנם לפי מה דמסיק דהכל חברי' אצל בדיקת חמץ ותנן חבר שמת ושם א"צ לישאל כמ"ש התוס' בעצמם שם ולכך הביא הרא"ש בשם רי"ץ גאות דאף לפי האמת דהכל חברים מ"מ צריך לישאל פי המשכיר והמעיין היטב יראה שזהו כוונת הב"ח:

ה

(ה) אם הוא בעיר שאלו. הרא"ש הביא דבר זה בשם הרי"ץ גאות ור"י דאף אם חזקתו בדוק צריך לשאול את המשכיר אם הוא בעיר תמהו ע"ז דלמה הביא הדבר בשם הרי"ץ גיאות דהרי מבואר בש"ס להדי' דעל הך בעי' אי חזקתו בדוק קאמר הש"ס למאי נ"מ נישיילי' ולא קאמר דנ"מ אם צריך שלאול ש"מ דאף אי חזקתו בדוק צריך לשאול את המשכיר והוא תימא ונראה לי ליישב באופן נחמד דלכאורה קשה הא דתפס הש"ס בפשיטות דאף אי חזקתו בדוק כשאומר המשכיר שלא בדק נאמן ומשמעות הענין אף שאין ביד המשכיר להכניס כעת חמץ לתוך הבית כגון שהשוכר דר בתוך הבית ואינו יוצא לחוץ באופן שכעת אין ביד המשכיר להכניסב ומה שהיה בידו לא מהני לדעת רוב הפסוקים דעיקר הטעם דבידו מהני משום מגו וצריך לומר כיון דעיקר הטעם דחזקתו בדוק הוא משום דלא נחשד המשכיר למסור הבית בלא בדיקה כיון דחברו יסמוך עליו אבל אבל באומר להדיא שאינו בדוק אין הבית בחזקת בדוק דדמי' לאומר בעצמו שהוא בדוק חוץ לבי"ד ואח"כ אומר שאינו בדוק דנאמן לחזור מדבריו ואמנם לפי"ז יש לי מקום עיון דפשיטא ליה להש"ס דצריך לשאלו ומטעם דכיון דיתברר הדבר דהרי בסי' קי' ביו"ד גבי ס"ס נחלקו הפוסקים אי צריך לברר הדבר וכתבתי לחעיל דאף למאן דס"ל צריך לברר היינו כשיתבררו שני הספיקות אבל אם לא יתברר רק ספק אחד ואח"ז יהיה אסור משום דאינו רק ספק החד בזה א"צ לברר כיון דכעת לפנינו

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף